יעלה ויבוא

שְׁפַל רוּחַ שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה

לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי

מְלֹא עוֹלָם אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ

אבן גבירול

 לפני חצי שנה התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, לפני שנה בדיוק התחלתי להגות בפרשות השבוע. זה היה במקרה אני לא זוכר איך בדיוק, אבל אני כן זוכר שזה קרה באחד מהרגעים שפלי הרוח והקומה שחוויתי בכל שנותיי, אולי חיפשתי משמעות ואולי חיפשתי משהו שימלא את הריק העצום שנוצר בתוככי תוכי. אז התחלתי לקרוא ולפרשן ולהקשיב וללמוד וככל שעבר הזמן כאילו הכרתי את עצמי מחדש ומהקומה הכי נמוכה התחלתי לעלות מדרגה מדרגה, לפעמים נתקעתי וירדתי חזרה באופו טבעי, אבל הכל השתנה מאז. אני לא אומר שצריכים לקרוא בפרשות השבוע, בכדי שהנפש שלנו תחווה תיקון כלשהו או תהפוכות חיוביות כלשהן, אני כן חושב שצריך משמעות כלשהי שתמלא אותנו אם בכעסים ואכזבות ואם באהבות והצלחות. חצי שנה אני כותב שבוע שבוע נובר לתוך הנפש שלי ומשתף את מי שקורא מקבל את מה שאני חווה ולומד ונותן לכם. עוד ארוכה הדרך ואין לי יעד מסוים ואני אמשיך ללוות את המלכה כל מוצאי שבת.

פרשת בהעלותך מעניינת במיוחד, יש למה מבנה ספרותי מאד מרתק, סיפור טוב ומלאה בסמלים, יחד עם זאת קשה למצוא לה קו המחבר בין הסיפורים השונים. הפרשה מתחילה בהוראות איך להעלות את האור במנורת המשכן, ממשיכה בהוראות לבניית חצוצרות והמשמעיות השונות שהסאונד שלה מפיק, תרועה אחת למשל קוראת לצאת לדרך ואחרת לעצור, לכל שבט היה סאונד אחר. ואז קורא משה לחובב בן רעואל להצטרף אליו למסע במדבר שכן הוא מורה דרך משובח ומהימן וזה מסרב. אחר כך שומעים שוב את תלונותיו של בני ישראל התובעים לאכול בשר ואת שבירתו של משה עד כדי ייאוש מוחלט מלהנהיג את העם-נמאס לו. כתוצאה מכך הוא בוחר שבעים אנשים וממנה אותם לחברי מועצת הנהגת העם והפרשה מסתיימת במקרה שהסתום בו מרובה על הגלוי, מקרה בו מרים, אחותו של משה, מוענשת על ידי אלוהים בצרעת ובנידוי משום שהעיזה לשאול את משה מדוע הוא עם אישה כושית.

אם כך, מה מחבר בין האירועים השונים של הפרשה שלהם אלמנטים סמליים ודידקטיים. לאחר כמה קריאות בפרשה מצאתי שאני עוסק בלמצוא קשר בין הסיפורים המתוארים בפרשה מה שלא קרה לי באף פרשה שקראתי מקודם ואולי זה מכוון התחלתי לשאול את עצמי, המחבר של הפרשה נקט בטכניקת של מקבץ סיפורים קצרים, אבל תמיד יש איזה רעיון על שמחבר אותם. מצאתי שכל סיפור בפרשה בעצם מסמל את חייו של אדם והדרך שלו להטביע חותמו בעולם. תחילה הוא מעלה אור, הוא מגיח לעולם ומקרין על כולם את אורו ואז הוא חייב למצוא את הדרך שהאור יהיה דולק כל הזמן, כי רק כך הוא יוכל למצוא את הדרך. לאחר מכן הוא מגלה צלילים וסימנים שמאפיינים את אישיותו ואז הוא מתייאש ומתאונן על הדרך הקשה ומחפש נחמה ומחפש גאולה ומוצא אותה באמונה או בדת. אפשר למצוא נחמה גם ביצירת משמעות לחיים וגם באמצעות עזרה מחברים ואז אנחנו מצרפים לעצמינו קבוצה של חברים שהם גם סוג של יועצים, סוג של מועצה שממציאה סדרי עולם.  

כאמור, לפני חצי שנה התחלתי לכתוב בלוג, העליתי אותו לראשונה לעולם הווירטואלי, יש שבועות שהוא זורח ואורו מקרין למרחקים ויש שבועות שאורו דולק וקטן ונוגע באחדים ומרגש אותם(אני מקווה) אבל תמיד אני מנסה לגרום לו שיהיה דלוק. מצאתי לו תבנית מסוימת. היו לי רגעים שנשברתי והבנתי שאף אחד לא קורא את מה שאני כותב ותבעתי בשר, הייתי רעב לקהל(עד היום דרך אגב) היו לי רגעים שתפס אותי ייאוש קודר ובאותם רגעים החלטתי שאני מפסיק הכל. באותם זמנים הרגשתי שפל רוח וקומה, אחרי הכל מאד קשה לכתוב אלף מילים, לחשוף רגשות ולשתף אהבות ואכזבות מבלי לקבל פידבק בחזרה. הקושי הזה שיתק אותי במצבים מסוימים. ואז אתה מוצא מישהו שבקיא בחומר שיכול ללוות אותך במדבר הקיומי ואתה מבקש עזרה ואז אתה מוצא עוד אחד כזה ועוד אחד ואתה מתנחם בזרועותיהם של יועצים.

כך מצאתי את הקשר בין הסיפורים המסופרים בפרשה אחת, כך הבנתי שיש כאן אולי הקבלה לסיפור בריאה של כל אחד בעצם. לא זוכר איפה קראתי ובאיזו מסגרת, מאמר של הוגה דעות שאמר שאנחנו חיים בגלות בעצם והחיים הם מסע הביתה, מסע ארוך וקשה, מסע שמלמד ובונה ובכל פעם שאנחנו מגיעים הביתה, הנפש שלנו תמצא את הדרך לצאת לגלות מחדש כדי לחזור לאותו מסע.

סיפורי סבתא

מזה כמה זמן אני רוצה לספר לסבתי שאני כותב עליה בבלוג שלי, אבל אני לא מספר, יש בי פחד. סבתי מבינה פחות או יותר מה זה מחשב ומה זה אינטרנט, אבל להתחיל להסביר לה מה זה בלוג קצת קשה לי. רמזתי לסבתא שלי שאני רוצה לכתוב את כל מה שהיא מספרת לי, לבוא עם המחשב הנייד שלי אליה ושתתחיל לספר ואני אכתוב, שתתחיל לספר ואני אקליט, היא מסרבת בכל פעם מחדש. "יש מה לספר אבל אני חוששת שאף אחד לא יבין" ככה היא טוענת ולמרות שאני מסביר לה שאני אעשה שכולם יבינו היא תמיד מסרבת.

סיפורי סבתא 2

בפרשת השבוע נאמר ההיגד: " והאיש משה ענו מאד" ואיכשהו מצאתי את זה קשור לסבתי בצורה הכי ישירה שיש. סבתא שלי מאז ומתמיד ניסתה לחנך אותי להיות הכי צנוע שיש, להיות הכי ענו. לעשות את הדברים מענווה ותמיד, גם אם תהייה מלך העולם, גם אם תהייה עשיר. אם סבתי הייתה מכירה את ההיגד שנאמר על הנביא משה, היא הייתה בוודאי מוסיפה- להיות ענו כנביא משה. קשה מאד להיות ענו, כשאתה מודע ליכולות שלך, לידע שלך, קשה לחשוב ברמה של מי אני שזכיתי לזה, קשה לחשוב מלמטה ולפעמים חוטאים בהתנשאות, גם לי זה קורה אני מודה. לא הייתי תלמיד טוב לשיעורה החשוב של סבתי, אבל אני משתדל תמיד להגיע מלמטה, מתחתיתה של הנשמה שלי, רק כך בעצם אפשר להעלות.

אבדתי ומצאתי

במיקס טייפ הראשון של מלווה מלכה כתבתי שלהכין מיקסטייפ בשבילי יהיה תמיד כמו להכין קלטת שירים לאהובתי הראשונה מהתיכון ואכן כך הדבר גם במיקס טייפ השמיני של מלווה מלכה שמתחיל ברימקס מעולה של הולי גוסט לשיר של אלסידיסאונדסיסטם ומייד אחריו ראפ של קיד קאדי על שיר אחר של אלסידיסאונדסיסטם, מסיבה ממש. את אווירת הריקודים ממחישה אולי יותר מכול, רובין בשירה המרקיד אבל הגם עצוב- לרקוד לבד.

 המיקס טייפ ממשיך לרוק'נרול וממשיך אל הצד האפל שמוזיקה יכולה לבטא כמו בשירים החדשים של אינטרפול והקונקריטס והוא מסתיים בארבע בלדות קורעות לב, האחת היא מהאלבום החדש של מינומינה  והשנייה מהאלבום החדש של בלק קיז שאולי יהפכו לאלבומי השבוע של מלווה מלכה.

  1. LCD soundsystem- drunk girls/holy ghost remix
  2. Kid cudi- all talk
  3. Janelle monae- dance or die/feat. Saul Williams
  4. Robyn- dancing on my own
  5. Villa nah- ways to be
  6. Club 8- dancing with the mentally ill
  7. Ratatat- mandy
  8. Wolf parade- ghost pressure
  9. Mystery jets- flash a hungry smile
  10. Two door cinema club- something can work
  11. Steve mason- lost and found
  12. The concreters- good evening
  13. Interpol- lights
  14. Hold steady- we can get together
  15. The black keys- im not the one
  16. Under byen- ikke latteren men ojebikket lige efter
  17. Cocorosie- undertaker
  18. Menomena- INTIL
  19. Damien jurado- cloudy shoes
  20. Band of horses- infinite arms
  21. Jj- ceo birthday

מיקסטייפ מלווה מלכה מס' 8 להורדה

עוד ארוכה הדרך ואני עדין בסוג של גלות אבל מנגד גם מרגיש מאד בבית. לא אחת אני שואל את עצמי שאני כותב את הפוסטים או לוחץ על הכפתור "פרסם", מי אני בכלל שימליץ לאנשים על המוזיקה שאני אוהב ומי אני בכלל שמעז לבאר את פרשות השבוע בגישה קצת שונה חופשית או חילונית. אני כתולעת קטנה באדמה מלאה בפחד ובאימה. מי אני בכלל.

אלפרד כהן, השלישי

 

סוטה ממסלולה

ויהי במחצית הדרך של חיינו

מצאתי את עצמי באפלת היער

יען כי מדרך הישר סטיתי

דנטה

  עיניי נעצמות לאיטן, את הדרך אני מכיר בעל פה, שתי ידיי אוחזות בהגה, דקות אחדות מהיעד והכל מתחיל להיות ארוך יותר. מביט שוב במראות ואני לבד על הכביש, בקרוב מאד אצטרך לרדת במחלף. פחד פתאומי החל לעטוף אותי, אדרתו בלתי נראית ואני עייף, ככל הנראה נרדמתי למספר שניות, האם לעצור בצד או להמשיך, אני אוטוטו בבית. מבחין ברכב לפניי שנוסע לאט וזה מרגיז אותי, אני מחליט לעקוף אותו ובום, כמעט תאונה שכחתי להביט במראה, צופר עז מעיר אותי מתנומתי,לא יודע איך הגעתי למצב הזה, סטיתי בשוגג מדרך הישר. עצרתי בצד אבל מרוב חיל והרעדה לא יכולתי לנוח, חזרתי לכביש ונסעתי.

דרכים חלופיות

פרשת נשא היא הפרשה הארוכה מבין כל הפרשות ועוסקת במספר נושאים. אורכה מתאפיין ברפטטביות כמעט בלתי נסבלת של ריטואלים חוזרים ונשנים המתארים הכנות קורבן לבית המקדש וכד'. בין השאר היא עוסקת בחלוקת העם לצבא, החובה לאסוף את כל הטמאים(מצורעים, חולים וכד') לקבוצה אחת ולבדל אותם משאר העם, דיני אישה סוטה ודיני נזיר והחלק החשוב ביותר בפרשה עוסק בברכת הכהנים אל העם. בתוקף היותהכהנים סוג של שגרירי קודש אל החול, הם מופקדים על בית המקדש ומחויבים להעביר את הקדושה הזאת לשאר בני ישראל, הם מחויבים להיות מקור השראה והעצמה לכל אחד מבני ישראל באשר הוא. ברכת הכהנים עוסקת בשפע כלכלי ושמירתו, באורו של כל אדם ואדם המוקרן אל סביבתו ועל השלום הפנימי אליו צריך להגיע כל אדם.

אבל לפני ברכת הכהנים, ישנו חלק בפרשה העוסק בסטייה, בו בחרתי לעסוק בפוסט הזה, חלק העוסק באי שליטת היצר המיני של האדם ולהפך, בשליטה הכמעט בלתי אפשרית ביצר הזה. כשאישה סוטה ממסלולה ובוגדת בבעלה, שוכבת עם זר היא נחשבת לטמאה ולכן עליה להיענש או להיטהר בבית המקדש מול הכהן הגדול. כשאדם בוחר לא לשתות, לא הביא ילדים כלומר להתנזר הוא נחשב לטמא ועל כן מחוייב הוא להקריב קורבן לבית המקדש בסיום כל תקופה מסוימת. יש כאן שני מקרים של סטייה מנורמות חברתיות, הראשונה עדין נחשבת סטייה גם בימים אלו(גם שגברים בוגדים ושוכבים עם נשים אחרות זה נחשב סטייה, מן הסתם) והשנייה זו סטייה מנורמה חברתית שפחות מקובלת בתקופה שלנו ויש בה משהו יותר עוצמתי, כלומר להתנזר ממין ואלכוהול, זה לא פשוט בכלל.

מה קורה כשאנחנו סוטים מהמסלול או מהדרך המקובלים, אנחנו לא בדרך הראשית הידועה והבטוחה שמובילה אותנו ליעד המוכר. יש לכך כמה השלכות כאשר אנחנו פונים לדרכים לא מוכרות שיכולות לבלבל אותנו והחזרה לדרך הראשית קשה ואנחנו לא מוצאים אותה, אבל גם ההפך יכול לקרות, אנחנו יכולים למצוא דרך צדדית מופלאה שמובילה אותנו למסע קסום ומסתורי, בה מגלים המון דברים שאין בדרך הראשית. אני חושב שאנחנו חיים בתקופה שלסטייה אין קונוטציות שליליות כמו בעבר, אם למשל גבר או אישה נשואים מוצאים לנכון לגלות את תשוקתם הנחבאת בדרך צדדית ולמעשה בוגדים בבן/בבת הזוג, או אם אדם בוחר לסטות הצידה ולהתחיל בדרך אחרת, זה כמעט והופך ללגיטימי, כמובן שיש עדיין מערכת של נורמות וחוקים שמטילות סנקציות על כל מי שסוטה מהמסלול המקובל, אבל הסיבות שהביאו אותנו לסטות, הופכות ליותר ויותר ומובנות. יש בזה צדדים חיוביים, אם גבר או אישה לא אוהבים את בן/בת הזוג איתם הם חיים הם יכולים להתגרש או להיפרד, למעשה נוצר מצב שכל האפשריות פתוחות. מבלי שנסטה מהנורמה לא נתקדם, אמר פעם פרנק זאפה, אפשר פחות או יותר לסכם.

דמיינו לעצמכם שרבוט שמתחלי בקו אחד ישר שמתפצל לעשרות קווים אחרים. כך פחות או יותר זה המצב שבו אנחנו נמצאים, אפשר יהיה להסתכל על השרבוט מסוג זה כאנדרלמוסיה בלתי נגמרת ויהיה אפשר להביט עליו כדבר המאפשר לך לגעת בהמון דברים, להיות שם ואז לחזור לכאן ולהפך.

 

אני אישית מעדיף שיהיו לי כמה דרכים מרכזיות וכמה שפחות לסטות, זה מבלבל אותי ומוציא מאיזון, אני שוכח את המטרה ואם אני נתקל במכשול שמקשה עליי ללכת בדרך הראשית אני מעדיף לא לצאת למסע בדרך צדדית אחרת, או לחפש דרכים חלופיות, אני מעדיף להיתקע ולהתמודד עם המכשול, איפשהו אני חושב שהבלבול יותר תוקע. אני יודע שאני מפספס הרבה דברים קסומים וחוץ מזה זה מאד מפחיד אותי לסטות מהמסלול.

סיפורי סבתא

סיפורם של התאומים בני משפחת גולדברג נגע בסבתא שלי, אך היא לא הבינה למה לא מכניסים אותם לארץ, היא סיפרה לי שהיא ראתה ראיון עם הסבתא שביקשה מכל הלב לתת היתר לנכדים החדשים שלה אותם לא ראתה ולבן שלה להיכנס לארץ. כשהסברתי לה מה הסיבה לאי מתן האישור, היא הזדעזעה והיה קשה לקבל את זה שיש גבר שאוהב גבר אחר ושניהם מתוקף אהבתם ומתוקף הרצון להגשים את עצמם הביאו ילדים לעולם. היא יודעת שיש הומוסקסואליות בעולם ומכירה את התופעה, אבל שהם ירצו להביא ילדים, זה היה בשבילה יותר מידי. ניסיתי להסביר לה שלמרות שהם סוטים מהנורמות המקובלות של גבר מתחתן עם אישה שוכבים ומביאים ילדים, יש בהם את אותם רצונות ואת אותם מחשבות שיש לך, שיש לי.

הרצון הזה להביא ילדים הוא חלק מיצירת המשמעות שלנו בחיים, הוא גם מבטא את הדחף הכי כמוס שנמצא בכל אחד, של ליצור דור המשך לקיום הפרטי של כל אדם שמביא ילדים לעולם. סבתי קיבלה את ההסבר, אך היה לה קשה לעכל את זה שזוג גברים יגדלו ילדים לבדם, כמו שקשה לה לקבל שזוג נשים יגדלו ילד ללא דמות אב. סבתא, אמרתי לה, לפעמים בדרך הראשית יש סטיות ופניות שמובילות לאותו כיוון, לאותה מטרה, רק קצת אחרת.

 בדרך הראשית, בכביש הישן

לקח לי המון זמן של האזנה כדי להתחבר ריגשית לאלבום החדש של הנשיונל, יותר מיד זמן אפילו, זמן שלא הייתי נותן לאלבומים אחרים שהייתי שומע, אבל איפשהו במצולותיו זיהיתי פיסת אדמה איכותית. קולו של הסולן נשמע לי כמו קולם של סולני אינטרפול או אדיטורס והמוזיקה שלהם לא מתוחכמת יתר על המידה, לחנים מדויקים. אולי היו אלו הטקסטים שהיו בשבילי פיסת אדמה שהפכה לאי, ממנה יצרתי חתיכת ארץ. למאט ברנינגר הסולן והכותב הראשי של הלהקה יש דרך, הוא לא סוטה ממנה, הוא לא מנסה לחקור ולראות כיוונים אחרים. יש לו דרך והוא מאמין בה, הוא לא בורח לשום מקום, הוא תמיד יסיים את מה שהתחיל. הנשיונל, עושים מוזיקת רוק קלאסי עם אלמנטים אפלים וטקסטים שמדברים על אהבה, חוסר הגשמה עצמית ועל חרדות קיומיות ועל עוולות ואיוולות חברתיות.

מפחד מכולם, הוא שמו של השיר שאני הכי אוהב באלבום, יש בו ריף גיטרה כזה שכאילו מנסר לך את הלב בכל פעם שהוא מתנגן ובפזמון הוא שר שהוא מפחד לא לפגוע בכל מי שהוא אוהב כשילדו על כתפו, איכשהו שזה התחבר לסיפורו של דן גולדברג, שניהל מאבק נגד הממשל והמשפט בישראל שלא אפשר לו להכניס את תאומיו, הוא לא ניסה לפגוע באף אחד, הוא רק רצה לעלות עם ילדיו לבית בו הוא גר. הפחד הזה שקיים בדובר של השיר משתק, כמו כל פחד באשר הוא.

לסיכום, הייתי אומר שזהו אלבום מסורתי בסאונד שלו, עם טקסטים טובים, אלבום שלם ובטוח, יש בו את היכולות לגעת ולרגש ויכול להיות שלכם ייקח פחות זמן להתחבר אליו, אבל מאד כדאי להקשיב לו, כי יש בו מן האור הנגה של כוכב לכת שלפעמים הוא היחיד שמשמש לנו נתיב מורה.

The national- high violet להורדה

 

כל דרך אפשרית

אלפרד כהן, השלישי.

ציפור מדבר

זכרתי חסד נעוריך, אהבתי כלולותיך לכתך אחרי במדבר, לארץ לא זרועה

 יש לי הרגל כזה לאסוף קטעי עיתונים שעניינו אותי באותה העת שקראתי אותם. אני אוסף כאלו קטעים מעיתוני ה- 5/11/1995 אותם עיתונים בהם הכותרות שהודיעו על רצח ראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין. בין היתר אני אוסף ראיונות מעניינים, ביקורת של מוזיקה  או ספרים, קטעי שירה ומתכונים. לפני כמה ימים עשיתי סדר בארון ומצאתי עצמי נסחף אל קטעי העיתונות מלפני עשור ויותר. זה קורה לי שאני במצב רוח של רשימות, אני מונה את מה שאין לי ומה שיש לי, מה שחוויתי ומה שאני רוצה לחוות, רשימות על חוויות משפיעות ומעצבות לצד רשימות של אירועים כמעט חסרי משמעות אך איכשהו מצאו עצמם בתיבת הזיכרון האישי שלי- אני עושה מפקד לחיים שלי דרך רשימות, מחלק אותם לקבוצות-קבוצות. זה סוג של מצב רוח שאין לי שם או הגדרה מדויקים, אך זה קורה לי תמיד שאני בדרך למסע חדש, לדרך חדשה. צריך לעשות סדר בראש בלב ובנפש לפני שנוסעים.

 מדבר קיומי

השבוע מתחילים לקרוא את החומש הרבעי- במדבר– ספר ההנהגה היהודית זהו הספר בו מתוארים מסעם של בני ישראל במדבר, מסע של 40 שנה  אל הארץ המובטחת, מסע של חילופי דורות, חילופי הנהגה והכל קורה במדבר החם והיבש והכל קורה כל כך קרוב ליעד, לחלום- לארץ המובטחת. הסיבה ידועה לכל, אלוהים מעדיף שהדור שידע את מצרים ואת העבדות לא ידרוך בארץ המובטחת, כי לדור הזה מנטליות אחרת, של עבדים ולא של אדונים, דור שלא יודע לקחת אחריות או שיודע לשאת בעול. צריך פרק זמן של "מדבר" כדי להתחיל בדרך חדשה או מחודשת. בפרשה הראשונה של הספר עורכים אלוהים ומשה מפקד לבני ישראל הם מחלקים אותם ל-12 שבטים מענקים להם זהות וסמלים וגם שטחים מיועדים בארץ המובטחת. משה סופר את העם(600 אלף) אותו מנהיג ומשם מתחיל המסע אל שממת המדבר לעבר הארץ המובטחת.

לפעמים אנחנו כל כך קרובים ליעד שהצבנו לפנינו במהלך החיים, אך אנחנו לא מגיעים אליו, אנחנו צריכים להסתובב בשממתו של מדבר מטפורי כלשהו, אבל כמו שכתבתי בפתיח לפני שאנחנו בכלל יוצאים למסע כזה אנחנו צריכים לערוך מפקד פרטי למנות את ההישגים או את הכישלונות, למנות את הסיפורים לתת להם סמלים של משמעויות ושטח כלשהו בנפש שלנו.

לא חייבים להיות במדבר פיזי הקרוב למקום אליו אנחנו שואפים, יש תקופות שגם המקום בו אנחנו רוצים לחיות וחיים בו במידה רבה של אושר ועושר הופך להיות מדבר כלומר שומם ריק מתוכן הגבולות לא ברורים, סופות חול צורבים את הנשמה, מוצאים מעט מאד דברים להיאחז בהם כמו פרח או צמח שפתאום מוצאים, התחושה נוראית. הפתרון, כאמור לדעתי טמון ביכולת שלנו לעשות סוג של מפקד פנימי אישי, כאמור למנות את הדברים ולצאת למסע החוצה לארץ המובטחת. לפני כמה שנים קראתי את הביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל והתחושה שליוותה אותי במהלך הקריאה הייתה של נחישות וסבלנות. צ'רצ'יל נבחר לפרלמנט הבריטי עוד בגיל 25 היה לצעיר ביותר שנבחר לפרלמנט אז, אבל רק אחרי ארבעים שנה הוא הפך להיות ראש ממשלת בריטניה. ארבעים שנה של סבל ודיכאונות ותחושות חוסר מימוש עצמי ליוו את צ'רצ'יל בחייו, אבל בסוף הוא הגיע לנחלה, לארץ המובטחת והפך לאחד האישיים המשמעותיים והמשפיעים בהיסטוריה " ההצלחה היא היכולת לעבור מכישלון אחד למשנהו מבלי לאבד את ההתלהבות"

המציאות הישראלית בימים אלו היא מציאות של מדבר, מציאות של אנרכיזם, חוסר סדר וגרוע מכל שממה, כלום לא קורה פה והדברים שקורים פה מקוממים מאד. ישנה תחושה כזאת שבאמת רק עוד 40 שנה אנחנו נצא מסופת המדבר הזאת שנקלענו אליה. אנחנו לועגים לערכים הכי חשובים. לא מכבדים את העבר ורומסים אותו. חיים נחמן ביאליק כתב את "מתי מדבר האחרונים" ברוח הפרשה, אבל יותר בערה בו התחושה שצריך לקום ולצאת למסע הזה במדבר ולהשתחרר ולהגיע לנחלה. הוא כתב: " קומו אפוא, נדים! עזבו את השממה!/ אך אל יעל קולכם, דרכו עוז בדממה." הייתי רוצה מאד לעזוב את השממה, לעבוד את האדמה ולקטוף את הפרי. הייתי מאד רוצה שבמדינה שאני כה אוהב לחיות, יקומו יחד איתי לצאת מהשממה ומהדממה אל מקום יפה וצוהל יותר.

המדבר למרות משמעותו המטאפורית, מקום שוקק חיים, קיימים בו עשרות בעלי חיים ומאות זנים של צמחים שחיים בתוך השממה לכאורה. בימים אלו כולם נמצאים בסכנת הכחדה והמדבר המטאפורי הופך למדבר אמיתי- חסר חיים ושומם. לדעתי זה הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לבני אדם באשר הם שהמטאפורה תהפוך למציאות ולכן מסע במדבר יכול להיות משהו חיובי, סוג של חוויה מתקנת ובעיקר משחררת, מסע שבסופו נגיע כאמור לנחלה לארץ המבוטחת.

 סיפור סבתא קטן לשבועות

אני לא מבינה למה אוכלים בחג הזה מאכלים חלביים, אצלנו בטוניס לא אכלו מאכלים חלביים, היה רגיל כמו בכל חג, אני לא מבינה את זה. ככה סבתי בכל שנה קצת לפני חג השבועות לא מנסה להבין למה אוכלים מאכלים חלביים בחג השבועות. בילדותי במשך שנים אכלתי "מאכליים רגילים" בחג השבועות, בעוד בבה"ס ובטלוויזיה ואצל חברים דיברו על זה שאוכלים מאכלים חלביים. בטוניס היה חסר חלב. בעיר הולדתה של אמי כמעט ולא היה חלב ולכן כמעט ולא צרכו מוצרי חלב. אמא שלי לא אוכלת מוצרים חלביים בכלל. בשנים האחרונות ניסיתי לשכנע את סבתי שתערוך ארוחת חג חלבית כמו כולם והיא לא אהבה את הרעיון. השנה היא רק זכרה את המנהג הזה של הילדים לשפוך מים על העוברים ושבים, הופתעתי מהתשובה ובסוג מסוים של זעם שאלתי אותה ומה עם שאר הדברים, זה חג מתן תורה, חג הביכורים ועוד עוד? איפשהו זה לא עשה עליה רושם, היא הקשיבה לי ולא הבינה. עד היום אני מנסה להבין למה החג הזה לא חשוב לסבתא שלי כמו שאר המועדים בשנה, עניין של מסורת, של הרגל, של חינוך, קשה לי לקבל את זה. עד היום אני מנסה ולא מצליח.

 בשממת הקיום

אלבום השבוע של מלווה מלכה הוא הכאוס של ראשי העתיד(the futureheads) אלבום המתאר כאוס חברתי ואנדרלמוסיה פנימית אישית, ששואל האם מישהו יודע מה לעשות איתנו, זהו לא אלבום מדברי באווירה שלו, זהו אלבום רוקנ'רול בריטי טיפוסי שמושפע משנות השמונים, אך יש באלבום הזה מן הייצוגים של מטאפורת המדבר, הריקנות, החוסר בהירות ואי סדר ששורר כי כל הגבולות פרוצים, למרות שזהו אלבום אורבני, אלבום המתאר חיי לילה מבולבלים  וגם אניגמאטיים ומפלצתיים( השמש יורדת והחיים הכפולים מתחילים) יש באלבום הזו את תחושה של מדבר קיומי, של מסע סביב עצימנו מסע פנימי סביב המטרות שלנו מבלי שאנחנו מגיעים לארץ המובטחת, אלבום של נסיון למצוא חץ על אותה מפה של החיים, למצוא את העמוד האש שיכוון אותנו וגם אם זה ייקח ארבעים שנה, העיקר שנגיע לנחלה, כי אנחנו יכולים.

את הפיוט'רהדס הכרתי דרך הקאבר המבריק שלהם לשירה של קייט בוש- hounds of love שהוציאו באלבומם הראשון לפני שש שנים. עד היום אני מחשיב אותו כקאבר הכי טוב ששמעתי בחיי. זהו אלבומם הרבעי בכל אלבום שהוציאו אותו יש להיט מלא אנרגיה שסוחף אותך. האלבום הזה הוא המגובש ביותר שלהם מתחילתו ועד סופו.

לקחתי את כל הרשימות שאספתי עד עתה, חסרים לי עדיין כמה תחושות שרוצה אני לסמל אותם ולהעניק להם משמעות ולכשאסיים אצא למסע במדבר השומם, כך אוכל לדעתי למצוא את עצמי מחדש, כך אוכל להתחדש ולרענן את השורות, אודיע לכם כשאחזור או אגיע למקום שאליו רציתי להיות.

The futureheads- the chaos  להורדה

חג שמח

אלפרד כהן, השלישי

כל העולם עוגה מתוקה

הוודאות שנפסיד במאבק, אסור שתמנע מאיתנו מלתמוך בעניין שבעינינו הוא צודק. 

אברהם לינקולן

 אתמול, יום שישי, צפיתי בכתבתו של מיקי רוזנטל בערוץ 10 על חייו ופועלו של הקונצרן הגדול בארץ- נוחי דנקנר, יו"ר איי די בי שמחזיקה בבעלות את סלקום וישראייר ועוד ועוד. היה לי מאד קשה לצפות בכתבה, כן שהיא זעזעה אותי, איך הפכנו ממדינה סוציאל דמוקרטית למדינה בעלת מאפיינים פיאודליזם צנטריאלסטיים כמעט, איך הרבה אנשים, הרבה מוסדות נמצאים בבעלות בין אדם אחד, איך נותנים לזה לקרות? שאלתי את עצמי כל כך הרבה שאלות בזמן שצפיתי הכתבה ובכל פעם שהתווספה פיסת מידע אודות דרכי פעולותיו של האיש, נחרדתי יותר. בסוף הכתבה ניסו להרגיע אותי,האדם פטריוט אוהב הארץ, פילנטרופ גדול ותורם מאות אלפי שקלים לנזקקים, אותם אלו נזקקים שעובדים תחתיו, להם הוא משלם שכר מינימום. אותי לימדו שמתחלקים בעוגה, כל אחד מקבל חלק ולפעמים החזק לוקח חלק גדול יותר, אבל כולם מתחלקים בה ומרחוק יש איזו אמא או גננת שדואגת שכולם יאכלו מהעוגה והיום החזקים אוכלים חלקים גדולים יותר מהעוגה ולאחרים נשארים רק פירורים, אמנם מתוקים של שוקולד, אבל עדיין פירורים ואיפה הגננת ואיפה האמא?

 צדק צדק תרדוף

השבוע אנחנו מסיימים לקרוא את ספר ויקרא בשתי פרשות: בהר ו-בחוקותיי. שתי פרשות שבמידה מה קשורות זו בזו . פרשת בהר, דנה בדיני שמיטה, שנת היובל, דיני קרקעות, קניין בתים, קניין שדות, מניעת העברת בעלות ההון והאיסור בלקיחת ריבית, אפשר לראות, דינים אלו חותרים למעשה לשוויון בין האנשים החיים באותה הארץ ומנסים ללמד כי חובה עלינו לשמור על הצדק החברתי בחיינו. הפרשה בחוקותיי, בנויה בצורה של ברכה לצד קללה, כלומר אלוהים מברך את בני ישראל בעושר כלכלי ונפשי, אך הוא מתנה את זה בעשיית המצוות ואם לא ימלאו אחר המצוות שלו, כפי שפורט במהלך כל ספר ויקרא, הארץ המובטחת תחרב . אנסה לבאר את הקשר בין שתי הפרשות ואת הקשר האקטואלי שלהן להתעשרות האין סופית של בן אדם כמו נוחי דנקנר.

המקרא מציע מבנה חברתי-כלכלי המשלב סוציאליזם וקפיטליזם, מוזר לי שבחלוף השנים, אלפי שנים, אף חברה לא ניסתה להעתיק את המודל החברתי- כלכלי שהציעה התורה. המקרא מסביר שכל הרכוש והקרקעות שייכים לכל האנשים, אך מנגד לא מונע התעשרות וצבירת כח של בן אדם יחיד, אלא שבתום חמישים שנה, קרי שנת היובל, כל הרכוש שהצטבר מחולק שוב שווה בשווה. בשנת שמיטה, כל שנה שביעית אסור לעבוד את האדמה וליצור ממנה, האדמה שייכת לכלל. בשנת היובל כאמור הכל חוזר לנקודת ההתחלה ופותח הזדמנויות חדשות ויוצר במידה רבה שוויוניות, סוג של דמוקרטיה.

הייתי אומר שמדובר במבנה מיוחד במינו, שתכליתו לצמצם פערים חברתיים כלכליים. מבנה שמשלב שתי אסכולות ואולי צריך לאמץ אותו, כי לדעתי גם הסוציאליזם והקפיטליזם נכשלו, כי אני לא רואה חברה שחייה בשוויון מוחלט זה כמעט אוטופי בעיניי ומנגד הקפיטליזם גורם לפערים גדולים מידי.

רוב השטחים במדינת ישראל שייכים למדינה, אם להיות יותר מדיוקים 93 אחוזים ממנה, שאת השטחים היא מפקידה בידיים פרטיות למטרות ייצור ותעשייה, מה שקרה בשנים האחרונות שאותם אנשים פרטיים ביקשו להשתמש בקרקעות למטרות דיור, על מנת להעשיר את קופתם הפרטית ולשם כך הם צריכים את אישור המדינה וכך למעשה נוצרים פרויקטי דנל"ן על חשבון אדמות חקלאיות למשל, כך למשל צוברים אנשים כמו נוחי דנקנר את הונם, כך נוצרים פערים חברתיים, אין צדק, אין שוויון וכך למעשה אנחנו מפרים את החוקים והמצוות שציווה עלינו אלוהים וכתוצאה מכך אנחנו לא זכאים לחיות בארץ הזאת. ג'ון רולס פילוסוף אמריקני ידוע, אמר שצדק זו המידה העליונה של כל חברה באשר היא וזה מחריד אותי לחשוב שאנחנו לקראת אובדן, שאנחנו מאבדים את הערכים החשובים ביותר שלנו כאנשים והפערים רק הולכים וגדלים ויותר מחריד אותי שאין גננת או אמא שישמרו.

אחתום את הפרק הזה בסיפור, של פלוטרכוס, פילוסוף יווני עתיק, על מלך איטליה אחד שיום אחד שאל אותו יועצו מה המטרה שלו והוא ענה לו שהוא רוצה להיות שליט על איטליה ומה אחר כך המשיך לשאול אותו היועץ, להיות שליט על גליה וספרד ואז אפריקה ואז כל העולם, כך אוכל לחיות בנחת. ענה לו אותו יועץ ומה בעצם מונע ממך לחיות בנחת גם עכשיו?. כך גם אני תוהה ומתקשה להבין למה הם רוצים עוד ועוד, למה צריך להשתלט על הכל, מה זה נותן, הרי אם אוכלים את כל העוגה רמת הסוכרים בדם עולה ויכולה לגרום לנזקים בזרמי הדם ללב ולמוח.

אני לא מכיר אף אדם שבתוך תוכו עמוק בחדרי ליבו לא רוצה לאכול את כל העוגה, שאת כל הטוב שיכול לקרות לו בעולם היה רוצה לעצמו, זה נורמלי וטבעי לחשוב ככה, אני לפעמים חושב ככה. אבל אין יותר מבחיל ומביך מן השפע, דמיינו את עצמיכם בסיטואציה שבכל פעם שאתם מוציאים כסף בבנק, חשבון העובר ושב שלכם מוכפל, דמיינו את עצמיכם בטירה ענקית,עם אין ספור חדרים ומשרתים שיעשו הכל בשבילכם דמיינו את עצמיכם מוקפים בנשים או בגברים הכי יפים, לא מבחיל אתכם, כי אותי זה כן ויותר מזה זה גם מאד מביך. יש משהו מאד לא מוסרי בלהגשים את הרצונות האלו, אנטי סוציאלי, לא שוויוני ולא צודק.

 חצי בשבילי וחצי בשביל האהבה

המודל הכלכלי החברתי שהציע לנו המקרא מזכיר לי במידה מסוימת את המבנה של שתי להקות שמגיעות מקנדה- broken social scene  ו-the new pornographers  שהם סוג של קולקטיב, סופר גרופ,  או איך שתקראו לזה. הלהקות הנ"ל פועלות מוזיקאים עצמאים שפועלים ברשות עצמם ובכל כמה שנים הם תורמים מעושרם האומנותי לטובת הקבוצה וכתוצאה מכך נוצרות יצירות איכותיות ועמוקות. שני ההרכבים האלו הם לא רק להקות במבנה המוכר של להקה, כל חברי הלהקה מוצאים דרך לבטא את כישרונם כך שהשלם עולה על סך חלקיו. כשאותם יחידים יוצרים ומוצאים אלבומי סולו עם נעזרים בחבריהם, אבל הם לא שוכחים להשתמש בכישרון שלהם לטובת הלהקה ולא מזניחים אותה. הדרך שלהם ליצור מוזיקה בקבוצה מבטאת אמרה של חכם יווני קדום בשם אנכרסיס שסבור שהחברה תהייה מאורגנת יותר אם יהיו כל הדברים שווים בערכם, אם העליונות תמדד לפי מעשים טובים.

שתי הלהקות הוציאו השבוע אלבומים חדשים ואתמקד באחת, בניו פורנוגרפרס שהוציאו אלבום מקסים במיוחד, בלהקה חברים בין היתר איי סי ניומן, ניקו קייס, דיסטרוייר ובאלבום הזה מצטרפים בקולות ובנגינה גם זאק קונדון(בירות) וויל שף(אוקריבל ריבר).איי סי ניומן הוא האבא או הגנן שמשגיח שכולם יוכלו מהעוגה ושכולם אוכלים מהעוגה זה יותר מתוק. יחד זהו אלבומם החמישי, בשמו של האלבום יש משהו מאד נדוש, אבל הוא מייצג רעיון של שותפות קבוצתית לצד העצמת היחיד. המוזיקה שלהם שמשלבת שני קולות של גבר ואישה היוצרים הרמוניה של פופ, עם לא מעט כלים כמו כלי מיתר ונשיפה לצד הכלים הקונבנציונליים של הרכב רוק- גיטרה, בס ותופים.

הטקסטים באלבום מאד סתומים ואולי אף מסורבלים, אבל זה הסגנון כתיבה של הלהקה במרוצת השנים, שמנסה להפוך את הפופ לאינטלקטואלי. דווקא שני השירים הראשונים-crash years ו-your hands שיצאו לרשת ולעולם, הם החלשים בעיניי באלבום ורק לקראת החצי השני ועד הסוף השירים סוחפים ומרגשים. לדעתי השיר הכי טוב בו ואולי מהטובים של השנה הוא valkyrie in the roller disco המכיל בו שתי סיסמאות, בואי ותהיי האחת או, בוא ותהייה האחד ו-חצי בשבילי וחצי בשביל האהבה.

בסופו של דבר אנחנו ביחד, זה שמו של השיר החותם את האלבום ובא אולי להזכיר שאנחנו חיים במקום ששיך לכולם וצריך להתנהג במידה של צדק ושוויוניות, אחרת אין לנו מקום בעולם.

The new pornographers- Together  להורדה

 

שווה לכל

אלפרד כהן, השלישי

 

הכהן הגדול

כשתלמד

לשחק על שפת עיני כמו מגרשים מכרים

בלי הפחד של מערות אפילות

אלמד אותך בתמורה

להתהלך עם החושך כמו ידידים

ולא תצטער,

בני.

ארז ביטון

  לפני כמה שנים, לא כל כך הרבה שנים, שאל אותי אדם: " תגיד לי לא מפריע לך עם זה שאתה שמן?" וזה היה הדבר הראשון שהוא בכלל אמר לי, לפני ברכת שלום או נעים מאד. לימים הוא הפך להיות אחד מהחברים הטובים והקרובים לי. אני זוכר שעניתי לו שכן, זה מפריע לי  ואז המשכתי ואמרתי, שאני בדיאטה, אני עובד על זה. באמת באותו זמן הורדתי ממשקלי 40 קילו. אדם שמן הוא לא אדם בעל מום או מוגבלות, אבל כן קשה לו בחברה וככה הרגשתי שנים רבות, שאני בעל מום ומוגבל. היו שנים שזה היה לטובתי, בשנות של היסודי הגובה והמשקל העודף שירת היטב ונאמנה את קבוצת הכדורגל של כיתתי, הייתי השוער המצטיין. כל כך קשה לחיות בחברה שלנו שאתה קצת סוטה מהנורמה זה כמעט וידוע לכולנו, אך מעטים מאיתנו באמת חוו את זה, זה קשה כי תמיד, לפני הכל יסתכלו על המגבלה הגופנית הזאת שלך. כיום אני לא כל כך שמן, אני עובד על זה.

עיוור, חירש, אילם, גידם, פיסח

השבוע, פרשת אמור– במחיצתה הראשון עוסקת בתורת הכוהנים הכוללת איסורים וחובות המוטלים על הכוהנים, מתוארים בין היתר דינים מיוחדים של טומאה וטהרה, דיני אישות וכמובן מהות התפקיד של הכוהנים בחברה היהודית. במחצית השנייה של הפרשה מתוארים לנו חגי ישראל מהראשון שביניהם הלא הוא פסח ועד לאחרון סוכות.

קל מאד לפחד ממוגבלים ובעלי מום באשר הם, הם לא דומים לעצמינו ולסובבים אותנו, יש בהם משהו לא אסתטי ולא נעים לעין החברתית והפסיכולוגית שלנו, היה לי מאד קשה לקרוא שגם לאלוהים, קשה עם בעלי מום וחלק מהצווים שלו בפרשה שהכוהנים עובדי המקדש לא יהיו בעלי מום באשר הוא, למעשה אלוהים ממדר את הנכים בגופם בלעבוד את המקדש. רש"י מצדד את עמדתו של האלוהים והוא מנמק את הצווים הללו בכך שעובדי המקדש צריכים להיות ייצוגים ויפים, כאלו שנעים לעין לראות. עולה בי השאלה שקראתי את נימוקיו של רש"י: עיוור יכול להיות האדם היפה בעולם, אך בעל מום, למה הוא לא יכול לשרת את המקדש?

הקבלה וזרמים מסוימים בפילוסופיה, מתארים מחשבה שקיימת בכל נפש, המחשבה של להיות הכי מושלם שאפשר, הכי יפה הכי חכם וכד', בכל אדם שהוא מקוננת בו סוג המחשבה הזאת, הרצון להיות שלם, ללא מום חיצוני, בין היתר. לכן בעלי מומים או אנשים עם מגבלות מסוימים יכולים למעשה לעבוד את המקדש משום שבנפשם קיימת המחשבה של להיות הכי יפה הכי מושלם והכי טוב. אך ההלכה מתנגדת לגישה פילוסופית קבליסטית הזאת ובמרוצת השנים ולמעשה תמיד לא עבדו את המקדש אנשים בעלים מומים.  אבל כמו שכתב ארז ביטון בשירו, איתו פתחתי, אם נקבל את אותם בעלי מומים ומגבלות כמו שהם, הם יוכלו ללמד אותנו כל כך הרבה על העולם, הם יוכלו ללמד אותנו כל כך הרבה על עצמינו, כך שנוכל להיות יפים וטובים יותר.

סיפורי סבתא(אתה כל החיים שלי)

אחד הדברים שמגבילים את הקשר ביני לבין סבתי זה השפה. סבתא שלי לא דוברת עברית קולחת ואני לא דובר ערבית בכלל ולפעמים מתקיים בינינו שיח של אילמים. קשה לשנינו לבטא את רגשותינו האחד לשנייה, אבל המוזיקה מסייעת לנו לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. השבוע סיפרתי לסבתי, ששמעתי משורר שכתב שיר בערבית וצוטט מתוך שירה של אום כולתום. זה היה שירו של אלמוג בהר והשיר אמל זו תקווה: " אמל זו תקווה, חייאת אלו חיי/ בזמן שהם נפגשים/בין שפתיה של אום כולתום/ לבין האוזניים שלי/ צמאונות רבים כורים בארות/ בליבי". סבתא שלי מעריצה את אום כולתום. הסיפור הכי מפורסם שלה לגביה נע סביב תחושת ההחמצה שלה על כך שלא זכתה לראות אותה בהופעה, למרות שהייתה בסבב הופעות בארצה, אבל באותו זמן סבתי עלתה לארץ. דרך השירים של אום כולתום ודרך התרגומים של סבתי לחצי העברית שלה אני מצליח לדבר איתה על רגשות, על אהבה ואכזבה מאהבה, על מה שאהבה יכולה לגרום לאדם. השבוע סיפרתי לסבתי שיצא אלבום אוסף כזה של הגיטריסט המצרי עומר קורשיד, שניגן בין היתר עם פריד אל אטרש ואום כולתום, היא די הופתעה שבכלל אני זוכר אותו, אמרתי לה שאיך בכלל אני יכול לשכוח.

בכל פעם שאני שומע ביצוע של "אנת'ה עומרי" התחלתי להגיד לסבתי, אני נזכר בך מתרגמת לי את המילים ולמרות שאלבומו של עומר קורשיד אינסטרומנטלי אני משלים בראש את קולה של אום כולת'ום עם קולך שלך מתרגם לי אותו- אתה כל החיים שלי.

 

האיש הגבוה בעולם

הרבה בעיות יכולות להיווצר, אם אתה הבחור הגבוה בעולם, צריך שיבנו לך מיטה מיוחדת ודירה עם תקרות גבוהות ורכב רחב במיוחד, זה בטח קשה להיות הכי גבוה בעולם, כמעט קשה כמו להיות שמן, עיוור, אילם, פיסח או כל בעל מוגבלות אחרת, אתה צריך להטעים את עצמך לעולם, אבל יחד עם זאת ליצור עולם פנימי משלך, בעל משמעות כזאת שתגרום לך להיות מאושר ושלם עם עצמך ושיקפצו כולם- אתה הבן אדם הכי גבוה בעולם.

אני לא יודע למה בחר כריסטאן מטסון השוודי בשם האדם הגבוה בעולם כשם הבמה שלו, אני גם לא רוצה כל כך לדעת, מה שכן אני יכול להבין את המוזיקה שהוא יוצר. כריסטאן מטסון- אמן פולק קלאסי, משווים אותו לבוב דילן ודומיו הוא לא רק נשמע בן תקופת תור הזהב של בוב דילן הוא גם נראה ככה, כאילו שלפו אותו מפרסומת אמריקנית משנות החמישים. כריסטאן מטסון מנגן על גיטרה ובנג'ו וכותב טקסטים משובח. איפשהו כשאתה אומר בקול את שם הבמה שלו עולה בי אסוציאציות של שירה גדולה מהחיים מלאי פאתוס אך לא כך הדבר, ההפך הנכון. השירה והביצוע אינטמיים ביותר, רק קול וכלי מיתר אחד והכל חשוף כמו מתהלך עירום ברחובות העיר. השיר הכי היפה באלבום לדעתי הוא love is all  שהלחן שלו יכול להטעות אם לא מקשיבים למילים, משהו בנגינה שלו על הגיטרה יוצרת תקווה בלב, מרוממת אותו אפילו, אבל המילים מדברות על אהבה נכזבת- אהבה היא הכל הוא שר, אך ליבי למד להרוג הוא ממשיך. שיר על אדם שהשלים עם הקללה שלו, להבין שהדבר הכי יפה בעולם זאת אהבה אבל לא בעולמו שלו.

לאורך כל האלבום חושף כריסטאן מטסון, האדם הגבוה בעולם את המוגבלות שלו, את המומים הרגשיים שלו, את הלב השבור והעקום, את הנפש העיוורת והמכוערת. גם נפש יכולה להיות מוגבלת, זה לא אומר שלא ניתן לה צ'אנס. כי אפשר לתקן אותה מחד ומאידך להשלים עם הפצע ולצחוק על כולם ממרומי השמיים, של האדם הגבוה בעולם.

The Tallest Man on Earth – The Wild Hunt להורדה

היו הכי יפים שיש

אלפרד כהן, השלישי(הכהן הגדול)