עץ החיים

…כמו העץ הוא שואף למעלה 

כמו האדם הוא נשרף באש.

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה.

כמו עץ השדה.   נתן זך

 השבוע נתקלתי במבצע מדליק של קק"ל, "נוטעים עץ לחבר במתנה". אני חושב שכל אחד מודע לחשיבותם של עצים לסביבה וכן לסמליות שלהם, אז קניתי כמה עצים לחברים היקרים לי. אני ממליץ גם לכם לקנות עץ לחבריכם באשר הם, זה לא יקר וזה מקסים שיש עץ על שמך. וגם לתת מתנות סתם ככה ללא הקשר מסוים, תמיד כיף. השבוע בין היתר, בעיקר בגלל רוח התקופה, לא הפסקתי לחשוב על כך שאני רוצה צמחים או פרחים או עשבי תיבול שיצמחו לי על אדן החלון, שאני אשקה אותם במים ואחשוף אותם לשמש כשצריך. שיצמחו ויגדלו יחד איתי.

 בְּשַׁלַּח

שבוע טוב, חג שמח. והשבוע, פרשת בשלח ממשיכה את סיפור שחרור העם היהודי. עם ישראל יוצא סוף סוף ממצרים לעבר המדבר. הפרשה מתמקדת בשלושה נסים שקורים שם. האחד, קריעת ים סוף. השני, המתקת המים. השלישי, המן שנפל מהשמיים. עוד לא גיבשתי לעצמי אמונה ברורה לגבי ניסים. יש ימים בשנה שאני מאמין בהם, שהשמיים יכולים להיפתח ורוח תיקח אותי למקום שבו אני אהיה הכי מאושר, ויש ימים שאני חושב שזה בולשיט, אין דבר כזה נסים, מקומם בסיפורים ובאגדות ונועדו לפתח את הדמיון שלנו.

כיוון שהיום חגגנו את ט"ו בשבט, אני רוצה להתמקד בנס המתקת המים. אחרי שבני ישראל חצו את הים בשלום והמצרים טבעו בו, אחרי שירת הים המרגשת, מצאו את עצמם לפתע לבד בעולם. עצמאיים בשטח, ללא כל כוח שאומר להם מה לעשות, וזה בלבל אותם. יתרה מכך, הם החלו להלין בפני משה, שליחו של האל: למה הוצאת אותנו ממצרים? לאן הוצאת אותנו?. במדבר אין מים ואין אוכל. בהגיעם לנווה מדבר, מצאו מים אך הם היו מלוחים. משה, בהוראתו של אלוהים, השליך עץ שהיה במקום והמים הומתקו. זהו סיפור המשל. בפעם הראשונה בתורה הומשל  האדם לעץ. המים המרים מסמלים את הסיטואציה אליה נקלעו עם ישראל, והעץ מסמל את החיים, את הצמיחה, את העשייה, את הבריאה. המים יכולים להיות מתוקים אם תשתו אותם במצב נפשי אחר, אם תהיו עץ.

ההבנה של מצב חדש, בין אם הוא חיובי ובין הוא שלילי, גורמת לנו לפחד. הפחד מוביל לחוסר אמונה ותסכול, ואז אנחנו הופכים מרירים, בין היתר. כך גם המים שמצאו בני ישראל. בני ישראל הבינו פתאום שהם עם בפני עצמו, ואת התנאים האלמנטרים, כמו מים ואוכל שסופקו להם על ידי המצרים, הם יצטרכו לספק בכוחות עצמם. העם לא בנוי לכך, הוא צריך ללמוד מחדש איך לחיות ולהיות עצמאי. זה קשה, לצמוח ולגדול ויותר מכל, להניב פירות. ברגע שהוא ילמד להסתדר, הוא יצמח והמים יהפכו מתוקים, כי האדם עץ השדה.

 קצת סדר ט"ו בשבט

ט"ו בשבט לא מוזכר בתנ"ך. אנו נתקלים בו לראשונה בספרות חז"ל, כאשר מכריזים על יום זה בתור יום שנת מס. החקלאים נתנו את יבולם כמיסים, וכן נקבע כי יום ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, בו קובעים את גילו של העץ וחישוב שנת הפרי. התפתחות נוספת של ט"ו בשבט קרתה במאה ה- 16 בעיר צפת, בה אפיינו את היום הזה באכילת מינים שונים של פירות. תלמידיו של המקובל, רבי יצחק לוריא, קבעו סדר ט"ו בשבט בדומה לליל הסדר בפסח. הטקס התמקד באכילת פירות בעלי משמעות: פירות עם קליפה (תפוז, אגוז), השייכים לעולם העשייה. פירות הנאכלים עם קליפתם (תפוח, תמר), השייכים לעולם היצירה, ופירות הנאכלים בשלמותם (צימוק) ושייכים לעולם הבריאה. התנועה הציונית, לפני יותר ממאה שנים, קבעה את יום ט"ו בשבט כיום לנטיעת אילנות, ובימים אלו נוספה משמעות נוספת לחג, הקשורה לשמירת העולם ואיכות הסביבה. החג החל לשמש ככלי להעלאת המודעות הירוקה. ולכבוד החג, הכנתי עוגת ט"ו בשבט, ואני מגיש לכם את האלבום החדש של הוט צ'יפ. שניהם אגב, מהווים עשייה, יצירה ובריאה כאחד.

 עוגת ט"ו בשבט

המתכון המקורי שייך למקס ברנר, אך אחרי ניסיון אחד החלטתי קצת לשנות ולשדרג, ולדעתי יצא יותר מוצלח. יש בה את כל מרכיבי סדר ט"ו בשבט שנהגו לעשות לפני מאות שנים בצפת.

מה צריך…?

100 גר' חמאה

חצי כוס דבש

שתי ביצים

שלושת רבעי כוס חלב

חצי כוס מיץ תפוזים

שתים וחצי כוסות קמח

חצי כפית מלח

כף אבקת אפייה

שמונה גזרים מגורדים

חצי כוס תמרים מיובשים קצוצים (מג'הול)

200 גרם חתיכות שוקולד

חצי כוס אגוזי לוז

איך עושים..?

בקערה אחת: טורפים החמאה והדבש לתערובת חלקה, מוסיפים הביצים וממשיכים לטרוף. טורפים פנימה את החלב ומיץ תפוזים.

מחממים תנור לחום 180 מעלות.

בקערה אחרת: שמים הקמח, המלח ואבקת האפייה. מוסיפים אליה את התערובת שהכנו קודם, ואז מקפלים פנימה את הגזר, התמרים, השוקולד ואגוזי הלוז.

שופכים את הבלילה לתבנית עגולה ומשומנת, מכניסים לתנור למשך 30-40 דקות. חשוב לצנן לפני שאוכלים.

 

TAKE IT IN (לרקוד מהלב)

בשבוע הקרוב אמור לצאת אחד מהאלבומים הכי מדוברים של השנה, אך משום שאנו חיים בעידן בו הכול דולף לרשת, כבר מזה כמעט שלושה שבועות אני מאזין לאלבום החדש של הוט צ'יפ. אלבום שכנראה יהפוך להיות אלבום השנה שלי. זה אלבום שגדל איתך, כמו עץ. יש בו משהו מאד חי, מאד אופטימי, מאד שלם ובעיקר מתוק. כל יום אני לומד ומתאהב בשיר אחר מתוכו, ואז הכל נאסף לתוך יצירה כמעט מושלמת. הוא חם ורגיש, וגם מאד מאד מרקיד את האיברים, לרקוד מהלב.

אתחיל דווקא מהשיר האחרון-take it in, שיותר מתאים מבחינת העריכה המוזיקלית לפתוח את האלבום הנפלא הזה, אבל חברי להקת הוט צ'יפ בחרו לשים אותו דווקא בסוף, כסוג של טוויסט. כל האלבום שלהם הוא סוג של טוויסט, הן בטקסטים, בלחן, בעיבודים ובהפקה. האלבום דווקא נפתח במילים: כמה מחבריי אמרו לי פעם משהו חכם, להישמר מפני שודדים בלילה. והפזמון: אושר זה כל מה שאנו צריכים.

ברוב השירים המבנה מאד דומה ומאד מתוחכם לדעתי. בבתים אתה מקבל טקסטים רבויי מטאפורות, ודימויים בעלי מסרים ורבדים רבים. יש כאלו שאפילו סתומים, ואפשר לומר שאפילו קצת מתפלספים במודעות עצמית ובסוג של הומור ראויה לשבח, ואז בפיזמון מופיעים משפטים פשוטים, נגישים ולא מתוחכמים, מרגשים וכיפיים. בלחן, עיבוד והפקה אפשר לזהות שילוב של אלמנטים של פאנק (פ רפויה) דיסקו, סול והאוס, כמלאכת מחשבת. ההגשה של השירים כמעט תמיד בשני קולות, האחד גבוה-של אלקסיס טיילור, והשני נמוך-של ג'ו גודאר, שרק מחזקים את הניגודיות. קול גבוה מול הנמוך, טקסטים מתוחכמים מול פשוטים. סאונד נקי מול סאונד מלוכלך.

באמת שאין לי כל כך הרבה מילים לתאר כיצד אני חש כשאני שומע את האלבום הזה. מעטים האלבומים שעושים הכל ביחד. עונג ההאזנה ועונג החוויה ששלובים יחד, מרגשים על סף הדמעות. מרקידים על סף הטירוף. אלבום של עשייה, יצירה ובריאה. אלבום שאני בטוח שעוד יצמח יחד איתי ויגע בי בנקודות שעוד לא הגעתי אליהם, וירים אותי לצמרות שלא ידעתי, שישרוף אותי למעלה, אבל גם יעיף אותי. אלבום שיגביר את צימאוני ויקבור אותי. אלבום שירקיד אותי מול המראה וברחבה. קחו אותו פנימה.

Hot Chip- One Life Stand להורדה

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

אחרי כל מעשה שאני עושה/ צועדים כמו בלוויות, הילד שהייתי לפני שנים/ הנער באהבתו הראשונה שהייתי, החייל שהייתי/ בימים ההם והאיש אפור השער שהייתי לפני שעה/ ועוד אחרים, גם זרים, שהייתי ושכחתי/ ואחד מהם אולי אישה.    יהודה עמיחי

פרשת בֹּא 

השבוע כשחגגתי יום הולדת, ניסיתי להיזכר ביני לבין עצמי בימי הולדת אחרים שלי ובכל פעם עלה בחכתי זיכרון רע. סירבתי להיכנע והמשכתי לדוג זיכרונות מימי הולדת אחרים, רציתי לזכור יום הולדת אחד טוב. היה קשה אבל מצאתי. ביום הולדת 15 חוויתי את הנשיקה הראשונה שלי. זה אולי נשמע מוזר שדווקא אותו שכחתי, אבל המדע עומד לצידי-מחקרים מראים כי יש לנו נטייה לזכור בעיקר זכרונות רעים- כי הם מלמדים אותנו להמנע מסכנה, מדובר בעצם במנגנון של הישרדות. דווקא הזיכרונות השליליים, שמאלצים אותנו להתמודד- הם אלו שמאלצים אותנו לפעולה. הזיכרון מעצב את אישיותנו, אך גם משחרר אותנו מעניק לנו חירות מחשבתית ומעשית.

פרשת בֹּא עוסקת ביציאת מצרים,מעבדות לחירות: פרעה נכנע בעקבות עשר המכות הקשות שניתכו על עמו ומשחרר את היהודים לחופשי-זוהי יריית הפתיחה למסעם מרובה השנים במדבר. ההגדה של פסח כולה מושתתת על סיפור הפרשה. אלוהים דורש מעמו כי יזכור : כי הוציאתך ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ומצווה לספר ביציאת מצריים , וכל המרבה הרי זה משובח. אלוהים דורש מעמו לזכור את האירוע הטראומטי-רק על ידי הזיכרון של היותם עבדים יוכלו בני ישראל להיות בני חורין.

יום השואה הבינלאומי יצוין בשבוע הבא, ב- 27 בינואר.זהו התאריך  בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ בידי הצבא האדום. תמיד נוהגים להשוות בין סיפור העבדות במצרים לבין  רצח העם של הגרמנים. פרעה והיטלר היו רודנים אכזריים שגרמו סבל לעם היהודי-פרעה רצה לשעבדם לעבדות עולם והיטלר רצה לחסל אותו. אני מוצא הקבלה בין סיפור פרשת השבוע לבין ציון יום השואה הבין לאומי, כי בשני המקרים מבקשים לזכור טראומה של עם (ממש במקרה- אותו עם..).מעבדות לחירות- ממוות לחיים.

אני מבין את הצורך הזה, בזיכרון קולקטיבי- בעיקר לאור כך שאסונות רבים קורים על רקע קולקטיבי ולא אישי. ובכל זאת, קשה לי מאוד להתחבר לימי זיכרון מונחים ומאורגנים- אני רואה בזיכרון חוויה פרטית גם אם החוויה היא קולקטיבית מעיקרה. בתקופה אחרונה דואגים להזכיר לנו בימים כאלו מיני אישים מעצבי תרבות, שגם עיצבו באופן פרטי אישיות של זה או אחר, למשל את זו שלי. מרטין לותר קינג, אלבר קאמי, חיים נחמן ביאליק, לאה גולדברג, נתן אלתרמן -אלו רק חלק מהאישיים שאנו מציינים יום לזכרם בשבועות האחרונים. אני לא נוטה לקחת חלק בפעילויות היזומות במאורעות האלו, אלא להרהר בדמויות ענקים אלו, לקרוא מכתביהם ולגבש מחשבות טריות מתוך הזיכרונות שהם הקנו לי ולעולם במורשתם.

סיפורי סבתא- והפעם סיפורי סבא

השבוע משרד החינוך אישר כי בחלק מלימודי השואה בבתי הספר התיכוניים ילמדו גם את סיפורם של יהודי תוניסיה -הללויה!  אם סבי היה חי הוא היה בוודאי היה שמח שהמדינה סוף-סוף זוכרת אותם. סבי היה נוהג לספר לי כיצד הגרמנים פלשו לתוניסיה אספו את כל היהודים הצעירים והוא ביניהם והפכו אותם לעבדים.הם כפו עליהם לבנות את מחנות ההשמדה של עצמם. אני חושב שסבא שלי היה אוהב את סרטו החדש של קוונטין טרנטינו ממזרים חסרי כבוד, כי כל מה שסבא שלי חלם לעשות לנאצים ולהיטלר זה לירות בהם בלי הפסקה ולהתאכזר אליהם כמה שאפשר. לזיכרון של סבא שלי מהנאצים תמיד התלווה הרצון להרוג אותם במוות משפיל ואכזרי, זה היה משחרר אותו. השואה יכולה להישכח אבל לעולם לא תסלח. סבא שלי תמיד סיפר לי כמה היה לו רע בתוניסיה, כמעט ולא סיפר לי על דברים מרגשים שקרו לו. זיכרונות יפים ורומנטיים. היום אני מכריח את סבתי שתחייה, לספר לי רק סיפורים יפים.

 

לחם בירה

כל אחד יודע שבני ישראל נאלצו לצאת בחופזה ממצרים ומשום שלא היה להם זמן הם הכינו מצות במקום לחכות לשמרים שיתפיחו. לפני המון זמן חברה של חברה לימדה אותי להכין לחם חופזה הרבה יותר טעים מהמצה. לחם בירה. ההכנה שלו מהירה וקלה לא דורשת מאמצים מיוחדים והשילוב מעניין. מעולה עם ארוחות בוקר, אמרו לי שהוא מעולה עם חמאה. ואני יודע שזה מעולה עם טחינה גולמית או ממרח פסטו. מומלץ לאכול אותו חם.

מה צריך..

חצי קילו קמח מחיטה מלאה(אפשר קמח רגיל)

חצי ליטר בירה, אני משתמש בארדינגר כהה או בסטראופרמן בהירה.

שלוש כפות סוכר

כף אחת מלח

כף אבקת אפייה

2 תבניות אינגליש קייק

 

איך עושים..

מחממים תנור לחום של 180-200 מעלות. מנפים הקמח בקערה (לא חייב, אפשר פשוט לשים) מוסיפים את המלח והסוכר ושופכים  את הבירה. מערבבים לעיסה אחידה. הכמות מספיקה לשתי תבניות אינגליש קייק. מניחים בתבנית עד לחצי (זה יתפח) אופים בתנור למשך חצי שעה.

-אפשרות לתוספות. בצל מטוגן, זיתים, גרעיני חמנייה, שום.

 

סמטה-גשם-מיטה-פוך

השבוע היה גשום, חורף, לילות קרים. נזכרתי בימים דומים, כשהייתי קטן ושדרן הרצף השמיע שירים שקטים ואמר בקולו הנמוך- "הנה שירים שיחממו לכם את הלב", אז זה הצחיק אותי. בימי זיכרון השירים הופכים עצובים וזה מעצבן אותי.

שירים יכולים לרגש אותי, ממש לגעת לי בלב , ללטף או לשרוט אותו. מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 2 מכיל שירים שקטים ברובם, שירים שאפשר ללכת לישון איתם בלילה, שירים שאפשר ללכת איתם בגשם ולשמוע בנגן. שירים שיכולים גם להעלות זיכרונות, לשחרר ולרגש. לכווץ את הלב אך גם להרחיב אותו.

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 2 להורדה.

רשימת השירים, מומלץ לשמוע בסדר הזה...
1. Owen pallet-midnight directives (2010)
2. Efterklang-full moon (2010)
3. Yo la tango-if it's true (2009)
4. The magnetic fields- you must be out of your mind (2010)
5. Real estate- beach comber (2009)
6. Noah ant the whale- blue sky (2009)
7. Hot chip- alley cats (2010)
8. Lightning dust- dreamer (2009)
9. The swell season- low rising (2009)
10. Richard Hawley- open up your door (2009)
11. Midlake- core of nature (2010)
12. The clientele- Jennifer and Julia (2009)
13. The veils- it hits to deep (2009)
14. Vampire weekend- I think u r a contra (2010)
15. Why?- one rose (2009)
16. Laura veirs- I can see your tracks (2010)
17. Blue roses- Rebecca (2009)
18. The xx- stars (2009)
19. Eels- little bird (2010)
20. Peter Gabriel- flume. Bon iver cover (2010)
21. Soup & skin- turbine womb (2009)
 

ולסיום- שיר של הוט צ'יפ-boy from school עוסק בזיכרון, שחרור מעט הרגשה של פספוס, אבל גם הרבה השלמה. והשבוע חידשו אותו להקת גריזלי בר, בחידוש מעולה לדעתי.השיר הזה מזכיר לי את השיר של יהודה עמיחי, עימו פתחתי.

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

 

זיכרון צדיקים לברכה

חשתי כי הנני בשל כדי(למות), פטירתי וחולשתי משכו אותי לקצה העולם לחיים או לסחרור… (ארתור רמבו)

וָאֵרָא

יום יום אנחנו נחשפים לעוולות שמרגיזות אותנו. יום יום אנחנו נחשפים לאיוולות שמעצבנות אותנו, ואז אנו כועסים או ממשיכים הלאה. כל יום אני נחשף לכמה מקרים שהייתי רוצה לשנות. להוביל דרך אחרת, להנהיג, לשאת את הלפיד, או אפילו רק להדליק את האור. להיות סוג של גיבור שמתקן עוולות ומונע איוולות. הייתי רוצה להיות גיבור. המחנכת שלי מהתיכון אמרה לי פעם, שאני המנהיג השקט, זה שבלעדיו המנהיג לא יכול לשאת את הלפיד. זה הרגיז אותי בזמנו, אבל אולי אני באמת כזה.

השבוע בפרשת וָאֵרָא, עם ישראל ופרעה, מלך מצרים, מגלים מנהיג חדש – משה. הוא נשלח על ידי אלוהים להוציא את עם ישראל מעבדות אל חירות. משה הוא הגיבור והדמות האהובים עליי בתנ"ך, הוא סוג של אנטי גיבור. הוא מגמגם, כמעט כמוני (אני מגמגם בעיקר שיש לי הרבה מה להגיד והכל מתבלבל לי) וחסר ביטחון בכל מעשיו. תמיד תוהה ומערער ביכולתו לבצע את שליחות האל. למרות שיש לו את כל היכולות, תמיד יטען בפניו שהוא לא מסוגל, ואלוהים אומר שכן. משה הוא גם גיבור טרגי, הנענש על ידי האלוהים ולא נכנס לארץ המובטחת (ולזה נגיע בהמשך).

משה, בפרשה הזאת, נשלח על ידי אלוהים ובעזרת אחיו אהרון, שמשמש לו דובר, להכות במצרים. הפרשה מתארת שבע מכות, מתוך עשר, על המצרים, בהן דם, צפרדע, כינים וכו'. מבין כל המנהיגים, הנביאים, המלכים, והשופטים בתנ"ך, אני כאמור הכי מתחבר למשה, שהוביל עם שלם מעבדות לחירות, על כל מגבלותיו ועל חוסר הביטחון שלו. בכל פעם שהוא ספג ביקורות, הוא שתק ועשה. כזה מנהיג אני רוצה להיות, אם בכלל.

סיפורי סבתא

השבוע, מלאו חמש שנים למות סבי, סבא אליהו. בשבילי, הוא היה גיבור ודמות להערצה. הוא היה פועל, עבד במע"צ וסלל כבישים, אבל גם רגשן אחד שמסתיר את הדמעות בסוף של קזבלנקה וחלף עם הרוח. הגיבור הכי גדול של סבא שלי היה השחקן ארול פלין, ששיחק בעיקר בסרטי הרפתקאות. הסרטים שהכי מקושרים לארול פלין, הם קפטן בלאד ורובין הוד. את הסרטים האלו אני זוכר בעל פה, שניהם סרטים שמציגים סוג של אנטי גיבור, שבא לתקן עוולה חברתית, לגנוב מהמלוכה ולתת לבני המעמד הנמוך החי ביערות, להפוך לגיבור שלהם ולהתאהב בבת המלך.

סבא שלי העריץ אותו גם בגלל אורח חייו ההדוניסטי. הוא נהג להשתכר לרוב ולזיין המון. מבלי שהיה מודע לכך, סבי חינך אותי דרך הסרטים הללו לרצות לתקן, לשנות ולהנהיג. ואולי גם קצת להיות הדוניסט כמוהו. צר לי סבא, אני לא כל כך עושה את זה.

29

השבוע הלך לעולמו הזמר והאמן ג'יי ריטארד, אחד מהיוצרים החשובים של דורנו. הוא משתייך לקבוצה של יוצרים כמו בק, דיימון אלברן ג'וליאן קזבלנקס, ג'ק וואיט, אדי ארגוס, מייק סקינר, אנטוני האגרטי וג'ימס מרפי. מותו הכה אותי בהלם שקשה לי לתאר. לא חשבתי שזה יקרה לי, אמן שאני כל כך מעריך ואוהב ימות ככה באמצע החיים שלו. זה לא קשור לדור שלי, זה משהו ששייך לשנות השישים והשבעים. ככה פתאום, מת לו גיבור סופר מוכשר שהמוזיקה שלו חצופה, בועטת וגם רגישה, והוא עוד לא זכה להכרה בה היה צריך לזכות עוד בחייו. עצוב לי כל כך.

ג'י ריטארד, באלבומו הראשון, מציג יצירה מושלמת של גאראז' מחוספס, אבל עם אלמנטים של פופ. שירי מחאה סטייל פאנק, לצד שירי אהבה סטייל רוקנר'ול, בסאונד מלוכלך וטקסטים משובחים. בשיר, שאורכו חמישים וארבע שניות בלבד, הוא שר וזועק "תאוות בצע, כסף, ילדים חסרי תועלת, זה לא בשבילי". אחד מקטעי המחאה החזקים ששמעתי בחיי. ועוד באלבום, שיר אהבה מקסים שהולך ככה: "זה לא תחליף, מתגעגע אליך". הוא שבה אותי מהרגע הראשון ששמעתי. כותב שירים ומלחין ברמה גבוהה מאד, ברמה של אגדות, כמו קורט קוביין או איאן קרטיס. השירים קצרים, רועשים, עם מסר ברור וחד כתער.

לאחר שנתיים, הוא הוציא אלבום אוסף של הסינגלים שלו, שהיה מקבץ של שירים יותר רכים אבל מדברים על אותם הנושאים, אהבה ועוולה. העטיפה של אותו אלבום הקסימה אותי במיוחד, בה נראה ג'יי ריטארד בתוך אמבט, מתרחץ בתוך עשרות תקליטי ויניל. ושוב, מחאה לצד אהבה נכזבת, כאילו היו הדימויים אחד של השני.

 ב-2009 יצא לו אלבום שמכין את עצמו לקבורה. השם שלו אומר הכל – הביטו בי קורס. השיר הראשון, מכריז שזה לא יציל אותו, שיר עצוב ונורא. השיר הכי עצוב באלבום הזה הוא "אין שום שמש עבורי". באלבום הזה ישנו שיר שנקרא איש הפלדה, כינוי ידוע לסופרמן, עוד גיבור ידוע. אמנם השיר נכתב בגוף שלישי, אבל אני די בטוח שג'יי כתב אותו על עצמו, על גיבור הפלדה שבתוכו שנמס וכוחו אובד.

היום, כשאני מאזין לשירים, אני מזהה התעסקות רבה במוות, בחוסר חיים, באובדן. סיבת מותו עדיין לא פורסמה, לפחות בעת כתיבת שורות אלו. זה לא משנה לי האמת, סמים, התאבדות או מחלה. עבורי הוא גיבור, כמו משה רבינו וארול פלין בדמויות שהוא שיחק. הגיבור השקט. הייתי רוצה יותר מכל שיהפוך לאגדה, שיהפוך לאמן נערץ, שכולם ישמעו אותו, שיהפוך למעין ניק דרייק או ג'ף באקלי לשם דבר ולמשפיע על אמנים אחרים בתחומו, כי מגיע לו, הכי מגיע לו.

Jay Reatard- Blood Vision 2006   להורדה

Jay Reatard- Matador 2008   להורדה

Jay Reatard- Watch Me Fall 2009 להורדה

אנחנו חיים בעולם כדי להטביע את חותמינו בו, ששמנו יזכר לנצח נצחים, לעשות דברים, לשנות, להזיז. אנחנו חיים כדי שיזכרו אותנו, וכדי שיזכרו אותנו אנחנו צריכים לעשות. ובין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו, בחיינו אנו נוגעים בכל כך הרבה אנשים. כולנו סוג של גיבורים, מנהיגים, אם לבני משפחתינו, לחברים, לאהובים, לילדים שלנו, לאנשים שאנחנו לא מכירים. אנחנו חיים כדי להיות משהו בעולם הזה.זה לא משנה אם אנחנו פוליטיקאים, עובדים שחורים, שחקני קולנוע, מוזיקאים. אנחנו כאן כדי לחיות ולהיות, לגעת ולרגש. ג'יי ריטארד מת והוא הצליח לחיות ולגעת בי, לכן מותו כואב לי כל כך. ג'יי ריטארד נפטר בגיל 29, עוד לא בן 30, ומצטרף לרשימה מכובדת של אמנים מכובדים אחרים שמתו לפני הזמן. אמנים שמתו כשעוד היו צריכים ליצור ולגעת. השבוע אני חוגג יום הולדת 29, ואני מאחל לעצמי הרבה יצירה, ואולי להפוך לאיזה גיבור, או לצדיק וגם כמובן לחיות, והרבה. גם לכם.

 

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

 

לא

על משטח מימי הקצף, עננים קובץ הרוח. בין המים והענן גא ירקיע עוף הסער. כברק שחור מראהו..הוא צוחק ובז לענן, הוא מאושר מתייפח..זהו קול נביא הישע, יתחולל בעוז הסער! (מקסים גורקי)

שבוע טוב! והשבוע, פרשת שמות. הפרשה הראשונה של ספר שמות. עד עכשיו, בספר בראשית, עסקנו באישיים, באינדיבידואלים. קרי אברהם, יצחק, יעקב ויוסף. מספר שמות ואילך עוסקים הסיפורים בעם. עם חדש שנולד-עם ישראל. הפרשה הזאת כל כך מלאה באירועים: גזירות פרעה החדש ביהודים, העבדות, מות כל בן זכר והשמדת העם, לידת משה, השלכתו ליאור, הצלתו מידיה של בת פרעה, בריחתו ממצרים, נישואיו לציפורה המדיינית, התגלותו לאלוהים והפיכתו למנהיג הראשון של עם ישראל. כמו שאמרתי, מלא אירועים. כמו שספר בראשית מתחיל מהחושך אל האור, כך גם ספר שמות מתחיל מהחושך של העבדות והאיום בחיים, מתקופה רעה ונוראית, אל האור. הולדת משה, היציאה לחירות, הולדת העם, ועל כך עוד נדבר בהמשך.

כאמור, הפרשה עוסקת בהמון נושאים. בחרתי להתמקד בשניים. האחד הוא הצעקה לעזרה והשני הינו חוסר הציות. הרב בנימין לאו כתב בספרו אתנחתאכי  "הגאולה מגיעה מהזעקה". בני ישראל סבלו וסבלו ועבדו בפרך וזעקו את סבלם לאל, אותו הם מאמינים. האל, לפי האמונה, שמע אותם, הוליד להם מושיע ובחר בהם מכל העמים. זה מזכיר לי סיפור-אגדה ששמעתי מזמן. מסופר על אדם, שהאמין באלוהים בצורה הכי אדוקה שאפשר. הוא גר בבניין, בקומה השלישית והאחרונה. יום אחד פרצה שריפה בבניינו, שהחלה להתפשט מהקומה הראשונה. השכנים קראו לאדון לרדת, שיציל את חייו. והוא, "רק אלוהים יציל אותי" אמר, ונשאר בביתו. האש הגיעה לקומה השנייה, אנשי חילוץ הגיעו אליו עם סולם וקראו לו לרדת, אך הוא סרב, בטענה שרק האל בשמיים יציל אותו. במהרה, האש הגיעה לביתו. שלחו מסוק להציל את חייו של האדון, שהמשיך בשלו. לבסוף, הוא נשרף ומת. כשהגיע לגן העדן, שאל את אלוהים: "למה הרגת אותי? אני איש מאמין..". ענה לו אלוהים: "לא קראת לעזרה, ויתרה מכך – כשהוגשה לך העזרה, סירבת לקחת אותה. מה אתה רוצה שאני אעשה? הגאולה מגיעה מהזעקה."

לא תמיד אני קורא לעזרה, בכדי לגאול את הנפש המיוסרת שלי. חסרה בי התכונה של הזעקה. לרוב, היא אילמת כלפי חוץ ורועשת מבפנים. אני חושב שאחרי הזעקה, מגיע שלב המעשה. עם ישראל זעק לאלוהיו. יוכבד, אמו של משה, הצילה את בנה והצפינה אותו בביתם, ולאחר מכן שלחה אותו ליאור. כמו שחסרה בי הזעקה, חסר בי המעשה. לפעמים אני באמת רוצה לקום ולזעוק, לקום ולעשות. אבל אני לא שונה, רובינו כאלו. למרות שבתקופה האחרונה קיימות הרבה זעקות על איוולת ועוולות חברתיות, והדברים כן משתנים. תמיד שאלתי את עצמי, למה אני לא בתוך תנועה חברתית שרוצה לשנות?

מחוסר ציות נולד העולם – חווה לא ציוותה להוראותיו של אלוהים ואכלה את התפוח. מציות חרב העולם – ראו גרמניה הנאצית. יוכבד, אמו של משה, עברה על החוק והשאירה בחיים את משה. מעשה אמיץ, כשאני חושב עליו. מחוסר הציות שלה ומהגבורה שלה, נולד מנהיג החופש של עם ישראל. היא בעצם התחילה מהפכה. אלבר קאמי אמר פעם כי מי שאומר לא,  הוא מהפכן. אני לא חושב שאנדרלמוסיה היא הפיתרון, אך לפעמים, להגיד "לא", מוליד דברים חדשים ומועילים. כשהתחלתי לספור, כמה פעמים אמרתי "לא" השנה, הפסקתי די מהר את הספירה. אולי זה אחד הדברים שאני צריך לעבוד עליהם. אולי הרבה אנשים.

 אוכל

השבוע היה לי קשה עם אוכל. חטפתי קלקול קיבה, רוב הזמן הייתי במיטה ושתיתי תה והרבה מים. הגוף שלי בהחלט אמר "לא" לכל מה שניסיתי להכניס לפה, ואני מצידי  המשכתי לזעוק את כאבי בשקט. בעודי כותב שורות אלו, אני חש טוב יותר, אבל על אוכל קשה לי לחשוב, עמכם הסליחה. האוכל יחזור בשבוע הבא.

סיפורי סבתא

סבתא, אני חולה. אני יודעת. איך את יודעת?. אני יודעת, אני יודעת. אני מרגישה, אני חולמת. חלמת עליי?. אני כל הזמן חולמת עליך. סבתא, לא חלמת עליי. חשבת עליי, יש הבדל. (אנחה) אני חולמת, אני חולמת. איך את מרגישה?. עשיתי זריקה נגד שפעת החזירים, וזה החליש אותי. עשית בסוף את הזריקה?! טוב מאד, סוף סוף את מקשיבה לי. ותראה מה יצא. זו זריקה חזקה. את תהיי בריאה סבתא, זה יעבור לך. אני כבר זקנה. לא כל כך זקנה. סבתא, אמרת פעם לא לסבא?. אני לא זוכרת. מה זו השאלה הזאת?. סבא אמר לי פעם לא, כשעלינו לארץ. רציתי להישאר והוא בתקיפות אמר לי "לא". עכשיו אני תקועה בב"ש. סבא תמיד הקשיב לך. תמיד הקשיב לי, היה גבר לעניין. מה הכנת לאכול?. לא הכנתי כלום. גם אני לא. שבוע הבא אני מגיע. אלוהים גדול, תהיה בריא. גם את.

המיקסטייפ הראשון שלי

למעשה, את המיקסטייפ הראשון שלי הכנתי לילדה שהייתי מאוהב בה נואשות בכיתה ט'. הכנתי לה אוסף שירי אהבה מכל הזמנים, במחשבה שאולי מילות השירים ירמזו לה לאהוב אותי. מתוחכם מידי, אבל בחרתי וערכתי את השירים בקפידה, בקלטת של תשעים דקות, ארבעים וחמש דקות כל צד. חשבתי, שאחרי האזנה אחת, אולי שתיים, היא תענה לחיזוריי. מן הסתם, היא לא הבינה, ואני מצידי המשכתי להכין לה אוספים אותם לא הבינה.

השבוע יצאו כל מיני אלבומים מענינים. חלקם טובים, אבל אף אחד מהם לא תפס אותי ממש, אולי בגלל שהייתי חולה. אז הכנתי אוסף של כמה שירים, רובם חדשים, בהם שני קאברים. מאש-אפ אחד. סימפול אחד. כולם שירים טובים. המיקסטייפ הראשון של מלווה מלכה. 

אפשר להוריד את השירים כאן אולי תגלו מסר שמסתתר. בנתיים אפשר לצפות ברבע ממנו , האחד של הדראמס והשני של הנייף מתוך אופרה אלקטרונית שהם כתבו, השלישי אמילי אחת מהנשים היפות בעולם, סולנית המטריק עושה קאבר לבוב דילן והרבעי, האבי להקה חדשה מבריטניה.

 



עד שבוע הבא

שיהיה שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

לחיות לנצח

עזבתי עולם יקר,

ירדתי לקבר קר,

ואיפה את, ואיפה

השקע של ראשינו בכר? (חנוך לוין)

שבוע טוב! וגם שנה טובה, פרשת ויחי עוסקת במוות, בסוף, בפרידה והכל לקראת התחלה חדשה, תקופה חדשה. בפרשה, הקוראים נפרדים מיעקב שמבקש מבנו להקבר בישראל ולא במצרים, הוא מברך וגם מבקר את בניו ואז נפרדים גם מיוסף. זו הפרשה האחרונה של הספר בראשית. מעניינת הבחירה במילה שפותחת את הפרשה "ויחי" שמשמעותה חיים לבין מה שעוסקת הפרשה. כל מוות למעשה מסמן לידה, לידה מחדש.

השנה נגמרה, העשור הסתיים אנחנו מסכמים ונפרדים וגם מרשים לעצמינו להתנבא ולחזות מה צופה לנו בשנה הקרובה ובעתיד הקרוב. 2009 הייתה בעיניי באמת סוג של משהו סופי, שנה שהמוות העסיק אותי רבות, אם בפן האישי ואם בפן החברתי. למדתי שכל מוות מביא איתו משהו חדש, במיוחד מותו של הלב המאוכזב ויותר מכך מותה של הנפש המרוסקת.

יעקב אבינו לפני מותו מברך את בניו, אך גם מבקר אותם על מעלילהם במהלך החיים על הסבל שגרמו לו, בעיקר על כך שגרמו לו לחשוב שבנו האהוב מת בטרם עת. לברכה הזאת יש עוצמות חזקות בקרב עולם היהדות. החוזק שבה טמון ביכולת של יעקב גם לברך אבל גם לבקר, לפני שהוא נפרד מהעולם הוא מראה לבניו את האמת כפי שהיא, ברכה היא גם להגיד את האמת ולפעמים היא כואבת. לפני מיתה או פרידה אנחנו מתעמתים עם האמת, מביטים אל המראה או שמישהו אחר דואג לעשות זאת, ככל שאנחנו מתקרבים אל סופנו אנחנו יותר אמיתיים עם עצמינו ועם הסובבים אותנו.

מלנכולי על הגג

מוות הוא סוג של פרידה, שהיא תהליך ארוך ומייגע של השלמה. זיגמונד פרויד מבחין בין מתאבל ולמלנכולי, בעוד שהמתאבל משלים עם המוות ומפנים אותו, המלנכולי מזדהה עם דמותו של המת וכאילו ממשיך את דרכו שלו. בחיי, לא התמודדתי עם הרבה פרידות או מוות ואולי בכלל זה אני מרבה להתעסק עם זה, רק כשהייתי בן 18 או 17 הוריי סיפרו לי שנולד לי אח שנה לאחר שנודלתי שמת בלידתו ומהמוות של סבא שלי ברחתי ולא רציתי להתמודד. הייתי רוצה להיות המלנכולי שמזדהה עם המת, שלוקח ממנו את התכונות הטובות שלו, הערכים החזקים וכאילו ממשיך דרכו. למרות שפרויד מגדיר את המלנכוליה כתגובה חולנית, הייתי רוצה בכל זאת להיות חולני ולא רק אני אלא כולם במובן מסויים, לקחת את הדברים החיוביים מהאדם ממנו נפרדנו, מהאדם המת.

אנחנו מתים כל יום, אנחנו מתים כשאנחנו נכשלים, מתים כשהאהבה נגמרה, לפעמים אנחנו מתים מבלי שנרגיש בכלל, ככה באמצע היום עוד לפני שהספקנו לאכול ארוחת צהריים או להיפגש עם האנשים היקרים לנו, ביהדות יש אמונה שהאדם מת בלילה ובבוקר הוא נולד מחדש ועל כך הוא מברך "מודה אני לפניך". מאות תאים בגוף שלנו מתים ביום. אנחנו מפחדים מהמוות, מי שלא מפחד ממנו משקר, המחשבה הזאת של להפרד מהחיים, מאיימת עלינו. השנה מתי פעמיים, אבל גם נולדתי פעמיים.

 

אוכל, סלט חם של פרידה

אחרי שהתעסקתי במוות ובפרידות, הייתי רוצה לתת לכם מתכון לסלט חם, סלט שיש בו מרכיבים חמים וגם מרכיבים קרים. אני אוהב את השילוב הזה של חם וקר, אם תרצו של חיים ומוות. זה טוב לחורף אבל גם בקיץ הוא מסתדר טוב. הסלט הזה הוא סוג של סלט פרידה, הכנתי אותו פעם אחת לפני שהכנתי אותו שוב לפני כתיבת הפוסט הזה, הוא סלט פשוט וצבעוני(כמו שאומרים-העין אוכלת) וטעים. סלטים חמים אחרים יבואו בהמשך

סלט קינואה, סלק אדום, בולגרית ועלים

מה צריך…

שתי כוסות קינואה

סלק אדום אחד גדול

250 גר גבינה בולגרית

צרור עלי פטרוזליה

עלי בייבי

מלח

פלפל שחור

כף דבש

שמן זית

לתוספת אפשר אגוזי מלך קצוצים

איך עושים…

מקלפים הסלק האדום וחותכים לקוביות בינוניות שמים בסיר ועם מים עד שהם מתרככים, מסננים מניחים בצד

באותו זמן שמים קינואה בסיר וכמו אורז מאדים אותו. מתבלים אותו בפלפל שחור ומלח לפי טעם וכף של דבש. לפני שמורידים מהאש שמים את עלי הפטרוזליה הקצוצים ומשאירים על האש משהו כמו שלוש ארבע דקות.

שמים הסלק האדום יחד עם הקינואה מגרדים הבולגרית מעל, מוסיפים עלי הבייבי ושמים השקדים הקצוצים, שלוש כפות שמן זית ומגישים. פשוט קל ומה זה טעים.

 

שיר השנה-2009 מה שעשיתי, עשיתי

לפעמים צריך להרוג כדי להתחיל מחדש, היסטוריונים רבים ולא משכנעים במיוחד יגידו שרק אחרי מלחמות יש תהליכים ותמורות חברתיים, כלכליים, תרבותיים בחברה. השיר Ready Able של גריזלי בר מתחיל באקט של דקירה, הריגה, רצח של תחושה, מוות של מועקה. בשורת הגשר המגשרת בין הבית השני לפזמון הדובר בשיר מקווה שהוא מוכן ומסוגל להקים לעצמו בית, לחיות מחדש. בפזמון הוא לא מתנצל על מה שעשה, הוא מחזק את עצמו, מה שעשיתי עשיתי. השיר הזה, כאמור, שיר השנה שלי, בגלל שהכי הרבה הזדהתי איתו וגם בגלל העיבוד המוזיקלי העשיר שלו, הוא מתחיל במקצבים של דפיקות לב, ממשיך עם גיטרה חשמלית שאליה משתלבים כלי מיתר והסולן כאילו שר את זה מתוך מקלט, מהסס אך באותה מידה גם בטוח בעצמו. בחלקו השני של השיר בפזמון אתה נסחף עם גיטרות ורבעיית מיתרים ואורגן. השיר הזה הורג אותי כל פעם מחדש.

הנה השיר מתוך הופעה אצל דיוויד לטרמן(ביצוע שאני מאד אוהב) וכאן הקליפ הרשמי(המאד מרשים)

 


 

והנה חמישים השירים שהכי אהבתי ב-2009 בשני חלקים להורדה

חלק ראשון להורדה

חלק שני להורדה

 

אלבום השנה-2009 אני כאן לתמיד

אנחנו אף פעם לא כל כך מיואשים מעצב כמו כשאנחנו מאבדים אהבה, אמר זיגמונד פרויד. כשאהבה מתה משהו מת בתוכינו, לפעמים הלידה מחדש מאותו סוג כזה של מוות יכול לקחת שנים, עשורים אבל כשזה קורה משהו בתוכך רוצה לחיות לנצח, האלבום- Yours truly, the commuter  של Jason Lytle מדבר בדיוק על זה על לידה התבגרות התאהבות פרידה מוות ולידה מחדש.

 

זה אלבום על הבן אדם הפשוט הנוסע יום יום לעבודתו שנמצאת מחוץ לעיר להרוויח כסף ולאהוב את אהובתו ואז קורה מה שבדרך כלל קורה עם אהבות גדולות מהחיים, הן נגמרות וזה יכול לדקור אותך לצבוט אותך, לשרוף אותך להלום בך ואז אתה מנסה לשכוח ובוכה ושוכב פרקדן על המיטה, מיואש ועצוב מכין את עצמך לקבורה מדבר אל אנשים מתים אל הכלב של ההורים שהלך לעולמו, כל שביב של תקווה מפיח בך רוח חדשה ואז משתולל בסופ"ש כדי להוציא את העצבים ובסוף אתה מת ונולד מחדש.

אלבום שליווה אותי מהחודש שיצא ועד בכלל, אלבום שהוא תהליך. ג'יסון ליטל הרי הוא סולן להקת הגרנדדי לשעבר מגיש באלבום הזה כנות, השלובה ברוק רך שדוקר, בלחנים פשוטים ועיבודים של גיטרה ואורגן. אלבום פרידה, אלבום של  לידה מחדש, אלבום של לחיות לנצח.

Jason Lytle- Yours Truly The Commuter 2009 להורדה

 

בשבוע הבא פרשת הפרשה הראשונה של ספר שמות מוזיקה חדשה ועוד

 

שבוע נפלא כיפי

שנה טובה, עשור מופלא

אלפרד כהן, השלישי