לכו כָּנמלים(או שלא)

הקיץ כאן, זו העונה למחות ברחובות

מיק ג'אגר

 נמלים השתלטו לי על הדירה, יצורים קטנים ושחורים, בעלי שלושה זוגות רגלים אוכלי חינם ואוכלי הכל, נמלים מהזן המצוי במדינתנו התנחלו לי על הדירה. כמו במצעד מתהלכים אחד אחרי השני על הקיר, אל המושבה, בונים לעצמם את הקן, מלקטים פירורי מזון נידחים על הרצפה שלא מצאו את עצמם בפח האשפה.קני נמלים אינם קבועים ומשתנים בהתאם לצרכים ולמרות זאת החלטתי לרסס ולקטול אותם. מבטי נעצר לכמה שניות בעת שהתזתי את התרסיס הקוטל, כל נמלה באשר היא נטשה את הקבוצה ונמלטה כל עוד כוחה בה. עשרות נמלים נראו כמתרוצצים ומחפשים אחר מחסה שישאיר אותם בחיים. לך תבין נמלים, את המושבה הם בונים בשיתוף פעולה מרשים ודבקות במשימה מרשימה אף יותר, כולם מלוכדים למען רעיון אחד, קבוצה אחת מאוחדת דבקה במשימה של בניית הקן. אבל כשגורם חיצוני מאיים על הרעיון ורוצה להרוס אותו, כל אחד ואחת לעצמו ולעצמה, מבלי שאף אחד ינסה לעזור לשני להחזיק מעמד ולשרוד, מבלי להלחם למען הבית. הכל מתפרק והרעיון מתעופף מהדף התרסיס הרעיל וכולם מתים ונעלמים מהעולם כלא היו. זהו סיפורן של הנמלים בדירה שלי ובטח גם בדירות אחרות. הנמלים כמשל על החברה שלנו בימים אלו: עשרות מחאות והפגנות מבלי רעיון אחד שילכד את כולן  ויוביל את כולנו למושבה אחת נורמלית ומתוקנת. בקבוצת נמלים ישנה המלכה שתפקידה להוביל את כולם אל האוכל כלומר אל היעד ורק אצלנו אין מלכה ואין הנהגה וכמו הנמלים בכל פעם שסוף סוף נתאחד יבוא מישהו לרסס אותנו ואז כל אחד ינוס על נפשו ונתפרק.

*

פרשת מַסְעֵי היא הפרשה שנועלת את ספר במדבר וכשמה כן היא: מתארת את המסע של עם ישראל במדבר. בנוסף מסופר בה על הצבת הגבולות של ארץ ישראל, מינוי חדש של נשיאים לכל שבט ושבט, הכנת ערי מקלט לשבט הלווים ודינים בנושא רצח בשגגה.

במילה מסעי חבויות שני מושגים, בהם ארצה לעסוק. האחד- סיעה כלומר התחברות של קבוצת אנשים למען מטרה ורעיון, שמהווים חלק מקבוצה גדולה יותר והשני- סיוע כלומר עזרה ותמיכה. סיפורם של בני ישראל במדבר הוא סיפור מסע ממקום למקום של אנשים שהתחברו יחדיו למען רעיון אחד גדול וכל החברים בקבוצה מחוייבים לתמוך אחד בשני על מנת להגשים את המטרה.

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם–עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם.

זהו הפסוק השני של הפרשה שבעצם מסכם את המסר הסמוי שלה ואת הרעיון המרכזי של הפוסט הזה. הקבלה מסבירה את הפסוק הזה כך: בכדי לצאת למסע כלשהו צריך מוצא, כלומר בסיס מוצק של רעיון ומטרה. הבסיס זה מה שהאדם רוצה ואם האדם הוא חלק מקבוצה כמו במקרה של בני ישראל מחויב הוא להיות מחובר הן לרעיון ולמטרה והן לחברים בקבוצה. רק דביקות וחיבור ברעיון ובקבוצה אפשר לצאת לדרך. אחר כך בהמשך הפסוק זה מתהפך כל קודם מסע ואז מוצא. זאת אומרת שהאדם מתחיל לפעול אם במעשים ואם במחשבות למען הקבוצה, למען החברים בה ולמען האידיאולוגיות שלה. האדם יכול לגלות את עצמו מחדש באמצע המסע ולמצוא רעיונות ומטרות חדשים שישרתו אותו ואת הקבוצה.

לפני כמה ימים, הבחנתי בשלט במאהל המחאה בשדרות רוטשילד תל אביב: "העם שלנו מלוכד, שר האוצר אתה לבד" ואז שאלתי את עצמי, האומנם? האם באמת אנחנו מלוכדים כמו שהסיסמא בשלט אומרת. לא יכולתי שלא להפסיק לחשוב על השלט הזה והוא ערער את נפשי. בחלקים רבים בתוכי אני שמח להיות בן לתקופה שמנסה לשנות, בזמנים של מהפכות, אבל חלקים אחרים שומעים את מנהיגי המחאה ולא מסכים איתם, יותר מזה דבריהם שנשמעים ברובם עילגים ומביכים אותי, כמו למשל דפני ליף: "אני לא אוהבת את המילה מנהיגה, אני אוהבת את המילה מחברת. זה התפקיד שלי כאן" לא יכול להיות שזו המנהיגה של המהפכה הכי גדולה שקרתה כאן מאז ימי הפנתרים השחורים, לא יכול להיות?! אם את לא רוצה להנהיג, תפני את הבמה למי שכן ותסייעי לו כמה שצריך.

במקומות אחרים נשמעים בקול נמוך יותר שזו מחאתם של המפונקים וזאת למרות שהם מסכימים עם הרעיון, רק לא עם התוכן והסגנון. ואז כמגיפה צצו להם עשרות מחאות אחרות בנושאים חברתיים חשובים והעניין הפך לטרנד הכי חם בקיץ והכי כיף לעסוק בו ברשתות החברתיות ולדון בו במדיות הותיקות יותר. ממרחק לוויני מטאפורי שכזה, אנחנו נראים כנמלים שמתיזים עליהם ריסוס וכולם מתפזרים לעשרות כיוונים מנסים להציל את חייהם, אלו שאין להם כסף לדירה, אלו שאין להם כסף לדלק, אלו שאין להם כסף לתת לילדים שלהם, אלו שלא מקבלים מספיק כסף עבור עבודתם וכמו הנמלים ברגע שהרעל יגע בגופם הם ימותו. המחאה שלנו תמות ותתפוגג כלא הייתה.

אנחנו, כן אנחנו, אני מרגיש חלק בתוך כל הבלאגן הזה, חייבים להציב לעצמינו מטרות ויעדים, להבין לאן אנחנו הולכים, לקראת איזה מסע אנחנו צועדים. אנחנו צריכים להבין מה אנו רוצים ואז יהיה יותר קל להרגיש מחוברים. נהייה מלוכדים, משולהבים ושלוחי רסן כאחד. אחר כך אנחנו צריכים הנהגה אחת וחזקה שתהווה אלטרנטיבה להנהגה הקיימת, איננו חפצים באנדרלמוסיות נוסח מצרים ותוניסיה שלמרות שהמהפכה בהן צלחה, הפכו למדינות חסרות כיוון ומבולבלות. מישהו שיוביל אותנו במסע הארוך,המפרך והחשוב של החיים שלנו, לעבר השינוי המיוחל.

זו העת להתארגן, לא לאפשר להתפצלויות מיותרות להפריע. זו העת להתלכד ולהתחבר לסיעה אחת. כי אפשר וצריך אחרת. זו העת להתרחב ולהתחזק, כי הכל פה קורס ודורש טיפול. זו העת לגלות מחדש את המדינה הזאת. זו העת לכתוב את ההיסטוריה של דורנו, לכתוב את מוצאנו למסענו ואז כל אחד מאיתנו יכתוב את מסענו למוצאנו.

You gotta learn to live and live and learn

מוזיקאים שמתאחדים לסיעה אחת נקראים להקה, אמנים ומוזיקאים נחשבים ,סופר סטארים שכאלו המתחברים יחד נקראים סופר גרופ. לכאורה כל אמן ואמן בסופר הגרופ מניח את האגו בצד ותורם מכישרונו לקבוצה החדשה שנוצרה. לפעמים זה עובד, לרוב זה נכשל. אבל אני לא יכול להתעלם מיצירות הפופ/רוק שנוצרו בעקבות חיבורים מהסוג הזה. ברוח המהפכה והדרישה לאחדות וללכידות קבלו את מיקסטייפ סופר גרופ.

אלפרד כהן, השלישי

אפשר להוריד כאן

אפשר לשמוע ב- iCast

רשימת השירים

  1. הבליינים- הכל יכול
  2. Broken social scene- chase scene
  3. The traveling wilburys- not alone any more
  4. Monsters of folk- say please
  5. The dead weather- 3 birds
  6. The velvet underground- some kinda love
  7. Blakroc- what you do to me
  8. Cream- strange brew
  9. Broken bells- citizen
  10. Antony & the johnsons- fistful of love
  11. תמוז- אני לא יודע איך לומר לך
  12. The raconteurs- together

שבועת הנקמה

מִי יִבְנֶה יִבְנֶה בַּיִת בְּתֵל אָבִיב?
מִי יִבְנֶה יִבְנֶה בַּיִת בְּתֵל אָבִיב?
אֲנַחְנוּ הַחֲלוּצִים
נִבְנֶה אֶת תֵּל אָבִיב
הָבוּ חֹמֶר וּלְבֵנִים
וְנִבְנֶה אֶת תֵּל אָבִיב

לוין קיפניס

ב- 2006 בשנה האחרונה שלי ללימודים עבדתי כפקיד קבלה במפעל היי טק שהיה ממוקם במפעל תעשייה בעומר שבדרום. את המקום אבטחו סטודנטים למינהם מאוניברסיטת בן גוריון והמכללות האחרות באיזור. שם הכרתי את אחד מחבריי הטובים ביותר דאז. באותם ימים סטודנט לתואר שני במנהל עסקים, נשוי צעיר, מצפה לילדו הראשון ומאבטח. עוד לפני שסיים את הלימודים החל טל לחפש עבודה באיזור מגוריו, חיפושיו התרחבו צפונה יותר מבאר שבע, אך ללא הצלחה רבה. בצעד של ייאוש החל לחפש עבודה בתל אביב והוא מצא מייד. אבל מה, אליה וקוץ בה, את ביתו הוא הקים בבאר שבע ורוצה מאד לחיות בה. חברי לא ויתר. יום יום השכים בארבע לפנות בוקר תפס את הרכבת הראשונה לתל אביב בכדי להגיע בזמן למקום העבודה החדש. במהרה התרגל למציאות המוזרה הזאת ואשתו ההרה תמכה בו לאורך כל הדרך. אחרי כמה זמן הבין שלנסוע ברכבת לעבודה בתל אביב זהו מסע מסויט. הרכבת נוסעת לאט, עוצרת פעמים רבות, צפיפות איומה ולעיתים קרובות יוצאת הודעה שמתריעה על הפסקת הנסיעות בשל עבודות תשתית למינהן. חברי לא התייאש והחליט לנסות את האוטובוסים, גם יותר זול וגם אין תקלות לא צפויות, אבל אז נתקע בפקקים והצפיפות הייתה עוד יותר נוראית מזו של הרכבת. יום יום היה מגיע לעבודה תשוש כשכוחותיו אפסו, כשחזר הביתה צנח למיטה והזוגיות עם אשתו נגררה למשבר. אחרי שלושה חודשים הגיש טל את התפטרותו וחזר הביתה, בסה"כ הוא רצה לפרנס בכבוד ולחיות בעיר הולדתו באר שבע, כן! באר שבע! לא תל אביב, לא רמת השרון ולא הרצליה פיתוח.

*

חודשים לא פשוטים על החברה בה אנו חיים, ממחאה למחאה, ממאבק חרישי למאבק זועם, דרך ספינים תקשורתיים ופוליטיים והכל דרך התנהלות מבישה ומתנשאת של מנהיגי ועשירי החברה. ממאבק עובדי משרד החוץ, השופטים הקורסים מהררי התלונות, עובדים סוציאליים שמקבלים שכר משפיל, הרופאים, היצואנים, עובדי המפעלים בפריפריות. לא פשוט- לא פשוט בכלל וזה לא נגמר כאן. החברה מתפלגת, דתיים שונאים את החילוניים ולהפך, השמאל בז לימין ולהפך ועוד..

ובנוסף לכל זה, מחירי המזון והיסוד עולים, השכר הממוצע במשק נשחק(כבר עשר שנים לא הייתה עלייה בשכר הממוצע!!) והשבוע על סדר היום הציבורי- מחאת האוהלים, אין דירות לרכישה, מחירי השכירות מרקיעי שחקים. בשבוע האחרון נשטפתי בהסברים, בניתוחים ובהצעות איך לפתור את בעיית הדיור. הוצפתי בקולות מחאה, זעקה וכאב ושמעתי את הסבל הנשנק מהלב ומנגד בקולות המתנגדים למחאה, זו מחאת השמאל, ושל מפונקים, של עשירים חסרי כיוון ומטרות שרוצים לרקוד ולשיר בחופש הגדול.

פרשת השבוע- מטות. בני ישראל אוטוטו נכנסים לארץ המובטחת והם מוכנים מתמיד, מסעם הארוך חוצה הדורות עומד להסתיים והם נערכים בהכנות ובסידורים אחרונים להגיע למטרה. אבל עוד לפני המקרא מלמד אותם את משמעות הנדרים, הם מצטווים בפקודת משה האחרונה לנקום את דמם של המדיינים על כך שפיתו את גברי ישראל. משה מכריז על יהושע כיורשו. כמו כן מספרת הפרשה את מאווים של שבטי גד וראובן להתבדל משאר העם ולשכון מעבר לירדן, כלומר לא בגבולות הארץ המובטחת, דבר שמעלה את זעמו של משה ואלוהים. הפרשה מסתיימת באזכור נוסף של כל תחנות המסע שעברו בני ישראל במדבר.

שבועת אלפרד

ברוח הפרשה ובעקבות המאורעות האחרונים רוצה אני לנדור את נדרי ולהישבע אמונים לעיר בה ארצה לחיות, להקים משפחה, להתקדם, להשפיע, להגשים עצמי, להתפרנס, לבנות בית ובסופו של דבר למות ולהיקבר בה- תל אביב.

כששמעתי מסביבי כיצד סולדים ומזלזלים במחאת האוהלים רק משום שהיא צמחה בתל אביב, אני מודה שעברו בי מחשדבות כמו אלו של יורם קניוק, שכתב השבוע שצריך להקים את מדינת תל אביב ולהיבדל משאר מדינת ישראל. ביקשתי בליבי כמו השבטים גד וראובן להיבדל מהמקום החשוך והרקוב הזה שנקרא- מדינת ישראל.

למרות שכעת, דירתי השכורה נמצאת אי שם בלב יפו, חבריי יכולים להעיד שאחד החלומות שלי זה לקנות בית בשדרות רוטשילד בתל אביב, כן! זהו אחד מהחלומות הגדולים שלי(עוד לפני שהתחזק מעמדה של השדרה בשנים האחרונות) ולא אוותר ואאבק עליו. אני משלה את עצמי, אין ביכולתי לרכוש דירה בשדרות רוטשילד בתל אביב ואפילו לרכוש דירה בירוחם או בקרית שמונה. כיום המרחק בין החלום שלי למציאות הוא גדול ולא ניתן למדוד או אפילו לדמיין אותו, קשה מאד לתכנן או לסלול את דרכים אליו. אני לא בן עשירים, משכרותי נמוכה במקצת ממשכורת הממוצעת במשק ואני באוברדראפט ניצחי ולמרות הכל, לא אפר את שבועתי ואבנה לי בית בתל אביב, אשתה בבתי הקפה שלה, אטייל ברחובותיה, אזיע בלחותה, אנדנד את ילדיי בפארקי השעשועים שבה, אעשה בה את כל עניניו הבנאליים והיצירתיים של האדם.

גלויה: משבר הדיור האיטלקי- שנות ה-30

*

כמו שפתחתי בסיפור שממחיש היטב את בעיית הדיור בפרט ואת הבעיה החברתית בישראל בכלל וכמו כן עונה לאלו שדורשים מאיתנו התל אביבים לצאת ממנה לפריפריה שלכאורה זולה. ארצה לסיים בעוד סיפור שמחזק את התמונה: באותה שנה שעבדתי כפקיד קבלה השכרתי דירה יחד עם עוד שתי שותפות במרכז ב"ש בדירה שגודלה 90 מ"ר, שלושה חדרים פלוס סלון רחב, בקומה הראשונה בבניין של ארבע קומות. שלשתינו שילמנו אז 1500 שקלים לחודש, כלומר 500 שקלים כל אחד. השבוע צלצלתי לבעל הדירה שלי דאז, הוא לא זכר אותי, בכל זאת עברו שש שנים. שאלתי אותו בכמה הוא משכיר את הדירה היום, תשובתו הייתה בנימה רגועה ושלוה ולא מתנצלת: 3500 שקלים, עלייה של 2000 שקל בשכר הדירה, יותר מ-50% ובמילה אחת- מטורף!

ככל שאני מנסה לפגוע בך, יותר כואב לי

אחת מהוראותיו האחרונות של משה כמנהיג הייתה להשיג נקמה במדיינים, הוא ציווה לחסלם את כולם כולל נשים וטף. למזלם של המדיינים, חייליו של משה סרבו פקודה וחסו על הנשים ועל הטף. משה רצה למגר את התופעה שנקראת המדיינים, את ההשפעה הרעה שלהם על בני עמו.

לא כמו החיילים של משה אז, אני חושב שהגיעה העת לנקום במדינה שהזניחה במשך שנים את הרווחה, שלא דאגה לחלשים להתחזק, שלא עודדה את המתחזקים להתחזק עוד יותר ושמרה על רק על אלו שהיו שם מלכתחילה. הנקמה נובעת בעיקר מחוסר איזון, הנקמה מחפשת למגר את הכתמים שנוצרו בנפש. והנקמה פוגעת והרסנית ולפעמים זה קשה, אבל חובה עלינו לנקום. כי הגיעה העת להחזיר את האיזון ואת התקווה, לנקות את הכתמים שמסתירים זיכרונות יפים, מפריעים לתכניות עתידיות ובעיקר מסתירים את ההווה. אין זו נקמה בין אישית, זוהי נקמה במדיניות, בממשלה, באלו שניתנה להם האחריות לנהל במדינה הזאת אורח חיים תקין ושוויוני כמה שאפשר.

קבלו שירים של נקמה

אפשר להאזין ב- iCast

אפשר להוריד כאן

אלפרד כהן, השלישי.

רשימת השירים

  1. Ice cube- no Vaseline
  2. Nicki minaj- roman's revenge
  3. Don cavalli- vengeance
  4. Lily allen- fuck you
  5. The bees- chicken payback
  6. Fisherspooner- the best revenge
  7. The Decembrists- the mariner's revenge song
  8. James brown- the payback
  9. Justin timberlake- cry me a river
  10. John lennon- how do you sleep?
  11. Neko case- vengeance sleeping
  12. Danger mouse & sparklehorse- revenge

חארם

לאומנות קיצונית, פחד, גזענות, קנאות דתית; אלו הן הדרכים למשוך אנשים אם אתה מנסה לארגן בסיס המוני של תמיכה במדיניות שלמעשה מיועדת למחוץ אותם

נועם חומסקי

 אחרי חופש חנוכה הוחלט על ידי הנהגת כיתה ה-1 בבית ספר יסודי בבאר שבע להחרים את קרן, לא מדברים איתה לאף יוצרים איתה קשר ומנדים אותה מכל פעילות חברתית באשר היא. אינני זוכר  מה היו הסיבות שהביאו לחרם הנורא הזה נגד קרן שהייתה עד אז אחת מהמקובלות. התנגדתי לחרם הזה, חשבתי שהוא מטופש אבל האמת הייתי קצת מאוהב בקרן. לא חששתי למעמדי ושיחרימו גם אותי, אחרי הכל הייתי השוער הכי טוב בבית הספר והאחראי למוזיקה במסיבות הכיתה. אם היו מחרימים אותי בעקבות התנגדותי להחלטת הנהגת הכיתה, היינו מאבדים את האליפות והמוזיקה הייתה ישנה ולא עדכנית. ישבתי ליד קרן בשולחן, דיברנו בהפסקות, אני זוכר היטב את כאבה ואת הדמעות שלה, כל ניסיונות של המורים וההורים לשולם כשלו. בדיעבד הייתי צריך לנצל את המצב לטובתי ולהפוך לחבר שלה, אך לא הרגשתי נוח אז, נבוך כמו גם נבוש. למרות תהיותיהם של חבריי לכיתה, המשכתי לדבר עם קרן עד סוף אותה שנה. בחופש הגדול היא הודיעה לי שהיא עוברת עם אביה להולנד. הודעה זו שלה שברה אותי וריסקה לי את הלב. אחרי כמה שנים ראיתי את קרן שקפצה לביקור בישראל במסיבת בר המצווה של אורי, חברי הטוב, שמחתי לראות אותה, שמחתי להבין שאין יותר חרם והיא השלימה עם מרבית חבריי מכיתה ה-1. מאז אותם ימים, חרם בעיניי הוא אקט מרושע וילדותי, אבל השבוע שחוקקו חוק שאוסר אותו, נתמלאתי זעם וצער בו זמנית על המדינה בה אני חי שהופכת לפאשיסטית וקנאית שמונעת מכל אחד מאיתנו את אחד מהערכים החשובים בכל חברה מתוקנת באשר היא וזהו- חופש הביטוי.

פרשת פינחס היא עמוסה באירועים: היא מתחילה ברצח הנתעב של פינחס את זמרי בן סלוא ששוכב עם בת מדיינית לעיני כל, ממשיכה למיפקד הנוסף שעושים לקראת כניסת בני ישראל לארץ המובטחת. בנות צלופחד היתומות והפמניסטיות דורשות את נחלתן בארץ המובטחת. משה מצטווה לעלות על הר העברים בכדי לצפות בארץ המובטחת והפרשה מסתיימת בסדרה ארוכה של הסברים חוזרים וטרחניים על קורבנות ועל חגי ישראל.

הסיפור שבו אתמקד הפעם הוא בסיפור הקנאות של פינחס הכהן לעומת חולשת ההנהגה של משה: הרקע: חלק מהגברים נענו לפיתויי נשות מדיין, השבט שליד, וקיימו איתן יחסי מין והיו אלו שהלכו רחוק יותר והתחזו לעובדי אלילים כדי לזכות בלילה שטוף זימה וצלא תשוקה עם אחת מנשות המדיינים. התופעה הלכה והתרחבה ותפסה כותרות ולא זכתה לטיפול מצידו של משה המנהיג. יום אחד החליט זמרי בן סלוא יהודי מבית טוב לשכב עם אחת מנשות המדיינים לעיני כל. פינחס הכהן לא יכול לסבול יותר את הבושה ושלף את רומחו ואיתו דקר למוות את השניים. לכאורה פינחס רצח את השניים ועבר על אחד מהחוקים החשובים של היהדות, אך אלוהים החליט לברך אותו והבטיח לו כהונת נצח. קנאתו של פינחס לדת גרמה לו לרצוח אנשים שביטאו את אהבתם בפומבי, אך במקום להענישו כאמור קיבל ברכה. פרשה זו הביכה רבות את הדרשנים מחז"ל ועד ימינו, כי יש בה מן הלגיטימציה למעשה קנאות ורצח הסותרים את ערכי היהדות.

קנאות נוצרת ומתחזקת בזמנים בהם הממסד והמנהיגות נחלשים ומתקשה להתמודד מול תופעות חברתיות המזיקות לסדר הקיים. ומה מאפיין אנשים קנאים, הם תמיד יטענו שהם מבצעים את מה שכל אחד באמת חושב ולכאורה מבטאים את התת מודע הקולקטיבי. נשמע לכם מוכר? בימינו אנחנו חווים בחולשה ממסדית, ראש הממשלה שלנו אינו מסוגל לבצע אף מהלך שיקדם את החברה הישראלית או ליזום מהלכים שיחזקו את מעמדינו מול אומות העולם המתוקנות. החולשה שלו מביאה אנשים קנאים, טיפשים וצרים מחשבתית, כלומר חברי הכנסת לחוקק חוקים שלדעתם מבטאים את הלכי ליבם של העם. ראש הממשלה בנימין נתניהו כמו משה רבינו ברגע של חולשה משתתק. נתניהו בחר לא להיות נוכח במליאת הכנסת כשהצביעו לטובת חוק החרם. משה עמד מהצד כשאר פינחס החליט לקחת את החוק לידיו.

הקנאות הולכת ומתחזקת בחברה שלנו, יותר ויותר קבוצות של חרדים ושומרי מסורת בעיקר בוחרים בדרכים המנוגדים לחוק ואשר שוללים את החופש ואת ההרמוניה בחברה שלנו,יתרה מכך קבוצות אלו מרשים לעצמן לחוקק חוקים משל עצמן, להלן פסקי הלכה מוזרים ומשונים המנוגדים לנורמה הקיימת בחברה בשנת 2011. יותר ויותר קבוצות אנטי דמוקרטיות צוברות את כוחן על חשבון אותה חולשה ממסדית, אישים כמו אביגדור ליברמן רודפים אחר מתנגדיהם בתחושות קנאות מבעיתה, העם עבורם הוא הערך העליון, יותר מחיי האדם, יותר מחופש הביטוי. משני הצדדים נשמעים לפעמים קולות המנבאים מלחמת אזרחים והחברה הולכת ומתפלגת ומתפוררת, אולי באמת הגיע העת למלחמה.

אסכם ואומר שמהבחינה הזאת השבוע האחרון היה קשה עבורי ויותר מתמיד. כאדם חופשי נדקרתי בחזי ודמי הבלתי נראה מתבוסס על רצפת דירתי השכורה ומתאדה לשמיים כי אף אחד לא רואה אותו וזהו לא דם אמיתי, זהו דם מדומה של חלק מחברה עוד יותר מדומה שאיבדה את הכיוון והדרך.

I wanna fuck you like an animal

אבדה דרכי בתחומים נוספים, בתחום הרומנטי למשל מוצא את עצמי יותר מפתה מאשר מנסה לאהוב, פועל בשביל מטרות מיניות בלבד, היטיב לכתוב יעקב שטיינברג "ותהיי כְּדג במצולה הקרֵב אל החכה" אינני לוחש יותר מילים של מאהבים, אינני מחזר יותר בכדי להתאהב. זוהי דרך אסורה, אבל קלה יותר. רגעים אחרי אני מרגיש שחטאתי, אך תחושות אלו חולפות.

אני כמו העיר פומפיי שאיבדה את זהותה והפכה לעיר חטאים מלאה זימה, את רחובותיה עיטרו איברי מין מוגדלים שתושביה היו ידועים בהלך רוח חרמני במיוחד. עד שפרץ הר הגעש ווזוב והחריב את העיר כולה. כמו פומפיי, אני עתיד להיחרב. כמו זומרי בסיפור פרשת פינחס עתיד אני שידקרו אותי ברומח למוות.

מיקסטייפ השירים של השבוע בזנות ובתשוקה, בפיתויים ובהתחזויות- תיהנו.

אפשר להוריד כאן

אפשר לשמוע ב-iCast

אלפרד כהן, השלישי.

רשימת השירים

  1. The ramones- 53rd & 3rd
  2. Deerhunter- desire lines
  3. Nine inch nails- closer
  4. Modest mouse- tiny cities made of ashes
  5. Hall and oats- maneater
  6. Datarock- the pretender
  7. New order- temptation
  8. Project jenny, project Jan- pretend
  9. The magnetic fields- seduced and abandoned
  10. Washed out- you & I
  11. Memory tapes- pretend the devil isn't real
  12. Eels- I'm going to stop pretending that I didn't break your heart

כֻּל כַּלְבּ בִּיגִ'י יוֹמוֹ

..וזאת אני יכול לומר לכם על מהותה של קללה: אך יצאה לאוויר לעולם, אין כח שיכול להפסיקה או לבטלה. קורבנהּ, אין בידו אלא לשנות כיוונה ולהחליפה ואת זה יכול הוא לעשות רק בדרך אחת- מתוך שהוא משנה את עצמו…

מתוך הסרט קללה לברכה(1947)

 חשבתי לעצמי בימים הלחים הארוכים האחרונים שטופי השמש ללכת לקוראת בקפה או למכשף, אפילו לנומורולוג שיטקסו לי עצה, לא ממש מדויק, אני רוצה שיקראו ויחזו לי את העתיד, כי ההווה שלי אם להיות קמצנים וגם לא בכיינים- לא משהו. הייתי באמת רוצה לדעת אם יהיה טוב יותר, כך שאוכל להירגע ולישון בלילות הלחים נטולי המזגן. תחושות של ייאוש ממסכּות את חזותי. קללה עקשנית זורמת בנימים הכי צרים שלי ונישאת לה בבטחה על כדוריות הדם האדומות שלי. אולי מכשף יעודד אותי ויגיד לי שאתבסס כלכלית ואולי קוראת בקפה תגיד שהאהבה קרובה להידפק על דלתות ליבי ואני אהיה נכון לפתוח אותן ואולי הצלצול בטוסטר אובן שמבשר את סיום אפייתה של עוגה, יעניק כנפיים למלאך שיבוא להושיע אותי. ואולי בעצם אני צריך להקשיב לחברה טובה שלי שמתעקשת שאלך לאיזה לרב מקובל, לשתות מבקבוק מים שברך עוד מקודם והוא יסיר את הקללה ויברך אותי לקצת טוב.

הפרשה של השבוע- פרשת בלק מגוללת סיפור עם מוטיבים משליים ואלמנטים של אגדה, בעלי נמשל ומוסר השכל. בלק מלך מואב, חושש מהעם היהודי החדש בהנהגתו של משה המתקרב לשטחים שלו ובמקום לצאת לקרב שבוודאי יפסיד בו, בוחר לנקוט בטקטיקה אחרת, הוא פונה לנביא/קוסם- בלעם (ככל הנראה כשאנחנו מיואשים וחסרי כל סיכוי, אובדת בנו היצירתיות ואנו פוני לאורקלים למיניהם). בלק מבקש מבלעם שיעזור לו במערכה מול היהודים, שיקלל את הלוחמים היהודיים. בלעם הנביא בעל שיח ודברים עם אלוהים שואל אותו והוא כמובן עונה לו שעדיף שלא יתעסק עם משה ובני ישראל. בלעם מסרב לעזור לבלק שזה מצידו לא נכנע וכעבור כמה ימים פונה שוב לבלעם שזה שוב שואל את אלוהים והפעם עונה לו אלוהים בחיוב.

הסיפור מקבל תפנית סגנונית, בלעם יוצא רכוב על אתונו לעבר בלק בכדי לסייע לו במערכה מול בני ישראל, אך באמצע הדרך רואה האתון מלאך עם חרב בידו והיא מסרבת בתוקף להמשיך ללכת. בלעם כועס ולא מבין למה אתונו שמשרתת אותו נאמנה כל ימיה מסרבת להמשיך ללכת ואז פותחת האתון את פיה ומסבירה לי כי מלאך האלוהים ובידו חרב אימתנית בפניה ותמהה כיצד הוא לא מצליח לראות אותו. בלעם מתעשת ורואה את המלאך וחוזר בו. ובמקום לקלל את בני ישראל הוא מברך אותם. לא הצלחתי להבין וכנראה שלעולם לא אצליח להבין מדוע אלוהים מאשר לו תחילה להצטרף למזימתו של בלק ואז עוצר בעדו ושולח לו מלאך.

בימאי הסרטים, וס קרייבן (הסיוט ברחוב אלם) אמר לא במקוריות רבה שהחיים הם התמודדות של הקללה שלך ויש שתי דרכים להתמודד איתה- האחת להפוך למפלצת או לפנות לדרך אחרת להפוך את הקללה לברכה. מראש הוא טוען שהחיים הם קללה ורובנו הם יצורים מפלצתיים, הטובים שבינינו הפכו את הקללה שבחיים לברכה. אולי זה מוסר ההשכל של פרשת השבוע, אלוהים נתן את אישורו לבלעם שילך וישתף פעולה עם בלק אך קיווה שיתבצע בו שינוי ויהפוך למברך.

ברכות הופכות עם השנים לקללות ולהפך, קללות הופכות לברכות כמו במקרה שלפנינו- בלעם ברך את עם ישראל: " עם לבדך ישכון ומגויים לא יתחשב" כיום אני מפחד מאד שהברכה זו היא-היא הקללה הגדולה שלנו, שאנחנו הופכים למבודלים משאר העולם, מדינה שלא מקבלת יפה את הזרים שבה וכפי שכתבתי בתחילת הפוסט רק שינוי יהפכו את הדברים.

סיפורי ז'ורז'

בעתות קדומות עוד לפני עלייתן של דתות מונותיאיסטיות כמו היהדות והנצרות, בעלי חיים ובעיקר בעלי הכנף היו ככלי נבואה של אלו שעסקו בדבר. "מאמינים אנו שציפורים מסיומות לא נולדו אלא כדי לשמש את אומנות הנבואה", אמר המסאי מריוס טוליוס קיקרו בן התקופה של רומא העתיקה. האתון בסיפורו של בלעם מחזקת את הרעיון הזה.

לפעמים אני מדבר אל ז'ורז' החתולה שלי, בלילות בעודה מטפסת אל מיטתי ותופסת את מקומה אני  מסכם לה את יומי, אבל בעיקר אומר לה את מה שאני רוצה שיקרה. מספר לה על החלומות שלי שבקרוב מאד היא תצטרך לחלוק את המיטה עם עוד בן אדם שתהייה בת זוגתי, שאני אמצא עבודה חדשה ועוד. ואני יודע שהיא עונה לי, לא בדרך וורבאלית אלא בדרכים אחרות שמאפיינות חתולות, יללה חרישית, התגפפות מתפנקת. ברוב הפעמים ז'ורז' בדרכה שלה מאשרת לי, מסכימה שעוד בן אדם ישן במיטה הזאת, אבל לפעמים אני חושב שהיא מלגלגת לחלומות שלי ומייד מזנקת ללכוד תיקן חסר מזל. אילו רק יכולתי להבין אותה יותר.

העצבות היא ברכה. העצבות היא קללה. העצבות היא המאהבת שלי.

באותם הזמנים בהם החיות היו כלי חשוב לבנות תחזיות, הנבואה הייתה המקצוע הפופלרי בשוק העבודה, כולם רצו לדעת את אשר צופן העתיד, כולם רצו להבין מה הכוכבים אומרים ורק המוכשרים ביותר ידעו ואת הידע הזה שלהם מכרו לכל אלו שדרשו והייתה דרישה, הו! כמה שהייתה דרישה. אך היו גם בינהם נוכלים שהתחזו לנביאים ובתחפושתם מסרו בעיקר תחזיות תפלות. עם הזמן הנבואה איבדה מזוהרה ויש שמייחסים למשה רבינו או לישו את הקול החדש של הנבואה. העתיד הפך לפחות ופחות אופנתי משום ששכנה בבני האדם האמונה שמישהו מגן עליהם ובתמורה לאמונה הזאת, יזכה אותם בחיים טובים אם לא בחייהם אז אחרי מותם.

באוסף השירים הנוכחי העוסק בין היתר בתחזיות והתנבאויות למינהן, במלאכים ובקוסמים, בנביאי אמת ובנביאי שקר, בברכות ובקללות. ובין כל השירים המעולים, נמצא השיר של לו ריד- קוסם. בו הוא מבקש מקוסם שיציל את חייו. השיר הכי אמיתי שמבטא את מה שאני מרגיש. תקשיבו הוא קורע לב.

אפשר להוריד כאן

אפשר להאזין ב- ICAST

אלפרד כהן, השלישי.

רשימת השירים:

  1. Kaiser chiefs- I predict a riot
  2. שוטי הנבואה ואיזבו- הוא
  3. Ladytron- Predict the day
  4. משינה- שלח לי מלאך
  5. N.E.R.D- God bless us all
  6. Serg Gainsbourg- sorry angel
  7. Roy orbison- blue angel
  8. Wild nothing- my angel lonely
  9. Lykke li- sadness is A blessing
  10. Iron & Wine- pagan angel and a borrowed car
  11. Young galaxy- peripheral visionaries
  12. Bat for lashes- the wizard
  13. Fern knight- awake angel shake
  14. Lou reed- magician(internally)
  15. The flaming lips- in the morning of the magicians

מת כמו המים

בלב האור איזו שקיקה

למקור מים חסום

(מתוך מים חסום מאת ספי שפר)

 משהו בתוכי מת, לא גוסס, לא על ערש דווי, לא במצב אנוש, אלא מת. מוות קליני של הנשמה, יהיו כאלו שיגידו שזהו דיכאון, אבל בדיכאון מרגישים את הכאב ואני-אני, לא מרגיש כלום, לא דמעות לא כאב בחזה, לא מתרגש, לא מתגעגע ולא מפחד. הנפש מתה ורק המוח ברובו פועל(יכול להיות מאד שהחלק שאחראי על הרגש כבר לא). השעה קצת אחרי שלוש בלילה, כבר יום שבת, חזרתי לא מזמן מאירוע חברתי, בראשי מהדהדת שורה משירו של זוהר ארגוב, שמעתי אותו בוקע בלחש מאחד הדירות בבניין המגורים שלי: איך נתתי לה את כל שיריי ולא נותר בי שיר אחד שמח. אני יכול לדקלם את השיר הזה בעל פה גם אם ישימו אותי בצינוק ויעירו אותי באמצע הלילה, אבל השורה הזו לכדה אותי כאילו שמעתי אותה לראשונה, כצייד צבאים שקוטל את הצבי הראשון שלו וכאילו הייתה שורה מההספד בלווייתה של נפשי המתה. הייתי אולי מעדיף מוות קליני מאשר להתהלך בין הבריות כשרק הזיכרון משמש ככלי היחידי לחיות, שמאפשר לי לקום לעבודה, לאכול, להיות מנומס ולחייך, לשלם חשבונות ואפילו לכתוב את הפוסט הזה. אנשים שורקים לי אחרי, אני נזכר כאילו לא שומע.

מים כידוע לכולם מסמלים בין היתר את החיים, הם הבסיס לכל צורה חיה באשר היא ובעל תפקיד מרכזי בכל גוף חי. ואולי בגלל זה בחר המחבר המקראי לשלב בפרשת השבוע- פרשת חוקת שעוסקת ברובה במוות את סיפור מי המריבה הידוע- בני ישראל מבקשים מים, משה מקבל הוראות מאלוהים לדבר אל סלע ובמקום זה מכה אותו ויוצאים מים. אבל לפני שאעסוק בסיפור הזה ארצה לעסוק בנושא המרכזי של הפרשה הלא הוא- מוות.

תחילה מתואר לנו תהליך ייחודי והוא יצירת אפר מפרה אדומה, החומר הזה יטהר כל אדם שבא במגע עם מישהו או משהו מת. ביהדות המוות הוא אבי אבות הטומאה ומלמדת אותנו להתמקד בעולם החיים ופחות בעולם הבא, לא במקרה טקסי הקבורה היהודיים הם הצנועים והדלים ביותר מכל הדתות. חלק אחר יפרש טומאה שכזאת באיסור בתרומת איברים של המת, אבל כל אלו שמתנגדים לתרום איברים שוכחים את אחד מהערכים החשובים ביהדות- החיים, לחיות חיים של כאן ועכשיו, אחד מהערכים שאני הכי מעריך, אבל מה לעשות, אנשים מתים והמוות סובב אותנו ומעסיק חלק מהאנשים כמוני בצורה אובססיבית למדי.

שני אחיו של משה מתים בפרשה הזאת, אהרון אחיו, יד ימינו והדובר שלו ומרים אחותו, זו ששימשה כשליחה במשימת הצלת חייו של משה התינוק מהיאור היישר לנסיכות מצרים. משה הופך לאדם בודד, כל משפחתו מתה והוא נותר לבד במערכה מול עם קשה עורף שכל הזמן מתלונן ומבקש תנאים מחייה טובים יותר, הוא מבקש לחיות והוא צמא ואז משה ברגע של חולשה וחוסר ריכוז עושה בניגוד להוראותיו של האל ובאמוציונאלית לא אופיינית מכה בסלע ונענש- הוא לא יזכה לדרוך בארץ המובטחת. המים שמהם נמשה וניצל וסללו את חייו- להנהיג עם חדש, המים שיצאו מהסלע בעזרת שרביט ההנהגה שלו, הענישו אותו והרגו את חלומותיו.

אז מי ישקה את נפשי המתה במים, נראה שריקנות הנפש גרועה יותר מהמוות עצמו, אז מי ירווה את צימאוני. לפעמים נראה לי שאני כמו משה, שהכה בסלע במוט ולא דיבר אליו שנענש בעקבות כך. מת-חי המתהלך במדבר, בלי שום מטרה או חלום. בודד שסופר את ימיו לאחור, שקיבל חסינות מאלוהים, ששום מחלה או כל אסון אחרים יפגעו בו. אדם שלובש שריון בעל כורחי ואינני יכול להוריד אותו או להמיס אותו. מת כמו המים.

And the danger of the water meant it wasn't worth the bother

בעת העתיקה אדם צרך שבעה קוב של מים בשנה בממוצע, כיום האדם צורך מאה קוב לשנה! מקורות המים בעולם לא מספיקים לכל האנשים החיים בו ולכן נוצר מצב שחסר מים, כלומר שמשאבים של מים תמיד יהיו אבל לא מספיק לכמות האנשים החיים בפלנטה. בסופו של דבר המים יהרגו כאן את האנשים, כי אין מספיק לכולם.

מרים אחותו של משה סימנה את המים כמעט כמו כל אישה בתנ"ך. האיקונוגרפיה של הנשים בסיפור המקראי תמיד תהייה איכשהו קשורה למשאב של מים והפופולארי ביניהם הוא הבאר. כי אישה היא החיים והיא הדבר החשוב ביותר בחייו של הגבר המקראי, בלעדיהן הם ימותו. למשה הייתה אישה כושית, אך מרים אחותו הייתה האישה שאיתו, עזר כנגדו וכו'. אם מרים הנביאה הייתה אישה בת זמננו אולי היא הייתה לאה גולדברג שרשמה בשירה זה מכבר: אחרי מותי עוד יהיה משהו בעולם.

שירים עצובים הם השירים שעוסקים במונח הזה מים, אולי במקרה ככה יצא לי או שלא. בכל מקרה אספתי עבורכם שעה פחות כמה דקות של שירים מלאי מים, כי זה חשוב.

אפשר להוריד כאן

או לשמוע ב-ICAST

מת מצמא, אלפרד כהן השלישי.

רשימת השירים

  1. הגשש החיוור- מים לדוד המלך
  2. דוד פרץ- עצוב כמו מים
  3. Patrick Watson- Tracy's water
  4. Baxter dury- dirty water
  5. Lower dens- holy water
  6. Blonde redhead- water
  7. The futureheads- danger of the water
  8. Bodies of water- my hip won't let you
  9. Isobel Campbell & mark lanegan- cool water
  10. Bird by snow- across the water
  11. These trails- psych I & share your water
  12. Richard Hawley- you don’t miss your water
  13. How to dress well- you hold the water
  14. Jonsi- stars in still water
  15. Portishead- deep water