שיר שמח שרה

היא ישנה עמוק,

בלי חלומות.

לפני שנתיים נרדמה,

מאז לא קמה עוד.

ולמה לה?

חנוך לוין

 על ערש דווי, על מיטתי אשב אם בזו של בית החולים(תלוי במצב בריאותי) אם בזו של חדרי, אבקש לומר מילות פרידה לאשתי שתחייה(הסטטיסטיקה מראה שגברים חיים פחות) אחות בית החולים או המטפלת העובדת הזרה יקראו לה למיטתי והיא תחייך חיוך מר. אני אגיד לה שבכל חיי לא אהבתי אדם כמו שאני אוהב אותה, אני אוהב אותך יותר מהילדים ומהנכדים שלנו, הוסיף למשפט הפתיחה של דברי הסיום שלי. שבכל חיי פחדתי להפסיק להתאהב בה בכל פעם מחדש ועתה הפחד נעלם, הוא ימות יחד איתי. אישתי בוודאי תענה שהיא מפחדת להשאר לבד בעולם הזה, שהיא מרגישה זקנה ואני אענה לך בציניות קלה שאין לה למה, שהיא כבר זקנה ואישתי תענה לי בחזרה שמותי יזקין אותה בעשרות שנים. אני אחייך, אאחוז לה את היד ואמות. בכל חיי אהבתי אותך יותר.

פרשת חַיֵּי שָׂרָה מתחילה באופן אירוני דווקא במותה של שרה אשת אברהם והקנייה שלו בכסף את מערת המכפלה בקרית ארבע, בארבע מאות שקלים ליתר דיוק. אחרי שאברהם רכש לעצמו שטח לקבור בו את אשתו אהובתו כאחותו, אשת חיל. הוא פנה למשימה האחרונה שלו בחייו, למצוא בת זוג לבנו היורש ממשיך הדרך יצחק והוא שולח את אליעזר עבדו למצוא לו כלה בארץ הולדתו.

שרה היא דמות טרגית, היא הייתה עקרה, שפחתה, הגר ילדה את בנו בכורו של אברהם אהובה. היא התבקשה פעמיים על ידי אהובה ובעלה להתחזות לאחותו משום שהיא הייתה יפת מראה, היא לא נכחה בעקדת בנה יחידה יצחק ויותר מכך בחתונת בנה היחיד יצחק. הפרשה נקראת חיי שרה אך אין בה שום קשר לחיים שלה, אלא למותה וליצירת חיים חדשים בנרטיב היהודי.

אברהם אהב את שרה אשתו אהבת אמת, הם היו הזוג הראשון של היהדות. נאמר עליהם: " על כן יעזוב איש את איבו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". למרות מעמדו בארץ כנען הוא מתעקש לרכוש את חלקת האדמה שתשמש כמצבה שלה. המדרשים מתעסקים במות שרה ומכנים את האירוע הזה כחוויה קשה של אברהם, אחרי הכל הוא מאבד את אשת נעוריו, את אהבת חייו. חז"ל מוסיפים ומחזקים: "אין אישה מתה אלא לבעלה" כלומר האישה המתה רק לבעלה ולאהובה ואחר כך היא גם מתה לילדים שלה. על אברהם נאמר מייד אחרי מותה של שרה שהוא זקן ובא בימים(למרות שכבר יודעים את זה מפרקים קודמים) אבל אברהם הפך לזקן במיוחד, לבן אדם ריק ובודד.

לא אחת בחיי דמיינתי את חיי כבן אדם נשוי והסצנה שתיארתי בתחילת הפוסט רצה לי בדמיוני כבר כמה וכמה פעמים במהלך השנים. הסיבה העיקרית שהביאה אותי כבר בגיל צעיר לחשוב על חיי נישואין וזוגיות היא הרצון לתקן את חיי הזוגיות הקלוקלים של הוריי, מגיל קטן אני מביט אליהם מהצד ויודע שאפשר לעשות זאת אחרת, קראתי על זה בעיתונים ובספרים, ראיתי סרטים ואת השכנים. בערה בי אש התיקון. סיבה נוספת התווספה לה בתקופה האחרונה שהבנתי שאת החיים שלנו צריכים לחיות עם עוד מישהו, לחיות ולסבול אותם בזוג.

חיי הזוגיות של אברהם ושרה ידעו עליות ומורדות, כמו כל זוג נורמלי, שניהם שאפו לרצות אחת את השני ולהפך, אם בהצלחה ואם לאו. שרה הייתה המאמינה הגדולה של אברהם, בלעדיה הוא היה מתקשה ליישם את הקולות ששמע. הפרשה נקראת חיי שרה, רק משום ששרה האמינה וחיה, הצליחה היהדות לעבור שלב, לעבור דור ולעבור לסיפורם של יצחק ורבקה. לא בכדי בחר המקרא לתת לה שם של פרשה, הוא רצה להודות לה על מסירותה ויותר מכל לרומם אותה. למרות שלא נכחה בהר מוריה בעת שאברהם בעלה רצה לרצוח את בנם, היא נכחה בכל מקום ואברהם אהב אותה יותר מכולם בכל חייו.

קבר שרה

השטח שקנה אברהם שישמש מצבת אשתו שרה, מהווה עבור הרבה מהיהודים הוכחה ואסמכתה שאת האדמה רכשנו בהגינות והיא שייכת לנו, אבל במערת המכפלה בקרית ארבע בחברון חיים יותר ערבים מאשר יהודיים. יותר ממאה אלף ערבים מול בערך יותר מאלף יהודיים. ואנחנו, הממשלה והצבא עדין שולטים שם, בין היתר על סמך אותו וקסט מקראי. אך גם לערבים יש שם זכות לחיות.

מעמדו של אברהם באותם הזמנים היה רם ונישא, שמו נשמע למרחקים והחשיבו אותו כגדול וחכם, כשהוא ביקש לקנות שטח בקרית ארבע הוא נענה שאין צורך והוא יכול לקבור היכן שירצה את יקיריו, אך אברהם התעקש. כי תושב וגר אנוכי בתוככם, כלומר הוא ביקש רשות והתייחס בכבוד. לכן יהודים ישראלים שגרים בחברון או בכל התנחלות שהיא, ראו מקרה אברהם ולמדו ממנו איך להתייחס לזרים ואין צורך לשרוף מטעי זיתים או מסגדים. אני מאמין ואולי בתמימות שאפשר אחרת, צריך רק לנסות.

סיפורי סבתא וסבא

בילדותי זכורים לי המריבות הקטנות והחביבות בין סבתי שתחייה לבין סבי ז"ל. גם בעיני ילד בן 10 הם רבו על זוטות, החור בשקית החלב גדול או קטן. משהו הקסים אותי אז במריבות הללו והיום בדיעבד אפילו עוד יותר. אחרי שהסתיימה מריבת החור שצריך לעשות בשקית החלב. ניגש אליי סבי והסביר לי שסבתא מזדקנת והיא כבר לא מבינה כמו פעם, בשקט שהיא לא תשמע, הסאבטקסט אמר שהוא חולה על הנשמה שלה. לסבתא שלי היה תזמון מצוין, היא תמיד ידעה להיכנס לחדר בזמן שסבי שיתף אותי בדעותיו אודותיה. אני זקנה?! אתה גדול ממני בשבע שנים, אל תספר לו שטויות, סבתא צעקה. למזלי אחרי כמה זמן הם כבר קנו חלב בקרטונים.

הקסם שאבד

דווקא בשבוע שבו חשבתי ודרשתי באהבתם של שרה ואברהם, השיר שהכי עשה לי את זה השבוע דווקא מדבר על פרידה, סוף, קסם שאבד.  ההרכב האלקטרוני הקנדי קריסטל קאסטלס ביקשו מרוברט סמית(הקיור) לשיר את אחד משירי האלבום האחרון שלהם שיצא השנה והתוצאה- השיר של הקיור הטוב ביותר בעשור האחרון. קולו של רוברט סמית הוא מהבודדים בעולם שיכול באמת כאילו לשיר את אשר על ליבי ובקטע הזה הוא עושה את זה מצוין ומרגש.

עוד במיקסטייפ השבוע, אפשר למצוא שלושה הרכבי אינדי מאוסטרליה, כדאי לשים לב להרכב הפוסט פאנק שנקרא מיי דיסקו שאין ספק שיזכה לתשומת ליבי בזמן הקרוב או הרחוק. גם את מלכת הפופ, הלא היא רובין אפשר למצוא כאן ואפילו את יורשת העצר שלה ליקה לי(שתיהן משוודיה אגב).

מאותו איזור מאיסלנד נמצאת במיקסטייפ הזמרת אולוף ארנלדס שהוציאה אלבום על חברות והוא מקסים ביותר. לסיום לא יכולתי להמנע מלא לשים את הליקופטר של דירהאנטר במיקסטייפ הנוכחי, אחרי הכל מדובר בשיר מרטיט מתוך אלבום משובח. תורידו!

תזדקנו ביחד, אלפרד כהן השלישי.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס. 14 להורדה

  1. Das racist- you oughta know
  2. The go! Team- T.O.R.N.A.D.O
  3. Robyn- indestructible
  4. Crystal castles- not in love(feat. Robert smith)
  5. Lykke li- get some
  6. My disco- closer
  7. Girls- heartbreaker
  8. Sun airway- American west
  9. Olof arnalds- vinur minn
  10. Teletextile- what if i
  11. Darren hanlon- modern history
  12. Deerhunter- helicopter
  13. The lovetones- came dance with me
  14. The extra lens- cruiserweights
  15. Brian eno- emerald and lime

אביר האמונה

באמת! אינך צריך לפחד. איזה משפט מטומטם. אדון חמיל היה אומר, שהפחד הוא בעל בריתנו הבטוח ביותר…אדון חמיל אפילו הלך למכה, וזה מוכיח כמה הוא פחד.

רומן גארי

 אני? אני לא מפחד מכלום, כך לעיתים קרובות נוהג להכריז בהתרברבות מאצ'ואיסטית אופיינית, אין ממה למפחד אני אומר לעצמי, אנחנו מפחדים מהפחד עצמו, פחד זה לחלשים ונמושות, אבל בתוך תוכי אני מה זה מת מפחד, אני רק מנתב אותו לפעולות הכרחיות, הוא גם מניע אותי לפעול, פחד לא משתק אותי. פעם אחת בחיים שלי השתתקתי מפחד ומאותו אירוע למדתי שפחד לא אמור לשתק הוא צריך לגרום לך לפעול. היה זה ליל שישי, הימים הם ימי האינתיפאדההשנייה, בעיצומו  של השירות הצבאי הסדיר שלי, המיקום מחסום ארז-עזה . אני ויוסי סלים עושים משמרת במחסום, שנינו יושבים על כיסא פלסטיק, שני ג'ובניקים שמחזיקים באם 16 כי חייב, מלינים על כך שהצבא שם אותנו בעמדה כל כך מסוכנת, אנחנו אוכלים במבה ואני נשען על הבטונדה תוך כדי התנדנדות עם הכיסא, מדברים על קרן החברה שלי ואז משום מקום יורים עלינו, אבל יורים עלינו באמת, נפלתי מהכיסא והשתתקתי, יוסי סלים לידי משותק אף הוא, היריות נפסקו לרגע, המגב"ניקים כבר הגיעו והחליפו אותנו בעמדה. אחר כך שאלו אותנו למה לא החזרנו אש, שעניתי למפקדים שפחדתי הם רתחו מזעם. הנסיבות הלא נכונות של לחימה וצבא גרמו לי להבין שהם צודקים, פחד לא אמור לשתק.

פרשת וַיֵּרָא עמוסה בסיפורים בדרמות רוויה בעלילות, שפוסט אחד לא יספיק לי להכיל ולנסות להסביר מה יש בפרשה הזאת: שלוש המלאכים שחוזים את לידת יצחק(שרה צוחקת ומתקשה להאמין) כל אירועי סדום באשר הם,הפיכתה לעיר מאוסה וחוטאת, השמדתה, אונס בנות לוט את אביהן, אשת לוט שהופכת לנציב מלח, האירוע של אברהם עם מלך גרר אבימלך והאירוע הכי חשוב בפרשה- עקידת יצחק. בהתחלה ניסיתי להימנע מלדרוש בסיפור הזה, אמרתי לעצמי שכולם כבר דיברו על זה, רציתי להתעסק בדברים אחרים, אבל הבנתי שסיפור עקידת יצחק יותר מידי חשוב לי כרגע וארצה לשתף אתכם בו ובפרשנויות השונות וכיצד אני מבין אותו.

אהבה או אמונה

בכל התנ"ך נכתב רק פעמיים צירוף המילים לֶךְ-לְךָ (מרטין בובר הבחין בכך לפניי), בפרשה הקודמת כאשר אברהם נצטווה ללכת לארץ כנען ולהפך לגוי גדול על פני הארץ ועכשיו כשאברהם נצטווה לעלות להר מוריה ולעקוד את בנו. סרן קירקגור מכנה את אברהם אביר האמונה ומשתמש במקרה הזה כדי להסביר את התיאוריה האקזיסטנציאליסטית שלו שמהווה הבסיס לפילוסופיה המודרנית. אברהם באהבה גדולה ובאמונה עוד יותר גדולה לקח את בנו הצעיר, עלה עמו להר והתכוון לשחוט אותו, עד שעצר אותו מלאך, אברהם הוא האדם המאמין האותנטי ביותר, המודל לחיקוי, הדגם והמסע הזה שלו אמור לעורר בכל מי שקורא אותו- חיל ורעדה. הומניסטיים יפרשו את זה אחרת, הם יגידו שאברהם עלה להר יחד עם בנו עם התקווה הקטנה ביותר שאלוהים יעצור בעדו וזה מה שהחזיק אותו למעשה. מדובר במבחן אמונה והסיפור הזה נכתב על מנת לחזק את האמונה באלוהים של אברהם, עד לכדי אמונה עיוורת. "אילו היה אברהם בעומדו על הר מוריה מפקפק, אילו היה מביט סביבו אובד עצה, אילו היה בדרך מקרה מגלה את העין לפי הרימו את המאכלת, אז היה שב הביתה, הכל היה כשהיה ובכל זאת מה היה שונה הכל, הוא לא היה נעשה עדות לאמנותו". סרן קירקגור.

לעומת סרן קירקגור, פרופ' אסא כשר די מגנה את המעשה הזה של אברהם ומחזק את דעתו במדרשים רבים שמתארים את הפרשה במונחים של שחיטה ממש. הוא מסביר את דעתו דרך הגדרה של אהבה, לטענתו אברהם לא אהב את בנו באמת ולכן יצא לדרך הזאת. "אהבה אמיתית אינה אוושה רגעית. אהבת אב לבנו אינה תחושה סמויה. אהבה אמיתית היא התוכן המובהק של פרקטיקה מורכבת, מערכת עשירה של מעשים בעלי משמעות. היא כוללת רצון מתמיד בקרבה. היא מבטאת נכונות לאמץ את נקודת המבט של האהוב, גם כשמדובר בויתור על נקודת המבט העצמית של האוהב. בנסיבות מיוחדות היא מביאה לנכונות קיצונית של האוהב להקריב את הכל למען הנאהב" למעשה אברהם היה צריך להקריב את עצמו ולא להפך אם היה אוהב את בנו, אברהם שוחט את הדת שאלוהיו רוצה ליצור.

מעניין שבעברית צירוף האותיות של המילה וירא, מבטא פחד אבל גם אמונה, למעשה האמונה הכי גדולה שיש. הפירוש של סרן קירקגור לסיפור די מתאים, מבחינת ניתוח הטקסט צריך להרגיש פחד חיל ורעדה על מנת שהאמונה שלנו תהייה הכי אותנטית שיש. בחלקים רבים ממני מתנגדים לעקידת יצחק, ההיגיון האנושי הוא זה שנשחט ולא יצחק, אך הם מתעמתים כמעט יום יום עם החלקים שכן מסכימים עם הדרך והמשמעות שלה, האמונה באבסורד, ההליכה אל הנודע, לקפוץ אל החשיכה ולא לפקפק. אולי התוצאה של הקרבות הללו בנפשי, מולידה את האמונה שלי בעולם.

 

מפחדת עכשיו, למה לסבול?

על עטיפת האלבום החדש של בריאן פרי-אולימפיה מצולמת הדוגמנית קייט מוס, בצילום המשוחח עם הציור של אדואר מאנה בעל אותו השם המשוחח בעצמו עם ציור אחר של טיציאן "ונוס מאורבינו" אולימפיה הייתה גם זונה. קייט מוס היא האולימפיה/ונוס של דורנו. לא בכדי בריאן פרי בחר לשים את קייט מוס על עטיפת אלבומו ובחר לקרוא לו אולימפיה. הוא רצה לחבר בין האז לבין העכשיו עם אינטרפרטציה אישית, אפלה ורומנטית משלו.

באלבום הזה חוזרים לנגן כל חברי להקת האם של בריאן פרי, רוקסי מיוזיק, כולל בריאן אינו! דייויד גילמור מהפינק פלויד, כל אלו מהעבר הקלאסי של הרוק הפופולארי, אליהם הוא מצרף את ג'וני גרינווד מרדיוהד, גרוב ארמנדה, סיזר סיסטרס וחברים מלהקות רד הוט צ'לי פפרס ופרימל סקרים. מיטב הנגנים והמוזיקאים בעולם חברו לאלבום שכולו בריאן פרי וזה הישג יפה.

עכשיו לשירים- בריאן פרי מנסה ליצור עולם אפל, מלא זימה ומסתורי כמו אותה סדום מהסיפור התנ"כי אליה מחוברים אלמנטים של עיר העתיד אלפאוויל מסרטו הקלאסי של ז'אן לוק גודאר(דיאלוג מהסרט מתחיל את השיר אלפאוויל מהאלבום) עיר מנוכרת מפחידה וקרה. התחושה הזאת של עיר רפאים מלוכלכת ומנוכרת באה לידי ביטוי בסאונד של השירים ובתחושות הלב של כותב השירים. הכאב מאובדן האהבה לצד התקווה התמידית שהיא תחזור, ההתפרקות הגופנית והרגשית של אדם שחווה את הכל ויחד עם זאת עדין יש לו מקום לעוד חיוך ורצון לעוד ועוד נסיונות.

בחלק מהשירים מנגן דיוויד גילמור על הגיטרה ובריאן אינו על הפסנתר או הסינטיסזיר והם מלווים בשלמות מופתית את קולו המעט מחוספס של פרי. שירים כמו me oh my, reason or rhyme, tender is the night הם בלדות קורעות לב של אדם מאמין ומלא ציפיות, אבל בתוך תוכו רוצה להפסיק ולהמעיט עם הציפיות, כל זה הזכיר לי שיר שכתב ת.ס אליוט: "צפי בלא אהבה כי אהבה תהייה אהבת הדבר הלא נכון, קיימת עדין אמונה" בשירים אחרים פרי פונה לגלאם רוק המפורסם של רוקסי מיוזיק. השיר הפותח you can dance הוא יצירת מופת של רוק-דיסקו. בשיר heartache by numbers הוא משתף פעולה עם סולנית הסיזר סיסטרס ובשיר shamless עם גרוב ארמנדה.

בריאן פרי ידוע גם כקאבריסט משובח, בין היתר ידוע הקאבר שלו ל-"בחור קנאי" של ג'ון לנון ואלבומו הקודם היה כולו קאברים לשירים של בוב דילן(מעולה) וגם באלבום הזה הוא מבצע שני שירים שהם לא שלו, אחד מהם של טים באקלי- song to siren שהוא אחד מהקאברים הכי מרגשים של השנה.

זהו אלבום שמנהל שיח עם העבר והווה ועם מעט ראייה אל העתיד, אלבום מרגש ומצמרר לעיתים, אלבום חכם ועשיר ברפרנסים מן המוזיקה, האומנות והשירה. הצלילים בו חדים ומדויקים. אלבום השבוע של מלווה מלכה.

Bryan ferry- Olympia להורדה

מפחד, אלפרד כהן השלישי.

קורא לי ללכת

והוא הביט…אזי לפתע

נולד בו רגש לא ידעהו,

קדוש ונעלה היה הוא.

ובליבו הלום הרעם

פשטה בת קול, מלכות שמים.

ושוב המו בו כמו אי פעם

אמת ויופי, טוב וחסד.

מיכאל יורביץ לרמנטוב

  ב-18/02/2007 עברתי לגור בתל אביב, בדירת שותפים, בבנין ברחוב בצלאל יפה, בנתיים את הבניין השמידה עיריית תל אביב בחסות חברת ביטוח גדולה, כיום אין לו זכר, כיום הוא מתחם חנייה, אנשים המחנים שם את רכבם, לא מודעים בכלל שהיה קיים שם בניין, שהיו שם חיים מלאי הצלחות לצד אכזבות. בתל אביב מצאתי בית. בשנתיים שלפני המעבר לתל אביב, נוצר בי קול שלחש לי לעבור אליה, ששם אמצא את עצמי. עד אז ביקרתי בתל אביב לגיחות קצרות, לא הכרתי בה כמעט כלום, אך בכל זאת ולמרות הכל, הקשבתי לקולי הפנימי ועברתי לתל אביב, כאן זה ביתי, כרגע אני בגלות ביפו ואולי אחר כך בגבעתיים או רמת גן, אבל לתל אביב אני אחזור. יש לי פנטזיה שבה אני זוכה בהמון כסף באיזה משחק מזל שכזה ואז אני קונה את האדמה עליה היה הבניין בבצלאל יפה מספר 13.

פרשת לֶךְ-לְךָ מתחילה לספר את סיפורו של העם הנבחר, של המונותיאיזם, את הסיפור של שלוש הדתות המרכזיות היום בעולם והגיבור של הסיפור הוא אברם איש האמונה האולטימטיבי, כל מה שאומרים לו הוא מאמין ומבצע. לא בכדי בחר המקרא לפתוח את הסיפור של האנושות בסיפור אמונה, כי למעשה הכל מתחיל ממנה. תאמין דברים יקרו, תאמין תוכל לקוות והתקווה היא החמצן הנישא על כדוריות הדם של החיים. בהמשך הפרשה כורת אלוהים עם אברם את ברית בין הבתרים בטקס מלא אימה וחשיכה המואר בלפיד אש. זו הברית הראשונה של אלוהים עם קבוצה מסויימת, שלימים תקרא "העם הנבחר". עוד לא הספיק אברם להתמקם בארץ אשר הראה לו אלוהים, הוא נגלה למצריים וחי שם כמה שנים, משם לקח את הגר שלימים תהייה אם ילדו בכורו- ישמעל. הרבה הוגי דעות אנטי ציוניים מסבירים באמצעות הסיפור הזה שהגלות היא למעשה הדרך של העם היהודי להתקיים, אני לא מסכים איתם, אחרי הכל איך הם יכולים להסביר שמרבית המקרא עוסק ביציאת מצרים והחזרה לארץ ישראל.

הפעולה הראשונה שמתוארת בהולדת המונותיאיזם היא ההליכה. רש"י מפרש את לך לך כהליכה לבדך. ספר הזוהר מוסיף ומחדד ש"לך לך" זה ללכת לתוכך. בתהליך, אם כך האלמנטים הפיזי והנפשי נפגשים ומשוחחים יחד. שאלתי את עצמי מדוע אברם בחר דווקא ללכת לשטח הכושל הזה, אחרי הכל הוא חי בארץ שופעת כל טוב ואם כבר ללכת למה לא ללכת למצריים או ליוון, האימפריות הגדולות באותן ימים, למה דווקא שמע אברם בקולו הפנימי להגיע לארץ בה נמצאו שבטים נחותים. שאלתי את עצמי את השאלה הזאת, כי למעשה שמתי עצמי בעיני אברם, אבל אין מקום להשוואה בעצם. אדם הולך למקום שבו הוא יכול להגשים את עצמו ואני מהשממה רציתי להגיע לפריחה, לעומת זאת אברם רצה להפריח את השממה, אבל שנינו הלכנו גם פיזית וגם נפשית, המסע הזה שלי לתל אביב הוא יותר ממסע של שעה ורבע, הוא מסע ארוך ומייסר של הליכה פנימה אל עמקי נשמתי וככל שאני הולך יותר אני מכיר את עצמי יותר, ככל שאני הולך יותר, יש מכשולים שעליהם אני צריך להתגבר.

יהודי חופשי

לפני מספר ימים אישר ראש הממשלה את תיקון חוק האזרחות ולפיו התוספת מדינה "יהודית ודמוקרטית" ל-"אני מתחייב לכבד את חוקי המדינה..". כמה ימים לאחר מכן נאם ראש הממשלה בפתיחת מושב החורף בכנסת ובו קרא לפלשטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית והציב את זה כתנאי להמשך ההקפאה, להמשך המו"מ. תחילה התנגדתי נחרצות לשני המהלכים האלו של ראש הממשלה, כאחד שמגדיר את עצמו ישראלי ליברלי, הייתי כן רוצה לראות הפרדה בין דת למדינה ושהפלשטינים פשוט יכירו במדינת ישראל ולא בדת שלה . אבל אז התחלתי לקרוא ולהעמיק בנושא ודעתי מעט השתנתה ואנסה להסביר. תחילה איננו בוחרים לאיזה הורים להיוולד, היכן להיוולד. נולדתי להורים יהודים שעשו לי ברית מילה שמונה ימים לאחר שנולדתי. הרב סולובייצ'יק מגדיר זאת "ברית הגורל", הרב קוק מגדיר זאת –הברית הפנימית, שזו ברית הקושרת את היחיד עם יחיד אחר ממשפחתו או מבני עמו. אנחנו יהודים ואין מה לעשות עם זה. לשם כך ההורים שלי ושלכם הגיעו לכאן, ארץ ישראל היא הבית של היהדות ולפי כך למעשה ההכרה בארץ ישראל, היא גם ההכרה ביהדות.

אם ברית המילה שנכרתה בין אברם לאלוהים בסיפור הפרשה היא הברית הגורלית- פנימית, אז אחרי מאות שנים אלוהים העניק לעמו את לוחות הברית במעמד הר סיני. את הברית הזאת מכנה הרב סולובייצ'יק כ-"ברית הייעוד", אנחנו מקבלים על עצמינו מערכת של חוקים ומכריזים על עצמינו לחיות או לסבול למען אידאל מסוים. הרב קוק מגדיר אותה כ-ברית חיצונית, האדם בא במגע עם התפילין והשבת ועם חוקים אחרים. האדם מחויב לשמור על המצוות שניתנו לו. בברית הזאת שניתנה בהר סיני, היא ברית של הבחירה החופשית, האדם אם זה אני, או כל אחד אחר יכול לבחור אם לשמור על המצוות ולהאמין בהן ובאלוהים. נולדנו יהודים, אך אנחנו יכולים לבחור אם לחיות ככאלו או לאו. לדעתי הפלשטינים חייבים להכיר בנו כמדינת יהודים כתנאי להמשך המו"מ, כי זה מה שאנחנו, האנשים והדגש על האנשים, שחיים פה, כי רק כך ייפתר הסכסוך הזה לעזאזל(אנחנו כבר הכרנו בהם עוד באוסלו) ובהצהרת הנאמנות אין צורך להוסיף את המילה "יהודית" כי היא כבר נמצאת בדמוקרטיה בזכות שיש לכל אחד מאיתנו לבחור.

שקט עכשיו

אחרי שקצת מצאתי את עצמי בתל אביב, היעד הבא שלי ללכת אליו הוא שטוקהולם, בשוודיה. משהו בשפה, במוזיקה, באוכל המקומי ובעיקר בנשים מאד מושך אותי ללכת לשם. אניקה נורלין המכנה עצמה סאקרט בשיר שחותם את המיקסטייפ שרה על השקט שזקוקה לו הנפש,היא שואלת אם בכלל אפשר להיות בשקט, לאחר אין ספור הליכות, אבל השקט הוא משהו מאד מאד רחוק, אולי בסוף המסע ואולי לא קיים בכלל.

אמנם המיקסטייפ מורכב מ-15 שירים אך בכל שיר מתארחים אמנים אחרים, בכלל,  זה הפך להיות טרנד של התקופה האחרונה לארח אמנים אחרים בשיר שלך, בין השירים אפשר למצוא את ג'ון לג'נד, קיד קאדי, פרנץ פרדיננד, דיוויד ביירן, ננסי וואנג ועוד. גם ה-שיר שעושה לי את זה בשבועיים האחרונים הוא קטע של הוט צ'יפ יחד עם ברנרד סאמר והוט סיטי, שיר שהוא למעשה פרסומת של קונברס ולמרות זאת, מדובר באחד הלהיטים הכי חמים שיש עכשיו, שאומר בפשטות רומנטית וקיטשית- לא ידעתי אהבה מהי עד שפגשתי אותך(הוווו).

עוד במיקס טייפ קאבר מרגש של יוצר הדאבסטפ ג'ימס בלייק לשיר של פייסט. שיתוף פעולה של מקסימום בלון עם דיוויד ביירן האגדי. ושיר אחד מתוך אלבום מאד מרגש של אדווין קולינס שבו הוא מארח כל מיני אמני אינדי רלוונטיים ובמקרה שלנו, פרנץ פרדיננד, אחת משלוש הלהקות הכי אהובות עליי בעולם, שרים יחד איתו.

לכו, אלפרד כהן השלישי.

 מיקסטייפ מלווה מלכה מס.13 להורדה

  1. Kanye west- Christian dior denim flow
  2. N.E.R.D- hypnotize U
  3. Shit robot- take 'em up
  4. Hot chip, Bernard summer & hot city- didn’t know what love was
  5. Maximum balloon- apartment wrestling
  6. The intelligence- like like like like like like
  7. No age- depletion
  8. Edwyn Collins- do it again
  9. Deerhunter- coronado
  10.  Warpaint- undertow
  11. Active child- take shwllter
  12. James blake- limit to your love
  13. Benoit pioulard- sault
  14. How to dress well- suicide dream 2
  15. Säkert- tyst nu

וזאת היא ההתחלה(חלק ב)

ושוב את עם אותה שורה

תוהה מדוע

פגעת בי אז ושוב עכשיו

לא, לא תהייה פעם שנייה

ג'ון לנון

הניסיון מלמד אותי שהזדמנות שנייה יכולה להיות הרסנית וקיצונית, סותמת את הגולל. סיפורים של אחרים מלמדים אותי שהזדמנות שנייה מפיחה מחדש את התקווה, מתקנת ויש בה מן הבריאה מחדש ויתרה מכך נטבע בה במהלך אותו התהליך, הנצח. אם כן מדוע לא צלחתי אף הזדמנות שנייה, למה תמיד כל הזדמנות נוספת שנתתי, הכחידה את היקום הזה שניסיתי ליצור. אני מאמין בהזדמנות שנייה, אפילו בשלישית, ביכולת הזאת של לתקן או להסיק מסקנות, לברוא מחדש, לכרות בריתות, האם תתנו לי הזדמנות?

בפרשת נח, אלוהים בורא את העולם בפעם השנייה, כי רואה הוא שהעולם הראשון שברא הפך לרע ומשחית ולכן מחליט האלוהים להחריב את העולם במבול ואת נח, בני משפחתו ונציגים מכל זן בעולם החי, שם בתיבה, על מנת שיוכלו לשחזר את החיים בעולם החדש שייברא. את סיפור תיבת נח כל ילד מכיר, בסופו כורת אלוהים ברית עם נח והטבע ומבטיח שלא יחריב יותר את העולם והסימן לברית הנצחית הזאת, היא הקשת בענן.

פרשת נח, מגוללת בין היתר, גם את סיפורו של מגדל בבל. אחרי המבול נוצר, דור של אנשים מוכשר ביותר. נמרוד היה לאדם המשפיע בדורו. יחד איתו התאספו אנשים לבנות מבנה שיהיה פאר הטכנולוגיה דאז, מבנה כזה שיוכל לגעת בשמיים. בורא העולם, כלומר האלוהים לא אוהב שמתקרבים אליו יותר מידי, הוא תמיד היה מתבודד כזה ולכן החליט להחריב את המבנה לפצל את השפות בין היצורים, ככה למעשה נולדו שפות חדשות, תרבויות ועמים חדשים, לכל אחד ואחת מאפיינים שמזוהים איתם, זהו השלב הסופי בבריאת העולם: מהטבע אל האדם אל קבוצות ותרבויות. אלוהים הבין למעשה, שבכדי שהעולם אותו הוא ברא יוכל להתנהל, הוא חייב לפצל את האנשים לכל מיני תרבויות. כל אחד מאיתנו יודע מה יכול לקרות כאשר יש עם אחד שרוצה לשלוט על כל העולם, מה יכול לקרות שהוא גם מאמין שהוא הגזע העליון.

ישראלפלשטין

בסתיו 2010 בשטח בו אנחנו חיים המכונה גם מדינת ישראל, נוצר עולם שלא יוכל להתקיים יותר מידי זמן ומכיוון שאלוהים הבטיח לנו שהוא לא יחריב את העולם בשלישית, אנחנו פשוט נחריב את עצמינו. השטח הזה חייב להתחלק בין שני עמים שחיים עליו, זו אדמה קדושה לשני העמים והדתות, היהודית והמוסלמית, הישראלית והפלשטינית. רעיון שתי מדינות לשני עמים הפך לקלישאה מאוסה, אבל מה שהופך לקלישאה, באותה דרך הופך גם לדבר הכי נכון והכי אמיתי שיש. האמרה הזאת או צריך לומר הרעיון הזה, קיבל חיים משל עצמו וכרגע הוא נאבק על חייו. בשטח הזה אסור שיהיה עם אחד או דת אחת ששולטים על כל יושביו.

בואו נתחיל מההתחלה, שוב. להניח לרגע את אירועי העבר, הדחקה רגעית. נניח רגע לדת בלי להתעסק במדינה יהודית לעם היהודי, בלי איסלאם וחמאס, בלי לשרוף מסגדים, בלי לאטום בתי כנסת. מדובר כאן בשני לאומים, באנשים, במציאות חדשה, כל אחד מהלאומים יצטרך להכיר, בהדדיות אמיתית כמובן, שיש שטח לישראלים ויש שטח לפלשטינים. זה לא פשוט, זה מורכב, אבל יותר קשה ומורכב לברוא את העולם מחדש.

אלוהים שראה את אשר ברא, וירא מפניו ובשל כך החריבו ונתן לו הזדמנות שנייה, אותו אלוהים שנתן אינספור הזדמנויות לעם הנבחר שלו, שחטא במהלך כל ההיסטוריה שלו ותמיד אותו אלוהים, המשיך להאמין ולקוות שהפעם זה יצליח. הסאגה הזאת של אלוהים ועמו הנבחר, יכולה לשמש מטאפורה לא רעה בכלל למו"מ התקוע עם הפלשטינים, שלהם אנחנו חייבים לתת עוד הזדמנות וכן יכולה לשמש מטאפורה יותר אישית שתיגע בכולנו, להאמין במה שאנחנו ותמיד לתת לעצמנו עוד הזדמנות. הכי קל זה לחתוך, לחסל, להחריב, לסיים ולגמור. גם אלוהים המקראי האמין שזו הדרך, אבל הוא הבין שהוא טעה. אחרי הכל הוא לא יכול בלעדינו, בלי העולם שהוא בעצמו ברא, גם אנחנו לא.

לראות את העולם

אני רוצה שהעולם ייעצר, תנו לי את הבוקר, הצהריים והלילה, שרים בל וסבסטיאן באלבומם החדש- כותב על אהבה. אלבום השבוע של מלווה מלכה. בל וסבסטיאן הם להקה סקוטית הקיימים כבר מ-1996, זהו אלבומם השמיני, אחת מלהקות הוותיקות של ז'אנר האינדי פופ ורבות מן הלהקות הצעירות והחדשות כיום, רואות בה כמודל לחיקוי ובצדק. באלבום הזה כשהם יותר מבוגרים גם בגוף וגם בנפש, הם יותר בורגניים, יותר מפוכחים, אך דואגים לא להזניח את הנפש הילדותית.

באלבום החדש, בל וסבסטיאן דבקים בצלילים ובסאונד המאפיין אותם, גיטרה חשמלית מרככת, המונד וסינתיסייזר, השירים מאד חמימים על גבול הדביקים. אחת מלהקות הפופ הטובות היום. האלבום נפתח בבקשה מתוחכמת של הדוברת להזדמנות שנייה, היא רוצה להיכנע, רוצה לרקוד ולהרגיש את הזרועות המוכרות, היא לא ציפתה שזה יקרה לה ואז הדובר השני בשיר קורא לה לקחת אותו לרכבת כי הוא לא יודע לעוף, מוריד אותה למציאות, באחד השירים הרומנטיים היום, כי בלבקש הזדמנות שנייה מאבדים הרבה מן הכבוד העצמי, אך מקריבים המון וכמו שכבר אמרתי בעבר, כל הקרבה מקרבת אותך ליעד.

האלבום ממשיך לספק שירים עם אותה תחושה של בריאה, יצירה, התחדשות, קדושה, הרצון להבין ולאהוב. בבלדה הקורעת לב לגזרים calculating bimbo שר הדובר על האהבה הראשונה והטובה מכל האהבות, אבל כל אחד יודע שאהבות ראשונות הן בוסריות מטבען ודרכן להיחרב ולהיכחד, אך כמו הקשת בענן, מעין ברית, הן תמיד יהיו איתנו בלב ובכל מקום אליו נלך. הייתי רוצה לתת לעבר ללכת, היא השורה שחותמת את השיר, אבל כל אחד יודע שזה לא בדיוק אפשרי.

לסיכום, רבים מאוהדי הלהקה מתחילת דרכה כבר לא מעריכים אותה מאז עזיבת איזובל קמפבל. אבל לדעתי, מעולם לא הפסקתי לאהוב אותם, למרות שיש להם פה ושם שירים ממש גרועים, אפילו באלבום הזה בדואט עם נורה ג'ונס(ממש מיותר) בשאר השירים כמו:  write about love, come on sister, the ghost of rockschool הם מקסימים וחמים ושובי לב.

Belle and Sebastian- write about love להורדה

בהזדמנות, אלפרד כהן השלישי.

וזאת היא ההתחלה

כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור
הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך.
הוא לא חשב באותו רגע על השמיים
אבל העצים כבר התחילו מתמלאים מים
וציפורים קיבלו אויר וגוף

נתן זך

 

 בכל כמה זמן, אני מוצא את עצמי מתחיל משהו חדש, מתחיל מהתחלה, זה יכול לקרות כל כמה שנים, חודשים, ימים ואפילו שניות, כל כמה זמן אני מקבל החלטה להתחיל משהו חדש, משהו שלא היה מקודם, שונה ואחר, ההתחלה קיימת בי כל הזמן ואולי זו הבעיה. לעיתים אני תוהה ביני לבין עצמי, שיש יותר מידי התחלות ואין המשכים ותהליכים. אבל אי אפשר להתחיל מהתחלה, הפיזיקה מלמדת אותנו שיש עבר שמשפיע על ההתחלות שלנו, שהיה פה משהו קודם, עם אנרגיות שמעצבות את ההתחלה שלנו, אבל אותה הפיזיקה גם מסבירה לנו שהעתיד גם יכול להשפיע על ההווה שלנו, על אותה התחלה שהתחלנו לפני כמה שניות. היום אני מתחיל מבראשית

אוי לבושה

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, כך מתחילים את הסיפור המקראי, במשפט שאין שני לו מההיבט הספרותי לדעתי. על פרשת בראשית נאמר שלה הכי הרבה פרשניות ומדרשים, היא מעלה בתוך הקורא מההדיוט ביותר לשאול שאלות ולדרוש תשובות. במהלך הקריאה שלי השבוע, גיליתי שאני בעצמי לא שואל שאלות מספיק ויתרה מכך לא דורש לתשובות, האם אני הוא זה שאינו יודע לשאול, אבל חייבים תמיד לשאול, עניתי לעצמי זו התשובה הכי אמיתית שיש ואז שאלתי את עצמי מלא שאלות כמעט בכל נושא שהפרשה עוסקת בו כמו למשל ההכרה הראשונה של אלוהים, בריאת העולם, חטא עץ הדעת, הקנאה של קין לאחיו הבל, יצירת השושלת של שת ועד לאכזבה הענקית של אלוהים ממה שהוא ברא. ישנו ביטוי תלמודי שמבטא היטב את מה שאני רוצה להגיד: "אילו היו כל עצי היערות קולמסין, וכל הימים דיו, וכל בני האדם לבלרין, אין אנו מספיקים לשמוע, לקרוא וללמוד את מה שכבר נאמר על פרשה זו…" אני בכל זאת אנסה, זו פרשה שעוסקת בהתחלת ההתחלות, בחיים של כל אחד מאיתנו אם אנחנו מאמינים באלוהים ואם לאו, אחרי הכל יש התחלה, יש אמצע ויש סוף. איפשהו הייתי רוצה לכתוב על הפרשה הזאת יותר.

בכל זאת, אני אדם של רגשות ואני מנסה לכתוב עליהם כל שבוע, לפעמים אני לא כותב עליהם מספיק, לפעמים אני לא כותב על עוד רגשות במרחב הנפש שלנו. הרגש הראשון שמוזכר במקרא הוא לא אחר מאשר הבושה, ברגע שאדם וחווה מבינים שהם ערומים ושחטאו לעיני האל הם נבושים ומסתירים את איברי גופם האינטימיים ומנסים להסתתר מהאל, נבוכים עד נבושים. למה דווקא ברגש הזה מכל הרגשות הקיימים באדם בחר המקרא לפתוח. פעם שאלו את אותה שאלה את ישיעהו לייבוביץ והוא ענה שהוא לא יודע מדוע, אבל בכל פעם שהוא פותח את עיתוני הבוקר הוא מגלה שהעולם הוא חסר בושה.

אנחנו נבושים כאשר אנחנו מאכזבים את עצמינו או ביזנו את עצמינו במעשים בלתי הולמים את אישיותנו. אני חושב שהמחבר של המקרא הציג דווקא את הרגש הזה, כי למעשה, אדם וחווה הצטערו על מעשיהם והבינו את החטא ואולי הבינו את המשך דרכם בעולם. גם אלוהים עצמו התבייש במה שהוא ברא, כך מסתיימת הפרשה לפני שעוברים לסיפור של נח והמבול, הוא התבייש בבחירות שלו, כמו אדם וחווה כמונו.

אני מתבייש לא רק מאכזבות או ממעשים בלתי הולמים שביצעתי, אני מתבייש מעצמי לפעמים בשל חוסר ביטחון ואז הפעולה הראשונה שאני עושה, זה להסתיר ולהתחבא, לא להיראות בפני העולם, ברוב המקרים אני מתבייש כאשר אני מציג את עצמי לראשונה בפני אנשים שלא הכרתי או מתבייש בהתחלות החדשות שלי במהלך החיים, תוהה אם קיבלתי את ההחלטה הנכונה, אם הגבולות שהצבתי לעצמי נכונים ולא מוגזמים מידי, אלו אותן תהיות שמועברות לנו בפרשה הראשונה במקרא. אדם וחווה אכזבו את עצמם, אלוהים אכזב את עצמו, אבל מספרים לנו שאלוהים הוא כל יכול ולפיכך הוא איננו יכול להסתתר ומכיוון שנבראנו בצלמו, ככה לפחות כתוב, גם אנחנו לא יכולים להסתתר, אנחנו יכולים להתבייש בעצמינו אבל לא להסתתר או לברוח. אין הביישן למד אומרים, כי אם הוא מתחבא בחדר או מפחד לשאול, הוא לא יוכל יהיה להתחיל את אשר ירצה.

סיפורי סבתא

בתקופת ילדותי הייתי ילד מאד ביישן, אני זוכר שהייתי מסתכל ממרפסת דירת סבתי אל הילדים בחצר משחקים מתגלשים במגלשות, מתנדנדים בנדנדות ואני ילד שמנמן וחמוד מביט בהם ונבוך מלהצטרף. יום אחד הבית היה ריק, החלטתי לשחק בו בעצמי, אני לא זוכר בדיוק, אבל אני חושב שבניתי סוג של מגלשה מאחת הספות ומאיזה שולחן ואז התגלשתי ואז גם שברתי את חלק מהספה שהייתה עשויה עץ. ידעתי שלא אשאר לבד בבית לנצח וחיפשתי דבק מגע כדי להדביק את מה ששברתי. נברתי במגירותיו של סבא ותוך כמה שניות מצאתי דבק מגע, אבל לא הצלחתי להדביק את החלק של הספה. וכמו בסרטים כששמעתי את המפתח מסתובב במנעול של הדלת ושמעתי את סלי הקניות של סבתי מתחככים בדלת, הנחתי את החלק בספה והחזרתי את דבק המגע למקומו, הדלקתי את הטלוויזיה וניסיתי להתנהג כרגיל. מאז אותו יום קרו שני דברים התחלתי לרדת לאותו גן שעשועים ומצאתי את אותו חלק דבוק, לא סיפרתי לסבתא על המקרה הזה, התביישתי והסתרתי את זה ממנה, אבל היא כמובן ידעה, כשגדולים יודעים יותר. שאלתי אותה בביקור האחרון, מי הדביק את החלק הזה, היא לא זכרה לענות לי.

שאבאב עליכם

החלטתי השנה גם לכתוב על מוזיקה ישראלית ואתחיל עם אלבום הבכורה של ההרכב cut 'n' bass בשם shabab ההרכב הוא אדם אחד אלון כרמלי, בין היתר הקונטרבסיסט של ההרכב התפוחים. אני ארשה לעצמי במעט נימה של פלצנות להגדיר את המוזיקה שהוא עושה- אוריינטל דאב אנד בייס.

מה שלכד שאת אוזניי בהאזנה הראשונה לאלבום הזה, היו הסימפולים הערביים בקטעים שלקוחים ממחוזות עתיקים ופרימטיביים כמו מארמון המלך במרוקו וכמו חלילים ועוד למשל ויחד עם זאת הם משולבים עם באסים רפטטיביים, ביטים אלקטרוניים וכל מיני סוגי פרקשנס שאוזניי ההדיוטות לא מסוגלות להבחין. יחד עם העבר הערבי-תימני מזרח ים תיכוני ועם ההווה האלקטרוני המערבי והעדכני יוצרים מעין אריג של צלילים ואריג יכול גם לחמם אותך, כלומר לרגש אותך וגם להציג אותך חיצונית בצורה מגניבה. וזה מה שקורה שאתה מאזין לשאבאב, נוצרות שתי תחושות שנוגעות בפנים ובחיצוניות.

בימים אלו אנו מתגורר בליבה של יפו וצלילים ערביים-אוריינטליים-דתיים, מקיפים אותי מכל עבר, אך מנגד אני מאזין בביתי (בווליום די גבוה) למוזיקה הכי עדכנית שיש היום ולא רק ביפו, בבית הוריי שמעו מוזיקה ים תיכונית מזרחית ואני הקשבתי בשקיקה לסצנת ההאוס באמצע שנות התשעים. כשהייתי ילד אצל סבתא שמעתי אום כולתום והדודים שלי שמעו את מצעדי הפזמונים. כור ההיתוך המוזיקלי נחקק בנפשי ויישאר לעד וכשאני שומע יצירות מוזיקליות שמשלבות בין השניים, זה הכי יפה בעולם לטעמי.

יתרה מכך, במקום שבו אנחנו חיים, אנחנו מחויבים להאזין לצלילים שעוטפים אותנו, לצלילים שזכורים לכמה מן האנשים שחיים כאן. לא להתבייש או להסתתר. וגם להעז ולהתעדכן בצלילים שלא הכרנו מעולם מאותן הסיבות של מרחק, מרחב או זמן. אלון כרמלי מודע לצלילים הללו, מחובר למקורות שלו ושלם עם האהבות המוזיקליות שלו. סקרן ביותר. האלבום שאבאב מכיל את הצלילים שלו בצורה הדמוקרטית ביותר שיכולה להיות, לכאורה הגיעו לשם בצורה החופשית ביותר, והם נמצאים במקומם הטבעי. אלון כרמלי הוא מעין כרונטופיסט, אלא שהוא לא מלחים מילים, הוא מלחים צלילים של הזמן והמקום בו הוא חי וקיים. צלילים של זיכרון מהעבר ושל ההוויה, כלומר של הווה.

 

Cut 'n' bass יופיע בפסטיבל אינדינגב שיתקיים השבוע בתאריכים 7-9/10/2010

הבנדקמפ

המייספייס

 תתחילו איתי, אלפרד כהן השלישי.