הכל מהקול

כל הרעש הזה בינינו

שומר אותנו שקטים.

אלכסיס טיילור מתוך lay me down

 בתקופה זאת – בשעותיהן האחרונות של הלילות, בשעותיהם הראשונות של הימים אפשר לשמוע את שליחי הציבור קוראים לאנשים לסור  לבית הכנסת ולהשתתף בתפילת הסליחות המסורתיות. לא שבימים האחרונים יצא לי לשמוע את אותה קריאה, היא רק זכורה לי מימיי כילד, היא הייתה קריאה מהדהדת שחותכת את האוויר הנקי של הבוקר, קריאה שמרעידה את הטל ומשליכה אותו לקרקע ומנפצת את קיומו. הקריאה הזו מעירה את המצפון המנמנם שמתפתח לישות קטנה בתוך הגוף שנאבקת איתך בעודה תוהה ושואלת שאלות. אחרי כמה דקות ששליח הציבור מתרחק לעבר רחוב אחר או שמא סיים הוא תפקידו וחוזר לבית הכנסת. הכל שב לקדמותו ואפשר להמשיך לישון. ככה בערך זכורים לי ימי הסליחות מילדותי.

חזרה להווה, הקולות היחידים שאני שומע היום הקשורים לתפילה – הן קולות הפעמונים של הכנסיות וקולותיו המוקלטים של מואזין המסגד. יום יום כל אחד בזמנו שלו מהדהדים את האוויר. אחרי כמה זמן מתרגלים וקולות אלו משתלבים בחיי היום יום ומאבדים לדעתי את החשיבות, הרובד המעצים של הקולות הללו משתלב עם הזמן לשאר הרבדים והופך למעין יצירה פוליפונית שלמה ורק לפעמים הפעמונים או המואזין מצליחים להרטיט את ליבי כמו שעשה שליח הציבור בילדותי. אינני מקשיב יותר לקולות הללו. אני מאזין למוזיקה אחרת, לצלילים שפונים למקומות אחרים, לא לאלו המעירים את המצפון, אלא למקומות אחרים באזורי הרגש השונים. יכול מאד להיות שמצפוני נקי וגם יכול מאד להיות שאף צליל בעולם לא יעיר אותו משנתו.

**

בפרשת האזינו ממשיך משה להיפרד מעמו ומחייו והפעם הוא בוחר לעשות זאת בצורה הספרותית של שירה הוא מבקש מכולם להאזין לה, לשירה האחרונה של חייו שמסמלים את לידתה של היהדות ושל עם החדש. ההספד של מותו עצמו, דברי פרידה מנתיניו ומהאנשים שאותם הנהיג דרך ארוכה. זו הגרנד פינאלה שלו. וכמובן שהשירה גדולה מהחיים, מלאה באפוס ובמשמעיות הרי גורל. כאמור מילותיו האחרונות של משה מגיעות בצורת שירה, כי רק באמצעותה הן יכולות לחדור עמוק לתוך הנפש, לפרוט על נימי הנשמה, להיחקק בחדרי הלב ולהינצר לנצח נצחים.

לקולו של אלוהים יש מתווך שיבוא בדרך כלל בצורת נביא או מלאך, יש יגידו שהמשוררים של העת החדשה הם סוג של קולות האל. המשותף לכולם שהם אנשים של המילה, הם חייבים לדבר את הטקסט להוציא אותו לעולם. וזה עובד גם ההפך, מי שרוצה שאלוהים ישמע אותו צריך לזעוק ולצעוק ודוגמא יותר רלוונטית לימינו היא תקיעת השופר. הקולות המונפקים מהשופר פותחים את שערי השמיים לפי המסורת ואלוהים מקשיב לקולות הרחוקים ממנו ולפי האמונה מנסה להאזין על מנת לתקן ולהשלים.

במבוא לספר הקול והמבט שערכו ורד לב כנען ומיכל גרור פרידלנד מוסבר כי תהליך הפנמתו של הקול אל הטקסט יצר מערכת יחסים בינארית בין כל מיני סוגות של קולות זה המאולתר וזה המחושב, זה הפועל בניגוד לרצונו של מנפיק הקול וזה המודע הנואם את הטקסט. כמו כן קיימים כמה סוגים של שיפוט הקול אם הוא אותנטי ואם מזויף, אם מתעתע ואם תמים.

בשירתו האחרונה של משה אפשר להבחין בקולו האותנטי הטרגי המבכה את מר גורלו וגם את קולו של האלוהים, שמשה שימש כשליחו הראשי. משה המגמגם שלמד לדבר עם השנים ולהפוך לרטוריקן דגול מבטא את הפיצול הפנימי של תחושתיו המבטאות כאב ומנגד גם הצלחה. הבחירה הספרותית שלו להיפרד מעמו ומאלוהיו מצביעים על רגישותו למילים ולמשמעות שלהן. כוחן של המילים יבטאו באמצעות קולו וכוחו החזק ביותר של הקול יתבטא באמצעות לא אחרת מאשר –  השירה.

סיפורים יפואים(את מי את יונקת בשם החלומות?)

לאחרונה יוצא לי לזכור את השירים המתנגנים בחלומותיי, מצליח להקשיב להם, יותר מזה אפילו להאזין להם בעודם מתנגנים. השירים זכורים לי יותר מהעלילה המתרחשת בהם. בלילה באחד מהחלומות הלא זכורים ההם, מצאתי את עצמי שומע שני משפטים המהדהדים כשיר. התאמצתי במיוחד להבין אותן: "כשאת מגמגמת ואני מתפתל / את מי את אוהבת?"  שמעתי אותם בלחש, כאילו התת מודע שלי דאג לפלטר אותם. קמתי מייד למסך של הגוגל והקלדתי את שתי השורות הללו. בתוכי קיוויתי להבין על מי אני חולם, איזו אהובה מהעבר מנסה לחדור את חומות ההדחקה וההכחשה הקשוחים והבצורים לעבר המודע, איזו אהובה מנסה לערער את המודע השלו והנקי שלי. גוגל מצא שמדובר בשירם של פורטיסחרוף "על המשמרת"  שאת השיר שר רמי פורטיס ואת הפזמון שר ברי סחרוף בפילטר של מגאפון. ובכלל מדובר בשיר מחאה על המדינה ההרוסה שלנו, בימים שלאחר מלחמת לבנון השנייה.  מצאתי את עצמי מבולבל, אך לא רציתי להניח לזה. אחרי כמה זמן כבר הבנתי את מי אני שואל בשיר – את מי את אוהבת? ואיך היא קשורה למצב של המדינה שלי ואיך היא קשורה למצב הנוכחי של החיים שלי. הבנתי.

הלכתי אצל מי שהציע לי יותר חיים.

הלכתי אצל אלוהים

הציע לי את כל החיים

רציתי יותר רציתי את כל החיים.

יונה וולך

 הפרק המוזיקלי של השבוע עוסק בהספדים, לוויות ופרידות מהחיים. בדרך כך הספדים נקראים לאחר המוות, במקרה שלנו, כשהמוות ידוע מראש אפשר כבר להתחיל בנאומי הפרידה ובשירים העוסקים בכך, עוד לפני הסוף עצמו. לדעתי עדיף לאדם לשמוע את ההספדים עליו כשהוא עוד חי, להעצים את חייו, את המשמעות שלהם בעודו בחיים, זה יותר מכובד מלהקריא הספד בבית הקברות כשמושא ההספד קבור מתחת לאדמה.

פעם רשמתי באיזה שרבוט שהייתי רוצה מסיבה בלוויה שלי, שאנשים לא יהיו כל כך עצובים, הייתי רוצה שיקריאו שירים וינגנו מוזיקה טובה ויהיה אוכל משובח, אבל זה תמים כשאתה חולם  כמו ששר טום וויטס בשירו על אובדן החבר הקרוב לו, הוא נזכר בשבועה שלהם למות ביחד, אבל כאמור זה תמים כשאתה חולם. כרגע אני עוד חי למרות שמותי ידוע, כל אחד יודע שהוא ימות, אבל לא יודע מתי.

עוד אפשר למצוא במיקסטייפ, את אריקה באדו, הדלתות, פטריק וולף, הקיור ואת שיר הלוויה המפורסם של המלחין גוראן ברגוביץ. אז אל תהיו כבדים, כולם מתים בסופו של דבר.

אפשר להוריד כאן

אפשר להקשיב או להאזין ב – iCast

רשימת השירים

  1. Brutal assault – funeral for a trend
  2. The doors – break it through
  3. Mink – funeral song
  4. Suburban kids with biblical names – funeral face
  5. Releigh moncrief – lament for morning
  6. Erykah badu – fall in love
  7. Patrick wolf – eulogy
  8. Tom waits – innocent when you dream
  9. The cure – the funeral party
  10. Death cab for cutie – I will follow you in the dark
  11. Goran bregovic – edelezi
  12. Sun city girls – funeral mariachi
מודעות פרסומת

אל תגיד מחר

העתיד, העתיד רק הורס את ההווה..

רוז'ה ואדים

 מה יהיה איתי, שואל את עצמי, באותם רגעים שכמעט ושום דבר לא זז, הפקק לא משתחרר, מרגיש תקוע ואז כמו תמיד, צפות להן מעל פני השטח, מעל הקרקע, מעל החיים האמיתיים אותם מחשבות על העתיד הצופן לבוא, מחשבות על זמנים בהם יהיו חידושים טכנולוגיים איתם לא אצליח להתמודד וצעירים ממני יקראו לי זקן מחשבתי. מחשבות על זמנים בהם אהייה בוודאי מישהו אחר שאני קצת מכיר במראה וקצת מזדהה עם העבר שלו, מחשבות על העתיד, תמיד מגיעות כשהכל תקוע. אני לא זוכר מה חשבתי לפני עשר שנים, אלו מחשבות עתיד למיניהן הציפו אותי כשנתקעתי וזה די מוזר לי שאני לא זוכר, אבל זה לא משנה כבר.

 אל הלא נודע

אנחנו ממשיכים במסעם של בני ישראל במדבר והפעם בפרשת שלח לך, שבה משה מתבקש לשלוח מרגלים לתור את הארץ המובטחת, משה בוחר 12 אנשים ממנהיגי העם לתור את הארץ. כשהם חוזרים, עשרה מהם מציגים בפני העם כי הארץ יפה ומשגשגת, אך מבוצרת היא וככל הנראה לא יהיה ניתן לכבוש אותה. שני המרגלים האחרים, כלב בן יפונה ויהושע בן נון משבחים את הארץ וטוענים ההפך, אך העם מאמין לדעת הרוב ומפחד מפני העתיד הקרב, מפני הכניסה לארץ ישראל ולכן מלין בפני אלוהים ושליחו משה. אלוהים מצדו כועס מאד ומעניש את עשרת המרגלים במוות ואת שאר העם לנדודים של ארבעים שנה במדבר, עד שלמעשה ימותו כל בני הדור יוצאי מצרים ויקום דור חדש לבני ישראל. למרות שכתוב שאלוהים ציווה את משה לבחור שליחים לצאת לישראל, הפרשנות הרווחת היא שהעם ביקש זאת ומשה ואלוהים נענו לבקשת העם לדעת מה צופן להם בעתיד. אך במקום לשבח ולהלל את הארץ שהבטיח אלוהים לבני עמו ויתרה מכך לסמוך על החלטת האלוהים להביא אותם לארץ המובטחת, יוצאים המרגלים נגד ומוליכים את העם לדרוש לחזור למצרים. החטא של המרגלים ושל העם היה בכך שהוא רצה לראות את העתיד מבלי לסמוך על אלוהים ועל עצמו, הדור שיצא ממצרים היה מוג לב.

אם כך, לפי הפרשנות שלי החטא של בני ישראל היה לרצות לראות את העתיד והעונש כמובן הוא לא להגיע לעתיד, אלא להישאר במדבר ארבעים שנה, למעשה להישאר בהווה תמידי. אלוהים העניש את בני ישראל משום שלא הייתה לבני ישראל היכולת לחיות באי ידיעה ובאיזו צורה גם לא הייתה להם היכולת לסמוך על עליו. העונש של חטא המרגלים, הוא כבד, הוא יותר כבד ומרושע מהעונש על חטא העגל למשל, ששם בני ישראל החליטו לפסל את דמותו של אלוהים וכאן הם החליטו להתערב בעשייה האלוהית.

יש משהו מאד מדרבן כשאנחנו חושבים על העתיד, אנחנו מתחילים לפנטז או להזות איך אנחנו עושים כל מיני פעולות שיובילו אותנו למטרה, שיעשו אותנו מאושרים. למשל אחרי דייט ראשון מוצלח אני מדמיין לעצמי את הדייט הבא, את הדברים שאני הולך להגיד, בונה לעצמי מהלכים ואם התאהבתי במבט ראשון אז אפילו אני חושב קדימה יותר. דוגמא נוספת למשל, אדם שנלכד בשבי בתקופה הראשונה של השבי יחשוב איך משחררים אותו, מביאים מטוס, שולחים סיירת לוחמים וכד'. אבל אני חושב שהמחשבות האלו על העתיד באיזושהי צורה הורסות לנו את ההוויה עצמה, כשאנחנו חושבים על העתיד אנחנו ברוב המקרים מכניסים את עצמינו לסוג של סכימה אחת או שתיים וננעלים עליה ולכן כשעובר הזמן והדברים לא מסתדרים לפי הסכימה שיצרנו, אז לרוב אנחנו מתענים, נשברים, מאבדים את הביטחון העצמי ומאפילו מתחילים לפחד. דמיינו לעצמיכם שאתם מסוגים לראות את עצמיכם בעוד עשר שנים זה יכול להבעית. אין כל תועלת בידיעה על העתיד לבוא.

 עזה כמוות, עזה

הטעות הגדולה של משה הייתה שהוא שלח לתור את הארץ מנהיגים, פקידים, פוליטיקאים לצורך העניין והוא לא שלח תחקירנים או מומחים שהיו מביאים פירוט מדויק איך נראית הארץ ומה אופייה וכד', משה שלח פוליטיקאים שהגיעו לארץ עם דעה מוקדמת ולכן חזרו עם ביקורת נוקבת לכאורה. זו בדיוק הטענה שלי, אל משתתפי המשט לעזה באוניית מרמרה הטורקית, מדובר בארגון קיצוני הנתמך על ידי ארגוני טרור שרוצים להרוג (לא משנה את מי) חבורה של פוליטיקאים בעלי דעות קיצוניות נשלחו למטרות פרובוקציה בלבד ולא למען הסיוע ההומניטארי אותו דגל שהם נשאו לכאורה.

גם הממשל הישראלי טעה וממשיך לטעות בכך שהוא לא מסיר את המצור הימי לעזה, הוא מפחד שמא יעבירו לעזה טילים ואמצעי לחימה אחרים. אנחנו לא צריכים לחשוש מכך, קודם כל אנחנו צריכים לאפשר לתושבי עזה לחיות וכמו שאנחנו מספקים להם אמצעים, לאפשר גם לשאר ארגוני זכויות אזרח לספק צרכים הומניטאריים באשר הם.

לסיכום הייתי אומר שנוצרה סיטואציה קצת ילדותית מצד הממשל הישראלי והן מצד אותו ארגון זכיות אזרח לכאורה. זכותו של כל העולם לדרוש מישראל שיסירו את המצור מעזה אבל לא בצורות אלימות ופרובוקטיביות מסוג המשט לעזה. הממשל הישראלי חושב יותר מידי על העתיד במקום לראות ולהבין מה קורה עכשיו, בעתיד אולי צפויה מלחמה והתחזקות של ארגון הטרור החמאס, אך אולי גם צפוי שלום. אנחנו צריכים להבין עכשיו שיש אזרחים בעזה חפי מפשע הנמצאים תחת מרותו של ארגון טרוריסטי וקיצוני ואנחנו צריכים לעזור להם. העולם צריך להבין שמחאה היא לגיטימית אבל מבלי שתכלול בתוכה פצועים והרוגים.

 שיראהבה

אם אין לך עבר, אז לא יכול להיות לך עתיד כך פחות או יותר, לא ממש מדיוק אומרת הקלישאה. אז לפני 21 שנה יצא האלבום הכי טוב של להקת הקיור- Disintegration השנה היא 1989 אני ילד בן שמונה בכיתה ב, אני זוכר כמעט בוודאות ששמעתי לראשונה את שיראהבה, באותה השנה. כמה שנים מאוחר יותר השיר הזה ממשיך ללוות אותי, אחר כך נזכרתי ששמעתי את זה לראשונה בגיל שמונה והיום זה  נחשב לאחד משירי האהבה הטובים בהיסטוריה ואחד מהשירים האהובים עליי בכל הזמנים. שיר שבו רוברט סמית' המנהיג של להקת הקיור חיבר והקדיש לאשתו, שיר שמחבר את האהבה לשירים ולמוזיקה ולכן הוא נרשם במחובר- lovesong

פעם לפני המון זמן, עשר שנים כמעט אמרתי לאהובתי דאז, ברגע רומנטי שכזה שהייתי רוצה שנגיד אחת לשנייה "אני אוהב אותך" בדיוק באותו הזמן, לא אחת אחרי השני ולהפך, אלא בדיוק באותו הזמן, כמו שבודלר הסביר רגע אחד שבו נוצר ניצוץ אחד ויחיד, אף פעם לא הצלחנו להגיד אחת לשנייה אני אוהב אותך בדיוק באותו הזמן, אבל לשיר את שיראהבה של הקיור בתיאום מופתי הצלחנו וזה יצא לנו טבעי, היו הרבה ניצוצות.

אבל לא רק שיראהבה יש באלבום הזה, יש שם כמעט הכל, את pictures of you  שיר הגעגועים המקסים שנכתב אי פעם על אהבה ואושר שלא יחזרו. שירים על התפוררות והתרסקות מנטלית, שירים על כמיהה וזיכרון, שיר ערש מקסים והכל ברוח התקופה, במוזיקה אפלה וגותית המלווה באורגן ובגיטרות מנסרות, אך יש גם שמחה ותקווה, זו מוזיקה הומנית.

האלבום אחרי 21 שנים רלוונטי מתמיד, אפשר לזהות בו את כל ההשפעות על אמנים עכשווים בז'אנרים השונים, אבל אף אחד כמעט לא הצליח להגיע לרמת כנות שכזאת כמו שרוברט סמית' הגיע באלבום הזה. זהו אלבום מכונן ומעצב. ההוצאה המחודשת כוללת את האלבום עם שיפורים דיגטליים, אלבום ובו קטעים נדירים שליוו את ההקלטה של האלבום וקטעים מהופעות חיות של שירי האלבום. שלושה דיסקים שהאחד הוא חזרה לעבר והשני הוא חפירה והתעמקות בו והשלישי הוא התרפקות וסוג של זיכרון על הכמיהה לראות את הקיור בהופעה חיה, רצון וחלום שתמיד היה לי.

The cure- Disintegration 2010 part 1  להורדה

The cure- Disintegration 2010 part 2  להורדה

 

תחיו את ההווה

אלפרד כהן, השלישי.

לאהבה אין מדינה

כל העולמות באו למשתה,

כל העולמות

זה אחר זה ידליקו לפיד

בהיכל הגוף החוגג

בטירה שפתחה שעריה

לשמש..

זלדה

 

סיפור שהטריד את נפשי השבוע- יצחק אטינגר ניצול שואה התאהב אחרי המלחמה בגלינה, בתם  של הזוג שהציל את חייו במלחמה. השניים החליטו למסד את אהבתם, הם גרים בארץ ורוצים למות ביחד, כמו באגדות. אבל משרד הפנים רוצה לגרש את גלינה, שאינה יהודיה. סיפור האהבה בין יצחק לגלינה התחיל לפני עשרים שנה, יצחק הצליח לאתר את מצילו בביילארוס, באותו מפגש טעון הוא התאהב בגלינה, במבט ראשון. הם חיים יחד שבע שנים ברמת גן.

לא מזמן קיבלה גלינה מכתב ממשרד הפנים המורה לה לצאת מהארץ במכתב נאמר ואני מצוטט: "מאחר שלאורך שנים, לא הצלחת להוכיח את כנות הקשר, ולאור העובדה כי מר אטינגר חש מחויבות כלפיך, משרדנו לא מצא מקום לאשר את הבקשה. מחויבות אינה כנות קשר" הזדעזעתי עד עמקי נשמתי מהמשפט האחרון- מה זאת אומרת מחויבות אינה כנות קשר, ממתי משרד הפנים הפך להיות מומחה לעניינים שבלב. כשנשאל יצחק מה יקרה אם יגרשו את גלינה, הוא ענה שיתלה את עצמו. למות למען אהבה זה לא כנות קשר?! למדינה אין אהבה.

מִּשְׁפָּטִים (החוקים)

פרשת השבוע- משפטים, ממשיכה את זו של שבוע שעבר ולאחר שקיבל משה את לוחות הברית ועליהן עשרת הדיברות, ממשיך אלוהים לחוקק בפניו חוקים, באותו מעמד של הר סיני, הוא מחוקק חוקי חברה, בין אדם לחברו בין אדם לאדמתו, בין אדם לרכושו, חוקי עבדות, חוקי שמיטה, דיני עבדים ודיני נזיקין. הפרשה מפרטת עשרות חוקים שרלוונטיים עד ימינו ויש חוקים כמו: שן תחת שן, עין תחת עין שנשמעים מזעזעים ואכזריים בימינו שלנו. בהקשר לפרשת משפטים, הבחנתי בתקופה האחרונה בתופעה שקצת מדאיגה אותי, ביטול חוקי הכנסת על ידי בית המשפט העליון.עשרות דיונים נערכים בבית המשפט העליון הדנים בעתירות של אנשים פרטים או מוסדות מאורגנים נגד חוקי המדינה. כנראה שלא רק אני הבחנתי בתופעה המדאיגה הזאת וגם יו"ר הכנסת, רובי ריבלין שמוביל מהלך לחקיקה בכנסת שתפסול אפשרות ביטול חוקים על ידי בית המשפט העליון, אני חושב שזהו צעד מבורך וחשוב, הרי הכנסת שהיא למעשה מייצגת את העם, אותי ואתכם, את המדינה שלי ושלכם, מחוקקת את החוקים, היא הרשות המוסמכת לכך. במדינה דמוקרטית, בית המשפט תפקידו לשפוט.

למרות שמדובר בצעד מבורך,נוצרת בעיה, כי אלו היושבים בכנסת, נבחרי העם לא מספיק מוכשרים וזאת בלשון המעטה לדעת ולהבחין מה טוב עבור המדינה ותושביה, כי למרות הכול ולמרות האהבה החזקה, הכנסת מחוקקת חוקים שמשרד הפנים אוכף, צריך לומר מפרק משפחות ואהבות כמו זו של יצחק וגלינה. נתראה בבג"צ.

 

עוגת אהבה(יש חוקים)

אני מחשיב עצמי רומנטיקן חסר תקנה, אחד ששולח פרחים, בוכה בסוף של קומדיות רומנטיות, אחד שמבין באמת את הסוף של קזבלנקה, שזוכר את הנשיקה הראשונה וגם זו האחרונה, אחד שרוצה לאהוב כמו אלפרד דה מיסה וזו'רז' סאנד כמו גוסטב פלובר ולואיז קולה. אחד שאופה עוגות בזמן שאתן ישנות. כמו שאמר ורתר: "האהבה: רעב שאין לו שובע…"

אני אוהב לאפות יותר מאשר לבשל, כי באפייה חייבים להיות מדויקים ולציית לחוקים ולכמויות, במיוחד באפיית בצק שמרים. חוקים זה דבר טוב, כי צריך מסגרת. החוק היחיד שאפשר לעבור עליו באפיית עוגה, זה בכמויות השוקולד.

מחר בעולם מציינים את ולנטיין דיי- חג האהבה וכרומנטיקן חסר תקנה וכאזרח ששומר על החוקים, החלטתי לחגוג את חג האהבה עם עוגת שמרים מדהימה.

מה צריך?

לבצק( יש להכין יום מראש) של מקס ברנר:

3 כוסות קמח

שליש כוס חלב

שליש כוס שמנת מתוקה

חצי כוס סוכר

שתי ביצים

שלוש כפות מים

שלוש כפיות שמרים יבשים( 15 גרם)

150 גרם חמאה

קורט מלח

 

 למלית:

חצי כוס שמנת מתוקה

חבילת שוקולד מריר קצוץ

200 גרם ממרח נוטלה

200 גרם חמאת בוטנים

50 גרם חמאה

שתי כפות אבקת קקאו

שתי כפות ברנדי

איך עושים?

בצק: בקערה גדולה שמים הקמח, החלב השמנת הסוכר הביצים והשמרים ומערבבים במשך 10 דקות. למי שיש מיקסר זה יותר קל, אני אוהב בידיים. מוסיפים את החמאה והמלח וממשיכים לערבב עד רבע שעה, עד לקבלת הבצק. מכסים במגבת מטבח למשך שעה. כעבור שעה מכניסים הבצק למקרר לשעה נוספת. הופכים את הבצק ומחזרים למקרר לעוד שעתיים. הופכים שוב ואז מחזירים למקרר לעוד 12 שעות.

מלית: מרתיחים את השמנת בסיר קטן. בקערה גדולה שמים את השוקולד ויוצקים עליו את השמנת החמה ומערבבים עד שהשוקולד נמס. מכניסים פנימה את שאר מרכיבי המלית ומערבבים עד ליצירת קרם אחיד.

מחממים תנור ל- 160 מעלות. מחלקים הבצק לשניים ועל גבי משטח מקומח מרדדים עד לעובי דק במיוחד. מורחים מחצית המלית על כל חלק של בצק. מניחים את שני החצאים אחד על השני ומגלגלים לגליל(אפשר שיהיה בעצם שני גלילים) מניחים על תבנית טפלון. מכניסים לתנור ואופים במשך 45 דקות. מוציאם ומגישים. עוגה מדהימה לחג האהבה.

 

שירי אהבה(אין חוקים)

מחקרים פסיכולוגיים חקרו ומצאו כי אנחנו מתאהבים במבט ראשון, ברגעים שקורה לנו משהו מרגש אחר, כמו ראיון עבודה, מעבר דירה וכד'. אז מופרשים במוח חומרים שמקלים/מזרזים ההתאהבות במבט ראשון. בדיוק כמו יצחק שמצא את מצילו בביילארוס והתאהב מהרגע הראשון בבתו, גלינה. אני התאהבתי במבט ראשון רק פעם אחת בחיי וזה היה אחד הרגעים המקסימים שחוויתי.

בשיר אני חווה סיפור אהבה שלם, בכל השלבים שלו מההתאהבות הרומנטית, דרך הפרידה הכואבת והסקס הסוער ועד להשלמה, עד לרגע שניתן לדבר ללא מילים ולהבין- החברות העמוקה.מעניין אלו חומרים מופרשים במוחי כשאני שומע שיר כזה.

שיר טוב אוגד בתוכו זיכרונות רבים ורגעים בלתי נשכחים שנצורים בלב. שיר טוב יכול לגרום לי כאב ושנאה, אפאטיה ומרירות, אבל גם התרוממות של הנפש לשמיים, לבית מקדש נצחי. אספתי תשעה שירים, תשעה שירי אהבה שכל אחד מהם הוא פרק וכל אחד מסמן משמעות אחרת באהבה.

שלושה שירים שאני מתאהב בהם בימים אלו ממש

Gill scott heron- ill take care of you

Sharon van etten- love more

Josh ritter- change of time

שלושה שירים שאוהב כל החיים שלי

The beatles- in my life

Nick drake- northern sky

The cure- lovesong

ושלושה שירים(קאברים) שלימדו וגילו לי דברים שלא ידעתי מקודם

Bon iver- your love: outfield cover

Beck- true love will find you in the end: Daniel Johnston cover

Hot chip- nothing compares 2 u: Sinead o'connor cover

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 4 להורדה

הקאבר של הוט צ'יפ לשינייד אוקונר מסתיים בשירם שלהם-in the privacy of our love שמתאר אהבה צנועה שחוותה רגע אחד ובודד ולמרות זאת הייתה אהבת אמת ולא תחזור עוד. שירה של זלדה- המשתה, עמו פתחתי מתאר אהבה בכל הסוגים כמעט והסוף שלו מתאים לזה שלי, לשירם של הוט צ'יפ: "במקדש הרוך הנצחי/ החצוב/ באפלולית/ של רגע נמוג". הרגע היחיד של האהבה נחצב בבית מקדש נצחי. אני אומר, אספו הרבה רגעים, אין חוקים באהבה. חג אהבה שמח.

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי.