חבל ארץ

נדרים סייג לפרישות

רבי עקיבא

 בשירות הצבאי שלי הייתי תקופה קצרה בודק מעברים במחסום ארז, אז, לפני יותר מעשר שנים, עברו עשרות אלפי פלשטינים מעזה כל יום בשתיים וחצי בבוקר לעבודה בישראל. היה גם המעבר הבטוח "מעבר אל אמאל" מעבר של עזתיים לאיו"ש ולהפך. יחידת המעברים של מחסום ארז היו אחראים על הבידוק והרישום של אותם פלשטינים. שוטרי מג"ב שמרו עלינו ואנחנו שמרנו על עצמינו עם שכפ"צ ואם 16. ניצלתי את העובדה שאני נמצא במחסום והחלטתי להביע את עמדותיי הפוליטיות ולכן כתבתי על השכפ"צ שלי מאחורה בטוש אדום-   MAKE LOVE DON'T WAR המגבנ"קים לא אהבו את זה אבל לא הייתה להם ברירה ואלו הפלשטינים שידעו לקרוא אנגלית אהבו את זה מאד. מחסום ארז היה, בין היתר גם המעבר של תיירים מרחבי העולם לרצועת עזה, כשהם ניתקלו בשכפ"צ הם שלפו מצלמה וצילמו ואז גם לחצו את ידי וברכו אותי. באיזשהו שלב נשברתי מהמקום והבנתי שרק אהבה לא מספיקה. צה"ל זיהה את ייאושי וגם את השכפ"צ ושחרר אותי מהיחידה, בדיוק באותו הזמן החלה האינתיפאדה השנייה והמצב בעזה נהייה גרוע יותר וככל שעוברים השנים, מתחזקת התחושה כי "המעבר הבטוח" לעזה כבר לא יהיה קיים( אולי כי לא צריך). אהבה לא מספיקה, אבל היא הבסיס וצריכה להיות העוגן וככל הנראה בחרנו במלחמה.

לשלושה חלקים אפשר לחלק את פרשת השבוע מטות- מסעי( אם כבר צבא) החלק הראשון עוסק בדיני נדרים והפרתם, החלק השני עוסק במלחמת בני ישראל במדיינים והחלק השלישי מסכם את חלוקת הגבולות של השבטים וגם מסכם בקצרה את מסעם של בני ישראל ממצרים, דרך המדבר לארץ המובטחת. הייתי רוצה לנסות לקשר בין נדרים למלחמה, יותר נכון בין נדרים לחוסר הלגיטימציה במלחמה.

כשאנחנו נודרים לעצמינו נדר, או מבטיחים הבטחה אנחנו במובן מסוים מאד מחויבים לקיים אותו או אותה. בספר קהלת אומר לנו שלמה המלך שעדיף להמעיט בנדרים כדי שלא נתחייב יותר מידי, כי מחויבות לקיים את אותו הנדר מצמצמת את מרחב התנועה, אך יש בו, בנדר אלמנטים של מסירות ונאמנות. בחברה בה אנו חיים, הפוסט מודרניסטית מעודדת במובן מסוים, אי מחויבות לערכים מוחלטים ולעקרונות מקודשים, משחררים את עצמינו בכבלי המחויבות והמסירות וזה מתבטא כמעט בכל תחום בחיים, אם בזוגיות ואם בינינו לבין עצמינו, אנחנו הופכים לפחות מחויבים ומסורים לעצמינו, כי התכונה מורגשת מסביבנו היא של שחרור כל מוסכמה או כל נורמה. במידה מסוימת שכחנו להתמסר, שכחנו להיות מחיובים כלפי עצמינו וכלפי הסובבים אותנו.

בצבא מנסים ללמד אותנו מחיובות ומסירות מה הן, כי במלחמה אין ערכים חשובים יותר מאלו, המחויבות למדינה, ליחידה לשאר החיילים ולעצמך, עקרונות אלו מושתתים בכל צבא וצבא באשר הוא. חשבתי לעצמי שאם אותם ערכים ועקרונות היו מושתתים בצבא אחר, צבא השלום נגיד, היו מושתתים למען רעיונות אחרים שהבסיס שלהם הוא לא אחר מאשר אהבה. אהבת הזולת, אהבת האחר, אם היינו מבטיחים לעצמינו ועל אחת כמה וכמה נודרים לעצמינו נדר לאהבה שלנו אל עצמינו ואל הסובבים אותנו, אולי היה טוב יותר ואולי אני ילד או היפי, שחושב אוטופי מידי, שחושב "ג'ון לנוני" מידי, אבל אני כן מאמין שעדיף לעשות אהבה ממלחמה.

הרב דוד הכהן המכונה הנזיר כתב ביומן אישי בזמן מלחמת העולם השנייה: "המלחמה היא נגע צרעת האנושות בדורותינו ובכל הדורות לעולם… הקריאה צריכה לפנות לעמים, להמוני העם ובחיריהם, במאמרים ובספרים לעורר תנועת שלום…" כשחותמים הסכמי שלום שני הצדדים מוותרים אבל יותר מכל מבטיחים אחד לשני לקיים את ההסכם ואיכשהו זה הולך לאיבוד וחבל. המלחמה היא מיותרת, כולם כבר מכירים את כל הקלישאות, אבל הגיע הזמן שנפסיק לוותר לעצמינו ולהתחייב. לפני שנהפוך לעולם קר ומנוכר ללא בריתות ללא נאמנויות והכי חשוב ללא המשכיות או נצחיות. וינסטון צ'רצ'יל נאם לעמו בזמן אותה מלחמה וקרא להתחייב כדי להתקיים ואני ארשה לעצמי להשתמש ברעיון הזה של צ'רצ'יל, לאו דווקא בזמנים של מלחמה, אלא בזמנים כמו זה שלנו, זמנים אפאטיים ואנמיים, כי להתקיים פירושו לצמוח, לפרוח ולהתקדם ולא להיתקע ולא לזוז.

ביהדות, קיים יום בשנה שהאדם יכול להשתחרר מכבלי הבטחותיו ונדריו, זהו יום הכיפורים, השחרור הזה הוא חיוני וחשוב לחיזוק הנפש, כי נפש לכודה וכבולה יכולה למות, אך גם יכולה לכעוס ולזעום ולנקום ולהרוג, אולי בגלל הפחד הזה של נעמוד בהבטחות של עמינו, בגלל הפחד שנגרום נזק לעצמינו ולסובבים אותנו אנחנו מעדפים להיות משוחררים, אבל צריך לזכור ששחרור אינו מקדם והוא רק אמצעי להשגת המטרות שלנו. אין צורך לכבול את עצמינו בחבל עבה שיכול לגרום לנו להתאבד בתלייה, שיכול לגרום לנו לחנוק את הסובבים אותנו, כי יש חבלי אהבה(חברים ומכרים) וחבלי קסם( קשרים אמיצים) וחבלי שינה( חלומות ושאיפות) ואולי ג'ון לנון צדק, עדיף באמת בלי חבלי ארץ.

 החלק הקיצי

גלידה, ימים של קיץ, פעם חשבתי לעשות גלידה ביתית, אך מעולם לא העזתי לנסות, לא בגלל שזה מסובך מידי, שום דבר לא מסובך בכל מה שקשור בעשיית אוכל. אבל גלידה קונים במכולת, בפיצוציה, בסופר, פעם היינו קונים גלידה באוטו גלידה, פעם היו שני סוגים של גלידה שוקולד ווניל, היום יש אין ספור טעמים ואני אוהב את זה, בכל פעם ללקק טעם אחר. אחד השפים ופילוסופי האוכל שאני אוהב בעולם, אייל שני, התבקש להגות גלידה משלו וכמובן שהוא המציא גלידה בטעם עגבנייה, כשראיתי את האייטם בטלוויזיה, ביום למחרת כמו ילד קטן ביקשתי את הגלידה של אייל שני. בכוס קטנה את הגלידה של אייל שני ביקשתי מהמוכרת. היא לא טעימה, אבל יש עוד גלידות.

לסיום, אני רוצה להציג לכם את מיקסטייפ מלווה מלכה מספר תשע, שירים עם המון תשוקה וכמאמר הקלישאה שירים לקיץ. שירים של חוף, ים, אהבה אין סופית, תשוקה, ואופטימיות. פעם אמרו שהכל אני יכול בחופש הגדול, בנתיים גדלנו, אך כל התחושות עדיין איתנו. אנחנו עדין שומעים מוזיקה טובה, אוהבים, הולכים לים( אני באופן אישי לא כל כך ) במיקס טייפ תוכלו למצוא את אריאל פינק, את סיזר סיסטרס, את הדואט של הרוטס עם ג'ואנה ניוסום(אחת המלכות של הבלוג הזה) וגם את סי לו גרין ואת אחד משירי הקיץ שלי- I like של הדיווין קומדי שאותו אני יכול לשמוע בווליום הכי חזק, שהוא מעין האנטיתזה לשיר אשיר בגשם,  איי לייק.

 תקשרו את עצמיכם, אלפרד כהן השלישי.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס. 9 להורדה

  1. Wavves- king of the beach
  2. Admiral radley- sunburn kids
  3. Ariel pink haunted graffiti- bright lit blu sky
  4. Muse- neutron star collision
  5. Scissor sisters- fire with fire
  6. !!!- steady as sidewalk cracks
  7. Ceo- everything is gonna be alright
  8. Big boi(feat. James foxx)- hustle blood
  9. The roots(feat. Joanna newsom)- right on
  10. Cee lo green- Georgia
  11. The divine comedy- I like
  12. Dirty projectors & bjork- on and ever onward
  13. MGMT- I found a whistle
  14. Nina nastasia- this familiar
  15. Janelle monae- babopbyeya

ציפור מדבר

זכרתי חסד נעוריך, אהבתי כלולותיך לכתך אחרי במדבר, לארץ לא זרועה

 יש לי הרגל כזה לאסוף קטעי עיתונים שעניינו אותי באותה העת שקראתי אותם. אני אוסף כאלו קטעים מעיתוני ה- 5/11/1995 אותם עיתונים בהם הכותרות שהודיעו על רצח ראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין. בין היתר אני אוסף ראיונות מעניינים, ביקורת של מוזיקה  או ספרים, קטעי שירה ומתכונים. לפני כמה ימים עשיתי סדר בארון ומצאתי עצמי נסחף אל קטעי העיתונות מלפני עשור ויותר. זה קורה לי שאני במצב רוח של רשימות, אני מונה את מה שאין לי ומה שיש לי, מה שחוויתי ומה שאני רוצה לחוות, רשימות על חוויות משפיעות ומעצבות לצד רשימות של אירועים כמעט חסרי משמעות אך איכשהו מצאו עצמם בתיבת הזיכרון האישי שלי- אני עושה מפקד לחיים שלי דרך רשימות, מחלק אותם לקבוצות-קבוצות. זה סוג של מצב רוח שאין לי שם או הגדרה מדויקים, אך זה קורה לי תמיד שאני בדרך למסע חדש, לדרך חדשה. צריך לעשות סדר בראש בלב ובנפש לפני שנוסעים.

 מדבר קיומי

השבוע מתחילים לקרוא את החומש הרבעי- במדבר– ספר ההנהגה היהודית זהו הספר בו מתוארים מסעם של בני ישראל במדבר, מסע של 40 שנה  אל הארץ המובטחת, מסע של חילופי דורות, חילופי הנהגה והכל קורה במדבר החם והיבש והכל קורה כל כך קרוב ליעד, לחלום- לארץ המובטחת. הסיבה ידועה לכל, אלוהים מעדיף שהדור שידע את מצרים ואת העבדות לא ידרוך בארץ המובטחת, כי לדור הזה מנטליות אחרת, של עבדים ולא של אדונים, דור שלא יודע לקחת אחריות או שיודע לשאת בעול. צריך פרק זמן של "מדבר" כדי להתחיל בדרך חדשה או מחודשת. בפרשה הראשונה של הספר עורכים אלוהים ומשה מפקד לבני ישראל הם מחלקים אותם ל-12 שבטים מענקים להם זהות וסמלים וגם שטחים מיועדים בארץ המובטחת. משה סופר את העם(600 אלף) אותו מנהיג ומשם מתחיל המסע אל שממת המדבר לעבר הארץ המובטחת.

לפעמים אנחנו כל כך קרובים ליעד שהצבנו לפנינו במהלך החיים, אך אנחנו לא מגיעים אליו, אנחנו צריכים להסתובב בשממתו של מדבר מטפורי כלשהו, אבל כמו שכתבתי בפתיח לפני שאנחנו בכלל יוצאים למסע כזה אנחנו צריכים לערוך מפקד פרטי למנות את ההישגים או את הכישלונות, למנות את הסיפורים לתת להם סמלים של משמעויות ושטח כלשהו בנפש שלנו.

לא חייבים להיות במדבר פיזי הקרוב למקום אליו אנחנו שואפים, יש תקופות שגם המקום בו אנחנו רוצים לחיות וחיים בו במידה רבה של אושר ועושר הופך להיות מדבר כלומר שומם ריק מתוכן הגבולות לא ברורים, סופות חול צורבים את הנשמה, מוצאים מעט מאד דברים להיאחז בהם כמו פרח או צמח שפתאום מוצאים, התחושה נוראית. הפתרון, כאמור לדעתי טמון ביכולת שלנו לעשות סוג של מפקד פנימי אישי, כאמור למנות את הדברים ולצאת למסע החוצה לארץ המובטחת. לפני כמה שנים קראתי את הביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל והתחושה שליוותה אותי במהלך הקריאה הייתה של נחישות וסבלנות. צ'רצ'יל נבחר לפרלמנט הבריטי עוד בגיל 25 היה לצעיר ביותר שנבחר לפרלמנט אז, אבל רק אחרי ארבעים שנה הוא הפך להיות ראש ממשלת בריטניה. ארבעים שנה של סבל ודיכאונות ותחושות חוסר מימוש עצמי ליוו את צ'רצ'יל בחייו, אבל בסוף הוא הגיע לנחלה, לארץ המובטחת והפך לאחד האישיים המשמעותיים והמשפיעים בהיסטוריה " ההצלחה היא היכולת לעבור מכישלון אחד למשנהו מבלי לאבד את ההתלהבות"

המציאות הישראלית בימים אלו היא מציאות של מדבר, מציאות של אנרכיזם, חוסר סדר וגרוע מכל שממה, כלום לא קורה פה והדברים שקורים פה מקוממים מאד. ישנה תחושה כזאת שבאמת רק עוד 40 שנה אנחנו נצא מסופת המדבר הזאת שנקלענו אליה. אנחנו לועגים לערכים הכי חשובים. לא מכבדים את העבר ורומסים אותו. חיים נחמן ביאליק כתב את "מתי מדבר האחרונים" ברוח הפרשה, אבל יותר בערה בו התחושה שצריך לקום ולצאת למסע הזה במדבר ולהשתחרר ולהגיע לנחלה. הוא כתב: " קומו אפוא, נדים! עזבו את השממה!/ אך אל יעל קולכם, דרכו עוז בדממה." הייתי רוצה מאד לעזוב את השממה, לעבוד את האדמה ולקטוף את הפרי. הייתי מאד רוצה שבמדינה שאני כה אוהב לחיות, יקומו יחד איתי לצאת מהשממה ומהדממה אל מקום יפה וצוהל יותר.

המדבר למרות משמעותו המטאפורית, מקום שוקק חיים, קיימים בו עשרות בעלי חיים ומאות זנים של צמחים שחיים בתוך השממה לכאורה. בימים אלו כולם נמצאים בסכנת הכחדה והמדבר המטאפורי הופך למדבר אמיתי- חסר חיים ושומם. לדעתי זה הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לבני אדם באשר הם שהמטאפורה תהפוך למציאות ולכן מסע במדבר יכול להיות משהו חיובי, סוג של חוויה מתקנת ובעיקר משחררת, מסע שבסופו נגיע כאמור לנחלה לארץ המבוטחת.

 סיפור סבתא קטן לשבועות

אני לא מבינה למה אוכלים בחג הזה מאכלים חלביים, אצלנו בטוניס לא אכלו מאכלים חלביים, היה רגיל כמו בכל חג, אני לא מבינה את זה. ככה סבתי בכל שנה קצת לפני חג השבועות לא מנסה להבין למה אוכלים מאכלים חלביים בחג השבועות. בילדותי במשך שנים אכלתי "מאכליים רגילים" בחג השבועות, בעוד בבה"ס ובטלוויזיה ואצל חברים דיברו על זה שאוכלים מאכלים חלביים. בטוניס היה חסר חלב. בעיר הולדתה של אמי כמעט ולא היה חלב ולכן כמעט ולא צרכו מוצרי חלב. אמא שלי לא אוכלת מוצרים חלביים בכלל. בשנים האחרונות ניסיתי לשכנע את סבתי שתערוך ארוחת חג חלבית כמו כולם והיא לא אהבה את הרעיון. השנה היא רק זכרה את המנהג הזה של הילדים לשפוך מים על העוברים ושבים, הופתעתי מהתשובה ובסוג מסוים של זעם שאלתי אותה ומה עם שאר הדברים, זה חג מתן תורה, חג הביכורים ועוד עוד? איפשהו זה לא עשה עליה רושם, היא הקשיבה לי ולא הבינה. עד היום אני מנסה להבין למה החג הזה לא חשוב לסבתא שלי כמו שאר המועדים בשנה, עניין של מסורת, של הרגל, של חינוך, קשה לי לקבל את זה. עד היום אני מנסה ולא מצליח.

 בשממת הקיום

אלבום השבוע של מלווה מלכה הוא הכאוס של ראשי העתיד(the futureheads) אלבום המתאר כאוס חברתי ואנדרלמוסיה פנימית אישית, ששואל האם מישהו יודע מה לעשות איתנו, זהו לא אלבום מדברי באווירה שלו, זהו אלבום רוקנ'רול בריטי טיפוסי שמושפע משנות השמונים, אך יש באלבום הזה מן הייצוגים של מטאפורת המדבר, הריקנות, החוסר בהירות ואי סדר ששורר כי כל הגבולות פרוצים, למרות שזהו אלבום אורבני, אלבום המתאר חיי לילה מבולבלים  וגם אניגמאטיים ומפלצתיים( השמש יורדת והחיים הכפולים מתחילים) יש באלבום הזו את תחושה של מדבר קיומי, של מסע סביב עצימנו מסע פנימי סביב המטרות שלנו מבלי שאנחנו מגיעים לארץ המובטחת, אלבום של נסיון למצוא חץ על אותה מפה של החיים, למצוא את העמוד האש שיכוון אותנו וגם אם זה ייקח ארבעים שנה, העיקר שנגיע לנחלה, כי אנחנו יכולים.

את הפיוט'רהדס הכרתי דרך הקאבר המבריק שלהם לשירה של קייט בוש- hounds of love שהוציאו באלבומם הראשון לפני שש שנים. עד היום אני מחשיב אותו כקאבר הכי טוב ששמעתי בחיי. זהו אלבומם הרבעי בכל אלבום שהוציאו אותו יש להיט מלא אנרגיה שסוחף אותך. האלבום הזה הוא המגובש ביותר שלהם מתחילתו ועד סופו.

לקחתי את כל הרשימות שאספתי עד עתה, חסרים לי עדיין כמה תחושות שרוצה אני לסמל אותם ולהעניק להם משמעות ולכשאסיים אצא למסע במדבר השומם, כך אוכל לדעתי למצוא את עצמי מחדש, כך אוכל להתחדש ולרענן את השורות, אודיע לכם כשאחזור או אגיע למקום שאליו רציתי להיות.

The futureheads- the chaos  להורדה

חג שמח

אלפרד כהן, השלישי