ותלבשו מלכות

אתה יכול ללבוש מסיכה, לצבוע את פניך

אתה יכול להיות המין האנושי

אתה יכול ללבוש צווארון, אפילו עניבה

רק דבר אחד לא תוכל להסתיר

אם אתה נכה בעולמך הפנימי

ג'ון לנון

 

קשה להחליט מה ללבוש כשאתה נמצא בין דירות, כל הבגדים שלי נמצאים בשקיות, בקרטונים, חלקם מקופלים מחכים למעבר וחלקם מלוכלכים מחכים לכביסה. ימים לפני מעבר הדירה אני מוצא את עצמי במאבק פיזי יותר מאשר אומנותי להחליט מה ללבוש היום לעבודה. חשוב לי מאד איך להראות, חשוב לי מאד לראות את התגובות מאנשים שרואים אותי עם צווארון ועניבה. אפשר לקרוא לזה מסיכה, אבל זה יותר מזה, הדרך בה אני בוחר את הבגדים שלי והדרך אותם אני לובש, חשובה. התאמת הצבעים, השילובים המנוגדים של אלגנטי וקז'ואל, של ביתי ומהודר. זה חשוב להתלבש נכון. אני יכול לזהות מי מתחפש ולובש בגדים לא לו ואני יכול לזהות אנשים שלמים ומאושרים ולובשים את הבגדים הנכונים, כי מבחינתי בחירת הבגדים זו הדרך שלי להסתכל אל נפשי פנימה ולהבין מה בדיוק הולך שם וכשנפשי שמחה אני עונב עניבה.

תְּצַוֶּה 

התורה ממשיכה בפרשת תצווה, לתאר לפרטי פרטים מה צריך להיות במשכנו של האל ומחולקת לשלושה חלקים. הפרשה מתחילה בפנייה בגוף שני-ואתה תצווה, המופנית אל בני ישראל ועובדי המשכן שחייבים לדאוג שהמנורה במשכן תדלק תמיד(גם בתוך הנפש). החלק השני ברובו מתרכז בתיאור בגדי הכהונה, למעלה מארבעים פסוקים מתוארים בפרשה כיצד צריך להתלבש הכהן הגדול, באיזה סוגי בד ובאלו צבעים. והחלק השלישי עוסק בציוויי הכנת קורבנות לחניכת המשכן וציוויים של קורבנות למזבח הזהב. אני אתמקד בחלק השני המתאר כאמור את כל פרטי הלבוש של העובדים במשכן, כלומר הכוהנים. הבגדים נועדו לעזור לכוהנים בעבודתם, הבגד עושה את האדם פנימה והחוצה. האישיות של הבן אדם לא מספיקה והיא צריכה איזו אדרת מכובדת להעצים ולפאר אותה. חשוב כל פרט ופרט בצורה בה אנו מציגים את האישיות שלנו כלפי חוץ, כלפי הסובבים אותנו ויתרה מכך, תמיד כשאנו לובשים בגדים יפים אנחנו שמחים יותר, מודעים יותר. אבל צריכים להיזהר בלבישת בגדים שהם לפעמים רק בגדר תפאורה וריקים מתוכן, לא אחת אני נתקל באלו המתלבשים בבגדים מפוארים יתר על המידה ונכנעים לתכתיבי אופנות למיניהן ואינם משקפים את התוכן הפנימי של אותו אדם הלובש אותם. אני חושב שכדי להימנע מהמצב הזה של זיוף וריקנות אנחנו חייבים להיות כמה שיותר שלמים עם עצמינו, להסתכל כל הזמן פנימה ברגעים שאנחנו בוחרים חולצה. הבגד נועד להשפיע על התפקוד שלנו והן על הדימוי העצמי שלנו, אך יש להיזהר כי הגבול מאד דק ובמקום לחזק אנחנו יכולים לרמות את עצמינו וללבוש בגדים שאינם חלק מאישיותנו. הפרשה הזאת רק מחזקה את הדעה שלי שמאד חשוב לבחור לפרטי פרטים את הבגדים אנחנו לובשים, כי יותר מכל זהו כלי המאפשר לנו להביט לתוכנו פנימה.

 

נשף פורים

בספרו של בנימין לאו- אתנחתא, מתואר מדרש מאד יפה המסביר את הרקע למגילת אסתר ונותן פרשנות נוספת לחג הפורים. הוא מספר שהמן ומרדכי היו גנרלים בצבא פרס בעת מלחמה גדולה נגד מדינות המערב. המן היה מפקד של חצי צבא ומרדכי על החצי השני. ידו של המן לא צלחה במלחמה וביקש את עזרת מרדכי, שהתנה את העזרה בהפקדת השליטה על חצי הצבא של המן בידיו. המן, שפל רוח וקומה נאלץ להסכים. המלחמה הסתיימה ושניהם פנו לקריירות פוליטיות. המן מנסה לתקן את ההשפלה שעבר בעת המלחמה ולרומם את גאוותו, ולפיכך מלשין למלך אחשוורוש כי מרדכי יהודי הוא ולכן מצווה להרוג אותו ולחסל את עמו. מרדכי שעד אותה העת חי במלכת פרס בשתי מסיכות, היהודי מצד אחד והמצביא הגדול במיל', מצד שני. החליט ללכת עם הלב ולהלחם חזרה בדרכו שלו בהמן הרשע. הוא קרע את בגדיו, לאות אבל ויותר מזה לאות השלמה עם יהדותו ואז תכנן את המזימה להפלתו של המן, יחד עם עזרת בת דודתו, הלא היא אסתר. קריעת הבגד של מרדכי והסרת המסיכה המזויפת הם למעשה הסמלים של חג הפורים.

כל אחד מאיתנו בחג הפורים מוצא עצמו חוגג באיזה נשף, אם נסכל את המילה נשף נקבל את המילה נפש. במידה מסוימת כל אחד מאתנו מרגיש קצת מזויף בנשפים או במסיבות השונות, זאת הזדמנות מצוינת גם לחגוג וליהנות וגם להביט פנימה בתוך הריק שנוצר אל תוך הנפש. אל תקרעו את החולצות, תלבשו אחרות ותשתו ותשתכרו ותעשו שטויות ואולי תכירו את עצמכם טוב יותר, זה מה שבטוח יקרה לי.

 

סיפורי סבתא

פורים הוא חג של נתינה, לפי הקבלה הוא החג החשוב ביותר במורשת היהודית, אפילו יותר מיום הכיפורים, כי זהו חג שמזכיר לנו שצריך לתת ולא רק לקבל. סבתא שלי הייתה נוהגת לחלק לכל הנכדים כשהייתי ילד, דמי פורים, היא הייתה מזמנת את כולם לארוחת צהריים גדולה וכל הנכדים היו באים מחופשים , כמו תחרות כזאת אבל כולם זוכים. היינו אוכלים עוגות מתוקות ביותר, היינו מכינים אחד לשני משלוח מנות וכל אחד מאיתנו היה מקבל דמי פורים, אצלנו במשפחה היו מחלקים אותם בפורים ולא בחנוכה, כי פורים, כאמור הוא חג של נתינה.

שתי תמונות שלי, ממסוגרות תלויות אצל סבתי, האחת מהבר מצווה והשנייה מפורים. הייתי בן חמש, התחפושת הראשונה שאני זוכר מן הסתם (אמא שלי אמרה שגם התחפשתי לחתול). הייתי מחופש למלך, כתר בראשי שמעטר את שערותיי המתולתלות, גלימה כחולה כזאת ושרביט בידי, אמא שלי גם ציירה לי מעין זקן על הפנים והייתי רכוב על סוס צעצוע כזה שהיה בסטודיו בו צולמה התמונה. קשה לפספס את התמונה, מכל התמונות שלי, סבתא בחרה לשים את אותה תמונה מתחפושת מלך, של פורים של 1986 מעולם לא שאלתי את סבתי מדוע היא בחרה דווקא לשים דווקא את התמונה הזאת שניצבת כמעט באותה מקום בחלוף השנים(אולי כי אני המלך שלה). איפשהו בתוך תוכי הייתי רוצה להיות מלך באמת, אבל בטח הייתי מתלבש אחרת, כי מי לובש גלימה היום.

 לא חייבים להיות יפים, אבל זה עוזר

לפני שנה יצא האלבום האחרון של הפט שופ בויז, לפני שמונה חודשים וקצת הם הופיעו בישראל והשבוע יצא אלבום ההופעה שמתעד את סיבוב ההופעות האחרון שלהם. הייתי בשורה הראשונה בביתן 1 בגני התערוכה לראות את אחת מלהקות הפופ הטובות בעולם, אולי הטובה ביותר. אלבומם האחרון ריגש אותי במיוחד כי היה בו אלמנטים של נוסטלגיה וגם של עדכניות. כשההופעה התחילה, ניל טננט הסולן עלה לבמה שעל ראשו קובייה גדולה בצבע צהוב והוא שר ממנה את heart ואחרי המתנה ארוכה של כמעט שעתיים התחלתי לעוף, אני זוכר שחשבתי שזו יכולה להיות תחפושת מצוינת לפורים, בכלל הפט שופ בויז היו בשבילי תמיד להקה שהם סוג של תחפושת. טקסטים אינטליגנטיים המחופשים לשירי פופ מתקתקים וסכריניים ואני אוהב את זה, כי זה אמיתי כי ניכר שהושקעה מחשבה בבחירת המילים והצלילים, ההסתכלות פנימה.

האלבום האחרון של הפט שופ בויז הוא בדיוק ההשלמה הזאת עם מה שהם ולא כל אותם ניסיונות העבר, בעשר שנים האחרונות והכושלים שלהם להתעטף בבגדים לא להם. בהופעה הם ביצעו את מיטב השירים שלהם לצד השירים החדשים, שלושה גרסאות כיסוי- של אלביס פרסלי, וילג' פיפל ושל קולדפליי. אלבום ההופעה שלהם הוא מסע החוצה של בגדים יפים, מסע פנימה של החוטים הנתפרים לכדי אריג שלם ומרהיב.

Pet shop boys – Pandemonium –   Live At The O2 Arena, London 21-12-2009  להורדה

חג שמח

שיהיה שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי.

מודעות פרסומת

אוהב להיות בבית

מהחלון הגבוה ביותר בביתי

בממחטה לבנה אני מנפנף לשלום

לשירי היוצאים לאנושות

אלברטו קאירו (פרננדו פסואה)

 

בקרוב מאד אני שוב אצטרך לעבור דירה, חוזה השכירות הנוכחי שלי מסתיים והחלטתי שאני רוצה לעבור לדירה אחרת, לשדרג לעבור למקום שיהיה לי נוח יותר. זו תקופה לא נעימה בכלל לחפש דירה שתהייה גם נוחה, גם נעימה וגם במחיר סביר, כזה שלא יעשוק את חשבון הבנק שלך. בימים הקרובים אתמלא בקופסאות קרטון ואארוז את כל חפציי שאספתי במהלך כל שנותיי, הספרים והדיסקים, הכוסות לשתייה חמה, הסיר ומחבט הווק, מחברות מהתיכון, שירים מכיתה ח', חולצות פסים שיצאו מהאופנה, מכנסיים מוכתמות בצבע ועוד כל מיני שטויות, לפעמים זה יכול לקחת שעות כשאתה עובר פריט פריט ונזכר ביום הראשון שהוא הפך לשלך, את כל החוויות שצברת איתו. תמיד, תוך כדי שאני מקפל ואורז, מדמיין לעצמי שהחפצים כועסים עליי שאני מעביר אותם ממקום למקום. כמו שהם כועסים עליי, כך אני כועס על עצמי- אני רוצה בית.

תְּרוּמָה

פרשת תרומה, עוסקת בתכנון ובנית משכן לאלוהים, היכל, מקדש, בית או אוהל, תקראו לזה איך שאתם רוצים. בנוסף, אלוהים מצווה על עם ישראל, מכל אחד ואחד לתת תרומה, כלומר כל עם ישראל צריך להיות שותף בבניית משכנו של האל, כן שהוא שוכן בליבם של כל אלו התורמים. כל אחד יתרום לפי יכולתו כמובן, למעשה האל מכריח את כולם לתרום. לא הבנתי את החובה הזאת של התרומה ואם אין לי איך לתרום, דל ורש אנוכי, למה אני חייב לתרום. הרמב"ם מגדיר את הכפייה הזאת של אלוהים ככלי לעודד את האדם לתרום מרצונו החופשי, כן שהתרומה היא מעשה רם נפש. לא כל כך מקבל את ההסבר של הרמב"ם, אני חושב שתרומה צריכה להיעשות מרצון חופשי. מנגד עומד הפירוש הקדום של המילה תרומה שמגיעה מן השורש ר.ו.ם כלומר דבר שמרימים, מתנה שמעניקים לדבר שלמעלה, זאת אומרת לאלוהים, אבל הוא קיים בכל אחד מאיתנו, לא כן?

הפרשה מתארת לפרטי פרטים מה רוצה אלוהים שיהיה במשכנו ואז מתארת כיצד מבצעים בפועל את תוכניותיו, הוא יורד לדקויות ממש. הקריאה בפרשה גרמה לי לחשוב איך הייתי רוצה לראות את ביתי שלי. ובכן, בית הוא מונח מופשט ובעל פירושים ומשמעויות רבות, רוברט פוסטר כתב: "ביתך הוא המקום כשאתה בא אליו יכניסו אותך" אני חושב כמו אלוהים בפרשה שהבית של כל אחד מאיתנו הוא המקום הכי קדוש בין אם הוא רוחני ובין אם הוא פיזי. אני מרגיש בבית בכל פינה ופינה בעיר תל אביב למרות שלא נולדתי בעיר הזאת, אבל עדין יש בי תחושות של נודד או של חסר בית. בתל אביב אקים את ביתי, אין ספק בכך. אתכנן בקפדנות את ביתי הראשון, לבטח אגור במרכזה של העיר, בבנין קומות-בקומה הרבעית בדירת חמישה חדרים, יהיה לי מטבח ענקי וספריה מלאי בספרי עיון פרוזה ושירה ושלושה ילדים ואישה ומרפסת עם עציצים וחדר מוזיקה. כל אחד צריך בית, העניים, הפלסטינים, המתנחלים, הפליטים כל אחד צריך לתרום למען עצמו להקים מקום שיהיה קדוש עבורו ולחיות בשלום עם הבתים האחרים הסובבים אותו. כשיש לך בית, אפשר לנוח, אפשר ליצור, אפשר להתפלסף, אפשר לבוא אחרי יום מתיש ולהשליך עצמך על כל מקום שתחפוץ, כי זה הבית שלך.

 

סיפורי סבתא

מבחינתה של סבתי, ביתי הוא המקום שבו נולדתי, כלומר באר שבע, היא לא רואה אותי מקים את ביתי במקום שאני חי כעת, כי בית זה המקום שבו נולדים. ביתה תמיד יישאר הבית הערבי בטוניסיה. זה הבית האמיתי שלי, תמיד היא טוענת, שם יש לי את הזיכרונות הכי מתוקים וגם במידה מסוימת גם הכי הרבה טעונים. הזיכרונות של ההורים המנוחים, העבודה הראשונה, הקוסקוס הראשון, האהבה הראשונה, הילד הראשון. טוניס תמיד הייתה הבית שלי, זה המקום הקדוש שלי, כששאלתי מדוע היא מסרבת לטוס לשם, היא תמיד עונה שהיא מפחדת לא לזהות את הבית,לגלות שהוא נהרס, היא מפחדת מעוצמת הרגשות שתתקוף אותה, שמא לא תוכל לעמוד בהן בשל מצבה הבריאותי. סבתא שלי גרה באותו הבית כבר 40 שנה בקומה שלישית בבנין של עמידר בשכונה ד' בב"ש, היא מאד אוהבת את דירתה, הבית שלה הוא רכושה ומהווה עבורה המקום האחרון שלבטח תחייה בו, תחייה בו באמת. סבתא שלי לא מאמינה לתחושות שלי שאני אומר לה שהבית שלי בתל אביב, כי תמיד יכניסו אותי אליה, היא אומרת שזה יעבור לי. אני לא חושב.

 תרומת עגבנייה

יש אנשים בעולם ובארץ שתרמו לי מבלי שהם יודעים בכלל ואני מתכון לאמנים ולטבחים באשר הם, שנתנו לי השראה, החכימו, הצחיקו, תרמו לקופת המוח שלי להתעשר. אחד מהם הוא השף אייל שני שתרם לי את העגבנייה, זאת אומרת תמיד אהבתי לאכול עגבנייה, אבל מאז שאני הכרתי את אייל שני השף, לעגבנייה יש טעם אחר, עשיר ומגוון הרבה יותר והכי חשוב טעים יותר. סידרה חדשה שלו תעלה מחר ביום ראשון ותשודר בערוץ שמונה כל יום בשעה 21:35 אייל שני לימד אותי לאהוב ולהעריך אוכל, ממש לכבד את מה שאני אוכל.להסתכל על העגבנייה אבל באמת להסתכל עליה. עוד לא יצא לי לצפות בסדרה אבל בהחלט מרשה לעצמי להמליץ עליה ומקווה שאייל שני יתרום לכם כמו שתרם לי. הנה כתבה חמודה ששודרה בחדשות 2 ביום חמישי האחרון המקדמת את הסדרה.

 

היכן שמניח את הפלאפון שלי, זהו ביתי

בכל פעם שאני עובר דירה אני מוצא את עצמי חונך אותה בשמיעה אקראית מכל שירי הביטלס באשר הם, המוזיקה של הביטלס כנראה נמצאת בתוך עורי וחשוב לי כנראה שהקירות שמגנות על עורי יבינו עם מי יש להם עסק, אחר כך אני כבר שומע אום כולתום, כדי לבחון את הפתיחות של השכנים החדשים. בדרך לא כל כך מקורית, אבל עם שירים מאוד מקוריים בחרתי לאסוף אותם כך שבכותרת שלהם המילה- home או house מעניינות המשמעיות השונות של המונח הזה- בית, בשירים השונים. שירים שאני מאד אוהב, שכל אחד מהם קדוש לי במידה זו אחרת, הרשו לי לתרום לכם אותם במיקסטייפ ביתי מיוחד

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 5 להורדה

1.Black lips-take me home(back to bonne)

2. Arctic monkeys- still take you home

3. Sons and daughters- house in my head

4.  Franz Ferdinand- come on home

5. Matt & kim- ill take us home

6. Super furry animals0 wherever I lay my phone (that’s my home)

7. Casiotone for the painfully alone- bobby Malone moves home

8. David byrn & brain eno- home

9. Edwyn Collins- home again

10. Adam green- homelife

11. Beach house- home again

12. We were promised jetpacks- this is my house, this is my home

13. Faun fables- house carpenter

14. Lightning dust- take it home

15. The real Tuesday weld- bringing the body back home

16. Okkervil river- listen to otis redding at home during Christmas

17. The week that was- come home

18. The do- when was I last home

19. Coco rosie- houses

20. The 6th– Odette-waltzing me all the way home

21. Explosions in the sky- what do you go home to

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

לאהבה אין מדינה

כל העולמות באו למשתה,

כל העולמות

זה אחר זה ידליקו לפיד

בהיכל הגוף החוגג

בטירה שפתחה שעריה

לשמש..

זלדה

 

סיפור שהטריד את נפשי השבוע- יצחק אטינגר ניצול שואה התאהב אחרי המלחמה בגלינה, בתם  של הזוג שהציל את חייו במלחמה. השניים החליטו למסד את אהבתם, הם גרים בארץ ורוצים למות ביחד, כמו באגדות. אבל משרד הפנים רוצה לגרש את גלינה, שאינה יהודיה. סיפור האהבה בין יצחק לגלינה התחיל לפני עשרים שנה, יצחק הצליח לאתר את מצילו בביילארוס, באותו מפגש טעון הוא התאהב בגלינה, במבט ראשון. הם חיים יחד שבע שנים ברמת גן.

לא מזמן קיבלה גלינה מכתב ממשרד הפנים המורה לה לצאת מהארץ במכתב נאמר ואני מצוטט: "מאחר שלאורך שנים, לא הצלחת להוכיח את כנות הקשר, ולאור העובדה כי מר אטינגר חש מחויבות כלפיך, משרדנו לא מצא מקום לאשר את הבקשה. מחויבות אינה כנות קשר" הזדעזעתי עד עמקי נשמתי מהמשפט האחרון- מה זאת אומרת מחויבות אינה כנות קשר, ממתי משרד הפנים הפך להיות מומחה לעניינים שבלב. כשנשאל יצחק מה יקרה אם יגרשו את גלינה, הוא ענה שיתלה את עצמו. למות למען אהבה זה לא כנות קשר?! למדינה אין אהבה.

מִּשְׁפָּטִים (החוקים)

פרשת השבוע- משפטים, ממשיכה את זו של שבוע שעבר ולאחר שקיבל משה את לוחות הברית ועליהן עשרת הדיברות, ממשיך אלוהים לחוקק בפניו חוקים, באותו מעמד של הר סיני, הוא מחוקק חוקי חברה, בין אדם לחברו בין אדם לאדמתו, בין אדם לרכושו, חוקי עבדות, חוקי שמיטה, דיני עבדים ודיני נזיקין. הפרשה מפרטת עשרות חוקים שרלוונטיים עד ימינו ויש חוקים כמו: שן תחת שן, עין תחת עין שנשמעים מזעזעים ואכזריים בימינו שלנו. בהקשר לפרשת משפטים, הבחנתי בתקופה האחרונה בתופעה שקצת מדאיגה אותי, ביטול חוקי הכנסת על ידי בית המשפט העליון.עשרות דיונים נערכים בבית המשפט העליון הדנים בעתירות של אנשים פרטים או מוסדות מאורגנים נגד חוקי המדינה. כנראה שלא רק אני הבחנתי בתופעה המדאיגה הזאת וגם יו"ר הכנסת, רובי ריבלין שמוביל מהלך לחקיקה בכנסת שתפסול אפשרות ביטול חוקים על ידי בית המשפט העליון, אני חושב שזהו צעד מבורך וחשוב, הרי הכנסת שהיא למעשה מייצגת את העם, אותי ואתכם, את המדינה שלי ושלכם, מחוקקת את החוקים, היא הרשות המוסמכת לכך. במדינה דמוקרטית, בית המשפט תפקידו לשפוט.

למרות שמדובר בצעד מבורך,נוצרת בעיה, כי אלו היושבים בכנסת, נבחרי העם לא מספיק מוכשרים וזאת בלשון המעטה לדעת ולהבחין מה טוב עבור המדינה ותושביה, כי למרות הכול ולמרות האהבה החזקה, הכנסת מחוקקת חוקים שמשרד הפנים אוכף, צריך לומר מפרק משפחות ואהבות כמו זו של יצחק וגלינה. נתראה בבג"צ.

 

עוגת אהבה(יש חוקים)

אני מחשיב עצמי רומנטיקן חסר תקנה, אחד ששולח פרחים, בוכה בסוף של קומדיות רומנטיות, אחד שמבין באמת את הסוף של קזבלנקה, שזוכר את הנשיקה הראשונה וגם זו האחרונה, אחד שרוצה לאהוב כמו אלפרד דה מיסה וזו'רז' סאנד כמו גוסטב פלובר ולואיז קולה. אחד שאופה עוגות בזמן שאתן ישנות. כמו שאמר ורתר: "האהבה: רעב שאין לו שובע…"

אני אוהב לאפות יותר מאשר לבשל, כי באפייה חייבים להיות מדויקים ולציית לחוקים ולכמויות, במיוחד באפיית בצק שמרים. חוקים זה דבר טוב, כי צריך מסגרת. החוק היחיד שאפשר לעבור עליו באפיית עוגה, זה בכמויות השוקולד.

מחר בעולם מציינים את ולנטיין דיי- חג האהבה וכרומנטיקן חסר תקנה וכאזרח ששומר על החוקים, החלטתי לחגוג את חג האהבה עם עוגת שמרים מדהימה.

מה צריך?

לבצק( יש להכין יום מראש) של מקס ברנר:

3 כוסות קמח

שליש כוס חלב

שליש כוס שמנת מתוקה

חצי כוס סוכר

שתי ביצים

שלוש כפות מים

שלוש כפיות שמרים יבשים( 15 גרם)

150 גרם חמאה

קורט מלח

 

 למלית:

חצי כוס שמנת מתוקה

חבילת שוקולד מריר קצוץ

200 גרם ממרח נוטלה

200 גרם חמאת בוטנים

50 גרם חמאה

שתי כפות אבקת קקאו

שתי כפות ברנדי

איך עושים?

בצק: בקערה גדולה שמים הקמח, החלב השמנת הסוכר הביצים והשמרים ומערבבים במשך 10 דקות. למי שיש מיקסר זה יותר קל, אני אוהב בידיים. מוסיפים את החמאה והמלח וממשיכים לערבב עד רבע שעה, עד לקבלת הבצק. מכסים במגבת מטבח למשך שעה. כעבור שעה מכניסים הבצק למקרר לשעה נוספת. הופכים את הבצק ומחזרים למקרר לעוד שעתיים. הופכים שוב ואז מחזירים למקרר לעוד 12 שעות.

מלית: מרתיחים את השמנת בסיר קטן. בקערה גדולה שמים את השוקולד ויוצקים עליו את השמנת החמה ומערבבים עד שהשוקולד נמס. מכניסים פנימה את שאר מרכיבי המלית ומערבבים עד ליצירת קרם אחיד.

מחממים תנור ל- 160 מעלות. מחלקים הבצק לשניים ועל גבי משטח מקומח מרדדים עד לעובי דק במיוחד. מורחים מחצית המלית על כל חלק של בצק. מניחים את שני החצאים אחד על השני ומגלגלים לגליל(אפשר שיהיה בעצם שני גלילים) מניחים על תבנית טפלון. מכניסים לתנור ואופים במשך 45 דקות. מוציאם ומגישים. עוגה מדהימה לחג האהבה.

 

שירי אהבה(אין חוקים)

מחקרים פסיכולוגיים חקרו ומצאו כי אנחנו מתאהבים במבט ראשון, ברגעים שקורה לנו משהו מרגש אחר, כמו ראיון עבודה, מעבר דירה וכד'. אז מופרשים במוח חומרים שמקלים/מזרזים ההתאהבות במבט ראשון. בדיוק כמו יצחק שמצא את מצילו בביילארוס והתאהב מהרגע הראשון בבתו, גלינה. אני התאהבתי במבט ראשון רק פעם אחת בחיי וזה היה אחד הרגעים המקסימים שחוויתי.

בשיר אני חווה סיפור אהבה שלם, בכל השלבים שלו מההתאהבות הרומנטית, דרך הפרידה הכואבת והסקס הסוער ועד להשלמה, עד לרגע שניתן לדבר ללא מילים ולהבין- החברות העמוקה.מעניין אלו חומרים מופרשים במוחי כשאני שומע שיר כזה.

שיר טוב אוגד בתוכו זיכרונות רבים ורגעים בלתי נשכחים שנצורים בלב. שיר טוב יכול לגרום לי כאב ושנאה, אפאטיה ומרירות, אבל גם התרוממות של הנפש לשמיים, לבית מקדש נצחי. אספתי תשעה שירים, תשעה שירי אהבה שכל אחד מהם הוא פרק וכל אחד מסמן משמעות אחרת באהבה.

שלושה שירים שאני מתאהב בהם בימים אלו ממש

Gill scott heron- ill take care of you

Sharon van etten- love more

Josh ritter- change of time

שלושה שירים שאוהב כל החיים שלי

The beatles- in my life

Nick drake- northern sky

The cure- lovesong

ושלושה שירים(קאברים) שלימדו וגילו לי דברים שלא ידעתי מקודם

Bon iver- your love: outfield cover

Beck- true love will find you in the end: Daniel Johnston cover

Hot chip- nothing compares 2 u: Sinead o'connor cover

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 4 להורדה

הקאבר של הוט צ'יפ לשינייד אוקונר מסתיים בשירם שלהם-in the privacy of our love שמתאר אהבה צנועה שחוותה רגע אחד ובודד ולמרות זאת הייתה אהבת אמת ולא תחזור עוד. שירה של זלדה- המשתה, עמו פתחתי מתאר אהבה בכל הסוגים כמעט והסוף שלו מתאים לזה שלי, לשירם של הוט צ'יפ: "במקדש הרוך הנצחי/ החצוב/ באפלולית/ של רגע נמוג". הרגע היחיד של האהבה נחצב בבית מקדש נצחי. אני אומר, אספו הרבה רגעים, אין חוקים באהבה. חג אהבה שמח.

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי.

יתרו בתוך כל הסבך

ארץ השעווה

ערביה צוננים, מימיה

ערב. הבא והיוצא במתק הסבך יאמר

תחת הסבך שמש כמשאלה,

תברכי משמש ערבייך, תחינה.

המנהלני על מי-מנוחות לנחלה הוא

שיתן מתק בפרי ואור סבך

ויאמר כי טוב    

יאיר הורביץ

 

השבוע מצאתי את עצמי מתרגז. התרגזתי מהפסטיבל שעשו בבית הנשיא, כשביקר פה ר"מ איטליה. התרגזתי מהאימרות המטופשות של שר החוץ הישראלי, שכנראה יזכר כשר החוץ הגרוע ביותר בתולדותיה של ישראל. התרגזתי מאהוד ברק, שממשיך לחזק את הדיעה השלילית שלי כלפיו. מרגיז אותי שלא מקימים ועדת חקירה שתחקור את עופרת יצוקה. התרגזתי שבתקופה האחרונה כבר לא מדברים על כמה מערכת החינוך שלנו דפוקה. התרגזתי כי עדיין יש יצורים שמסתובבים סביבנו ומנצלים את כוחם כדי לאנוס קטינות. התרגזתי שיש עדיין חסרי בית אמיתיים (לא אלו המזויפים של רוטשילד בתל אביב) שמתים מקור. התרגזתי מכמה חרדים בירושלים שחטפו גופה כי לא רצו שידעו עליה את האמת בניתוח שלאחר המוות. התרגזתי שסוגרים לחברים שלי את המועדנים ולא נותנים להם לרקוד, כי יש כאלו שבאמת רוצים לכייף. התרגזתי כי לפעמים אי אפשר להישאר אדיש למה שקורה כאן. התרגזתי. אבל בתוך כל אלו הבלוג קיבל המלצה מאד יפה ב-'עונג שבת' באייטם השני. תודה.

יִתְרוֹ

פרשת השבוע, יתרו, מתחלקת לשניים. המפגש המחודש של משה עם ציפורה אשתו ועם יתרו חותנו, לאחר שמשה ועמו חצו את ים סוף והם כבר חודשיים במדבר, מסתגלים למצב החיים החדש ומתחילים לקבל את משה כמנהיגם הבלתי מעורער. יתרו רואה כי חותנו עובד קשה ועושה לילות כימים לפתור בעיות עמו וכמעט ולא נשאר לו זמן לחיי הפנאי שלו. כמעט ולא נשאר לו זמן לציפורה אשתו ולילדיו. יתרו מייעץ למשה למנות תחתיו עוזרים ועוזרים של עוזרים, לבנות סוג של מערכת משפטית מסודרת, שתקל על משה ושרק בבעיות קשות באמת יפנו אליו. משה מקבל את העצה ומיישם אותה. לדעתי זו הפעם היחידה שמשה מקבל עצה מבן אנוש ולא מאלוהים. כשהחלק הזה מסתיים, מתחיל הסיפור העיקרי של הפרשה – מעמד הר סיני. מתן לוחות הברית, עשרת הדיברות וגו'. האירוע המכונן של עם ישראל. אירוע קדוש והיסטורי, עשרת החוקים שילוו את היהודים עד עצם היום הזה. עשרת החוקים שאף אדם מוסרי בעולם לא חולק עליהם (לפחות בחוקים שבין אדם לחברו), אבל תמיד יהיו כאלו שכן.

הפרשה מחולקת יפה מבחינה סיפורית. בחלקה הראשון, מגיע אדם כמו יתרו, מייעץ למשה מה לעשות ומייעל את השיטה, ואיכשהו ממציא מערכת משפטית. סיפור קטן ומינורי. ואז, בחלק השני, מגיעה הפקת ענק של אש ותמרות עשן ומעמד של כוח עליון. לוחות הברית – עשרת הדיברות.

יתרו, הוא אחד מארבעה אישים שקיבלו את הכבוד להיות שם של פרשה. יתרו היא דמות מעניינת בעיניי. המוסלמים נתנו לו פרק בקוראן שלהם והדרוזים רואים בו נביא ודמות משמעותית בדתם. אפשר להגיד שהוא עוד דמות המקשרת בין הדתות החיות כאן בארץ, אבל לא ממש. פירוש השם של יתרו מגיע מהמילה יתרון. ויש לו עוד שבעה שמות נוספים שמחזקים את התכונות שלו כאדם שאוהב לעזור, תומך מייעץ וכד'. יתרו חי במדבר והוא בעצם הנווה שלו. כשמשה נמלט מפרעה למדבר הוא מצא נחמה במשפחתו של יתרו. הייתי רוצה יתרו כזה, שיסתובב פה ויגיע מהמדבר וירגיע אותי. כי צריך מישהו כמו יתרו, שיסתובב בין רגליהן הלא יציבות של המנהיגים שלנו. מישהו שיעשה להם קצת סדר בראש. איזה יתרו אחד שיזמין את כולם לסעודה ויגיד להם מה לעשות.

 סיפורי סבתא- "סעודתיתרו"

שאלתי את סבתי, מדוע אנחנו כבר לא עורכים "סעודתיתרו" (מבטאים במילה אחת) כמו פעם. היא הסתכלה עליי בפליאה והתעצבנה, "אם תביא ילדים אנחנו נעשה סעודתיתרו". סעודתיתרו הוא מנהג של בני העדה הטוניסאית. זו ארוחה שעורכים ביום חמישי של השבת בה קוראים את פרשת יתרו, והיא נועדה לילדים שבמשפחה. המבוגרים מבשלים מטעמים לילדים ומגישים אותם בכלים קטנים המתאימים לילדים. מגישים יונה ממולאת ואז הרבה עוגות. בקרב המשפחה שלי, את הסעודה עושים לבן הבכור במשפחה ולא לשאר הילדים. כל שנה אני זוכר שהיו עורכים לכבודי סעודה כי אני הנכד הבכור, והיו מבשלים לי את כל מה שאהבתי לאכול. יונה לא אהבתי. עם השנים, סבא וסבתא ויתרו על היונה. המקור של המנהג הזה כאמור בתוניסיה, והסיבה העיקרית להכנת הסעודה היא לספר לילדים על עשרת הדיברות, מעמד הר סיני והחשיבות וגו'. סיבה נוספת הייתה ציון סיום המגיפה בטוניס שפגעה בעיקר בילדים. אצלנו במשפחה מעולם לא דיברו איתי על עשרת הדיברות ולא על המחלה ההיא, ואולי כן והדחקתי.

אחרי כמה דקות שנרגעתי מזה שסבתי כעסה עליי, אמרתי לה שאני עדין ילד, אני עדיין הנכד הבכור שלה ואני כן רוצה לעשות את הסעודה הזאת שוב, כי מסורת זה דבר חשוב ואין לנו מסורת בכלל. המשפחה התפזרה לה, כל אחד חי בעולמו שלו. הסברתי לה שזה לא רע שלכל אחד יש עולם וחיים, אבל אפשר לאחד מידי פעם, לאחד את השורות ולשתף, ולחוות יחד. לנסות לעזור אחד לשני לטכס עצות – להיות משפחה. ואז כמובן הוספתי שחייבים קצת מתוקים של פעם. אמרתי לה שבשנה הבאה אני רוצה סעודתיתרו. את מלמדת אותי את כל מה שצריך לדעת ואני מארגן סעודתיתרו. סבתי המשיכה בשלה, "רק אם תביא ילד" היא ענתה. זו ארוחה שעורכים לילדים בלבד ולא הילד עורך למבוגרים.

יתרו מוזיקלי

כשיצאה גירסת הכיסוי go west  של ה-פט שופ בויז, עופר נחשון השמיע אותו חמש פעמים ברציפת בתחילת התוכנית שלו אז, ברשת ג'. הוא כל כך התרגש מהשיר, שהשמיע אותו שוב ושוב ושוב. יש עוד מקרים במהלך ההיסטריה של הרדיו של השמעות חוזרות של אותו השיר, אבל המקרה הזה חקוק לי יותר מהכל. אני נזכר במקרה הזה בכל פעם שזה קורה לי בעצמי, השמעות חוזרות ונשנות של אותו השיר, כאילו אחז אותי דיבוק. זה קורה לי למזלי די הרבה. כל כמה זמן יוצא שיר לעולם שפשוט מכה בי ונאחז בי ולא רוצה לעזוב אותי, ואני שומע ושומע ושומע ולא נמאס לי. היום אני חושב שאף שדרן רדיו בעולם לא יהיה אמיץ דיו וישמיע את השיר שהוא אוהב חמש פעמים ברצף!

השבוע אני מגיש לכם את מיקסטייפ מלווה מלכה מספר שלוש. ברובו שירים ששמעתי בריפיט מטורף, אבל הוא מאופיין בעיקר בשירים שעושים טוב, שירים של "פיל גוד". אני חייב תודות ל'האייפוד רעב', בלוג שבזכותו הכרתי את הלהקה השוודית the electric pop group, שהרבתי לשמוע כל כך הרבה השבוע. משפט מאחד השירים שבו נגע בי כל כך: "בעינייך אני יכול לקרוא את סיפור חיי". כמה קיטשי, ככה נכון. את המיקס טייפ נועל השיר החדש של יונסי, הסולן של סיגור רוס, שמוציא אלבום ממש בקרוב. כששמעתי אותו לראשונה זה היה לפני שהלכתי לישון, ואת ההמשך אתם יכולים לנחש. לא הצלחתי לישון כל הלילה. פתאום אני מבין על מה הוא שר. אחרי עשור שאני לא מבין על מה סיגר רוס שרים, פתאום מגיע שיר של הסולן שלהם, כשהוא שר אותו באנגלית, והטקסט בדיוק כמו שדמיינתי משאר הטקסטים שלהם – קסום. בכל הרוגז והעצבים של השבוע האחרון, מצאתי קצת משהו מתוק וטוב בכל הסבך הזה.

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 3 להורדה

  1. Gorillaz- stylo
  2. David byrne & fatboy slim- please don’t
  3. Lindstrom & christabelle- baby can't stop
  4. Kid cudi- pursuit of happiness
  5. Sade- solider of love
  6. Caribou- Odessa
  7. Delphic- doubt
  8. Fever ray- seven(twelve remix)
  9. Mike snow- Sylvia
  10. PS I love you- facelove
  11. Keepaway- yellow wings
  12. Everybody was in a French resistance… now!- he's a rebel
  13. The hidden cameras- in the NA
  14. Thao ant the get down stay down- cool yourself
  15. Islands- the drums
  16. Marina & the diamonds- obsession
  17. The mynabirds- numbers don’t lie
  18. GIGI- impossible love
  19. The electric pop group- drawing lines
  20. Julian casablancas- tourist
  21. Jonsi- go do

עד שבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי