במעגל נחוּגה

כשתאלם תרועת הפסטיבלים 
ילבלבו שירי אהבתי 
אני יכול לשמוח איך שבא לי 
וזהו זה החג האמיתי

נעמי שמר

 החלטתי לוותר על הסיפור האישי שפותח כל פוסט, ולא לתאר פחות או יותר את מה שחוויתי במהלך השבוע, את התחושות והתובנות שליוו אותי במהלכו, או את התכניות שלי לשבוע שיבוא. שתיקה שכזאת מונעת ממני את החופש להתבטא, כן שאירועי השבוע דוממו אותי, הפכו אותי לאילם מחשבתי ובהקצנה רבה אומר שגם הרגו אותי. יכול להיות שאני מפחד ויכול להיות שזו המחאה הקטנה שלי. לא! בעצם זה השילוב של השניים. הפחד להתבטא מבלי לפגוע באף אחד, משתק אותי ומקומם אותי בו זמנית, ראשית אין לי שום כוונה לפגוע באף בן אדם באשר הוא, אם אני מכיר אותו ואם לאו, אם אני שונא אותו ולהפך. פגיעה באדם אחר פסולה בעיניי. ומנגד, אינני יכול לנצור את לשוני מאותו הפחד, זהו הכרחי להתבטא בכתב או בע"פ, יש יגידו שזה משחרר. יכול שהפסקה האחרונה סתומה במקצת ואינה ברורה, מצטער. אני מקווה שבחלוף הימים אוכל להבהיר ולבאר את עצמי. אסיים את החלק הזה בארבע מילים ברוח התקופה-להיות עם חופשי בארצנו.

פרשת השבוע, אֱמֹר מתחלקת לשני חלקים, הראשון עוסק בתורת הכוהנים-פרטים דקדקניים על כיצד הכוהנים שהם אנשי הדת יש להתנהג, בין היתר איך להתלבש ואם מי להתחתן. והחלק השני עוסק נרחבות  בחגי ישראל, במחזור שלהם במרוצת ימי השנה, מהחג הראשון הלא הוא- פסח, דרך שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. ארצה להתמקד במונח חג.

המילה חג מייצגת את תפיסת הזמן בעולם היהודי, המשלבת בעצם בין שתי תפיסות, האחת- הזמן כציר קווי מנקודה בעבר אל נקודה אחרת בעתיד. השנייה-הזמן הוא מחזור מעגלי החוזר על עצמו שוב ושוב. הזמן ביהדות הוא מעגל החוזר על עצמו אבל לעולם לא יהיה סגור, אלא תמיד יתפתח וישאף להתקדם-ספירלה. תדמיינו לכם מחוגה שמציירת מעגלים על גבי מעגלים. החוד של המחוגה מציין את נקודת ההתחלה, את הבריאה אם תרצו והעיפרון הוא הרצף של החיים שחוזרים על עצמם במעגלים, אך מסוגלים תמיד ליצור מעגלים חדשים.

הרעיון המרכזי במסה "מעגלים" של ראלף ואלדו אמרסון שהאדם חייב תמיד ליצור מעגלים חדשים. העין היא המעגל הראשון והאופק הוא המעגל השני, כשמושג האופק נוצר עוד אופק, חדש שלא ראינו או ידענו קודם ובעקבותיו עוד מעגל: "בחיים אנו לומדים שהאמת סביב כל מעגל שאפשר לשרטט עוד אחד" התובנה המרכזית מהמסה הזאת שאדם חייב תמיד ליצור דברים חדשים, להתקדם לעבר עוד מעגל ועוד מעגל. רק כך אדם יוכל להגשים את עצמו ולהגיע למחוזות הקדושים ביותר בשדות האמונה שלו.

האדם זקוק לחגים, לאירועים חגיגיים בציר הזמן, האדם צורך אם במודע ואם בהדחקה רגעים חגיגיים, הוא זקוק להם, כל אדם מוצא עצמו במהלך חייו חורג מהרוטינה של היום יום. אני מכיר הרבה אנשים שמתעבים את החגים, אני מכבד אותם. אבל מאמין ויכול להיות שבתמימות רבה שלכל אחד יש את החג שלו. אחד מהחגים שאני הכי אוהב, זהו חג העצמאות שיחול השבוע ומכיוון שזהו אינו חג דתי יהודי מסורתי, בעיניי הוא מייצג את המשמעות של המילה חג כפי שתיארתי לעיל.

חג העצמאות, להלן יום העצמאות. מלבד היותו מסמל את השחרור המחודש של העם היהודי ואת הקמתה של מדינה יהודית חופשית בארץ ישראל, צריך לייצג לדעתי גם את הרעיון המעגלי כפי שתופסת אותו היהדות או אפילו בדרך בה ראלף ואלדו אמרסון תופס אותו, כלומר להתחדש ולגלות אפיקים חדשים. אם אתם קוראים עיתונים, ספרים או שירים, רואים טלוויזיה בוודאי תוכלו להביט מהצד בצורה המעגלית שיצרו אבותינו שעלו לכאן והקימו מדינה, אך באותה העת תוכלו להבחין שמשהו נעצר ולא משוחרר. אין עוד מעגלים שנוצרים. השאיפות כבר לא קיימות, הזדקנו, כלומר אנחנו קרובים למוות. אבל לא הכל אבוד, בשביל זה יש חגים שיזכירו לנו ויתנו לנו הזדמנות נוספת ליצור עוד מעגל ועוד מעגל ועוד מעגל…

תני לי לרדוף אותך, או שחררי אותי

בימים אלו אני משלים פערים וצופה בסדרה "עמוק באדמה", אחת מסדרות המופת של העשור האחרון. בפרק שצפיתי השבוע, אומרת קלייר, אחת מהדמויות המרכזיות לחברתה, שאנחנו חיים בעולם נגיש להכל- הכל בא לנו די בקלות, זוג מכנסיים אנחנו יכולים לקנות בקניון הקרוב ואוכל במסעדה שליד ובגלל זה אנחנו חייבים להיות יצירתיים בכל דבר שאנחנו עושים. גם במוזיקה, אחרי הכל, כולם יכולים לעשות וליצור אותה היום, אפילו אני יכול לחבר כמה צלילים. להיות יצירתי זה כבר מעבר ליכולתי. לא של ריאן לות' בעל שם הבמה- Son Lux  שאלבומו- We Are Rising  הוא אלבום השבוע שלי.

ריאן לות' הוא אמן אלקטרוניקה אקספרמינטלי מארה"ב, שמשלב כלים חיים כמו כינור, חצוצרה ובחלק מהשירים גם חליל. לכאורה מדובר בעוד אמן המשלב קלאסיקה עם מקצבים אלקטרוניים, אבל יצירתי ביותר, לדעתי מוכשר יותר מרבים אחרים. הביקורת הרעה שיש לי על האלבום הזה, דומה לביקורת שלי על עצמי, כלומר הטקסטים שלו נעים בין שירי אהבה כואבים ושורטים לבין שירים המציעים עולם טוב יותר, בכמה שמיעות זה נשמע יומרני ומתנשא ובשמיעות אחרות זה נשמע אמיתי מעין מורה דרך. כולנו זריחה אחת, נוצרנו מאותו עפר, צריכים לעשות את הדברים הנכונים ולדאוג לעניים ושם האלבום- אנחנו מתרוממים, לא תורם כל כך לתחושה הזאת שלי. נו באמת! כמעט אותה התגובה אחרי שאני כותב כל פוסט לבלוג.

אבל אז מגיע החלק השני של האלבום, שאיתו כל אחד יכול להזדהות מהשירים "פרחים" "לרדוף" ו- "ציפורניים" ומציג את היוצר כאדם הקטן והמתייסר ולא האדם המבין הבוגר שמציג את עצמו כאחד שחווה את הכל. בגלל שני הניגודים הללו שבמוזיקה של ריאן לות': הסכריני/דתי/אלוהי מול הריאלסטי/שברירי/רומנטי, האלקטרוני ממוחשב מול הכלים החיים. אלו הגורמים לאלבום הזה להתעלות מעל לכולם.

השיר שנועל את האלבום נפתח במילים: אנחנו נבנה מחדש, כל דבר שאבד. בחדשנות ויצירתיות מאבדים דברים, אפילו דברים יקרים מאד לליבנו, זהו הפחד הכי גדול שלי ושל כל אחד אני בטוח, כשהוא רוצה להתחדש, ליצור את עצמו מחדש ולסרטט לעצמו עוד מעגל. הפחד הזה, שגוי מיסודו, כי אנחנו לא הורסים, אלא בונים מחדש.

Son Lux- We Are Rising להורדה

מתעגל, אלפרד כהן השלישי.

מודעות פרסומת

מכנה משותף

למען אשר תבוא אל הארץ

 ושוב זיכרון ילדות, פלשבק אל העבר, הזמן הוא זמן גן הילדים, היינו שלושה חברים שרצינו להקים חבורה, אסף אושר ואני, היינו שלושת הא', זה היה התירוץ שלנו להקים חבורה המכנה המשותף. אסף היה גדול ממני ומאושר בשנה ומי שגדול הוא גם המנהיג, ככה זה שילדים. בסופ"ש אחד יצאנו למשימה הראשונה שלנו, חיפשנו מקום שנוכל להיפגש בו, מקום שבו נתכנן את הפעולות שלנו כחבורה והעדפנו שזו תהייה מערה. יצאנו אל השטח שמאחורי בית הספר היסודי, אסף כבר היה בכיתה א' והוא הכיר את השטח היטב, אחרי כמה שעות מצאנו מערה ושם לחצנו את ידינו שלושתנו ביחד, לימים אני יכול להגיד שלחיצת היד הזאת דמתה מאד לזו של ג'ימי קרטר, אנואר סאדאת ומנחם בגין, אולי זה היה בתת מודע שלנו או משהו כזה. המשימות הראשונות שהצבנו לעצמינו היו: אחת, לזכות בתודעת השכונה שיש חבורה חדשה באיזור, השנייה להקים להקה והשלישית להפר את שלוותם של השכנים המוזרים בבניין ממול. זה היה ההסכם, הברית של שלושת הא'. היינו שנה ביחד. אסף עזב את השכונה ונשארנו צמד, אושר ואני. חיפשנו מחליף אך ללא הצלחה. אחרי שנה גם אושר עזב את השכונה, החבורה התפרקה.

 ברית שנייה

פרשת כִּי-תָבוֹא, קרויה גם פרשת פרשת הקללות והברכות ובצורתה הידועה נקראת גם פרשת התוכחה, בה מתוארים סדרה של ברכות לעם ישראל ולאחריה סידרה של התראות חמורות וקשות, אפשר לומר אכזריות ממש. בפרשה אלוהים כורת ברית נוספת עם בני עמו, זו הברית השנייה שלו עם עמו, הראשונה הייתה במעמד הר סיני ועתה הברית השנייה במעמד שני הרים, הר גריזים והר עיבל. העם מחולק לשניים, כל חלק על אחד מההרים ובאמצע נמצאים משה, הלווים וזקני ישראל ובאותו מעמד מתוארים מצוות והאיסורים הדומים לאלו שנכתבו בעשרת הדיברות, אך יותר מפורטות, כמו למשל האיסור לעשות פסל ומסיכה, האיסור בהסגת הגבול של רעינו, האיסור בלקחת שוחד ועוד ועוד.. ההבדל נוסף בין שתי הבריתות, שהעם בפעם הזאת שותף מלא, הוא זה שנמצא על ההרים והמנהיגים מתחתיהם, זהו דור אחר שלא ידע את מצרים ואת העבדות.

נראה שאלוהים לא ממש סומך על בני עמו ושוב הוא כורת עמם ברית והפעם הוא ברור מתמיד, אם לא תהיו טובים ומאמינים, אני לא ארחם עליכם ומטיל עליהם סדרה של אירועים אכזריים ומזעזעים. בשביל מה אלוהים היה צריך לכרות ברית שנייה, המקרא והפרשנים מסבירים זאת כי מדובר בדור אחר, שלא נכח פיזית במעמד הר סיני, אבל בשביל מה אלוהים היה צריך את מסכת האיומים ואת דברי התוכחה הקשים של שליחו משה, זאת קשה לי להבין. הסכם או ברית נחתמים כשהבסיס הוא האמון שאחד נותן בשני. בלעדיו יהיה מאד קשה ליצור מערכת יחסים. אלוהים אומר שאם יאמינו בו יברך אותם בכל, אך מנגד אומר שהעם שלו הוא הנבחר, עם סגולה, עם שיאמיר גבוה מכל העמים וישמש דוגמא ומופת.

מאז אותה ברית שכרתי עם חברי הילדות שלי, אסף ואושר, יצא לי לחתום על כל מיני הסכמים עם אנשים, אך שום הסכם לא מתקרב בעוצמתו לברית הדמים הזאת של שלושת הא' מלפני יותר עשרים שנה. לא הייתה בה תמימות של ילדים, כמו שנהוג לחשוב, הייתה בה כנות. היא התחילה ממכנה משותף ילדותי ומגוחך( שמותינו התחילו באות א') ונקטעה כי היינו ילדים באמת וההורים של אסף ואושר רצו בתים גדולים יותר.

שלום

ביום חמישי הקרוב ייצא בנימין נתניהו לוושינגטון במטרה להתחיל מו"מ עם הפלשטינים, במטרה לחתום על ברית בין שני העמים. המכנה המשותף של שני העמים חזק יותר מאותיות, שנינו חיים על אותה אדמה. עברנו יותר מידי, אנחנו הישראלים עם הפלשטינים, קרבות הרוגים וכד'. ביום חמישי כל אחד בתורו יציג את התנאים שלו על מנת שיוכל לחתום על הדף שייקרא הסכם השלום ובסיום סבב השיחות יילחצו יד, כי זה מצטלם טוב, אך אני בספק אם תתגבש לה תכנית פעולה. בתפקיד אלוהים יהיה ברק אובמה, נשיא ארה"ב, שיאיים שאם לא תשיגו הסכם ומהר יקרו לכם דברים איומים. אני בספק אם זה יקרה, אני גם לא רוצה שזה יקרה. אני חושב שרצון משותף ישיגו את התוצאה המבוקשת וכמובן שאני לא תמים, זה תלוי בעוד הרבה דברים, זה כתוב עיתונים והפרשנים הפוליטיים בכל הערוצים יוכלו להרחיב בנושא, ברובם נכונים. אבל כן דבר אחד אני אוכל להוסיף לאותם גורמים, דעות ופרשניות ואותו כתב רלף ולדו אמרסון ואני מאד מקווה שכל משתתפי הועידה קראו: "אבל מדינאי ותיק יודע, כי החברה משתנה וזורמת, אין שורשים ומרכזים כלשהם, אלא כל חלקיק עשוי להיות לפתע מרכז התנועה ולאלץ את המערכת לסוב סביבו".אותו חלקיק שנמצא בכל אחד מאיתנו נקרא שלום. יש רגעים שאני שונא להיות אופטימי, זה מרגיש לי מזויף, המציאות מכוערת ואין לזה סוף ואני גם לא מאמין שייצא משהו מאותה פסגה בוושינגטון, אולי כמו שאלוהים לא האמין בעמו. אבל לפעמים יש רגעים שחלקיק אחד בתוכי משתלט עליי ואני סובב סביבו ואני רק צריך לחבר אליו עוד חלקיקים דומים. לסיכום, אזכיר שעל מנת שהסכמים ובריתות מכל הסוגים שהם יעבדו, צריך פשוט לגשת ולבוא. והיה כי תבואו אל הארץ של שני העמים.

שירים טובים

המכנה המשותף של השירים שמרכיבים את מיקסטייפ מלווה מלכה מס.11 הוא שכולם טובים, משובחים וגם קצת מרגשים. שעה של מוזיקה פחות שתי דקות. קלקסונס מוציאים אלבום שני בינוני ופחות מרשים מהבכורה שלהם, אך יש בו שירים טובים ולהיטיים בעיקר. אוף מונטריאול מוציאים אלבום פופי במיוחד ויתרה מכך ממכר והם עושים את זה טוב. צ'ילי גונזלס ממשיך בניסוי הכלים שלו, ומנסה סגנונות מוזיקליים חדשים ותמיד זה יוצא מעניין. סילו גרין מביא לכם את להיט של סוף הקיץ. בראין וילסון האגדי כותב שיר ללחן של ג'ורג' גרשווין, האדם שאולי המציא את הפופ. האילס ממשיך להאבק באהבה שגמרה לו את החיים. קתרין קאלדר מהניו פורנגרפרס מוציאה אלבום סולו קטן וצנוע עם כמה שירים טובים. סופיאן סטיבנס חוזר ואף מילה נוספת, פשוט מעולה. הנשיונל משחררים שיר שלא נכנס לאלבום. שון קארי חברו של ג'סטין ורנון מבון איבר מוציא אלבום יפהפה. ונטשה אטלס עושה ניק דרייק. כמו שאמרתי שירים טובים.

אנטוני האגרטי הוא אחד הקולות שאני הכי אוהב לשמוע והבשורה על אלבום חדש בדרך משמחת אותי, עוד יותר שימחה אותי העובדה שהוא הוציא אי פי חדש ובוא בין היתר הוא מחדש את בוב דילן וג'ון לנון. אבל השיר הזה- אני רוצה להודות לך על אהבתך שפותח את האי פי, מרגש אותי במיוחד ואני לא יודע למה, אבל זה מרגש אותי. פרננדו פסואה כתב פעם שהכל יודעים כי פרח הוא פרח ועץ הוא עץ והוא משיב להם שלא כולם יודעים, שאף אחד לא יודע. השיר הזה של אנטוני והג'ונסונס לא מחדש כלום, קלישאתי ברובו,לכאורה דברים ששמענו כבר, אבל אנטוני כמו פסואה מראה שלא שמענו כלום בעצם. שיר כנה ומפתיע מאד בסופו.

 מיקסטייפ מלווה מלכה מס.11 להורדה

  1. Klaxons- the same space
  2. Of Montreal- famine affair
  3. Chily Gonzales- don’t stop/rap version
  4. Cee-lo green- fuck you
  5. Interpol- memory serves
  6. Shapes and sizes- you don’t have to drink from here
  7. Land of talk- color me badd
  8. Antony & the Johnson's- thank you for your love
  9. Brain Wilson- the like I love you
  10.  Eels- what I have to offer
  11. Kathryn calder- arrow
  12. The national- you were kindness
  13. Sufjan stevens- hairloom
  14. S. carey- mothers
  15. Natacha atlas- riverman

אלפרד כהן, השלישי.