בין שתי עצרות לרעיון אחד

כלום יש דבר המקרב את הלבבות כרעיון משותף.

ש"י עגנון מתוך: תמול שלשום

 הייתי בהפגנת ה-300 אלף בשבוע שעבר בתאריך ההיסטורי 6/8/2011 הייתי בהפגנה הכי גדולה שהייתה אי פעם בישראל, משדרות רוטשילד צעדתי אל רחוב קפלן ובראשי הפזמונים המוכרים של "העם דורש צדק חברתי" שמגיע מבחוץ ומבפנים מתנגן לי השיר- פתאום קם אדם ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת. מסביב כולם היו נרגשים מזיעים וגאים בעצמם. קוראים בקולם את דרישותיהם ואני בתוכם ואיתם.

מצאתי את עצמי עומד על מה שלפני כמה שעות היה אי תנועה ועכשיו הוא מעין תחנת איסוף שכזאת. מביט לעבר המסך, מתרגש מהנאומים של הרב בני לאו ושל העיתונאי/סופר עודה בשאראת ואז עלה לבמה שלמה ארצי הו שלמה ארצי. תאמינו לי אין דבר יותר מרגש מזה- מאות אלפי אנשים שרים את אותו השיר וכולם רוצים את אותו הדבר. רוצים שינוי, להרגיש טוב ולא להרגיש רק בסדר.

 אבל אז הגיע השיר "ארץ חדשה" נדמה לי שזה היה השיר האחרון. בפזמון כולם שרו-אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע לארץ חדשה לא נגיע, נגיע, נגיע לארץ חדשה. ברגע הזה במקום להתרגש צבטה אותי תחושה מערערת שכזאת. הם לא רוצים ארץ חדשה, הם רוצים את מה שהיה פעם, את שלמה ארצי של פעם, את הערכים של פעם שקידשו את הסולידריות ואת האחווה ההדדית. ופעם היה באמת טוב יותר ופעם בכולם גם הייתה אמונה. הבטתי בכולם ומעיני כולם נצץ כיהלום  געגוע וכיסופים.

מבחינה היסטורית זו העצרת המשמעותית ביותר מאז העצרת ההיא שבה רצחו לנו ראש ממשלה. עברו כמעט 16 שנה. בהם לא קרה כלום, ואקום בציר הזמן ההיסטורי הישראלי יהודי ציוני או איך שתקראו לזה ונראה לי שהחברה שלנו מחלימה מאותו אירוע טראומתי. משלימה פערים. רוצה לחזור לאותה נקודה ומשם, איך שרו בשיר אחר: נלך עם זה לאט כדי שפשוט נרוץ שוב מהתחלה.

*

פרשת ואתחנן היא אחת הפרשות החשובות ביותר בסדרת הפרשות השבועיות ומכילה בתוכה מרכיבים רבים של הסיפור היהודי והאנושי בפרט. היא מתחילה בתחינתו של משה לאלוהים הרחום והחנון שישקול מחדש וכן ייתן לו להיכנס לארץ המובטחת. ולא משנה מה היחס לדת ולאיזה דת משתייכים כשקוראים משפטים אלו הלב נצבט, נכמר ומזדהה. אחרי שמשה מבין שאין לו סיכוי, הוא ממשיך בנאומו אל העם וחוזר בנקודה בזמן אל מעמד הר סיני ועשרת הדיברות ואז קורא את קריאת שמע ישראל ה' אחד ומעצב את אופייה של היהדות כדת מונותיאיסטית.

בני ישראל עומדים בפני משה בעצרת החשובה ביותר מאז אותה עצרת/מעמד הר סיני בה קיבלו את עשרת הדיברות. אז היה דור אחר מפונק, חסר אמונה וחסר סבלנות וכעת עומד בפני משה עם נחוש ונכון לעמוד בפני המשימות. אז הקימו את עגל הזהב ועכשיו הם נכונים ליצוק יסודות של דת חדשה ומהפכנית ובעיקר לבנות עם. אז העם הלך בעל כורחו, עכשיו הוא רוצה להסתער.

*

כאמור, כמעט 16 שנים עברו מאז העצרת ההיא בסתיו 1995, בא כמעט עם שלם שר את שיר לשלום ביחד עם המנהיג שלו ואז בהינף אקדח ושלוש יריות התמוטט וריסק את הכל, נעצר הזמן. יש הרבה הבדלים בין אז לעכשיו. העונה היא קיץ חם ומהביל, כיכר מלכי ישראל החליפה את שמה ונמצאת כיום בשיפוצים. אנשים היום הולכים בשדרות וברחובות. כיום אף מנהיג לא יכול לשיר עם בני עמו והניגון הוא אחר, של געגוע, של דרישה, של צדק חברתי.

קראתי בעיון את מאמרו של גיא רולניק: אתם חייבים להישאר ברחובות, עד שתגיעו למיליון שקורא בצדק להישאר ברחובות, ומחזק את המחאה ועונה לכל אלו שמתנגדים לה, לכל אלו שרוצים שתהייה יותר ממוקדת, שתהייה רשימה של דרישות מסודרת, בינהם גם אני. אבל אני חוזר בי. משבוע לשבוע אני מבין שזו לא מחאת קוטג' או מחאת דיור, זוהי מחאה של דרך ושל ערכי חברה שאבדו. וכפי שהסביר גיא רולניק במאמרו כמעט ואי אפשר להיות ממוקדים, כמעט ואי אפשר להכין רשימת דרישות. אבל לדעתי כן צריכה להיות מטרה, בשבילי זה להפיל את הממשלה, לשנות את שיטת הממשל, להמיר את הכלכלה שלנו. אני רוצה מנהיג שאוכל לשיר איתו. אבל זה רק מה שאני חושב.

מנהיג שמבקש ממובילי המחאה רשימת דרישות הוא מנהיג חלש וחסר כל תעוזה. מנהיג כזה אינו יכול לראות את האופק ויותר מכך אינו יכול ליצור אופקים נוספים. מנהיג כזה עסוק בהישרדות תמידית ואלו שנמצאים בהישרדות בדיוק כמו בני המעמד הנמוך אינם מסוגלים לבצע מהלכים הרי גורל. ההישרדות תוקעת אותך וגורמת לך לזעוק לעזרה בדרכים שלא מרסקות לך את הכבוד העצמי.

אם לחזור רגע לפרשת השבוע, לנאומו של משה שבו הוא לא מציג סדרה של דרישות מבני עמו, אלא הוא מציג דרך, צורת מחשבה, אפשר כמובן להתווכח איתה וצריך להתווכח איתה, אך בנאום זה רגע לפני שהולכים ומרגישים שאנחנו עם, משה מציג את הדרך, את הערכים החשובים לקיומה של חברה. ערכים חברתייים/סוציאליים. כי הוא יודע שרק כך חברה תוכל לעצב את עצמה שתצעד כעם גאה, שתשיר שירים לשלום.

ארצה לסכם את הפרק הזה בדבריו של אפלטון: מחובותיה של מנהיגות להגן על שלום החברה באמצעות שליטה על אמנותיה של אותה חברה. ומכיוון שהעם דורש אמונה חדשה, אולי אמונה שהייתה קיימת כאן בעבר, ומכיוון שאנחנו חיים בתוך חברה דמוקרטית וחופשית, אין ההנהגה הנוכחית שלנו יכולה להנהיג אותנו ובעיקר להגן ולחזק אותנו. עליה לפנות את מקומה להנהגה אחרת.

רק אחד/אחת

מייחסים ליהדות את המצאת המונותיאיזם, האמונה באל אחד ויחיד, הטוב מכל האלים, אז הייתה זו דת האסלאם שחיזקה את הרעיון הזה, חמש פעמים ביום הם קוראים "אין אלוהים מבלעדי האל" לעומת פעמיים בלבד אצל היהודים. המונותיאיזם פיתח ושיכלל רעיונות אחרים בתחומים שונים בחיים כמו למשל באהבה, לאהוב רק את האחת והיחידה וכד'. לפני אלפי שנים בני ישראל האמינו שלאלוהים יש בת זוג. לעומת האהבה המקדשת את רעיון הזוגיות, הנזירות מקדשת חיי בדידות של אדם אחד עם עצמו ובעיקר עם אלוהים אחד.

יחד עם זאת מונותיאיזם מעורר ביקורת בכך שהרעיון של האחד והיחיד שולל את האחר, מזלזל בו ומתנשא מעליו, דבר שיוצר מטבע הדברים התנגדויות ותהיות פנימיות כמו "מי אנחנו שנחשיב את עצמינו לטובים יותר"

ואני- אני בכלל אתיאיסט, לפעמים. אספתי כמה שירים שמדברים על האחד והיחיד.

אפשר להוריד כאן

אפשר להאזין ב-iCast

אלפרד כהן

רשימת השירים

  1. Hot chip – one life stand
  2. The concretes – chosen one
  3. Tapes 'n' tapes – one in the world
  4. שלומי סרנגה – מונו
  5. ג'ירפות – מונוגמיה
  6. The smith – I want the one I can't have
  7. The stone roses – this the one
  8. Caribou – she's the one
  9. Gavin Friday – the only one
  10. The dead brothers – am I to be the one
  11. Bert lown & his orchestra – you’re the one I care for
  12. JJ – I'm the one / money on my mind

מודעות פרסומת

לאהבה אין מדינה

כל העולמות באו למשתה,

כל העולמות

זה אחר זה ידליקו לפיד

בהיכל הגוף החוגג

בטירה שפתחה שעריה

לשמש..

זלדה

 

סיפור שהטריד את נפשי השבוע- יצחק אטינגר ניצול שואה התאהב אחרי המלחמה בגלינה, בתם  של הזוג שהציל את חייו במלחמה. השניים החליטו למסד את אהבתם, הם גרים בארץ ורוצים למות ביחד, כמו באגדות. אבל משרד הפנים רוצה לגרש את גלינה, שאינה יהודיה. סיפור האהבה בין יצחק לגלינה התחיל לפני עשרים שנה, יצחק הצליח לאתר את מצילו בביילארוס, באותו מפגש טעון הוא התאהב בגלינה, במבט ראשון. הם חיים יחד שבע שנים ברמת גן.

לא מזמן קיבלה גלינה מכתב ממשרד הפנים המורה לה לצאת מהארץ במכתב נאמר ואני מצוטט: "מאחר שלאורך שנים, לא הצלחת להוכיח את כנות הקשר, ולאור העובדה כי מר אטינגר חש מחויבות כלפיך, משרדנו לא מצא מקום לאשר את הבקשה. מחויבות אינה כנות קשר" הזדעזעתי עד עמקי נשמתי מהמשפט האחרון- מה זאת אומרת מחויבות אינה כנות קשר, ממתי משרד הפנים הפך להיות מומחה לעניינים שבלב. כשנשאל יצחק מה יקרה אם יגרשו את גלינה, הוא ענה שיתלה את עצמו. למות למען אהבה זה לא כנות קשר?! למדינה אין אהבה.

מִּשְׁפָּטִים (החוקים)

פרשת השבוע- משפטים, ממשיכה את זו של שבוע שעבר ולאחר שקיבל משה את לוחות הברית ועליהן עשרת הדיברות, ממשיך אלוהים לחוקק בפניו חוקים, באותו מעמד של הר סיני, הוא מחוקק חוקי חברה, בין אדם לחברו בין אדם לאדמתו, בין אדם לרכושו, חוקי עבדות, חוקי שמיטה, דיני עבדים ודיני נזיקין. הפרשה מפרטת עשרות חוקים שרלוונטיים עד ימינו ויש חוקים כמו: שן תחת שן, עין תחת עין שנשמעים מזעזעים ואכזריים בימינו שלנו. בהקשר לפרשת משפטים, הבחנתי בתקופה האחרונה בתופעה שקצת מדאיגה אותי, ביטול חוקי הכנסת על ידי בית המשפט העליון.עשרות דיונים נערכים בבית המשפט העליון הדנים בעתירות של אנשים פרטים או מוסדות מאורגנים נגד חוקי המדינה. כנראה שלא רק אני הבחנתי בתופעה המדאיגה הזאת וגם יו"ר הכנסת, רובי ריבלין שמוביל מהלך לחקיקה בכנסת שתפסול אפשרות ביטול חוקים על ידי בית המשפט העליון, אני חושב שזהו צעד מבורך וחשוב, הרי הכנסת שהיא למעשה מייצגת את העם, אותי ואתכם, את המדינה שלי ושלכם, מחוקקת את החוקים, היא הרשות המוסמכת לכך. במדינה דמוקרטית, בית המשפט תפקידו לשפוט.

למרות שמדובר בצעד מבורך,נוצרת בעיה, כי אלו היושבים בכנסת, נבחרי העם לא מספיק מוכשרים וזאת בלשון המעטה לדעת ולהבחין מה טוב עבור המדינה ותושביה, כי למרות הכול ולמרות האהבה החזקה, הכנסת מחוקקת חוקים שמשרד הפנים אוכף, צריך לומר מפרק משפחות ואהבות כמו זו של יצחק וגלינה. נתראה בבג"צ.

 

עוגת אהבה(יש חוקים)

אני מחשיב עצמי רומנטיקן חסר תקנה, אחד ששולח פרחים, בוכה בסוף של קומדיות רומנטיות, אחד שמבין באמת את הסוף של קזבלנקה, שזוכר את הנשיקה הראשונה וגם זו האחרונה, אחד שרוצה לאהוב כמו אלפרד דה מיסה וזו'רז' סאנד כמו גוסטב פלובר ולואיז קולה. אחד שאופה עוגות בזמן שאתן ישנות. כמו שאמר ורתר: "האהבה: רעב שאין לו שובע…"

אני אוהב לאפות יותר מאשר לבשל, כי באפייה חייבים להיות מדויקים ולציית לחוקים ולכמויות, במיוחד באפיית בצק שמרים. חוקים זה דבר טוב, כי צריך מסגרת. החוק היחיד שאפשר לעבור עליו באפיית עוגה, זה בכמויות השוקולד.

מחר בעולם מציינים את ולנטיין דיי- חג האהבה וכרומנטיקן חסר תקנה וכאזרח ששומר על החוקים, החלטתי לחגוג את חג האהבה עם עוגת שמרים מדהימה.

מה צריך?

לבצק( יש להכין יום מראש) של מקס ברנר:

3 כוסות קמח

שליש כוס חלב

שליש כוס שמנת מתוקה

חצי כוס סוכר

שתי ביצים

שלוש כפות מים

שלוש כפיות שמרים יבשים( 15 גרם)

150 גרם חמאה

קורט מלח

 

 למלית:

חצי כוס שמנת מתוקה

חבילת שוקולד מריר קצוץ

200 גרם ממרח נוטלה

200 גרם חמאת בוטנים

50 גרם חמאה

שתי כפות אבקת קקאו

שתי כפות ברנדי

איך עושים?

בצק: בקערה גדולה שמים הקמח, החלב השמנת הסוכר הביצים והשמרים ומערבבים במשך 10 דקות. למי שיש מיקסר זה יותר קל, אני אוהב בידיים. מוסיפים את החמאה והמלח וממשיכים לערבב עד רבע שעה, עד לקבלת הבצק. מכסים במגבת מטבח למשך שעה. כעבור שעה מכניסים הבצק למקרר לשעה נוספת. הופכים את הבצק ומחזרים למקרר לעוד שעתיים. הופכים שוב ואז מחזירים למקרר לעוד 12 שעות.

מלית: מרתיחים את השמנת בסיר קטן. בקערה גדולה שמים את השוקולד ויוצקים עליו את השמנת החמה ומערבבים עד שהשוקולד נמס. מכניסים פנימה את שאר מרכיבי המלית ומערבבים עד ליצירת קרם אחיד.

מחממים תנור ל- 160 מעלות. מחלקים הבצק לשניים ועל גבי משטח מקומח מרדדים עד לעובי דק במיוחד. מורחים מחצית המלית על כל חלק של בצק. מניחים את שני החצאים אחד על השני ומגלגלים לגליל(אפשר שיהיה בעצם שני גלילים) מניחים על תבנית טפלון. מכניסים לתנור ואופים במשך 45 דקות. מוציאם ומגישים. עוגה מדהימה לחג האהבה.

 

שירי אהבה(אין חוקים)

מחקרים פסיכולוגיים חקרו ומצאו כי אנחנו מתאהבים במבט ראשון, ברגעים שקורה לנו משהו מרגש אחר, כמו ראיון עבודה, מעבר דירה וכד'. אז מופרשים במוח חומרים שמקלים/מזרזים ההתאהבות במבט ראשון. בדיוק כמו יצחק שמצא את מצילו בביילארוס והתאהב מהרגע הראשון בבתו, גלינה. אני התאהבתי במבט ראשון רק פעם אחת בחיי וזה היה אחד הרגעים המקסימים שחוויתי.

בשיר אני חווה סיפור אהבה שלם, בכל השלבים שלו מההתאהבות הרומנטית, דרך הפרידה הכואבת והסקס הסוער ועד להשלמה, עד לרגע שניתן לדבר ללא מילים ולהבין- החברות העמוקה.מעניין אלו חומרים מופרשים במוחי כשאני שומע שיר כזה.

שיר טוב אוגד בתוכו זיכרונות רבים ורגעים בלתי נשכחים שנצורים בלב. שיר טוב יכול לגרום לי כאב ושנאה, אפאטיה ומרירות, אבל גם התרוממות של הנפש לשמיים, לבית מקדש נצחי. אספתי תשעה שירים, תשעה שירי אהבה שכל אחד מהם הוא פרק וכל אחד מסמן משמעות אחרת באהבה.

שלושה שירים שאני מתאהב בהם בימים אלו ממש

Gill scott heron- ill take care of you

Sharon van etten- love more

Josh ritter- change of time

שלושה שירים שאוהב כל החיים שלי

The beatles- in my life

Nick drake- northern sky

The cure- lovesong

ושלושה שירים(קאברים) שלימדו וגילו לי דברים שלא ידעתי מקודם

Bon iver- your love: outfield cover

Beck- true love will find you in the end: Daniel Johnston cover

Hot chip- nothing compares 2 u: Sinead o'connor cover

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 4 להורדה

הקאבר של הוט צ'יפ לשינייד אוקונר מסתיים בשירם שלהם-in the privacy of our love שמתאר אהבה צנועה שחוותה רגע אחד ובודד ולמרות זאת הייתה אהבת אמת ולא תחזור עוד. שירה של זלדה- המשתה, עמו פתחתי מתאר אהבה בכל הסוגים כמעט והסוף שלו מתאים לזה שלי, לשירם של הוט צ'יפ: "במקדש הרוך הנצחי/ החצוב/ באפלולית/ של רגע נמוג". הרגע היחיד של האהבה נחצב בבית מקדש נצחי. אני אומר, אספו הרבה רגעים, אין חוקים באהבה. חג אהבה שמח.

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי.

עץ החיים

…כמו העץ הוא שואף למעלה 

כמו האדם הוא נשרף באש.

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה.

כמו עץ השדה.   נתן זך

 השבוע נתקלתי במבצע מדליק של קק"ל, "נוטעים עץ לחבר במתנה". אני חושב שכל אחד מודע לחשיבותם של עצים לסביבה וכן לסמליות שלהם, אז קניתי כמה עצים לחברים היקרים לי. אני ממליץ גם לכם לקנות עץ לחבריכם באשר הם, זה לא יקר וזה מקסים שיש עץ על שמך. וגם לתת מתנות סתם ככה ללא הקשר מסוים, תמיד כיף. השבוע בין היתר, בעיקר בגלל רוח התקופה, לא הפסקתי לחשוב על כך שאני רוצה צמחים או פרחים או עשבי תיבול שיצמחו לי על אדן החלון, שאני אשקה אותם במים ואחשוף אותם לשמש כשצריך. שיצמחו ויגדלו יחד איתי.

 בְּשַׁלַּח

שבוע טוב, חג שמח. והשבוע, פרשת בשלח ממשיכה את סיפור שחרור העם היהודי. עם ישראל יוצא סוף סוף ממצרים לעבר המדבר. הפרשה מתמקדת בשלושה נסים שקורים שם. האחד, קריעת ים סוף. השני, המתקת המים. השלישי, המן שנפל מהשמיים. עוד לא גיבשתי לעצמי אמונה ברורה לגבי ניסים. יש ימים בשנה שאני מאמין בהם, שהשמיים יכולים להיפתח ורוח תיקח אותי למקום שבו אני אהיה הכי מאושר, ויש ימים שאני חושב שזה בולשיט, אין דבר כזה נסים, מקומם בסיפורים ובאגדות ונועדו לפתח את הדמיון שלנו.

כיוון שהיום חגגנו את ט"ו בשבט, אני רוצה להתמקד בנס המתקת המים. אחרי שבני ישראל חצו את הים בשלום והמצרים טבעו בו, אחרי שירת הים המרגשת, מצאו את עצמם לפתע לבד בעולם. עצמאיים בשטח, ללא כל כוח שאומר להם מה לעשות, וזה בלבל אותם. יתרה מכך, הם החלו להלין בפני משה, שליחו של האל: למה הוצאת אותנו ממצרים? לאן הוצאת אותנו?. במדבר אין מים ואין אוכל. בהגיעם לנווה מדבר, מצאו מים אך הם היו מלוחים. משה, בהוראתו של אלוהים, השליך עץ שהיה במקום והמים הומתקו. זהו סיפור המשל. בפעם הראשונה בתורה הומשל  האדם לעץ. המים המרים מסמלים את הסיטואציה אליה נקלעו עם ישראל, והעץ מסמל את החיים, את הצמיחה, את העשייה, את הבריאה. המים יכולים להיות מתוקים אם תשתו אותם במצב נפשי אחר, אם תהיו עץ.

ההבנה של מצב חדש, בין אם הוא חיובי ובין הוא שלילי, גורמת לנו לפחד. הפחד מוביל לחוסר אמונה ותסכול, ואז אנחנו הופכים מרירים, בין היתר. כך גם המים שמצאו בני ישראל. בני ישראל הבינו פתאום שהם עם בפני עצמו, ואת התנאים האלמנטרים, כמו מים ואוכל שסופקו להם על ידי המצרים, הם יצטרכו לספק בכוחות עצמם. העם לא בנוי לכך, הוא צריך ללמוד מחדש איך לחיות ולהיות עצמאי. זה קשה, לצמוח ולגדול ויותר מכל, להניב פירות. ברגע שהוא ילמד להסתדר, הוא יצמח והמים יהפכו מתוקים, כי האדם עץ השדה.

 קצת סדר ט"ו בשבט

ט"ו בשבט לא מוזכר בתנ"ך. אנו נתקלים בו לראשונה בספרות חז"ל, כאשר מכריזים על יום זה בתור יום שנת מס. החקלאים נתנו את יבולם כמיסים, וכן נקבע כי יום ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, בו קובעים את גילו של העץ וחישוב שנת הפרי. התפתחות נוספת של ט"ו בשבט קרתה במאה ה- 16 בעיר צפת, בה אפיינו את היום הזה באכילת מינים שונים של פירות. תלמידיו של המקובל, רבי יצחק לוריא, קבעו סדר ט"ו בשבט בדומה לליל הסדר בפסח. הטקס התמקד באכילת פירות בעלי משמעות: פירות עם קליפה (תפוז, אגוז), השייכים לעולם העשייה. פירות הנאכלים עם קליפתם (תפוח, תמר), השייכים לעולם היצירה, ופירות הנאכלים בשלמותם (צימוק) ושייכים לעולם הבריאה. התנועה הציונית, לפני יותר ממאה שנים, קבעה את יום ט"ו בשבט כיום לנטיעת אילנות, ובימים אלו נוספה משמעות נוספת לחג, הקשורה לשמירת העולם ואיכות הסביבה. החג החל לשמש ככלי להעלאת המודעות הירוקה. ולכבוד החג, הכנתי עוגת ט"ו בשבט, ואני מגיש לכם את האלבום החדש של הוט צ'יפ. שניהם אגב, מהווים עשייה, יצירה ובריאה כאחד.

 עוגת ט"ו בשבט

המתכון המקורי שייך למקס ברנר, אך אחרי ניסיון אחד החלטתי קצת לשנות ולשדרג, ולדעתי יצא יותר מוצלח. יש בה את כל מרכיבי סדר ט"ו בשבט שנהגו לעשות לפני מאות שנים בצפת.

מה צריך…?

100 גר' חמאה

חצי כוס דבש

שתי ביצים

שלושת רבעי כוס חלב

חצי כוס מיץ תפוזים

שתים וחצי כוסות קמח

חצי כפית מלח

כף אבקת אפייה

שמונה גזרים מגורדים

חצי כוס תמרים מיובשים קצוצים (מג'הול)

200 גרם חתיכות שוקולד

חצי כוס אגוזי לוז

איך עושים..?

בקערה אחת: טורפים החמאה והדבש לתערובת חלקה, מוסיפים הביצים וממשיכים לטרוף. טורפים פנימה את החלב ומיץ תפוזים.

מחממים תנור לחום 180 מעלות.

בקערה אחרת: שמים הקמח, המלח ואבקת האפייה. מוסיפים אליה את התערובת שהכנו קודם, ואז מקפלים פנימה את הגזר, התמרים, השוקולד ואגוזי הלוז.

שופכים את הבלילה לתבנית עגולה ומשומנת, מכניסים לתנור למשך 30-40 דקות. חשוב לצנן לפני שאוכלים.

 

TAKE IT IN (לרקוד מהלב)

בשבוע הקרוב אמור לצאת אחד מהאלבומים הכי מדוברים של השנה, אך משום שאנו חיים בעידן בו הכול דולף לרשת, כבר מזה כמעט שלושה שבועות אני מאזין לאלבום החדש של הוט צ'יפ. אלבום שכנראה יהפוך להיות אלבום השנה שלי. זה אלבום שגדל איתך, כמו עץ. יש בו משהו מאד חי, מאד אופטימי, מאד שלם ובעיקר מתוק. כל יום אני לומד ומתאהב בשיר אחר מתוכו, ואז הכל נאסף לתוך יצירה כמעט מושלמת. הוא חם ורגיש, וגם מאד מאד מרקיד את האיברים, לרקוד מהלב.

אתחיל דווקא מהשיר האחרון-take it in, שיותר מתאים מבחינת העריכה המוזיקלית לפתוח את האלבום הנפלא הזה, אבל חברי להקת הוט צ'יפ בחרו לשים אותו דווקא בסוף, כסוג של טוויסט. כל האלבום שלהם הוא סוג של טוויסט, הן בטקסטים, בלחן, בעיבודים ובהפקה. האלבום דווקא נפתח במילים: כמה מחבריי אמרו לי פעם משהו חכם, להישמר מפני שודדים בלילה. והפזמון: אושר זה כל מה שאנו צריכים.

ברוב השירים המבנה מאד דומה ומאד מתוחכם לדעתי. בבתים אתה מקבל טקסטים רבויי מטאפורות, ודימויים בעלי מסרים ורבדים רבים. יש כאלו שאפילו סתומים, ואפשר לומר שאפילו קצת מתפלספים במודעות עצמית ובסוג של הומור ראויה לשבח, ואז בפיזמון מופיעים משפטים פשוטים, נגישים ולא מתוחכמים, מרגשים וכיפיים. בלחן, עיבוד והפקה אפשר לזהות שילוב של אלמנטים של פאנק (פ רפויה) דיסקו, סול והאוס, כמלאכת מחשבת. ההגשה של השירים כמעט תמיד בשני קולות, האחד גבוה-של אלקסיס טיילור, והשני נמוך-של ג'ו גודאר, שרק מחזקים את הניגודיות. קול גבוה מול הנמוך, טקסטים מתוחכמים מול פשוטים. סאונד נקי מול סאונד מלוכלך.

באמת שאין לי כל כך הרבה מילים לתאר כיצד אני חש כשאני שומע את האלבום הזה. מעטים האלבומים שעושים הכל ביחד. עונג ההאזנה ועונג החוויה ששלובים יחד, מרגשים על סף הדמעות. מרקידים על סף הטירוף. אלבום של עשייה, יצירה ובריאה. אלבום שאני בטוח שעוד יצמח יחד איתי ויגע בי בנקודות שעוד לא הגעתי אליהם, וירים אותי לצמרות שלא ידעתי, שישרוף אותי למעלה, אבל גם יעיף אותי. אלבום שיגביר את צימאוני ויקבור אותי. אלבום שירקיד אותי מול המראה וברחבה. קחו אותו פנימה.

Hot Chip- One Life Stand להורדה

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

אחרי כל מעשה שאני עושה/ צועדים כמו בלוויות, הילד שהייתי לפני שנים/ הנער באהבתו הראשונה שהייתי, החייל שהייתי/ בימים ההם והאיש אפור השער שהייתי לפני שעה/ ועוד אחרים, גם זרים, שהייתי ושכחתי/ ואחד מהם אולי אישה.    יהודה עמיחי

פרשת בֹּא 

השבוע כשחגגתי יום הולדת, ניסיתי להיזכר ביני לבין עצמי בימי הולדת אחרים שלי ובכל פעם עלה בחכתי זיכרון רע. סירבתי להיכנע והמשכתי לדוג זיכרונות מימי הולדת אחרים, רציתי לזכור יום הולדת אחד טוב. היה קשה אבל מצאתי. ביום הולדת 15 חוויתי את הנשיקה הראשונה שלי. זה אולי נשמע מוזר שדווקא אותו שכחתי, אבל המדע עומד לצידי-מחקרים מראים כי יש לנו נטייה לזכור בעיקר זכרונות רעים- כי הם מלמדים אותנו להמנע מסכנה, מדובר בעצם במנגנון של הישרדות. דווקא הזיכרונות השליליים, שמאלצים אותנו להתמודד- הם אלו שמאלצים אותנו לפעולה. הזיכרון מעצב את אישיותנו, אך גם משחרר אותנו מעניק לנו חירות מחשבתית ומעשית.

פרשת בֹּא עוסקת ביציאת מצרים,מעבדות לחירות: פרעה נכנע בעקבות עשר המכות הקשות שניתכו על עמו ומשחרר את היהודים לחופשי-זוהי יריית הפתיחה למסעם מרובה השנים במדבר. ההגדה של פסח כולה מושתתת על סיפור הפרשה. אלוהים דורש מעמו כי יזכור : כי הוציאתך ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ומצווה לספר ביציאת מצריים , וכל המרבה הרי זה משובח. אלוהים דורש מעמו לזכור את האירוע הטראומטי-רק על ידי הזיכרון של היותם עבדים יוכלו בני ישראל להיות בני חורין.

יום השואה הבינלאומי יצוין בשבוע הבא, ב- 27 בינואר.זהו התאריך  בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ בידי הצבא האדום. תמיד נוהגים להשוות בין סיפור העבדות במצרים לבין  רצח העם של הגרמנים. פרעה והיטלר היו רודנים אכזריים שגרמו סבל לעם היהודי-פרעה רצה לשעבדם לעבדות עולם והיטלר רצה לחסל אותו. אני מוצא הקבלה בין סיפור פרשת השבוע לבין ציון יום השואה הבין לאומי, כי בשני המקרים מבקשים לזכור טראומה של עם (ממש במקרה- אותו עם..).מעבדות לחירות- ממוות לחיים.

אני מבין את הצורך הזה, בזיכרון קולקטיבי- בעיקר לאור כך שאסונות רבים קורים על רקע קולקטיבי ולא אישי. ובכל זאת, קשה לי מאוד להתחבר לימי זיכרון מונחים ומאורגנים- אני רואה בזיכרון חוויה פרטית גם אם החוויה היא קולקטיבית מעיקרה. בתקופה אחרונה דואגים להזכיר לנו בימים כאלו מיני אישים מעצבי תרבות, שגם עיצבו באופן פרטי אישיות של זה או אחר, למשל את זו שלי. מרטין לותר קינג, אלבר קאמי, חיים נחמן ביאליק, לאה גולדברג, נתן אלתרמן -אלו רק חלק מהאישיים שאנו מציינים יום לזכרם בשבועות האחרונים. אני לא נוטה לקחת חלק בפעילויות היזומות במאורעות האלו, אלא להרהר בדמויות ענקים אלו, לקרוא מכתביהם ולגבש מחשבות טריות מתוך הזיכרונות שהם הקנו לי ולעולם במורשתם.

סיפורי סבתא- והפעם סיפורי סבא

השבוע משרד החינוך אישר כי בחלק מלימודי השואה בבתי הספר התיכוניים ילמדו גם את סיפורם של יהודי תוניסיה -הללויה!  אם סבי היה חי הוא היה בוודאי היה שמח שהמדינה סוף-סוף זוכרת אותם. סבי היה נוהג לספר לי כיצד הגרמנים פלשו לתוניסיה אספו את כל היהודים הצעירים והוא ביניהם והפכו אותם לעבדים.הם כפו עליהם לבנות את מחנות ההשמדה של עצמם. אני חושב שסבא שלי היה אוהב את סרטו החדש של קוונטין טרנטינו ממזרים חסרי כבוד, כי כל מה שסבא שלי חלם לעשות לנאצים ולהיטלר זה לירות בהם בלי הפסקה ולהתאכזר אליהם כמה שאפשר. לזיכרון של סבא שלי מהנאצים תמיד התלווה הרצון להרוג אותם במוות משפיל ואכזרי, זה היה משחרר אותו. השואה יכולה להישכח אבל לעולם לא תסלח. סבא שלי תמיד סיפר לי כמה היה לו רע בתוניסיה, כמעט ולא סיפר לי על דברים מרגשים שקרו לו. זיכרונות יפים ורומנטיים. היום אני מכריח את סבתי שתחייה, לספר לי רק סיפורים יפים.

 

לחם בירה

כל אחד יודע שבני ישראל נאלצו לצאת בחופזה ממצרים ומשום שלא היה להם זמן הם הכינו מצות במקום לחכות לשמרים שיתפיחו. לפני המון זמן חברה של חברה לימדה אותי להכין לחם חופזה הרבה יותר טעים מהמצה. לחם בירה. ההכנה שלו מהירה וקלה לא דורשת מאמצים מיוחדים והשילוב מעניין. מעולה עם ארוחות בוקר, אמרו לי שהוא מעולה עם חמאה. ואני יודע שזה מעולה עם טחינה גולמית או ממרח פסטו. מומלץ לאכול אותו חם.

מה צריך..

חצי קילו קמח מחיטה מלאה(אפשר קמח רגיל)

חצי ליטר בירה, אני משתמש בארדינגר כהה או בסטראופרמן בהירה.

שלוש כפות סוכר

כף אחת מלח

כף אבקת אפייה

2 תבניות אינגליש קייק

 

איך עושים..

מחממים תנור לחום של 180-200 מעלות. מנפים הקמח בקערה (לא חייב, אפשר פשוט לשים) מוסיפים את המלח והסוכר ושופכים  את הבירה. מערבבים לעיסה אחידה. הכמות מספיקה לשתי תבניות אינגליש קייק. מניחים בתבנית עד לחצי (זה יתפח) אופים בתנור למשך חצי שעה.

-אפשרות לתוספות. בצל מטוגן, זיתים, גרעיני חמנייה, שום.

 

סמטה-גשם-מיטה-פוך

השבוע היה גשום, חורף, לילות קרים. נזכרתי בימים דומים, כשהייתי קטן ושדרן הרצף השמיע שירים שקטים ואמר בקולו הנמוך- "הנה שירים שיחממו לכם את הלב", אז זה הצחיק אותי. בימי זיכרון השירים הופכים עצובים וזה מעצבן אותי.

שירים יכולים לרגש אותי, ממש לגעת לי בלב , ללטף או לשרוט אותו. מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 2 מכיל שירים שקטים ברובם, שירים שאפשר ללכת לישון איתם בלילה, שירים שאפשר ללכת איתם בגשם ולשמוע בנגן. שירים שיכולים גם להעלות זיכרונות, לשחרר ולרגש. לכווץ את הלב אך גם להרחיב אותו.

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 2 להורדה.

רשימת השירים, מומלץ לשמוע בסדר הזה...
1. Owen pallet-midnight directives (2010)
2. Efterklang-full moon (2010)
3. Yo la tango-if it's true (2009)
4. The magnetic fields- you must be out of your mind (2010)
5. Real estate- beach comber (2009)
6. Noah ant the whale- blue sky (2009)
7. Hot chip- alley cats (2010)
8. Lightning dust- dreamer (2009)
9. The swell season- low rising (2009)
10. Richard Hawley- open up your door (2009)
11. Midlake- core of nature (2010)
12. The clientele- Jennifer and Julia (2009)
13. The veils- it hits to deep (2009)
14. Vampire weekend- I think u r a contra (2010)
15. Why?- one rose (2009)
16. Laura veirs- I can see your tracks (2010)
17. Blue roses- Rebecca (2009)
18. The xx- stars (2009)
19. Eels- little bird (2010)
20. Peter Gabriel- flume. Bon iver cover (2010)
21. Soup & skin- turbine womb (2009)
 

ולסיום- שיר של הוט צ'יפ-boy from school עוסק בזיכרון, שחרור מעט הרגשה של פספוס, אבל גם הרבה השלמה. והשבוע חידשו אותו להקת גריזלי בר, בחידוש מעולה לדעתי.השיר הזה מזכיר לי את השיר של יהודה עמיחי, עימו פתחתי.

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי