לא לנשים בלבד

אחרת ממנה אנוכי

שונה מִניבָה גם ניבי

אך כמותה כמהה בין צללים

אעמוד אדבר על ליבי

יוכבד בת מרים

 לפני שנים רבות(בשנות ה-50) התקבלה החלטה די תמוהה בעיניי- אישה אשר יולדת את תינוקה בביתה אינה זכאית לקצבת ביטוח הלאומי. השבוע שמעתי על אישה אמיצה שהחליטה ללדת את בנה הבכור בביתה, "על המזרן כאן בסלון" היא תארה את זה ועכשיו היא יוצאת במאבק נגד ביטוח הלאומי לקבל את הקצבה המגיעה לה, אחרי הכל מגיל 18 כל אחד מאיתנו מפריש להם סכום כסף שאולי בעת הצורך נזדקק לו. תגובת משרד הבריאות לאותו סיפור הייתה שרוב הנשים המחליטות ללדת בביתן הן נשים אמידות ולא זקוקות לכסף, 1655 שקל ליתר דיוק. מצחיקה התגובה הזאת, מה הם חושבים לעצמם שם במשרד הבריאות.

השבוע לפני 2010 פחות או יותר שנים לפי הנצרות נולד ישו, הוא נולד בבית. השבוע גם קוראים את פרשת שמות, בה מסופר בין היתר על לידתו של העם היהודי, לידת המנהיג שלו, הוא נולד בבית הוריו.

לפני הכל, אני מזמין אתכם להצטרף לעמוד הלייק של מלווה מלכה בפייסבוק, כדי שתוכלו במהלך השבוע להיות מעודכנים במוזיקה הכי טובה, במתכונים מגוונים וגם בנושאים על סדר היום הציבורי(או שלא נמצאים בסדר היום הציבורי) שמטרדים אותי. לייק?

פרשת שְׁמוֹת היא פרשה פמיניסטית, היא פרשה על נשים, על הכוח שלהן להניע את גלגלי העולם ולשנות אותו. פרעה מפחד מהאיום הדמוגרפי של העם העברי השוכן בארצו ואחרי שהוא מעביד אותם לעבדות פרך, הוא מצווה שכל בן זכר עברי שנולד יומת והוא ממנה את שתי המיילדות שפרה ופועה, לאכוף את הצו שלו, אלא שהן לא ממש אוכפות את זה. פרעה זועם והן ממציאות תירוצים וכך ניצלים הרבה בנים זכרים, כך ניצל משה, המנהיג שיבוא.

גם אמא של משה מחליטה לשמור על חיי ילדה החדש ובוחרת להצפין אותו בתיבה אטומה אותה תשליך ליאור, בתה הקטנה מרים תשגיח על תיבה תדאג שתגיע לחוף מבטחים. את התיבה מוצאת אישה, בת פרעה נסיכת מצרים שמשתה את משה מן היאור והצילה את חייו והולידה את המנהיג הגדול של העם היהודי. אחרי שמשה גדל, הפך לנסיך והרג מצרי הוא נמלט ממצרים שם הוא עוזר לבנות יתרו שנתקלו בקבוצת גברים רעים. אחת מהבנות, ציפורה, מדווחת לאביה יתרו על מעשה הצדק והמוסרי של משה. אחר כך הם מתחתנים. פרשה של נשים חזקות, נשים גיבורות.

אנחנו לא יודעים אם יש אלוהים, אבל אין ספק שיש נשים, ציטוט המיוחס לוודי אלן. במעט מן המקרים אני יודע שיש אלוהים וכשזה קורה לי, אני כבר חושב שהוא אישה, היא זאת אומרת האלוהים תמיד נמשכת לגברים שיש להם חזון, קרי אברהם, משה, דוד המלך ועוד ומדריכה אותם איך לשנות את העולם. סימון דה בובואר כתבה בתחילת הרומן שלה עם ז'אן פול סארטר, שאהבה היא אמונה דתית שמזניחה את החיים הפרטיים של האישה:"…היא קוראת את הספרים שהיא קוראת, מעדיפה את התמונה והמוזיקה שהוא מעדיף, היא מעוניינת רק בנופים שהיא רואה בתוכו" כמה שנים לאחר מכן היא כינתה את התחושות הללו שביטאו את הלך רוחה כ-ישות תפלה ו-טפילות אינטלקטואלית, היא שכחה את עצמה. לדעתי זה מה שקורה למרבית הנשים אם באהבה ואם בכלל, הן שוכחות את עצמן, חדלות להתקיים בזכות עצמן וחבל כי אתן האלוהים.

החרדים יראים מנשים, הם שמים אותן בקומה השנייה בבתי הכנסת מאחורי וילון, אוסרים עליהן להתהלך ברחובות ומפרידים אותן באוטובוסים, הם מפחדים מהן כמו שהיו מפחדים מאלוהים(עוד הוכחה שאלוהים היא אישה), מפחדים מהיצר שלהם, מפחדים לגעת בהן ושומרים מרחק. מונעים מעצמם לשמוע אותן שרות. יחד עם זאת הם לא יכולים בלעדיהן אחרת איך יקיימו את מצוות פרו ורבו. מגעיל ומקומם אותי היחס שלהם לנשים. אישה היא לא העבד של העבדים, היא תראה לך את המשמעות של החיים. אישה היא האלוהים.

אלבום השנה של מלווה מלכה Hot Chip-One Life Stand 

עוגת הוט צ'יפ 

מה צריך

200 גרם חמאה

כוס סוכר חום

שלוש ביצים

שתי חפיסות שוקולד מריר

2 וחצי כוסות קמח

כף אבקת אפייה

כפית אבקת סודה לשתייה

כפית תמצית וניל

קינמון

ציפורן

-רוטב קרמל טופי בגרסת הוט צ'יפ:

כוס סוכר

חצי כוס שמנת מתוקה

חצי כוס מים חמים

מעט ברנדי

איך עושים

שמים בקערה הקמח, אבקת אפייה, אבקת סודה לשתייה, סוכר חום, קינמון, ציפורן, ביצים ושוקלד צ'יפס וממקססים לבלילה אחת אחידה במשך 7-10 דקות. שופכים את הבלילה לשתי תבניות אינגליש קייק ומכניסים אותם לתנור ל-40 דקות בחום של 180 מעלות.

10 דקות לפני שמוציאים העוגה מהתנור מכינים את הרוטב לעוגה. מחממים בסיר את הסוכר שמנת, מים והברנדי למשך 10 דקות עד שנוצר מרקם אחיד ולבן(אפשר לעשות את הקרמל בדרך הידועה, אבל אני מעדיף אותו רטוב כמו רוטב).

מוציאים את העוגה מהתנור, פורסים אותה ושופכים מעליה את הרוטב קרמל טופי.

אפשר לבזוק שקדים או אגוזים קצוצים מעל.

הושיטו לי את אהבתכם

שלושה דברים, אני צריך בחיים שלי: אישה, עוגה ואלבום של הוט צ'יפ, את השניים האחרונים השגתי השנה, אישה קצת יותר קשה להשיג. שמו של האלבום- one life stand מסכם את הרעיון הכללי של האלבום, רעיון של אחדות ואהבה ואפילו יש בו רגעים מעט דתיים. אבל בסה"כ האלבום הוא על הצורך הבסיסי של כל יצור אנושי להיות ביחד ולאהוב, לכאורה רעיון מיושן כזה ששייך לתקופות בהם אבא שלי היה תיכוניסט על סמים, אבל הוט צ'יפ דואגים להגיש אותו בצורה הכי עדכנית שיש. ואתם יודעים מה? השנה למדתי שזה הדבר הכי חשוב שיש, להיות ביחד.

הסול הלבן, המלודיה האלקטרונית, הFאנק המרגש. הקולות המנוגדים של הזמרים המובילים, הטקסטים הברורים מאד יוצרים תמהיל של שירים מדויקים ויותר מהכל מרגשים. בשיר "סלאש" הם מסכמים את האלבום הזה יותר מכל ביקורת טובה אחרת שנכתבה עליו השנה : " עכשיו כשאנחנו מתבגרים, יש יותר דברים שאנחנו חייבים לעשות, יש שירים שאנחנו צריכים לזכור, שירים שמזכירים לי, שהאהבה שלי איתך. ככל שאני מתבגר(עוד מעט בן 30) אני מבין שלהוט צ'יפ יש הרבה שירים משמעותיים עבורי, שירים שמזכירים לי אנשים מסוימים ותחושות ורצונות.

Hot chip- One Life Stand להורדה

שיר השנה

ראשית, את השיר הזה שמעתי הכי הרבה השנה. שנית, את השיר הזה הכי הרבה שרתי לעצמי למראה, שרתי בזמן נסיעה, שרתי בלב ואחרון, השיר הזה הוא מעין פנייה לאותה אישה. הוא היה איתי ברוב ימות השנה שחלפה. Take it in   של הוט צ'יפ הוא שיר השנה שלי.

ג'ו גודארד שר את הבתים בקולו הנמוך והחם, אלכסיס טיילור שר את הפזמון בקולו הגבוה והנוגע (גודארד גם מצטרף אליו בפזמון) הגיטרות הפאנקיות המתלוות לביטים האלקטרוניים. נשמה בגוף של אלקטרו-פופ. זהו שיר על אדם שרעב לתשוקה ולאהבה(כמוני) הוא מרגיש שאובד לו הזמן, שאוטוטו בערת התשוקה תפסיק לבעור, הוא רוצה תשומת לב, הוא רוצה שיאהבו אותו(כמו כולנו) והוא דואג להצהיר שהלב שלו יכול לעוף רק אם תכניסי אותו פנימה. אם הייתה אישה בחיי, בטח הייתי מבקש ממנה שתיקח אותי פנימה.
hot chip-take it in by alfredico

להתראות בשנה הבאה, אלפרד כהן השלישי.

מודעות פרסומת

למען עתיד ילדינו

הו, ראש זהב כל מכאוב חלף לו!

רק החדווה קיימת בשעה

האחרונה, ואני החדווה הזאת והסוד

שלא יכול עוד להיאמר.

פול קלודל

 אחת השאיפות שלי בחיים זה להוציא מקבץ סיפורים קצרים לאור ומה אני עושה בנידון? לא ממש הרבה, מתעצל. פעם כתבתי על אדם בן 27 שמכין מסיבת יום הולדת ענקית וגם רושם צוואה ויוצא באותו הלילה שנגמרת המסיבה להתאבד, החיים שלו לא הולכים לשום מקום ומחליט שכדאי להיפרד מהחיים, בסוף הוא התחרט איפשהו הגיבור של אותו סיפור קצר הייתי אני עצמי. היום אני כותב עוד סיפור קצר על אותו אדם 27 שנים אחרי, הוא בן 54 יושב על מיטת החולים, סרטן הריאות, ימיו האחרונים בהחלט, שלושת ילדיו קוראים לעורך דין להכין את הצוואה ואין לו שום דבר להוריש, אבל כלום. הפעם אני כותב את הסיפור הזה מתוך הפחד שלא יהיה לי כלום לתת לדור הבא, לילדים ולקרובים שלי. שנזכה לחיים ארוכים.

פרשת וַיְחִי היא הפרשה האחרונה של ספר בראשית והפרשה הראשונה המספרת את הגלות הראשונה של בני ישראל מחוץ לכנען בארץ גושן שבמצרים. שני אישיים חשובים מתים בפרשה הזאת, יעקב ובנו האהוב יוסף, אבל היא נקראת ויחי, מלשון חיים משום שאלו השנים שבהם חי יעקב במצרים(17 במספר) עם כל ילדיו ועם עם יוסף בפרט, אלו החיים שהוא "חי" באמת. לפני שהוא מת הוא מברך את נכדיו בניו של יוסף ואת שאר ילדיו כל אחת מקבל ברכה בסגנון שונה, ברכה המבטאת את המחשבות מהעבר, הרצונות לעתיד מבניו.

לפני המוות אנחנו מתמלאים ברגשות אשם, את זה אני יודע מספרים סרטים ומכתבות בטלוויזיה, אבל אני כן חושב זה נכון, אם תנסו בצורה זו או אחרת לחשוב שמחר אתם כבר לא תחיו מהר מאד תגיעו למחשבות מהסוג של מה לא עשיתם בסדר. מנגד רובנו מכירים את הסיטואציה בה מישהו קרוב אלינו מוצא את מותו, אז אנחנו אלו שמתמלאים ברגשות אשם, מה לא עשינו בסדר ורוצים איכשהו לתקן. כך הרגישו בני יעקב כשאביהם ואחיהם יוסף מתו. האשמה נובעת מאותו סיפור מכירת יוסף למצרים, הסוד הגדול שאביהם לא יידע. עכשיו הם נשארים לבד בעולם מבלי מישהו שיכוון אותם, הם אבודים ויהיו כאלו עד שיבוא משה.

כשאני שומע מנהיגים כשאומרים "…למען עתיד ילדינו" אני מתקשה להאמין למנהיגים הללו, למעשה הם משחררים סיסמאות שנועדו להרגיע את הציבור ובפועל הם לא מבצעים אף מהלך מכונן שישפיע בצורה זו או אחרת על העתיד. אבל גם כשאני האדם הפרטי, חושב מחשבות מהסוג של מה אני יכול לתת לילדים שלי, אלו שיבואו בעתיד, אני מרגיש קצת מזויף, כי כרגע אין לי באמת לתת להם ואני לא עושה שום דבר בנידון ואז מציפים אותי מחשבות כמו בשביל מה להביא ילדים בעולם, אין לי הון שצברתי, אני לא כזה חכם והייתי רוצה באמת שיהיה להם כיוון, שלא ילכו לאיבוד. כמו שכתב יואל הופמן באחד מהספרים הטובים שקראתי השנה-מצבי רוח: "כשהולכים לאיבוד, הולכים באמת לאיבוד, כלומר הולכים למקום שקרוי איבוד…גם ילדים הולכים לשם אבל בדרך כלל הם בוכים עד שמישהו מחזיר אותם. זקנים לעומת זה, הולכים לשם ואינם מביטים אחורנית"

סיפורי סבתא

לפעמים אני חושב שסבתא שלי ממשיכה לחיות רק בגלל מחשבה אגואיסטית, היא ממשיכה לחיות בגללי, היא רוצה לראות אותי מתחתן ומביא ילדים כמובן, אבל מסתבר שזו רק אחת מכמה הרבה סיבות שסבתי החולה ממשיכה להחזיק מעמד ולחיות. סבתא אמרה לי שהיא מפחדת למות, למרות שהיא תמיד מרגיעה אותי ואומרת שהמוות זה חלק מהחיים. שאלתי אותה מה היא חושבת שיקרה אחרי שהיא תמות וגם על לחשוב ולהתעסק בזה היא מפחדת. ממה את מפחדת התעקשתי להבין. היא מפחדת שיהיה בלאגן, שהבנים שלה יריבו על הירושה, שילכו לאיבוד ואז הבנתי אותה. הדודים שלי, הבנים של סבתא כל כך תלויים בה, היא הדבק של המשפחה והיא צודקת. יעצתי לה להכין אותם ליום שאחרי, כמו שהיא עושה לי לפעמים, אבל גם זה מפחיד אותה. לא הייתי רוצה שהילדים שלי ילכו לאיבוד בגלל שאני מת.

סיפורי מרק

ועכשיו למשהו אחר לגמרי, כשהייתי קטן שנאתי שמאכילים אותי במרק, חשבתי שההורים שלי מתעצלים להכין לי אוכל אמיתי, הדבר הנוזלי שנקרא מאכל לא שכנע אותי במיוחד. כשיוצא יום כיפור במשפחה שלי מכינים מרק עוף כארוחה ששוברת את הצום, למרק הזה יש מעמד רם בקרב בני משפחתי, מעמד אותו אני מתקשה להבין. כשעזבתי את הבית בתחילת שנות העשרים שלי( לא שעבר הרבה זמן מאז, אבל התחשק לי לכתוב את זה) התחלתי להבין את המרק, התחלתי להכין בעצמי מרקים. הייתי רוצה לשחזר את הימים הגשומים הזכורים לי מילדותי עם המרקים שאני מכין בבגרותי, לצערי זה לא קורא הרבה.

השבת למדתי מהו מקורו של המרק דרך הכתבה הנפלאה הזאת, מקורו עוד במאה ה-15 אז הוא נחשב למזון תרופה שכזה, תקראו זה מעניין מאד. והשבוע ביום שלישי ב-21 בדצמבר, עמותת לשובע תקיים את יום המרק, כל ההכנסות מהזמנות של מרק במסעדות ברחבי הארץ יועברו לטובת העמותה ופעילותה. אפשר למצוא את כל הפרטים כאן.

המרק הכי אהוב עליי הוא מרק מינסטרונה כי אני אוהב אוכל איטלקי. אפשר לצפות כאן איך אני עושה את המרק מינסטרונה שלי והמרק השני שאני הכי אוהב זה מרק עדשים. איזה מרקים אתם אוהבים?

מוכן להתחיל

ועכשיו למוזיקה, הפעם החלק האחרון בסיכומי 2010 שלי, אין לסיכום הזה הגדרה מסוימת, אלו כל השירים שלא נכנסו לסיכומים הקודמים, אבל אחרי הכל יש בהם משהו מיוחד, אחרי שאספתי אותם ושמעתי אותם ברצף שערכתי, הבנתי שאלו השירים שהכי ריגשו אותי, הכי הרבה שמעתי וגם קצת אפילו גרמו לי לבכות(זאת לא חוכמה גדולה, אני די טיפוס בכיין). בשבוע הבא אני אכריז על אלבום השנה שלי ועל שיר השנה שלי לשנת -2010 בצורה קצת אחרת, אני מבטיח ועד אז תוכלו ליהנות מקובץ השירים הזה.

2010 חלק 5 להורדה

1.כל מילה היא לחישה בלעדייך

2. וממשיך לרקוד לבד

3. קשה לדעתת מי אתה וקשה להגיד מה אתה יכול להיות

4. הדבר המוזר הוא שאני יודע שאני לא היחיד

5. עם ילדי על הכתפיים, מנסה לא לפגוע באף אחד

6. את אומרת שאנחנו יכולים להיות חברים, אבל רק אם אני שלך, אבל אני לא

7. אם אני לא יכול להיות האיש שלך, אז ספרי לי מה אני כן

8. שכח את עברך, זו ההזדמנות האחרונה שלך עכשיו

9. אם את לא יכולה לקבל את מה שאת רוצה, אז תבואי איתי

10. יכולתי לחלום אותך לנצח

11. מותק, זה כמו שאני בקרב עם ערפל

12. זה אמיתי ואז זה לא

13. חצי בשבילי, חצי בשביל האהבה

14. שמרי על עצמך עכשיו, גם אני

15. הכל אפשרי

 

אחד לאחד

למחציתה מחציתי אני מצמיד

פייר דה רונסאר

 מאד קל לדבר על אחדות בעם ועל הנסיונות השונים להגיע אליה, אבל המציאות כפי שכולם כבר יודעים שונה, לכל אחד או אחת יש דיעה, רעיון, אידאה, כל אחת ואחת מאיתנו הוא עולם. למרות זאת ההיסטוריה הפרטית שלנו מראה לנו שהתאחדנו עם כל כך הרבה אנשים, אהובים או קרובי משפחה או סתם אנשים זרים שלא הכרנו. ההיסטורית האנושים מלמדת אותנו שלהתאחד זהו למעשה הליך טבעי שמתרחש בין אם נרצה ובין אם לאו. אז למה בעצם שניים רוצים להפוך לסוג של אחד, למה בעצם להתאחד עם גופים בעלי רעיונות שונים משלנו? כי איחוד יוצר כח עצום הוא מפרה ומחזק את השותפים בו, הוא מרגש לעיתים קרובות ומצמיח רעיונות חדשים. לפעמים אנחנו לא מסכימים להתאחד אלא רק בתנאים מסוימים, ולפעמים אנחנו מתפשרים. בכדי להפוך עם עוד אחד לאחד, צריך פשוט לגשת. מפגש של שתי גישות אל עולם אחר, אולי טוב יותר, אני לא ממש יודע, אני מפחד לגשת.

פרשת וַיִּגַּשׁ היא המשכה הישיר של הפרשה מהשבוע שעבר. פרשה המאחדת את משפחת יעקב מחדש, את יוסף עם אחיו. מאחדת את יעקב עם בנו האהוב מכל. אחרי שיוסף חשף את זהותו האמיתית בפני אחיו המבקשים עזרה ואוכל, הוא בכה בכי גדול, בכי שלא נשמע כמותו, יש האומרים הבכי הכי גדול במקרא. המפגש של יוסף עם אחיו הוא מפגש של סליחה, הוא לא שמר להם טינה על כך שהשליכהו לתוך הבור. מיד לאחר המפגש המרגש הזה מבקשים שאר הבנים מיעקב אביהם לרדת למצרים, יעקב מצידו מפחד לעזוב את נחלתו, הוא מפחד להיפגש עם בנו האבוד אותו חשב למת ואבל היה עליו מאז שאבד. הירידה הזו של משפחת יעקב וההתישבות במצרים הביאה לגלות של מאות שנים וגרמה לסבל רב של העם היהודי בעבדות הנוראית לשליטי האימפריה המצרית.

האיחוד המשפחתי הביא לקרע העם היהודי מארץ כנען, אליה יחזרו כאמור מאות שנים אחר כך. מזה פחד יעקב, הוא פחד לאבד משהו, המפגש המחודש עם בנו האהוב ערער אותו, הוא למד להתאבל עליו והחשיב אותו מת ופתאום הוא צריך לעזוב את הארץ שלו, את התחושות שלו ולהתחיל מהתחלה. למזלו של יעקב הוא היה בא בימים ומת זמן קצר לאחר מכן.

אריסטופונס בנאומו מתוך המשתה מסביר את תשוקות האדם האחד לשני. הוא אומר שבעבר היו יצורים גדולים שהיו מחוברים, היה להם שני ראשים, ארבע ידיים, שני אברי מין וכד'. הם היו יצורים גדולים ומוצלחים ואיימו על זאוס אבי האלים, לכן החליט לחלק אותם לשניים ומאז החצי הראשון משתוקק לשני, כמה אליו, מתגעגע אליו. בכך אריסטופנס מסביר את מהותה של אהבה. האיחוד הזה שנוצר בין שני גופים, טבוע בכל אחד מאיתנו ולא משנה מה נעשה איפשהו בתת מודע שלנו נרצה להתאחד, ככה אני חושב.

סיפורה של יונה

ועכשיו לסיפור שלכד את תשומת ליבי במהלך השבוע. שמעתי עליו באחת מתחנות הרדיו הדתיות וקראתי עליו ביום שישי בידיעות אחרונות בעמוד האחרון של השער. הסיפור: יונה לבנה נהגה לשבת על החלון של אחד מחדרי הלימוד של איזושהי ישיבה, בדיוק כשהתחיל השיעור וכשסיים הרב את השיעור היונה פרשה כנפיים ועפה, כך יום אחרי יום באותו שיעור עם אותו הרב, היונה ישבה ולא זעה ממקומה. תלמידי הישיבה המבוהלים חשבו שמדובר באיזושהי נשמה שנלכדה ביונה וניסו לגרשה משם. לאחר כמה נסיונות הם הצליחו, אבל מה היונה מצאה לה חלון אחר עם ישיבה אחרת ורב אחר המלמד את אותו שיעור. השמועה אודות היונה פרשה לה כנפיים( זה היה מתבקש) ולכן התקבצו להם מספר תלמידי ישיבה כדי ללכוד אותה ולהביא אותה לשחיטה, אחרי שתפסוה, השוחט סרב לשחוט אותה משום שהיא טרפה ולא כשרה ולכן שחרר אותה, ליונה שלום בנתיים אבל היא מחפשת חלון אחר. הסיפור הזה בעיניי המטאפורה לעולם החרדי הדתי החשוך והפרימטיבי שנבהל מיונה תמימה שמאזינה(או שלא) לשיעורים שלהם. החברה הזאת הופכת ליותר ויותר סגורה, אפשר להגדיר אותה ככת, אני לא חושב שהם מאמינים בכל סוג של אלוהים, הם כבר במקום אחר, חשוך ונורא. ואם הם לא נותנים אפילו ליונה להאזין לשיעורים שלהם, איך יהיה אפשר להידבר איתם בכלל.

עניין של תוספת, לא של השלמה

באחד משירי השנה שלי שר רוקי אריקסון, ולהקת אוקריבל ריבר מלווה אותו: "אבל תמיד תמיד תמיד, אחד מראה לשני את הדרך". שיתופי פעולה בין אמנים מניבים יצירות איכותיות או מביכות למדי. איחודים של להקות מתפרקות קורים בשל מהלך יחצ"ני שכזה ולפעמים זה יכול גם מאד לרגש, לסיכומו של עניין, זה לכאן או לכאן, סוג של הימור. אבל השנה שמתי לב שיש יותר שיתופי פעולה מבעבר, אמן זה מנגן עם זה ותורם את קולו בשיר אחר, יכול להיות שזה רק אני ותמיד היו שיתופי הפעולה הללו.

סיכום 2010 חלק 4 עוסק בשיתופי פעולה, אמן מתאחד עם אמן אחר הם מנגנים ושרים ויוצאת יצירה, וכאמור השנה זה בלט במיוחד. היו אלבומים שלמים עם שיתופי פעולה, או אלבומים בהם לפחות שיר אחד לפחות הציג שיתוף פעולה. רוב השירים במקבץ הזה מציגים הרמוניה מיוחדת של צלילים, קולות וניגודים, כל אחד מביא מהבית את הייחודיות שלו, כל אחד תורם מבלי להפריע וכך למעשה נוצרים שירים מצוינים. בעיקר מצטיירת לה התמונה של עבודה עם חברים, כל אחד מוצא מה שחסר לו אצל חברו ולהפך, עניין של תוספת ולא של השלמה והתוצאה שירים מלאי תשוקה. לאקן היטיב להגדיר זאת: " התשוקה היא העדר מה שיש לך ונתינת מה שאין לך"

 האחד והיחיד, אלפרד כהן השלישי.

 סיכום 2010 חלק 4 להורדה

 אדווין קולינס עם הדראמס( השיר הכי טוב של הדראמס)

 תחשבי על זה עוד פעם אחת, אולי פעמיים, זה כל מה שאני מבקש

קצת קיטשי, קצת המנוני, אבל אחד משיר השנה שלי

רשימת השירים

  1. Crystal castles- not in love(with Robert smith)
  2. Mark ronson & the business intl- somebody to love me(with rose elinor dougall & Andrew waytt)
  3. David byrne & fatboy slim- please don't(with santigold)
  4. Shit robot- losing my patience(with Alexis Taylor)
  5. Maximum balloon- groove me(with theophilus London)
  6. Edwyn Collins- in your eyes(with the drums)
  7. Broken bells(James mercer & danger mouse)- the ghost inside
  8. John legend & the roots- wake up
  9. Gigi- impossible love(with chorus)
  10.  Everbody was in the French resistance…now!(Eddie Argos & Dyan Valdes)- think twice its not alright
  11. Bryan ferry- reason or rhyme(with Johnny greenwood ,Brian Eno & David Gilmour)
  12. Massive attack- paradise(with hope Sandoval)
  13. Antony & the johnson's- fletta(with bjork)
  14. Admiral radley(Jason Lytle, Aaron Burtch & Aaron Espinoza)- I left U cuz I luft U
  15. roky Erickson- forever(with okkervil river)

אש בלהות

רגעי השינה הראשונים הם בבואת המוות

כפשוטו. ערפל אביך ומטמטם לוכד את

התודעה, ואט אט שוב איננו יודעים להבחין

ברגע המדויק בו "האני" נמוג, הממשות נגוזה

ועמה החרדה של להתעורר יותר לעד.

ג'ראר דה נרוול

 כלו כל הקיצים, הכל נשרף וכאילו זה לא מספיק, האש תבער לתמיד ותהפוך לעוד אחת מהתמונות היומיומיות התלויות לנו בקירי נופינו. מדמים אהבה בלתי נגמרת וארוכת ימים לאש לא מתכלה, אש שמים רבים לא ישטפוה, אבל איך מדמים אסון לאומי שהאש היא אמיתית ואין מים אפילו לנסות לכבות אותה. וכל הקלישאות נכונות, הכתובת הייתה על הקיר, רבים חזו אותה, רבים דיברו עליה, על אותה האש שלא נוכל לכבות. האש הזאת בערה בתוכנו כבר המון זמן וקיבלה גושפנקא במציאות. עצים רבים ייעלמו וחיות רבות מכל המינים לא יודעות את עצמן מרוב פחד. האש שתבער תמיד.

מדמים אהבה לאש לא מתכלה משום שאם היא נגמרת זה שורף, יש כוויות ולפעמים לא נשאר שריד אחד, הכל הופך לשחור מלכלך וזה יכול לקרות במספר שניות ואז הכל נשאר בזיכרון כמו תמונה תמידית מתוך אסון לאומי שכולם חזו אותו בצורה זו או אחרת. משהו נגמר בתוכי שראיתי את התמונות של האש מאחורי הכתבים האמיצים וששמעתי את אותם קולות המדברים בדיעבד. משהו בתוכי נאלם ונעלם.

היה לי כבר פוסט מוכן, רציתי לכתוב על חלומות, הכותרת הייתה אמורה להיות חלום ליל חורף, רציתי לצטט מהקומדיה של שיקספיר: " היה לי חלום, שהשכל של הבן אדם לא יכול להגיד איזה מין חלום זה היה. הבן אדם הזה הוא חמור אם הוא מנסה לפשר את החלום הזה" אבל המציאות הפכה כמו חלום מלאה בשדים, חלום בלהות קוראים לזה, הקומדיה הפכה לטרגדיה. שאלתי את עצמי, עד לפני שנאלמתי, למה לא מקשיבים לחמורים, למה?! פרשת מקץ.

חלום בוטן

בפרשת מִקֵּץ מפרש יוסף את חלומו של פרעה: חלום שבע הפרות השמנות והרזות וחלום שבעת השיבולים הדשנות והרזות. פירוש החלום המוצלח הופך אותו למשנה למלך, בעל מעמד, הוא נושא אישה, נולדים לו ילדים ואז מגיעים עשרת אחיו מישראל לבקש אוכל ועזרה . ויוסף מעביר אותם סדרת חינוך הוא רוצה שמצפונם יעיק עליהם, על כך שמכרו אותו למצרים לפני 20 שנה. ולא עוזר להם רק אחרי שהוא מכנה אותם מרגלים, לוקח את שמעון אחיו כבן ערובה, מתנה את העזרה בהבאת בנימין אחיו ושותל באמתחתו גביע זהב, רק אז הוא יחשוף את זהותו בפניהם, אבל זה בפרשה הבאה בשבוע הבא.

חלומות לא נועדו כדי לחזות את העתיד, מה שאצל רבים נהוג לחשוב, חלומות מבטאים עבורנו את ההרהורים הכמוסים שלנו, אמר את זה בצורה זו או אחרת זיגמונד פרויד וגם אמר את זה "המדרש הגדול," פרשנות תימנית למקרא: "להודיעך כי במה שהאדם מהרהר בו ביום, מראין אותו בחלומו." החלום בא מתוך האדם עצמו, אין מתגלים לנו סודות כלשהם מעולם או מציאות שאיננו מכירים. יוסף פירש נכונה את חלומותיו של פרעה כי הוא הבין את הרהורי ליבו, פרעה המלך דאג לכלכלת מדינתו ורצה בטובתה וזה העסיק אותו מאד ולכן מחשבותיו אלו צצו לו בחלומתיו.

 

לפני כמה שבועות כתב אביב לביא במעריב פרשנות לחלום שלו עצמו, מאמר לדאגותיו. פובליציסטים תפקידם להרהר במקום המנהיגים הממעטים לעשות זאת. אביב לביא הביא מפרוטוקולי דיוני מבקר המדינה על מצב הכבאות בארץ וידע כי השריפה הגדולה בכרמל לא באה משום מקום, הוא ידע שצריך מטוסים מקצועיים כדי למנוע אסונות לאומיים. אביב לביא פירש נכונה את דאגות הכבאים שבפעם בכמה חודשים זועקים את זעקתם ומקבלים פה ושם אייטם בטלוויזיה או ברדיו ונאדה. ואביב לביא הוא רק דוגמא, היו עוד רבים שפרשו את החלומות/הרהורים הללו.

מנהיגים טובים צריכים לחלום, יש לי חלום, אמר בזמנו מרטין לותר קינג. לא כל החלומות צריכים להיות צפיחיים בדבש וסכיריניים, אבל כן צריך לדעת לפרש אותם ויתרה מכך לדאוג שסיוטי בלהות לא יתגשמו במציאות. לצערי הרב במציאות שלנו המנהיגים כמו בנימין נתניהו או אל ישי( משרד הפנים אחראי על שירות הכבאות) חסרי מעוף ונראים כלא מהרהרים כלל. יושבים על הכיסא ומרביצים חיוכים לכל הכיוונים ומידי פעם הודפים ביקורת זו או אחרת. אבל רק אם היו קוראים את מה שאביב לביא כתב רק לפני שבוע אולי הייתי כותב פוסט על חלומות. אולי לא היו נשרפים אנשים למוות.

ברגעים קשים כמו אלו, אין יותר חזק מהמחשבה שאולי באמת, הלכנו לישון, הכל היה חלום ואוטוטו שעון המעורר שכיוונו בלילה יצלצל ואנחנו נתעורר. ברגעים קשים זה מה שאני חושב, אבל יש משהו מאד שוטה במחשבה הזאת,לא מחייב, אני חייב לעצמי את הערות הזאת, להסתכל על התמונה ולנסות לתקן. כמוני כמוכם כמו כל העולם. בקומדיה חלום ליל קיץ- חלום, שקשה לפצחו מכונה-חלום בוטן, לא הייתי מאחל לעצמי או למקום בו אני חי חלומות מהסוג הזה.

ללא מילים

במעבר חד או לא ממש חד. קיבצתי 21 שירים שאהבתי במהלך השנה האחרונה שהמכנה המשותף שלהם הוא שאין להם מילים, רק מנגינה. כשהייתי קטן היו נעימות שהייתי מחבר להן מילים וזה תמיד נכשל בגדול, לקטעים האלו לא צריכים מילים, כי לפעמים לא צריכים מילים, מספיק חילופי המבטים, או פרפרי הבטן שמתעופפים בקרבנו. בפוסט שהכנתי לפני האסון הנורא, כיניתי את זה- מוזיקה לחלומות, מעין פסקול לחלומות שלי אם הסיוטיים ואם היפים. מקבץ הקטעים הנוכחי בהחלט יכול לבטא את הרהורי ליבי, מעין פרשנות מוזיקלית שלי לאותם הרהורים והוויות. מרוקנרול בלוזי, פרוגרסיב, פסיכדלי לאלקטרוניקה אתנית וקלאסית ועד לשוגייז, דאבסטפ, פאנק(פ רפויה) ג'ז מודרני ואוונגרד. מגיטרות בועטות לכינור וצ'לו. מצלילי מחשב ועד לכלים שלא הצלחתי לזהות.  

סיכום 2010 חלק 3 להורדה

קומו כבר, אלפרד כהן השלישי.

 

הקטע המזרחי של השנה

פופ ג'אז מודרני ומגניב

ואחד מהקטעים המרגשים של השנה

רשימת השירים:

  1. Isobel Campbell & mark lanegan- hawk
  2. Fang island- careful crossers
  3. Tame impala- island walking
  4. Holy fuck- stay lit
  5. Ratatat- mandy
  6. Mr. flash- couscous
  7. The budos band- river serpentine
  8. Ariel pink's haunted graffiti- reminiscences
  9. Jaga jazziest- one armed bandit
  10. Polar bear- bap bap bap
  11. S. carey- action
  12. Benoit pioulard- fluoresce
  13. Victoire- a song for Arthur Russell
  14. Wires under tension- mnemonics in motion
  15. Magnetic man- flying into Tokyo
  16. Flying lotus- German haircut
  17. Sun city girls- funeral mariachi
  18. No age- positive amputation
  19. Strand of oaks- west river
  20. Bonobo- black sands
  21. Max richter- infra 3