האור בקצה

זה לא נמשך זמן רב. מי

חכם וידע כמה זמן דברים נמשכים.

אבל כל החיים, אם קצרים ואם ארוכים, החיים,

ארצה שגם בי תפגע כמו ברק, מה אני אומר, רק תיגע,

תרים, דבר מה, אם חייב אני לומר זאת, יותר מקרבה,

עדנים. אהבה.

של שני אנשים.

(מתוך אהבה של שני אנשים מאת נתן זך)

 חשבתי השבוע לפתוח שוב פרופיל באתר היכרויות, לנסות ולמצוא מישהי שלימים אוכל להגדיר אותה אהובה. פעמיים בשנה בימים שבהם חוגגים את יום האהבה, אם הנוצרי/לועזי, הקרוי ולנטיין דיי ואם היהודי, הקרוי ט"ו באב, מתעורר בי חשק עז ביותר למצוא אהבה וזאת מכיוון שבשנים האחרונים אין לי מישהי קבועה לציין או לחגוג עמה את החגים הללו. לפתוח פרופיל באתר היכרויות זה מעין טקס ואף פעם לא ממש התחברתי לטקסים זה או אחרים, תמיד הרגיש לי לא נוח, מזויף וחסר רגש, יחד עם זאת התחושות הללו העולות מן הטקסיות יוצרות את הכנות, אותה אמת של רצונותיי. על עצמי כתבתי כך: הייתי אומר שאני כמו המפרי בוגארט, האדם והדמויות ששיחק. כאדם אני אינטלקטואל ואנין טעם מעין בוהמיין פוסט מודרני וכדמות אני לקוני ושברירי, קשוח אבל רומנטי וברוב המקרים לא מצליח לבטא בעל פה את העושר הרב בעולמי ואוהב חתולים. לא קיבלתי אפילו פנייה אחת(שמתי תמונה) ולא חזרו לפניות שלי.

גם השבוע בפרשת תְּצַוֶּה, אנחנו ממשיכים בתיאורים המדוקדקים של בניית המשכן, פירוט אפסנאי וקבלני של המשכן ומרכיביו לכל פריט ופריט הייתה בטח חשיבות ומשמעות. בחלק הזה מתמקדים בעיקר בלבוש של הכהן הגדול, שמונה סטים של לבוש מתוארים ברמת הצבעים והחומר והכל כאמור נכתב בצורה קפדנית ומדוקדקת.

הפעם ארצה לעסוק בחלק הראשון של הפרשה, בה אלוהים פונה בגוף שני אל העם ומצווה עליו להדליק אור תמידי במשכן- נר התמיד ואנסה לקשר את זה ליום האהבה החל ביום שני- הולנטיין דיי. נהוג להשתמש בקלישאה של אור ואש במערכות יחסים רומנטיות, כשמתאהבים משתמשים בפועל "נדלקתי עליו/ה" ולאחר מכן רוצים ושואפים שאותה הצתה של אור תישאר לנצח, כי האור בתפקידו הראשוני, הוא לתת חיים ובאהבה היינו רוצים שכל הזמן תחייה, לפחות אני רוצה.

ג'ו מילגרם מלמדת אותי כי לפי מחקרים פסיכו בלשניים רבים אלוהים והאור חד הם, שניהם מסמלים את החיים והאמונה, שניהם הופיעו באותו זמן ממש בספר בראשית, אלוהים ברא את האור. הרמב"ם מצידו, מתייחס למושג האור בצורה שמבטאת את התוכן העמוק ביותר של האמונה. חשוב לציין שהאור הוא מושג המבטא גם הדדיות, כלומר אלוהים מעניק לנו אור וחיים וגם אנחנו צריכים להדליק אור, במובן של האדרה, לחיים שלנו.

בכדי להדליק אור, או לשמור על האש, צריך להאמין ולהיות חזק, האם אני מאמין שאוכל להדליק את האור אליו אני כמהּ? אני שואל את עצמי בכל פעם שמזכירים לי כמה אני לבד. למה אני בכלל לבד תוהה לעיתים קרובות, האם אני מפחד שאותו אור ישרוף את עורי ויכאיב לי עד מאד ויצליק(מלשון צלקת) אותי לעד. או שמא זה אורי שלי ,המוקרן למרחקים ומעיב על המנסים להתקרב, משאיר אותי לבד בסופו של יום ואולי אני כבוי מידי, גוף שאף גורם פיזי או רגשי יכול להדליק מחדש, יש כזה דבר בכלל אני שואל? אבל באופן כללי אני מרגיש כמו הנס שאיננו מכזיב, כמו שגוללת השמש את צללי הלילה, כמו אחד מהציטוטים הכי מפורסמים בקולנוע- אחרי ככלות הכל, מחר זהו יום חדש.

אין אה ריליישונשיפ

השבוע בערוץ 1 התקיים דיון בנושא אהבה באינטרנט ודן בין היתר בסוגייה אם אפשר להגיע לקשר רגשי באמצעות האינטרנט. על השולחן הדיון ישבו חוקרת מיניות, דר' במכללה, מאמנת אישית וזוג זקנים בני 84 נשואים 52 שנים, שהכירו עוד בעידן המכתבים. כל טעון שנאמר שם כבר נאמר בצורה זו או אחרת בכל מדיה אפשרית. אלבום השבוע שלי הוא אלבומו החדש והאחרון של הסטריטס הלא הוא מייק סקינר- מחשבים ובלוז, שמסביר לנו את שכן אפשר לאהוב באינטרנט, כן אפשר למצוא את האור ולא רק של המסכים, אבל גם אפשר להישבר ולכאוב. ראו הוזהרתם. אולי אלבום השנה שלי.

מייק סקינר הוא אחד מהמשוררים החשובים של דורנו, את הטקסטים שלו חשוב לקרוא. בנוסף לזה מייק סקינר היה זה ששינה את הדרך בה אני מאזין למוזיקה, עוד בתחילת העשור הקודם הגעתי לאלבום שלו מביקורת של גל אוחובסקי במעריב ומאז אני עוקב אחריו אלבום אחר אלבום.

בשנתיים האחרונות מייק סקינר הפיץ את שיריו בעיקר בטוויטר ובאתר הבית שלו, הטוויטר הוא מקום שבאופן אישי אני מתקשה להתבטא, אבל תמיד דאגתי לעקוב אחר כל שיר שהוציא וחיכיתי בסבלנות שיצא אלבומו החמישי, ולפני שזה קרה, הוציא מייק סקינר עוד אלבום אינטרנטי מלא באורחים וכל טוב. מעין התפרצות כזאת של יצירתיות בלתי נגמרת.

אחרי שהלך קצת לאיבוד באלבומו האחרון(שאהבתי למרות הביקורות הצוננות) פותח מייק סקינר את אלבומו החדש באפקט כזה של כיוון שמחפש את התדר הנכון ואחרי כמה שניות הכל מסתדר ויוצאים לדרך. סקינר חוזר להתעסק בחומרים שעליהם כתב בשני האלבומים הראשונים שלו על אהבה ועל חיי היום יום של המעמד הבינוני השחוק של המאה ה-21. החיים הם סוג של מעגל, תמיד חוזרים לנקודת ההתחלה, אבל במעמד אחר. סקינר הוא משורר אינטרנט, אבל יודע להבדיל בין וירטואלית לריאליזם- אי אפשר לחפש בגוגל את הפתרונות לבעיות שבלב.

בהמשך האלבום הוא מחפש את אותו האור, אבל חושש מאד שאותו אור של קצה המנהרה אליו הוא מייחל יהיה אורו המסנוור של קטר המוביל את הקרונות, אור שיכול לרסק אותו לחתיכות קטנות שיותירו אותו מתבוסס בדמו בודד במנהרה חשוכה.

אני כן חושב שאפשר למצוא אהבה באינטרנט, אני כן חושב שרגש אמיתי יכול לבוא לידי ביטוי דרך ציוץ או לינק של שיר בפייסבוק, אבל אולי זה בגלל שאני בא מאותו דור מעבר, הדור של מייק סקינר ובני גילי, שבילדותם שיחקו עם חברים בחוץ, שהתאהב והתאכזב באמצעות טלפונים נייחים וערוצים בודדים בטלוויזיה ועכשיו מורידים אפליקציות וחברים בכל רשת חברתית שהיא. האלבום הזה מלמד אותנו שבלוז, כאב ואהבה קיימים גם מבעד למסך המהבהב של הלפטופ, מבעד למסך הטאצ' המלבני של אייפון 4. אי אפשר לקחת את הרגש מיצור אנושי, אפשר לתרגם אותו בכל מיני צורות ואפילו אפשר לתכנת אותו.

אסיים בשיר הכי עצוב באלבום- a blip on a screen המתאר את כאבו של לב שבור בצורה הכי מדויקת שמשורר יכול לתאר, יהיו כאלו שיטענו שאני נסחף, פאק יו. השורה האחרונה בשיר- אני מתקן ומתכנן. זה מחרפן. אני אוהב אותך. את רק 100 פיקסלים על מסך. גאוני.

אלפרד כהן, השלישי.

 ועוד אחד שיצא במיקסטייפ המיוחד שהכין סקינר- משובח לא פחות

 הביקורת המצוינת של אלון עוזיאל בוואלה

The streets- computers & blues להורדה

וכאן תוכלו להוריד את כל מה שלא נכנס לאלבום- מומלץ ביותר

מודעות פרסומת

כשפים וכיסאות

 מנהיגים הם אלו שגורמים לאנשים ממוצעים לעשות עבודה יוצאת דופן

אלברט איינשטיין

רע לי, מרגיש שעובדים עליי. למה שלא יקום אדם במדינה שלנו וימליך עצמו למלך וישלוט עלינו ביד רמה, למה שלא תתחלף שיטת השלטון הכושלת בין כה וכה. למה של יקום נביא הרואה למרחקים ובעל יכולות להחליט ולשפוט, שיקום ויתהלך בארץ ויחפש אחר המלך הבא, כי מה שיש עכשיו לא עובד, לא מתפקד ובאמת שניסינו שזה יעבוד ואולי הם בכלל מכשפים, אלו שיושבים בכיסאות הממשלה שמהתלים בנו ומוליכים אותנו שולל, עובדים עלינו בעיניים. משבר מנהיגות קוראים לזה. אני מרגיש רע אבל אין דבר כזה רע, מלמד אותי הרמב"ם, יש רק חוסר טוב. העולם נברא טוב ויש להוקיע ממנו את מי שמהתל בנו ולכאורה עושה טוב. אז למה בכל זאת אני מרגיש רע, כי אתה עוצם את העיניים ומשליך עצמך לבור מסביר לי ספר הזוהר. תפקח אותן, כי יש אור בקצה הבור ואם יש גורמים עוינים שסוגרים לך את העיניים, יש להענישם. אני חי בעולם של אוב, מלא במכשפים ומוליכי שולל והכל לכאורה טוב, והכל תוצאה של מעשה הכישוף שלהם.

פרשת שֹׁפְטִים, היא מעין אריג של מצוות בענייני שלטון ומשה בנאומו מתווה את עקרונות המוסר והחוק בסוגיית המנהיגות, יש ארבע קבוצות של הנהגה: המלך המופקד על מדיניות הפנים והחוץ, שופט שאחראי על מערכת המשפט ופרשנות של החוקים, כהן אחראי על אורח החיים הדתי והנביא שומר על הקוד המוסרי של המנהיגות והחברה כולה. בפסקה הפותחת את הפרשה ישנו משפט בו שלוש מילים שצריכות להיות חקוקות בכל נפש אדם, מנהיג, מערכת משפטית וכד' :" צדק צדק תרדוף" הרמב"ן מפרש את ההכפלה של המילה צדק כהוראה לדיין כלומר האדם השופט או המנהיג וכהוראה לאדם הפשוט- כולם צריכים לרדוף אחר הצדק. בהמשך הפרשה מובא האיסור בלעסוק בכישוף, במעשה קסם או במאגיה וכד'. אני מוצא קשר בין ההנחיות שמשה מעביר למנהיגים בכל התחומים שיבואו אחריו לבין האיסור בכשפים, קסמים וגו'. מי שלא מנהיג את קבוצת האנשים שבחרו בו ולא מוביל אותם בדרך הנכונה, בעצם מכשף אותם ועובר על האיסור החמור הזה של המקרא. כל מי שנמצא במעמד של שופט, שר בממשלה, רב של בית כנסת ועובר על החוקים והנורמות שחייב הוא לבצע מתוקף תפקידו, למעשה עוסק בכישוף לדעתי.

יש שני מאפיינים למעשה הכישוף או מאגיה, האחד לעשות שינוי במציאות, כלומר להפוך חפץ מסוים לחפץ בעל תכונות אחרות והשני, להשיג מידע כלשהו אם מהעבר או אם מהעתיד בצורות אל חושיות(קריאה בקפה או אסטרולוגיה למשל) כמטאפורה, את שני המאפיינים הנ"ל אני משליך על ההנהגה הכושלת שלנו או על כל הנהגה כושלת אחרת באשר היא. הממשלה שלנו למשל מנסה לשנות את המציאות הקלוקלת שלנו למציאות אחרת עוד יותר כושלת ובכך מכשפת אותנו. כל בן אדם שפוי יודע ורואה שיש כמה פתרונות די ברורים להפוך את המציאות בה אנחנו חיים לטובה יותר, כמו פתרון שתי מדינות לשני עמים, העלאת שכר המינימום וכד'. מן הסתם יהיו התנגדויות בנוסחים של הפתרונות, אך אלו הפתרונות הנראים לעין ואין לנסות להפוך אותם לצורה אחרת.

רה"מ הממשלה שלנו ושריו, צרי אופקים וכמעט לא מסתכלים על העבר ולומדים מהטעיות ויותרה מכך לא מביטים אל העתיד ושואפים לתקן, לשפר או להמציא דברים חדשים. מה שכן הן עושים הם קוראים בקפה, הולכים לקוראת בקלפים, עוטים אדרת של מסתורין ושל התלחשויות במובן מטאפורי כמובן, המידע שהם משיגים על העתיד מאד מאגי ולעיתים מעורר גיחוך. כל הפעולות שמבצעים ראש הממשלה שלנו ושריו נועדו להשיג מטרה אחת, לשבת בכיסא המרופד של חדר ישיבות הממשלה ולקבל משכורת ממשלמי המיסים. סעיף 417 לחוק העונשין אומר כך: " המתחזה לעסוק מעשי כישוף בכוונה לקבל דבר, דינו מאסר שנתיים". יש לי תחושה מאד חזקה של הממשלה שלנו צריכה להיכנס לכלא, שנתיים זה מספיק לדעתי. אחרי הכל מדובר בשורה של מכובדים שמתחזים בתפקידים שלא מסוגלים לקיים, בכוונה לקבל כסף ולשבת על הכיסא המרופד והחשוב.

פלוטינוס, פילוסוף בן המאה השלישית לספירה טוען אחרת, הוא אומר שהעולם פועל על בסיס המאגיה והכישוף, הוא קושר קשרים של סימפטיה ואנטיפאטיה, כל דבר שיזוז בעולם ישפיע בצורה זו או אחרת על מישהו אחר בעולם. התיאוריה הזאת של פלוטינוס בעצם נותן לגיטמציה למעשי הכשפים והמאגיה בעולם. הזוהר מחזק את פלוטינוס בנקודת המבט שלו ואומר שמעשי כישוף שמטרתם לעשות טוב לאדם ולעולם הם לגיטימיים. מכיוון שהמטרות של ההנהגה הישראלית ידועים לכל והם לא פועלים כדי שיהיה טוב, אז יש בהם מן המכשפים והקוסמים ופעולותיהם ומטרותיהם צריכות להישפט ובמידה הצורך להיענש. אסיים בכך שפלוטינוס אמר שהמעשה היחיד שהוא לא כישוף, הוא התבוננות פנימה אל תוך עצמינו וזה מה שהייתי מייעץ לעשות לכל מנהיג באשר הוא, לא לכשף ולהתל בעולם ובאנשים החיים בו, אלא לעשות ולתכנן ולרצות שיהיה רק טוב וגם מידי פעם להביט פנימה, אולי שכחת לכמה רגעים את הדרך לשפוט את עצמך- צדק צדק תרדוף.

 המלכה רובין

המלכה חדשה שלי, ששולטת בעולמי ואני מלווה אותה בעולם הדמיוני שלי לכל מקום אשר תלך היא הזמרת השוודית,רובין מירים קארלסון או לפי שם הבמה שלה- רובין. בתחילת השנה אמרה המלכה שתוציא אלבום body talk שיתחלק לשלושה אי פי ועד עתה יצאו שניים. בראשון אפשר למצוא את להיט הפופ של השנה- dancing on my own וגם שיר ערש שוודי מקסים שהיו לילות שהייתי נרדם איתו. בחלק השני יש כבר דואט עם סנופ דוג ועוד להיטי פופ מצוינים אחרים ומסיימת אותו בעיבוד כינורות לשיר שלבטח יגיח בגריסתו הדאנסית בחלק השלישי שעתיד לצאת בסוף השנה.

רובין זכורה לי עוד משנות התשעים, היא נוגנה פה ושם בקופסת הלהיטים של עופר נחשון ברשת ג', הייתה במצעדים של אם טי וי ובמצעדים הבריטיים למיניהם. היא הייתה הטוענת לכתר, סוג של נסיכה לא ממומשת, מחפשת את עצמה ואני עוד לא ליוויתי מלכות, הייתי צעיר אז. כיום בתור מלווה מלכות, רובין היא המלכה התורנית שלי. למרות שמדובר באלבום עם טקסטים כואבים של פרידה וכעס, היא מרקידה ומרוממת ובשירים מסוימים אף מרגשת. מכשפת ועושה בי קסמים, מוליכה אותי כמו החלילן מהמלין ואני אחריה. מומלץ גם.

Robyn- body talk pt.1  להורדה

Robyn- body talk pt.2 להורדה

 שבוע טוב, אלפרד כהן

אני שומע, משמע אני אוהב

לך..

אם הכרתי אותו? אם הכרתי אותו? אם אהבתי אותו? זה מה שאתה שואל אותי? הכרתי אותו יותר טוב ממה שאתה מכיר בעולם הזה ואהבתי אותו כמו שאתה אוהב את אלוהים.

ארנסט המינגווי

 נשאלתי לא מזמן אם התחננתי, האם התחננתי מפני מישהי שרציתי מאד, התחננתי שתקבל אותי, עניתי שכן ושאלתי בחזרה את אותה השאלה ונעניתי בחיוב. שאלתי אם זה עזר נעניתי בשלילה. גם לי זה לא עזר ואז אמרתי שככל הנראה להתחנן זה לא עוזר, אבל אנחנו מתחננים כי קיימת התקווה והיא הדלק של החלומות שלנו, איפשהו היא גם המזון לשאיפתנו, החמצן לרצונותינו. התחנונים הם אולי סימן לחיים, מעין אות חיים בגסיסה הרגשית שלנו. התחינה היא אולי כמו הנבט שבהתחלה הורג את עצמו ואז מנביט וגדל להיות עץ מלבלב או פרח בתור זר ששולחים ביום האהבה. אז מתחננים כדי להרוג ובעצם כדי לצמוח.

פרשת וָאֶתְחַנַּן מתחילה בבקשה, בתחינה של משה המנהיג מאלוהים לסלוח לו ולהכניס אותו לארץ המובטחת, אלו הפסוקים הכי מרגשים שקראתי במקרא. אדם רם ונישא, מנהיג דגול, שעשה טעות ונענש עליה בצורה הטרגית ביותר, אדם שהוביל עם שלם, שני דורות ממצרים ומהעבדות, דרך המדבר אל החירות והארץ המובטחת. רוצה לראות את אותה הארץ, רוצה להשלים את המשימה, רוצה לחוש באופן ממשי, אבל הוא לא יכנס לארץ המובטחת, כי אלוהים חוזר ואומר שלא יסלח לו ויתרה מכך, מדגיש למשה שלא יתחנן יותר. גם בעת כתיבת השורות האלו אני מתקשה להבין את העונש הכבד הזה, כמוני גם פרשנים רבים וחכמים ממני.

הפרשה כמו כל ספר דברים, היא סדרה של נאומים של משה לעם לפני הכניסה לארץ המובטחת והפעם בנאומו מזכיר משה את עשרות הדיברות ואת החוקים והנורמות שמבדילות את העם משאר העמים והופך אותו לעם סגולה. לא הכח ולא הגודל, אלא המוסריות והאנושיות אלו הם הדברים שהופכים אותנו, אור לגויים כפי שהיטיב להגדיר דוד בן גוריון.

בהמשך הפרשה אנחנו קוראים את אחד המשפטים השגורים בפיהם של כל היהודים באשר הם: "שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד" שמבטא כמה וכמה רעיונות: האחד האמונה באלוהים אחד, כלומר רעיון המונותיאיזם והרעיון השני מדגיש את חוש השמיעה שמבין כל החושים החשוב ביותר וגם המופשט ביותר האמונה היהודית מתבססת על חוש השמיעה זאת לעומת דתות ועמים אחרים שמעדיפים את הראיה,את האידיאה, אבל לא אתמקד בזה. ארצה להתמקד בהמשך המשפט של שמע ישראל: " ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" אלוהים מבקש מעמו את הבקשה היפה ביותר וכמובן הרומנטית ביותר בכל המקרא, מעבר לחוקים ולמצוות אלוהים מבקש שיאהבו אותו, פשוטו כמשמעו. ישעיהו לייבוביץ אמר על אהבה שהיא אחת הדחפים והמרכיבים המרכזיים של התודעה האנושית, האדם תמיד אוהב משהו. אדם יכול לאהוב את עצמו, לאהוב אישה, כבוד, כסף, את המולדת וגם שוקולד. אלוהים מבקש ומצפה ממאמיניו שיאהבו אותו, יש בפנייה הזאת משהו מאד אנושי ולאו דווקא מיסטי, אנגמטי ולא ידוע. אלוהים  מבקש אהבה כמו שאני רוצה לאהוב אישה או אוהב מוזיקה טובה. בקריאה פמינסטית אפשר לקרוא את זה שאלוהים הוא גם גבר וגם אישה, אלוהים מבקש ממני שאוהב אותו כמו שאני אוהב אישה בכל הלב בכל הנפש בכל מאודי ולהפך מנשים לאהוב אותו כמו שהן אוהבות גברים, גם אהבות חד מיניות, אהבה היא חסרת גבולות. בימינו מערכת היחסים הזאת בין אדם לאלוהים מוגדרת כאמונה, אך בעברית הקדומה הוגדרה כ- אהבת ה'. הרמב"ם מתנגד לתפיסה הזאת ואומר "השם יתברך אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לא שום דמיון כלל" הוא חשב שלאהוב את אלוהים כמו לאהוב אישה למשל זה עבודת אלילים או אמונה פאגנית, אבל הרמב"ם הוא לא אדם רומנטי. אני עדין לא יודע אם אני אוהב את אלוהים, לא בטוח שהוא קיים בכלל, אבל הרעיון האהבה הזה יפה בעיניי.

 שיר לט"ו באב

אחרוג ממנהגי ואפרסם כאן שיר שכתבתי אני די מזמן. שיר שכתבתי בעקבות קריאת פרשת ואתחנן, שיר שכתבתי לאהובה שלא ידעתי, זהו שיר תחנונים, שיר על מוות וגם על הבנה וצמיחה חדשה.

כמו הארץ המובטחת/ הייתי רוצה להיות בך/ את זבת חלב וגם דבש/ להיכנס אסור לי/ אסור לי גם לבקש/ חלמתי לרעות בשדותייך/ לבנות מגדלים עד השמיים.

ממרומי ההר אפרד/ לא תדעי מקום קבורתי/ אחר יכבוש אותך במקומי/ לבטח יאהב אותך מאד/ כמו בארץ המובטחת.

 

 דיאלוג לט"ו באב

יש לך אולי מילון רפואי?

אין פה, מה אתה מחפש?

אני מחפש אהבה.

לא תמצא אהבה במילון רפואי. ככלל, היא נחשבת לשאיפה טבעית של נפש האדם.

אהבה: נטייה לרצות בטובתו של אחד ולהתמסר לו… אולי יש לכם מילון גדול יותר?

אתה מרוצה? יש לך את כל מה שאתה צריך? או שאתה רוצה מילונים אחרים?

יש פה לפחות ארבעה עמודים שלמים על אהבה…אין בחור אחרי בחורה להוט- אלא אם נכנסה בו רוח שטות.

את הדיאלוג המלא, ניתן למצוא בספרו של אמיל אז'אר (רומן גארי) חרדתו של המלך סולמון, שתרגם יפה מאד ניר רצ'קובסקי. באחד הראיונות שהעניק על עבודת התרגום החדש לספר המופת הזה, הסביר ניר רצ'קובסקי שלמילה אהבה בצרפתית יש כל מיני פירושים ואחד מהם הוא למשל, סוג של דבק מגע ולמרות שבאהבה יש אלמנטים של דבקות ודבק, בחר לא להשתמש בזה אלא לבחור ממילון עברי ישן אחר, פירושים לאהבה, כמו זה האחרון, אין בחור אחרי בחורה להוט- אלא אם נכנסה בו רוח שטות.

פזמון לט"ו באב

יש כזו שמועה ש-99 אחוזים מהשירים שנכתבים בעולם הם על אהבה, לא בדקתי את זה. שיר אהבה הישראלי, שהכי אהבתי לשמוע בשנים האחרונים הוא של נועם רותם- אהבת חיי. הוא מתחיל שקט, בליווי פסנתר בלבד. רק שנינו לבד, כלום לא חזק יותר ממני ואת, הוא שר בבית הראשון. ואז בבית השני מצטרפים בס, תופים וגיטרה וכשהוא מסתיים מתחילה חגיגה של שכרון חושים, של רומנטיקה, של תשוקה בכלי נשיפה וסינתיסייזר. תמיד תהיי אהבה חיי מכריז נעם רותם.

לבשי לבן, אלפרד כהן השלישי.

אין גבולות

… לא נחדל לחקור

ואחירתה של כל חקירתינו

תהייה להגיע אל המקום שבו התחלנו

ולדעת את המקום בפעם הראשונה.

ת.ס. אליוט

 

השבוע מציינים 54 שנים למותו של אלברט איינשטיין, שאמר פעם שההבדל בין טיפשות לחכמה, הוא שלטיפשות אין גבולות. למעשה אני מבין ואולי קצת מסכים, שאי אפשר לדעת הכל ואיפשהו יש גבול למה שאנחנו יכולים לדעת. למרות שבחלוף השנים האחרונות יש תחושה שכן אחרי הכל יהיה ברשותנו את כל המידע שצריך על עצמינו ועל העולם שאנחנו חיים בו וזה נשמע קצת מפחיד ואפילו מטריד. לפני המון המון זמן קראתי ראיון בעיתון לא זוכר בדיוק של מי או על מה, שאמר שהאנושות מאבדת את הקסם בלא גלוי ובנסתר, זאת אומרת יש דברים שלא צריכים לדעת או לחקור על מנת שנדע אותם ואני שואל את עצמי, היכן הגבול, האם יש כזה.

 אש זרה

פרשת שמיני מחולקת לשני חלקים, ששונים זה מזה מבחינת הנרטיב ומעטים מאד מצאו קשר בין שני החלקים. זה מתחיל בחנוכת המשכן, בחגיגיות טקסית, אלוהים מצווה על משה ואהרון לעלות קורבנות לכבוד היום השמיני-יום חנוכת המשכן, הסיפור מקבל תפנית אכזרית כאשר שניים מבניו של אהרון, אביהוא ונדב שמחליטים לקטור מקטורת עבור אלוהים שמחליט לשלוח לעברם אש שתכלה אותם. נכנסה בהם אש זרה, הם חצו את הגבולות ולא היו צריכים לעשות את אשר עשו ואלוהים קלקל את החגיגיות שפקדה את הקוראים במעשה אכזרי ולא מובן, לדעתי אכזרי מידי.

בניו של אהרון היו אנשים טובים ומאמינים גדולים והמעשה הנורא שהם עשו היה לעשות יותר ממה שהיה נדרש עבור חנוכת המשכן, המעשה הנורא שהם עשו היה להאמין באלוהים יותר ממה שהוא מבקש, כאמור חצו את הגבולות. בחלוף ההיסטוריה, בדתות המערב קרי האסלאם, הנצרות והיהדות, אפשר לראות מקרים שבו אנשים הוצאו להורג בגלל שהאמינו יותר מידי, משום שטענו שהם הכי קרובים לאלוהים. בעוד שבדתות המזרח, הבודהיזם וכד' תמיד מאמינים שצריכים להגיע כמה שיותר קרוב לאל. שפינוזה פילוסוף מערבי כתב פעם שאלוהים נמצא בכל מקום ולכן אין גבולות באמונה אליו. האם יש גבולות לאמונה באשר היא ואם כן, היכן נמצא הגבול. כי למעשה נוצר פרדוקס בקרב המאמינים, מצד אחד מבקשים מהם להאמין בצורה הכי חזקה שיש ובדרך הכי אמיתית וכנה אך מצד שני אלוהים מזהיר אותם לא להתקרב יותר מידי, אחרת הם יישרפו כמו בניו של אהרון הכהן. איפשהו בתוככי תוכי לדעתי אין גבולות לאמונה ואסור לשים לה מחסומים כלשהם, אך ככל שחשבתי על זה יותר ויותר בימים האחרונים, גיליתי שהצבת גבולות בעצם מועילה לחיזוק הקשר בין המאמין לאלוהיו ואסור לחצות את אותו קו המסמן את הגבול, כי אחרת הקשר המיוחד הזה מאבד את הייחוד שלו.

פרשנות נוספת למעשה של בני אהרון היא, בספונטניות שלהם, הטענה היא שהם פעלו בספונטניות, ללא מחשבה תחילה ולא לפי כללי הטקס, השריפה ששרפה אותם באה לכבות את השריפה שפרצה מתוכם. הרב קוק כתב: "הדבקות הדמיונית הזרה, שיש בעצמיותה, לא במקריה, ניגוד לתורה ולמצוות, להשכלה ולדרך ארץ…" הרב קוק בעצם מרמז על חטא העגל הידוע, אותו חטא שנעשה מהתלהבות יתרה ומחוסר מחשבה תחילה. אך פרשנות זו מקוממת אותי מחד, אולי בגלל שאני חי בתקופה פוסט מודרנית, שלא מדכאת את היצריות או הספונטניות. ומאידך אני אדם לא ספונטני בעליל, הכל אצלי מחושב וכל האפשריות קיימות וידועות ושום דבר לא יכול להפתיע אותי ופעולות או מעשים ספונטניים די מערערים אותי וזה חלק מהביקורת העצמית שלי כלפיי. באיזה אופן הייתי כן רוצה שתהיי בי אש זרה שתפעל לפי רגע של יצריות ולא לפי כללי הטקס, הייתי כן רוצה להישרף.

 חזירונצ'יק

בחלק השני של הפרשה מתוארת סידרה של הלכות אוכל למיניהן, כמו למשל מה אסור לאכול ומה מותר: חזיר ארנבת וגמל אסור, ופרה ותרנגולת מותר ולמה אסור לערבב חלב ובשר וכו' וכו'. אני אתמקד בחזיר.שהוא אחת החיות המושמצות ביותר ויהודים ומוסלמים לא אוכלים אותו ונגעלים מהחיה עצמה, כמעט ללא סיבה. קראתי השבוע פרשנות יהודית רפורמית שמסבירה למה כן אפשר לאכול אותו. החזיר מושווה לאלוהים, החזיר אוכל רפש שהאדם יוצר ושהחקלאות יוצרת והמזון אותו הוא אוכל יוצר למעשה בשר מאד טעים(אני אכלתי) ויש בזה קצת כמו מעשה אלוהות לקחת יש מאין, לברוא משהו חדש וכד'. הרמב"ם שהיה רופא הסביר שאסור לאכול חזיר משום שאותו רפש שהוא אוכל לא בריא לגוף האדם ומי שקורא את הבלוג הזה יודע שאני לא כל כך מסכים עם הרמב"ם כמעט אף פעם. הבשר של החזיר טעים מאד.

 

לשחות

כשאיינשטיין כתב שיש לחכמה גבולות האם הוא התכוון שגם לאהבה יש גבולות, שגם לכישרון יש גבולות, האם אנחנו יכולים לאהוב עד בלי סוף , האם אנחנו יכולים להוציא לפועל את הכישורים הטמונים בנו בכל פעם מחדש ולכבוש בכל פעם פסגה אחרת. ניסיוני גורם לי לאושש את אמירתו של איינשטיין, כי בכל פעם שאהבתי יותר מידי, שרפתי את זה ובכל פעם שכתבתי משהו טוב, היה לי קשה מאד לשחזר. אבל גם כאן אני חצוי ואין לי תשובה חד משמעית, כי אני רומנטיקן וחושב שאפשר לאהוב בלי גבולות ובכל פעם לבטא את כישוריך עד סוף העולם.

אלבום השבוע של מלווה מלכה, איכשהו במידה רבה מבטא את כל מה שאני מרגיש כלפי גבולות האמונה, האהבה והכישרון, זהו אלבומו החדש של דן סנייט הקורא לעצמו caribou שנקרא swim. דן סנייט, קנדי במוצאו, הוא אמן אלקטרוניקה שיוצר מוזיקה חסרת גבולות לדעתי. בכלל קשה לדעת היכן עומד הגבול במוזיקה אלקטרונית אם בכלל, אפשר ליצור אין ספור של צלילים ודן סנייט לוקח את היכולת הזאת של יצירת אין ספור צליליים ומשלב איתה כלים חיים וביחד יוצר קטעים שדנים בעיקר באהבה, המון אהבה, אין גבול לאהבה.

הוא ממשיך את אותו קו מאלבומיו הקודמים, בהם הוא מסתובב בנופיה של הפסיכדליה משנות השישים(אם כי קצת פחות מהאלבומים הקודמים) עם דמיונות אלקטרוניים משנות התשעים ואוושות לב של מקצבים אפריקאיים. הוא כמעט לא קופץ לבקר בשנות השמונים הדי טרנדיות בשנים האחרונות וטוב שכך. יש משהו קצת אפל באלבום הזה, הטמפו יותר מהיר והסאונד מלוכלך. כמו באלבום הקודם גם כאן שליש מהשירים נושאים שם של בחורה: ג'מילה או קיילי והשירים ליריים באופיים. פעם קראתי ביקורת שאמרה שהקול שלו מזכיר מישהו ששר הישר אל המחשב ויש בזה משהו מקסים בעיניי, הוא שר את מה שהוא חווה מהמוזיקה חסרת הגבולות שהוא יוצר.

חצי מהאלבום הם יצירות אינסטרומנטליות רווי כלים וצלילים ובחצי השירים הוא שר וקולו כאמור סוחף אותך בתוך כל פנורמת הצלילים. יש משהו תמיד מפתיע בשירים שלו, תמיד לקראת הסוף תמצא איזה צליל חדש שיהפנט אותך יותר לשיר או לקטע האינסטרומנטלי. דן סנייט שוחה באלבום הזה לתוך הים, לתוך הלא נודע. אלבום מצוין.

Caricou- swim  להורדה

 

שבוע נפלא

אלפרד כהן השלישי

נס גדול היה פה

הלכתי הלאה והנה השמיע לוטוס קול:

אשר עשה את העולם תלוי הוא על גבעול

כי הוא עשני בצלמו, וזרם זה הרב

רק נטף גשם שגלש מבין מרחב עליו.

וילאם בטלר ייטס

 

 זהו סיפור הזוי במקצת, יהיו כאלו מבינכם שיטענו שמעורבים בו סמי הזיה אך נשבע לכם שלא כך הדבר. לפני כמה ימים יצאתי לעוד יום עבודה וניגשתי לאופניי החונות בפאתי הבניין וגיליתי שעקרו לי את הגלגל הקדמי, מלווה בתחושות זעם המעורבות עם תחושות של אין מה לעשות עם זה, ניגשתי לתחנת האוטובוס הקרובה לביתי שייקח אותי לעבודתי, בדרך לתחנת האוטובוס התמרמרתי, חשבתי לעצמי ששוב אני אצטרך לקנות אופניים או לפחות גלגל, תוך כדי גיליתי ששכחתי את הנייד בבית, אז חזרתי ואז להפתעתי מצאתי את הגלגל הקדמי של אופניי במקומו. ניסים אכן קורים.

 לנסות

השבוע חוגגים את חג הפסחא ואת שביעי של פסח(לא קוראים פרשה) שני חגים שעיקר משמעותם הוא בנס הגדול שהתרחש.לפי חז"ל החג של השני של פסח מסמל את נס קריעת ים סוף(בעוד שהראשון מסמל את יציאת מצרים) והנוצרים חוגגים את הפסחא כי הם מאמינים שתחייתו של ישו קרתה בשבוע שלאחר ליל הסדר(או הסעודה הגדולה). במילה נס חבוי הפועל ניסיון. נס הוא נסיון של שני הצדדים, האל המבצע(או כל דבר אחר) והאדם החווה אותו לבדוק את חוזקה של האמונה אחד בשני. בנס התחייה ובנס הקריעה נולדו שני עמים, שני דתות, הנצרות נולדה לראשונה והיהדות נולדה מחדש ושני הניסים הללו מבקשים ללמד כי התרחשות ניסית איננה הבסיס לאמונה, אלא היא דורשת ומחייבת את האדם להיאבק על ההכרה הזאת, כלומר להיות עד להתרחשות ניסית באשר היא, לא מספיקה אלא צריך לחוות את אותה התרחשות.

הרמב"ם אומר שכל הניסים או המופתיים אינם אמיתיים אלא רק למי שראה אותם ולגבי אותם אלו שלא חוו אותם יכלו להיות שיקבלו את הסיפור על נס ויהיו כאלו שיכחישו ולא יאמינו. הרמב"ם בעצם אומרת שהניסים הופכים למיתוס בלתי מחייב. דר' עמנואל וילקובסקי כתב בשנות ה- 50 שסיפור נס קריעת ים סוף מתבסס על הזיכרון הקולקטיבי של המין האנושי על קטסטרופות קוסמיות שאירעו בתקופות קדומות. אני לא כל כך מסכים עם רמב"ם ועם וליקובסקי להסברים שלהם על מופתות וניסים כי אחרי הכל הניסים הללו יצרו סיפור או מיתוס שמעצבים כאמור שתי דתות. ומסופרים לאורך כל הספרות הכתובה מאז ועד היום.

אסיים את החלק הזה באחד הפרקים של הסידרה האהובה עליי עקרות בית נואשות שם נאמר על ידי אחת הדמויות: "היכן שיש אמונה, יש חיים" הוא משפט מכונן בעיניי. כי כל אמונה באשר היא, אם מופתית או מתבססת על פנטזיות ואם מציאותית , גורמת לי לחיות, מחזיקה אותי, מדרבנת אותי להמשיך הלאה.

קיימת בי כל מיני סוגים של אמונות, בחלקן אני מאמין שיתרחש סוג של נס על מנת שיתממשו  ואיכשהו זה לא מפריע לי למהלך חיים תקין, להפך זה מפרה אותי וכאמור גם מחייה אותי. בחלקן האחר, אני מאמין במה שקורה מסביבי במציאות היומיומית שלפעמים יכולה להיות קשה ומתסכלת אולי זה ניסיון שלנו עם עצמינו. המציאות בוחנת את האמונה שלנו כבני אדם החיים בה.

 סיפורי סבתא

כשעברתי לדירתי השכורה החדשה ביפו, סבתי ביקשה שאפזר צימוקים בקרנות החדרים ועוד לפני שהספקתי להתעצבן סבתי עצרה אותי ואמרה זה יביא לך מזל וברכה, מה איכפת לך תשים. ומה אחר כך שאלתי אותה. אחרי הלילה הראשון שלך תזרוק אותם, הרי אתה לא רוצה שיבואו נמלים, ענתה לי בחזרה. לסבתא שלי ישן אמונות תפלות, חמסות רבות תלויות לה בקירות דירתה. ומעולם לא הרשתה שנעליי יהיו הפוכות. סבתא שלי מאמינה בזה אמונה שלמה וחזקה, משהו שעובר מדור לדור. אבל על הצימוקים לא שמעתי ולכן זה הקסים אותי והאמנתי שאותם צימוקים בקרנות החדרים בלילה הראשון של דירתי השכורה החדשה יביאו ברכה. עד לא מזמן סלידתי לאמונות תפלות הייתה חזקה, לא יכולתי לשאת את השטות הזאת וביטלתי אותה בכל פעם שנתקלתי בה, אך יש בי מקום של כבוד כלפי אותם אלו שמאמינים בהן. סבתא שלי אמרה לי שתמיד סלדתי מאמונות תפלות עוד שהייתי ילד קטן. היא תמיד מספרת לי את הביקור שלי אצל באבא סאלי (זצ"ל) בגיל ארבע כי כל המשפחה חשבה שעשו עליי עין רעה וביקשו ממנו שיברך אותי, אז הוא נתן לי לשתות ממים שהוא ברך ואני במקום לשתות אותם בעטתי לו ברגל. סבתי והוריי התאדמו מבושה ואחרי עשרות התנצלויות, הוא שוב ביקש ממני לשתות המים ואני מבועת ממבטם הכועס של משפחתי נאותי לשתות אותם. מאז סבתי והוריי הפסיקו להאמין שיש לי עין רעה, אז מי אני שאפקפק בכך.

לנסות שוב

בסיפור שינעל את הפוסט, כן מעורבים סמי הזיה ועוד סוגי סמים שלא ידעתי עליהם או אותם, אבל הסיפור הבא הוא רק הקדמה לאלבום שהכי ריגש אותי השבוע ובכלל, לאלבום שגרם לי קצת לבכות וקרע לי את הלב. אלבום עם המון אמונה בחיים. זהו סיפורו של רוקי אריקסון סולן ומנהיג להקת – the 13th floor elevator  ולהקת רוקי אריקסון והחוצנים לשעבר, ב- 1999 מצא אותו קווין מקליסטר עיתונאי מוזיקאי לשעבר שעשה על חייו סרט תיעודי מוצלח. רוקי אריקסון הוא סכיזופרן, מסומם, גנב, חסר כל ואסיר לשעבר אבל יותר מהכל מוזיקאי וכותב שירים מחונן. השנה יחד עם חברי להקת אוקריבל ריבר המצוינים הוא מוציא אלבום תחת השם- true love cast all evil בתור אחד שלא הכיר כלל את סיפורו של רוקי אריקסון על לאותו אלבום זה, אני מרגיש שזה אלבום על החיים שלו. זהו אלבום של התרחשות ניסית. עד 1999 רוקי אריקסון חי על קצבה של 200 דולר מוזנח בטקסס וזאת למרות היותו מוזיקאי מוערך ומשפיע( על סוניק יות' וג'וליאן קופ בין היתר) זהו אלבום של אמונה, המון אמונה בחיים.

זהו אלבום רוק בלוז פולקי טקסני בסגנון ישן. אוקריבל ריבר אחראים על ההפקה והנגינה וניכר כי גם על ההערצה. הטקסטים אישיים מלאי התפכחות כמו למשל הסנונית הראשונה שיצאה ממנו- "להתראות חלומות מתוקים", מדבר על פרידה מאותם חלומות חסרי משמעות ויותר מכל חסרי סיכוי להתגשם. השיר שמגיע אחריו הוא כבר שיר בקשה-  רוקי אריקסון מבקש, "היי והבי אותי לבית". השיר, "בבקשה שופט" הוא שיר על אדם שמבקש שירחמו עליו ויחוסו עליו, על חוסר החמלה בעולמינו. והשיר "לנצח", השיר האהוב עליי באלבום, שיר שבכל פעם שאני שומע אותו אני מתרגש ממש וגופי מאבד שפיות. זהו אלבום שישאר אצלי בנשמה לא לזמן קצר ולא ליום אחד, אלא לנצח.

אני מאמין בניסים גם אם אני לא חווה אותם בעצמי, אני מאמין בסיפורי ניסים ולראיה סיפורו של רוקי אריקסון, שהיה מוזיקאי חשוב אך קצת חולה. שאיבד כל סיכוי כמעט לחיים נורמאליים שהמציאות ניסתה אותו כביכול. כל יום קורים ניסים.

Roky Erickson With Okkervil River – True Love Cast Out All Evil  להורדה

ועד לנס הבא

חג שמח

אלפרד כהן השלישי