שב גיבור שב

אין כל טעם לזעום על האירועים

לכעסינו הם אינם שועים

משורר יווני לא ידוע

 דווקא בעיתים שבהם אנו אומרים לעצמינו תנו לי רק שקט, רוצה לשבת על הספה לעשן סיגריה לשתות קפה להתיישב, קורים דוברים סוערים, אם בתוכנו ואם בחוץ, חוק מרפי שכזה. שואלים אותי תמיד אם בימי הולדת או בראשי השנה השונים מה אני מאחל לעצמי ובשנים האחרונות מצאתי את עצמי מבקש שקט להתיישב על אותה כורסא נוחה לראות טלוויזיה וזהו, לא מבקש יותר, כמובן שאני נשאל בחזרה, בתמיהה קלה- מה זהו?! לא תרצה משהו אחר משהו גדול יותר, משהו בעל משמעות?! ותמיד אין לי תשובה מנומקת להשיב. כשאני רוצה להתיישב זה אומר שמצאתי את התשובה או שמא אני רוצה לשוב לאן שהוא בחזרה. תשובה, לשוב ולהתיישב  מורכבים מאותן האותיות ואני לא חושב שזה צירוף מקרים. בזמן בו אנו נחים יושבים או שוכבים פרקדן- מתיישבים כתוצאה מעייפות מנטאלית, אנחנו נרגעים מזיכרונות העבר או כי מצאנו את התשובה ואנחנו נחים מהחיפוש המייגע.

פרשת וַיֵּשֶׁב מספרת בהתחלה על רצונו של יעקב להתיישב בארץ כנען לאחר המסעות הארוכים שלו בניכר, הוא רוצה להתפנות לגידול הילדים שלו ולבן האהוב יוסף בפרט. הוא קונה לו כותנת פסים כסימן לאהבתו הגדולה. כותנות הפסים הזאת מעוררת קינאתם בקרב שאר האחים ומפצלת בינהם.

הפרשה מגוללת בעיקר שני סיפורים- האחד של יוסף בעל החלומות והשני-של יהודה אחיו. יוסף חולם את חלום האלומות בו הוא גורם לשאר האלומות כלומר לאחיו להשתחוות בפניו מה שגורם לאחיו להשליכו לתוך בור ולהעלימו ואז יוסף ניצל בכך שנמכר לפוטיפר. אשת פוטיפר מתחרמנת ממראו היפה וה"ורדי"(לשון חז"ל) של יוסף ואונסת אותו לשכב עמה. מנגד באותו הזמן בדיוק יהודה בורח ממשפחתו ומתאהב בשוע, איתה הוא מתחתן ולו יולדת שלושה בנים: ער, אונן ושלה לימים ער מתאהב בתמר ומתחתן איתה אך לא מצליח להביא ילדים ואלוהים הורג אותו, אונן מייבם את תמר ונישא לה לפי המסורת וגם אונן לא מצליח להביא ילדים כי הוא מאונן כל הזמן. יהודה מונע מבנו השלישי שלה להינשא לתמר בטענה שהיא טורפת גברים, אך זו מצידה מתחפשת לזונה ומציעה את שירותיה ברחוב. אחד הלקוחות שלה היה לא אחר מאשר יהודה, היא נכנסת להריון ממנו ומולידה תאומים את זרח ופרץ.

יעקב רצה בסה"כ להתיישב ולהירגע, לגדל את הילדים שלו ומה קורה במקום, שאר הבנים שלו מעלימים את יוסף בנו האהוב. יהודה בורח מהמשפחה ומסתבך בפרשת ייבום עם תמר הרצחנית. סערות מתחוללות בחייו, רוחו תשבר והוא יזדקן בעצב רב.

פרשה יצרית לפנינו העוסקת ברגשות היצריים ביותר, קינאה ומין שניהם יכולים לגרום למוות, בשניהם קשה להלחם, בשני המקרים קשה מאד לכבוש את היצר, ברוב המקרים המלחמה ביצרים הללו מסתיימת בסוף של משהו, כלומר מוות או בהיאחזות שקרית כלשהי. מאבק הוא קשה מנשוא ומתחוללת בנפשנו מלחמה אקזיסטנציאליסטית ממש. חלומות היא דרך ספרותית מקובלת לבטא יצרים לא כבושים, הרי הם משמשים צוהר מסוים דרכו אתה מביט למציאות, אתה רק מציץ לאמת.

כשיצר משתלט עליך אתה מבקש להיאחז במשהו כמו החלום או לכעוס על משהו. יהודה שקינא באחיו הצעיר והשליכו לבור, כעס על עצמו וברח מהמשפחה, אחר כך הוא כעס על תמר כלתו והלך לשכב עם זונה. יוסף מתואר כאדם מיני ביותר שלא מודע לכך ונאלץ להתמודד עם קנאת אחיו ומשיכת אשת פוטיפר, הוא חולם חלומות.

תמר כלת יהודה

ליזה קוזניצקי

בכל פעם שאנחנו מתיישבים אנחנו כמו נאחזים במשהו מנסים לא להתמודד עם יצרינו הכובשים אותנו, מבקשים להירגע או לשוב לאחור. קינאה עבורי הוא יצר חזק שאני נמנע תמיד לכבוש אותו אני אחרון הגיבורים. כשאני מקנא, מחשבותיי הופכות זדוניות בכדי להרוג את היצר הזה אני מתרחק ממנו ובוחר לשבת, לא למדתי איך לעשות אחרת וזה מעייף אותי מאד. לפעמים אני בורח למחוזות החלום ואז אני מפחד עוד יותר להלחם ביצר. כמו בקנאה כך גם במין, משיכה מינית מאבדת את עצמי לדעת אבל עם היצר הזה למדתי להלחם ואני ככל הגיבורים בעולם, כי זו מלחמה משותפת וחברתית של כולם, חוץ מאלו היצורים הארורים האנסים באשר הם. ותמיד אפשר לאונן.

סיפורי ז'ורז'

ועכשיו למשהו אחר, במדור קצרצרים במוסף תרבות וספרות של הארץ כתב אלכס אפשטיין: "פרוזה היה חתול פרסי. שירה הייתה חתולת רחוב. או להפך." ובהמשך הוא ממשיך לתאר את מעלליהם של שירה ופרוזה חתול פרסי לצד חתולת רחוב(אפשר לקרוא כאן) ז'ורז' שלי היא חתולת רחוב שחייה בבית כמו מלכה פרסית היא מעולם לא יוצאת מהבית ואם בטעות כן היא ממש מפחדת, אך מנגד היא פעם כמעט לכדה עורב שנח לו בסורגי המרפסת של דירתי. ז'ורז' אוכלת רק את האוכל שאני קונה לה מהחנות לבעלי חיים בשדרות ירושלים ביפו, אך מידי פעם היא מעיזה וקופצת על שולחן האוכל שלי בכדי לטעום מהאנטריקוט מדיום רייר. ז'ורז' שלי היא לא פרוזה ולא שירה. ז'ורז' שלי היא שאנסון היא גם בלדה סיפורית והיא גם שיר פופ. היא גם שוכבת במיטתי כמו מלכה פרסית וגם לוכדת ג'וקים שצריך. ז'ורז' החתולה שלי, היא שאנסון.

Take me over, take me out

המיקסטייפ האחרון לפני חודש שלם של סיכומי 2010 במוזיקה מציג לפנינו סוללה של להיטים אמיתיים לצד שירים מרגשים קאבר מיוחד לשיר של לסד סאונדסיסטם. הסינגל החדש של קאט קופי. קטע של ההרכב 2 דובים אחד מהם הוא חבר להקת הוט צ'יפ. סינגל חדש ומציון ללהקה הקנדית כרומיאו ושיר מקסים בהרכב של חוזה גונזלס, ג'וניפ שלמדתי לאהוב בזמן האחרון וגם בי סייד של להקת הווקמן שהוא כל כך יפה שאני מתקשה להבין איך הוא לא נכנס לאלבום בכלל, הבי סייד של השנה שלי. וקטע נוסף שמשחרר קניה ווסט והפעם על ג'יי זי ולה רו הכל במיקסטייפ אחד, אתם יכולים להוריד.

חולם עליכם, אלפרד כהן השלישי.



 

מיקסטייפ מלווה מלכה#16 להורדה

  1. Cut copy- take me over
  2. The 2 bears- church
  3. Kanye wast & jay z- that's my bitch
  4. Los chicharrons- ma do na
  5. Chromeo- hot mess
  6. British sea power- living is so easy
  7. Cee- lo green- cry baby
  8. Warpaint- set your arms down
  9. Banjo or freakout- 105
  10. Junip- to the grain
  11. The walkmen- weight on my shoulders
  12. Mogwai- rano pano
  13. Balmorhea- clamor
  14. Tht's a freight train- I can change(LCD soundsystem cover)
  15. Caroline- swimmer
מודעות פרסומת

חג ההודיה הישראלי

צריך היה הוא אור לזרות

אך רק חושך רד כמוס

כך עש נמשך לנר עם ליל

מרעיד, אך לא יכול לנוס.

אינקונטי פיודורוביץ אננסקי

הייתי רוצה חג כמו חג ההודיה בארה"ב או בקנדה(ולא רק בגלל הארוחה), הייתי רוצה שיהיו שתי משמעיות לחג ההודיה הישראלי, האחת הכרה והודיה לפלשטינים היושבים עמנו כפי שייקבע בחוק ועל פי הסכם הדדי(חזרה לגבולות 67) והשנייה היא משמעות יותר אישית של תודה חברתית לנו, לסובבים אותנו, למשפחה ולחברים הקרובים לנו. עוזי חיטמן ז"ל תמיד סיפר כשהוא נשאל על השיר- תודה שהוא כתב לחיים משה שהמושג הזה לא היה קיים בשירה הפופולרית ובתרבות בכלל. השיר הפך מאוס בעיניי ולא רלוונטי, אבל דבריו של עוזי חיטמן נכונים מתמיד, חסרה בתרבות שלנו הכרת התודה, ההודיה וממה שנגזר ממנה- המנחה, השי או הדורון. תודה שאנחנו כאן, תודה שאתם כאן. יותר מכך, אני חושב שצריך לוותר על כמה חגים דתיים אחרים לטובת חג ההודיה הישראלי.

הפרשות האחרונות עמוסות באירועים. פרשת וַיִּשְׁלַח מגוללת את סיפורו של יעקב. הוא חוזר לכנען אחרי 20 שנה בגלות, נלחם עם מלאך, שליח האל ושמו מוחלף ל-ישראל. ראובן בנו שוכב עם פילגש אביו, בלהה. יעקב נפגש עם אחיו עשיו, דינה בת יעקב נאנסת ואחיה נוקמים. רחל יולדת את בנה השני בנימין ומתה ולבסוף מתוארת לנו השושלת של העם האדומי של עשיו אח יעקב.

מכל הסיפורים העמוסים רגשית, בחרתי לעסוק בסיפור המפגש המחודש של יעקב עם אחיו ממנו גנב את הבכורה. עשרים שנה לא ראה יעקב את אחיו. עשרים שנה בהם הספיק יעקב להקים שבט משלו, עם הרבה ילדים ונשים ופילגשות והרבה צאן וגמלים. יעקב אחוז אימה לקראת הפגישה כן שמצפונו מעיק עליו, עד כדי כך נפשו של יעקב סוערת שהוא נלחם עם שליח האל בלילה לפני הפגישה. נלחם איתו עד אור הבוקר ובעקבות כך מחליפים את שמו כאמור ל-ישראל. המשמעות בעיניי של השם הזה הוא מאבקים פנימיים פסיכולוגיים הנגרמים מנקיפות מצפון, למעשה השם של המדינה שלנו היא מאבק תמידי עם המצפון שלנו, מה עשינו רע ויש לי הרגשה שדי מתעלמים או מדחיקים מזה בתקופה האחרונה. אם להסתכל על התמונה הכוללת אנחנו עושים הרבה רע ולאף אחד לא איכפת. נקיפות מצפון איננה חולשה אנושית או מורך לב, אלא דווקא התגלמות תהליך נפשי עמוק ורגישות רבה ובאה לבקש ולתקן עיוותים שיצאו מתוכינו.

הפחד והמצפון מניעים את יעקב, ובשל כך הוא שולח תחילה שליחים מטעמו אל עשיו שיבשרו את בואו, כשאלו חוזרים עם התגובה של עשיו הוא מפחד אף יותר. יעקב יוצא לארץ כנען באישון לילה כמעשה גנב, באפלה, מפחד שמא יראו אותו. לכאורה הוא ביצע מעשה רע אבל הוא שלם עם מה שהוא עשה.

יעקב מכין לאחיו מנחה וכשהוא נפגש עמו נפלט לו- קח נא את ברכתי במקום קח נא את מנחתי. פליטת הפה הזו נובעת מאותו גניבת הבכורה והברכה. הוא רוצה להתפייס איתו כי הוא מבין שרק כך הוא יכול להגשים את החזון שלו, הוא רוצה לתקן ולהשלים, הוא לא יוכל אחרת. מדרשים רבים מפרשים את עשיו כבן אדם אכזר וצר של ישראל, אך מן הכתוב עולה שהוא אדם רגיל וישר ומקבל את יעקב בחיבוק ומשלים איתו.

שלום תמורת שטחים

אני שומע הרבה לאחרונה על מצוקת הדיור ובועת הנדל"ן ועל הנסיונות לפתור את המשבר או לפוצץ את הבועה. הדיון הציבורי גם מתמקד בעניין המשך הקפאת הבנייה בהתנחליות בניגוד לרצונם של אנשי הימין והמתנחלים ומנגד קהיליות רבות סובלות מדוחק בישובים שהם חיים בו משום שהמדינה מסרבת להפשיר קרקעות לבנייה והשטחים קיימים, אך אסור לבנות בהם ומי שכן, מייד יקבל צו הריסה משפיל. לסיכומו של עניין אדמה, שטח, בנייה והתיישבות והמושג בית, מעסיקים אותנו רבות.

מקור חג ההודיה לפי ויקפדיה, הוא העזרה שקיבלו המתיישבים הראשונים בארה"ב מהמקומיים האינדיאנים( אחר כך הם השתלטו עליהם) וכדי להודות לאינדיאנים ערכו המתיישבים ארוחה חגיגית. אני מזהה כאן הזדמנות שאולי לא תחזור, על מנת שנחגוג את חג ההודיה הישראלי, עלינו להפשיר קרקעות לערבים הישראלים הנדחקים בקרבם, להקפיא את הבנייה, לחזור לגבולות 67 לתת לפלשטינים הכרה וכך נוכל להודות אחד לשני בארוחה חגיגית ענקית המשלבת את כל האלמנטים המזרחיים והמערביים. כל צד יבוא עם נקיפות המצפון שלו, יעשה חשבון נפש, יאבק עם התחושות הכי פנימיות שלו ונברך אחד את השני כמו יעקב ועשיו( הו! אני יותר מידי אופטימי).

ארוחה

שני דברים הנוגעים באוכל העסיקו אותי השבוע:

  1. ארגון האו"ם לחינוך מדע ותרבות(אונסק"ו) קבע שהארוחה הצרפתית והמזון המקסיקני יכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית ולראשונה ענף הגסטרונומיה נכלל ברשימה הזאת. ארוחה זה אחד הטקסים החשובים בעיניי וצריך למסד ולשמר את עניין הארוחה. הארוחה הצרפתית כוללת גינונים דקדקניים הכוללים יין ומפיות שוקולד ועוד. גם ארוחת חג ההודיה מלאה בגינונים מוקפדים, חלק מאותם גינונים הופכים את האירוע הזה של ארוחה לאתר מורשת בעצם שיש להנחיל לדורות הבאים.
  2. בלוג מיוחד המתעסק באוכל מההיבט החזותי שלו- A Wind שמציע מתכונים מענינים ובעיקר מציע נקודת מבט מענינת על האוכל כאובייקטים של צילום. חלקי המזון מצולמים בסינקדוכה המתארת חלק מתוך שלם או קלוזאפים של אנשים שבאים במגע עם אוכל. מעניין ואני מנסה את המתכונים השבוע.

אהבה היא הכל

אני ממשיך בסיכומי השנה שלי במוזיקה והפעם הסיכום השוודי/סקנדינבי. כל שנה אני עוקב אחר המתרחש האיזור הזה במוזיקה, בז'אנרים מסוימים. הכל התחיל אי שם לפני עשר שנים באלבום הראשון של סיגור רוס והמשיך לשוודיה שם גיליתי להקות פופ מצוינות. הסיכום כולל מוזיקה בעיקר משוודיה, אך יונסי (סולן סיגור רוס), אולוף ארנלדס ואלפר ארנלדס מייצגים את איסלנד, יש גם קטעים מפינלד(ווילה נאה) ומדנמרק(אפטרקלאנג)

בעינייך אני קורא את סיפור חיי, זו שורה מתוך אחד משירי השנה שלי- drawing lines של the electric pop group להקה המגיעה משוודיה והשנה יצא אלבומם השני seconds אלבום פופ עם ג'סטות ללהקת הסמיתס ומוריסי ולבריטפופ מתחילת שנות ה-90 זהו שיר על שני סיפורים, שתי השקפות עולם בין שני אוהבים לשעבר המותחים קווים שהם גבולות ליחסים בניהם.

אפשר להאזין לכל המיקסטייפ כאן:


 

 

תודה, אלפרד כהן השלישי.

 שנת 2010 הסיכום השוודי/סקנדינבי להורדה

  1. I'm from Barcelona- silence
  2. Love is all- early warnings
  3. Jonsi- animal arithmetic
  4. Ceo- illuminata
  5. Villa nah- ways to be
  6. Club 8- my pessimistic heart
  7. Sambassadeur- days
  8. The radio dept.- never follow suit
  9. The electric pop group- drawing lines
  10. Efterklang- I was playing drums
  11. Jj- let them
  12. First aid kit- winter is all over you
  13. The tallest man on earth- love is all
  14. Olof arnalds- surrender(feat. Bjork)
  15. Olafur arnalds- pu ert solin

 

 

שביל הבריחה

בשעות הקטנות של הלילה

יורד סולם הקולות למשש צללים

בשעות הקטנות של הלילה

מתגנב אור לצוד בכורה

וידיו מתקשות להבחין בין תוים

בשעות הקטנות של הלילה

יורד קול יעקב סולם המעלות

וידי עשיו ממששות את נזיד העדשים

עפרה קליגר

 

ישבתי בקפה תמר, שינקין תל אביב, שעת ערביים, שנת 2006 הסתיו של אחרי המלחמה. ידעתי להזמין שוטים של ערק, כי בפעם הראשונה שישבתי כאן הזמנתי קפה והמלצרית צחקה עליי, היא ידעה שהפרטנר שלי לא שותה קפה. עמוס לביא איחר הפעם לפגישה ואני שיננתי את כל מה שהיה לי להגיד לו או לשאול אותו. כשהוא הגיע הוא זיהה אותי אמר שלום לכל הנוכחים ואז התיישב, חיוך רחב עלה על פניו למראה השוטים של הערק.

עמוס לביא היה אמור לשחק בסרט גמר שלי, יחד איתו ליהקתי גם את מכרם חורי(היה להם תפקידי משנה), אבל זה סיפור אחר לזמן אחר. אנחנו יושבים ומשוחחים על המניעים של הדמות שלו, היו רגעים בזמן השיחה שהבטתי בעיניו הכחולות וידעתי שצדקתי, הוא הכי מתאים לסרט שלי. הוא החמיא לי, זה כמו חנוך לוין אבל בקולנוע. לפתע, גופו רכן לעברי כמו אחד הרוצה לשתף בסוד, הוא קורא לי להתקרב ומנמיך את קולו, הוא מסריח מערק. אני מאד רוצה לשחק בסרט שלך, אבל בסוף כל יום צילום אני רוצה מעטפה, אתה תחליט על הסכום, אני אקח בסוף כל יום צילום, אף אחד לא צריך לדעת מזה, גם לא מכרם, אף אחד, שתבין זה בשביל הסיגריות והערק וגם בשביל ההרגשה הטובה. חזרתי לתנוחה המקורית שלי והתמתחתי הסתכלתי לצדדים ואז החדרתי מבט בעיניו של עמוס ואמרתי תשמע! לא מתאים לי, זה סרט סטודנטים כולם עובדים בהתנדבות, אתה תקבל סיגריות אוכל והסעות וזהו. עמוס! אני מאד רוצה שתשחק את הדמות הזאת, אני מאד רוצה אותך, הוספתי. תחשוב על זה, הוא ענה, כשהוא יודע שהוא לא יראה אותי יותר.

קמתי והלכתי, ירדתי לרחוב אלנבי, צעדיי הפכו כבדים, אם לא יהיה עמוס לא יהיה מכרם, לא יהיה מכרם לא יהיה סרט. בעודי מתחפר באלנבי חושב על הפגישה שיש לי יום למחרת בחיפה עם מכרם חורי, אחריה כבר יצאתי לדרך אחרת וברחתי מהקולנוע, לא צילמתי את הסרט גמר שלי. משהו בתוכי אמר לי לברוח מהכל ולצאת לחפש את עצמי שוב ואולי לחזור. השבוע הלך עמוס לביא לעולמו. יהי זכרו ברוך.

לפני קצת פחות משנה יצאתי לדרך עם מלווה מלכה, הפרשה הראשונה שדרשתי בה הייתה פרשת ויצא, 50 פוסטים כתבתי ואני ממשיך בדרך שלי, קצת שונה, יותר מבין, הרבה יותר חכם, במבט לאחור לא הרבה השתנה, השינויים לא היו קיצוניים, אסתטיים בעיקר. בכל מוצאי שבת מוציא את שבת המלכה ומתלווה אליה לדרך חדשה.

פרשת וַיֵּצֵא  מתחילה לגולל את סיפורו של האב השלישי יעקב, בנו של יצחק הנכד של אברהם. יעקב בורח מ-עשיו אחיו הכועס על גניבת הבכורה ויוצא לחפש לו אהבה בחרן, בדרך הוא חולם את חלום הסולם המפורסם מתאהב ברחל במבט ראשון ועובד בשבילה 14 שנים כדי להשיג אותה ואחרי כל זה, יעקב עם 13 ילדיו ארבעת נשותיו חוזרים לארץ בה נולד.

במדור פרשת השבוע של הארץ, יעקב מאיר הזכיר לי שבספרות יש שלושה סוגים של מסעות, האחד מסע אל מטרה מסוימת, השני הוא מסע של בריחה והשלישי הוא מסע של התכנסות פנימה וחקירה. מסעו של יעקב אבינו משלב את כל סוגי המסע, הוא בורח מעשיו אחיו, מחפש מטרה כלומר אהבה ומחפש את עצמו את המהות והתפקיד שלו בחייו. כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הייתה לי מטרה אחת למסע, רציתי לברוח מהריקנות למצוא מהות. אני יותר מבין את עצמי מבעבר, הרבה יותר אם להודות, יש לי הגדרה, אני יהודי חופשי. השנה במסע החדש שלי אני ארצה למצוא אהבה, גם אם אצטרך לעבוד עבורה 14 שנה(מעניין שבפוסט הראשון כתבתי שאני לא רואה את עצמי עושה את זה)

חמש אבנים

את המסע החל יעקב בחלום הסולם המפורסם שיש המשווים את הסולם למעמד הר סיני. צריך שתהייה מטרה ויעד לעלות אליו. אבל לפני שיעקב חלם הוא היה צריך להירדם ולישון. המקרא מספר לנו שיעקב חיפש אבנים והניחם מתחת לראשו כהגנה ממזיקים, כשהתעורר מצא אבן אחת. לרש"י יש מדרש חמוד בעקבות הסיפור הזה, מדרש שהפך לסיפור שמספרים לילדים לפני השינה: כשיעקב נרדם האבנים רבו בינן לבין עצמן, כל אחת רצתה שיעקב יניח את ראשו עליה, אלוהים הפך את כל האבנים לאבן אחת. כך רש"י מסביר את היעלמותן של כל האבנים כשיעקב התעורר. המהר"ל מפרש את אגדת ילדים הזאת של רש"י שכל אבן מייצגת עולם שלם ואם האבנים רבות אחת עם השנייה הן שוללות למעשה קיומה של האחרת ולכן הן התחברו יחד. זהו למעשה הרעיון של מסע לקחת את כל האבנים שלנו ולחבר אותן יחד. כשיוצאים למסע מחברים את הכל.

מי רוצה את האמת, כשמקבלים כלום

אילו בניתי לעצמי מכונת זמן הייתי בטח נוסע ל-2006 לפגישה עם עמוס לביא, הייתי עושה את הסרט, לא הייתי בורח. אבל מכונות זמן קיימות רק בתיאוריה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מצטער ושמח דווקא לאן שלקחתי את החיים שלי, אני בכיוון הנכון. רק שלפעמים המוח האנושי מתעסק בשאלות הזמן.

שיר השבוע שלי הוא של להקה שוודית שקיימת המון שנים, הקונקריטס אותה הקימה היוצרת ויקטוריה ברסגמן(taken by trees) לפני ארבע שנים החליטה לעזוב את הלהקה ויצאה לדרך חדשה ועצמאית. שאר חברי הלהקה, שמונה במספר, החליטו להשאר יחד והוציאו מאז שני אלבומים, האחרון יצא לא מזמן ויש בו כמה פניני פופ, אבל לצד אלו יש שירים חלשים. השיר הזה מרגש אותי מיוחד, אפרופו מכונות זמן.

בשאר המיקס טייפ 15 במספר ניתן למצוא מקבץ שירי פאנק נויז רועשים ונותנים בראש, את קניה ווסט, שיש האומרים שזהו אלבומו הטוב ביותר וכמובן את רובין שהיא זמרת השנה שלי, עם השיר החדש שלה בחלק השלישי והאחרון בסדרת האיפי של באדי טולק. בסופו תמצאו קטעים מרגשים של הגירלס שהוציאו אי פי משובח ושל פרנץ ניקולאי שניגן בין היתר עם הולד סטדי. ועוד. תורידו שעה של מוזיקה ותברחו.

בורח, אלפרד כהן השלישי

מיקסטייפ מלווה מלכה# 15 להורדה

  1. The so so glos- fred Astaire
  2. OFF!- upside down
  3. Screming females- Laura and Marty
  4. Fang islands- patterns on the wall
  5. Kanye west- all of the lights
  6. Robyn- time machine
  7. Diamond rings- something else
  8. Acid house kings- are we lovers or are we friends?
  9. The concretes- I wish we'd never met
  10. Reading rainbow- always on my mind
  11. Memory tapes- pretend the devil isn't real
  12. Girls- substance
  13. Franz Nicolay- job 35:10
  14. Tristan allen- janos vs wonderland(with Amanda palmer)
  15. Sun city girls- vine street piano

עונת מעבר

עוד תשוב הסנונית השחורה

לתלות את קינה במרפסת

ותחזור שובבה במקורה להקיש

על שמשת חלונך

גוסטבו אדולפו בקר

מישהו פעם אמר לי שבזמן שאתה עסוק בתולדות החיים שלך, שום דבר לא מתרחש בהווה שלך, זאת אומרת שום דבר משמעותי ובעל ערך קורה ביום יום. אני חייב להודות שאני לא מתעסק בתולדות שלי יותר מידי, אך מנגד יש ימים שאני מרגיש ששום דבר לא קורה. אותו מישהו שאני לא זוכר מי זה היה, בטח איזו דמות מסרט קלאסי משנות ה- 40 או דמות ספרותית עוד יותר קלאסית, אמר לי שבכל יום קורה משהו, אנחנו רק צריכים לשים לב. אם התובנה הזאת אני פחות מסכים, כי יש זמנים שפשוט לא קורה כלום, מחכים שיעבור ואולי טוב שכך, אלו תולדות החיים שלי.

רק פרשה אחת בכל המקרא מגוללת סיפורו של האב השני, יצחק בן אברהם- פרשת תּוֹלְדֹת. הפרשה מתארת את נדודי יצחק בארץ ישראל בעיקר בדרום, את חיכוכיו עם הזרים בני הפלשתים, חפירת בארות והפיכתו לעשיר מאד ובין היתר מספרת את סיפור עקרותה של רבקה אשתו ומיד את לידת התאומים שלהם, עשיו ויעקב. ולבסוף העברת הבכורה מעשו ליעקב.

אני דווקא רוצה להתמקד בבחירה של כותבי המקרא לא להרחיב יתר על המידה בסיפור יצחק, כאמור רק פרשה אחת מגוללת את סיפורו אבל למעשה כמעט ולא מספרת את סיפורו, אלא מתחילה את סיפור שני העמים של יעקב ועשו, סיפורים גדולים יותר רבי משמעות וחשובים יותר לבניית הזהות של היהדות. מסקנתי היא כזאת, בתקופת יצחק לא קרה הרבה, תקופה אנמית ואפאטית שכזאת, שחייה את ההווה ומתכספת אל העבר, לא חושבת קדימה. זמן מעבר שכזה. אני חושב שהזמן שלנו די דומה לזמן יצחק.

ליצחק היו שני בנים, האחד עשו, איש ציד היפראקטיבי אותו הוא אהב עד מאד וראה בו ממשיך דרכו. השני היה יעקב שנקרא על שם שעקב אחרי עשו ונולד אחריו, אך ההסבר השני לשם שלו יותר מתאים לו, למרות שהוא לא מקובל. יעקב הוא "עקוב הלב" כלומר ערמומי ומינפולטיבי אחד שרואה למרחוק ומתכנן עשרה צעדים קדימה, לכן גם המקרא ואלוהים והגורל ראו בו יותר מתאים להנהיג את העם היהודי אחרי יצחק, גם רבקה אשת יצחק זיהתה בו את זה ולכן קידמה את מעמדו בפני בעלה. עשו אמנם היה איש מעשים ופעלתן בניגוד גמור לאביו הפאסיבי והאנמי, אך הוא היה איש ההווה, היהדות חיפשה את איש העתיד.

הימים הם ימי יצחק, אנחנו חיים את ההווה, בתקופת מעבר, מחכים למישהו ערמומי במובן הטוב של המילה שינהיג אותנו לדרך אחרת שונה ומוצלחת יותר. סרן קירקגור כתב בשלהי המאה ה-19: "אנשי העת הזאת העייפים מצלצול פעמוני ההתלבטות נחים להם בינתיים בעצלות מוחלטת. מצב העת הזאת כמצבו של מי שנשאר במיטה בבוקר וחולם חלומות גדולים ואז מתחיל את שנת החורף, כשהוא מצויד בתירוץ מוכן ושנון על שהותו במיטה".  כל מילה שכתב סרן קירקגור רלוונטית גם ל-2010 לפעמים אני תוהה האם ההיסטוריה אכן מעגלית ודטרמיניסטית במובן מסוים, האם נולדתי לתוך תקופה שאי אפשר לשנות מאומה וצריך פשוט לחלום או לחכות לאיזה יעקב ממזר שכזה שיקנה את הבכורה בערמומיות.

מנגד כותב ראלף ואלדו אמרוסון: "הטבע מתגשם בכדורים ובניו בני החלוף היהירים, אל פני השטח והחוצה ממהרים, לסרוק את הכדור מצדודית, אילו היו הדברים מתבארים, היה הכל שוב נברא מבראשית" כלומר, אמנם החיים הם מעגליים אך הם לא חוזרים על עצמם בשום אופן, כי אם כן היינו חוזרים לנקודת ההתחלה ואנחנו אף פעם לא מתחילים מבראשית. ולמרות זאת אני מוצא הרבה קווי דמיון בין תקופת יצחק לזו שלנו, בעוד עשרים שנה יכתבו עלינו פרק אחד בספר אלקטרוני שכזה, מגה אחד של זיכרון.

נזיד עדשים

יעקב קנה את הבכורה מעשו באמצעות נזיד עדשים והשבוע הכנתי נזיד עדשים ותוך כדי שאלתי את עצמי מה עוד אפשר לקנות בנזיד עדשים?

מה צריך…

כוס עדשים כתומות

כוס וחצי מים רותחים

חצי חבילת שמנת

שני גזרים

100 גר' דלעת

אגוזי מלך

עלי נענע

חומץ בן יין אדום

מלח גס

פלפל שחור

שום גבישי

פפריקה חריפה

כמון

איך עושים…

שמים את העדשים בסיר על אש נמוכה. שופכים המים הרותחים ואת השמנת ומערבבים. חותכים הגזר והדלעת לקוביות קטנות ומוסיפים לסיר. שופכים מעט שמן זית(חמש כפות) וחומץ בן יין אדום(חמש כפות) מתבלים לפי הטעם במלח גס, פלפל שחור, שום גבישי, פפריקה חריפה וכמון ומערבבים.

אחרי 15-20 דקות על אש נמוכה מורידים את הסיר. יוצקים לצלחת. בוזקים אגוזי מלך קצוצים ועלי נענע.

 

צולם באייפון שלי

אנחנו לא גזענים, אנחנו אוהבים לבנים

בצבא היה לי חבר, דודו סלמן שמו, שהיה שומע רק היפ הופ, יום אחד הבאתי לו לשמוע את הסטריטס(מייק סקינר) זה היה הכי ראפ בשבילי. מוזיקה שחורה(היפ הופ) לא הייתה הכוס תה ירוק עם דבש שלי, אבל עברתי תהליך, הוא התחיל בשנה שעברה באלבום הבכורה של קיד קאדי ובאלבום האחרון של מוס דפ, לפתע מצאתי את עצמי נהנה ומתרגש מסוג כזה של מוזיקה. המילים חודרות לי לנשמה, משפיעות על הלך רוחי, המקצבים והמלודיה ערבים לאוזניי. בשנת 2010 מצאתי את עצמי מאזין לקנייה ווסט ומתעדכן בציוצים שלו ומחכה לאלבומים החדשים שלו ושל קיד קאדי.

אני מתחיל את הסיכום שלי לשנת 2010 במוזיקה בעולם והחלק הראשון יעסוק באהבה החדשה שלי להיפ הופ, אך גם יכלול אהבות ישנות כמו פאנק וסול. מעל לכולן ארצה לציין את ג'אנל מונה שככל הנראה תוכתר כתגלית השנה בהרבה מקומות חשובים ובצדק. השנה יצא לה אלבום גדוש באיכות וברגש והשיר- neon valley street הפך לאחד מהמנוני הלב שלי. בין היתר הסיכום הזה, כולל את הגורילז וממה שאני יודע דיימון אלברן הוא הכי לבן שיש, אבל הוא תמיד דואג לארח כמה כושים ובקטע white flag הוא גם מצרף אליהם את הסימפונית של לבנון.

בפעם אחרת, אלפרד כהן השלישי.

סיכום 2010 חלק 1. הסיכום השחור. להורדה

  1. Big boi- turns me on(feat. Sleepy brown & joi)
  2. N.E.R.D- party people (feat. T.I)
  3. The roots- walk alone(feat. Truck north, p.o.r.n & dice raw)
  4. Kanye west- don’t look down(feat. Mos def, lupe fiasco & big sean)
  5. Drake- up all night(feat. Nicki minaj)
  6. Das racist- hahahaha jk
  7. Gorillaz- white flag(feat.kano, bashy & the Lebanese national orcchstra)
  8. Aloe black- I need a dollar
  9. Cee-lo green- I want you
  10. Sharon johns & the dap-kings- I learnd the hard way
  11. Gonjasufi- klowds
  12. Kid cudi- marijuana
  13. Gil scott heron- I'll take care of you
  14. Janelle monáe- neon valley street
  15. Sade- in another time