חבל ארץ

נדרים סייג לפרישות

רבי עקיבא

 בשירות הצבאי שלי הייתי תקופה קצרה בודק מעברים במחסום ארז, אז, לפני יותר מעשר שנים, עברו עשרות אלפי פלשטינים מעזה כל יום בשתיים וחצי בבוקר לעבודה בישראל. היה גם המעבר הבטוח "מעבר אל אמאל" מעבר של עזתיים לאיו"ש ולהפך. יחידת המעברים של מחסום ארז היו אחראים על הבידוק והרישום של אותם פלשטינים. שוטרי מג"ב שמרו עלינו ואנחנו שמרנו על עצמינו עם שכפ"צ ואם 16. ניצלתי את העובדה שאני נמצא במחסום והחלטתי להביע את עמדותיי הפוליטיות ולכן כתבתי על השכפ"צ שלי מאחורה בטוש אדום-   MAKE LOVE DON'T WAR המגבנ"קים לא אהבו את זה אבל לא הייתה להם ברירה ואלו הפלשטינים שידעו לקרוא אנגלית אהבו את זה מאד. מחסום ארז היה, בין היתר גם המעבר של תיירים מרחבי העולם לרצועת עזה, כשהם ניתקלו בשכפ"צ הם שלפו מצלמה וצילמו ואז גם לחצו את ידי וברכו אותי. באיזשהו שלב נשברתי מהמקום והבנתי שרק אהבה לא מספיקה. צה"ל זיהה את ייאושי וגם את השכפ"צ ושחרר אותי מהיחידה, בדיוק באותו הזמן החלה האינתיפאדה השנייה והמצב בעזה נהייה גרוע יותר וככל שעוברים השנים, מתחזקת התחושה כי "המעבר הבטוח" לעזה כבר לא יהיה קיים( אולי כי לא צריך). אהבה לא מספיקה, אבל היא הבסיס וצריכה להיות העוגן וככל הנראה בחרנו במלחמה.

לשלושה חלקים אפשר לחלק את פרשת השבוע מטות- מסעי( אם כבר צבא) החלק הראשון עוסק בדיני נדרים והפרתם, החלק השני עוסק במלחמת בני ישראל במדיינים והחלק השלישי מסכם את חלוקת הגבולות של השבטים וגם מסכם בקצרה את מסעם של בני ישראל ממצרים, דרך המדבר לארץ המובטחת. הייתי רוצה לנסות לקשר בין נדרים למלחמה, יותר נכון בין נדרים לחוסר הלגיטימציה במלחמה.

כשאנחנו נודרים לעצמינו נדר, או מבטיחים הבטחה אנחנו במובן מסוים מאד מחויבים לקיים אותו או אותה. בספר קהלת אומר לנו שלמה המלך שעדיף להמעיט בנדרים כדי שלא נתחייב יותר מידי, כי מחויבות לקיים את אותו הנדר מצמצמת את מרחב התנועה, אך יש בו, בנדר אלמנטים של מסירות ונאמנות. בחברה בה אנו חיים, הפוסט מודרניסטית מעודדת במובן מסוים, אי מחויבות לערכים מוחלטים ולעקרונות מקודשים, משחררים את עצמינו בכבלי המחויבות והמסירות וזה מתבטא כמעט בכל תחום בחיים, אם בזוגיות ואם בינינו לבין עצמינו, אנחנו הופכים לפחות מחויבים ומסורים לעצמינו, כי התכונה מורגשת מסביבנו היא של שחרור כל מוסכמה או כל נורמה. במידה מסוימת שכחנו להתמסר, שכחנו להיות מחיובים כלפי עצמינו וכלפי הסובבים אותנו.

בצבא מנסים ללמד אותנו מחיובות ומסירות מה הן, כי במלחמה אין ערכים חשובים יותר מאלו, המחויבות למדינה, ליחידה לשאר החיילים ולעצמך, עקרונות אלו מושתתים בכל צבא וצבא באשר הוא. חשבתי לעצמי שאם אותם ערכים ועקרונות היו מושתתים בצבא אחר, צבא השלום נגיד, היו מושתתים למען רעיונות אחרים שהבסיס שלהם הוא לא אחר מאשר אהבה. אהבת הזולת, אהבת האחר, אם היינו מבטיחים לעצמינו ועל אחת כמה וכמה נודרים לעצמינו נדר לאהבה שלנו אל עצמינו ואל הסובבים אותנו, אולי היה טוב יותר ואולי אני ילד או היפי, שחושב אוטופי מידי, שחושב "ג'ון לנוני" מידי, אבל אני כן מאמין שעדיף לעשות אהבה ממלחמה.

הרב דוד הכהן המכונה הנזיר כתב ביומן אישי בזמן מלחמת העולם השנייה: "המלחמה היא נגע צרעת האנושות בדורותינו ובכל הדורות לעולם… הקריאה צריכה לפנות לעמים, להמוני העם ובחיריהם, במאמרים ובספרים לעורר תנועת שלום…" כשחותמים הסכמי שלום שני הצדדים מוותרים אבל יותר מכל מבטיחים אחד לשני לקיים את ההסכם ואיכשהו זה הולך לאיבוד וחבל. המלחמה היא מיותרת, כולם כבר מכירים את כל הקלישאות, אבל הגיע הזמן שנפסיק לוותר לעצמינו ולהתחייב. לפני שנהפוך לעולם קר ומנוכר ללא בריתות ללא נאמנויות והכי חשוב ללא המשכיות או נצחיות. וינסטון צ'רצ'יל נאם לעמו בזמן אותה מלחמה וקרא להתחייב כדי להתקיים ואני ארשה לעצמי להשתמש ברעיון הזה של צ'רצ'יל, לאו דווקא בזמנים של מלחמה, אלא בזמנים כמו זה שלנו, זמנים אפאטיים ואנמיים, כי להתקיים פירושו לצמוח, לפרוח ולהתקדם ולא להיתקע ולא לזוז.

ביהדות, קיים יום בשנה שהאדם יכול להשתחרר מכבלי הבטחותיו ונדריו, זהו יום הכיפורים, השחרור הזה הוא חיוני וחשוב לחיזוק הנפש, כי נפש לכודה וכבולה יכולה למות, אך גם יכולה לכעוס ולזעום ולנקום ולהרוג, אולי בגלל הפחד הזה של נעמוד בהבטחות של עמינו, בגלל הפחד שנגרום נזק לעצמינו ולסובבים אותנו אנחנו מעדפים להיות משוחררים, אבל צריך לזכור ששחרור אינו מקדם והוא רק אמצעי להשגת המטרות שלנו. אין צורך לכבול את עצמינו בחבל עבה שיכול לגרום לנו להתאבד בתלייה, שיכול לגרום לנו לחנוק את הסובבים אותנו, כי יש חבלי אהבה(חברים ומכרים) וחבלי קסם( קשרים אמיצים) וחבלי שינה( חלומות ושאיפות) ואולי ג'ון לנון צדק, עדיף באמת בלי חבלי ארץ.

 החלק הקיצי

גלידה, ימים של קיץ, פעם חשבתי לעשות גלידה ביתית, אך מעולם לא העזתי לנסות, לא בגלל שזה מסובך מידי, שום דבר לא מסובך בכל מה שקשור בעשיית אוכל. אבל גלידה קונים במכולת, בפיצוציה, בסופר, פעם היינו קונים גלידה באוטו גלידה, פעם היו שני סוגים של גלידה שוקולד ווניל, היום יש אין ספור טעמים ואני אוהב את זה, בכל פעם ללקק טעם אחר. אחד השפים ופילוסופי האוכל שאני אוהב בעולם, אייל שני, התבקש להגות גלידה משלו וכמובן שהוא המציא גלידה בטעם עגבנייה, כשראיתי את האייטם בטלוויזיה, ביום למחרת כמו ילד קטן ביקשתי את הגלידה של אייל שני. בכוס קטנה את הגלידה של אייל שני ביקשתי מהמוכרת. היא לא טעימה, אבל יש עוד גלידות.

לסיום, אני רוצה להציג לכם את מיקסטייפ מלווה מלכה מספר תשע, שירים עם המון תשוקה וכמאמר הקלישאה שירים לקיץ. שירים של חוף, ים, אהבה אין סופית, תשוקה, ואופטימיות. פעם אמרו שהכל אני יכול בחופש הגדול, בנתיים גדלנו, אך כל התחושות עדיין איתנו. אנחנו עדין שומעים מוזיקה טובה, אוהבים, הולכים לים( אני באופן אישי לא כל כך ) במיקס טייפ תוכלו למצוא את אריאל פינק, את סיזר סיסטרס, את הדואט של הרוטס עם ג'ואנה ניוסום(אחת המלכות של הבלוג הזה) וגם את סי לו גרין ואת אחד משירי הקיץ שלי- I like של הדיווין קומדי שאותו אני יכול לשמוע בווליום הכי חזק, שהוא מעין האנטיתזה לשיר אשיר בגשם,  איי לייק.

 תקשרו את עצמיכם, אלפרד כהן השלישי.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס. 9 להורדה

  1. Wavves- king of the beach
  2. Admiral radley- sunburn kids
  3. Ariel pink haunted graffiti- bright lit blu sky
  4. Muse- neutron star collision
  5. Scissor sisters- fire with fire
  6. !!!- steady as sidewalk cracks
  7. Ceo- everything is gonna be alright
  8. Big boi(feat. James foxx)- hustle blood
  9. The roots(feat. Joanna newsom)- right on
  10. Cee lo green- Georgia
  11. The divine comedy- I like
  12. Dirty projectors & bjork- on and ever onward
  13. MGMT- I found a whistle
  14. Nina nastasia- this familiar
  15. Janelle monae- babopbyeya
מודעות פרסומת

ותלבשו מלכות

אתה יכול ללבוש מסיכה, לצבוע את פניך

אתה יכול להיות המין האנושי

אתה יכול ללבוש צווארון, אפילו עניבה

רק דבר אחד לא תוכל להסתיר

אם אתה נכה בעולמך הפנימי

ג'ון לנון

 

קשה להחליט מה ללבוש כשאתה נמצא בין דירות, כל הבגדים שלי נמצאים בשקיות, בקרטונים, חלקם מקופלים מחכים למעבר וחלקם מלוכלכים מחכים לכביסה. ימים לפני מעבר הדירה אני מוצא את עצמי במאבק פיזי יותר מאשר אומנותי להחליט מה ללבוש היום לעבודה. חשוב לי מאד איך להראות, חשוב לי מאד לראות את התגובות מאנשים שרואים אותי עם צווארון ועניבה. אפשר לקרוא לזה מסיכה, אבל זה יותר מזה, הדרך בה אני בוחר את הבגדים שלי והדרך אותם אני לובש, חשובה. התאמת הצבעים, השילובים המנוגדים של אלגנטי וקז'ואל, של ביתי ומהודר. זה חשוב להתלבש נכון. אני יכול לזהות מי מתחפש ולובש בגדים לא לו ואני יכול לזהות אנשים שלמים ומאושרים ולובשים את הבגדים הנכונים, כי מבחינתי בחירת הבגדים זו הדרך שלי להסתכל אל נפשי פנימה ולהבין מה בדיוק הולך שם וכשנפשי שמחה אני עונב עניבה.

תְּצַוֶּה 

התורה ממשיכה בפרשת תצווה, לתאר לפרטי פרטים מה צריך להיות במשכנו של האל ומחולקת לשלושה חלקים. הפרשה מתחילה בפנייה בגוף שני-ואתה תצווה, המופנית אל בני ישראל ועובדי המשכן שחייבים לדאוג שהמנורה במשכן תדלק תמיד(גם בתוך הנפש). החלק השני ברובו מתרכז בתיאור בגדי הכהונה, למעלה מארבעים פסוקים מתוארים בפרשה כיצד צריך להתלבש הכהן הגדול, באיזה סוגי בד ובאלו צבעים. והחלק השלישי עוסק בציוויי הכנת קורבנות לחניכת המשכן וציוויים של קורבנות למזבח הזהב. אני אתמקד בחלק השני המתאר כאמור את כל פרטי הלבוש של העובדים במשכן, כלומר הכוהנים. הבגדים נועדו לעזור לכוהנים בעבודתם, הבגד עושה את האדם פנימה והחוצה. האישיות של הבן אדם לא מספיקה והיא צריכה איזו אדרת מכובדת להעצים ולפאר אותה. חשוב כל פרט ופרט בצורה בה אנו מציגים את האישיות שלנו כלפי חוץ, כלפי הסובבים אותנו ויתרה מכך, תמיד כשאנו לובשים בגדים יפים אנחנו שמחים יותר, מודעים יותר. אבל צריכים להיזהר בלבישת בגדים שהם לפעמים רק בגדר תפאורה וריקים מתוכן, לא אחת אני נתקל באלו המתלבשים בבגדים מפוארים יתר על המידה ונכנעים לתכתיבי אופנות למיניהן ואינם משקפים את התוכן הפנימי של אותו אדם הלובש אותם. אני חושב שכדי להימנע מהמצב הזה של זיוף וריקנות אנחנו חייבים להיות כמה שיותר שלמים עם עצמינו, להסתכל כל הזמן פנימה ברגעים שאנחנו בוחרים חולצה. הבגד נועד להשפיע על התפקוד שלנו והן על הדימוי העצמי שלנו, אך יש להיזהר כי הגבול מאד דק ובמקום לחזק אנחנו יכולים לרמות את עצמינו וללבוש בגדים שאינם חלק מאישיותנו. הפרשה הזאת רק מחזקה את הדעה שלי שמאד חשוב לבחור לפרטי פרטים את הבגדים אנחנו לובשים, כי יותר מכל זהו כלי המאפשר לנו להביט לתוכנו פנימה.

 

נשף פורים

בספרו של בנימין לאו- אתנחתא, מתואר מדרש מאד יפה המסביר את הרקע למגילת אסתר ונותן פרשנות נוספת לחג הפורים. הוא מספר שהמן ומרדכי היו גנרלים בצבא פרס בעת מלחמה גדולה נגד מדינות המערב. המן היה מפקד של חצי צבא ומרדכי על החצי השני. ידו של המן לא צלחה במלחמה וביקש את עזרת מרדכי, שהתנה את העזרה בהפקדת השליטה על חצי הצבא של המן בידיו. המן, שפל רוח וקומה נאלץ להסכים. המלחמה הסתיימה ושניהם פנו לקריירות פוליטיות. המן מנסה לתקן את ההשפלה שעבר בעת המלחמה ולרומם את גאוותו, ולפיכך מלשין למלך אחשוורוש כי מרדכי יהודי הוא ולכן מצווה להרוג אותו ולחסל את עמו. מרדכי שעד אותה העת חי במלכת פרס בשתי מסיכות, היהודי מצד אחד והמצביא הגדול במיל', מצד שני. החליט ללכת עם הלב ולהלחם חזרה בדרכו שלו בהמן הרשע. הוא קרע את בגדיו, לאות אבל ויותר מזה לאות השלמה עם יהדותו ואז תכנן את המזימה להפלתו של המן, יחד עם עזרת בת דודתו, הלא היא אסתר. קריעת הבגד של מרדכי והסרת המסיכה המזויפת הם למעשה הסמלים של חג הפורים.

כל אחד מאיתנו בחג הפורים מוצא עצמו חוגג באיזה נשף, אם נסכל את המילה נשף נקבל את המילה נפש. במידה מסוימת כל אחד מאתנו מרגיש קצת מזויף בנשפים או במסיבות השונות, זאת הזדמנות מצוינת גם לחגוג וליהנות וגם להביט פנימה בתוך הריק שנוצר אל תוך הנפש. אל תקרעו את החולצות, תלבשו אחרות ותשתו ותשתכרו ותעשו שטויות ואולי תכירו את עצמכם טוב יותר, זה מה שבטוח יקרה לי.

 

סיפורי סבתא

פורים הוא חג של נתינה, לפי הקבלה הוא החג החשוב ביותר במורשת היהודית, אפילו יותר מיום הכיפורים, כי זהו חג שמזכיר לנו שצריך לתת ולא רק לקבל. סבתא שלי הייתה נוהגת לחלק לכל הנכדים כשהייתי ילד, דמי פורים, היא הייתה מזמנת את כולם לארוחת צהריים גדולה וכל הנכדים היו באים מחופשים , כמו תחרות כזאת אבל כולם זוכים. היינו אוכלים עוגות מתוקות ביותר, היינו מכינים אחד לשני משלוח מנות וכל אחד מאיתנו היה מקבל דמי פורים, אצלנו במשפחה היו מחלקים אותם בפורים ולא בחנוכה, כי פורים, כאמור הוא חג של נתינה.

שתי תמונות שלי, ממסוגרות תלויות אצל סבתי, האחת מהבר מצווה והשנייה מפורים. הייתי בן חמש, התחפושת הראשונה שאני זוכר מן הסתם (אמא שלי אמרה שגם התחפשתי לחתול). הייתי מחופש למלך, כתר בראשי שמעטר את שערותיי המתולתלות, גלימה כחולה כזאת ושרביט בידי, אמא שלי גם ציירה לי מעין זקן על הפנים והייתי רכוב על סוס צעצוע כזה שהיה בסטודיו בו צולמה התמונה. קשה לפספס את התמונה, מכל התמונות שלי, סבתא בחרה לשים את אותה תמונה מתחפושת מלך, של פורים של 1986 מעולם לא שאלתי את סבתי מדוע היא בחרה דווקא לשים דווקא את התמונה הזאת שניצבת כמעט באותה מקום בחלוף השנים(אולי כי אני המלך שלה). איפשהו בתוך תוכי הייתי רוצה להיות מלך באמת, אבל בטח הייתי מתלבש אחרת, כי מי לובש גלימה היום.

 לא חייבים להיות יפים, אבל זה עוזר

לפני שנה יצא האלבום האחרון של הפט שופ בויז, לפני שמונה חודשים וקצת הם הופיעו בישראל והשבוע יצא אלבום ההופעה שמתעד את סיבוב ההופעות האחרון שלהם. הייתי בשורה הראשונה בביתן 1 בגני התערוכה לראות את אחת מלהקות הפופ הטובות בעולם, אולי הטובה ביותר. אלבומם האחרון ריגש אותי במיוחד כי היה בו אלמנטים של נוסטלגיה וגם של עדכניות. כשההופעה התחילה, ניל טננט הסולן עלה לבמה שעל ראשו קובייה גדולה בצבע צהוב והוא שר ממנה את heart ואחרי המתנה ארוכה של כמעט שעתיים התחלתי לעוף, אני זוכר שחשבתי שזו יכולה להיות תחפושת מצוינת לפורים, בכלל הפט שופ בויז היו בשבילי תמיד להקה שהם סוג של תחפושת. טקסטים אינטליגנטיים המחופשים לשירי פופ מתקתקים וסכריניים ואני אוהב את זה, כי זה אמיתי כי ניכר שהושקעה מחשבה בבחירת המילים והצלילים, ההסתכלות פנימה.

האלבום האחרון של הפט שופ בויז הוא בדיוק ההשלמה הזאת עם מה שהם ולא כל אותם ניסיונות העבר, בעשר שנים האחרונות והכושלים שלהם להתעטף בבגדים לא להם. בהופעה הם ביצעו את מיטב השירים שלהם לצד השירים החדשים, שלושה גרסאות כיסוי- של אלביס פרסלי, וילג' פיפל ושל קולדפליי. אלבום ההופעה שלהם הוא מסע החוצה של בגדים יפים, מסע פנימה של החוטים הנתפרים לכדי אריג שלם ומרהיב.

Pet shop boys – Pandemonium –   Live At The O2 Arena, London 21-12-2009  להורדה

חג שמח

שיהיה שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי.