זיכרון צדיקים לברכה

חשתי כי הנני בשל כדי(למות), פטירתי וחולשתי משכו אותי לקצה העולם לחיים או לסחרור… (ארתור רמבו)

וָאֵרָא

יום יום אנחנו נחשפים לעוולות שמרגיזות אותנו. יום יום אנחנו נחשפים לאיוולות שמעצבנות אותנו, ואז אנו כועסים או ממשיכים הלאה. כל יום אני נחשף לכמה מקרים שהייתי רוצה לשנות. להוביל דרך אחרת, להנהיג, לשאת את הלפיד, או אפילו רק להדליק את האור. להיות סוג של גיבור שמתקן עוולות ומונע איוולות. הייתי רוצה להיות גיבור. המחנכת שלי מהתיכון אמרה לי פעם, שאני המנהיג השקט, זה שבלעדיו המנהיג לא יכול לשאת את הלפיד. זה הרגיז אותי בזמנו, אבל אולי אני באמת כזה.

השבוע בפרשת וָאֵרָא, עם ישראל ופרעה, מלך מצרים, מגלים מנהיג חדש – משה. הוא נשלח על ידי אלוהים להוציא את עם ישראל מעבדות אל חירות. משה הוא הגיבור והדמות האהובים עליי בתנ"ך, הוא סוג של אנטי גיבור. הוא מגמגם, כמעט כמוני (אני מגמגם בעיקר שיש לי הרבה מה להגיד והכל מתבלבל לי) וחסר ביטחון בכל מעשיו. תמיד תוהה ומערער ביכולתו לבצע את שליחות האל. למרות שיש לו את כל היכולות, תמיד יטען בפניו שהוא לא מסוגל, ואלוהים אומר שכן. משה הוא גם גיבור טרגי, הנענש על ידי האלוהים ולא נכנס לארץ המובטחת (ולזה נגיע בהמשך).

משה, בפרשה הזאת, נשלח על ידי אלוהים ובעזרת אחיו אהרון, שמשמש לו דובר, להכות במצרים. הפרשה מתארת שבע מכות, מתוך עשר, על המצרים, בהן דם, צפרדע, כינים וכו'. מבין כל המנהיגים, הנביאים, המלכים, והשופטים בתנ"ך, אני כאמור הכי מתחבר למשה, שהוביל עם שלם מעבדות לחירות, על כל מגבלותיו ועל חוסר הביטחון שלו. בכל פעם שהוא ספג ביקורות, הוא שתק ועשה. כזה מנהיג אני רוצה להיות, אם בכלל.

סיפורי סבתא

השבוע, מלאו חמש שנים למות סבי, סבא אליהו. בשבילי, הוא היה גיבור ודמות להערצה. הוא היה פועל, עבד במע"צ וסלל כבישים, אבל גם רגשן אחד שמסתיר את הדמעות בסוף של קזבלנקה וחלף עם הרוח. הגיבור הכי גדול של סבא שלי היה השחקן ארול פלין, ששיחק בעיקר בסרטי הרפתקאות. הסרטים שהכי מקושרים לארול פלין, הם קפטן בלאד ורובין הוד. את הסרטים האלו אני זוכר בעל פה, שניהם סרטים שמציגים סוג של אנטי גיבור, שבא לתקן עוולה חברתית, לגנוב מהמלוכה ולתת לבני המעמד הנמוך החי ביערות, להפוך לגיבור שלהם ולהתאהב בבת המלך.

סבא שלי העריץ אותו גם בגלל אורח חייו ההדוניסטי. הוא נהג להשתכר לרוב ולזיין המון. מבלי שהיה מודע לכך, סבי חינך אותי דרך הסרטים הללו לרצות לתקן, לשנות ולהנהיג. ואולי גם קצת להיות הדוניסט כמוהו. צר לי סבא, אני לא כל כך עושה את זה.

29

השבוע הלך לעולמו הזמר והאמן ג'יי ריטארד, אחד מהיוצרים החשובים של דורנו. הוא משתייך לקבוצה של יוצרים כמו בק, דיימון אלברן ג'וליאן קזבלנקס, ג'ק וואיט, אדי ארגוס, מייק סקינר, אנטוני האגרטי וג'ימס מרפי. מותו הכה אותי בהלם שקשה לי לתאר. לא חשבתי שזה יקרה לי, אמן שאני כל כך מעריך ואוהב ימות ככה באמצע החיים שלו. זה לא קשור לדור שלי, זה משהו ששייך לשנות השישים והשבעים. ככה פתאום, מת לו גיבור סופר מוכשר שהמוזיקה שלו חצופה, בועטת וגם רגישה, והוא עוד לא זכה להכרה בה היה צריך לזכות עוד בחייו. עצוב לי כל כך.

ג'י ריטארד, באלבומו הראשון, מציג יצירה מושלמת של גאראז' מחוספס, אבל עם אלמנטים של פופ. שירי מחאה סטייל פאנק, לצד שירי אהבה סטייל רוקנר'ול, בסאונד מלוכלך וטקסטים משובחים. בשיר, שאורכו חמישים וארבע שניות בלבד, הוא שר וזועק "תאוות בצע, כסף, ילדים חסרי תועלת, זה לא בשבילי". אחד מקטעי המחאה החזקים ששמעתי בחיי. ועוד באלבום, שיר אהבה מקסים שהולך ככה: "זה לא תחליף, מתגעגע אליך". הוא שבה אותי מהרגע הראשון ששמעתי. כותב שירים ומלחין ברמה גבוהה מאד, ברמה של אגדות, כמו קורט קוביין או איאן קרטיס. השירים קצרים, רועשים, עם מסר ברור וחד כתער.

לאחר שנתיים, הוא הוציא אלבום אוסף של הסינגלים שלו, שהיה מקבץ של שירים יותר רכים אבל מדברים על אותם הנושאים, אהבה ועוולה. העטיפה של אותו אלבום הקסימה אותי במיוחד, בה נראה ג'יי ריטארד בתוך אמבט, מתרחץ בתוך עשרות תקליטי ויניל. ושוב, מחאה לצד אהבה נכזבת, כאילו היו הדימויים אחד של השני.

 ב-2009 יצא לו אלבום שמכין את עצמו לקבורה. השם שלו אומר הכל – הביטו בי קורס. השיר הראשון, מכריז שזה לא יציל אותו, שיר עצוב ונורא. השיר הכי עצוב באלבום הזה הוא "אין שום שמש עבורי". באלבום הזה ישנו שיר שנקרא איש הפלדה, כינוי ידוע לסופרמן, עוד גיבור ידוע. אמנם השיר נכתב בגוף שלישי, אבל אני די בטוח שג'יי כתב אותו על עצמו, על גיבור הפלדה שבתוכו שנמס וכוחו אובד.

היום, כשאני מאזין לשירים, אני מזהה התעסקות רבה במוות, בחוסר חיים, באובדן. סיבת מותו עדיין לא פורסמה, לפחות בעת כתיבת שורות אלו. זה לא משנה לי האמת, סמים, התאבדות או מחלה. עבורי הוא גיבור, כמו משה רבינו וארול פלין בדמויות שהוא שיחק. הגיבור השקט. הייתי רוצה יותר מכל שיהפוך לאגדה, שיהפוך לאמן נערץ, שכולם ישמעו אותו, שיהפוך למעין ניק דרייק או ג'ף באקלי לשם דבר ולמשפיע על אמנים אחרים בתחומו, כי מגיע לו, הכי מגיע לו.

Jay Reatard- Blood Vision 2006   להורדה

Jay Reatard- Matador 2008   להורדה

Jay Reatard- Watch Me Fall 2009 להורדה

אנחנו חיים בעולם כדי להטביע את חותמינו בו, ששמנו יזכר לנצח נצחים, לעשות דברים, לשנות, להזיז. אנחנו חיים כדי שיזכרו אותנו, וכדי שיזכרו אותנו אנחנו צריכים לעשות. ובין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו, בחיינו אנו נוגעים בכל כך הרבה אנשים. כולנו סוג של גיבורים, מנהיגים, אם לבני משפחתינו, לחברים, לאהובים, לילדים שלנו, לאנשים שאנחנו לא מכירים. אנחנו חיים כדי להיות משהו בעולם הזה.זה לא משנה אם אנחנו פוליטיקאים, עובדים שחורים, שחקני קולנוע, מוזיקאים. אנחנו כאן כדי לחיות ולהיות, לגעת ולרגש. ג'יי ריטארד מת והוא הצליח לחיות ולגעת בי, לכן מותו כואב לי כל כך. ג'יי ריטארד נפטר בגיל 29, עוד לא בן 30, ומצטרף לרשימה מכובדת של אמנים מכובדים אחרים שמתו לפני הזמן. אמנים שמתו כשעוד היו צריכים ליצור ולגעת. השבוע אני חוגג יום הולדת 29, ואני מאחל לעצמי הרבה יצירה, ואולי להפוך לאיזה גיבור, או לצדיק וגם כמובן לחיות, והרבה. גם לכם.

 

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

 

מודעות פרסומת