נידה של גבר

אני רוצה לגלות לכם משהו: אם אתם פוגשים זאב בודד, הוא לא כזה מפני שהוא נהנה מהבדידות. הוא כזה מפני שבעבר כבר ניסה להשתלב בעולם, אבל אנשים ממשיכים לאכזב אותו..

ג'ודי פיקו

 כבר הרבה זמן שאני מרגיש מרוחק, אולי כמה חודשים, ולא משום שמתרחקים ממני כמו ממצורע, אלא מתוך בחירה מודעת ורצונית להתרחק, אפשר להקצין את זה ולכנות זאת- להתבודד, כמובן שהמציאות מביאה אותי למגע פיזי עם העולם, אם בעבודה ואם במפגשים חברותיים. על פני השטח אני שם ומתחתיו אני חש כמו אדם שנוכחותו יכולה להרקיב כל משהו שחי וגדל. מתהלך עם מסך עשן המשמר אותי בעולם המרוחק שלי ויחד עם זאת נוכח ופעיל בו. ניסיוני מלמד אותי שיש שני תפקידים עיקריים להתרחקות ולניתוק, האחד: להיטהר ולהתנקות והשני: ליצור השתוקקות חדשה. אבל למה, אל אף היותה רצונית ומודעת ההתרחקות המנטלית שלי מהעולם לא מגיעה מאותם המקומות. תמה אני על מחשבות הטומאה שלי. מה קרה לי?

אישה כי תזריע, כך נפתחת פרשת השבוע שלנו- תַזְרִיעַ חסרת העלילה והסיפור. ולמרות שעוסקת בדינים ובחוקים יבשים, טומנת בתוכה סיפורים אנושיים שחווה האדם הפרטים באשר הוא. הנושאים הדנים בפרשה הזאת מתייחסים לענייני טומאה וטהרת האדם, דינה לידה, וסת, זיבה, נגעים וטומאת המצורע וטהרתו.

ידוע שאישה הנמצאת בזמן הווסת שלה מצוווה להתרחק מבן זוגה למשך שבוע ימים, כן שהדם מטמא את גופה והסובבים אותה, אגדות מספרות שלא רק גברים היו מורחקים מהאישה בזמן הזה, אלא גם ירקות מהפחד שירקיבו. למרום שהדם היוצא מהאישה מוכיח כי היא פורה ויכולה להביא ילדים לעולם, דם זה נחשב טמא ואפילו מייצג את העולם האפל של השדים ודמונים.אבל גם אחרי שהאישה יולדת מצווה היא להתרחק מבן זוגה למשך שבעה ימים עד ליום השמיני, ליום של ברית המילה. בעיניי זה מוזר הרי לידה מסמלת חיים ולאו דווקא משהו טמא.

האישה השומרת מצוות מטהרת את גופה בטבילה במי המקווה. אותי עניינו הסיפורים של הנשים המרדניות לאורך ההיסטוריה שסרבו להיטבל במקווה ומנעו למעשה מבני זוגם להתקרב אליהן. מעמדה של האישה היהודייה תמיד היה נחות וזאת למרות שהמקרא מייחס לה חשיבות עליונה בתפקידה ליצירת חיים חדשים בעולם- אישה כי תזריע.

Born from the earth into isolation

בדד

אולי ההתרחקות/בדידות שלי נובעת מנקמה בלתי מודעת בעולם שלי, כמו אותן נשים שבחרו לנקום בבעליהם. ואולי היא מגיעה ממקום שמחפש את השלווה והנחת, כי תכליתה של ההתבודדות בעיני רבים מגיע בזכותם החיים הבטוחים והשקטים.

אינני מתבגר יותר שיכול לשכוח את הכל, להיכנס לחדר לשים מוזיקה בווליום גבוה ולנתק את עצמי מהעולם. יש לי חדר משלי וגם סלון ואני בוגר עכשיו ומוטלת עליי האחריות לחיות ויותר מכך ואפילו חשוב עוד יותר, מוטלת עליי האחריות ליצור חיים חדשים ולהשפיע על חיים של אחרים. אז איך עושים את זה לעזאזל?

"אין עוד בעולם יצור חי, כה בלתי חברתי ועם זאת כה חברתי, כמו האדם. בלתי חברותי בשל מידותיו הרעות וחברותי בשל טבעו" אמר את זה מישל דה מונטיין ואחרי כל הניסיונות שלי להבין מה מקורה של ההתבודדות שלי, של "הנידה" שלי מהעולם: נקמה, לחפש שקט, ליצור השתוקקות חדשה. אני חושב שהיא מגיעה ממקומות "רעים". בחוסר התחשבות בזולת, תוך כדי לקדם אינטרסים אישיים שלי.

אסיים בסיפור: מלך יהודי אחד הומלך בגיל 18, חודשים בודדים לאחר מכן כבש מלך אחר את שטח הממלכה ושבה את המלך הצעיר בשבי מבודד מכל העולם מבלי שאף אדם יוכל לבקרו. אחרי שנתיים הצליחו לשחד את המלך הכובש ולשכנע אותי כי יתיר לאשת המלך הכבוש לבקר אותו בבידוד, אתם יכולים לתאר כמה השתוקק המלך הכבוש לאיחוד הזה עם אשתו, אך זו הודיעה לו שהיא עדין נידה משום שלא טבלה והם לא התקרבו. בגלל התנהגותם, אלוהים חס עליהם ושחרר את המלך הכבוש מהכלא ולהתאחד עם אשתו. מוסר השכל: הבדידות הופכת אותך לסוג של טמא או מצורע וחייבים להיטהר בכדי להשתלב חזרה בחברה, בכדי שתוכל שוב לספק את יצריך. אני קצת לא מסכים.

כל אחד רוצה להיות סקסי

ועכשיו למשהו אחר. לפני בדיוק שנה 02.04.2010 הופיעה להקת ארט ברוט במועדון הברבי בתל אביב ישראל. אדי ארגוס הסולן עמד בקדמת הבמה לא התבייש לחשוף את כרסו התפוחית משהו וחיזק את מעמדו כאחד מגיבורי התרבות שלי. השבוע דלף אלבומם החדש שעתיד לצאת באמצע מאי והוא אלבום מצוין.

בהתחלה הוא נשמע לי מוזר, רצינות יתר השתלטה על רוח השטות ההומוריסטית המודעת לעצמה של הלהקה. ההפקה של פרנק בלאק מהפיקסיז מורגשת יותר מהאלבום הקודם שגם אותו הוא הפיק. יש יותר גיטרות מהרגיל ואדי ארגוס נשמע אפל מתמיד. בהתחלה זה נשמע כמו אלבום מצוין של הפיקסיז.

לכאורה זה אלבום יותר בוגר של הלהקה, מעין אלבום ארספואטי של אדי ארגוס, המשוחח עם שירים קודמים שלו בפרספקטיבה שונה ובוגרת, אך זה יהיה מגוחך לקבוע זאת חד משמעית כי אחרי הכל אדי מתייחס למוזיקה שהוא יוצר בצורה אירונית וסופר מודעת לעצמה.

כך למשל, "סופ"ש אבוד" שמתכתב עם "סופ"ש טוב" בחדש הוא מאוכזב מאהבה ומלא רגשות חרטה ובאלבום הראשון הוא נמצא באקסטזה של אהבים. על ההבדל בין השירים האלו עומד לדעתי ההבדל בין אדי ארגוס הצעיר לבין אדי ארגוס בהווה. וזה לא נגמר כאן. השיר הראשון clever clever jazz משוחח עם השיר הראשון שהוציאו ארט ברוט לעולם- formed a band מרטין קמפ הנוסטלגי/אובססיבי משוחח עם אמלי קיין בשני השירים הוא חוזר לימי התיכון העליזים ומציף אותנו בזיכרונות. Sealand משוחח עם People in love המביט בצורה יותר בוגרת על אנשים שנמצאים במערכות יחסים, הם משמינים, זה נכון אבל זה לא משנה כבר.

השיר שאני הכי אוהב באלבום החדש הוא סקסי (תרתי משמע) אדי רוצה להיות הזמר הזה שזוג אוהבים שומעים ברקע ברגע אינטימי ורומנטי, אבל יש רק בעיה אחת- הקול שלו וזאת למרות שאדי הוא אחד מהרומנטיקנים הגדולים של האינדי פופ/ רוק של המאה ה-21. כל אחד רוצה להיות סקסי. כל אחד רוצה להיות משהו שהוא לא, כל אחד רוצה שאחת הפנטזיות שלו תתגשמנה כמו שהן אחת לאחת.

לכדה את תשומת ליבי גם העטיפה המאוירת בשחור לבן של קבוצת אנשים המביטים ככול הנראה בקבר ונמצאים בלוויה, במרכז התמונה נמצאת בחורה באדום שהוא הצבע היחיד בתמונה, בחיוך מרירי בהשוואה לאחרים היא יותר שמחה, מאזינה לנגן האם פי שלה. מייצגת את העולם החי, אדום הם צבע הדם, מישירה מבטה בעוד שכולם מרכינים ראש האם אנחנו בלוויה של ארט ברוט עצמה, להקה גאונית אך טרגית שמחפשת מקורות חדשים לחיים שלה ומתקשה למצוא.

Art Brut- Brilliant! Tragic! להורדה

אלפרד כהן, השלישי.

מודעות פרסומת

והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. והבאתי

טרם עמדתי על רגלי טעותי

בשום מקום לא יכולתי למצוא שלווה

כפות הידיים הזיעו, הזיעו.

הוא סרב להחזיק אותי. הלכתי אחריו

שירה סתיו

 יש לי תוכנית, לגאול עצמי מייסוריי הקשים, לצאת לדרך אחרת וחדשה שונה לגמרי מהנוכחית. יש לי תוכנית מעניינת לשנה החדשה ואני מוכן לעמוד בכל האתגרים ובכל הקשיים שיעמדו בפניי. כמה פעמים אמרתם לעצמכם את המשפטים האחרונים. אני אמרתי אותם לפחות 100 פעמים במהלך החיים שלי בחמישים אחוז באמת התכוונתי ובשאר השתעשעתי במחשבות הללו. כשאני מביט לאחור אני מבין שהתחלתי משהו אחר, רק לאחר שגוננתי בחרף נפש על התוכנית הקודמת כי האמנתי בה כל כך. לפעמים צריך ליפול או לקבל מכות חזקות ממש כדי שתבין שהדרך שבחרת לא טובה לך ולמרות שתמיד כל דרך שבחרתי התאימה לי והייתה חלק ממני, צריך לדעת להביט מהצד על המהלכים בגיבוש התוכנית כי לפעמים שוגים ולפעמים נתקעים ולפעמים זה לא זה. עשרת המכות פרשת וָאֵרָא.

בפרשת השבוע, מתגלה אלוהים למשה ומציג לו את תוכניתו, להוציא את העם היהודי ממצרים, להציל אותם מכאבם, לגאול אותם ולקחת ולהביא לארץ המובטחת. אלוהים יודע מראש כמנהל טוב שיהיו קשיים ומכשולים, אחרי הכל עומד בפניו מנהיג חזק ופרעה ונציגיו משה ואהרון הם חסרי ניסיון. אלוהים לא נואש, הוא דבק בתכנית שלו, מנגד גם פרעה דבק בתכנית שלו עצמו להתחזק כאימפריה ולהשאיר את העם היהודי אצלו שימשיך בעבודות הנדל"ן. פרעה מקבל מכות, דם צפרדע כינים וכו' ועדין לא מבין שהוא צריך לשנות את התכנית, הוא הפך עבד לגורל שלו, מה שקורה להרבה מנהיגים במהלך ההיסטוריה, מה שקורה לנו בתקופות מסויומות בחיים שלנו אם בשל היותנו עקשנים ואם בשל היותנו מלאי גאווה עצמית ומנופחת.

"אומץ הלב, כיתר המידות הטובות, יש לו גבולות, אם נעבור עליהם נמצא את עצמינו במסלולה של המידה הרעה וכך, אם לא ניטיב להכיר את גבולותיו של האומץ ולמען האמת קשה להבחין בהם בקצותיהם, אפשר שנגיע מאומץ הלב אל הפזיזיות, אל הסרבנות ואל השיגעון." מישל דה מונטיין מנסה להסביר למה עדיף לפעמים לוותר ולסגת ולא להיות דבק במטרה בעוצמות חזקות כל כך. כל דרך חדשה אני מתחיל בהתלהבות ואיני ירא משום גורם או שום אדם ואלו כאמור מידות טובות להתחיל כל תכנית באשר היא, אבל יש להן גבולות וצריך להכיר בהן אחרת נאבד ונשתגע. ברגעים כאלו קשה לדעת אם אתה צודק או שוגה, אם זה מכשול שצריך להתגבר עליו או שמא זו נורת אהרה, בשני המקרים אני נתקע וההבדל בניהם מאד דק.

פרעה ומשה לבטח התחבטו בסוגיות הללו, כמו כל מי שטווה לעצמו דרך ותכנית. אחרי שקראתי את הפרשה אני יותר מבין שאני הופך עבד לגורל שלי וצריך לקבל החלטות ולבחור. לחיות את הגורל שלך ולהשתעבד אליו, גורם למוות הממשות העצמית, אתה שולל את יכולת הבחירה ולמעשה לא ממש את עצמך והופך להיות מי שאתה רוצה להיות באמת, זה מה שקרה לפרעה, זה מה שקורה לי בימים אלו ובמקום לבחור אני נגרר למסלול של סרבנות ושל שיגעון.

סיפורי סבתא

אירועי השבוע החולף העסיקו את סבתא שלי מאד. בביקור השבועי שלי אצלה, היא החלה לשאול אותי שאלות של מוסר והגיון בסיסי. למה הרבניות כותבות מכתב כזה, למה אסור לתרום איברים אחרי שמתים ולמה אדם במעמד גבוה כמשה קצב מתננהג בצורה אכזרית כלפי העובדות שלו, למה?! בתמימות סבתא שאלה אותי. כמובן שלא הצלחתי להסביר לה כי גם אני כמו כולם שואל את אותם השאלות ותמה מדוע. אחרי שהבהרתי לה את הפרטים שהיו חסרים לה. היא כינתה את כל זה כשיגעון. העולם השתגע. פעם היה פה טוב יותר.

המשפט: אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, יכול להוציא אותי מדעתי, כאילו שעכשיו לא שמח ונפלא ויש סיפורים טובים ונופים משגעים ויש מספיק סיבות טובות לקום בבוקר. זה משפט שמבוגרים אומרים, סבתא שלי אומרת את זה תמיד. אבל אתמול קצת הסכמתי איתה, ספרי ההיסטוריה וסיפורי סבתא שלי מחזקים את העובדה שפעם היה יותר מוסר, היה יותר כבוד. הסכמתי הפעם עם סבתי, העולם אכן השתגע, אבל זה לא נגמר סבתא, יהיה טוב.

אלבום השנה

האלבום הראשון של 2011 כבר שם את עצמו כמועמד חזק להיות אחד מאלבומי השנה שהתחילה רק היום. קבלו את אלבום הבכורה המלא של ג'ימס בלייק. הייתי מגדיר את המוזיקה שלו כשילוב של סול ודאבסטפ כלומר סולסטפ. ג'ימס בלייק עושה הזרה לז'אנר הדאבסטפ ולוקח אותו למחוזות שלא ידע קודם- מלאי נשמה ורגש. הוא אמנם מלונדון אך קולו נשמע לעיתים כאחד הווקליסטיים המסורתיים של אמריקה השחורה, קולו מזכיר את אנתוני האגרטי(אנטוני והג'ונסונס) וגם לעיתים את  זה של ג'ון לג'נד  והמוזיקה- אלקטרונית מינימליסטית עד כדי שקט מוחלט, כמו למשל הקטע-lindesfarn  שמחולק לשניים, על הקול מולבש האפקט Auto-Tune המוכר, בחלק הראשון קולו כמעט ולא נשמע, משהו לא ברור מעין שברי מילים מתוך סיוט או מתוך חוויה עוצמתית אחרת ובחלק השני קולו מתבהר ומתחזק.

עוצמתם של השירים באלבום מקורם במינימליזם המוזיקלי שלהם, הפסנתר כמעט ולא נשמע, הביטים האלקטרוניים איטיים במיוחד וקולו של ג'ימס בלייק מלא בעומק. השיר המרגש באלבום לטעמי- Wilhelm's scream יכול להדגיש את מה שאני מדבר עליו, זה שיר של דיכאון טיפוסי: אני לא יודע דבר על חלומותיי, לא יודע דבר על אהבה ורק ליפול אני יודע, ליפול ליפול ליפול. ככה הוא שר במהלך כל השיר. אין בתים אין פזמון והשיר הזה בוקע בי חור גדול בלב בכל פעם שאני שומע אותו וקולי נלחם ברצון התת מודע שלו לצעוק כל כך חזק כמו שם השיר.

בהמשך האלבום הוא מבצע את- limit to your love של feist בקאבר מושלם העולה על המקור בכמה דרגות. את האלבום אני שומע בלילות האחרונים ורק אחרי שהוא נגמר אני מצליח להירדם. הבימאי הצרפתי, אלן רנה, אמר פעם שלא חייבים לאהוב בן אדם כדי לדאוג לו. ג'ימס בלייק שר בדיוק על זה: האהבה שקרעה אותו, שעשתה לו חור בלב, שהייתה במובן מסוים מאד רשעית כלפיו ואחרי כל זה הוא חושב עליה ודואג לה מרחוק ודואג לעצמו לקום מהנפילה, מוציא את עצמו מהכאב, גואל אותו מיסוריו, מציל את עצמו ולוקח אותו לבית חדש.

James Blake- James Blake להורדה

שנה טובה, אלפרד כהן השלישי.