מכנה משותף

למען אשר תבוא אל הארץ

 ושוב זיכרון ילדות, פלשבק אל העבר, הזמן הוא זמן גן הילדים, היינו שלושה חברים שרצינו להקים חבורה, אסף אושר ואני, היינו שלושת הא', זה היה התירוץ שלנו להקים חבורה המכנה המשותף. אסף היה גדול ממני ומאושר בשנה ומי שגדול הוא גם המנהיג, ככה זה שילדים. בסופ"ש אחד יצאנו למשימה הראשונה שלנו, חיפשנו מקום שנוכל להיפגש בו, מקום שבו נתכנן את הפעולות שלנו כחבורה והעדפנו שזו תהייה מערה. יצאנו אל השטח שמאחורי בית הספר היסודי, אסף כבר היה בכיתה א' והוא הכיר את השטח היטב, אחרי כמה שעות מצאנו מערה ושם לחצנו את ידינו שלושתנו ביחד, לימים אני יכול להגיד שלחיצת היד הזאת דמתה מאד לזו של ג'ימי קרטר, אנואר סאדאת ומנחם בגין, אולי זה היה בתת מודע שלנו או משהו כזה. המשימות הראשונות שהצבנו לעצמינו היו: אחת, לזכות בתודעת השכונה שיש חבורה חדשה באיזור, השנייה להקים להקה והשלישית להפר את שלוותם של השכנים המוזרים בבניין ממול. זה היה ההסכם, הברית של שלושת הא'. היינו שנה ביחד. אסף עזב את השכונה ונשארנו צמד, אושר ואני. חיפשנו מחליף אך ללא הצלחה. אחרי שנה גם אושר עזב את השכונה, החבורה התפרקה.

 ברית שנייה

פרשת כִּי-תָבוֹא, קרויה גם פרשת פרשת הקללות והברכות ובצורתה הידועה נקראת גם פרשת התוכחה, בה מתוארים סדרה של ברכות לעם ישראל ולאחריה סידרה של התראות חמורות וקשות, אפשר לומר אכזריות ממש. בפרשה אלוהים כורת ברית נוספת עם בני עמו, זו הברית השנייה שלו עם עמו, הראשונה הייתה במעמד הר סיני ועתה הברית השנייה במעמד שני הרים, הר גריזים והר עיבל. העם מחולק לשניים, כל חלק על אחד מההרים ובאמצע נמצאים משה, הלווים וזקני ישראל ובאותו מעמד מתוארים מצוות והאיסורים הדומים לאלו שנכתבו בעשרת הדיברות, אך יותר מפורטות, כמו למשל האיסור לעשות פסל ומסיכה, האיסור בהסגת הגבול של רעינו, האיסור בלקחת שוחד ועוד ועוד.. ההבדל נוסף בין שתי הבריתות, שהעם בפעם הזאת שותף מלא, הוא זה שנמצא על ההרים והמנהיגים מתחתיהם, זהו דור אחר שלא ידע את מצרים ואת העבדות.

נראה שאלוהים לא ממש סומך על בני עמו ושוב הוא כורת עמם ברית והפעם הוא ברור מתמיד, אם לא תהיו טובים ומאמינים, אני לא ארחם עליכם ומטיל עליהם סדרה של אירועים אכזריים ומזעזעים. בשביל מה אלוהים היה צריך לכרות ברית שנייה, המקרא והפרשנים מסבירים זאת כי מדובר בדור אחר, שלא נכח פיזית במעמד הר סיני, אבל בשביל מה אלוהים היה צריך את מסכת האיומים ואת דברי התוכחה הקשים של שליחו משה, זאת קשה לי להבין. הסכם או ברית נחתמים כשהבסיס הוא האמון שאחד נותן בשני. בלעדיו יהיה מאד קשה ליצור מערכת יחסים. אלוהים אומר שאם יאמינו בו יברך אותם בכל, אך מנגד אומר שהעם שלו הוא הנבחר, עם סגולה, עם שיאמיר גבוה מכל העמים וישמש דוגמא ומופת.

מאז אותה ברית שכרתי עם חברי הילדות שלי, אסף ואושר, יצא לי לחתום על כל מיני הסכמים עם אנשים, אך שום הסכם לא מתקרב בעוצמתו לברית הדמים הזאת של שלושת הא' מלפני יותר עשרים שנה. לא הייתה בה תמימות של ילדים, כמו שנהוג לחשוב, הייתה בה כנות. היא התחילה ממכנה משותף ילדותי ומגוחך( שמותינו התחילו באות א') ונקטעה כי היינו ילדים באמת וההורים של אסף ואושר רצו בתים גדולים יותר.

שלום

ביום חמישי הקרוב ייצא בנימין נתניהו לוושינגטון במטרה להתחיל מו"מ עם הפלשטינים, במטרה לחתום על ברית בין שני העמים. המכנה המשותף של שני העמים חזק יותר מאותיות, שנינו חיים על אותה אדמה. עברנו יותר מידי, אנחנו הישראלים עם הפלשטינים, קרבות הרוגים וכד'. ביום חמישי כל אחד בתורו יציג את התנאים שלו על מנת שיוכל לחתום על הדף שייקרא הסכם השלום ובסיום סבב השיחות יילחצו יד, כי זה מצטלם טוב, אך אני בספק אם תתגבש לה תכנית פעולה. בתפקיד אלוהים יהיה ברק אובמה, נשיא ארה"ב, שיאיים שאם לא תשיגו הסכם ומהר יקרו לכם דברים איומים. אני בספק אם זה יקרה, אני גם לא רוצה שזה יקרה. אני חושב שרצון משותף ישיגו את התוצאה המבוקשת וכמובן שאני לא תמים, זה תלוי בעוד הרבה דברים, זה כתוב עיתונים והפרשנים הפוליטיים בכל הערוצים יוכלו להרחיב בנושא, ברובם נכונים. אבל כן דבר אחד אני אוכל להוסיף לאותם גורמים, דעות ופרשניות ואותו כתב רלף ולדו אמרסון ואני מאד מקווה שכל משתתפי הועידה קראו: "אבל מדינאי ותיק יודע, כי החברה משתנה וזורמת, אין שורשים ומרכזים כלשהם, אלא כל חלקיק עשוי להיות לפתע מרכז התנועה ולאלץ את המערכת לסוב סביבו".אותו חלקיק שנמצא בכל אחד מאיתנו נקרא שלום. יש רגעים שאני שונא להיות אופטימי, זה מרגיש לי מזויף, המציאות מכוערת ואין לזה סוף ואני גם לא מאמין שייצא משהו מאותה פסגה בוושינגטון, אולי כמו שאלוהים לא האמין בעמו. אבל לפעמים יש רגעים שחלקיק אחד בתוכי משתלט עליי ואני סובב סביבו ואני רק צריך לחבר אליו עוד חלקיקים דומים. לסיכום, אזכיר שעל מנת שהסכמים ובריתות מכל הסוגים שהם יעבדו, צריך פשוט לגשת ולבוא. והיה כי תבואו אל הארץ של שני העמים.

שירים טובים

המכנה המשותף של השירים שמרכיבים את מיקסטייפ מלווה מלכה מס.11 הוא שכולם טובים, משובחים וגם קצת מרגשים. שעה של מוזיקה פחות שתי דקות. קלקסונס מוציאים אלבום שני בינוני ופחות מרשים מהבכורה שלהם, אך יש בו שירים טובים ולהיטיים בעיקר. אוף מונטריאול מוציאים אלבום פופי במיוחד ויתרה מכך ממכר והם עושים את זה טוב. צ'ילי גונזלס ממשיך בניסוי הכלים שלו, ומנסה סגנונות מוזיקליים חדשים ותמיד זה יוצא מעניין. סילו גרין מביא לכם את להיט של סוף הקיץ. בראין וילסון האגדי כותב שיר ללחן של ג'ורג' גרשווין, האדם שאולי המציא את הפופ. האילס ממשיך להאבק באהבה שגמרה לו את החיים. קתרין קאלדר מהניו פורנגרפרס מוציאה אלבום סולו קטן וצנוע עם כמה שירים טובים. סופיאן סטיבנס חוזר ואף מילה נוספת, פשוט מעולה. הנשיונל משחררים שיר שלא נכנס לאלבום. שון קארי חברו של ג'סטין ורנון מבון איבר מוציא אלבום יפהפה. ונטשה אטלס עושה ניק דרייק. כמו שאמרתי שירים טובים.

אנטוני האגרטי הוא אחד הקולות שאני הכי אוהב לשמוע והבשורה על אלבום חדש בדרך משמחת אותי, עוד יותר שימחה אותי העובדה שהוא הוציא אי פי חדש ובוא בין היתר הוא מחדש את בוב דילן וג'ון לנון. אבל השיר הזה- אני רוצה להודות לך על אהבתך שפותח את האי פי, מרגש אותי במיוחד ואני לא יודע למה, אבל זה מרגש אותי. פרננדו פסואה כתב פעם שהכל יודעים כי פרח הוא פרח ועץ הוא עץ והוא משיב להם שלא כולם יודעים, שאף אחד לא יודע. השיר הזה של אנטוני והג'ונסונס לא מחדש כלום, קלישאתי ברובו,לכאורה דברים ששמענו כבר, אבל אנטוני כמו פסואה מראה שלא שמענו כלום בעצם. שיר כנה ומפתיע מאד בסופו.

 מיקסטייפ מלווה מלכה מס.11 להורדה

  1. Klaxons- the same space
  2. Of Montreal- famine affair
  3. Chily Gonzales- don’t stop/rap version
  4. Cee-lo green- fuck you
  5. Interpol- memory serves
  6. Shapes and sizes- you don’t have to drink from here
  7. Land of talk- color me badd
  8. Antony & the Johnson's- thank you for your love
  9. Brain Wilson- the like I love you
  10.  Eels- what I have to offer
  11. Kathryn calder- arrow
  12. The national- you were kindness
  13. Sufjan stevens- hairloom
  14. S. carey- mothers
  15. Natacha atlas- riverman

אלפרד כהן, השלישי.

אוהב להיות בבית

מהחלון הגבוה ביותר בביתי

בממחטה לבנה אני מנפנף לשלום

לשירי היוצאים לאנושות

אלברטו קאירו (פרננדו פסואה)

 

בקרוב מאד אני שוב אצטרך לעבור דירה, חוזה השכירות הנוכחי שלי מסתיים והחלטתי שאני רוצה לעבור לדירה אחרת, לשדרג לעבור למקום שיהיה לי נוח יותר. זו תקופה לא נעימה בכלל לחפש דירה שתהייה גם נוחה, גם נעימה וגם במחיר סביר, כזה שלא יעשוק את חשבון הבנק שלך. בימים הקרובים אתמלא בקופסאות קרטון ואארוז את כל חפציי שאספתי במהלך כל שנותיי, הספרים והדיסקים, הכוסות לשתייה חמה, הסיר ומחבט הווק, מחברות מהתיכון, שירים מכיתה ח', חולצות פסים שיצאו מהאופנה, מכנסיים מוכתמות בצבע ועוד כל מיני שטויות, לפעמים זה יכול לקחת שעות כשאתה עובר פריט פריט ונזכר ביום הראשון שהוא הפך לשלך, את כל החוויות שצברת איתו. תמיד, תוך כדי שאני מקפל ואורז, מדמיין לעצמי שהחפצים כועסים עליי שאני מעביר אותם ממקום למקום. כמו שהם כועסים עליי, כך אני כועס על עצמי- אני רוצה בית.

תְּרוּמָה

פרשת תרומה, עוסקת בתכנון ובנית משכן לאלוהים, היכל, מקדש, בית או אוהל, תקראו לזה איך שאתם רוצים. בנוסף, אלוהים מצווה על עם ישראל, מכל אחד ואחד לתת תרומה, כלומר כל עם ישראל צריך להיות שותף בבניית משכנו של האל, כן שהוא שוכן בליבם של כל אלו התורמים. כל אחד יתרום לפי יכולתו כמובן, למעשה האל מכריח את כולם לתרום. לא הבנתי את החובה הזאת של התרומה ואם אין לי איך לתרום, דל ורש אנוכי, למה אני חייב לתרום. הרמב"ם מגדיר את הכפייה הזאת של אלוהים ככלי לעודד את האדם לתרום מרצונו החופשי, כן שהתרומה היא מעשה רם נפש. לא כל כך מקבל את ההסבר של הרמב"ם, אני חושב שתרומה צריכה להיעשות מרצון חופשי. מנגד עומד הפירוש הקדום של המילה תרומה שמגיעה מן השורש ר.ו.ם כלומר דבר שמרימים, מתנה שמעניקים לדבר שלמעלה, זאת אומרת לאלוהים, אבל הוא קיים בכל אחד מאיתנו, לא כן?

הפרשה מתארת לפרטי פרטים מה רוצה אלוהים שיהיה במשכנו ואז מתארת כיצד מבצעים בפועל את תוכניותיו, הוא יורד לדקויות ממש. הקריאה בפרשה גרמה לי לחשוב איך הייתי רוצה לראות את ביתי שלי. ובכן, בית הוא מונח מופשט ובעל פירושים ומשמעויות רבות, רוברט פוסטר כתב: "ביתך הוא המקום כשאתה בא אליו יכניסו אותך" אני חושב כמו אלוהים בפרשה שהבית של כל אחד מאיתנו הוא המקום הכי קדוש בין אם הוא רוחני ובין אם הוא פיזי. אני מרגיש בבית בכל פינה ופינה בעיר תל אביב למרות שלא נולדתי בעיר הזאת, אבל עדין יש בי תחושות של נודד או של חסר בית. בתל אביב אקים את ביתי, אין ספק בכך. אתכנן בקפדנות את ביתי הראשון, לבטח אגור במרכזה של העיר, בבנין קומות-בקומה הרבעית בדירת חמישה חדרים, יהיה לי מטבח ענקי וספריה מלאי בספרי עיון פרוזה ושירה ושלושה ילדים ואישה ומרפסת עם עציצים וחדר מוזיקה. כל אחד צריך בית, העניים, הפלסטינים, המתנחלים, הפליטים כל אחד צריך לתרום למען עצמו להקים מקום שיהיה קדוש עבורו ולחיות בשלום עם הבתים האחרים הסובבים אותו. כשיש לך בית, אפשר לנוח, אפשר ליצור, אפשר להתפלסף, אפשר לבוא אחרי יום מתיש ולהשליך עצמך על כל מקום שתחפוץ, כי זה הבית שלך.

 

סיפורי סבתא

מבחינתה של סבתי, ביתי הוא המקום שבו נולדתי, כלומר באר שבע, היא לא רואה אותי מקים את ביתי במקום שאני חי כעת, כי בית זה המקום שבו נולדים. ביתה תמיד יישאר הבית הערבי בטוניסיה. זה הבית האמיתי שלי, תמיד היא טוענת, שם יש לי את הזיכרונות הכי מתוקים וגם במידה מסוימת גם הכי הרבה טעונים. הזיכרונות של ההורים המנוחים, העבודה הראשונה, הקוסקוס הראשון, האהבה הראשונה, הילד הראשון. טוניס תמיד הייתה הבית שלי, זה המקום הקדוש שלי, כששאלתי מדוע היא מסרבת לטוס לשם, היא תמיד עונה שהיא מפחדת לא לזהות את הבית,לגלות שהוא נהרס, היא מפחדת מעוצמת הרגשות שתתקוף אותה, שמא לא תוכל לעמוד בהן בשל מצבה הבריאותי. סבתא שלי גרה באותו הבית כבר 40 שנה בקומה שלישית בבנין של עמידר בשכונה ד' בב"ש, היא מאד אוהבת את דירתה, הבית שלה הוא רכושה ומהווה עבורה המקום האחרון שלבטח תחייה בו, תחייה בו באמת. סבתא שלי לא מאמינה לתחושות שלי שאני אומר לה שהבית שלי בתל אביב, כי תמיד יכניסו אותי אליה, היא אומרת שזה יעבור לי. אני לא חושב.

 תרומת עגבנייה

יש אנשים בעולם ובארץ שתרמו לי מבלי שהם יודעים בכלל ואני מתכון לאמנים ולטבחים באשר הם, שנתנו לי השראה, החכימו, הצחיקו, תרמו לקופת המוח שלי להתעשר. אחד מהם הוא השף אייל שני שתרם לי את העגבנייה, זאת אומרת תמיד אהבתי לאכול עגבנייה, אבל מאז שאני הכרתי את אייל שני השף, לעגבנייה יש טעם אחר, עשיר ומגוון הרבה יותר והכי חשוב טעים יותר. סידרה חדשה שלו תעלה מחר ביום ראשון ותשודר בערוץ שמונה כל יום בשעה 21:35 אייל שני לימד אותי לאהוב ולהעריך אוכל, ממש לכבד את מה שאני אוכל.להסתכל על העגבנייה אבל באמת להסתכל עליה. עוד לא יצא לי לצפות בסדרה אבל בהחלט מרשה לעצמי להמליץ עליה ומקווה שאייל שני יתרום לכם כמו שתרם לי. הנה כתבה חמודה ששודרה בחדשות 2 ביום חמישי האחרון המקדמת את הסדרה.

 

היכן שמניח את הפלאפון שלי, זהו ביתי

בכל פעם שאני עובר דירה אני מוצא את עצמי חונך אותה בשמיעה אקראית מכל שירי הביטלס באשר הם, המוזיקה של הביטלס כנראה נמצאת בתוך עורי וחשוב לי כנראה שהקירות שמגנות על עורי יבינו עם מי יש להם עסק, אחר כך אני כבר שומע אום כולתום, כדי לבחון את הפתיחות של השכנים החדשים. בדרך לא כל כך מקורית, אבל עם שירים מאוד מקוריים בחרתי לאסוף אותם כך שבכותרת שלהם המילה- home או house מעניינות המשמעיות השונות של המונח הזה- בית, בשירים השונים. שירים שאני מאד אוהב, שכל אחד מהם קדוש לי במידה זו אחרת, הרשו לי לתרום לכם אותם במיקסטייפ ביתי מיוחד

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 5 להורדה

1.Black lips-take me home(back to bonne)

2. Arctic monkeys- still take you home

3. Sons and daughters- house in my head

4.  Franz Ferdinand- come on home

5. Matt & kim- ill take us home

6. Super furry animals0 wherever I lay my phone (that’s my home)

7. Casiotone for the painfully alone- bobby Malone moves home

8. David byrn & brain eno- home

9. Edwyn Collins- home again

10. Adam green- homelife

11. Beach house- home again

12. We were promised jetpacks- this is my house, this is my home

13. Faun fables- house carpenter

14. Lightning dust- take it home

15. The real Tuesday weld- bringing the body back home

16. Okkervil river- listen to otis redding at home during Christmas

17. The week that was- come home

18. The do- when was I last home

19. Coco rosie- houses

20. The 6th– Odette-waltzing me all the way home

21. Explosions in the sky- what do you go home to

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי