חלום טיול

אני אוהב לטייל, אבל שונא להגיע..

אלברט איינשטיין

 ביום ראשון השבוע נרדמתי לצלילי השיר idiot heart של sunset rubdown המשפט האחרון של השיר אומר: "אני מקווה שתקבר עם זוג נעליים ראוי, כי יש לך עוד הרבה ללכת". באותו לילה חלמתי את אותו חלום מספר פעמים, חלום שגם חזר במהלך השבוע: בכל פעם מצאתי את עצמי עומד באמצע של משהו, בגילאים שונים במקומות שונים בחיים שלי, מגן חובה עד להווה. ככל הנראה תחנות משמעותיות ומשפיעות על חיי. ולפתע מגיחים זוג ידיים שאת בעליהם אני לא מזהה והם אוחזים במסור חשמלי רועש במיוחד המנסר את הרגליים שלי באיטיות ולפני שאני מועד, זוג ידיים אחר מושטים לי קביים ואני מביט ברגליי הקטועות ובדמי הניתז לכל עבר, מבטי מתמקד בעיקר בנייק שנעלתי. אחרי כמה שניות אותו דם מגיע לקביים ומצית בהם אש גדולה המכלה את הקביים ואין לי במה להיאחז יותר ולפני שנשמט מטה ומת, מתעורר ואז נרדם. חולף לו זמן, כנראה זמן של חלומות ואני שוב באותו חלום, רק בגיל ובסיטואציה אחרת ושוב לפני שגופי נשמט, אני כאמור מתעורר. עצוב מהטרגיות של החיים המתבטאת בחלומותיי. כואב את מר גורלי שמתמיד לחזור בכל תחנה ותחנה בזמן הפרטי שלי.

פרשת השבוע- בְּהַר סִינַי היא מהאהובות עלי במקרא כיוון שהיא מעין מסמך המציג משנה חברתית כלכלית מתקדמת במיוחד אפילו לימים אלו, מעין שילוב בין שתי התורות- הסוציאליזים והקפיטליזם. בפרשה ניתנים חוקים כמו איסור בנטילת ריבית בהלוואות, שנת השמיטה ושנת היובל. מסמך הדואג לצדק חברתי ולשוויון, מסמך הדואג לצמצום הפערים החברתיים, מסמך המעודד תחרותיות אבל עם גבולות. הקרקע עלינו אנחנו עומדים, אותה אנו מעבדים, לעולם לא תהייה שלנו. האדונים אותם אנו משרתים לעולם לא יהיו אדוננו. כי בתקופת זמן מוקצבת, כל שנה שביעית, כל 49 שנים נשמטים כל הבעלויות וכל החובות שלנו ומתחילים מהתחלה.

מספרים על עמנואל קאנט שהיה עורך טיול רגלי בכל יום בשעה קבועה לזמן קבוע, התושבים שחפצו בכיוון השעון יכלו לעשות זאת, בזמן שיצא לטיול או שחזר ממנו. ביום היחיד שהוא החמיץ את הטיול הקבוע שלו, התרחשה המהפכה הצרפתית שסיסמתה הייתה "שוויון, חירות ואחווה". אותו קאנט האמין שהחירות האנושית נוצרת מציות טוטאלי לחוקים שהיא יוצרת. הטיול היומי שלו היה אחד מהחוקים הללו. אנושות וחיים חדשים נוצרים מחוסר ציות. קאנט לא יצא לטיול היומי הקבוע שלו, ביום שצרפת והחברה המודרנית הדמוקרטית לא ישכחו, היום שמייצג את הערכים החשובים בחברה המודרנית.

ובכן, גם במקרא דוגלים באותם הערכים ודואגים לקדש אותם ביחידות של זמן, השבת, השמיטה והיובל. יום השבת הוא יום חופש לכל אדם באשר הוא, אם הוא אדון או עבד, אישה או גבר ובשנת השמיטה והיובל מגדילים לעשות, נמחקים כל הפערים על מנת ליצור שיוויון מוחלט וחירות ניתנה לעבדים, לאלו שירדו מנכסיהם ולקרקע והאדמה שמקבלות האנשה וזוכה לתנאים שווים כמו לכל אדם באשר הוא.

נחזור לסיוט שחוויתי בלילות האביביים האחרונים. תחילה סברתי שזהו חלום המבטא את תחושות הכישלון שרובצות בי כעלוקות בעת האחרונה, בכל זמן ומקום שאני נוכח בו, נקטעות רגליי ויתר על כן, דמי שורף את הקביים איתם אני יכול להסתייע להמשיך ללכת. אבל אולי יכולה להיות לסדרת החלומות פרשנות אחרת, הייתי אומר אופטימית יותר, ברוח הפרשה, ברוח השוויון והחירות. יכול להיות מאד שגופי ונפשי צריכים חופש, יכול להיות שצברתי מעין הון שכזה שלא הוגן כלפיי וכלפי הסובבים אותי ואני צריך להרפות, להתחדש, לגלות ולמצוא את עצמי מחדש. יכול להיות שיום אחד אני צריך להפסיק את הטיול "הקאנטי" שלי ולעצור, לא ללכת יותר מידי, או בעצם לקנות זוג נעליים חדש.

Rue Mosnier Decorated with Flags, with a Man on Crutches- Edouard Manet

סיפורי סבתא

השבוע הגיעו לבקר את סבתא שלי נציגים של משרד הביטחון(משפחה שכולה) להתעניין במצבה הבריאותי והכלכלי, מעין ביקורת שגרתית שכזאת ובין היתר הציעו לה למכור את דירתה ולעבור לבית אבות שחלק מעלות השהייה בו תסובסד על יד המשרד. סבתי נבוכה מהצעה כיוון שהיא לא רואה דרך בה היא משתלבת עם שאר הדיירים בבית, היא בקושי יודעת עברית, חולה מאד ואין לה שיניים. אחרי שסיפרה לעצמה את הסיפור הזה וסיפרה אותו לי. היא התנערה מהמבוכה הראשונית שלה והתרגזה מאד מעצם ההצעה, למה שהיא תעזוב את הבית שלה, עליו במשך שנים עבד סבי לקנות אותו. זהו הבית שלהם לנצח. הבנתי את הכעס שלה, אבל ניסיתי להסביר לה שאחרי הכל הבית הזה יעבור למישהו אחר, בטח לאחד מבני המשפחה. אנחנו לו מחזיקים נכסים לנצח, זה מנוגד לטבע. יחד עם זאת, הייתי מעדיף שסבתי לא תעבור לבית אבות מכל סוג שהוא, כי אני יודע שהמבוכה הזאת שלה לא תעבור ולמעשה תשתק ותשעבד אותה עד יום מותה. לכן חוקי השמיטה אינם חלים על סבתי, כן שהם מונעים את חירותה.

שבירתה של התוגה

שילובים של מוזיקה קלאסית או אופרה עם המוזיקה הפופלרית מעולם לא ענינו אותי, כששני העולמות המנוגדים הללו לכאורה נפגשים נוצר דיאלוג שלילי של התנשאות כביכול של הז'אנר העילית כלפי זה הנחות, במקום לשוחח ולחפות על חסרונות אחד של השני. נוצרת יצירה לא אמינה. אלבום השבוע שלי,הוא בכלל לא המקרה, אפילו רחוק מזה.  קבלו את AUSTRA ב- Feel It Break

אוסטרה, היא אלת האור במיתולוגיה הלטבית, כמו כן מקור השם של המדינות אוסטריה ואוסטרליה. אוסטרה הוא גם שם של אי צפוני ביותר קרוב לנורווגיה. למרות מוצאה הלטבי של הסולנית ומנהיגת הלהקה, המוזיקה יותר קרובה לאי הקפוא ,המדכא והאפל, מאשר לאור המקרין חיוניות ומפיץ החיים מהמיתולוגיה.

הסולנית, קייטי סטלמינס ומנהיגת הלהקה שרה אופרה מגיל 10 ובאלבום זה ניכר, אך לא מתנגש לעולם עם הסינת' פופ הכמעט מושלם שלה ושל להקתה. בבלוגספירה משווים את קולה והגשתה לקיית בוש, ניקו ולסולנית של להקת הנייפ השוודית. יש בקולה משהו שמאגד לתוכו את כל המאפיינים של הקולות הנ"ל ויוצר משהו יחודי ואלוהי. קייטי סטלמינס היא המלכה החדשה שלי ואני חולם ללוות אותה.

סדר השירים נערך בצורה כזו שההאזנה להם ברצף תעביר את חווית השבירה, גדיעת איברים כחלק מניסיון לטיפול רפואי שיציל את המצב הטרגי ולבסוף התמוססות מעולם הסמלים של אהבה וזוגיות. משיר לשיר האווירה יותר ויותר קודרת ועצובה ולמרות הכאב שבתכנים, אני מתמסר, מתחבר ומתמלא בסוג של תקווה ומתאהב, אבל את זה כבר אמרתי ואני אחד שמתאהב בקלות.

Lose it הקליפ הרשמי

קשה להתעלם מקולה הדומיננטי של קייטי, השולט במלודיה הפופית/אפלה השאולה מהאייטיז ובטקסטים השבורים של השירים, הכמעט חסרים כל מבנה. היה לי קשה לבחור את השיר הכי טוב באלבום, אבל בחרת ב-רעש(אפשר לתרגם גם כ-רחש) השיר לפני האחרון. הרעש שמפריע לישון, הרעש המטאפורי שמפריע לחיים והופך אותך לנכה, שהופך אותך לאנמי ומרחיק אותך מהחיים. הרעש שמקשה עליך להיאבק, אם בנדודי השינה שמטרידים את המנוחה ואם בסיוטים המפרים את השלווה.

AUSTRA- Feel It Break להורדה

מטייל, אלפרד כהן השלישי.

הכל מכתוּבּ

נסיבות?! אני עושה נסיבות!

נפוליאון בונפרטה

 סיפורי ילדות, הם סיפורים יפים, מצחיקים לפעמים ואמיתיים והכי חשוב מלמדים רבות על עצמך ומלמדים אחרים עליך. בכיתה ו' אף פעם לא הכנתי שיעורי בית, אבל הציונים שלי היו טובים. המחנכת שלי, מרים יחזקאל, בתחילת כל שיעור הייתה עושה יומן נוכחות ויומן שיעורי בית, לפני שהייתה מגיעה אלי, הייתי מתפלל לאלוהים שלא תגלה שלא הכנתי שיעורים ובכל פעם הייתה שואלת אותי, אם כן ואני הייתי משקר ועונה שעשיתי את השיעורים ולא בודקת. בכל פעם הודיתי לאלוהים ושמחתי. יום אחד, חודש לפני סיום שנת הלימודים, המורה מרים קראה בשמי ושאלה אותי אם הכנתי שיעורים וכמו תמיד נשאתי תפילה לאל שלא תבדוק ועניתי שכן. הפעם המורה מרים קמה וניגשה אלי ולקחה את המחברת שלי וראתה שבמשך כל השנה לא עשיתי שיעורים, היא צעקה עליי בפני כל הכיתה: "איך אתה מעז לשקר לי שנה שלמה!!" וחזרה לשבת במקומה שסבר פניה הפך למאוכזב ואדום. באותו היום, מאוחר יותר האשמתי את אלוהים שלא שמע תפילתי, לא משנה ששיקרתי, כי אחרי הכל הייתי תלמיד טוב, אני לא צריך לעשות שיעורי בית בשביל להיות ממצטייני הכיתה. גם המורה מרים הבינה זאת ובחודש האחרון לא שאלה אותי ואני לא התפללתי.

לחופש נולד

פרשת רְאֵה, ממשיכה בנאומו הגדול של משה אל העם העומד להיכנס לארץ המובטחת, אך הפעם הנאום מתאפיין בסדרה של מצוות והוראות, שחלקן כבר נאמרו קודם. בתחילת הפרשה מסביר משה כי אלוהים מעניק לעמו ברכות, אך לצידן גם קללות. ההסבר פשוט: תמלאו אחר ההוראות ותזכו לשכר, לא תמלאו אחר ההוראות, אעניש אתכם. בחלק הזה של הנאום מזכיר ומחדד משה את התפיסה המונותיאיסטית, של אל אחד ומקום אחד, כלומר במקום אחד ויחיד אשר נבחר מראש, יהיה המרכז של כל המוסדות באשר הם  המשפטיים, הדתיים, החברתיים וכד' לימים המקום הנבחר הזה, יהיה ירושלים. כמו כן בנאום הזה מזהיר משה מפני נביאי שקר( אך לא מסביר איך לזהות אותם) כמו כן משה מתעקב על חשיבות הדאגה בעני ובאביון, מנסה לצייר אוטופיה שבה אין כל עני או אביון, דיני אכילת בשר וכן לצד כל זה סקירה מחדש, או לשם הרענון, של חגי ישראל.

אני מאמין בעיקרון של הבחירה החופשית, אינדטרמינסט, אנוכי גורלי מופקד בידי ובמעשיי שלי, בניגוד לדטרמיניזם שסוברים שכל מה שקורה במציאות נעשה על פי החוקתיות הגלומה בה. בפרשה של השבוע מוצג הרעיון הדטרמיניסטי, הכל בידי אלוהים הוא זה שקובע אם יהיה לך טוב או רע, בין אם תבורך ובין אם תקולל. אם מגיע לך שכר הוגן וכד'. הדטרמיניזם שולל את הבחירה החופשית של האדם, למעשה אין האדם יכול לבחור מה לעשות כי הכל כבר קבוע ונחקק בחייו של האדם, במציאות שלו. בחירותיו של האדם נקבעו לפי כוחות אחרים מנסיבותיו של הטבע, או בין אם אלו פוליטיים ובין אם דתיים/ תיאולוגיים.

לפי פרשני תורה גדולים, קיימת בחירה אחת, הבחירה בברכה ובחיים לשמור על ערכים כמו צדק חירות הגינות ואושר. אם האדם יבחר בבחירה הזו של הברכה, יזכה לגמול הוגן מאלוהיו. כך נמדדת למעשה הגדולה של האדם משום שעליו לעמוד מפני כל מיני פיתויים של רוע ואכזריות ואם כאמור יתמיד בבחירה שלו בברכה יזכה לחיים יפים ומאושרים. אני יכול להודות שמדובר בגישה יפה לחיים. אך האם גורלנו נקבע משום שעמדנו בפני הפיתויים, האם איננו יכולים לשנות את מה שלכאורה נגזר עלינו, אם כך מה שווים כל הנסיונות שלי להגשים את הפנטזיות או החלומות שלי אם מראש ידוע מה יהיה איתי בסוף.

רבי עקיבא הרומנטיקן, האמין שהאדם יכול בכל חייו להשתנות, האדם יכול בכל מהלך חייו יכול למצוא יעודים חדשים ולשאוף אליהם- המים חזקים מאבן מוצקה ויכולים לגבור עליה ואף לשנות צורתה, כי המים לא מוותרים ומתמידים וזורמים עד להגשמת המטרה, רצונו של האדם חזק מהטבע. בניגוד לרבי עקיבא, ברוך שפינוזה חושב כי האדם כפוף לנסיבתיות הטבע, קרי הגורל. כל תוצאה בעולם היא תוצאה של דטרמיניזם, האדם כפוף לחוקי הטבע ולכן אינו שולט במעשיו וביצריו. חופש הבחירה קיים רק כחופש פסיכולוגי.

עמנואל קאנט הציע סוג של פשרה בין שתי הרעיונות-האדם כדייר בין שני עולמות, האחד עולם התופעות, הדטרמיניסטי באופיו. חוקי הטבע חזקים מכל מחשבה אנושית ומשפיעים עליה בעוד בעולם השני קיים חופש הבחירה, כי אנחנו אנשים חופשיים מטבענו.

אני מאמין בחופש הבחירה, כי רק אני ואנוכי יכול לקבוע את גורלי, בלא בחירה מרצון חופשי, נשללת ממני האחריות, כי אם לפי הרעיון הדטרמיניסטי, שהכל כבר נקבע וכל פעולה שלי בעצם נשלטת על ידי המארג הסביבתי, לא תהייה קיימת בי האחריות המוסרית להחלטות שאקח כאדם בתוך החברה בה אני חי. אני יכול לבחור בברכה, אבל למעשה להסיר כל אחריות במעשי, כי ממילא הכל תלוי בחוקתיות של הטבע או של האלוהים. אדם צריך לבחור, לקחת אחריות, להשתנות והכל לטובה.

סיפורי סבתא

סבתא שלי קוראת לדטרמיניזם- מכתוב. הכל מכתוב. לא משנה מה אני אעשה, אכשל או אצליח. לא משנה מה יקרה לסבתא שלי, הכל מכתוב. לפי סבתא שלי ולפי הרבה אחרים הכל נכתב בספר כזה עוד לפני שנולדנו ואנחנו חיים רק כדי להתאים את עצמינו לעלילת אותו הספר, יהיו רגעים בחיים שלנו שנמרוד ונסטה מהמסלול ונחפש קו עלילה אחר, אבל תמיד נחזור לספר, למכתוב. יש בזה משהו מאד מנחם את סבתא שלי. למרות כל הכשלונות והאכזבה מאלוהים היא יודעת שהכל מכתוב ובסופו של דבר הענינים יסתדרו לטובה, כי אלוהים אוהב את האדם אותו הוא ברא. גם כשסבתא שלי נחשפת לאירועי זוועה ולסיפורים קשים, משואת היהודים באירופה ועד רצח אב את שלושת ילדיו בנתניה, היא אומרת מכתוב, ככה אלוהים רצה וכתב. מעולם לא ניסיתי לשוחח עם סבתא שלי בנושא, משום שאני מפחד מהתגובה שלה לדרך בה אני רואה את החיים ואולי בגלל שהיא היחידה מכל המשפחה שלי שעדין מגוננת עלי בארוחות החג כשאני נשאל- נו מה עם חתונה. סבתא תמיד עומדת לצידי ואומרת, נו אתם כבר הבנתם, "הכל מכתוב".

הכל אפשרי

אסיים במיקסטייפ שהכנתי עברוכם, אוסף שירים ששמעתי בתקופה האחרונה ומתאימים איכשהו לרוח התקופה, השיר שפותח את המיקסטייפ הוא הלהיט קיץ הרישמי שלי, של להקת קאט קופי, השיר נשמע כמו הכלאה טובה בין הביטלס, לביצ' בויז ולאם ג'י אם טי.

 שיר נוסף שארצה קצת להרחיב עליו שייך ללהקת רגינה שמגיעה מפילנד בקטע טנגו מקסים שמתאים לטעמי לאחר צהריים לח או חם, אני לא ממש מבין את המילים ובגלל זה לוקח אותי למחוזות אניגמאטיים ואפילו ילדותיים.

השיר הלפני אחרון שייך ללהקה הותיקה טלוויזן פרסונליטיס שמדבר על כך שבכל אחד מאיתנו יש הרבה דברים והכל אפשרי, בעיניי זהו סוג של שיר ערש ואם היו לי ילדים, הייתי משמיע להם אותו לפני השינה. הכל אפשרי, שום דבר לא אפשרי.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס.10 להורדה

  1. Cut copy- where I'm going
  2. Teengirl fantasy- cheaters
  3. O. children- ruin
  4. Kisses- people can do the most amazing things
  5. Best coast- happy
  6. Isobel Campbell & mark lanegan- get behind me
  7. Big boi (feat. vonnegutt)- follow us
  8. Drake- karaoke
  9. Jens lekman- the end of the world is bigger than love
  10. Regina- tango merella
  11.     Lower dens- blue & silver
  12. Perfume genius- Mr. Peterson
  13. Robyn- hang with me(acoustic version)
  14. Television personalities- all the things you are
  15. Max richter- infra 3   

 החופש לבחור, אלפרד כהן השלישי.