עונת הדילוגים

עוד מעט והשתפכו בפרחים לבנים

גם נעורי החדשים וחלומתי הישנים

כי גם בם נשבה רוח האביב

חיים נחמן ביאליק

 שמש ערבית מתשבצת לי את חלל דירתי, שמש של אביב חודרת מבעד התריסים הלא מוגפים לתוך נשמתי המנסה לפתור את החידות. כך מצאתי את עצמי בימים האחרונים חושב ומהרהר ותוהה מדוע אני לבד? מדוע אין אחת שנמצאת בזרועתיי ועוזרת לי למלא את התשבץ. אני חייב להבהיר משהו, מחשבות מהסוג הזה אינן בדרך כלל מקננות בנפשי, אבל איכשהו, הפכתי קלישאתי ביני לבין עצמי והעונה הזאת של האביב, הזבובים המחזרים, מוציאה ממני את הרצון לקום מהספה, להניח את הספר שאני קורא מבלי לסמן איפה עצרתי, להתלבש להתבשם לצאת לרחוב ולקטוף את הפרח הראשון היפה שאני רואה ולחזר, לחזר אחר נשות העיר באשר הן ואולי למצוא אותה.

 לטקס

קורבנות ועוד קורבנות, משהו עתיק יומין, כבר לא נתפס בתת מודע הקולטיבי של המין האנושי. השבוע  בפרשת צו ממשיך המקרא במדריך שלו למקריב המתחיל ושוב הוראות מדוקדקות עד לפרטים הכי קטנים כיצד ואיך יש להקריב ובשביל מה יש להקריב. בשבוע שעבר דנתי בקורבנות כסוג של דרך או פעולה להתקרב. השבוע אתייחס לקורבנות במובן הטקסי של הדבר. אנו חיים בקבוצה, אין כזה דבר זאב בודד, אדם הוא יצור חברתי מבסיסו אם ברשתות החברתיות האינטרנטיות ואם בקבוצות פיזיות בעבודה, חברים משפחה וכד'. בכל קבוצה יש טקס שאיכשהו נועד לאחד ולחבר בין חברי הקבוצה, בנוסף הוא גם נועד להזכיר או לרומם את הקבוצה. הטקסיות במידה מסוימת מחזקת את האמונה בקבוצה ולכן חשוב לאלוהים שנקריב למענו. הקורבנות הם אקט סמלי לחיזוק האמונה והסולידריות בקרב האנשים איתם אתה חי ואוהב.

ביום שני רובנו נשב סביב שולחן עם בני משפחה וחברים ונקיים את הטקס של ליל הסדר. היו שנים ששנאתי את זה, העדפתי להישאר לבד בדירה ולא להיות עם אותם אנשים שאתה מכיר כל כך הרבה שנים, איפשהו הבנתי שזה קיים אצל כל אחד הסלידה הזאת מטקסיות וממסורת אך עדיין אנחנו משחקים את כללי הטקס. בשנים האחרונות בזכותה של משפחה שמאד יקרה לליבי(משפחת כהן שבעומר) הבנתי את חשיבותו של הטקס הזה, כי לא חייבים להיות מאמינים גדולים כדי להגיש שייך, זה מגיע ממקום אחר מהרצון הזה שלך לחוות את עצמך עם אנשים אחרים שאתה מכיר שנים.

 לפסוח

במהלך פסח קוראים את שיר השירים שהוא אחד מהטקסטים הגדולים והאיכותיים שנכתבו בכל הזמנים על אהבה(אני ממליץ  מאד לקרוא אותו), אחת הסיבות שקוראים את שיר השירים בפסח היא בשל חילוף העונות-הסתיו עבר והגשם חלף לו נכתב בשיר השירים אך הקשר בין שיר השירים לבין פסח אינו אקלימי בלבד אלא גם בקצב שבו הוא נכתב. פסח כאמור נקרא על כך שאלוהים פסח על עם ישראל מהמכות שהטיל על המצריים וכך המשקל של שיר השירים, של פסיחה של דילוגים של עליצות של חיזורים: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות". הפסח מסמל את תחילתו של האביב שהוא מסמל את תחילתם של אהבות באשר הן. מעניין שבשיר השירים האהבה לא מתממשת, זהו ספר חיזורים אחר מושא האהבה. רבי עקיבא רואה באהבה כמפגש האינטימי ביותר שיכול אדם לחוות ביחסו אל אלוהיו. אני לא מאמין באלוהים, אך איפשהו רבי עקיבא מגדיר נכון את תחושת הזוגיות. אני מעדיף עונות מעבר כי הן מסמלות התחלה כלשהי ופסח יחד עם שיר השירים הוא מעין בשורה טובה למציאת אהבה.

 סיפורי סבתא(אי אפשר להתווכח עם תחושות)

עד לפני שנתיים, סבתא שלי לא שאלה אותי בכלל על חתונה ונכדים, אבל בתקופה האחרונה השאלה הזאת נשאלת כמעט בכל ביקור. תהיתי יחד עם סבתי מדוע רק עכשיו, איך שזה כל השנים לא שאלת אותי או הצקת לי. סבתא שלי אומרת שהיא מרגישה משהו שהיא יודעת, שאוטוטו אני מביא אליה לביקור את זוגתי, היא פשוט מרגישה ולך תתווכח עם תחושות. אחרי השיחה הזאת מגיעה שתיקה, אנחנו מביטים אחת בשניה, אני מרגיש שסבתא שלי על סף דמעות כי היא רוצה נכדים ובמיוחד נכדים ממני. אבל יותר מכל אני רואה במבט הזה שלה המון הבנה, כי בתוך תוכה היא יודעת שאני רוצה לאהוב באמת.

אחרי השתיקה מגיע הסיפור הלא רומנטי של השידוך שעשו לה עם סבי ז"ל. מאד כיבדתי אותו היא תמיד אומרת, אבל תמיד ידעתי בתוך תוכי שאני מסוגלת לאהוב אותו והוא אותי, ושוב אי אפשר להתווכח עם תחושות. היא מספרת איך הייתה מדלגת מביתה לבית סבי בהרגשה של הבטחה, שיש שם אהבה. סבא וסבתא שלי אהבו אחד את השנייה באמת.

חטיף אוכל

מלבד הפרחים שאני אוהב לתת לאלו שאני מחזר אחריהן, אני גם אוהב לאפות עוגות או להכין מתוקים כלשהם. והשבוע נתקלתי בבלוג של רויטל אמיר ומצאתי שם חטיפי בננה מדליקים במיוחד. השבוע הכנתי אותם בעצמי. אתם מוזמנים להיכנס ולהתרשם וגם לנסות, טעים.

 נשיקת הנשיקות

יכול להיות שזה צרוף מקרים, אבל האלבום שאני הכי אוהב לשמוע השבוע מתעסק בחיזורים, בדילוגים ובבקשות של אהבה. הלהקה kisses מגיעה מלוס אנג'לס והם למעשה צמד של גבר ואישה, אלבום הבכורה שלהם נקרא- הלב של חיי הלילה. הלב המחפש אחר אהבה בתוך הלילה במסיבות במסעדות, בסרטים או בפאבים אפופי עשן ובמוזיקה גרועה. קיסס אמנם מגיעים מאמריקה אבל נשמעים כמו להקת פופ שוודית, קולו של הסולן דומה מאד לזה של ינס ליקמן ואפשר לחשוב בטעות שזהו פרויקט צדדי שלו, אך לא כך הדבר. הפופ השוודי החדש בעיקר  מושפע מאותה מוזיקת אמריקנית מהפיפטיז ועד האייטיז  ונראה לי שקיסס פשוט משכללים את המקורות של להקות הפופ השוודיים באשר הם, אחרי הכל הם יותר אמריקניים מהשוודים. אפשר לאבחן כי בנוסף להשפעות השוודיות, קיסס משוחחים עם הוט צ'יפ הבריטיים אך ההפקה שלהם לא מלוטשת כמו של הבריטים המשובחים וניכר כי זו מתוך בחירה אומנתית.

כאמור, האלבום מתעסק ברובו בחיזור וברצון למצוא אהבה והכי ניכר באלבום הזה, הרצון לממש אותה, כמו שיר השירים התנ"כי, כך קיסס מציעים לנו באופטימיות כי זו העת לאהבה, זו העת למצוא אותה ולממש אותה. כמו בשיר השירים אין כאן מישוש של אהבה ובשירים באלבום אין רגעים המתארים יחד של בני זוג. האלבום נפתח בשלושה להיטים. השיר הראשון נושא את שם הלהקה והשיר השני הוא הסינגל הראשון שהלהקה הוציאה בשם ברמודה מדובר באחד השירים הטובים ביותר שתשמעו בתקופה האחרונה, בפופ טהור ואינטליגנטי .השלישי החכם ביותר באלבום הנושא את השם- "אנשים יכולים לעשות את הדברים המדהימים ביותר". איפשהו זה המשפט הכי רומנטי ונשגב שאפשר להגיד לבחור או לבחורה. השיר לפני האחרון- midnight lover הוא להיט בקנה מידה עולמי, מהלהיטים שיכולים להיטחן בגלגל"צ(לא נראה לי שזה יקרה) וחבל יהיה לפספס את אחד השירים המקפיצים והקיטשיים שיש.

בסרט, הנחתי שאת איתי, כך מתחיל השיר האחרון שנועל את האלבום. בסרטי האהבה הגדולים האהבה בין הדמויות לא מתממשת כי רק הצופים, האנשים האמיתיים, במציאות יכולים לממש אותה. ואתם יודעים מה, למרות שקשה להיות רומנטי בימים אלו, החלטתי לצאת לרחוב, לקטוף את הפרח היפה הראשון שאני רואה להציע אותה לראשונה שתמצא חן בעיני ובתקווה שהיא תדלג איתי בעונת האהבים הזאת ובפסח הבא תשב סביב שולחנה של סבתי ונקרא יחדיו את ההגדה. חג שמח!

Kisses- the heart of the night life להורדה

עד לפעם הבאה

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי.

מודעות פרסומת

קרוב קרוב

לכל דברות ולכל אמירות ולכל צווים- קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו…

רש"י

 

 השבוע אימי חגגה חמישים אביבים, יובל חיים. חברה טובה של אימי ביקשה ממני לכבוד המאורע לכתוב זיכרון אחד ומרגש מאמא שלי. היחסים ביני לבין אימי מעולם לא היו יחסים קלאסיים של אם ובן, הם נעו בין כעס וסליחה ומעט מאד אהבה, אבל אם תשאלו אותי אני אוהב אותה אבל גם מאד כועס עליה. עם השנים אני לומד לסלוח לה, עם השנים אני לומד לקבל אותה כמו שהיא. היה לי קשה למצוא זיכרון אחד יפה ורומנטי מהרגעים המשותפים לי ולאמא שלי. לקח לי לילה שלם להבין שאין אחד כזה, אבל מצאתי שאמא שלי לימדה אותי כל כך הרבה דברים והשתיתה בי ערכים רבים וגם זה משהו. את הברכה לאימי כתבתי סביב אותם ערכים שהיא לימדה אותי בעקיפין במשך השנים. כבר חמש שנים שאני מנסה להתקרב לאימי, מאז הגירושים עם אבי למעשה. אני לא כל כך מצליח למען האמת, אם כי בתקופה האחרונה משהו קורה. יום הולדת שמח אמא.

 וַיִּקְרָא

השבוע מתחילים לקרוא את החומש השלישי- ויקרא. הפרשה שנקראת על שם הספר מכונה גם פרשת הקורבנות. היא מתחילה בקריאה של אלוהים למשה להיכנס לאוהל מועד. הקריאה הזאת למעשה מייצגת את הרעיון המרכזי של הספר- ספר ההתקרבות הנכונה. האדם ובני ישראל חטאו כשלא האמינו לאלוהים באותו חטא העגל ועתה אלוהים קורא לו לחזור, קורא לו להבין את בסיסה של האמונה היהודית, את בסיסה של כל מערכת יחסים באשר היא.

בפרשת ויקרא, מתוארים עשרות סוגים של קורבנות לאל או קורבנות לכהן הגדול, קורבנות המסמלות מנחה או קורבנות המסמלות כפרה על מעשה רע שעשינו, מהם קורבנות חובה ומהם קורבנות נדבה. מתוארים לפרטי פרטים כיצד יש לשחוט, איפה לאחוז, איזה סוג של בשר להקריב ומתי וכד' לא רק בשר שוחטים שם, יש גם קורבנות קטנים של מנחה. בתוך המילה קורבן מסתתר גם הפועל של קרוב-להתקרב, כלומר להקריב מעצמך זה גם סוג של פעולה שאתה עושה על מנת להתקרב. הקורבנות נעשים על ידי האדם על מנת שיוכל להתקרב לאלוהים שלו באשר הוא. ולהזכירכם אותו אלוהים זה שרוצה שיתקרבו אליו, קרא להם קודם. אני רואה בפרשה הזו מטאפורה לרצון של אלוהים להתקרב לעמו, הרצון ללמד אותו להתקרב אליו. אנחנו חייבים להקריב על מנת להתקרב, חייבים להקריב מעצמינו ממה שאנחנו מרוויחים מהכישרון שלנו, מהידע שלנו ואפילו קצת מהדם שלנו על מנת שנוכל להתקרב ולהרגיש קרובים. כי כשאנו מרגישים קרובים ככה אנחנו אוהבים. בדרך כלל מה שנמצא בסמיכות אלינו, הוא משהו שאנחנו מתרגשים ממנו ומכבדים אותו. בין אם אלו קרובי המשפחה שלנו או החברים או האהובים. הרמב"ם מסביר את מעשה ההקרבה כמשימה הקשה מאד לאדם, משום שנטיית האדם במעשה ההקרבה היא להיעשות לאלוהים, כלומר להפוך את זה לקדוש ועל כך ההקרבה הופכת למשימה החזקה והעוצמתית ביותר בנפש האדם, כן שאתה לוקח משהו שהוא שלך עבור אחרים.

 סיפורי סבתא

סבתא שלי כבר המון שנים לא בקו הבריאות, פעולות פשוטות היא כבר לא מסוגלת לבצע, קשה לה היא מתעייפת ומתנשפת. אבל בכל פעם שאני מבקר אצלה, תמיד אני מוצא את סיר המרק של הקוסקוס וסיר עם הקציצות הטוניסאיות המפורסמות וקופסאות פלסטיק מלאות בסלטים. לא אחת אמרתי לסבתא שלי שמספיק שהגיע הזמן שתנוח, שלא צריך לבשל או לטגן. אני לא בא לבקר אותה בשביל האוכל אמרתי. סבתא שלי יודעת שאני לא בא לבקר אותה בשביל האוכל, אבל בשבילה ללכת לקצב ולבחור את הבשר, לשים אותו בתוך המרק או לאחד אותו לקציצה, ולהגיש לי אותם זה בעצם הקורבן שלה, זה המעשה שהכי גורם לה התרוממות הנפש כלפי הנכד שלה, כלפיי. איכשהו סבתי פועלת בדרך תת המודע הקולקטיבי היהודי כמו פרשת ויקרא- פרשת הקורבנות. ספר ויקרא כאמור הוא ספר ההתקרבות הנכונה. אני כבר מזה זמן רב לא מעיר לסבתא שלי על כך שהיא מכינה לי אוכל בכל פעם שאני מבקר, נכנעתי מלשכנע אותה. היום אני מבין שזו הדרך שלה להתקרב אליי ולמרות שאנחנו הכי קרובים בעולם. חשוב מאד תמיד, איך שאפשר, איך שיכולים גם להקריב.

 אתם התרופה למחלה, רק תתקרבו

אם האלבום הזה היה ישראלי, היינו בוודאי נותנים לו את הכותרת: דיימון אלברן הוציא אלבום דואטים ואיכשהו בארץ הקונוטציה לאלבום דואטים תמיד תהייה שלילית. אבל דיימון אלברן הוא אחד משני גאוני הדור(יחד עם ג'ימס מרפי שגם מוציא בקרוב אלבום)  והאלבום השלישי של הגורילז, ממש טוב.

תמיד חשבתי שהפרויקט הזה של דיימון אלברן מוציא ממנו את הדברים שהוא היה הכי רוצה להוציא, שמרגיש איתם הכי אמיתי והכי כיפי. דיימון אלברן הוא כמו המפלצת הזאת מחנות קטנה ומטריפה, תמיד רוצה לאכול ולגדול- כמוה דיימון תמיד רוצה לאכול עוד ועוד סגנונות מוזיקליים בין אם הם ערביים או יפניים או אפריקאיים או מערביים והחוכמה שלו ניכרת בשילוב הזה של כל האלמנטים ובאלבום החדש של הגורילז בפרט.

כאמור זה אלבום עם המון אורחים ודיימון אלברן מקריב מהאגו המנופח שלו(אני רק משער שיש לו אחד כזה, הוא הסולן של בלר) על מנת שישירו, יעשו ראפ וינגנו לצידו באלבום, אנשים כמו סנופי דוג, מוס דף, גריף ריס, דה לה סול, מארק אי סמית, מייק ג'ונס ולו ריד האגדי. בדואטים או בשיתופי פעולה מסוג זה אתה חייב להקריב מעצמך לטובת השיר ולטובת היצירה עצמה ולדיימון יש את היכולת המבריקה הזאת של לחבר הכל ביחד ושזה ישמע קרוב אליך והכי חשוב זה נשמע טוב.

האלבום מלא במסרים סביבתיים ולא חוסך בביקורת חברתית נוקבת על העולם בו אנו חיים וכיצד אנו מזיקים לו ומשחיטים אותו וזה מוגש לנו בצורה, הייתי אומר, די רומנטית, לא מתלהמת דיימון וחבריו לא צועקים לנו שאנו אנשים נוראים שמזהמים את הסביבה אלא מזכירים לנו לפעמים שהחלומות הקטנים שלנו עובדים על מכונות. כיצד אנחנו הורסים את העולם ומתרחקים מהמהות האמיתית של לחיות בעולם. זה אלבום שמנסה לקרב אותנו לרעיונות הכי רומנטיים של האדם בעולם, דרך הסתכלות על השקיות הלא מתכלות ועל העצים ההולכים ונעלמים. ג'ורג' ברנרד שו אמר פעם: "הקרבה עצמית, מאפשרת לנו להקריב את הזולת מבלי להניד עפעף". משהו בתוכנו צריך להבין שאנחנו חייב להקריב על מנת להציל את העולם הנחרב הזה והוא בתמורה, יתקרב אלינו בחזרה.

Gorillaz- plastic beach 2010 להורדה

 

עד לפעם הבאה

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן השלישי

לשכון בתוככם

 

…יצירות אומנות הן תמיד תוצר של היות בסכנה, של הליכה עד הסוף למעמקי חוויה, עד המקום שאיש אינו יכול ללכת הלאה משם..

ריינר מריה רילקה

  לא מזמן חוויתי רגע בו נזכרתי באחת הפנטזיות שהיו לי בילדותי- רציתי שיקנו לי מצלמת וידאו ויחד עם  דודי לצלם סרטים. חלפו השנים ואותה מצלמת וידאו הפכה נגישה לי כמעט כמו עגבנייה במכולת. כשאחזתי לראשונה במצלמת וידאו לא ידעתי מה לעשות איתה, אז התחלתי ללמוד וללמוד. אחרי כמה שנים של למידה ורכישת ידע, הבטתי במה שאני מצלם ולא אהבתי את מה שיצא, אף אחד אחר לא אהב. אך הצורך ליצור קיימת בתוככי מאז ומתמיד, הצורך הזה הוא כמו אש תמידית כזאת. ליצור חיים מאין, לגעת באחרים, להיות אמן.

 וַיַּקְהֵלפְקוּדֵי

השבוע מחברים את שתי הפרשות האחרונות של ספר שמות וקוראים אותן יחד ושוב מתואר כיצד יבנה משכן האל ושוב מתוארים לפרטי פרטים מה צריך להיות במשכן, מאלו חומרים ייבנה וכד'. שאלתי את עצמי מדוע המקרא חוזר לתאר שוב את תכנון ואת בניית המשכן. שאלתי ולא מצאתי תשובה , פניתי  למדרשים השונים ולא השתכנעתי מהטיעונים. לדעתי בקלות אפשר היה לוותר על שתי הפרשיות הללו, הן לא מחדשות לנו שום דבר. אלא אם כן אלוהים רוצה להזכיר לנו כיצד צריך  לעבוד את האלוהים, לאחר אותו חטא עגל הזהב המקרא חזר כמעט באותם פסוקים לתאר את בניית המשכן, האם לשם השוואה? לא בטוח, אני עדין חושב שזה מיותר.

למרות זאת, רציתי להתמקד בבניית המשכן מההיבט הפילוסופי אומנותי שלו. אמנים לפי דעתם של פרשנים רבים הכי קרובים לאלוהים. עצם היותם לוקחים חומר ויוצרים ממנו חיים, למעשה אלו הפעולות הכי קרובות לאלו של האלוהים. אלוהים ממנה את בצלאל להיות האדריכל הראשי של בניית המשכן, כן שיש בו מין החוכמה, התבונה והדעת. שלושת התכונות שלדעת המקרא הכי חשובות אצל אמן. בצלאל היה הבן אדם היחיד שיכול היה ללמוד את ההוראות המדויקות של האל ומתוכן להבין כפי שליבו מנחה אותו ולדעת את מה שהאל רוצה. רש"י מבאר את שלושת התכונות הנ"ל כשלושה כיוונים של שפע שמתמלא בהם האדם: " בחכמה- מה שאדם שומע מאחרים ולמד. בתבונה- מבין דבר מליבו, מתוך הדברים שלמד. ובדעת- רוח הקודש." המקרא נותן פרשנות של אמן טוב מהו, כמעט נותן מדדים לפיהם אפשר למדוד אמן טוב או איכות של יצירה. המשכן היא דוגמא לעבודת אמן טובה של עבודת אומנות אלוהית .משכן מסמן את האמונה באלוהים בצורה הפרקטית והאבסטרקטית כאחד. הירידה לפרטים, סוגי החומרים לצד התחושה הכי פנימית של כל אדם באשר הוא. כאשר אני מבחין ביצירת אומנות טובה בין אם היא סרט, ספר, פסל או שיר אני יכול לזהות בה את אמצעי היצור או להפך לא לזהות בה אבל כן רצון בלתי מוסבר לגלות אותם ויחד עם זאת להרגיש משהו פנימי אישי שהוא שלי ורק שלי בהקשר ליצירת האומנות הטובה שחוויתי. כשניסיתי ליצור מבעד לעדשת המצלמה מצאתי עצמי נכשל פעם אחר פעם וזאת למרות שלמדתי, אך לא הייתה בי התבונה או הרגש. מילדות ועד היום קיימת בי הידיעה שאמן אנוכי ורוצה ליצור וליצור. אומנות במידה מסוימת היא כמו בניית המשכן, שילוב של מחשבות טהורות ומיסטיות לצד רגשות עדינים יותר ואל כל אלו מצטרפים האינטליגנציה, כישרון, טעם, חוש מידה, משמעת וחריצות ובעיקר משמעת.

בצלאל מתואר במקרא כפועל מצטיין וכשמו כן הוא, בצל האל, עובד תחת הוראותיו המוקפדות של האלוהים, אני מסרב לקבל זאת ומאמין שבצלאל היה אמן שהלך עד הסוף עם הידע, הוא הלך עד הסוף ולא פחד ממרותו של האלוהים, חי בסכנה, אבל חווה את החוויה עד תומה. בצלאל יצר משכן לתפארת מדינת ישראל, שהצליח לשכון בליבם של אחרים. גם אני רוצה.

 

סיפורי סבתא(סבא ויקטור)

סבי ויקטור זיכרונו לברכה, תמיד היה נוהג לשאול אותי, איך הציונים אלפרד והייתי עונה לו בסדר, ממוצע של תשעים, בין הגבוהים בכיתה(כיתה ד) והוא תמיד היה עונה לי: אלפרד אני רוצה מאה, אני רוצה שתהייה החכם ולא רק שתהייה חכם, אני רוצה גם שתדע מה לעשות עם כל מה שמלמדים אותך בביה"ס. עם השנים הבנתי למה הוא התכוון וגם הבנתי שהוא מבקש יותר מידי אבל ככה היה סבא ויקטור. למזלי הוא כבר לא היה בין החיים שהיו לי תשעה נכשלים בתיכון ולחוסר מזלי הוא לא היה בין החיים כשסיימתי תואר ראשון. כי אז רק הבנתי למה הוא מתכוון. כי רק אז הבנתי שלא משנה כמה חכם תהייה וצריך להיות חכם, אבל יותר מהכל צריך לדעת להבין מה עושים עם כל מה שלומדים. סבא ויקטור למדתי עוד משהו, בנוסף להיותך חכם ונבון צריך שיהיה לך לב ורגישות, ככה אפשר ליצור ולהיות הכי מקורי שאפשר. סבא ויקטור אני עדין לומד.

 

רוצה להיות הנער, הגבר שכותב שירים..

בעוד שלושה שבועות תגיע לארץ ותופיע בברבי ת"א, אחת מעשרת הלהקות האהובות עליי, אני מאמין שבהמשך אני עוד אכתוב על ההופעה הזאת .השיר הראשון שהם הוציא היה הקמתי להקה, המספר על אדם שמקים להקה ושר שירים שיגרמו לשלום בין הפלשטינים והישראלים ועל הדרך שבה הוא מבצע את השירים ועוד. אדי ארגוס הסולן והכותב של להקת ארט ברוט יצר בשיר הזה את אותו משכן מקראי שדיברתי עליו. השיר הזה הוא יצירת אומנות איכותית של אמן חכם ונבון. כל אחד רוצה להיות זמר, אין אחד שיגיד אחרת. גם אני רוצה להיות זמר, להקים להקה ולשיר שירי אהבה נכזבת ופה ושם שירי מחאה, אבל זו רק פנטזיה אני לא באמת יודע לשיר או לנגן או להופיע בפני אנשים. בעיקר בגלל הסיבה הזאת(יש עוד סיבות כמובן), שאדי ארגוס כתב על הפנטזיה שלי ושל רבים אחרים, הופכת את השיר הזה לגאוני ואיכותי.

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר שש מציג לכם שירים מהתקופה האחרונה, שירים טובים ואיכותיים(יש גם שני קאברים). שירים שהייתי רוצה לשיר ויותר מכל איפשהו מתארים את הלכי רוחי כמעט בצורה הכי מדויקת שאפשר, שירים ששוכנים בתוכי. אסיים במכתבו של רילקה לאשתו קלרה בהתחלפות מכתבים העוסקת באומנות:.." ככל שתרחיק לכת, כן תעשה החוויה עצמית יותר, אישית יותר, יחידית יותר ויצירת אומנות היא בסופו של דבר הביטוי ההכרחי, הבלתי ניתן לביטוי, הסופי ככל האפשר של יחידיות זו…"

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 6 להורדה

  1. The soft pack- c'mon
  2. The futureheads- heartbeat song
  3. Drake- over
  4. Dan le sac vs. scroobius pip- get better
  5. The brunettes- the crime machines
  6. Darwin deez- constellations
  7. I'm from Barcelona- baby let's go
  8. Freelance whales- generator second floor
  9. Sambassadeur- small parade
  10. Broken bells- October
  11. Cults- go outside
  12. Jaga jazziest- one armed bandit
  13. Gonjasufi- I've given
  14. Roky Erickson & okkervil river- goodbye sweet dreams
  15. Massive attack- pray for rain
  16. Holly Miranda- joints
  17. Beach house- the arrangement
  18. Franz Ferdinand- the lobster quadrille
  19. First aid kit- winter is all over you
  20. Editors- feel good inc, gorillaz cover
  21. Bat for lashes- all I need, radiohead cover

 

עד לפעם הבאה

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

ציפיות יש רק בכריות

אני ממתין לבואו, לשובו, לאות המובטח, זה עשוי להיות מטופש, או פתטי להחריד…אני איני מצפה אלא לצלצול הטלפון, אבל החרדה היא אותה חרדה. הכל שגיב, אין לי חוש מידה.

שינברג

 המובילים החסונים הלכו וקיבלו את כספם, ואז מצאתי את עצמי יושב על אחד הקרטונים הגדולים, מסתכל מספר דקות על כל הקופסאות והציוד שהעברתי לדירה החדשה, רציתי כבר לפרוק הכל, לתלות את התמונות, לסדר הכל, לבשל, לשמוע מוזיקה להיות רגיל כבר להכל. אבל מאיפה מתחילים שאלתי את עצמי. דפיקות על הדלת נשמעו וניגשתי לפתוח, זאת הייתה השכנה מלמעלה: "כפרה, אתה דייר החדש?" שאלה ועניתי לה שכן. "כפרה, תצליח ושיהיה במזל טוב". היא הביטה עלי וישר קלטה את המחשבות שלי. "לאט לאט, אל תמהר לשום מקום, קח שבוע, אפילו שבועיים, תסיים לפרוק את הכל, סבלנות כפרה". חייכתי אליה ועניתי לה, תודה רבה. אל תצפה לראות את הדירה החדשה שלך כבר מוכנה היום, צחקה עליי, סבלנות כפרה, בהצלחה.

 ארבעים ימי חסד

במרכז הפרשה כִּי תִשָּׂא, סיפור עגל הזהב, החטא הגדול של העם היהודי, הסיפור שהפך למשל העם היהודי מאז ועד היום, סיפורה של האמונה הקצרה. אני רואה את עגל הזהב קצת אחרת, לדעתי העם היהודי לא חשב לרגע שהוא בונה לעצמו אלוהים אחר, עגל הזהב היה אותו אלוהים ששחרר אותם ממצרים, כל אחד מבני ישראל תרם קצת מהזהב שלו ליצירת עגל הזהב, שהוא בעצם האלוהים האחד והיחיד. אמנם כתוב לא תעשה לך פסל או תמונה, אבל הכוונה הייתה לאלוהים אחרים ובני ישראל פשוט יצרו להם סמל של אותו האלוהים.

סיפור עגל הזהב, הוא בעיניי המשל לחוסר הסבלנות הקיימת אצל כל אדם ואדם. הצורך שהדברים יקרו כאן ועכשיו ומהר, קיים אצל כל אחד מאיתנו, אנחנו מזלזלים בתהליכים. משה, שהה בהר סיני ארבעים ימים ולבני עמו קצה הסבלנות, לחכות לנביאם ויצרו את עגל הזהב, קיצרו את התהליכים, אם הם היו מחכים קצת, במקום עגל הזהב הם היו מקבלי שני לוחות אבן. המצב די דומה לפוליטיקה הישראלית והעולמית בכלל, נדמה כי אנחנו לא מסוגלים להמתין בסבלנות ובאמת לתת את המנדט למי שנבחר לבצע מהלכים מדיניים, כלכליים או רווחתיים באשר הם, אבל אם להודות על האמת, הממשלה הנבחרת לא ממש עושה והמחאה לגיטימית.

אני רואה את עצמי אדם חסר סבלנות, הייתי רוצה שהכל יקרה מהר, לדלג על השלבים. כשזה קורה לי, אני מוצא את עצמי חוטא בעגל הזהב. מקבל את מה שרציתי בצורה מעוותת, הייתי רוצה להיות סבלני יותר, לחוות את התהליך שלב אחר שלב וליהנות מכל השלבים, הייתי רוצה לקבל את לוחות מאבן, במקום עגל הזהב. אבן גבירול כתב פעם "יש ממתין שיגיע לחפצו וממהר שיכשל". לפעמים עדיף באמת לחכות.

הציפייה, יכולה להרוג לפעמים, לגרום לנו לפעול בחוסר תבונה ובפזיזות. בני ישראל ציפו במשך ארבעים יום לבשורה החדשה, לנביא למשה, לאלוהים. הציפייה יכולה להסית אותנו מהמטרה וגורמת לנו לפנטז על דברים בלתי אפשריים. אבל יותר מהכל הציפייה יכולה לגרום לנו לחרדות שווא וחרדות גורמות לחוסר איזון בגוף, אתה אף פעם לא שלם עם עצמך שאתה לא מאוזן. סיפור עגל הזהב מדבר גם על זה, לדעתי, על החרדות של עם ישראל, חרדות הנטישה. ציפייה היא סוג של חטא, לחשוב על העתיד ולזנוח את הווה, לחשוב על משהו שקיים רק אצלך בראש, קשה מאד להימנע לחלוטין מהציפייה, איפשהו היא בוחנת את עצמך, אבל עדיף כמה שפחות. ציפיות גורמות לאכזבות. ציפיות יש רק בכריות.

 

מרק מינסטרונה לסנונית המבשרת את בוא האביב

השבוע חידוש במלווה מלכה- מתכון וידאו!!!!

החורף נגמר, הימים הם יותר חמימים, הלילות עדין קרירים, החלטתי להכין מרק מינסטרונה, מתכון איטלקי המשלב אלמנטים בריטיים (בעזרתו של ג'יימי אוליבר) ועם קצת טוויסטים שלי. הכנת מרק מינסטרונה דורשת סבלנות וזמן, אז בלי למהר לשום מקום, שלא ייצא לכם עגל זהב כזה. בהכנת אוכל הכי חשוב להאמין שיצא טעים ולא לצפות לכלום.

כאמור, במתכון וידאו תוכלו לראות ולהתרשם. והכל בעזרתו האדיבה והמוכשרת של אמיר קוטיגרו חברי, אז אתם יכולים לצפות בזה כאן והמתכון המלא למטה בהמשך. פעם ראשונה שלי שאני מכין אוכל מול מצלמה, קצת מביך אבל יצא ממש טעים, באחריות אמיתית.

 מה צריך?

חבילת שעועית

עלה דפנה(או אפילו שניים)

עגבנייה אחת

תפוח אדמה בינוני אחד

מלח גס

פלפל שחור

שמן זית

1 בצל אדום גדול קצוץ

2 גזרים חתוכים לקוביות

2 מקלות של סלרי

2 קישואים

1 שומר

בזיליקום

3 שום

400 גרם שימורי עגבניות

כוס יין אדום( לא חייבים)

200 גרם עלי מנגולד

חצי חבילת פסטה

גוש גבינה פרמזן

איך עושים?

להשרות השעועית למשך לילה שלם.

לחמם במים תפוח אדמה עד שיתרכך לרסק אותו למעין פירה. לרסק עגבנייה ולערבב ביחד.

לשים בסיר גדול השעועית יחד עם תפוח אדמה ועגבנייה מרוסקים ולחמם עם מים עד שהשעועית תתרכך. 20-25 דק'. לסנן השעועית ולשמור המים(הציר).

לחתוך בצל אדום ושלושה שיני שום ולטגנם בסיר עם 6-7 כפות שמן זית עד שיזהיבו.

לחתוך הירקות: גזר, קישוא שומר ולהוסיפם לבצל המטוגן. להוסיף כוס מים או כוס יין אדום, שימורי העגבניות ולכסות הסיר למשך 12-20 דק'

לחתוך הירקות: גבעולי הסלרי ועלי המנגולד ולהוסיפם למרק.

לתבל לפי הטעם במלח גס ובפלפל שחור ולערבב.

לשבור את הפסטה לחתיכות קטנות ויחד עם השעועית להוסיף למרק. להוסיף את ציר השעועית שיצרנו. לכסות הסיר ולבשל עד שהפסטה תתרכך

לחתוך עלי בזיליקום ועלי שומר.

להגיש המרק על הצלחת, מעל לבזוק עלי בזיליקום ועלי שומר וגבינת פרמזן לפי הטעם.

 

 חוכמת הלב

לא מעט אנשים שאני מכיר ולא כל כך מכיר, ציפו או חיכו לאלבום החדש של ג'ואנה ניוסום, אני חייב להודות שעד האלבום הזה היא שיעממה ויותר מזה עצבנה אותי, התקשיתי להבין מדוע אנשים כל כך אוהבים אותה, את המוזיקה הזאת, איך אפשר להתרגש ממוזיקה כזאת. בדרך כלל אני מאמין להייפ , אז החלטתי לנסות שוב את ג'ואנה ניוסום, עם הרבה סבלנות ואורך רוח, החלטתי שאני נותן לה את כל ימי החסד בעולם ואחרי ארבעה לילות, הבנתי שבעצם יצרתי לעצמי את עגל הזהב. אחרי ארבעה לילות נשבתי בקסמה, ביופייה, בנגינה ובכתיבה. יש לי קראש עצבני עכשיו על ג'ואנה ניוסום.

בחלק הראשון של פרשת השבוע, לפני סיפור עגל הזהב. ממשיך אלוהים לפרט לפרטי פרטים כיצד יראה מעונו שלו- אוהל מועד. אלוהים גם מורה למשה לקחת את בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה(על שמו האקדמיה לאומניות בצלאל בירושלים) להיות המעצב/מהנדס הראשי של מעון אלוהים והוא יעניק לו חוכמה ותבונה ויותר מכל- חוכמת לב, כלומר תבונה רגשית, שמגיע מהלב אל השכל. חוכמה כנה. המוזיקה של ג'ואנה ניוסום היא כזאת, מלאה חוכמה שבלב. היא גורמת לך להתרגש בשירי פרידה כואבים לצד השירים המשלימים עם אותה פרידה, המוציאים אותה לדרך חדשה. שיריה גורמים בו זמנית גם להתענג וגם ליהנות, כלומר גם להתרגש, להזדהות ולהיסחף יחד איתה לתוך צלילי הנבל והפסנתר והמילים המתפתלות, אבל גם במידה מסיומת לסבול מאורכם של השירים הנמשכים ונמשכים ואיכשהו ג'ואנה, רוצה שנקשיב לה ונהייה איתה בכל השלבים שהיא עוברת בזמן היצירה שלה, היא רוצה שנחשוף יחד את כל הרבדים המוזיקליים והמילוליים. קחו את האלבום הזה אליכם הם המון סבלנות, כי הסבלנות מרה, אך פירותיה מתוקים אמר פעם ז'אן ז'אק רוסו. אני בטוח שאלוהים רוצה שהיא תנגן אצלו במשכן. ובטח ובטח הייתי רוצה עם הנבל שתנגן במשכני החדש ביפו.

 

Joanna newsom- have one on me   להורדה

 

עד לשבוע הבא

שיהיה שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי