אביר האמונה

באמת! אינך צריך לפחד. איזה משפט מטומטם. אדון חמיל היה אומר, שהפחד הוא בעל בריתנו הבטוח ביותר…אדון חמיל אפילו הלך למכה, וזה מוכיח כמה הוא פחד.

רומן גארי

 אני? אני לא מפחד מכלום, כך לעיתים קרובות נוהג להכריז בהתרברבות מאצ'ואיסטית אופיינית, אין ממה למפחד אני אומר לעצמי, אנחנו מפחדים מהפחד עצמו, פחד זה לחלשים ונמושות, אבל בתוך תוכי אני מה זה מת מפחד, אני רק מנתב אותו לפעולות הכרחיות, הוא גם מניע אותי לפעול, פחד לא משתק אותי. פעם אחת בחיים שלי השתתקתי מפחד ומאותו אירוע למדתי שפחד לא אמור לשתק הוא צריך לגרום לך לפעול. היה זה ליל שישי, הימים הם ימי האינתיפאדההשנייה, בעיצומו  של השירות הצבאי הסדיר שלי, המיקום מחסום ארז-עזה . אני ויוסי סלים עושים משמרת במחסום, שנינו יושבים על כיסא פלסטיק, שני ג'ובניקים שמחזיקים באם 16 כי חייב, מלינים על כך שהצבא שם אותנו בעמדה כל כך מסוכנת, אנחנו אוכלים במבה ואני נשען על הבטונדה תוך כדי התנדנדות עם הכיסא, מדברים על קרן החברה שלי ואז משום מקום יורים עלינו, אבל יורים עלינו באמת, נפלתי מהכיסא והשתתקתי, יוסי סלים לידי משותק אף הוא, היריות נפסקו לרגע, המגב"ניקים כבר הגיעו והחליפו אותנו בעמדה. אחר כך שאלו אותנו למה לא החזרנו אש, שעניתי למפקדים שפחדתי הם רתחו מזעם. הנסיבות הלא נכונות של לחימה וצבא גרמו לי להבין שהם צודקים, פחד לא אמור לשתק.

פרשת וַיֵּרָא עמוסה בסיפורים בדרמות רוויה בעלילות, שפוסט אחד לא יספיק לי להכיל ולנסות להסביר מה יש בפרשה הזאת: שלוש המלאכים שחוזים את לידת יצחק(שרה צוחקת ומתקשה להאמין) כל אירועי סדום באשר הם,הפיכתה לעיר מאוסה וחוטאת, השמדתה, אונס בנות לוט את אביהן, אשת לוט שהופכת לנציב מלח, האירוע של אברהם עם מלך גרר אבימלך והאירוע הכי חשוב בפרשה- עקידת יצחק. בהתחלה ניסיתי להימנע מלדרוש בסיפור הזה, אמרתי לעצמי שכולם כבר דיברו על זה, רציתי להתעסק בדברים אחרים, אבל הבנתי שסיפור עקידת יצחק יותר מידי חשוב לי כרגע וארצה לשתף אתכם בו ובפרשנויות השונות וכיצד אני מבין אותו.

אהבה או אמונה

בכל התנ"ך נכתב רק פעמיים צירוף המילים לֶךְ-לְךָ (מרטין בובר הבחין בכך לפניי), בפרשה הקודמת כאשר אברהם נצטווה ללכת לארץ כנען ולהפך לגוי גדול על פני הארץ ועכשיו כשאברהם נצטווה לעלות להר מוריה ולעקוד את בנו. סרן קירקגור מכנה את אברהם אביר האמונה ומשתמש במקרה הזה כדי להסביר את התיאוריה האקזיסטנציאליסטית שלו שמהווה הבסיס לפילוסופיה המודרנית. אברהם באהבה גדולה ובאמונה עוד יותר גדולה לקח את בנו הצעיר, עלה עמו להר והתכוון לשחוט אותו, עד שעצר אותו מלאך, אברהם הוא האדם המאמין האותנטי ביותר, המודל לחיקוי, הדגם והמסע הזה שלו אמור לעורר בכל מי שקורא אותו- חיל ורעדה. הומניסטיים יפרשו את זה אחרת, הם יגידו שאברהם עלה להר יחד עם בנו עם התקווה הקטנה ביותר שאלוהים יעצור בעדו וזה מה שהחזיק אותו למעשה. מדובר במבחן אמונה והסיפור הזה נכתב על מנת לחזק את האמונה באלוהים של אברהם, עד לכדי אמונה עיוורת. "אילו היה אברהם בעומדו על הר מוריה מפקפק, אילו היה מביט סביבו אובד עצה, אילו היה בדרך מקרה מגלה את העין לפי הרימו את המאכלת, אז היה שב הביתה, הכל היה כשהיה ובכל זאת מה היה שונה הכל, הוא לא היה נעשה עדות לאמנותו". סרן קירקגור.

לעומת סרן קירקגור, פרופ' אסא כשר די מגנה את המעשה הזה של אברהם ומחזק את דעתו במדרשים רבים שמתארים את הפרשה במונחים של שחיטה ממש. הוא מסביר את דעתו דרך הגדרה של אהבה, לטענתו אברהם לא אהב את בנו באמת ולכן יצא לדרך הזאת. "אהבה אמיתית אינה אוושה רגעית. אהבת אב לבנו אינה תחושה סמויה. אהבה אמיתית היא התוכן המובהק של פרקטיקה מורכבת, מערכת עשירה של מעשים בעלי משמעות. היא כוללת רצון מתמיד בקרבה. היא מבטאת נכונות לאמץ את נקודת המבט של האהוב, גם כשמדובר בויתור על נקודת המבט העצמית של האוהב. בנסיבות מיוחדות היא מביאה לנכונות קיצונית של האוהב להקריב את הכל למען הנאהב" למעשה אברהם היה צריך להקריב את עצמו ולא להפך אם היה אוהב את בנו, אברהם שוחט את הדת שאלוהיו רוצה ליצור.

מעניין שבעברית צירוף האותיות של המילה וירא, מבטא פחד אבל גם אמונה, למעשה האמונה הכי גדולה שיש. הפירוש של סרן קירקגור לסיפור די מתאים, מבחינת ניתוח הטקסט צריך להרגיש פחד חיל ורעדה על מנת שהאמונה שלנו תהייה הכי אותנטית שיש. בחלקים רבים ממני מתנגדים לעקידת יצחק, ההיגיון האנושי הוא זה שנשחט ולא יצחק, אך הם מתעמתים כמעט יום יום עם החלקים שכן מסכימים עם הדרך והמשמעות שלה, האמונה באבסורד, ההליכה אל הנודע, לקפוץ אל החשיכה ולא לפקפק. אולי התוצאה של הקרבות הללו בנפשי, מולידה את האמונה שלי בעולם.

 

מפחדת עכשיו, למה לסבול?

על עטיפת האלבום החדש של בריאן פרי-אולימפיה מצולמת הדוגמנית קייט מוס, בצילום המשוחח עם הציור של אדואר מאנה בעל אותו השם המשוחח בעצמו עם ציור אחר של טיציאן "ונוס מאורבינו" אולימפיה הייתה גם זונה. קייט מוס היא האולימפיה/ונוס של דורנו. לא בכדי בריאן פרי בחר לשים את קייט מוס על עטיפת אלבומו ובחר לקרוא לו אולימפיה. הוא רצה לחבר בין האז לבין העכשיו עם אינטרפרטציה אישית, אפלה ורומנטית משלו.

באלבום הזה חוזרים לנגן כל חברי להקת האם של בריאן פרי, רוקסי מיוזיק, כולל בריאן אינו! דייויד גילמור מהפינק פלויד, כל אלו מהעבר הקלאסי של הרוק הפופולארי, אליהם הוא מצרף את ג'וני גרינווד מרדיוהד, גרוב ארמנדה, סיזר סיסטרס וחברים מלהקות רד הוט צ'לי פפרס ופרימל סקרים. מיטב הנגנים והמוזיקאים בעולם חברו לאלבום שכולו בריאן פרי וזה הישג יפה.

עכשיו לשירים- בריאן פרי מנסה ליצור עולם אפל, מלא זימה ומסתורי כמו אותה סדום מהסיפור התנ"כי אליה מחוברים אלמנטים של עיר העתיד אלפאוויל מסרטו הקלאסי של ז'אן לוק גודאר(דיאלוג מהסרט מתחיל את השיר אלפאוויל מהאלבום) עיר מנוכרת מפחידה וקרה. התחושה הזאת של עיר רפאים מלוכלכת ומנוכרת באה לידי ביטוי בסאונד של השירים ובתחושות הלב של כותב השירים. הכאב מאובדן האהבה לצד התקווה התמידית שהיא תחזור, ההתפרקות הגופנית והרגשית של אדם שחווה את הכל ויחד עם זאת עדין יש לו מקום לעוד חיוך ורצון לעוד ועוד נסיונות.

בחלק מהשירים מנגן דיוויד גילמור על הגיטרה ובריאן אינו על הפסנתר או הסינטיסזיר והם מלווים בשלמות מופתית את קולו המעט מחוספס של פרי. שירים כמו me oh my, reason or rhyme, tender is the night הם בלדות קורעות לב של אדם מאמין ומלא ציפיות, אבל בתוך תוכו רוצה להפסיק ולהמעיט עם הציפיות, כל זה הזכיר לי שיר שכתב ת.ס אליוט: "צפי בלא אהבה כי אהבה תהייה אהבת הדבר הלא נכון, קיימת עדין אמונה" בשירים אחרים פרי פונה לגלאם רוק המפורסם של רוקסי מיוזיק. השיר הפותח you can dance הוא יצירת מופת של רוק-דיסקו. בשיר heartache by numbers הוא משתף פעולה עם סולנית הסיזר סיסטרס ובשיר shamless עם גרוב ארמנדה.

בריאן פרי ידוע גם כקאבריסט משובח, בין היתר ידוע הקאבר שלו ל-"בחור קנאי" של ג'ון לנון ואלבומו הקודם היה כולו קאברים לשירים של בוב דילן(מעולה) וגם באלבום הזה הוא מבצע שני שירים שהם לא שלו, אחד מהם של טים באקלי- song to siren שהוא אחד מהקאברים הכי מרגשים של השנה.

זהו אלבום שמנהל שיח עם העבר והווה ועם מעט ראייה אל העתיד, אלבום מרגש ומצמרר לעיתים, אלבום חכם ועשיר ברפרנסים מן המוזיקה, האומנות והשירה. הצלילים בו חדים ומדויקים. אלבום השבוע של מלווה מלכה.

Bryan ferry- Olympia להורדה

מפחד, אלפרד כהן השלישי.

מודעות פרסומת

אני שומע, משמע אני אוהב

לך..

אם הכרתי אותו? אם הכרתי אותו? אם אהבתי אותו? זה מה שאתה שואל אותי? הכרתי אותו יותר טוב ממה שאתה מכיר בעולם הזה ואהבתי אותו כמו שאתה אוהב את אלוהים.

ארנסט המינגווי

 נשאלתי לא מזמן אם התחננתי, האם התחננתי מפני מישהי שרציתי מאד, התחננתי שתקבל אותי, עניתי שכן ושאלתי בחזרה את אותה השאלה ונעניתי בחיוב. שאלתי אם זה עזר נעניתי בשלילה. גם לי זה לא עזר ואז אמרתי שככל הנראה להתחנן זה לא עוזר, אבל אנחנו מתחננים כי קיימת התקווה והיא הדלק של החלומות שלנו, איפשהו היא גם המזון לשאיפתנו, החמצן לרצונותינו. התחנונים הם אולי סימן לחיים, מעין אות חיים בגסיסה הרגשית שלנו. התחינה היא אולי כמו הנבט שבהתחלה הורג את עצמו ואז מנביט וגדל להיות עץ מלבלב או פרח בתור זר ששולחים ביום האהבה. אז מתחננים כדי להרוג ובעצם כדי לצמוח.

פרשת וָאֶתְחַנַּן מתחילה בבקשה, בתחינה של משה המנהיג מאלוהים לסלוח לו ולהכניס אותו לארץ המובטחת, אלו הפסוקים הכי מרגשים שקראתי במקרא. אדם רם ונישא, מנהיג דגול, שעשה טעות ונענש עליה בצורה הטרגית ביותר, אדם שהוביל עם שלם, שני דורות ממצרים ומהעבדות, דרך המדבר אל החירות והארץ המובטחת. רוצה לראות את אותה הארץ, רוצה להשלים את המשימה, רוצה לחוש באופן ממשי, אבל הוא לא יכנס לארץ המובטחת, כי אלוהים חוזר ואומר שלא יסלח לו ויתרה מכך, מדגיש למשה שלא יתחנן יותר. גם בעת כתיבת השורות האלו אני מתקשה להבין את העונש הכבד הזה, כמוני גם פרשנים רבים וחכמים ממני.

הפרשה כמו כל ספר דברים, היא סדרה של נאומים של משה לעם לפני הכניסה לארץ המובטחת והפעם בנאומו מזכיר משה את עשרות הדיברות ואת החוקים והנורמות שמבדילות את העם משאר העמים והופך אותו לעם סגולה. לא הכח ולא הגודל, אלא המוסריות והאנושיות אלו הם הדברים שהופכים אותנו, אור לגויים כפי שהיטיב להגדיר דוד בן גוריון.

בהמשך הפרשה אנחנו קוראים את אחד המשפטים השגורים בפיהם של כל היהודים באשר הם: "שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד" שמבטא כמה וכמה רעיונות: האחד האמונה באלוהים אחד, כלומר רעיון המונותיאיזם והרעיון השני מדגיש את חוש השמיעה שמבין כל החושים החשוב ביותר וגם המופשט ביותר האמונה היהודית מתבססת על חוש השמיעה זאת לעומת דתות ועמים אחרים שמעדיפים את הראיה,את האידיאה, אבל לא אתמקד בזה. ארצה להתמקד בהמשך המשפט של שמע ישראל: " ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" אלוהים מבקש מעמו את הבקשה היפה ביותר וכמובן הרומנטית ביותר בכל המקרא, מעבר לחוקים ולמצוות אלוהים מבקש שיאהבו אותו, פשוטו כמשמעו. ישעיהו לייבוביץ אמר על אהבה שהיא אחת הדחפים והמרכיבים המרכזיים של התודעה האנושית, האדם תמיד אוהב משהו. אדם יכול לאהוב את עצמו, לאהוב אישה, כבוד, כסף, את המולדת וגם שוקולד. אלוהים מבקש ומצפה ממאמיניו שיאהבו אותו, יש בפנייה הזאת משהו מאד אנושי ולאו דווקא מיסטי, אנגמטי ולא ידוע. אלוהים  מבקש אהבה כמו שאני רוצה לאהוב אישה או אוהב מוזיקה טובה. בקריאה פמינסטית אפשר לקרוא את זה שאלוהים הוא גם גבר וגם אישה, אלוהים מבקש ממני שאוהב אותו כמו שאני אוהב אישה בכל הלב בכל הנפש בכל מאודי ולהפך מנשים לאהוב אותו כמו שהן אוהבות גברים, גם אהבות חד מיניות, אהבה היא חסרת גבולות. בימינו מערכת היחסים הזאת בין אדם לאלוהים מוגדרת כאמונה, אך בעברית הקדומה הוגדרה כ- אהבת ה'. הרמב"ם מתנגד לתפיסה הזאת ואומר "השם יתברך אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לא שום דמיון כלל" הוא חשב שלאהוב את אלוהים כמו לאהוב אישה למשל זה עבודת אלילים או אמונה פאגנית, אבל הרמב"ם הוא לא אדם רומנטי. אני עדין לא יודע אם אני אוהב את אלוהים, לא בטוח שהוא קיים בכלל, אבל הרעיון האהבה הזה יפה בעיניי.

 שיר לט"ו באב

אחרוג ממנהגי ואפרסם כאן שיר שכתבתי אני די מזמן. שיר שכתבתי בעקבות קריאת פרשת ואתחנן, שיר שכתבתי לאהובה שלא ידעתי, זהו שיר תחנונים, שיר על מוות וגם על הבנה וצמיחה חדשה.

כמו הארץ המובטחת/ הייתי רוצה להיות בך/ את זבת חלב וגם דבש/ להיכנס אסור לי/ אסור לי גם לבקש/ חלמתי לרעות בשדותייך/ לבנות מגדלים עד השמיים.

ממרומי ההר אפרד/ לא תדעי מקום קבורתי/ אחר יכבוש אותך במקומי/ לבטח יאהב אותך מאד/ כמו בארץ המובטחת.

 

 דיאלוג לט"ו באב

יש לך אולי מילון רפואי?

אין פה, מה אתה מחפש?

אני מחפש אהבה.

לא תמצא אהבה במילון רפואי. ככלל, היא נחשבת לשאיפה טבעית של נפש האדם.

אהבה: נטייה לרצות בטובתו של אחד ולהתמסר לו… אולי יש לכם מילון גדול יותר?

אתה מרוצה? יש לך את כל מה שאתה צריך? או שאתה רוצה מילונים אחרים?

יש פה לפחות ארבעה עמודים שלמים על אהבה…אין בחור אחרי בחורה להוט- אלא אם נכנסה בו רוח שטות.

את הדיאלוג המלא, ניתן למצוא בספרו של אמיל אז'אר (רומן גארי) חרדתו של המלך סולמון, שתרגם יפה מאד ניר רצ'קובסקי. באחד הראיונות שהעניק על עבודת התרגום החדש לספר המופת הזה, הסביר ניר רצ'קובסקי שלמילה אהבה בצרפתית יש כל מיני פירושים ואחד מהם הוא למשל, סוג של דבק מגע ולמרות שבאהבה יש אלמנטים של דבקות ודבק, בחר לא להשתמש בזה אלא לבחור ממילון עברי ישן אחר, פירושים לאהבה, כמו זה האחרון, אין בחור אחרי בחורה להוט- אלא אם נכנסה בו רוח שטות.

פזמון לט"ו באב

יש כזו שמועה ש-99 אחוזים מהשירים שנכתבים בעולם הם על אהבה, לא בדקתי את זה. שיר אהבה הישראלי, שהכי אהבתי לשמוע בשנים האחרונים הוא של נועם רותם- אהבת חיי. הוא מתחיל שקט, בליווי פסנתר בלבד. רק שנינו לבד, כלום לא חזק יותר ממני ואת, הוא שר בבית הראשון. ואז בבית השני מצטרפים בס, תופים וגיטרה וכשהוא מסתיים מתחילה חגיגה של שכרון חושים, של רומנטיקה, של תשוקה בכלי נשיפה וסינתיסייזר. תמיד תהיי אהבה חיי מכריז נעם רותם.

לבשי לבן, אלפרד כהן השלישי.