פרי ראשון

לא מצליח לצאת מעצמי בחיים.

למרות שהייתי מת, לו לפחות המילים שלי היו מצליחות

להגיד משהו חוץ מגוף שאותו הן צורחות רוב הזמן.

הן מנסות עכשיו להעיר את אלוהים, לקרוא לו שיזכיר לי

שלאוויר אין אמצע והוא מתחיל ונגמר כל פעם מחדש.

ככה גם המילים. צריך לזכור את זה תמיד בשכבי ובקומי

ובלכתי בדרך. במיוחד בכל פעם שאני פותח את המחברת

ומנסה לברוא את עצמי מחדש במילים.

אופיר נוריאל

 כמי שכפו עליו כיצד צריך להרגיש, פוסע בין האנשים. כמי שיודע שלא יכול להתחמק מהמחשבות הללו, הולך לישון בלילה. עוד מעט ראש השנה, החצבים פורחים, ברשתות השיווק מוכרים קרמבו וקלמנטינות בירוק עז משתלבות להם בין כל פירות הקיץ. וחוץ משינויי הטבע הידועים, ראש השנה מביא איתו את הסיכומים והגרוע מכל את חשבונות הנפש. יותר מהכל הייתי רוצה להתחמק מזה, אך כפי שאי אפשר לשנות תהליכים של טבע, אני יודע שלא אוכל להתחמק מאותם התחושות ואצטרך בעול כורחי לעשות חשבון נפש ולסכם את השנה. אז אפשר כבר לעשות את זה עכשיו, זה מסתכם בכלום אחד גדול.

רגע, אני מתקן את עצמי – השנה, ורק השנה אתחמק מזה, כאילו לא נגמרה לה שנה, כאילו לא נושבות רוחות של שינוי וציפייה. כמו שמשרד האוצר וראש הממשלה המציאו את התקציב הדו שנתי, אני ממציא לעצמי את חשבון הנפש הדו שנתי שלי. נכון זו המצאה די מטופשת ויתכן שאתבקש על ידי או על ידי גורמים זרים לפתוח את החשבון הדו שנתי שלי עוד לפני הזמן שייעדתי לכך. זה בסדר להיות מטופש לפעמים. עוד שבועיים ראש השנה ואני כבר כותב על זה וחושב על זה, אלו יהיו המילים והמחשבות האחרונות על התקופה הזאת – שנה טובה.

**

פרשת כי תבוא מכינה אותנו לראשיתם של הדברים, לימים הראשונים בארץ המובטחת, לפעולות הראשונות, למלחמות ולמאבקים הראשונים ובעיקר לתשואות הראשונות של עמלנו. התורה מצווה כי כל פרי עמל ביכורים יש לתת לבית המקדש. ראשיתם של הדברים מתחילה בנתינה. את היצירה הראשונה שבראנו והשקענו בה את כל מאמצינו צריך לתת לבית המקדש, ששאר העולם ייהנה ממנה.

בהמשך הפרשה, ברשימה ארוכה ומפורטת מספר משה לעם מה יקרה לו אם יסטה ממסלול המצוות והאמונה באלוהים. סדרה של קללות אכזריות ונוראיות המטילות אימה על כל בן אדם שפוי, כמו למשל: זרים יאנסו את נשותיך ואת בנותיך. אדמתך תישרף ולא תצמיח פרי, תחלה בשחפת, קדחת, שיגעון ועיוורון ועוד ועוד. לא מוצא חן בעיניי השיטה הזו של ההפחדה בכדי להבטיח אמונה. היא צריכה לבוא ממקום אחר, חיובי יותר.

**

פרס ביכורים

כיוון שבגופי מתחוללות סערות של אמן והנשמה שלי והוא סוג של מבנה לוגריתמי של יצירות ומחשבות, ארצה לעסוק מעט ביצירות ביכורים. כאמור לפי המקרא כל משהו ראשוני שבראת עליו עמלת במיטב כוחותיך אתה אמור למסור כאות תודה והכרה לבורא עולם דרך מתווך דמות הכהן הגדול ובמקום המיועד לכך – במקרה שלנו המקדש. בדרך כלל הדבר הראשון מפרי עטך היוצא לעולם קשור מאד לאמן, אבל לעולם זה לא יהיה שלו.

התוודות – זה כבר יותר מעשר שנים אני עובד על יצירת הביכורים שלי אם מדובר בסרט, בספר שירה או בפרוזה. יותר מעשר שנים אני עובד על משהו וככל הנראה שהפחד הכי גדול שלי זה להיפרד מאותו משהו, שלא יהיה שלי. מנגד כן, הייתי רוצה לזכות בתודעה ולרגש דרך האומנות שלי, אנשים רבים ככל האפשר. המאבק הזה, בין שתי התודעות שבי, האחת הלא מודעת והשנייה המודעת והבטוחה בעצמה, בסופו של דבר הורגת את היצירה ואת הבריאה. ולמרות שאני מחשיב את עצמי אמן, אין בידי יצירה אחת לתת לעולם וזה קצת עצוב לי.

המאבק הזה של להוציא את האומנות שלך לעולם, למסור אותה לכהן הגדול, לאלוהים, למוציא לאור, לאדם הפשוט ברחוב מול חוסר הזכייה בהכרה, הפחדים האין סופיים שמתפתחים לחרדות קיומיות מפני אותה עבודה המכונה יצירה מעלה בי שתי דוגמאות; האחת היא של הצייר ההולנדי ואן גוך שבמהלך חייו לא זכה להכרה והשנייה של להקת הביטלס, שאלבום הבכורה שלהם ישר הציב אותם במקום הראשון. את הביוגרפיות של ואן גוך וחברי הביטלס אני יודע בעל פה, בשני המקרים מדובר באותה מלחמה קיומית בפחד שגדל לחרדה הורסת והרצון לזכות בהכרה. בשני המקרים יצירות הביכורים לא נשארו איתם, ואן גוך זכה כאמור להכרה רק אחרי מותו והביטלס הקליטו אלבום שחציו היה גרסאות כיסוי של אמנים אחרים. איפשהו בתוכי אני חושש להיות כמו ואן גוך וגם כמו הביטלס, קטונתי אני לא זה ולא זה. אין לי מה למסור לעולם בחיי וגם אחרי יום מותי.

הדמיון בין השניים מתבטא בצורה שבה התייחסו אל היצירות שלהם; מסירות, בהתמדה ובעבודה הקשה, מה שאני לא יכול להעיד על עצמי. ריינר מריה רילקה כתב: "…אבל אני עדיין רחוק כל כך מן היכולת לעבוד תמיד. ואן גוך היה אולי מאבד את העשתונות לפעמים, אך העבודה עמדה מעבר לעשתונות, ממנה שוב לא יכול להישמט." הביטלס הקליטו במשך שבע שנים 13 אלבומים והסריטו ארבעה סרטים – הספק מטורף!

נכון, לא כל אחד מוכשר כמו ג'ון לנון או ואן גוך, אבל כן צריך לעבוד קשה יותר, לתרגם את הפחדים הללו לעבודה קשה ולהתמסר לנפש האמן, לתת לה להשתלט על חיי היום יום העוסקים בהישרדות משעממת. לא לפחד מאיבוד העשתונות או הדעת. לחיות כשהעיניים עצומות ולא לנסות להבין את מה שרואים. ואולי אולי בשנה הבאה אקצור את פירותיי הראשונים ואמסור לכם אותם.


יפה, נאהב ומבורך(כן בטח)

אמנם הפרשה עוסקת ברובה בקללות ובהפחדות בחרתי את הפרק המוזיקלי של הפוסט הזה להקדיש ל – ברכה. שירים של ברכות בעיקר מעלים בי קונוטציות דתיות ומכיוון שאינני דתי, חיפשתי שירים עם אופי אחר והאמת די נתקלתי בקשיים. מישהו פעם אמר לי שכל ברכה שמתעלמים ממנה הופכת לקללה, אני לא זוכר מי אמר את זה , אני כן זוכר שלא חיבבתי את האדם שאמר לי את זה. בכל אופן אני מציג לכם את שירי הברכה של מלווה מלכה, שכוללים ביותר את סיימון וגרפינקל, ברט אנדרסון,פרינס, סופיאן סטיבנס ובל וסבסטיאן.

אפשר להוריד כאן

אפשר להאזין ולהקשיב ב – iCast

רשימת השירים:

  1. Iceage – your blessed
  2. Howling bells – blessed night
  3. Ed Harcourt – all of your days will be bless
  4. Simon & Garfunkel – blessed
  5. Mum – blessed bramble
  6. Devochka – blessing in disguise
  7. Prince – beautiful, loved & blessed
  8. Toro Y Moi – blessa
  9. Brett Anderson – blessed
  10. Sufjan Stevens – come thou fount of every blessing
  11. Billie holiday – god bless the child
  12. Belle & Sebastian – read the blessed pages