מהפכה זה שקר

כיוון שלא הצליח בשום דבר בעולם, החל לדבר עליו רעות.

פרנסואה מארי וולטר

 פעם לפני לא הרבה זמן כל מה שרציתי שיקרה לי היה תלוי בליבה של בחורה, רציתי שתתרחש בו מהפיכה והיא תרצה אותי כל כך שלא תניח לנפשי,  קראתי תיגר על ליבה, מרדתי באמונות שלי, רציתי בשינוי, כי כל מה שחשקתי בו היה קשור במהפכת הלב שלה. אבל מהפכות הם שקר, הם לא באמת קורות ולרוב הם מאכזבות. אני לא מאמין במהפכות, יותר מדויק יהיה מצידי לרשום אני לא מאמין שאני לא מאמין במהפכות. מחד, מהפכה היא רצון מוטבע של כל אחד מאיתנו ולפעמים הרצון הזה מניע אותנו ומאידך, מהפיכות לא קורות באמת עד הסוף, מאכזב. מי שעוקב אחר החדשות האזוריות, לא יכול לפספס את ה-"אביב הערבי" אנשי העולם הערבי מאסו בהנהגה ודורשים מהפכה, אך כמו אותה הלב של אהבת הכזבים שלי, כך גם האביב הערבי. אם תתרחש מהפכה, השינוי או התיקון יהיו מזעריים כל כך שלא נרגיש בהבדל וגרוע מכך היא לא תתרחש בכלל. אין דבר כזה מהפכה.

זאב ז'בוטינסקי אמר בזמנו שהקנאה היא הראשון לגורמי המהפכה ואם לדייק הגורם היחידי. יכול מאד להיות שהקנאה היא זו שמניעה את עלילת פרשת השבוע- פרשת קרח. אבל גם האפשרות של מחאה לגיטימית נגד השלטון האוליגרכי של משה ואהרון מתקבלת בעיניי. להלן הסיפור: קורח ועדתו הקימו אופזיציה לשלטונם של האחים משה ואהרון וקראו בפניהם תיגר.

הם מאשימים אותם בנפוטיזם, כאלו שמחלקים תפקידים לקרובי המשפחה שלהם בלבד, מערערים במעמדו של משה כמנהיג, כלומר לא בטוחים שהוא שליח האל ויתכן שהוא בודה את הכל מליבו ויתרה מכך מאשימים אותו בהתנשאות מעל העם, דהיינו מחשיב עצמו לקדוש יותר מכל עם ישראל ולמעשה מאשימים אותו בחוסר דמוקרטיות. פרשנים רבים דנו ועסקו בשאלה האם הביקורת הזאת הייתה מוצדקת ועניינית ורובם ככולם הסכימו והגדירו אותה: "מחלוקת שאינה לשם שמים" כלומר קורח וחבריו מבססים את טיעוניהם בטענות שווא וריקות מתוכן ולמעשה משה הוא מנהיג אמיתי ועשוי ללא חת.

כאמור, יכול מאד להיות שיש במחלוקת הזאת המון מן הקנאה, קורח מקנא במשה ובמנהיגותו, ביכולות שלו, בצניעות שבה הוא מתנהל. קנאה יכולה לגרום לנו לעשות מעשים מטופשים ובמקרה של קורח להתנהג בפופוליזם זול ולא משכנע. אך האפשרות השנייה הרומנטית יותר, מתקבלת יותר על דעתי. קורח וחבריו מביעים את מורת רוחם על מי ששולט בהם והתנגדות הינה תהליך טבעי בתוך קבוצה של אנשים, למעשה היא זו שיוצרת אותה.

מכיוון שסיפורי המקרא נועדו ברובם לחזק את האמונה באלוהים, בהמשך סיפור המרי האזרחי של קורח ועדתו הוא נענש- האדמה נבצעת לשניים ובולעת אותם בחייהם, כי אין יותר גרוע מלהגיע לגיהינום בעודך בחיים. אך מכיון שאינני קורא את סיפורי המקרא בכדי לחזק את האמונה שלי באלוהים, מצאתי בסיפור המיתולוגי כיוון אחר: נראה לי שטענותיהם של קורח ועדתו היו מוצדקות ורק הדרך הייתה שגויה, אולי זה מה שהסיפור מנסה להגיד לנו. הידברות ומשא מתן אלו הדרכים הנכונות להביע התנגדות. ההימנעות מהידברות גורמת להיבלע, להיאלם ולהיעלם. אלימות ופופוליזם אינם הדרכים להביע מחאה, אך לצערי בתקופה זו של החיים, אלו הדרכים היחידות.

הימים האחרונים היו קשים, לא יכולתי לשאת יותר דיונים בכלי התקשורת אודות מרד  הצרכנים נגד הקוטג' בפרט ונגד העלאת המחירים בכלל. אך בכל זאת הקשבתי וקראתי. אני נוטה להסכים שזהו מרד חשוב ונחוץ, אבל אז הבנתי שזהו המרד היחידי שהמנהיגים שלנו לא חוששים מפניו, בעצם מפני כל מרד צרכנים על מחיר גבוה כלשהו. מפני שזוהי מחאה שלא מערערת את שלטונם ויכולה במידה רבה אף לחזק אותו ולהשאיר אותו על כס השלטון לעוד כמה שנים טובות. לפתע גילית שמרד הקוטג' מסית מסדר היום הציבורי בעיות נוקבות יותר. כך לעולם לא נצליח להיכנס בעובי הקורה של הבעיות האמיתות שמערערות את השלטון ואת הקיום שלנו כקבוצה.

המרד של העמים הערבים הסובבים אותנו רומנטי בעיני, מרחוק ומנקודת מבט של הדיוט אני מרגיש ברוחות השינוי. יחד עם זאת פרשנים והיסטוריונים דואגים תמיד לכבות את להט ההפיכה הרומנטית הזאת. מזכירים לי את אשר ידעתי, מהפכות זה שקר, מעין מנגנון פסיכולגי חברתי שמסייע לנפש שלנו להתהפך ולהשתנות, אבל לא באמת.

The Revolution Is My Girlfriend

החלטתי בשבועות האחרונים לוותר על כתיבת ביקורות מוזיקה בבלוג, כי מצאתי שזה לא נכון, ולמרות זאת אני ממשיך וימשיך לכתוב על מוזיקה שאני אוהב, אבל במקום אחר. אתם מוזמנים להציץ כאן

מסע האסוציאציות המוזיקלי שלי בפרשות השבוע נמשך והפעם שירים עם ניחוח מחאתי לא בהכרח מחאתי בסגנון או בטקסטים אבל עוסקים ברעיון הזה.

אפשר להאזין ב- iCast

אפשר להוריד כאן

 

נגדכם, אלפרד כהן השלישי.

רשימת השירים

  1. יואב קוטנר- מהפכה
  2. Billy Idol- Rebel Yell
  3. Cumbawamba- Come On Baby
  4. The Clash- Revolution Rock
  5. Ariel Pink's Hunted Graffiti- Revolution's A Lie
  6. Julian Cope- Come The Revolution
  7. Arcade Fire- Rebellion
  8. The Reveonettes- Recharge & Revolt
  9. Cut Copy- Blink And You'll Miss A Revolution
  10. Everybody Was In The French Resistance…Now!- He's A rebel
  11. Prince & Revolution- I Would Die For You
  12. Stereo Total- Baby Revolution
  13. Rufus wainwright- Rebel Prince
  14. The Old Haunts- In Revolt
  15. Tori Amos- Valvet Revolution
  16. Chopin- Etude Op.10 no.12 In C Minor

פוסט מלוויין ריגול

העולם הולך לכיוון אחד, האנשים לכיוון אחר

מתוך הסמויה

 הפיתוי גדול מידי עבורי ולרוב איני עומד בו ומוצא את עצמי מרגל אחר האנשים שהייתי איתם בקשר בעבר הרחוק או הקרוב, מרגל אחרי האנשים שהייתי רוצה להיות בקשר. אוסף לעצמי את כל הנתונים היבשים ומוסיף פרשנות, מעין איש מודיעין קצת פתטי והרבה אנושי. לפעמים הקלות שבנגישות לאמצעי הריגול יכולה להוציא אותי מדעתי, אבל בעיקר היא מעודדת אותי. אני יכול לדעת עליך הכל ורק בעזרתם האדיבה של אתרי אינטרנט ושל כמה מקשים.

לדעתי אם היו מגייסים אותי לשירות המוסד, היו מעיפים אותי כבר ביום הראשון, אני איש מודיעין רע, אחד שהנתונים לא מספיקים לו וחייב להוסיף פרשנות, איש מודיעין עם אג'נדה: הוא עשה לה פעמיים לייק על לינקים שהיא שיתפה בפייסבוק, יש בינהם משהו אני בטוח וככה אני יכול להמשיך, להמציא לי סיפורים ועלילות שווא מדמיוני הצר ואף השפל כמו שיצר המציצנות טבוע בנו, כך גם הריגול והסטוקינג. תמיד נרצה לדעת ולהבין למה הדשא של השכן ירוק יותר.

במקרה או לא במקרה, עוסקת פרשת השבוע- שְׁלַח- לְךָ בסיפורם של 12 המרגלים שנשלחו על ידי משה בציוויו של אלוהים לתור ולרגל את הארץ המובטחת. במקרה או לא במקרה השבוע במצרים נתפס אילן גרפל באשמת ריגול. קצת שעשע אותי צירוף המקרים, לא יותר מזה. למרות תמימות הדעים בתקשורת ובדיפלומטיה העולמית והמקומית שמדובר בטעות, לדעתי וכאן מדבר אותו דימיון צר ושפל, כי יש אמת במעצרו. אילן גרפל הוא אכן מרגל והשאלה שנשאלת היא לטובת מי אילן גרפל ריגל, האם בשירות המודיעין הישראלי או שמא האמריקני. מה ציפתם?! להתנצלות, להודעה רישמית כי אמת הדבר, ברור שתהייה התכחשות גורפת.

משה מינה 12 מרגלים שייצגו כל אחד את שבטו. במסעם הם גילו כי ישראל שופעת פירות, אך גם מלאה בענקים ובערים מבוצרות. כשחזרו המרגלים לדווח, נטען כי הם הוציאו דיבתה של ארץ ישראל ולפיכך החליט אלוהים להענישם במסע ארוך של ארבעים שנה במדבר. אלוהים קצת הגזים, אחרי הכל הם מסרו את האמת.

המרגל הקולנועי האהוב עליי, או שלא

סיפור קטן

סיפור אחר עניין אותי  בפרשה הזאת: בני ישראל מצאו איש שמקושש עצים ביום השבת והלכו לדווח עליו. משה בהוראת אלוהים החליט להעניש את האיש במוות ברגימת אבנים וכך היה הדבר. נציגי העם הוציאו אותו מהמחנה, רגמו אותו באבנים והשאירו את גופתו מחוץ למחנה. ואני תהיתי מה פשרו של העונש האכזרי הזה. תהיתי ולא מצאתי תשובה וזה הרגיז אותו עוד יותר. מדוע להרוג אדם שבסך הכל קושש עצים בשבת ולמה לספר סיפור כזה שולי(ארבעה פסוקים בסך הכל) בתוך רצף האירועים.

המשורר/סופר דוד פרישמן כתב סיפור קצר/מעשייה/אגדה, אודות האיש המקושש עצים וקרא לו- גוג בן בכר, המעשייה מגוללת את חייו הצנועים והדלים של גוג בן בכר, אותם חי בתוך עם חדש שלו מערכת חוקים חדשה שאותה, מרוב צניעותו ודלותו, לא ידע. איש שהקדיש את כל חייו לעבודה ולפרנסת משפחתו. את עונש המוות על עבודה בשבת לא שמע. גוג בן בכר היה האדם הראשון שנרגם למוות בגין עבודה בשבת לפי סיפורו של דוד פרישמן. מוות אכזרי ומטופש.

אולי אני טועה, אבל מערכת המשפטית של המקרה הזה שדנה את מקושש העצים למוות, מאד מזכירה לי את המערכת של החברה הדתית החשוכה של ימינו- מערכת חברתית המונהגת על ידי אנשי דת מנותקי המציאות. מערכת מלאה באנשים שמנסה בימים אלו להשתלט על מערכת המשפט שלי ושלך והופכים את אלו שחיים לפי החוק שלהם לאנשים שמציאותם קשה, איוולת וטרגית.

Milk and Honey, Do you wanna love me?

הופתעתי לגלות שסמלו של משרד התיירות, מתבסס על פרשת המרגלים: שני מרגלים הנושאים במוט אשכול ענבים ענקי במיוחד. וכי למה שאלתי את עצמי, מדוע בחרו  לסמל משרד שאחראי על קידומה ופיתוחה ועידודה של תיירות הנכנסת ותיירות הפנים של מדינת ישראל בשני גברים שבעצם היו מרגלים, שנשלחו בשליחות מודיעינית צבאית כלכלית ולא לתור ולנפוש. לדעתי הסמל יותר מייצג את המרגלים מאשר את מה שהם נושאים: זבת חלב ודבש. כל מדינה בעולם בוחרת בסמל משרד התיירות משהו שמאפיין אותה, אוסטרליה למשל בחרה בקנגרו, מצרים בנילוס ואנחנו בחרנו במרגלים.

ואם בזבת חלב ודבש עסקינן, הכנתי לכם מיקסטייפ שמטייל ותר ומחפש אדמה וארץ, מחפש למצוא זבת חלב ודבש.

אפשר להוריד כאן

אפשר לשמוע ב-iCast

מרגל 003, אלפרד כהן השלישי.

רשימת השירים:

  1. R.E.M- Pilgrimage
  2. Church- Under the milky way tonight
  3. MGMT- Honey bunny
  4. Of Montreal- Like A tourist
  5. רמי פורטיס- דבש
  6. Beck- milk & honey
  7. Sparklehorse- Shade and honey
  8. Julian casablancas- tourist
  9. CSS- Poney honey money
  10. הדודאים- טיול לילי
  11. Lenny Welch- A taste of honey
  12. Jenny O- Well OK honey
  13. PJ Harvey- The glorious land
  14. The earlies- the ground we walk on
  15. Soulsavers- playing ground

מכתב תלונה

אנשים מסוימים תמיד מתאוננים על כך שלשושנים יש קוצים, אני אסיר תודה על כך שלשושנים יש קוצים.

אלפונס קאר

שלום רב. הנידון: מכתב תלונה. הנמען: החיים. למרות שאני די יהודי מובהק חסרה בי התכונה האופיינית ליהודים. אני לא יודע איך להתלונן, קשה לי עם זה. יכול מאד להיות שמכריי שמעו אותי מלין פעם או שתיים, אפילו יותר. אבל אני לא מחשיב את עצמי כיצור המתלונן בין הבריות. הייתי רוצה להתלונן יותר, אולי זה יעזור קצת: לשכנים בקומה הראשונה שמתווכחים בקולי קולות עד כדי צעקות, על כך שהם לא שומרים על נקיון חדר המדרגות של הבניין. הייתי מתלונן בפני המעסיקים שלי שמזלזלים בי ולא מחשיבים במיוחד את כישורי חרף העובדה שהם הגדירו אותי כמנהל זוטר. ויש באמתחתי עוד הרבה תלונות, כואב וקשה לי… הייתי מסיים בתלונה שנימתה: העולם לא הוגן כלפיי והחיים תמיד מתנכלים אליי. לטיפולכם המהיר, אודה.

פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ, היא סדרה של סיפורים ומצוות שהם מעין אקזופוזיציה לסיפורו של עם. מתוארים בה תחילה סידרת הדלקת הנרות במנורת הקודש, לאחר מכן הוראות הכנת של שתי חצוצרות כסף. משה ממנה תחתיו 70 זקנים שהם יהיו למוסד המשפטי בקרב האנשים. הפרשה מסתיימת בסיפור הרכילות של אחי משה: אהרון ומרים מדברים בינם לבין עצמם על האישה השחורה של משה. מבין כל זה ארצה להתמקד בסיפור התאוננות של עם ישראל בפני האלוהים ומנהיגם. הם מלינים על כך שאין להם בשר לאכול במדבר ודואגים להזכיר את איכות המזון אליו היו רגילים במצרים. התנהגות זו מבטאת את המציאות הרוחנית והנפשית של היהודים מאז ועד היום- להתלונן, להתלונן ולהתלונן.

את החסך שלי בלהתלונן אני משלים בלהאזין לתכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל כל יום שני, שלישי ורביעי מנסים מגישי התוכנית אביב לביא ואסף ליברמן לפתור את התלונות של המאזינים הנתקלים באיוולת ובעיקר בסירבול ביוקרטי. פעם רשמתי להם תלונה, אך ההפקה לא חזרה אליי, כנראה נימתה של תלונתה הייתה רכה מידי. יתרה מכך, ברשת מוצפות מליוני תלונות של גולשים מכל העולם על כל נושא שיכול לעלות על הדעת- מטורף.

בכל תלונה שהיא, קיימת הנטייה לסלף מעט את המציאות. בני ישראל במדבר טענו שבמצרים הם אכלו דגים ואבטיחים לרוב ועתה במדבר הם רעבים לבשר, אבל שכחו שהם היו עבדים, נתונים למרותו של שליט. בתלונות רבות של מאזינים בתכנית "יהיה בסדר" מושמט המידע שהם שכחו למלא איזה מסמך או שכחו לשלוח אותו ולפיכך נתקלו בקשיים או נדרשו לשלם יותר.

למרות הכל, הייתי רוצה להפוך לאדם שמתלונן יותר, יש לי תחושה שככה משיגים יותר בחיים. תלונה היא ביטוי שלילי לשאיפה חיובית אמר פעם מישהו ואני לא זוכר מי(כנראה מישהו לא חשוב). להגיד שרע לי, שמפריע, שנמאס, שמעצבן ומרגיז. לקנטר ולהפוך ליצור תאב. ומנגד להפוך לבן אדם צודק יותר, אחד שמשיג את מבוקשו. אך איך הופכים למתלוננים?

תאוות הבשרים היא- היא שהביאה את בני ישראל להתלונן, החוסר בתשוקת הבשר, הוציאה אותם מאיזון, ערערה את בטחונם והרהרה את חלומם. אלוהים שלח להם את השלווים. היו כאלו שאכלו והגיעו לסיפוק והיו כאלו שלא הפסיקו לאכול ומתו מהרעלה. אנשים מבלי לשים לב הופכים לנבזים, קטנוניים וקנטרניים ברגע כשנפגעות לרגע ואפילו במעט התשוקות השאיפות והחלומות.

תלונות זורקות אותי באסוציאציה לעולם הרפואה, רופאי משפחה, מומחים או פסיכולוגים חווים יום יום את תלונתם של מטופליהם ובניגוד לאנשי שירות אחרים כמו טלפנים למינהם במוקדי השירות של חברות הסלולר או הכבלים, הם מחויבים להיות אמיתיים. ויליאם קרלוס ווילאמס היה משורר וגם רופא. כמשורר היה אחד מהמשפיעים הגדולים על השירה הפוליטית ודור הביט של שנות ה-60 במאה ה-20 .הוא כתב בביוגרפיה שלו: "אנחנו מתחילים להבין שהמשמעות המונחת ביסוד כל הדברים שהם (החולים) רוצים לספר לנו ולא הצליחו מעולם לומר ולהעבירם הלאה היא השיר, שחייהם עוברים בניסיון לממשו… השיר נובע מתוך המלים הנאמרות למחצה של חולים כמו אלו שהרופא פוגש מדי יום ביומו".

השירה עבורו הייתה רשמים של תלונות, שחווה במהלך חיי השגרה שלו. כי לפעמים דווקא הקנטרנות של אחרים מעודדת ומכניסה לפרופורציות.

עשה לך שתי חצוצרות כסף

לפני שמשה ועמו יצאו לדרך במסע המפרך, המתיש, אך ההרפתקני במדבר, נצטווה להכין שתי חצוצרות. משה מקבל תדריך מפורט של חצצורים. מתי ואיך משתמשים. לכל שבט היה הצליל שלו המאפיין אותו. המוזיקה של עם ישראל במדבר, הייתה בעיקר מחצוצרות. יש בה בתרועתה של חצוצרה משהו מרומם, משהו מחזק ומאחד. כוחה משפיע במהירות על האוזן. פרשני המקרא רואים בחצוצרה כלי מוזיקלי חשוב, שמטרתו לקדם, הוא מסמל יציאה לדרך או כניסה למקום חשוב, מוזיקה המלווה את דרכם של מלכים עד אחרון האספסוף.

מוזיקה עם כלי נשיפה עושה לי את זה, מוזיקה עם חצוצרה בפרט. כלי מתכת שמטרתו הקדומה להתריע או לקדם, קיבל משמעות נוספת עם השנים, המוזיקה הפופולארית מיטבה להשתמש בכלי הזה. מוזיקאים יטיבו להסביר מדוע הם משתמשים בחצוצרות ולאיזו מטרות ומה הן מסמלות בתוך היצירה המוזיקלית השלמה. ואני הדיוט גמור מרגיש בכל פעם שהחצוצרה מחצרצרת שליבי נושם. ממש ככה, כאילו החצוצרות הן מערכת הנשימה של הרגש שלי. אספתי שעה של מוזיקה עם חצוצרות, יש כאלו שמלוות את כל השיר ויש כאלו שמופיעות רק בהתחלה או רק בסוף. אבל לה חלק בלתי נפרד מהקטע.

אפשר להורידן כאן

אפשר להאזין ב-iCast

בלי תלונות, אלפרד כהן השלישי.

רשימת השירים:

  1. Otis redding- A change is gonna come
  2. The Beatles- Penny Lane
  3. Paul Simon- You can call me Al
  4. Jack penate- Be the one
  5. Mark ronson- Valerie (feat. Amy Winehouse)
  6. Danielson- Did I step on your trumpet
  7. Suburban kids with biblical names- Trees and Squirrels
  8. Beirut- elephant gun
  9. Baby Charles- I bet you look good on the dance floor
  10. Okkervil river- lost coastlines
  11. Charlie parker- swingmastism
  12. The walkmen- Canadian girl
  13. Bell & Sebastian- I love my car
  14. Sufjan Stevens- Casmir Pulaski day
  15. Torelli trumpet concerto in D

מר בודד וגברת סוטה

לכל אדם עושרו שלו,

אני לבדי כמו עירום.

רוחי רוח הדיוטות

על כי איטית היא עד מאד.

העולם כולו פקוח עיניים,

אני לבדי מהלך בחשיכה.

לכל הבריות חריפות מוח,

אני לבדי רוחי נבוכה,

שטה כים, נושבת כרוח.

טאו טו קינג

 הבדידות ממכרת, ברגע שאתה לומד לחיות לבד, גדל בך מנגנון שאפשר לציירו כחומה המנסה לשמר אותה. אמנם, צדדים שהיו בעבר חבויים ומורחקים מהנפש, מתגלים ומטופחים ובאמת אני חש בשדרוג תמידי של הנפש. עם הזמן הבדידות משתכללת ועוטה על עצמה מסיכות באופן אוטומטי ממש, מסיכות של יצורים שמחים ומאושרים בחלקם. אבל הבדידות חונקת וההתמכרות לה גורמת לי לטפח אותה, אך בעיקר היא גורמת לי לפחד ממך או ממך. ואני לא באמת מאושר בחלקי, אני רוצה עוד.

השבוע, באחד הלילות מצאתי את עצמי בערב שירה, הגעתי בזמן, ניהלתי שיחה או שתיים עם אנשים שהכרתי. בדידותי הביאה אותי להתיישב בפינה ליד הדלת, לא להפריע לאיש, בונה לעצמי את דרך המילוט הקצרה ביותר. לקחתי לעצמי את חוברת השירה שחולקה- "מניפסט האנשים". התחלתי לעיין בשירים וצבטה אותי כמו גם לכדה אותי השורה הבאה: " …אני האהוּב הבודד ביותר בעולם./לוידוי הזה לא היה תרגום למילים." השיר נקרא "זירת הפצע" מאת שחר מריו מרדכי. ואז הבנתי למה אני מרגיש מוזר בערבי שירה. יש משהו בשיר מאד אינטימי, זה לא חדש, אבל השירה היא העולם אליו כמהה הבדידות, השירה היא החברה הכי טובה שלה, הם מזינים אחת את השנייה. שירה צריך לקרוא לבד וברגע שהיא מוצגת בפני קהל היא מפחדת ומסתגרת, נעלבת מהבגידה ואולי גם גוססת, זועקת את מותה.

פרשת השבוע- נשֹא, מגוללת שלושה סיפורים מרכזיים. האחד של הנזיר, השני של האישה הסוטה והשלישי הארוך והמתיש את קורבנות 12 הנשיאים למשכן שמהווים את חנוכת המשכן והתחלת העבודה בו. מתוארים בנוסף, חלוקת המצוות בין הלווים והוראות להרחיק המצורעים מהמחנה. אתמקד בשני הסיפורים הראשונים- הנזיר, ואת החלק השני- אישה סוטה אשאיר למוזיקה.

מצוות של נזיר נכתבו, משום שהיו כאלו אנשים ולא משום שהייתה דרישה להתנזר. המקרא מתחשב באנשים שבחרו לא להתחתן ולהביא ילדים, לא לשתות שיכר, לגדל שיער וזקן ולהתבודד, לחיות עם עצמם ובמקרה של רובם מהם להתאחד עם עצמם ועם האלוהים בו הם מאמינים. המקרא גם מאפשר לנזירים לחזור בהם ולשנות את הדרך, דרך טקס קדמוני של גזיזת המחלפות ושריפתם יחד עם איזו חיה, אותם יקריב לאלוהים.

אני רואה בהתנזרות, כמו גם בסגפנות סוג של אמירה החותרת נגד מוסכמה כלשהי ולאו דווקא הבחירה המודעת של להתנתק מכל העולם. משהו בסגנון של: אני מתבודד, מגדל זקן ומתלבש בלויים, כי פגעו בי ואני רוצה לפגוע בחזרה בדבר הזה שנקרא הטבע האנושי. העולם יפה ומלא אפשריות, אז אני אכער אותו ואצמצם את האפשרויות . באותה מידה יש במעשה הזה של התנזרות או סגפנות, משהו מעורר רחמים וקצת אינפנטילי הייתי אומר. אם התנזרות הייתה המונית, כחלק ממחאה חברתית, קבוצתה חדורת אידיאלים ומוטיבציה לשנות, הייתי יכול לראות בה משהו חיובי. אולי הייתי מצטרף אליה. זקן ושיער ארוך כבר יש לי.

לפעמים אני מוצא את עצמי נע בין סולפיזם לבודהיזם, שתי תיאוריות או השקפות עולם שאני לא כל כך יודע מה בדיוק הן טוענות, אבל כן אני בטוח  "האני" שלי זוכה לטיפול מיוחד, אולי מיוחד מידי, לפעמים אני מרגיש שאני מתמכר לעצמי ואין שום דבר טוב בהתמכרות ובמיוחד התמכרות לעצמך. זה לא מגיע ממניעים אגואיסטיים, במובן הקלאסי של המונח. איכשהו הבדידות הפכה אותי לאגואיסט. אגואיזם היא הדלק המחזק את המנגנון, שמניע אותו, שמשמר אותך משאר האנשים. בשורה התחתונה גורם לך לפחד מהם.

אסיים את החלק הזה בסיפור חייו של המשורר האנגלי ג'ררד מנלי הופקינס, שאיכשהו הוא המשל והנמשל של בדידותי הממאירה. בגיל 22 המיר את דתו לקתולי, שנה לאחר מכן  התנזר והצטרף למסדר הישועים, הוא הפסיק לכתוב שכן אומנותו יוצרת קונפליקט עם אמונתו(מעניין הדמיון באותיות בעברית בין אמונה ואומנות) . אחרי שבע שנים הוא חזר לכתוב, כי לא יכול היה לכבות את תשוקתו. שיריו מעולם לא התפרסמו בחייו, אלא רק 30 שנה לאחר מותו. בדידות יכולה להיות אמונה דתית, אמירה או מחאה, בדידות היא דיכאונית, או מעשירה את הנפש, אבל לדעתי היא לא לעולם לא תחליף את מה שאנחנו נועדנו להיות. ומה נועדנו להיות?? זו כבר שאלה אחרת לפוסט אחר.

Get On Your Knees

המקרא בוחר להתעסק במקרה שבו אישה בוגדת בבעלה, אבל רק במקרה הזה ולא להפך. סטטיסטית רוב הבגידות בין בני הזוג, נעשות על ידי הגברים, אבל המקרא בוחר להתמקד בבגידתה של אישה. אם הבעל חושד באשתו, היא צריכה לבוא בפני הכהן שאותה ישקה ב-"מי המרים המאררים", שזה מים עם אפר ודיו, אם איברי הרבייה של האישה לא נפגעים כתוצאה משתיית המשקה והיא מצליחה ללדת, אזי פוטרים אותה מכל אשמה.

בוגדת אחת

אי לכך ובהתאם לזאת, המיקסטייפ השבוע יוקדש לנשים שסוטות ממסלולן. נשים שיוצרות מוזיקה עוצמתית, חזקה ומודעת לעצמה. זמרות שלא מפחדות מאף גבר, ששום מים מאררים לא יפגעו בהם, מוזיקאיות עם אמת, המלכות הבלתי מעורערות שלי, שבוגדות בי חדשות לבקרים עם גברים או נשים אחרים. אילו רק היו יודעות, שליבי עליהן, היו מתמסרות לי.

אפשר להוריד אותו כאן

או להאזין לו ב- iCast

לא לבד, אלפרד כהן השלישי

רשימת השירים:

  1. Blondie- Rapture
  2. Shannon- Let music play
  3. Kevin blechdom- Get on your knees
  4. Yoko Ono- Yes, I'm a witch
  5. Yeah Yeah Yeah's- Honeybear
  6. Fever Ray- Triangle walks
  7. Grace Jones- Well well well
  8. Scarlett Johansson- Fannin' street
  9. Kimya Dawson- I like giants
  10. Nina Simone- Mississippi Goddam
  11. דיקלה- בוחרת להיות
  12. Cat power- The Greatest
  13. Kate bush- flower of the mountain
  14. Janelle Monáe- 57821
  15. Amanda Palmer- Another year