בשעות הקטנות של הלילה
יורד סולם הקולות למשש צללים
בשעות הקטנות של הלילה
מתגנב אור לצוד בכורה
וידיו מתקשות להבחין בין תוים
בשעות הקטנות של הלילה
יורד קול יעקב סולם המעלות
וידי עשיו ממששות את נזיד העדשים
עפרה קליגר
ישבתי בקפה תמר, שינקין תל אביב, שעת ערביים, שנת 2006 הסתיו של אחרי המלחמה. ידעתי להזמין שוטים של ערק, כי בפעם הראשונה שישבתי כאן הזמנתי קפה והמלצרית צחקה עליי, היא ידעה שהפרטנר שלי לא שותה קפה. עמוס לביא איחר הפעם לפגישה ואני שיננתי את כל מה שהיה לי להגיד לו או לשאול אותו. כשהוא הגיע הוא זיהה אותי אמר שלום לכל הנוכחים ואז התיישב, חיוך רחב עלה על פניו למראה השוטים של הערק.
עמוס לביא היה אמור לשחק בסרט גמר שלי, יחד איתו ליהקתי גם את מכרם חורי(היה להם תפקידי משנה), אבל זה סיפור אחר לזמן אחר. אנחנו יושבים ומשוחחים על המניעים של הדמות שלו, היו רגעים בזמן השיחה שהבטתי בעיניו הכחולות וידעתי שצדקתי, הוא הכי מתאים לסרט שלי. הוא החמיא לי, זה כמו חנוך לוין אבל בקולנוע. לפתע, גופו רכן לעברי כמו אחד הרוצה לשתף בסוד, הוא קורא לי להתקרב ומנמיך את קולו, הוא מסריח מערק. אני מאד רוצה לשחק בסרט שלך, אבל בסוף כל יום צילום אני רוצה מעטפה, אתה תחליט על הסכום, אני אקח בסוף כל יום צילום, אף אחד לא צריך לדעת מזה, גם לא מכרם, אף אחד, שתבין זה בשביל הסיגריות והערק וגם בשביל ההרגשה הטובה. חזרתי לתנוחה המקורית שלי והתמתחתי הסתכלתי לצדדים ואז החדרתי מבט בעיניו של עמוס ואמרתי תשמע! לא מתאים לי, זה סרט סטודנטים כולם עובדים בהתנדבות, אתה תקבל סיגריות אוכל והסעות וזהו. עמוס! אני מאד רוצה שתשחק את הדמות הזאת, אני מאד רוצה אותך, הוספתי. תחשוב על זה, הוא ענה, כשהוא יודע שהוא לא יראה אותי יותר.
קמתי והלכתי, ירדתי לרחוב אלנבי, צעדיי הפכו כבדים, אם לא יהיה עמוס לא יהיה מכרם, לא יהיה מכרם לא יהיה סרט. בעודי מתחפר באלנבי חושב על הפגישה שיש לי יום למחרת בחיפה עם מכרם חורי, אחריה כבר יצאתי לדרך אחרת וברחתי מהקולנוע, לא צילמתי את הסרט גמר שלי. משהו בתוכי אמר לי לברוח מהכל ולצאת לחפש את עצמי שוב ואולי לחזור. השבוע הלך עמוס לביא לעולמו. יהי זכרו ברוך.
לפני קצת פחות משנה יצאתי לדרך עם מלווה מלכה, הפרשה הראשונה שדרשתי בה הייתה פרשת ויצא, 50 פוסטים כתבתי ואני ממשיך בדרך שלי, קצת שונה, יותר מבין, הרבה יותר חכם, במבט לאחור לא הרבה השתנה, השינויים לא היו קיצוניים, אסתטיים בעיקר. בכל מוצאי שבת מוציא את שבת המלכה ומתלווה אליה לדרך חדשה.
פרשת וַיֵּצֵא מתחילה לגולל את סיפורו של האב השלישי יעקב, בנו של יצחק הנכד של אברהם. יעקב בורח מ-עשיו אחיו הכועס על גניבת הבכורה ויוצא לחפש לו אהבה בחרן, בדרך הוא חולם את חלום הסולם המפורסם מתאהב ברחל במבט ראשון ועובד בשבילה 14 שנים כדי להשיג אותה ואחרי כל זה, יעקב עם 13 ילדיו ארבעת נשותיו חוזרים לארץ בה נולד.
במדור פרשת השבוע של הארץ, יעקב מאיר הזכיר לי שבספרות יש שלושה סוגים של מסעות, האחד מסע אל מטרה מסוימת, השני הוא מסע של בריחה והשלישי הוא מסע של התכנסות פנימה וחקירה. מסעו של יעקב אבינו משלב את כל סוגי המסע, הוא בורח מעשיו אחיו, מחפש מטרה כלומר אהבה ומחפש את עצמו את המהות והתפקיד שלו בחייו. כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הייתה לי מטרה אחת למסע, רציתי לברוח מהריקנות למצוא מהות. אני יותר מבין את עצמי מבעבר, הרבה יותר אם להודות, יש לי הגדרה, אני יהודי חופשי. השנה במסע החדש שלי אני ארצה למצוא אהבה, גם אם אצטרך לעבוד עבורה 14 שנה(מעניין שבפוסט הראשון כתבתי שאני לא רואה את עצמי עושה את זה)
חמש אבנים
את המסע החל יעקב בחלום הסולם המפורסם שיש המשווים את הסולם למעמד הר סיני. צריך שתהייה מטרה ויעד לעלות אליו. אבל לפני שיעקב חלם הוא היה צריך להירדם ולישון. המקרא מספר לנו שיעקב חיפש אבנים והניחם מתחת לראשו כהגנה ממזיקים, כשהתעורר מצא אבן אחת. לרש"י יש מדרש חמוד בעקבות הסיפור הזה, מדרש שהפך לסיפור שמספרים לילדים לפני השינה: כשיעקב נרדם האבנים רבו בינן לבין עצמן, כל אחת רצתה שיעקב יניח את ראשו עליה, אלוהים הפך את כל האבנים לאבן אחת. כך רש"י מסביר את היעלמותן של כל האבנים כשיעקב התעורר. המהר"ל מפרש את אגדת ילדים הזאת של רש"י שכל אבן מייצגת עולם שלם ואם האבנים רבות אחת עם השנייה הן שוללות למעשה קיומה של האחרת ולכן הן התחברו יחד. זהו למעשה הרעיון של מסע לקחת את כל האבנים שלנו ולחבר אותן יחד. כשיוצאים למסע מחברים את הכל.
מי רוצה את האמת, כשמקבלים כלום
אילו בניתי לעצמי מכונת זמן הייתי בטח נוסע ל-2006 לפגישה עם עמוס לביא, הייתי עושה את הסרט, לא הייתי בורח. אבל מכונות זמן קיימות רק בתיאוריה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מצטער ושמח דווקא לאן שלקחתי את החיים שלי, אני בכיוון הנכון. רק שלפעמים המוח האנושי מתעסק בשאלות הזמן.
שיר השבוע שלי הוא של להקה שוודית שקיימת המון שנים, הקונקריטס אותה הקימה היוצרת ויקטוריה ברסגמן(taken by trees) לפני ארבע שנים החליטה לעזוב את הלהקה ויצאה לדרך חדשה ועצמאית. שאר חברי הלהקה, שמונה במספר, החליטו להשאר יחד והוציאו מאז שני אלבומים, האחרון יצא לא מזמן ויש בו כמה פניני פופ, אבל לצד אלו יש שירים חלשים. השיר הזה מרגש אותי מיוחד, אפרופו מכונות זמן.
בשאר המיקס טייפ 15 במספר ניתן למצוא מקבץ שירי פאנק נויז רועשים ונותנים בראש, את קניה ווסט, שיש האומרים שזהו אלבומו הטוב ביותר וכמובן את רובין שהיא זמרת השנה שלי, עם השיר החדש שלה בחלק השלישי והאחרון בסדרת האיפי של באדי טולק. בסופו תמצאו קטעים מרגשים של הגירלס שהוציאו אי פי משובח ושל פרנץ ניקולאי שניגן בין היתר עם הולד סטדי. ועוד. תורידו שעה של מוזיקה ותברחו.
בורח, אלפרד כהן השלישי
מיקסטייפ מלווה מלכה# 15 להורדה
- The so so glos- fred Astaire
- OFF!- upside down
- Screming females- Laura and Marty
- Fang islands- patterns on the wall
- Kanye west- all of the lights
- Robyn- time machine
- Diamond rings- something else
- Acid house kings- are we lovers or are we friends?
- The concretes- I wish we'd never met
- Reading rainbow- always on my mind
- Memory tapes- pretend the devil isn't real
- Girls- substance
- Franz Nicolay- job 35:10
- Tristan allen- janos vs wonderland(with Amanda palmer)
- Sun city girls- vine street piano