כרוניקה של קדושה אשמה ואפלה

השאלה היא אם אפשר להיות קדוש בלי אלוהים – זו הבעיה הממשית היחידה שמעסיקה אותי כיום.

(אלבר קאמי מתוך הדבר)

 אם הייתי מכריח את עצמי להכין רשימה של מטלות ויעדים בכדי להפוך לבן אדם טוב יותר או בכדי להגשים כמה חלומות שהזנחתי במרוצת השנים, הייתי בוודאי מוצא קשיים רבים עד מאד בהכנתה של רשימה כזאת. בשל העובדה שמדובר במחשבה היפותטית, נעמדתי אל מול הרשימה וגיליתי שאני רחוק מהגשמתה ומהיעדים שהצבתי. יש בי הקושי כמעט בלתי ניתן להסבר לעמוד מאחורי אותה רשימה, אולם לאחר מעט העמקה בנושא גיליתי שזה קשה, משום שאינני מסוגל לתת את כל כולי ואת ליבי למסמך הזה. עצרתי לרגע עם המחשבה ההיפותטית הזאת, כי עתה ניצבתי מול פרדוקס אישי שמורכב מתכונות האופי שלי. אנשים רבים מייחסים לי תכונות של נתינה ואדיבות, (באמת אני לא מבלף) ומנגד גיליתי שאינני כמעט מסוגל לתת ולהתמסר לעצמי ולהפוך למה שאני באמת רוצה להיות.

פרשת קְדֹשִׁים, היא פרשה שמפרטת למצוות וחוקים את הדרך בה אדם יוכל להפוך לקדוש. הפרשה נפתחת בציווי של אלוהים לכל העם להיות קדוש כמו שהוא קדוש ומייד אחרי הבקשה/ציווי, כאמור רשימה ארוכה של מצוות, בעיקר בין אדם לחברו ואם נעמוד בהם נהפוך לקדושים. לכאורה מדובר בפרשה טרחנית דתית אופיינית, אבל לא.

קדושה זה מושג מעט מעורפל, כמעט כמו החיים עצמם אם להיות סרקסטיים, האם שורה של מצוות וביצוען הופך אדם להיות קדוש?! האם עמידה ביעדים שהציב לנו האלוהים יהפכו אותנו לאנשים טובים יותר. שאלות שאין לי עליהן תשובות, כנראה גם לאף אחד לא תהיינה תשובות בזמן הקרוב ולו רק בשל העובדה שמאד קשה לעמוד בכל המצוות הללו. כפי שציינתי בתחילת דבריי, יהיה מאד גם קשה לעמוד בכל רשימת המטלות העצמית/פרטית שלי, הקושי נובע מהצורך לתת מעצמינו, לתת את ליבנו ולהיות במידה רבה גם מרוסנים ולשלוט בחולשות שלנו.

ביום ראשון יתקיים טקס הקדשתו של האפיפיור המנוח יוחנן פאולוס השני. בנצרות המושג קדושה שונה  מהיהדות, בעוד שהיהודים רואים במשפט הראשון של הפרשה כמצווה, הנוצרים רואים בו כהבטחה של האל שהאדם יהיה קדוש בעתיד, אם כמובן היה אדם טוב ומאמין. חמש שנים אחרי מותו של האפיפיור הופכת אותו הנצרות, לקדוש. בין אם היא- הקדושה, ציווי או הבטחה, לדעתי היא מונח בעייתי, כמעט בלתי אפשרי. אפילו הקדושה כמילה, גורמת לי למועקה.

סליחה טעינו(או, לסלוח ולא לשכוח)

"…השאלה אם אנחנו אשמים? נוגעת לכל אלה מאיתנו שהיו אז בגיל שבו אדם נחשב אחראי למעשיו…האם אנחנו אשמים מפני שהיינו בני הזמן, עדים, מפני שנשארנו בחיים? אנחנו לא אשמים רק במובן מוסרי או משפטי, אלא לבטח גם במובן תיאולוגי, אדם נעשה אשם כשאינו מקריב את עצמו במו ידיו לרוע הגזירה"

היינריך בל.

 ב-1948 הוקמו בגרמניה אגודות לשיתוף פעולה יהודי-נוצרי בתמיכת ארצות הברית, כחלק מתוכנית חינוך מחדש של הגרמנים, לקראת בנייה חברה דמוקרטית חדשה. ב- 1959 נשא היינריך בל  את הרצאת הפתיחה של אחד הכנסים באחת האגודות לשיתוף פעולה יהודי נוצרי-"מחיר הפיוס" שמה. בה הוא עסק בשאלת החפות והאשמה של העם הגרמני פושע מלחמת העולם השנייה שלקח את חייהם של מיליוני אנשים חפים מפשע ומיליוני יהודים בפרט. בסופה של ההרצאה הוא דן באפשרותה של מחילה, היכולת האנושית לסלוח והוא מביא את סיפורן של שתי אסירות- האחת יהודייה ניצולת שואה קומוניסטית פעילה פוליטית והשנייה גרמניה שומרת אסירות באושוויץ. בקשתה האחרונה לפני הוצאתה להורג הייתה שחברתה לתא היהודייה, תסלח לה. בפתח התא שתיהן התחבקו והיהודייה סלחה לה.

ודאי שאינני יכול לתאר את עוצמת הרגשות של סליחה מהסוג הזה, אינני יכול להבין לעולם את סבלם של היהודים בשואה, אני יכול לשמוע את סיפורם, להזדהות עם כאבם, אך לעולם לא אבין זאת. מנגד אינני יכול להבין גם את תחושת האשמה של העם הגרמני בן דורי, תחושות אשמה נצחיות כמעט, המתהלכות בקרבן כאילו היו רוח רפאים המחפשת מנוח.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אני מרגיש אשם שבמהלך רוב משנותיי, לא חשתי כלום ביום הזה, סרטים על השואה שעממו אותי. עדויות של ניצולי שואה היו לי כדיבור ריק, קולה של הצפירה בעשר בבוקר העיק עלי. אולי זה היה מנגנון הדחקה שפיתחתי ואולי משום שהסיפור הזה לא היה חלק מהחיים שלי(למרות שסבי ז"ל סבל מהנאצים בטוניסיה ארץ מולדתו). אשם, כי לא כיבדתי את הזיכרון של אותם אנשים שמקועקע עליהם מספר. כן, אני אשם.

בכל צורה שארשום זאת, זה ישמע דתי טרחני, אך בכל זאת אשים את המילים. לדעת או ללמוד לסלוח זה גם סוג של קדושה. יוצא כך לפעמים שפרשת קדושים סמוכה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה ויש פרשנים המוצאים את הקשר בין הדברים ויש שלא. הכלל החשוב בתורה(לפי רבי עקיבא) והכלל החשוב בחיים לדעתי- נמצא בפרשה הזאת- "ואהבת לרעך כמוך" זהו כלל שכל אדם באשר הוא חייב לזכור ולבצע. אם נאהב את עצמינו נוכל לסלוח לעצמינו. אם נלמד לאהוב את הסובבים אותנו בצורה שגם הם יכולים ללמד אותנו בדרכים שלא הכרנו, יקרו הרבה דברים טובים.


Do you forgive what you try to remember/ and you remember what you try to forgive?

יש אלבומים שמתאהבים בהם בהאזנות הראשונות ומנגד יש אלבומים שמחלחלים לתוכך כאילו היו מים שמכוח הכבידה מחלחלים עמוק פנימה לאדמה. אלבומים אלו כמו "מי הכובד" אינם זמינים לצמחים הגדלים ולא משפיעים על צמיחתם, אך הם חלק בלתי נפרד מהאדמה, אילולא אותם נוזלים האדמה הייתה מתפוררת והצמחים והחי מעל היו נכחדים. אלבום השבוע שלי:  Creep on Creepin' on של ההרכב הקנדי Timber Timbre

כבר יותר מחודש אני מאזין לאלבום הזה, לאט לאט הוא חדר אליי והוא שלי בתוכי, באדמה הפנימית והעמוקה שלי אם תרצו. במהלך ההאזנה לאלבום נוצר מעין ענן דמיוני שאופף את החדר ומחשיך אותו, יש לו אווירה מכשפת ומחשמלת מעין סרט אימה/מתח פוסט מודרני המצדיע לפילם נואר הקלאסי. קולו של הסולן משלב תכונות של זמר בלוז שחור מתחילת המאה הקודמת עם זמר צועני אינדי, היפסטרי ואירופאי מהעשור הראשון של המאה-21. יחד עם הקול המיוחד הזה מנגנים איתו עוד שני חברים בגיטרה חשמלית, כינור וב-Autoharp

השיר הכי אהוב עליי באלבום מדבר על ליבו של גבר המנסה להסיר את הכישוף של אהובתו הנכזבת, שהוא מעין שיר בלוזי אולד פאשיין שכזה. לא הייתי אומר שזה שיר שמייצג את אופיו של האלבום, אבל הוא הכי הרבה ריגש אותי.

הקליפ הרשמי לשיר "אישה" בהחלט מייצג ויזואלית המוזיקה והטקסטים של ההרכב המשובח הזה

עטיפות של אלבומים תמיד סקרנו אותי, לפעמים אני מוריד את האלבום רק משום שהעטיפה מצאה חן בעיני וסקרנה אותי(יש כאלו שעושים את זה עם ספרים) ובאלבום הזה כפי שאפשר לראות בתמונה המצורפת לוידאו ביוטיוב מדובר בתמונה שרואים ממנה חלק מתוך השלם- את הפירמידה מתוך האובליסק, אלא שבעטיפה היא נמצאת על האדמה בקרקע ולא קרוב לשמיים בתוך איזור מדברי משהו ונטוש. האובליסק קבור באדמה כמעט כמו המים שחלחלו אליה, כמו שהאלבום הזה חדר לתוכי. חובת האזנה.

Timber Timbre- Creep on Creepin' on להורדה

קדוש, אלפרד כהן השלישי

מת

הוא אז חלם שהוא טס על גלגל 

בין עננים בוערים כחשמל 

שני מלאכים הוא חיבק וליטף 

הנביא יחזקאל ידע איך לכייף!

חיים חפר(מתוך "יחזקאל" החלונות הגבוהים)

 פסח, כשמו כן הוא חג שתמיד פסח מעליי וחלף לו תמיד מבלי לגעת בי ממש. הכרתי את המשמעות מאחוריו את החשיבות שלו מההיבטים המשפחתיים, ציוניים, פילוסופיים וכד'. פסח עבורי תמיד היה זיכרון ילדות שמורכב ממצה עם ממרח שוקולד והסרט עשרת הדיברות של ססיל ב. מיל בכיכובו של צ'רלטון הסטון. אז מה נשתנה הלילה הזה ובכן, הכל השתנה לפני שנתיים, קצת לפני פסח של 2009 הסיפור המיתי של יציאת מצרים על כל משמעויותיו וסמליו הושלכו לסיפור האישי שלי.

כך היו הדברים: חודשים לפני החג קיבלתי טלפון ממשרד עורך דין כלשהו(לא זוכר את שמו) המזכירה מודיעה לי על חוב לחברת האשראי, לחברת הסלולר ולגוף שנתן לי הלוואת סטודנטים מיוחדת ועליי לשלם אותו במיידית!! לא היה לי איך לשלם אותו ונבהלתי, הסתגרתי בתוך עצמי, כולם היו סביבי דמויות חסרות בשר, מתות מהלכות, כלוא בתוך גופי ויותר גרוע מזה-בשביה של המחשבה החופשית שלי. לא אספר כיצד נכנסתי לבור הזה.

קצת לפני פסח עיקלו לי את החשבון הבנק כך שלא יכולתי להוציא ממנו כסף, אחרי פסח כבר שלחו צו מעצר. כמו שקולי נאלם, כך גופי השתתק ולא היה לי מושג מהיכן להשיג את הכסף ואיך לצאת מהצרה הזאת. לפני שמימשו את צו המעצר לבד הלכתי לאולם בית המשפט, להוצאה לפועל, נעזר בסטודנטים למשפטים, מנסה לצאת לחופשי. חודש אחרי פסח, השופט החליט על סכום שאשלם בכל חודש במשך שלוש שנים על מנת להחזיר את החוב, בין היתר הוא אסר עלי את היציאה מחוץ לארץ. בעוד שנה מעכשיו, אסיים לשלם את החוב ואסיים את המסע הארוך הזה של יציאה מעבדות לחירות, בטח אטוס לשוודיה במסע פרטי של תחיית המת שבתוכי.

יש אמנים שיגידו שהיצירה שלהם מתה בזמן שהם מפרסמים אותה, היא כבר לא חלק מהדמיון שלהם שברא אותה, משהו בתוכם מת, אך היא מקבלת חיים חדשים בזמן שמישהו אחר חווה את היצירה שנבראה, אבל חיים אחרים. יכול להיות שאני רוצה להרוג את הכלא שבי ולקרוע מעליי את השלשלאות הלוחצים אותי ולכן אני מספר את הסיפור שמעטים מחבריי יודעים. הורג בכדי לברוא מחדש.

בשבת של חול המועד פסח, לא קוראים פרשה, במהלך הימים קוראים את מגילת שיר השירים ובשבת מפטירים בפרק בספר יחזקאל המנבא את תחיית המתים(חזון העצמות היבשות). שיר השירים, הינו טקסט המייצג את הלידה, בעוד נבואת תחיית המתים מייצג את המוות, מייד אפשר להבין שלשני הטקסטים יש קשר סמלי לסיפור יציאת מצרים ויחד איתו, מהווים רעיון אחד- של לידה מחדש, בעיניי הרעיון המרכזי של חג הפסח.

למצוא אהבה זה כמו להיוולד מחדש, על העצמות היבשות שלך נרקמות מערכת בשר וגידים מחודשת שלא הכרת ורוח נושבת בחוזקה בעולם הפנימי, מנדנדת אותו ואנחנו עצמינו מגיבים בדילוגים ובחיוכים מטופשים. תחושות שאנחנו מכירים הופכים לחדשים כאילו חווינו אותם לראשונה, ממש כמו בתחיית המתים מתחברים לגוף המוכר לנו.

למרות שנושא של תחיית המתים, העולם הבא והשארות הנפש חשוב ומשמעותי ביהדות הוא זוכה רק לשלושה אזכורים בלבד בכל התנ"ך. גם הנצרות ייחסה לחזון העצמות היבשות חשיבות רבה, כן שהנביא שלה בעצמו קם לתחייה. מפתיע אותי לגלות שרוב הפרשנים מפרשים את הפרק העוסק בתחיית המתים כמשל בעצם להתאוששות רוחנית ולאומית. הרב קוק מסביר שחזון העצמות היבשות מסמל התחדשות של העם היהודי השוהה בגולה וכד' ומוסיף פירוש חילוני ביותר שזה גם מסמל התפתחות ביולוגית/אבולוציונית ופילוסופית/סוציולוגית של האנושות.

בשיר השירים מסופר תחילה על בחורה המדמיינת את אהוב ליבה, הכל מתחיל שם, בדמיון שלנו, קצת רחוק מהמציאות, משוחרר וחופשי באמת, אולי הדבר הכי חופשי בעולם. רבי עקיבא מסביר כי שיר השירים הוא משל לאהבה שלנו לאלוהים ולכן הספר הזה קדוש. אני מעדיף לקרוא את הספר הזה דרך הפשט, סיפור אהבה בין גבר לאישה או להפך.

כמו באומנות, אנחנו הורגים בכדי לקבל משמעות וחיים חדשים. דמיון חזק הוא שיוצא את המאורע ולפעמים אנחנו מוצאים אהבה ובן או בת הזוג המחיים אותנו ונוצרת ישות חדשה. השמועות אומרות שבחודש ניסן יקומו כל המתים לתחייה ובכן אני לא מאמין לשמועות. עוד אומרים שהאביב איתו הפסח מבשרים את הסיכוי לאהבה, משהו עמוק בתוכי כן רוצה להאמין לזה, אך בכל זאת ארשום-"אז אומרים…"

סיפורי פסח

יועז הנדל בטורו הקבוע במוסף לשבת בידיעות אחרונות כתב סיפור משעשע שלא יכולתי להימנע מלא להתייחס אליו גם כאן. בשנות השמונים לקראת חג הפסח התקבצו עשרות דתיים חרדים סביב ביתו של הרב המקובל אלעזר מנחם מן שך הידוע בכינויו הרב שך, בכדי לקבל איזה שיעור קטן מהרב, הלכה חדשה לקראת החג. הם חיכו וחיכו אך הרב לא יצא אליהם. לילה אחרי יצא עוזרו של הרב שבידו קרש אסלה שבור, אותו הוא זרק מן הסתם לפח. מייד לאחר מכן עזבו עשרות האנשים וחזרו לביתם לקנות קרש אסלה כשר לפסח. צחקתי בקול אחרי שסיימתי לקרוא את הסיפור האמיתי והמוזר הזה. תהיתי עד כמה אנשים יכולים להיות חסרי מחשבה עצמית, עד כמה יכולה להיות האמונה שלהם עיוורת להגיון הפנימי, להשכלה הפרטית שהם רכשו בעצמם בחדרי הישיבות.

החופש האולטימטיבי, אינו קיים, הוא רק אוטופיה,יש יגידו אפילו פיקציה, אבל כמו כל מחשבה אוטופית שהיא, צריכים לשאוף להגיע הכי קרוב לשם ומבלי לפתח יכולות הבנה עצמית וללכת כילד אחר החלילן, תמיד נהיה עבדים, שבויים בכלא של עצמינו. הסיפור שהביא יועז הנדל בטורו הוא משל רלוונטי לחברה שלנו, שמהללת קדושים, ששוכחת כי היא רוצה לשכוח את המסרים והסמלים האמיתיים של היהדות בכלל ושל חג הפסח בפרט.

סדר פסח

אני יכול לשמוע את הכל, אלו הזמנים של "הכל" כך באמרה המאופיינת לפוסט מודרניזם נפתח אלבום השבוע שלי, אלבומם החדש של ההרכב האקספרימנטאלי הניו יורקי גאנג גאנג דאנס ששמו- "קשר עין" בעיתוי יוצא מן הכלל דלף לרשת האלבום החופשי ביותר שאני יכול לשמוע בשבוע האחרון, ומלבד הרעיון האידואלוגי העומד מאחורי היצירה המוזיקלית של הלהקה, מדובר ככל הנראה באלבום הכי טוב שהם הוציאו, יש יגידו משום שהוא הכי מתקשר עם המאזינים.

במוזיקה שלהם המתבססת על סגנון הדאנס שצמח בתחילת שנות השמונים במועדונים האלטרנטיביים הניו יורקים, משוחח עם הפרי-סטייל של אותה העת ומזכיר מאד את שאנון היוצרת ששלטה במועדונים אז ופרצה את הסגנון הנ"ל לתודעה. על הסגנון המוזיקלי הזה הם מלבישים צלילים מכל העולם, מביטים אפריקניים, דרך סאונדים אסייתים(הקול של הסולנית זורק אותי ליפן) ועד אפילו להודו.

אלקסיס טיילור(הסולן של הוט צ'יפ) הוא בכל מקום, הוא משתף פעולה באלבום של ההרכב WIN WIN  ובהרכב About Group וכן בימים אלו הוא עובד על פסקול לסרט. והוא גם אחראי על חלק מההפקה המוזיקלית של האלבום הזה שהופך אותו ליותר קומוניקטיבי. הוא גם אחראי על השיר הכי יפה באלבום- romance layers

ויש את הקליפ הזה

ויש קטעים רבים אחרים ומשובחים כמו הקטע הפותח שנמשך יותר מ-11 דקות! וקטע מעבר של שירה איטלקית שמאד מסקרן אותי אם הקטע מקורי או שמא מדובר בסמפול?על פניו מדובר בבלאגן של צלילים, חופש אוטופי. אבל יכול מאד להיות כשישאלו אותי איזו מוזיקה אתה אוהב(שאלה שאני אף פעם לא יודע לענות עליה), אני אדע מעכשיו לתת את הדוגמא של גאנג גאנג דאנס ואת האלבום הזה בפרט.

Gang Gang Dance- Eye Contact להורדה

לחופש נולד, אלפרד כהן השלישי.

הכל מכתוּבּ

נסיבות?! אני עושה נסיבות!

נפוליאון בונפרטה

 סיפורי ילדות, הם סיפורים יפים, מצחיקים לפעמים ואמיתיים והכי חשוב מלמדים רבות על עצמך ומלמדים אחרים עליך. בכיתה ו' אף פעם לא הכנתי שיעורי בית, אבל הציונים שלי היו טובים. המחנכת שלי, מרים יחזקאל, בתחילת כל שיעור הייתה עושה יומן נוכחות ויומן שיעורי בית, לפני שהייתה מגיעה אלי, הייתי מתפלל לאלוהים שלא תגלה שלא הכנתי שיעורים ובכל פעם הייתה שואלת אותי, אם כן ואני הייתי משקר ועונה שעשיתי את השיעורים ולא בודקת. בכל פעם הודיתי לאלוהים ושמחתי. יום אחד, חודש לפני סיום שנת הלימודים, המורה מרים קראה בשמי ושאלה אותי אם הכנתי שיעורים וכמו תמיד נשאתי תפילה לאל שלא תבדוק ועניתי שכן. הפעם המורה מרים קמה וניגשה אלי ולקחה את המחברת שלי וראתה שבמשך כל השנה לא עשיתי שיעורים, היא צעקה עליי בפני כל הכיתה: "איך אתה מעז לשקר לי שנה שלמה!!" וחזרה לשבת במקומה שסבר פניה הפך למאוכזב ואדום. באותו היום, מאוחר יותר האשמתי את אלוהים שלא שמע תפילתי, לא משנה ששיקרתי, כי אחרי הכל הייתי תלמיד טוב, אני לא צריך לעשות שיעורי בית בשביל להיות ממצטייני הכיתה. גם המורה מרים הבינה זאת ובחודש האחרון לא שאלה אותי ואני לא התפללתי.

לחופש נולד

פרשת רְאֵה, ממשיכה בנאומו הגדול של משה אל העם העומד להיכנס לארץ המובטחת, אך הפעם הנאום מתאפיין בסדרה של מצוות והוראות, שחלקן כבר נאמרו קודם. בתחילת הפרשה מסביר משה כי אלוהים מעניק לעמו ברכות, אך לצידן גם קללות. ההסבר פשוט: תמלאו אחר ההוראות ותזכו לשכר, לא תמלאו אחר ההוראות, אעניש אתכם. בחלק הזה של הנאום מזכיר ומחדד משה את התפיסה המונותיאיסטית, של אל אחד ומקום אחד, כלומר במקום אחד ויחיד אשר נבחר מראש, יהיה המרכז של כל המוסדות באשר הם  המשפטיים, הדתיים, החברתיים וכד' לימים המקום הנבחר הזה, יהיה ירושלים. כמו כן בנאום הזה מזהיר משה מפני נביאי שקר( אך לא מסביר איך לזהות אותם) כמו כן משה מתעקב על חשיבות הדאגה בעני ובאביון, מנסה לצייר אוטופיה שבה אין כל עני או אביון, דיני אכילת בשר וכן לצד כל זה סקירה מחדש, או לשם הרענון, של חגי ישראל.

אני מאמין בעיקרון של הבחירה החופשית, אינדטרמינסט, אנוכי גורלי מופקד בידי ובמעשיי שלי, בניגוד לדטרמיניזם שסוברים שכל מה שקורה במציאות נעשה על פי החוקתיות הגלומה בה. בפרשה של השבוע מוצג הרעיון הדטרמיניסטי, הכל בידי אלוהים הוא זה שקובע אם יהיה לך טוב או רע, בין אם תבורך ובין אם תקולל. אם מגיע לך שכר הוגן וכד'. הדטרמיניזם שולל את הבחירה החופשית של האדם, למעשה אין האדם יכול לבחור מה לעשות כי הכל כבר קבוע ונחקק בחייו של האדם, במציאות שלו. בחירותיו של האדם נקבעו לפי כוחות אחרים מנסיבותיו של הטבע, או בין אם אלו פוליטיים ובין אם דתיים/ תיאולוגיים.

לפי פרשני תורה גדולים, קיימת בחירה אחת, הבחירה בברכה ובחיים לשמור על ערכים כמו צדק חירות הגינות ואושר. אם האדם יבחר בבחירה הזו של הברכה, יזכה לגמול הוגן מאלוהיו. כך נמדדת למעשה הגדולה של האדם משום שעליו לעמוד מפני כל מיני פיתויים של רוע ואכזריות ואם כאמור יתמיד בבחירה שלו בברכה יזכה לחיים יפים ומאושרים. אני יכול להודות שמדובר בגישה יפה לחיים. אך האם גורלנו נקבע משום שעמדנו בפני הפיתויים, האם איננו יכולים לשנות את מה שלכאורה נגזר עלינו, אם כך מה שווים כל הנסיונות שלי להגשים את הפנטזיות או החלומות שלי אם מראש ידוע מה יהיה איתי בסוף.

רבי עקיבא הרומנטיקן, האמין שהאדם יכול בכל חייו להשתנות, האדם יכול בכל מהלך חייו יכול למצוא יעודים חדשים ולשאוף אליהם- המים חזקים מאבן מוצקה ויכולים לגבור עליה ואף לשנות צורתה, כי המים לא מוותרים ומתמידים וזורמים עד להגשמת המטרה, רצונו של האדם חזק מהטבע. בניגוד לרבי עקיבא, ברוך שפינוזה חושב כי האדם כפוף לנסיבתיות הטבע, קרי הגורל. כל תוצאה בעולם היא תוצאה של דטרמיניזם, האדם כפוף לחוקי הטבע ולכן אינו שולט במעשיו וביצריו. חופש הבחירה קיים רק כחופש פסיכולוגי.

עמנואל קאנט הציע סוג של פשרה בין שתי הרעיונות-האדם כדייר בין שני עולמות, האחד עולם התופעות, הדטרמיניסטי באופיו. חוקי הטבע חזקים מכל מחשבה אנושית ומשפיעים עליה בעוד בעולם השני קיים חופש הבחירה, כי אנחנו אנשים חופשיים מטבענו.

אני מאמין בחופש הבחירה, כי רק אני ואנוכי יכול לקבוע את גורלי, בלא בחירה מרצון חופשי, נשללת ממני האחריות, כי אם לפי הרעיון הדטרמיניסטי, שהכל כבר נקבע וכל פעולה שלי בעצם נשלטת על ידי המארג הסביבתי, לא תהייה קיימת בי האחריות המוסרית להחלטות שאקח כאדם בתוך החברה בה אני חי. אני יכול לבחור בברכה, אבל למעשה להסיר כל אחריות במעשי, כי ממילא הכל תלוי בחוקתיות של הטבע או של האלוהים. אדם צריך לבחור, לקחת אחריות, להשתנות והכל לטובה.

סיפורי סבתא

סבתא שלי קוראת לדטרמיניזם- מכתוב. הכל מכתוב. לא משנה מה אני אעשה, אכשל או אצליח. לא משנה מה יקרה לסבתא שלי, הכל מכתוב. לפי סבתא שלי ולפי הרבה אחרים הכל נכתב בספר כזה עוד לפני שנולדנו ואנחנו חיים רק כדי להתאים את עצמינו לעלילת אותו הספר, יהיו רגעים בחיים שלנו שנמרוד ונסטה מהמסלול ונחפש קו עלילה אחר, אבל תמיד נחזור לספר, למכתוב. יש בזה משהו מאד מנחם את סבתא שלי. למרות כל הכשלונות והאכזבה מאלוהים היא יודעת שהכל מכתוב ובסופו של דבר הענינים יסתדרו לטובה, כי אלוהים אוהב את האדם אותו הוא ברא. גם כשסבתא שלי נחשפת לאירועי זוועה ולסיפורים קשים, משואת היהודים באירופה ועד רצח אב את שלושת ילדיו בנתניה, היא אומרת מכתוב, ככה אלוהים רצה וכתב. מעולם לא ניסיתי לשוחח עם סבתא שלי בנושא, משום שאני מפחד מהתגובה שלה לדרך בה אני רואה את החיים ואולי בגלל שהיא היחידה מכל המשפחה שלי שעדין מגוננת עלי בארוחות החג כשאני נשאל- נו מה עם חתונה. סבתא תמיד עומדת לצידי ואומרת, נו אתם כבר הבנתם, "הכל מכתוב".

הכל אפשרי

אסיים במיקסטייפ שהכנתי עברוכם, אוסף שירים ששמעתי בתקופה האחרונה ומתאימים איכשהו לרוח התקופה, השיר שפותח את המיקסטייפ הוא הלהיט קיץ הרישמי שלי, של להקת קאט קופי, השיר נשמע כמו הכלאה טובה בין הביטלס, לביצ' בויז ולאם ג'י אם טי.

 שיר נוסף שארצה קצת להרחיב עליו שייך ללהקת רגינה שמגיעה מפילנד בקטע טנגו מקסים שמתאים לטעמי לאחר צהריים לח או חם, אני לא ממש מבין את המילים ובגלל זה לוקח אותי למחוזות אניגמאטיים ואפילו ילדותיים.

השיר הלפני אחרון שייך ללהקה הותיקה טלוויזן פרסונליטיס שמדבר על כך שבכל אחד מאיתנו יש הרבה דברים והכל אפשרי, בעיניי זהו סוג של שיר ערש ואם היו לי ילדים, הייתי משמיע להם אותו לפני השינה. הכל אפשרי, שום דבר לא אפשרי.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס.10 להורדה

  1. Cut copy- where I'm going
  2. Teengirl fantasy- cheaters
  3. O. children- ruin
  4. Kisses- people can do the most amazing things
  5. Best coast- happy
  6. Isobel Campbell & mark lanegan- get behind me
  7. Big boi (feat. vonnegutt)- follow us
  8. Drake- karaoke
  9. Jens lekman- the end of the world is bigger than love
  10. Regina- tango merella
  11.     Lower dens- blue & silver
  12. Perfume genius- Mr. Peterson
  13. Robyn- hang with me(acoustic version)
  14. Television personalities- all the things you are
  15. Max richter- infra 3   

 החופש לבחור, אלפרד כהן השלישי.

חבל ארץ

נדרים סייג לפרישות

רבי עקיבא

 בשירות הצבאי שלי הייתי תקופה קצרה בודק מעברים במחסום ארז, אז, לפני יותר מעשר שנים, עברו עשרות אלפי פלשטינים מעזה כל יום בשתיים וחצי בבוקר לעבודה בישראל. היה גם המעבר הבטוח "מעבר אל אמאל" מעבר של עזתיים לאיו"ש ולהפך. יחידת המעברים של מחסום ארז היו אחראים על הבידוק והרישום של אותם פלשטינים. שוטרי מג"ב שמרו עלינו ואנחנו שמרנו על עצמינו עם שכפ"צ ואם 16. ניצלתי את העובדה שאני נמצא במחסום והחלטתי להביע את עמדותיי הפוליטיות ולכן כתבתי על השכפ"צ שלי מאחורה בטוש אדום-   MAKE LOVE DON'T WAR המגבנ"קים לא אהבו את זה אבל לא הייתה להם ברירה ואלו הפלשטינים שידעו לקרוא אנגלית אהבו את זה מאד. מחסום ארז היה, בין היתר גם המעבר של תיירים מרחבי העולם לרצועת עזה, כשהם ניתקלו בשכפ"צ הם שלפו מצלמה וצילמו ואז גם לחצו את ידי וברכו אותי. באיזשהו שלב נשברתי מהמקום והבנתי שרק אהבה לא מספיקה. צה"ל זיהה את ייאושי וגם את השכפ"צ ושחרר אותי מהיחידה, בדיוק באותו הזמן החלה האינתיפאדה השנייה והמצב בעזה נהייה גרוע יותר וככל שעוברים השנים, מתחזקת התחושה כי "המעבר הבטוח" לעזה כבר לא יהיה קיים( אולי כי לא צריך). אהבה לא מספיקה, אבל היא הבסיס וצריכה להיות העוגן וככל הנראה בחרנו במלחמה.

לשלושה חלקים אפשר לחלק את פרשת השבוע מטות- מסעי( אם כבר צבא) החלק הראשון עוסק בדיני נדרים והפרתם, החלק השני עוסק במלחמת בני ישראל במדיינים והחלק השלישי מסכם את חלוקת הגבולות של השבטים וגם מסכם בקצרה את מסעם של בני ישראל ממצרים, דרך המדבר לארץ המובטחת. הייתי רוצה לנסות לקשר בין נדרים למלחמה, יותר נכון בין נדרים לחוסר הלגיטימציה במלחמה.

כשאנחנו נודרים לעצמינו נדר, או מבטיחים הבטחה אנחנו במובן מסוים מאד מחויבים לקיים אותו או אותה. בספר קהלת אומר לנו שלמה המלך שעדיף להמעיט בנדרים כדי שלא נתחייב יותר מידי, כי מחויבות לקיים את אותו הנדר מצמצמת את מרחב התנועה, אך יש בו, בנדר אלמנטים של מסירות ונאמנות. בחברה בה אנו חיים, הפוסט מודרניסטית מעודדת במובן מסוים, אי מחויבות לערכים מוחלטים ולעקרונות מקודשים, משחררים את עצמינו בכבלי המחויבות והמסירות וזה מתבטא כמעט בכל תחום בחיים, אם בזוגיות ואם בינינו לבין עצמינו, אנחנו הופכים לפחות מחויבים ומסורים לעצמינו, כי התכונה מורגשת מסביבנו היא של שחרור כל מוסכמה או כל נורמה. במידה מסוימת שכחנו להתמסר, שכחנו להיות מחיובים כלפי עצמינו וכלפי הסובבים אותנו.

בצבא מנסים ללמד אותנו מחיובות ומסירות מה הן, כי במלחמה אין ערכים חשובים יותר מאלו, המחויבות למדינה, ליחידה לשאר החיילים ולעצמך, עקרונות אלו מושתתים בכל צבא וצבא באשר הוא. חשבתי לעצמי שאם אותם ערכים ועקרונות היו מושתתים בצבא אחר, צבא השלום נגיד, היו מושתתים למען רעיונות אחרים שהבסיס שלהם הוא לא אחר מאשר אהבה. אהבת הזולת, אהבת האחר, אם היינו מבטיחים לעצמינו ועל אחת כמה וכמה נודרים לעצמינו נדר לאהבה שלנו אל עצמינו ואל הסובבים אותנו, אולי היה טוב יותר ואולי אני ילד או היפי, שחושב אוטופי מידי, שחושב "ג'ון לנוני" מידי, אבל אני כן מאמין שעדיף לעשות אהבה ממלחמה.

הרב דוד הכהן המכונה הנזיר כתב ביומן אישי בזמן מלחמת העולם השנייה: "המלחמה היא נגע צרעת האנושות בדורותינו ובכל הדורות לעולם… הקריאה צריכה לפנות לעמים, להמוני העם ובחיריהם, במאמרים ובספרים לעורר תנועת שלום…" כשחותמים הסכמי שלום שני הצדדים מוותרים אבל יותר מכל מבטיחים אחד לשני לקיים את ההסכם ואיכשהו זה הולך לאיבוד וחבל. המלחמה היא מיותרת, כולם כבר מכירים את כל הקלישאות, אבל הגיע הזמן שנפסיק לוותר לעצמינו ולהתחייב. לפני שנהפוך לעולם קר ומנוכר ללא בריתות ללא נאמנויות והכי חשוב ללא המשכיות או נצחיות. וינסטון צ'רצ'יל נאם לעמו בזמן אותה מלחמה וקרא להתחייב כדי להתקיים ואני ארשה לעצמי להשתמש ברעיון הזה של צ'רצ'יל, לאו דווקא בזמנים של מלחמה, אלא בזמנים כמו זה שלנו, זמנים אפאטיים ואנמיים, כי להתקיים פירושו לצמוח, לפרוח ולהתקדם ולא להיתקע ולא לזוז.

ביהדות, קיים יום בשנה שהאדם יכול להשתחרר מכבלי הבטחותיו ונדריו, זהו יום הכיפורים, השחרור הזה הוא חיוני וחשוב לחיזוק הנפש, כי נפש לכודה וכבולה יכולה למות, אך גם יכולה לכעוס ולזעום ולנקום ולהרוג, אולי בגלל הפחד הזה של נעמוד בהבטחות של עמינו, בגלל הפחד שנגרום נזק לעצמינו ולסובבים אותנו אנחנו מעדפים להיות משוחררים, אבל צריך לזכור ששחרור אינו מקדם והוא רק אמצעי להשגת המטרות שלנו. אין צורך לכבול את עצמינו בחבל עבה שיכול לגרום לנו להתאבד בתלייה, שיכול לגרום לנו לחנוק את הסובבים אותנו, כי יש חבלי אהבה(חברים ומכרים) וחבלי קסם( קשרים אמיצים) וחבלי שינה( חלומות ושאיפות) ואולי ג'ון לנון צדק, עדיף באמת בלי חבלי ארץ.

 החלק הקיצי

גלידה, ימים של קיץ, פעם חשבתי לעשות גלידה ביתית, אך מעולם לא העזתי לנסות, לא בגלל שזה מסובך מידי, שום דבר לא מסובך בכל מה שקשור בעשיית אוכל. אבל גלידה קונים במכולת, בפיצוציה, בסופר, פעם היינו קונים גלידה באוטו גלידה, פעם היו שני סוגים של גלידה שוקולד ווניל, היום יש אין ספור טעמים ואני אוהב את זה, בכל פעם ללקק טעם אחר. אחד השפים ופילוסופי האוכל שאני אוהב בעולם, אייל שני, התבקש להגות גלידה משלו וכמובן שהוא המציא גלידה בטעם עגבנייה, כשראיתי את האייטם בטלוויזיה, ביום למחרת כמו ילד קטן ביקשתי את הגלידה של אייל שני. בכוס קטנה את הגלידה של אייל שני ביקשתי מהמוכרת. היא לא טעימה, אבל יש עוד גלידות.

לסיום, אני רוצה להציג לכם את מיקסטייפ מלווה מלכה מספר תשע, שירים עם המון תשוקה וכמאמר הקלישאה שירים לקיץ. שירים של חוף, ים, אהבה אין סופית, תשוקה, ואופטימיות. פעם אמרו שהכל אני יכול בחופש הגדול, בנתיים גדלנו, אך כל התחושות עדיין איתנו. אנחנו עדין שומעים מוזיקה טובה, אוהבים, הולכים לים( אני באופן אישי לא כל כך ) במיקס טייפ תוכלו למצוא את אריאל פינק, את סיזר סיסטרס, את הדואט של הרוטס עם ג'ואנה ניוסום(אחת המלכות של הבלוג הזה) וגם את סי לו גרין ואת אחד משירי הקיץ שלי- I like של הדיווין קומדי שאותו אני יכול לשמוע בווליום הכי חזק, שהוא מעין האנטיתזה לשיר אשיר בגשם,  איי לייק.

 תקשרו את עצמיכם, אלפרד כהן השלישי.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס. 9 להורדה

  1. Wavves- king of the beach
  2. Admiral radley- sunburn kids
  3. Ariel pink haunted graffiti- bright lit blu sky
  4. Muse- neutron star collision
  5. Scissor sisters- fire with fire
  6. !!!- steady as sidewalk cracks
  7. Ceo- everything is gonna be alright
  8. Big boi(feat. James foxx)- hustle blood
  9. The roots(feat. Joanna newsom)- right on
  10. Cee lo green- Georgia
  11. The divine comedy- I like
  12. Dirty projectors & bjork- on and ever onward
  13. MGMT- I found a whistle
  14. Nina nastasia- this familiar
  15. Janelle monae- babopbyeya

חברות

"…. מה שאני חש כלפייך הוא שילוב של חברות, משיכה, הערכה, התמוססות של הלב והיקסמות של החושים, המצטרפות לכלל שלם, מורכב אחד, שאין לי בעבורו שם, אך הוא נראה לי יציב ומוצק….הסתכלי אל נשמתך פנימה:האם יש שם רגש אחד שידעת פעם ומאז נעלם? לא ,הכול נותר,נכון? הכול…."

גוסטב פלובר

 השיר הראשון שכתבתי היה על חברות, בגיל 14 לא זוכר בדיוק מה היו הנסיבות, אבל כן אני זוכר את ההחלטה שלי להיות משורר שאת שירו הראשון כותב על המושג הכה מורכב הזה-חברות. חיפשתי אותו, את אותו שיר מטופש, בוסרי ויומרני(בלשון המעטה). חיפשתי אותו בין כל רשימותיי מאז ומתמיד ולא מצאתיו, אני גם לא זוכר מה היו המילים שבחרתי, אך כאמור אני זוכר את הנושא המרכזי שלו(דרך אגב השיר השני שכתבתי היה על עץ האהבה, אותו כן מצאתי). היום אני יודע שאתה לא בוחר את הנושאים עליהם תכתוב, אתה נכנע להם. חברים מעולם לא היו חסרים לי וקשה לי לראות אנשים בודדים, אך מאז ומתמיד התעסקתי עם המושג הזה, מהי חברות ואיך אפשר למדוד חברות טובה, מיהו חבר בכלל, האם יש כזה דבר חברות אמת ואם כן מהי. הייתי בן חמש בגן טרום חובה, לא היו לי חברים בכלל, התהלכתי בדד בהפסקות ובחנוכה הייתי השמש. איפשהו מאז בהחלטה תת מודעת הבנתי שחשוב שיהיו חברים, בגן חובה כבר הייתי חלק מ-"החבורה".

חברים

השבוע קוראים שתי פרשות- אחרי מות, שעוסקת בעבודת יום הכיפורים, איסור לאכול דם ובאיסור עריות ו-קדושים שעוסקת במצוות, זאת אחת הפרשות העמוסות במצוות שיש, 50 במספר מתוך 613 והן עוסקות בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובמושג קדושה. בחרתי להתמקד, בפוסט הזה, בכלל הגדול בתורה- ואהבת לרעך כמוך ואנסה לבאר את מושג החברות עבורי, חברות בעולם הפוסט-פוסט מודרני.

יש לי יותר משלוש מאות חברים בפייסבוק, יותר מעשר במסנג'ר, יותר מחמישה בג'יטוק. יש לי ארבעה חברים קרובים מאד, עוד עשרה קרובים פחות, חברים מהתיכון, מהצבא, מעבודות שונות שעבדתי בחיי, בהחלט אדם ממוצע בחברה המערבית. רבים מייחסים את האמרה "הכלל הגדול בתורה" לרבי עקיבא, אך כבר לפני שהוא נולד, אמרו ישו וגם הלל הזקן, שאהבת לרעך כמוך היא המצווה הגדולה בתורה. יש כאן תפיסה מודרנית לכאורה, רבי עקיבא טוען שיש לאהוב אהבה עזה את רעך כמוך, כלומר הוא מסביר שעלינו לאהוב ראשית כל את עצמינו, להיות מאוהבים בעצמינו, זאת על מנת שנוכל בכלל לאהוב אחרים. כאמור התפיסה מאד מודרנית שנכתבה במאה הראשונה לספירה, כיום התופעה הרווחת, היא באמת של אהבה עצמית, רק שלמעשה בימינו, נשכח החלק השני בכלל, האהבה כלפי האחר, בין אם הוא חבר או אויב.

מעניינת גם הבחירה במילה- "רע" בציווי, כן שצמד האותיות הללו מסמן גם את הרוע ונוצר למעשה פרדוקס אטימולוגי, אך רוב הפרשנים אינם מייחסים חשיבות לבחירת המילה ומפרשת את רע, כחבר קרוב. הייתי מוכן למות בשביל החברים הקרובים לי ומן הסתם הייתי עובר את מבחן החברות הפסיכולוגי בהצלחה- זה שחברך עומד עם הגב אליך ומתבקש ליפול ואתה אמור לתפוס אותו לפני נפילתו לקרקע. בכנות, לא את כל חבריי הייתי תופס, ואני חושב שיש באהבה כזאת סוג של פנאטיות, כלומר אני יכול לאהוב את עצמי עד אין קץ ואת אותה אהבה להעניק לחבריי, זה פנאטי בעיניי.

יש כאלו שיטענו שהחברות מתמוססת לה בעולם הדיגטלי, בעולם הפייסבוק ודומיו, קל מאד לטעון טענה שכזאת לדעתי, קל מאד להשליך את בעיותיה של החברה על חידושים טכנולוגיים, אישית הכרתי הרבה חברים בפייסבוק, אם כי הם לא חבריי הטובים ביותר, אבל כן הם סוג של חברים שמשתפים אותי באהבות שלהם( מחליפים הדלפות של אלבומים) בהצלחות שלהם( חשוב לפרגן) ועושים דברים ביחד(מזמינים אחד את השני לאירועים).

בקבלה מסבירים, כדי שניתן אהבה לחברים, קודם כל עלינו לדעת לקבל מהם, אני לא חושב שזה חד משמעי ואיפשהו אני צריכים ללמוד גם לתת וגם לאהוב ואני חושב שאת הפירוש לכלל ואהבת לרעך כמוך, עשתה השפה האנגלית דווקא- you shall love your neighbor as a man like yourself ואהבת לרעך- באשר הוא אדם כמוך.

לא בכדי הכלל החשוב בתורה ממוקם, בפרשת קדושים, שם אלוהים מצווה על כל אדם באשר הוא להיות קדוש כמוהו, כלומר להיות מחובר לסביבה האנושית ולהתנהל בדרך הישר והטוב. הקדושה מתבטאת במעשים טובים שאנחנו עושים לאנשים הקרובים אלינו מהמשפחה, החברים ועד השכן בקומה האחרונה או החבר השלוש מאות בפייסבוק. היחסים צריכים להיות הדדים בין השניים. היחיד מצווה להתנהל בקדושה ללא ניתוק ממעגלי החברה והחברה מחויבת לכבד כל אדם הנמצא בה. האדם הוא יצור חברתי.

 סיפורי סבתא

לפני שנתיים נפטרה בשיבה טובה, בהיותה בת יותר מתשעים החברה הכי טובה של סבתי שתבדל לחיים ארוכים, היא גם הייתה אחותה הביולוגית וגרה בבניין לידה. סבתא שלי הייתה מדברת איתה על כל מה שלא יכלה לדבר עם סבי(עניני נשים) או ילדיה כי כולם היו בנים זכרים ומאז סבתא שלי מרגישה קצת בודדה בעולם הופך יותר ויותר צעיר לטענתה בעוד היא מזדקנת. שתיהן נהגו לשבת בסלון, ערוץ ויוה היה פתוח בטלוויזיה והן היו מרכלות על כל העולם, לא הבנתי מילה ממה שהן דיברו אבל היה אפשר להבין זאת בטון הדיבור ובצחוקן המתגלגל. אי אפשר לומר שהחברות בינהן היא סמל בשבילי או מודל לחיקוי, אבל אהבתי להביט בשניהן, איך אחת מלמדת את השנייה איך להתנהג בסיטואציות מסוימות וכל אחת בדרכה שלה, אם האגרסיבית של אחות סבתי ואם בנועם של סבתי, אפשר לומר שהן השלימו אחת את השנייה ולמרות הבדלי הגיליאים(יותר מעשר שנים) הייתה בינהן חברות אמיתית, שהתאפיינה גם בסוג של הערצה וגם בסוג של משפחתיות. אין לי ספק בכלל שהן אהבו אחת את השנייה כאילו אהבו את עצמן, כמו שצריך וכמו שכתוב בתורה, מבלי לחנך או להורות, הן לימדו אותי קצת על חברות ושוב לא הבנתי מילה ממה שהן מדברות.

כיף לי כשאני איתך

אחרי שאספתי את השירים למיקסטייפ גיליתי שיש להם מכונה משותף שבעקבותיו ניסיתי להבין מה זה אומר עליי, למה אני שומע שירים כאלו בתקופה האחרונה ולמה הייתי רוצה מאד שאחרים ישמעו אותם. מלבד היותם שירים מעולים, מרגשים וחודרים, מרקידים אקלקטיים וחובקי עולם(איסלנד, שוודיה,דנמרק, ארה"ב, קנדה, איטליה, וולס) יש בהם ניחוח של פעם, הצלילים כאילו נלקחו מתקופות אחרות, קרי שנות החמישים, השישים השבעים השמונים והתשעים אבל הסאונד עדכני ועכשווי, יש בהם משהו מוכר שמקרב אותי יותר ויותר אל השירים.

 

גם בחברות אפשר לזהות את אותה תחושה, של משהו מוכר, אולי מוכר לעצמינו, חלק בלתי נפרד מאיתנו. כמו שגוסטב פלובר כתב בחברים הכי טובים שלנו אנחנו יכולים לזהות משיכה והערכה. בחברות אמיתית הרגש נשאר תמיד ולא נעלם. באשר למיקס טייפ מלווה מלכה השביעי במספר, אני לא בטוח לגבי הישארותם רלוונטיים, אך הם מנסים וכעת הם גם מצליחים.

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 7 להורדה

  1. Kate nash- kiss that grrrl
  2. Stereo total- I wanna be a mama
  3. Mike patton- che note!
  4. John & jehn- London town
  5. Best coast- when im with you
  6. Harlem- be your baby
  7. El goodo- pitt
  8. Sharon johns & the dap- kings- I learned the hard way
  9. Aloe black- I need a dollar
  10. Primary 1- the blues
  11. The radio dept.- never follow suit
  12. Broken social scene- all to all
  13. She & him- lingering still
  14. The morning benders- excuses
  15. Sonny & the sunsets- planet of women
  16. Love is all- take your timr
  17. The magic numbers- the pulse
  18. Rufus wainwright- who are you new York?
  19. Heather woods Broderick- from the ground
  20. Bonobo- black sands
  21. Jonsi- time to pretend/MGMT cover

 

בחברות

אלפרד כהן, השלישי

עונת הדילוגים

עוד מעט והשתפכו בפרחים לבנים

גם נעורי החדשים וחלומתי הישנים

כי גם בם נשבה רוח האביב

חיים נחמן ביאליק

 שמש ערבית מתשבצת לי את חלל דירתי, שמש של אביב חודרת מבעד התריסים הלא מוגפים לתוך נשמתי המנסה לפתור את החידות. כך מצאתי את עצמי בימים האחרונים חושב ומהרהר ותוהה מדוע אני לבד? מדוע אין אחת שנמצאת בזרועתיי ועוזרת לי למלא את התשבץ. אני חייב להבהיר משהו, מחשבות מהסוג הזה אינן בדרך כלל מקננות בנפשי, אבל איכשהו, הפכתי קלישאתי ביני לבין עצמי והעונה הזאת של האביב, הזבובים המחזרים, מוציאה ממני את הרצון לקום מהספה, להניח את הספר שאני קורא מבלי לסמן איפה עצרתי, להתלבש להתבשם לצאת לרחוב ולקטוף את הפרח הראשון היפה שאני רואה ולחזר, לחזר אחר נשות העיר באשר הן ואולי למצוא אותה.

 לטקס

קורבנות ועוד קורבנות, משהו עתיק יומין, כבר לא נתפס בתת מודע הקולטיבי של המין האנושי. השבוע  בפרשת צו ממשיך המקרא במדריך שלו למקריב המתחיל ושוב הוראות מדוקדקות עד לפרטים הכי קטנים כיצד ואיך יש להקריב ובשביל מה יש להקריב. בשבוע שעבר דנתי בקורבנות כסוג של דרך או פעולה להתקרב. השבוע אתייחס לקורבנות במובן הטקסי של הדבר. אנו חיים בקבוצה, אין כזה דבר זאב בודד, אדם הוא יצור חברתי מבסיסו אם ברשתות החברתיות האינטרנטיות ואם בקבוצות פיזיות בעבודה, חברים משפחה וכד'. בכל קבוצה יש טקס שאיכשהו נועד לאחד ולחבר בין חברי הקבוצה, בנוסף הוא גם נועד להזכיר או לרומם את הקבוצה. הטקסיות במידה מסוימת מחזקת את האמונה בקבוצה ולכן חשוב לאלוהים שנקריב למענו. הקורבנות הם אקט סמלי לחיזוק האמונה והסולידריות בקרב האנשים איתם אתה חי ואוהב.

ביום שני רובנו נשב סביב שולחן עם בני משפחה וחברים ונקיים את הטקס של ליל הסדר. היו שנים ששנאתי את זה, העדפתי להישאר לבד בדירה ולא להיות עם אותם אנשים שאתה מכיר כל כך הרבה שנים, איפשהו הבנתי שזה קיים אצל כל אחד הסלידה הזאת מטקסיות וממסורת אך עדיין אנחנו משחקים את כללי הטקס. בשנים האחרונות בזכותה של משפחה שמאד יקרה לליבי(משפחת כהן שבעומר) הבנתי את חשיבותו של הטקס הזה, כי לא חייבים להיות מאמינים גדולים כדי להגיש שייך, זה מגיע ממקום אחר מהרצון הזה שלך לחוות את עצמך עם אנשים אחרים שאתה מכיר שנים.

 לפסוח

במהלך פסח קוראים את שיר השירים שהוא אחד מהטקסטים הגדולים והאיכותיים שנכתבו בכל הזמנים על אהבה(אני ממליץ  מאד לקרוא אותו), אחת הסיבות שקוראים את שיר השירים בפסח היא בשל חילוף העונות-הסתיו עבר והגשם חלף לו נכתב בשיר השירים אך הקשר בין שיר השירים לבין פסח אינו אקלימי בלבד אלא גם בקצב שבו הוא נכתב. פסח כאמור נקרא על כך שאלוהים פסח על עם ישראל מהמכות שהטיל על המצריים וכך המשקל של שיר השירים, של פסיחה של דילוגים של עליצות של חיזורים: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות". הפסח מסמל את תחילתו של האביב שהוא מסמל את תחילתם של אהבות באשר הן. מעניין שבשיר השירים האהבה לא מתממשת, זהו ספר חיזורים אחר מושא האהבה. רבי עקיבא רואה באהבה כמפגש האינטימי ביותר שיכול אדם לחוות ביחסו אל אלוהיו. אני לא מאמין באלוהים, אך איפשהו רבי עקיבא מגדיר נכון את תחושת הזוגיות. אני מעדיף עונות מעבר כי הן מסמלות התחלה כלשהי ופסח יחד עם שיר השירים הוא מעין בשורה טובה למציאת אהבה.

 סיפורי סבתא(אי אפשר להתווכח עם תחושות)

עד לפני שנתיים, סבתא שלי לא שאלה אותי בכלל על חתונה ונכדים, אבל בתקופה האחרונה השאלה הזאת נשאלת כמעט בכל ביקור. תהיתי יחד עם סבתי מדוע רק עכשיו, איך שזה כל השנים לא שאלת אותי או הצקת לי. סבתא שלי אומרת שהיא מרגישה משהו שהיא יודעת, שאוטוטו אני מביא אליה לביקור את זוגתי, היא פשוט מרגישה ולך תתווכח עם תחושות. אחרי השיחה הזאת מגיעה שתיקה, אנחנו מביטים אחת בשניה, אני מרגיש שסבתא שלי על סף דמעות כי היא רוצה נכדים ובמיוחד נכדים ממני. אבל יותר מכל אני רואה במבט הזה שלה המון הבנה, כי בתוך תוכה היא יודעת שאני רוצה לאהוב באמת.

אחרי השתיקה מגיע הסיפור הלא רומנטי של השידוך שעשו לה עם סבי ז"ל. מאד כיבדתי אותו היא תמיד אומרת, אבל תמיד ידעתי בתוך תוכי שאני מסוגלת לאהוב אותו והוא אותי, ושוב אי אפשר להתווכח עם תחושות. היא מספרת איך הייתה מדלגת מביתה לבית סבי בהרגשה של הבטחה, שיש שם אהבה. סבא וסבתא שלי אהבו אחד את השנייה באמת.

חטיף אוכל

מלבד הפרחים שאני אוהב לתת לאלו שאני מחזר אחריהן, אני גם אוהב לאפות עוגות או להכין מתוקים כלשהם. והשבוע נתקלתי בבלוג של רויטל אמיר ומצאתי שם חטיפי בננה מדליקים במיוחד. השבוע הכנתי אותם בעצמי. אתם מוזמנים להיכנס ולהתרשם וגם לנסות, טעים.

 נשיקת הנשיקות

יכול להיות שזה צרוף מקרים, אבל האלבום שאני הכי אוהב לשמוע השבוע מתעסק בחיזורים, בדילוגים ובבקשות של אהבה. הלהקה kisses מגיעה מלוס אנג'לס והם למעשה צמד של גבר ואישה, אלבום הבכורה שלהם נקרא- הלב של חיי הלילה. הלב המחפש אחר אהבה בתוך הלילה במסיבות במסעדות, בסרטים או בפאבים אפופי עשן ובמוזיקה גרועה. קיסס אמנם מגיעים מאמריקה אבל נשמעים כמו להקת פופ שוודית, קולו של הסולן דומה מאד לזה של ינס ליקמן ואפשר לחשוב בטעות שזהו פרויקט צדדי שלו, אך לא כך הדבר. הפופ השוודי החדש בעיקר  מושפע מאותה מוזיקת אמריקנית מהפיפטיז ועד האייטיז  ונראה לי שקיסס פשוט משכללים את המקורות של להקות הפופ השוודיים באשר הם, אחרי הכל הם יותר אמריקניים מהשוודים. אפשר לאבחן כי בנוסף להשפעות השוודיות, קיסס משוחחים עם הוט צ'יפ הבריטיים אך ההפקה שלהם לא מלוטשת כמו של הבריטים המשובחים וניכר כי זו מתוך בחירה אומנתית.

כאמור, האלבום מתעסק ברובו בחיזור וברצון למצוא אהבה והכי ניכר באלבום הזה, הרצון לממש אותה, כמו שיר השירים התנ"כי, כך קיסס מציעים לנו באופטימיות כי זו העת לאהבה, זו העת למצוא אותה ולממש אותה. כמו בשיר השירים אין כאן מישוש של אהבה ובשירים באלבום אין רגעים המתארים יחד של בני זוג. האלבום נפתח בשלושה להיטים. השיר הראשון נושא את שם הלהקה והשיר השני הוא הסינגל הראשון שהלהקה הוציאה בשם ברמודה מדובר באחד השירים הטובים ביותר שתשמעו בתקופה האחרונה, בפופ טהור ואינטליגנטי .השלישי החכם ביותר באלבום הנושא את השם- "אנשים יכולים לעשות את הדברים המדהימים ביותר". איפשהו זה המשפט הכי רומנטי ונשגב שאפשר להגיד לבחור או לבחורה. השיר לפני האחרון- midnight lover הוא להיט בקנה מידה עולמי, מהלהיטים שיכולים להיטחן בגלגל"צ(לא נראה לי שזה יקרה) וחבל יהיה לפספס את אחד השירים המקפיצים והקיטשיים שיש.

בסרט, הנחתי שאת איתי, כך מתחיל השיר האחרון שנועל את האלבום. בסרטי האהבה הגדולים האהבה בין הדמויות לא מתממשת כי רק הצופים, האנשים האמיתיים, במציאות יכולים לממש אותה. ואתם יודעים מה, למרות שקשה להיות רומנטי בימים אלו, החלטתי לצאת לרחוב, לקטוף את הפרח היפה הראשון שאני רואה להציע אותה לראשונה שתמצא חן בעיני ובתקווה שהיא תדלג איתי בעונת האהבים הזאת ובפסח הבא תשב סביב שולחנה של סבתי ונקרא יחדיו את ההגדה. חג שמח!

Kisses- the heart of the night life להורדה

עד לפעם הבאה

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי.