שיר שמח שרה

היא ישנה עמוק,

בלי חלומות.

לפני שנתיים נרדמה,

מאז לא קמה עוד.

ולמה לה?

חנוך לוין

 על ערש דווי, על מיטתי אשב אם בזו של בית החולים(תלוי במצב בריאותי) אם בזו של חדרי, אבקש לומר מילות פרידה לאשתי שתחייה(הסטטיסטיקה מראה שגברים חיים פחות) אחות בית החולים או המטפלת העובדת הזרה יקראו לה למיטתי והיא תחייך חיוך מר. אני אגיד לה שבכל חיי לא אהבתי אדם כמו שאני אוהב אותה, אני אוהב אותך יותר מהילדים ומהנכדים שלנו, הוסיף למשפט הפתיחה של דברי הסיום שלי. שבכל חיי פחדתי להפסיק להתאהב בה בכל פעם מחדש ועתה הפחד נעלם, הוא ימות יחד איתי. אישתי בוודאי תענה שהיא מפחדת להשאר לבד בעולם הזה, שהיא מרגישה זקנה ואני אענה לך בציניות קלה שאין לה למה, שהיא כבר זקנה ואישתי תענה לי בחזרה שמותי יזקין אותה בעשרות שנים. אני אחייך, אאחוז לה את היד ואמות. בכל חיי אהבתי אותך יותר.

פרשת חַיֵּי שָׂרָה מתחילה באופן אירוני דווקא במותה של שרה אשת אברהם והקנייה שלו בכסף את מערת המכפלה בקרית ארבע, בארבע מאות שקלים ליתר דיוק. אחרי שאברהם רכש לעצמו שטח לקבור בו את אשתו אהובתו כאחותו, אשת חיל. הוא פנה למשימה האחרונה שלו בחייו, למצוא בת זוג לבנו היורש ממשיך הדרך יצחק והוא שולח את אליעזר עבדו למצוא לו כלה בארץ הולדתו.

שרה היא דמות טרגית, היא הייתה עקרה, שפחתה, הגר ילדה את בנו בכורו של אברהם אהובה. היא התבקשה פעמיים על ידי אהובה ובעלה להתחזות לאחותו משום שהיא הייתה יפת מראה, היא לא נכחה בעקדת בנה יחידה יצחק ויותר מכך בחתונת בנה היחיד יצחק. הפרשה נקראת חיי שרה אך אין בה שום קשר לחיים שלה, אלא למותה וליצירת חיים חדשים בנרטיב היהודי.

אברהם אהב את שרה אשתו אהבת אמת, הם היו הזוג הראשון של היהדות. נאמר עליהם: " על כן יעזוב איש את איבו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". למרות מעמדו בארץ כנען הוא מתעקש לרכוש את חלקת האדמה שתשמש כמצבה שלה. המדרשים מתעסקים במות שרה ומכנים את האירוע הזה כחוויה קשה של אברהם, אחרי הכל הוא מאבד את אשת נעוריו, את אהבת חייו. חז"ל מוסיפים ומחזקים: "אין אישה מתה אלא לבעלה" כלומר האישה המתה רק לבעלה ולאהובה ואחר כך היא גם מתה לילדים שלה. על אברהם נאמר מייד אחרי מותה של שרה שהוא זקן ובא בימים(למרות שכבר יודעים את זה מפרקים קודמים) אבל אברהם הפך לזקן במיוחד, לבן אדם ריק ובודד.

לא אחת בחיי דמיינתי את חיי כבן אדם נשוי והסצנה שתיארתי בתחילת הפוסט רצה לי בדמיוני כבר כמה וכמה פעמים במהלך השנים. הסיבה העיקרית שהביאה אותי כבר בגיל צעיר לחשוב על חיי נישואין וזוגיות היא הרצון לתקן את חיי הזוגיות הקלוקלים של הוריי, מגיל קטן אני מביט אליהם מהצד ויודע שאפשר לעשות זאת אחרת, קראתי על זה בעיתונים ובספרים, ראיתי סרטים ואת השכנים. בערה בי אש התיקון. סיבה נוספת התווספה לה בתקופה האחרונה שהבנתי שאת החיים שלנו צריכים לחיות עם עוד מישהו, לחיות ולסבול אותם בזוג.

חיי הזוגיות של אברהם ושרה ידעו עליות ומורדות, כמו כל זוג נורמלי, שניהם שאפו לרצות אחת את השני ולהפך, אם בהצלחה ואם לאו. שרה הייתה המאמינה הגדולה של אברהם, בלעדיה הוא היה מתקשה ליישם את הקולות ששמע. הפרשה נקראת חיי שרה, רק משום ששרה האמינה וחיה, הצליחה היהדות לעבור שלב, לעבור דור ולעבור לסיפורם של יצחק ורבקה. לא בכדי בחר המקרא לתת לה שם של פרשה, הוא רצה להודות לה על מסירותה ויותר מכל לרומם אותה. למרות שלא נכחה בהר מוריה בעת שאברהם בעלה רצה לרצוח את בנם, היא נכחה בכל מקום ואברהם אהב אותה יותר מכולם בכל חייו.

קבר שרה

השטח שקנה אברהם שישמש מצבת אשתו שרה, מהווה עבור הרבה מהיהודים הוכחה ואסמכתה שאת האדמה רכשנו בהגינות והיא שייכת לנו, אבל במערת המכפלה בקרית ארבע בחברון חיים יותר ערבים מאשר יהודיים. יותר ממאה אלף ערבים מול בערך יותר מאלף יהודיים. ואנחנו, הממשלה והצבא עדין שולטים שם, בין היתר על סמך אותו וקסט מקראי. אך גם לערבים יש שם זכות לחיות.

מעמדו של אברהם באותם הזמנים היה רם ונישא, שמו נשמע למרחקים והחשיבו אותו כגדול וחכם, כשהוא ביקש לקנות שטח בקרית ארבע הוא נענה שאין צורך והוא יכול לקבור היכן שירצה את יקיריו, אך אברהם התעקש. כי תושב וגר אנוכי בתוככם, כלומר הוא ביקש רשות והתייחס בכבוד. לכן יהודים ישראלים שגרים בחברון או בכל התנחלות שהיא, ראו מקרה אברהם ולמדו ממנו איך להתייחס לזרים ואין צורך לשרוף מטעי זיתים או מסגדים. אני מאמין ואולי בתמימות שאפשר אחרת, צריך רק לנסות.

סיפורי סבתא וסבא

בילדותי זכורים לי המריבות הקטנות והחביבות בין סבתי שתחייה לבין סבי ז"ל. גם בעיני ילד בן 10 הם רבו על זוטות, החור בשקית החלב גדול או קטן. משהו הקסים אותי אז במריבות הללו והיום בדיעבד אפילו עוד יותר. אחרי שהסתיימה מריבת החור שצריך לעשות בשקית החלב. ניגש אליי סבי והסביר לי שסבתא מזדקנת והיא כבר לא מבינה כמו פעם, בשקט שהיא לא תשמע, הסאבטקסט אמר שהוא חולה על הנשמה שלה. לסבתא שלי היה תזמון מצוין, היא תמיד ידעה להיכנס לחדר בזמן שסבי שיתף אותי בדעותיו אודותיה. אני זקנה?! אתה גדול ממני בשבע שנים, אל תספר לו שטויות, סבתא צעקה. למזלי אחרי כמה זמן הם כבר קנו חלב בקרטונים.

הקסם שאבד

דווקא בשבוע שבו חשבתי ודרשתי באהבתם של שרה ואברהם, השיר שהכי עשה לי את זה השבוע דווקא מדבר על פרידה, סוף, קסם שאבד.  ההרכב האלקטרוני הקנדי קריסטל קאסטלס ביקשו מרוברט סמית(הקיור) לשיר את אחד משירי האלבום האחרון שלהם שיצא השנה והתוצאה- השיר של הקיור הטוב ביותר בעשור האחרון. קולו של רוברט סמית הוא מהבודדים בעולם שיכול באמת כאילו לשיר את אשר על ליבי ובקטע הזה הוא עושה את זה מצוין ומרגש.

עוד במיקסטייפ השבוע, אפשר למצוא שלושה הרכבי אינדי מאוסטרליה, כדאי לשים לב להרכב הפוסט פאנק שנקרא מיי דיסקו שאין ספק שיזכה לתשומת ליבי בזמן הקרוב או הרחוק. גם את מלכת הפופ, הלא היא רובין אפשר למצוא כאן ואפילו את יורשת העצר שלה ליקה לי(שתיהן משוודיה אגב).

מאותו איזור מאיסלנד נמצאת במיקסטייפ הזמרת אולוף ארנלדס שהוציאה אלבום על חברות והוא מקסים ביותר. לסיום לא יכולתי להמנע מלא לשים את הליקופטר של דירהאנטר במיקסטייפ הנוכחי, אחרי הכל מדובר בשיר מרטיט מתוך אלבום משובח. תורידו!

תזדקנו ביחד, אלפרד כהן השלישי.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס. 14 להורדה

  1. Das racist- you oughta know
  2. The go! Team- T.O.R.N.A.D.O
  3. Robyn- indestructible
  4. Crystal castles- not in love(feat. Robert smith)
  5. Lykke li- get some
  6. My disco- closer
  7. Girls- heartbreaker
  8. Sun airway- American west
  9. Olof arnalds- vinur minn
  10. Teletextile- what if i
  11. Darren hanlon- modern history
  12. Deerhunter- helicopter
  13. The lovetones- came dance with me
  14. The extra lens- cruiserweights
  15. Brian eno- emerald and lime

לחיות לנצח

עזבתי עולם יקר,

ירדתי לקבר קר,

ואיפה את, ואיפה

השקע של ראשינו בכר? (חנוך לוין)

שבוע טוב! וגם שנה טובה, פרשת ויחי עוסקת במוות, בסוף, בפרידה והכל לקראת התחלה חדשה, תקופה חדשה. בפרשה, הקוראים נפרדים מיעקב שמבקש מבנו להקבר בישראל ולא במצרים, הוא מברך וגם מבקר את בניו ואז נפרדים גם מיוסף. זו הפרשה האחרונה של הספר בראשית. מעניינת הבחירה במילה שפותחת את הפרשה "ויחי" שמשמעותה חיים לבין מה שעוסקת הפרשה. כל מוות למעשה מסמן לידה, לידה מחדש.

השנה נגמרה, העשור הסתיים אנחנו מסכמים ונפרדים וגם מרשים לעצמינו להתנבא ולחזות מה צופה לנו בשנה הקרובה ובעתיד הקרוב. 2009 הייתה בעיניי באמת סוג של משהו סופי, שנה שהמוות העסיק אותי רבות, אם בפן האישי ואם בפן החברתי. למדתי שכל מוות מביא איתו משהו חדש, במיוחד מותו של הלב המאוכזב ויותר מכך מותה של הנפש המרוסקת.

יעקב אבינו לפני מותו מברך את בניו, אך גם מבקר אותם על מעלילהם במהלך החיים על הסבל שגרמו לו, בעיקר על כך שגרמו לו לחשוב שבנו האהוב מת בטרם עת. לברכה הזאת יש עוצמות חזקות בקרב עולם היהדות. החוזק שבה טמון ביכולת של יעקב גם לברך אבל גם לבקר, לפני שהוא נפרד מהעולם הוא מראה לבניו את האמת כפי שהיא, ברכה היא גם להגיד את האמת ולפעמים היא כואבת. לפני מיתה או פרידה אנחנו מתעמתים עם האמת, מביטים אל המראה או שמישהו אחר דואג לעשות זאת, ככל שאנחנו מתקרבים אל סופנו אנחנו יותר אמיתיים עם עצמינו ועם הסובבים אותנו.

מלנכולי על הגג

מוות הוא סוג של פרידה, שהיא תהליך ארוך ומייגע של השלמה. זיגמונד פרויד מבחין בין מתאבל ולמלנכולי, בעוד שהמתאבל משלים עם המוות ומפנים אותו, המלנכולי מזדהה עם דמותו של המת וכאילו ממשיך את דרכו שלו. בחיי, לא התמודדתי עם הרבה פרידות או מוות ואולי בכלל זה אני מרבה להתעסק עם זה, רק כשהייתי בן 18 או 17 הוריי סיפרו לי שנולד לי אח שנה לאחר שנודלתי שמת בלידתו ומהמוות של סבא שלי ברחתי ולא רציתי להתמודד. הייתי רוצה להיות המלנכולי שמזדהה עם המת, שלוקח ממנו את התכונות הטובות שלו, הערכים החזקים וכאילו ממשיך דרכו. למרות שפרויד מגדיר את המלנכוליה כתגובה חולנית, הייתי רוצה בכל זאת להיות חולני ולא רק אני אלא כולם במובן מסויים, לקחת את הדברים החיוביים מהאדם ממנו נפרדנו, מהאדם המת.

אנחנו מתים כל יום, אנחנו מתים כשאנחנו נכשלים, מתים כשהאהבה נגמרה, לפעמים אנחנו מתים מבלי שנרגיש בכלל, ככה באמצע היום עוד לפני שהספקנו לאכול ארוחת צהריים או להיפגש עם האנשים היקרים לנו, ביהדות יש אמונה שהאדם מת בלילה ובבוקר הוא נולד מחדש ועל כך הוא מברך "מודה אני לפניך". מאות תאים בגוף שלנו מתים ביום. אנחנו מפחדים מהמוות, מי שלא מפחד ממנו משקר, המחשבה הזאת של להפרד מהחיים, מאיימת עלינו. השנה מתי פעמיים, אבל גם נולדתי פעמיים.

 

אוכל, סלט חם של פרידה

אחרי שהתעסקתי במוות ובפרידות, הייתי רוצה לתת לכם מתכון לסלט חם, סלט שיש בו מרכיבים חמים וגם מרכיבים קרים. אני אוהב את השילוב הזה של חם וקר, אם תרצו של חיים ומוות. זה טוב לחורף אבל גם בקיץ הוא מסתדר טוב. הסלט הזה הוא סוג של סלט פרידה, הכנתי אותו פעם אחת לפני שהכנתי אותו שוב לפני כתיבת הפוסט הזה, הוא סלט פשוט וצבעוני(כמו שאומרים-העין אוכלת) וטעים. סלטים חמים אחרים יבואו בהמשך

סלט קינואה, סלק אדום, בולגרית ועלים

מה צריך…

שתי כוסות קינואה

סלק אדום אחד גדול

250 גר גבינה בולגרית

צרור עלי פטרוזליה

עלי בייבי

מלח

פלפל שחור

כף דבש

שמן זית

לתוספת אפשר אגוזי מלך קצוצים

איך עושים…

מקלפים הסלק האדום וחותכים לקוביות בינוניות שמים בסיר ועם מים עד שהם מתרככים, מסננים מניחים בצד

באותו זמן שמים קינואה בסיר וכמו אורז מאדים אותו. מתבלים אותו בפלפל שחור ומלח לפי טעם וכף של דבש. לפני שמורידים מהאש שמים את עלי הפטרוזליה הקצוצים ומשאירים על האש משהו כמו שלוש ארבע דקות.

שמים הסלק האדום יחד עם הקינואה מגרדים הבולגרית מעל, מוסיפים עלי הבייבי ושמים השקדים הקצוצים, שלוש כפות שמן זית ומגישים. פשוט קל ומה זה טעים.

 

שיר השנה-2009 מה שעשיתי, עשיתי

לפעמים צריך להרוג כדי להתחיל מחדש, היסטוריונים רבים ולא משכנעים במיוחד יגידו שרק אחרי מלחמות יש תהליכים ותמורות חברתיים, כלכליים, תרבותיים בחברה. השיר Ready Able של גריזלי בר מתחיל באקט של דקירה, הריגה, רצח של תחושה, מוות של מועקה. בשורת הגשר המגשרת בין הבית השני לפזמון הדובר בשיר מקווה שהוא מוכן ומסוגל להקים לעצמו בית, לחיות מחדש. בפזמון הוא לא מתנצל על מה שעשה, הוא מחזק את עצמו, מה שעשיתי עשיתי. השיר הזה, כאמור, שיר השנה שלי, בגלל שהכי הרבה הזדהתי איתו וגם בגלל העיבוד המוזיקלי העשיר שלו, הוא מתחיל במקצבים של דפיקות לב, ממשיך עם גיטרה חשמלית שאליה משתלבים כלי מיתר והסולן כאילו שר את זה מתוך מקלט, מהסס אך באותה מידה גם בטוח בעצמו. בחלקו השני של השיר בפזמון אתה נסחף עם גיטרות ורבעיית מיתרים ואורגן. השיר הזה הורג אותי כל פעם מחדש.

הנה השיר מתוך הופעה אצל דיוויד לטרמן(ביצוע שאני מאד אוהב) וכאן הקליפ הרשמי(המאד מרשים)

 


 

והנה חמישים השירים שהכי אהבתי ב-2009 בשני חלקים להורדה

חלק ראשון להורדה

חלק שני להורדה

 

אלבום השנה-2009 אני כאן לתמיד

אנחנו אף פעם לא כל כך מיואשים מעצב כמו כשאנחנו מאבדים אהבה, אמר זיגמונד פרויד. כשאהבה מתה משהו מת בתוכינו, לפעמים הלידה מחדש מאותו סוג כזה של מוות יכול לקחת שנים, עשורים אבל כשזה קורה משהו בתוכך רוצה לחיות לנצח, האלבום- Yours truly, the commuter  של Jason Lytle מדבר בדיוק על זה על לידה התבגרות התאהבות פרידה מוות ולידה מחדש.

 

זה אלבום על הבן אדם הפשוט הנוסע יום יום לעבודתו שנמצאת מחוץ לעיר להרוויח כסף ולאהוב את אהובתו ואז קורה מה שבדרך כלל קורה עם אהבות גדולות מהחיים, הן נגמרות וזה יכול לדקור אותך לצבוט אותך, לשרוף אותך להלום בך ואז אתה מנסה לשכוח ובוכה ושוכב פרקדן על המיטה, מיואש ועצוב מכין את עצמך לקבורה מדבר אל אנשים מתים אל הכלב של ההורים שהלך לעולמו, כל שביב של תקווה מפיח בך רוח חדשה ואז משתולל בסופ"ש כדי להוציא את העצבים ובסוף אתה מת ונולד מחדש.

אלבום שליווה אותי מהחודש שיצא ועד בכלל, אלבום שהוא תהליך. ג'יסון ליטל הרי הוא סולן להקת הגרנדדי לשעבר מגיש באלבום הזה כנות, השלובה ברוק רך שדוקר, בלחנים פשוטים ועיבודים של גיטרה ואורגן. אלבום פרידה, אלבום של  לידה מחדש, אלבום של לחיות לנצח.

Jason Lytle- Yours Truly The Commuter 2009 להורדה

 

בשבוע הבא פרשת הפרשה הראשונה של ספר שמות מוזיקה חדשה ועוד

 

שבוע נפלא כיפי

שנה טובה, עשור מופלא

אלפרד כהן, השלישי