כֻּל כַּלְבּ בִּיגִ'י יוֹמוֹ

..וזאת אני יכול לומר לכם על מהותה של קללה: אך יצאה לאוויר לעולם, אין כח שיכול להפסיקה או לבטלה. קורבנהּ, אין בידו אלא לשנות כיוונה ולהחליפה ואת זה יכול הוא לעשות רק בדרך אחת- מתוך שהוא משנה את עצמו…

מתוך הסרט קללה לברכה(1947)

 חשבתי לעצמי בימים הלחים הארוכים האחרונים שטופי השמש ללכת לקוראת בקפה או למכשף, אפילו לנומורולוג שיטקסו לי עצה, לא ממש מדויק, אני רוצה שיקראו ויחזו לי את העתיד, כי ההווה שלי אם להיות קמצנים וגם לא בכיינים- לא משהו. הייתי באמת רוצה לדעת אם יהיה טוב יותר, כך שאוכל להירגע ולישון בלילות הלחים נטולי המזגן. תחושות של ייאוש ממסכּות את חזותי. קללה עקשנית זורמת בנימים הכי צרים שלי ונישאת לה בבטחה על כדוריות הדם האדומות שלי. אולי מכשף יעודד אותי ויגיד לי שאתבסס כלכלית ואולי קוראת בקפה תגיד שהאהבה קרובה להידפק על דלתות ליבי ואני אהיה נכון לפתוח אותן ואולי הצלצול בטוסטר אובן שמבשר את סיום אפייתה של עוגה, יעניק כנפיים למלאך שיבוא להושיע אותי. ואולי בעצם אני צריך להקשיב לחברה טובה שלי שמתעקשת שאלך לאיזה לרב מקובל, לשתות מבקבוק מים שברך עוד מקודם והוא יסיר את הקללה ויברך אותי לקצת טוב.

הפרשה של השבוע- פרשת בלק מגוללת סיפור עם מוטיבים משליים ואלמנטים של אגדה, בעלי נמשל ומוסר השכל. בלק מלך מואב, חושש מהעם היהודי החדש בהנהגתו של משה המתקרב לשטחים שלו ובמקום לצאת לקרב שבוודאי יפסיד בו, בוחר לנקוט בטקטיקה אחרת, הוא פונה לנביא/קוסם- בלעם (ככל הנראה כשאנחנו מיואשים וחסרי כל סיכוי, אובדת בנו היצירתיות ואנו פוני לאורקלים למיניהם). בלק מבקש מבלעם שיעזור לו במערכה מול היהודים, שיקלל את הלוחמים היהודיים. בלעם הנביא בעל שיח ודברים עם אלוהים שואל אותו והוא כמובן עונה לו שעדיף שלא יתעסק עם משה ובני ישראל. בלעם מסרב לעזור לבלק שזה מצידו לא נכנע וכעבור כמה ימים פונה שוב לבלעם שזה שוב שואל את אלוהים והפעם עונה לו אלוהים בחיוב.

הסיפור מקבל תפנית סגנונית, בלעם יוצא רכוב על אתונו לעבר בלק בכדי לסייע לו במערכה מול בני ישראל, אך באמצע הדרך רואה האתון מלאך עם חרב בידו והיא מסרבת בתוקף להמשיך ללכת. בלעם כועס ולא מבין למה אתונו שמשרתת אותו נאמנה כל ימיה מסרבת להמשיך ללכת ואז פותחת האתון את פיה ומסבירה לי כי מלאך האלוהים ובידו חרב אימתנית בפניה ותמהה כיצד הוא לא מצליח לראות אותו. בלעם מתעשת ורואה את המלאך וחוזר בו. ובמקום לקלל את בני ישראל הוא מברך אותם. לא הצלחתי להבין וכנראה שלעולם לא אצליח להבין מדוע אלוהים מאשר לו תחילה להצטרף למזימתו של בלק ואז עוצר בעדו ושולח לו מלאך.

בימאי הסרטים, וס קרייבן (הסיוט ברחוב אלם) אמר לא במקוריות רבה שהחיים הם התמודדות של הקללה שלך ויש שתי דרכים להתמודד איתה- האחת להפוך למפלצת או לפנות לדרך אחרת להפוך את הקללה לברכה. מראש הוא טוען שהחיים הם קללה ורובנו הם יצורים מפלצתיים, הטובים שבינינו הפכו את הקללה שבחיים לברכה. אולי זה מוסר ההשכל של פרשת השבוע, אלוהים נתן את אישורו לבלעם שילך וישתף פעולה עם בלק אך קיווה שיתבצע בו שינוי ויהפוך למברך.

ברכות הופכות עם השנים לקללות ולהפך, קללות הופכות לברכות כמו במקרה שלפנינו- בלעם ברך את עם ישראל: " עם לבדך ישכון ומגויים לא יתחשב" כיום אני מפחד מאד שהברכה זו היא-היא הקללה הגדולה שלנו, שאנחנו הופכים למבודלים משאר העולם, מדינה שלא מקבלת יפה את הזרים שבה וכפי שכתבתי בתחילת הפוסט רק שינוי יהפכו את הדברים.

סיפורי ז'ורז'

בעתות קדומות עוד לפני עלייתן של דתות מונותיאיסטיות כמו היהדות והנצרות, בעלי חיים ובעיקר בעלי הכנף היו ככלי נבואה של אלו שעסקו בדבר. "מאמינים אנו שציפורים מסיומות לא נולדו אלא כדי לשמש את אומנות הנבואה", אמר המסאי מריוס טוליוס קיקרו בן התקופה של רומא העתיקה. האתון בסיפורו של בלעם מחזקת את הרעיון הזה.

לפעמים אני מדבר אל ז'ורז' החתולה שלי, בלילות בעודה מטפסת אל מיטתי ותופסת את מקומה אני  מסכם לה את יומי, אבל בעיקר אומר לה את מה שאני רוצה שיקרה. מספר לה על החלומות שלי שבקרוב מאד היא תצטרך לחלוק את המיטה עם עוד בן אדם שתהייה בת זוגתי, שאני אמצא עבודה חדשה ועוד. ואני יודע שהיא עונה לי, לא בדרך וורבאלית אלא בדרכים אחרות שמאפיינות חתולות, יללה חרישית, התגפפות מתפנקת. ברוב הפעמים ז'ורז' בדרכה שלה מאשרת לי, מסכימה שעוד בן אדם ישן במיטה הזאת, אבל לפעמים אני חושב שהיא מלגלגת לחלומות שלי ומייד מזנקת ללכוד תיקן חסר מזל. אילו רק יכולתי להבין אותה יותר.

העצבות היא ברכה. העצבות היא קללה. העצבות היא המאהבת שלי.

באותם הזמנים בהם החיות היו כלי חשוב לבנות תחזיות, הנבואה הייתה המקצוע הפופלרי בשוק העבודה, כולם רצו לדעת את אשר צופן העתיד, כולם רצו להבין מה הכוכבים אומרים ורק המוכשרים ביותר ידעו ואת הידע הזה שלהם מכרו לכל אלו שדרשו והייתה דרישה, הו! כמה שהייתה דרישה. אך היו גם בינהם נוכלים שהתחזו לנביאים ובתחפושתם מסרו בעיקר תחזיות תפלות. עם הזמן הנבואה איבדה מזוהרה ויש שמייחסים למשה רבינו או לישו את הקול החדש של הנבואה. העתיד הפך לפחות ופחות אופנתי משום ששכנה בבני האדם האמונה שמישהו מגן עליהם ובתמורה לאמונה הזאת, יזכה אותם בחיים טובים אם לא בחייהם אז אחרי מותם.

באוסף השירים הנוכחי העוסק בין היתר בתחזיות והתנבאויות למינהן, במלאכים ובקוסמים, בנביאי אמת ובנביאי שקר, בברכות ובקללות. ובין כל השירים המעולים, נמצא השיר של לו ריד- קוסם. בו הוא מבקש מקוסם שיציל את חייו. השיר הכי אמיתי שמבטא את מה שאני מרגיש. תקשיבו הוא קורע לב.

אפשר להוריד כאן

אפשר להאזין ב- ICAST

אלפרד כהן, השלישי.

רשימת השירים:

  1. Kaiser chiefs- I predict a riot
  2. שוטי הנבואה ואיזבו- הוא
  3. Ladytron- Predict the day
  4. משינה- שלח לי מלאך
  5. N.E.R.D- God bless us all
  6. Serg Gainsbourg- sorry angel
  7. Roy orbison- blue angel
  8. Wild nothing- my angel lonely
  9. Lykke li- sadness is A blessing
  10. Iron & Wine- pagan angel and a borrowed car
  11. Young galaxy- peripheral visionaries
  12. Bat for lashes- the wizard
  13. Fern knight- awake angel shake
  14. Lou reed- magician(internally)
  15. The flaming lips- in the morning of the magicians

שחור בעיניים

לקנא הוא מטבע הדברים. הסירוב לקנא משמע לעבור על החוק.

רולאן בארת

  וידוי קטן, אני מקנא בחברים שלי, אני מביט בהם ומקנא במה שיש להם ולי אין. לפני כמה שנים זה היה רציני יותר והייתי מסתכל על החברים שלי ורואה איך הם משיגים את הדברים שאני רוצה להשיג. אז הבנתי שהזנחתי את עצמי, שכחתי אותי, במקום לטפח את הרצונות שלי ולהשיג אותם, הסתכלתי על אחרים. כיום הקנאה עדין קיימת כי יש ברגש הזה משהו מדרבן בכל זאת, אבל אני משתדל כמה שפחות להזניח את עצמי לא להביט אל אחרים, להביט בתוכי וקדימה.

 בלק, בלעם ומשה

שמה של פרשת השבוע הוא אמנם בלק, אך גיבורה של הפרשה הוא הנביא והקוסם בלעם. מדובר בפרשה מעניינת מאד, מורכבת מאלמנטים של סיפור מיתולגי קלאסי ואפילו יש בו מן התיאטרליות. הכל מתחיל כאשר בלק מלך מואב, סוג של שבט השוכן במדבר מבחין בהתקרבות בני ישראל לשטחו שלו ומתחיל לדאוג מכוחו של העם שיצא ממצרים. בעקבות כך הוא שולח שליחים לבלעם על מנת שזה, ייעץ לו מה לעשות. קצת לפני שאמשיך את הסיפור, בלעם היה אחד משני האנשים הכי מוכשרים בשטח, שני למשה מנהיג העם היהודי, כמו משה גם בלעם יכול היה לשוחח עם אלוהים ולהתייעץ איתו, היה מאד מוכשר ויש כאלו שטוענים שייעץ אפילו לפרעה מלך מצרים. כאמור בלק שולח שליחים לבלעם על מנת שיעזרו לבלק להחליט מה לעשות באשר להמון המתקרב אליו. בלעם קר הרוח מבקש להתייעץ עם אלוהים קודם, שזה אומר לו שהעם היהודי קדוש הוא. בלעם מסרב לשתף פעולה עם מזימתו של בלק, אך באותה העת מתחילות לעלות במוחו ובנפשו מחשבות שניות באשר למעמדו, הוא שואל את עצמו ומביט בצורה מטאפיזית במשה מנהיג העם היהודי ומתחיל לקנא.

בלק לא מוותר לבלעם ושולח בשנית שליחים שישכנעו את בלעם לייעץ לבלק, בלעם שוב שואל את אלוהים אם ללכת, למרות שהוא יודע את התשובה, אלוהים מחליט לבחון אותו ואומר לו שכן, שהוא יכול להצטרף לשליחים וללכת לבלק, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, אמר רש"י. אפלטון אומר ומחזק את מהלכיו של בלעם: "עשה את מה שצריך לעשות ודע את עצמך". כל רגש באשר הוא והקנאה בפרט, לפעמים יותר חזקים מכל דבר אחר והיא מובילה אותנו לעשות דברים בלי להפעיל שיקול דעת.

בדרכו לבלק בעודו רוכב על האתון שלו, מלאך יורד מן השמיים ומתגלה אליו, אך הוא איננו מבחין בו, קנאה מעוורת כבר אמרתי, אך האתון כן מבחינה בו ועוצרת מללכת, בלעם נאבק בה ומכה אותה כשתתקדם. בלעם ממשיך להכות ואז האתון פותחת פיה ויוצאת נגד בלעם, שזה נותר פעור פה וכל מה שנותר לו לעשות, זה להתנצל. בלעם מבין את המצב, הוא רואה אותו, אך בוחר לעצום עיניים. ראיה בסיכול אותיות היא גם יראה, כשאנחנו רואים את האמת, היא לעיתים מפחידה אותנו אז אנחנו כמו חמורים מעדיף לא להסתכל ללכת עם הראש באדמה ולהמשיך בדרך שהיצר גובר על הכל ומוביל אותנו.

 

ההתבוללות דוחה ולהפך

בלק מבקש מבלעם שיקלל את בני ישראל, אבל הוא חושש ומוצא את עצמו מברך את בני ישראל בשירה נפלאה וגם במשפט הבא: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" כל הפרשניות באשר הן מחשיבות משפט זה כברכה, המבדיל את היהודים משאר העמים ומרומם אותו לרמה מעל כולם. כוחו של העם היהודי, הוא בבידודו מול שאר העמים. רק לקראת המאות ה- 19 וה- 20 ישנן פרשניות שחושבות שהברכה הזאת היא בעצם הקללה הכי גדולה שיש. אני מסכים עם הפרשניות המאוחרות של הדבר, כי הרצון הזה להתבולל בעצם דוחה אותנו משאר העמים. אנחנו צריכים לחיות עם כולם שווים כשווים יהודים מאמינים ויהודים שלא מאמינים עם שאר העמים בעולם. הכי חשוב כן להתחשב באחרים, כי כולם בני אדם.

 סיפורי סבתא

כל יום בין השעות חמש לשבע בערב, סבתי מתיישבת בסלון, פותחת בטלויזה וצופה בשידורי האקטואליה השונים בכל הערוצים, מתעדכנת בכל מה שקורה מסביבה. בימינו מביעה תרעומת על כל מה שמתרחש סביב עמנואל, היא באמת לא מבינה למה צריך להפריד בין מזרחיים לאשכנזיים ואיך זה קשור לרצונו של אלוהים, אבל מנגד היא הסבה את תשומת ליבי לסיפור חתונה של בני זוג בעמנואל, שהבעל אשכנזי והכלה ספרדיה. קנאותם של החרדים מזעזעת בעיניי, ניסיתי להסביר לסבתי, הם מתהלכים ברחוב ומפחדים לא להסתכל אל האחר, רואים את היראה מול עינהם. סבתא הנהנה להסכמה, חלק מהמילים הגבוהות שלי היא לא הבינה, אבל היא הסכימה לטון הדיבור שלי. אחר כך כבר אמרתי לה שאנשים רואים מפחדים להביט ולהסתכל. סבתא שלי לא רואה כל כך טוב, הגיל והסכרת לא מטיבים עם עיניה, אבל לפעמים נדמה לי שהיא רואה אותי יותר מכל בן אדם אחר בעולם, היא לא מפחדת ממני ופשוט מסתכלת.

 

מחשבה על סאראמגו

בני ציפר, העורך של תרבות וספרות בהארץ נתן את הכותרת "שוב ושוב חוזר מוטיב הראייה של האדם בספריו, המכשיר החשוב לחירות" למאמר-הספד,  שכתב יצחק לאור על הסופר ז'וזה סאראמגו שהלך השבוע לעולמו. ביחידת השלישות של פיקוד דרום בה שירתי, התארגן לו טיול למערת קמח בדרום, כשנכנסתי לשם יחד עם כל שאר חבריי ליחידה, חשתי בעיוורון לראשונה, מצאתי את עצמי מגשש באפלה מחפש במה לאחוז, המדריך המליץ לנו לאחוז ביד זה שמלפנינו ובידו של זה שמאחורינו וככה פסענו במערה החשוכה בעיוורון מוחלט, כיום גיליתי שאסור בכלל להיכנס למערה. האסוטיצאציות הראשונות שעלו במוחי היו מן אותו סיפור של סארמרגו- על העיוורון ההולכים אחר בן אדם אחד יחיד שמסוגל לראות, במקרה שלי זה היה המדריך כי היה לו פנס. לראות זה דבר חשוב, אסור לפחד לראות.

לעצום עיניים

שיר השבוע של מלווה מלכה מתייחס לקנאה ולעיוורון במובן החיובי של המושגים. להקה מאוסטרליה בשם allo darlin' הוציאה השבוע את אלבום הבכורה שלה ואפילו פיצ'פורק העניק לאלבום ציון מכובד של 7.9. מדובר בלהקת אינדי פופ מתקתק ביותר, הסולנית מנגנת על יוקלילי ושלושה גברברים מלווים אותה בגיטרות, בס ותופים. השיר הוא kiss your lips. אני מקנא בגבר שעליו נכתב השיר, בתיאורים של הדוברת על אותה נשיקה שמימית ומתוקה, על כך שהוא מצא אותה והיא אותו. אני מקנא, הייתי רוצה שזה יקרה גם לי, שבחורה תשיר לי שיר שכזה, אני מוכן להתפשר ורק שתקדיש לי שיר כזה, איך אפשר שלא.

בעודי חושב על הקנאה הבנתי שבאקט עצמו של הנשיקה עוצמים את העיניים ולא מתוך יראה דווקא( אולי בנשיקות הראשונות) אלא מתוך התכנסות פנימית לתוך הנפש. לפתע מצאתי את עצמי שואל מדוע עוצמים את העיניים שמתנשקים, זה הכי קסום להתנשק ומה יותר יפה מלראות את האירוע הזה, אבל תמיד אעצום את עיניי בעת הנשיקה, בכל נשיקה שתבוא, מעדיף שלא לראות, אלא להרגיש, מעדיף לעצום את העיניים, שהלב ייפתח עוד יותר, לדמיון להגיע למחוזות בלתי ידועים וכד', כי עיוורים רואים יותר.

והאלבום המלא והמתוק להורדה

אל תפחדו לראות, אלפרד כהן השלישי.