פוסט מס.78

וְזָרְחָה וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְיוֹבְלוֹת עַל-יוֹבְלוֹת יִנְקֹפוּ,

וְשָׁקַט הַמִּדְבָּר וְסָעַר, וְשָׁבָה הַדְּמָמָה כְּשֶׁהָיְתָה;

כְּתוֹהִים עֲלֵי הָרִאשׁוֹנוֹת יִתְנַשְּׂאוּ בַמֶּרְחָק הַכֵּפִים,

גֵּאִים בְּהַדְרַת דִּמְמָתָם וִיהִירִים בִּבְדִידוּת עוֹלָמִים

(חיים נחמן ביאליק מתוך מתי מדבר)

שמתי לב שבפוסטים האחרונים כתבתי בעיקר על ללכת, להתקדם, להגיע למקום או לכבוש יעד. כתבתי על התפתחות והשתכללות. שמתי לב שאני מרבה לאחרונה לעסוק בכך. אולי בגלל שאני רוצה ללכת מפה, אולי בגלל שאני מרגיש תקוע ועומד במקום ואולי אני בעצם הולך לאנשהו אבל לא יודע את זה, נפש מטיילת וחושקת אין ספור יעדים, שכלואה בגוף מדברי ושומם. מלא שאלות. אני רק יודע שבשבוע האחרון אני קם בבוקר, מותח את איבריי ועושה "הליכה" בטיילת ביפו. ועוד דבר אני כמעט יודע בוודאות שסבתי לא תוכל לחזור ללכת יותר, כי השבוע היא נפלה ושברה את האגן וכל מה שאני רוצה זה ללכת במקומה. רגליי בתל אביב-יפו וליבי בבאר שבע. עד כאן לעת עתה על הליכה. יוצא למסע.

פרשת במדבר, פותחת את הספר הרביעי במקרא, קרויה באנגלית "מספרים"(numbers) בה משה עורך מפקד ראשון מסוגו לעמו וסופר את כל הגברים שמלאו להם 20 והם מונים 604 אלף אנשים. למעשה זהו מפקד צבאי, משה בונה צבא מילציוני שכזה ולימים במדינת ישראל יכנו אותו צבא העם. הצבא, כלומא העם מחולק ל-4 קבוצות. בכל אחת  3 שבטים. אותם הוא מאפיינים דגלים ובצבעים ולכל אחת מהקבוצות יש תפקיד בתוך המערך הזה שנקרא- עם ישראל. הרעיון של החלוקה הזאת מבטא 3 ערכים: ערך הסדר והארגון, השוויוניות והשירות. עם שרוצה להתקיים ולהתנהל נכון חייב שיהיה מסודר ושכל אחד מהאנשים ייטול חלק.

להלן כמה מספרים יבשים: אני אלפרד כהן השלישי.  בן 30  וקצת, שוקל יותר מ-100 קילו(הפסקתי לשקול את עצמי בשלב מסוים השנה) מתנשא לגובה של 190 ס"מ. באוברדראפט של כמה אלפי שקלים. חייב למדינה עוד 10 אלף מתוך חוב של יותר מ-30 אלף. אותם משלם בתשלומים חודשיים של 712 שקלים בכל חודש. נשארו לי 14 חודשים לסיים את החוב. גר בקומה השנייה בבנין מספר 5. קורא 3 ספרים בחודש. צופה ב-3 סרטים בממוצע בשבוע, מאזין למוזיקה 4 שעות ביום. מנוי לעיתון יומי אחד. שותה בקבוק יין בשבוע. ליטר וחצי בירה, אוכל שתי ארוחות מסודרות ביום(על ארוחת הבוקר אני מוותר) 2- 3 כוסות קפה, 2 כוסות תה, ליטר וחצי מים, ליטר וחצי דיאט קולה. ישן בממוצע 6.5 שעות.

שתי בחורות שברו לי את הלב. אהבה אחת לא התממשה. הנשיקה הראשונה בגיל 15. הסקס הראשון בגיל 18. הייתי רוצה 3 ילדים. כלב אחד ושני חתולים וכמובן חתונה אחת. הייתי רוצה להרוויח יותר מ-10 אלפים שקלים נטו בחודש, לחיות בדירה שגודלה עולה על 100 מ"ר לטייל פעם בשנה בחוץ לארץ, ללמוד עוד תואר.

יש לי חלום אחד, עשרות אלפי פנטזיות. בימים אלה ממש עובד על עוד שני חלומות תוך כדי קיזוז של כמה פנטזיות. שני סודות שאסור לי לספר. יש לי 6 חברים טובים. שני הורים, 3 אחים. 2 סבתות, עשרות דודים ודודות, יותר ממאה בני דודים ודודות. מאמין ברעיון שתי מדינות לשני עמים, חושב שאם כבר אלוהים, אז עדיף אלוהים אחד. הציון הכי גבוה שלי בבגרות הוא- 99 במתמטיקה שלוש יחידות. קיבלתי רישיון אחרי שעברתי את מבחן הנהיגה העשירי. עד לכאן לעת עתה המספרים, יש עוד מלא מהם, צריך להשאיר קצת כמה לעצמי. וסליחה על הבלאגן, אני לא טוב במספרים.

מתוך סצינת הפתיחה של טובעים במספרים בבימויו של פיטר גרינוואי

המספר אפס יכול בהחלט לאפיין את המדבר השומם שאין בו לא כלום ורק חול מימין ומשמאל. מנגד גם האין ספור יכול לאפיין אותו. כל מספר מאחד עד אין סוף, זאת מאחר שבמקום הזה כל האפשרויות פתוחות, המרחבים פתוחים ואין סימוני גבולות. המדבר סובל מאנדרלמוסיה שלא באשמתו, זהו התפקיד שהוא צריך למלא במערך הזה של הטבע. היצירה האוונגרדית שוברת מוסכמות פורצת הדרך של הטבע.

בין כל הכאוס הזה, צריך האדם לעשות סדר, לייסד מערכת  של בלמים וריסונים, שתסייע לו בשאיפות ובתהליכים אותם בחר. המתח בין האפס לאין ספור יוצר מספרים סידוריים שממקמים אותך, מייצגים את השלבים שלפיה צריך להתקדם.

פתחתי את דבריי בתחושות ההליכה המלוות אותי בשבועות האחרונים, משיל מעליי את הקילוגרמים העודפים, בין אם הם שומנים עודפים שבגוף ובין אם הם מחשבות ואמונות לא רלוונטיים. יהיה זה שחוק מצידי לרשום שאני מחפש את הדרך. כל מה שאני רוצה זה למצוא את האיזון במדבר הקיומי שלי שנע בין הפרחת השממה שבו לבין הבידוד וההתרחקות מהעולם הנורמלי שיותר מוכר לאנושות.

5 10 15 20 25 30 35 45 50

מהשבוע אני מנסה לשנות את האופי של המוזיקה בבלוג. חשבתי לעצמי שיש עשרות בלוגים ואתרים שממליצים על אלבומים, ועוד יותר בלוגים שמציעים את המוזיקה העדכנית ביותר. חשבתי שאת המוזיקה שאני מציג עבורכם, צריכה להיות מאופיינת ברוחו של הרעיון המרכזי של כל פוסט. שירים שאני מכיר מכל הזמנים בעלי מכנה משותף.

והפעם כמה מפתיע ומקורי- המספרים- קבלו את מיקסטייפ מספרים

תוכלו לשמוע אותו כאן ב- iCast (מלווה מלכה גם שם)

http://www.icast.co.il/ICastPlayer1.swf

ואפשר להוריד אותו כאן

רשימת השירים

  1. The polyphonic spree- two thousand places
  2. Feist- one two three four
  3. The phenomenal handclap band- 15 to 20
  4. Stereolab- two finger symphony
  5. These new puritans- three thousand
  6. Gossip- four letter word
  7. ILIKETRAiNS- twenty five sins
  8. The good, the bad & the queen- three changes
  9. Menomena- five little rooms
  10. Mekons- zeroes and ones
  11. The tears- two creatures
  12. ענת דמון- three
  13. Beck- fourteen rivers, fourteen floods
  14. David bowie- eight line poem
  1. Nick drake- three hours

ציפור מדבר

זכרתי חסד נעוריך, אהבתי כלולותיך לכתך אחרי במדבר, לארץ לא זרועה

 יש לי הרגל כזה לאסוף קטעי עיתונים שעניינו אותי באותה העת שקראתי אותם. אני אוסף כאלו קטעים מעיתוני ה- 5/11/1995 אותם עיתונים בהם הכותרות שהודיעו על רצח ראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין. בין היתר אני אוסף ראיונות מעניינים, ביקורת של מוזיקה  או ספרים, קטעי שירה ומתכונים. לפני כמה ימים עשיתי סדר בארון ומצאתי עצמי נסחף אל קטעי העיתונות מלפני עשור ויותר. זה קורה לי שאני במצב רוח של רשימות, אני מונה את מה שאין לי ומה שיש לי, מה שחוויתי ומה שאני רוצה לחוות, רשימות על חוויות משפיעות ומעצבות לצד רשימות של אירועים כמעט חסרי משמעות אך איכשהו מצאו עצמם בתיבת הזיכרון האישי שלי- אני עושה מפקד לחיים שלי דרך רשימות, מחלק אותם לקבוצות-קבוצות. זה סוג של מצב רוח שאין לי שם או הגדרה מדויקים, אך זה קורה לי תמיד שאני בדרך למסע חדש, לדרך חדשה. צריך לעשות סדר בראש בלב ובנפש לפני שנוסעים.

 מדבר קיומי

השבוע מתחילים לקרוא את החומש הרבעי- במדבר– ספר ההנהגה היהודית זהו הספר בו מתוארים מסעם של בני ישראל במדבר, מסע של 40 שנה  אל הארץ המובטחת, מסע של חילופי דורות, חילופי הנהגה והכל קורה במדבר החם והיבש והכל קורה כל כך קרוב ליעד, לחלום- לארץ המובטחת. הסיבה ידועה לכל, אלוהים מעדיף שהדור שידע את מצרים ואת העבדות לא ידרוך בארץ המובטחת, כי לדור הזה מנטליות אחרת, של עבדים ולא של אדונים, דור שלא יודע לקחת אחריות או שיודע לשאת בעול. צריך פרק זמן של "מדבר" כדי להתחיל בדרך חדשה או מחודשת. בפרשה הראשונה של הספר עורכים אלוהים ומשה מפקד לבני ישראל הם מחלקים אותם ל-12 שבטים מענקים להם זהות וסמלים וגם שטחים מיועדים בארץ המובטחת. משה סופר את העם(600 אלף) אותו מנהיג ומשם מתחיל המסע אל שממת המדבר לעבר הארץ המובטחת.

לפעמים אנחנו כל כך קרובים ליעד שהצבנו לפנינו במהלך החיים, אך אנחנו לא מגיעים אליו, אנחנו צריכים להסתובב בשממתו של מדבר מטפורי כלשהו, אבל כמו שכתבתי בפתיח לפני שאנחנו בכלל יוצאים למסע כזה אנחנו צריכים לערוך מפקד פרטי למנות את ההישגים או את הכישלונות, למנות את הסיפורים לתת להם סמלים של משמעויות ושטח כלשהו בנפש שלנו.

לא חייבים להיות במדבר פיזי הקרוב למקום אליו אנחנו שואפים, יש תקופות שגם המקום בו אנחנו רוצים לחיות וחיים בו במידה רבה של אושר ועושר הופך להיות מדבר כלומר שומם ריק מתוכן הגבולות לא ברורים, סופות חול צורבים את הנשמה, מוצאים מעט מאד דברים להיאחז בהם כמו פרח או צמח שפתאום מוצאים, התחושה נוראית. הפתרון, כאמור לדעתי טמון ביכולת שלנו לעשות סוג של מפקד פנימי אישי, כאמור למנות את הדברים ולצאת למסע החוצה לארץ המובטחת. לפני כמה שנים קראתי את הביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל והתחושה שליוותה אותי במהלך הקריאה הייתה של נחישות וסבלנות. צ'רצ'יל נבחר לפרלמנט הבריטי עוד בגיל 25 היה לצעיר ביותר שנבחר לפרלמנט אז, אבל רק אחרי ארבעים שנה הוא הפך להיות ראש ממשלת בריטניה. ארבעים שנה של סבל ודיכאונות ותחושות חוסר מימוש עצמי ליוו את צ'רצ'יל בחייו, אבל בסוף הוא הגיע לנחלה, לארץ המובטחת והפך לאחד האישיים המשמעותיים והמשפיעים בהיסטוריה " ההצלחה היא היכולת לעבור מכישלון אחד למשנהו מבלי לאבד את ההתלהבות"

המציאות הישראלית בימים אלו היא מציאות של מדבר, מציאות של אנרכיזם, חוסר סדר וגרוע מכל שממה, כלום לא קורה פה והדברים שקורים פה מקוממים מאד. ישנה תחושה כזאת שבאמת רק עוד 40 שנה אנחנו נצא מסופת המדבר הזאת שנקלענו אליה. אנחנו לועגים לערכים הכי חשובים. לא מכבדים את העבר ורומסים אותו. חיים נחמן ביאליק כתב את "מתי מדבר האחרונים" ברוח הפרשה, אבל יותר בערה בו התחושה שצריך לקום ולצאת למסע הזה במדבר ולהשתחרר ולהגיע לנחלה. הוא כתב: " קומו אפוא, נדים! עזבו את השממה!/ אך אל יעל קולכם, דרכו עוז בדממה." הייתי רוצה מאד לעזוב את השממה, לעבוד את האדמה ולקטוף את הפרי. הייתי מאד רוצה שבמדינה שאני כה אוהב לחיות, יקומו יחד איתי לצאת מהשממה ומהדממה אל מקום יפה וצוהל יותר.

המדבר למרות משמעותו המטאפורית, מקום שוקק חיים, קיימים בו עשרות בעלי חיים ומאות זנים של צמחים שחיים בתוך השממה לכאורה. בימים אלו כולם נמצאים בסכנת הכחדה והמדבר המטאפורי הופך למדבר אמיתי- חסר חיים ושומם. לדעתי זה הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לבני אדם באשר הם שהמטאפורה תהפוך למציאות ולכן מסע במדבר יכול להיות משהו חיובי, סוג של חוויה מתקנת ובעיקר משחררת, מסע שבסופו נגיע כאמור לנחלה לארץ המבוטחת.

 סיפור סבתא קטן לשבועות

אני לא מבינה למה אוכלים בחג הזה מאכלים חלביים, אצלנו בטוניס לא אכלו מאכלים חלביים, היה רגיל כמו בכל חג, אני לא מבינה את זה. ככה סבתי בכל שנה קצת לפני חג השבועות לא מנסה להבין למה אוכלים מאכלים חלביים בחג השבועות. בילדותי במשך שנים אכלתי "מאכליים רגילים" בחג השבועות, בעוד בבה"ס ובטלוויזיה ואצל חברים דיברו על זה שאוכלים מאכלים חלביים. בטוניס היה חסר חלב. בעיר הולדתה של אמי כמעט ולא היה חלב ולכן כמעט ולא צרכו מוצרי חלב. אמא שלי לא אוכלת מוצרים חלביים בכלל. בשנים האחרונות ניסיתי לשכנע את סבתי שתערוך ארוחת חג חלבית כמו כולם והיא לא אהבה את הרעיון. השנה היא רק זכרה את המנהג הזה של הילדים לשפוך מים על העוברים ושבים, הופתעתי מהתשובה ובסוג מסוים של זעם שאלתי אותה ומה עם שאר הדברים, זה חג מתן תורה, חג הביכורים ועוד עוד? איפשהו זה לא עשה עליה רושם, היא הקשיבה לי ולא הבינה. עד היום אני מנסה להבין למה החג הזה לא חשוב לסבתא שלי כמו שאר המועדים בשנה, עניין של מסורת, של הרגל, של חינוך, קשה לי לקבל את זה. עד היום אני מנסה ולא מצליח.

 בשממת הקיום

אלבום השבוע של מלווה מלכה הוא הכאוס של ראשי העתיד(the futureheads) אלבום המתאר כאוס חברתי ואנדרלמוסיה פנימית אישית, ששואל האם מישהו יודע מה לעשות איתנו, זהו לא אלבום מדברי באווירה שלו, זהו אלבום רוקנ'רול בריטי טיפוסי שמושפע משנות השמונים, אך יש באלבום הזה מן הייצוגים של מטאפורת המדבר, הריקנות, החוסר בהירות ואי סדר ששורר כי כל הגבולות פרוצים, למרות שזהו אלבום אורבני, אלבום המתאר חיי לילה מבולבלים  וגם אניגמאטיים ומפלצתיים( השמש יורדת והחיים הכפולים מתחילים) יש באלבום הזו את תחושה של מדבר קיומי, של מסע סביב עצימנו מסע פנימי סביב המטרות שלנו מבלי שאנחנו מגיעים לארץ המובטחת, אלבום של נסיון למצוא חץ על אותה מפה של החיים, למצוא את העמוד האש שיכוון אותנו וגם אם זה ייקח ארבעים שנה, העיקר שנגיע לנחלה, כי אנחנו יכולים.

את הפיוט'רהדס הכרתי דרך הקאבר המבריק שלהם לשירה של קייט בוש- hounds of love שהוציאו באלבומם הראשון לפני שש שנים. עד היום אני מחשיב אותו כקאבר הכי טוב ששמעתי בחיי. זהו אלבומם הרבעי בכל אלבום שהוציאו אותו יש להיט מלא אנרגיה שסוחף אותך. האלבום הזה הוא המגובש ביותר שלהם מתחילתו ועד סופו.

לקחתי את כל הרשימות שאספתי עד עתה, חסרים לי עדיין כמה תחושות שרוצה אני לסמל אותם ולהעניק להם משמעות ולכשאסיים אצא למסע במדבר השומם, כך אוכל לדעתי למצוא את עצמי מחדש, כך אוכל להתחדש ולרענן את השורות, אודיע לכם כשאחזור או אגיע למקום שאליו רציתי להיות.

The futureheads- the chaos  להורדה

חג שמח

אלפרד כהן, השלישי

עונת הדילוגים

עוד מעט והשתפכו בפרחים לבנים

גם נעורי החדשים וחלומתי הישנים

כי גם בם נשבה רוח האביב

חיים נחמן ביאליק

 שמש ערבית מתשבצת לי את חלל דירתי, שמש של אביב חודרת מבעד התריסים הלא מוגפים לתוך נשמתי המנסה לפתור את החידות. כך מצאתי את עצמי בימים האחרונים חושב ומהרהר ותוהה מדוע אני לבד? מדוע אין אחת שנמצאת בזרועתיי ועוזרת לי למלא את התשבץ. אני חייב להבהיר משהו, מחשבות מהסוג הזה אינן בדרך כלל מקננות בנפשי, אבל איכשהו, הפכתי קלישאתי ביני לבין עצמי והעונה הזאת של האביב, הזבובים המחזרים, מוציאה ממני את הרצון לקום מהספה, להניח את הספר שאני קורא מבלי לסמן איפה עצרתי, להתלבש להתבשם לצאת לרחוב ולקטוף את הפרח הראשון היפה שאני רואה ולחזר, לחזר אחר נשות העיר באשר הן ואולי למצוא אותה.

 לטקס

קורבנות ועוד קורבנות, משהו עתיק יומין, כבר לא נתפס בתת מודע הקולטיבי של המין האנושי. השבוע  בפרשת צו ממשיך המקרא במדריך שלו למקריב המתחיל ושוב הוראות מדוקדקות עד לפרטים הכי קטנים כיצד ואיך יש להקריב ובשביל מה יש להקריב. בשבוע שעבר דנתי בקורבנות כסוג של דרך או פעולה להתקרב. השבוע אתייחס לקורבנות במובן הטקסי של הדבר. אנו חיים בקבוצה, אין כזה דבר זאב בודד, אדם הוא יצור חברתי מבסיסו אם ברשתות החברתיות האינטרנטיות ואם בקבוצות פיזיות בעבודה, חברים משפחה וכד'. בכל קבוצה יש טקס שאיכשהו נועד לאחד ולחבר בין חברי הקבוצה, בנוסף הוא גם נועד להזכיר או לרומם את הקבוצה. הטקסיות במידה מסוימת מחזקת את האמונה בקבוצה ולכן חשוב לאלוהים שנקריב למענו. הקורבנות הם אקט סמלי לחיזוק האמונה והסולידריות בקרב האנשים איתם אתה חי ואוהב.

ביום שני רובנו נשב סביב שולחן עם בני משפחה וחברים ונקיים את הטקס של ליל הסדר. היו שנים ששנאתי את זה, העדפתי להישאר לבד בדירה ולא להיות עם אותם אנשים שאתה מכיר כל כך הרבה שנים, איפשהו הבנתי שזה קיים אצל כל אחד הסלידה הזאת מטקסיות וממסורת אך עדיין אנחנו משחקים את כללי הטקס. בשנים האחרונות בזכותה של משפחה שמאד יקרה לליבי(משפחת כהן שבעומר) הבנתי את חשיבותו של הטקס הזה, כי לא חייבים להיות מאמינים גדולים כדי להגיש שייך, זה מגיע ממקום אחר מהרצון הזה שלך לחוות את עצמך עם אנשים אחרים שאתה מכיר שנים.

 לפסוח

במהלך פסח קוראים את שיר השירים שהוא אחד מהטקסטים הגדולים והאיכותיים שנכתבו בכל הזמנים על אהבה(אני ממליץ  מאד לקרוא אותו), אחת הסיבות שקוראים את שיר השירים בפסח היא בשל חילוף העונות-הסתיו עבר והגשם חלף לו נכתב בשיר השירים אך הקשר בין שיר השירים לבין פסח אינו אקלימי בלבד אלא גם בקצב שבו הוא נכתב. פסח כאמור נקרא על כך שאלוהים פסח על עם ישראל מהמכות שהטיל על המצריים וכך המשקל של שיר השירים, של פסיחה של דילוגים של עליצות של חיזורים: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות". הפסח מסמל את תחילתו של האביב שהוא מסמל את תחילתם של אהבות באשר הן. מעניין שבשיר השירים האהבה לא מתממשת, זהו ספר חיזורים אחר מושא האהבה. רבי עקיבא רואה באהבה כמפגש האינטימי ביותר שיכול אדם לחוות ביחסו אל אלוהיו. אני לא מאמין באלוהים, אך איפשהו רבי עקיבא מגדיר נכון את תחושת הזוגיות. אני מעדיף עונות מעבר כי הן מסמלות התחלה כלשהי ופסח יחד עם שיר השירים הוא מעין בשורה טובה למציאת אהבה.

 סיפורי סבתא(אי אפשר להתווכח עם תחושות)

עד לפני שנתיים, סבתא שלי לא שאלה אותי בכלל על חתונה ונכדים, אבל בתקופה האחרונה השאלה הזאת נשאלת כמעט בכל ביקור. תהיתי יחד עם סבתי מדוע רק עכשיו, איך שזה כל השנים לא שאלת אותי או הצקת לי. סבתא שלי אומרת שהיא מרגישה משהו שהיא יודעת, שאוטוטו אני מביא אליה לביקור את זוגתי, היא פשוט מרגישה ולך תתווכח עם תחושות. אחרי השיחה הזאת מגיעה שתיקה, אנחנו מביטים אחת בשניה, אני מרגיש שסבתא שלי על סף דמעות כי היא רוצה נכדים ובמיוחד נכדים ממני. אבל יותר מכל אני רואה במבט הזה שלה המון הבנה, כי בתוך תוכה היא יודעת שאני רוצה לאהוב באמת.

אחרי השתיקה מגיע הסיפור הלא רומנטי של השידוך שעשו לה עם סבי ז"ל. מאד כיבדתי אותו היא תמיד אומרת, אבל תמיד ידעתי בתוך תוכי שאני מסוגלת לאהוב אותו והוא אותי, ושוב אי אפשר להתווכח עם תחושות. היא מספרת איך הייתה מדלגת מביתה לבית סבי בהרגשה של הבטחה, שיש שם אהבה. סבא וסבתא שלי אהבו אחד את השנייה באמת.

חטיף אוכל

מלבד הפרחים שאני אוהב לתת לאלו שאני מחזר אחריהן, אני גם אוהב לאפות עוגות או להכין מתוקים כלשהם. והשבוע נתקלתי בבלוג של רויטל אמיר ומצאתי שם חטיפי בננה מדליקים במיוחד. השבוע הכנתי אותם בעצמי. אתם מוזמנים להיכנס ולהתרשם וגם לנסות, טעים.

 נשיקת הנשיקות

יכול להיות שזה צרוף מקרים, אבל האלבום שאני הכי אוהב לשמוע השבוע מתעסק בחיזורים, בדילוגים ובבקשות של אהבה. הלהקה kisses מגיעה מלוס אנג'לס והם למעשה צמד של גבר ואישה, אלבום הבכורה שלהם נקרא- הלב של חיי הלילה. הלב המחפש אחר אהבה בתוך הלילה במסיבות במסעדות, בסרטים או בפאבים אפופי עשן ובמוזיקה גרועה. קיסס אמנם מגיעים מאמריקה אבל נשמעים כמו להקת פופ שוודית, קולו של הסולן דומה מאד לזה של ינס ליקמן ואפשר לחשוב בטעות שזהו פרויקט צדדי שלו, אך לא כך הדבר. הפופ השוודי החדש בעיקר  מושפע מאותה מוזיקת אמריקנית מהפיפטיז ועד האייטיז  ונראה לי שקיסס פשוט משכללים את המקורות של להקות הפופ השוודיים באשר הם, אחרי הכל הם יותר אמריקניים מהשוודים. אפשר לאבחן כי בנוסף להשפעות השוודיות, קיסס משוחחים עם הוט צ'יפ הבריטיים אך ההפקה שלהם לא מלוטשת כמו של הבריטים המשובחים וניכר כי זו מתוך בחירה אומנתית.

כאמור, האלבום מתעסק ברובו בחיזור וברצון למצוא אהבה והכי ניכר באלבום הזה, הרצון לממש אותה, כמו שיר השירים התנ"כי, כך קיסס מציעים לנו באופטימיות כי זו העת לאהבה, זו העת למצוא אותה ולממש אותה. כמו בשיר השירים אין כאן מישוש של אהבה ובשירים באלבום אין רגעים המתארים יחד של בני זוג. האלבום נפתח בשלושה להיטים. השיר הראשון נושא את שם הלהקה והשיר השני הוא הסינגל הראשון שהלהקה הוציאה בשם ברמודה מדובר באחד השירים הטובים ביותר שתשמעו בתקופה האחרונה, בפופ טהור ואינטליגנטי .השלישי החכם ביותר באלבום הנושא את השם- "אנשים יכולים לעשות את הדברים המדהימים ביותר". איפשהו זה המשפט הכי רומנטי ונשגב שאפשר להגיד לבחור או לבחורה. השיר לפני האחרון- midnight lover הוא להיט בקנה מידה עולמי, מהלהיטים שיכולים להיטחן בגלגל"צ(לא נראה לי שזה יקרה) וחבל יהיה לפספס את אחד השירים המקפיצים והקיטשיים שיש.

בסרט, הנחתי שאת איתי, כך מתחיל השיר האחרון שנועל את האלבום. בסרטי האהבה הגדולים האהבה בין הדמויות לא מתממשת כי רק הצופים, האנשים האמיתיים, במציאות יכולים לממש אותה. ואתם יודעים מה, למרות שקשה להיות רומנטי בימים אלו, החלטתי לצאת לרחוב, לקטוף את הפרח היפה הראשון שאני רואה להציע אותה לראשונה שתמצא חן בעיני ובתקווה שהיא תדלג איתי בעונת האהבים הזאת ובפסח הבא תשב סביב שולחנה של סבתי ונקרא יחדיו את ההגדה. חג שמח!

Kisses- the heart of the night life להורדה

עד לפעם הבאה

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

אחרי כל מעשה שאני עושה/ צועדים כמו בלוויות, הילד שהייתי לפני שנים/ הנער באהבתו הראשונה שהייתי, החייל שהייתי/ בימים ההם והאיש אפור השער שהייתי לפני שעה/ ועוד אחרים, גם זרים, שהייתי ושכחתי/ ואחד מהם אולי אישה.    יהודה עמיחי

פרשת בֹּא 

השבוע כשחגגתי יום הולדת, ניסיתי להיזכר ביני לבין עצמי בימי הולדת אחרים שלי ובכל פעם עלה בחכתי זיכרון רע. סירבתי להיכנע והמשכתי לדוג זיכרונות מימי הולדת אחרים, רציתי לזכור יום הולדת אחד טוב. היה קשה אבל מצאתי. ביום הולדת 15 חוויתי את הנשיקה הראשונה שלי. זה אולי נשמע מוזר שדווקא אותו שכחתי, אבל המדע עומד לצידי-מחקרים מראים כי יש לנו נטייה לזכור בעיקר זכרונות רעים- כי הם מלמדים אותנו להמנע מסכנה, מדובר בעצם במנגנון של הישרדות. דווקא הזיכרונות השליליים, שמאלצים אותנו להתמודד- הם אלו שמאלצים אותנו לפעולה. הזיכרון מעצב את אישיותנו, אך גם משחרר אותנו מעניק לנו חירות מחשבתית ומעשית.

פרשת בֹּא עוסקת ביציאת מצרים,מעבדות לחירות: פרעה נכנע בעקבות עשר המכות הקשות שניתכו על עמו ומשחרר את היהודים לחופשי-זוהי יריית הפתיחה למסעם מרובה השנים במדבר. ההגדה של פסח כולה מושתתת על סיפור הפרשה. אלוהים דורש מעמו כי יזכור : כי הוציאתך ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ומצווה לספר ביציאת מצריים , וכל המרבה הרי זה משובח. אלוהים דורש מעמו לזכור את האירוע הטראומטי-רק על ידי הזיכרון של היותם עבדים יוכלו בני ישראל להיות בני חורין.

יום השואה הבינלאומי יצוין בשבוע הבא, ב- 27 בינואר.זהו התאריך  בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ בידי הצבא האדום. תמיד נוהגים להשוות בין סיפור העבדות במצרים לבין  רצח העם של הגרמנים. פרעה והיטלר היו רודנים אכזריים שגרמו סבל לעם היהודי-פרעה רצה לשעבדם לעבדות עולם והיטלר רצה לחסל אותו. אני מוצא הקבלה בין סיפור פרשת השבוע לבין ציון יום השואה הבין לאומי, כי בשני המקרים מבקשים לזכור טראומה של עם (ממש במקרה- אותו עם..).מעבדות לחירות- ממוות לחיים.

אני מבין את הצורך הזה, בזיכרון קולקטיבי- בעיקר לאור כך שאסונות רבים קורים על רקע קולקטיבי ולא אישי. ובכל זאת, קשה לי מאוד להתחבר לימי זיכרון מונחים ומאורגנים- אני רואה בזיכרון חוויה פרטית גם אם החוויה היא קולקטיבית מעיקרה. בתקופה אחרונה דואגים להזכיר לנו בימים כאלו מיני אישים מעצבי תרבות, שגם עיצבו באופן פרטי אישיות של זה או אחר, למשל את זו שלי. מרטין לותר קינג, אלבר קאמי, חיים נחמן ביאליק, לאה גולדברג, נתן אלתרמן -אלו רק חלק מהאישיים שאנו מציינים יום לזכרם בשבועות האחרונים. אני לא נוטה לקחת חלק בפעילויות היזומות במאורעות האלו, אלא להרהר בדמויות ענקים אלו, לקרוא מכתביהם ולגבש מחשבות טריות מתוך הזיכרונות שהם הקנו לי ולעולם במורשתם.

סיפורי סבתא- והפעם סיפורי סבא

השבוע משרד החינוך אישר כי בחלק מלימודי השואה בבתי הספר התיכוניים ילמדו גם את סיפורם של יהודי תוניסיה -הללויה!  אם סבי היה חי הוא היה בוודאי היה שמח שהמדינה סוף-סוף זוכרת אותם. סבי היה נוהג לספר לי כיצד הגרמנים פלשו לתוניסיה אספו את כל היהודים הצעירים והוא ביניהם והפכו אותם לעבדים.הם כפו עליהם לבנות את מחנות ההשמדה של עצמם. אני חושב שסבא שלי היה אוהב את סרטו החדש של קוונטין טרנטינו ממזרים חסרי כבוד, כי כל מה שסבא שלי חלם לעשות לנאצים ולהיטלר זה לירות בהם בלי הפסקה ולהתאכזר אליהם כמה שאפשר. לזיכרון של סבא שלי מהנאצים תמיד התלווה הרצון להרוג אותם במוות משפיל ואכזרי, זה היה משחרר אותו. השואה יכולה להישכח אבל לעולם לא תסלח. סבא שלי תמיד סיפר לי כמה היה לו רע בתוניסיה, כמעט ולא סיפר לי על דברים מרגשים שקרו לו. זיכרונות יפים ורומנטיים. היום אני מכריח את סבתי שתחייה, לספר לי רק סיפורים יפים.

 

לחם בירה

כל אחד יודע שבני ישראל נאלצו לצאת בחופזה ממצרים ומשום שלא היה להם זמן הם הכינו מצות במקום לחכות לשמרים שיתפיחו. לפני המון זמן חברה של חברה לימדה אותי להכין לחם חופזה הרבה יותר טעים מהמצה. לחם בירה. ההכנה שלו מהירה וקלה לא דורשת מאמצים מיוחדים והשילוב מעניין. מעולה עם ארוחות בוקר, אמרו לי שהוא מעולה עם חמאה. ואני יודע שזה מעולה עם טחינה גולמית או ממרח פסטו. מומלץ לאכול אותו חם.

מה צריך..

חצי קילו קמח מחיטה מלאה(אפשר קמח רגיל)

חצי ליטר בירה, אני משתמש בארדינגר כהה או בסטראופרמן בהירה.

שלוש כפות סוכר

כף אחת מלח

כף אבקת אפייה

2 תבניות אינגליש קייק

 

איך עושים..

מחממים תנור לחום של 180-200 מעלות. מנפים הקמח בקערה (לא חייב, אפשר פשוט לשים) מוסיפים את המלח והסוכר ושופכים  את הבירה. מערבבים לעיסה אחידה. הכמות מספיקה לשתי תבניות אינגליש קייק. מניחים בתבנית עד לחצי (זה יתפח) אופים בתנור למשך חצי שעה.

-אפשרות לתוספות. בצל מטוגן, זיתים, גרעיני חמנייה, שום.

 

סמטה-גשם-מיטה-פוך

השבוע היה גשום, חורף, לילות קרים. נזכרתי בימים דומים, כשהייתי קטן ושדרן הרצף השמיע שירים שקטים ואמר בקולו הנמוך- "הנה שירים שיחממו לכם את הלב", אז זה הצחיק אותי. בימי זיכרון השירים הופכים עצובים וזה מעצבן אותי.

שירים יכולים לרגש אותי, ממש לגעת לי בלב , ללטף או לשרוט אותו. מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 2 מכיל שירים שקטים ברובם, שירים שאפשר ללכת לישון איתם בלילה, שירים שאפשר ללכת איתם בגשם ולשמוע בנגן. שירים שיכולים גם להעלות זיכרונות, לשחרר ולרגש. לכווץ את הלב אך גם להרחיב אותו.

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 2 להורדה.

רשימת השירים, מומלץ לשמוע בסדר הזה...
1. Owen pallet-midnight directives (2010)
2. Efterklang-full moon (2010)
3. Yo la tango-if it's true (2009)
4. The magnetic fields- you must be out of your mind (2010)
5. Real estate- beach comber (2009)
6. Noah ant the whale- blue sky (2009)
7. Hot chip- alley cats (2010)
8. Lightning dust- dreamer (2009)
9. The swell season- low rising (2009)
10. Richard Hawley- open up your door (2009)
11. Midlake- core of nature (2010)
12. The clientele- Jennifer and Julia (2009)
13. The veils- it hits to deep (2009)
14. Vampire weekend- I think u r a contra (2010)
15. Why?- one rose (2009)
16. Laura veirs- I can see your tracks (2010)
17. Blue roses- Rebecca (2009)
18. The xx- stars (2009)
19. Eels- little bird (2010)
20. Peter Gabriel- flume. Bon iver cover (2010)
21. Soup & skin- turbine womb (2009)
 

ולסיום- שיר של הוט צ'יפ-boy from school עוסק בזיכרון, שחרור מעט הרגשה של פספוס, אבל גם הרבה השלמה. והשבוע חידשו אותו להקת גריזלי בר, בחידוש מעולה לדעתי.השיר הזה מזכיר לי את השיר של יהודה עמיחי, עימו פתחתי.

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי