444

השתת עונש בידי בית משפט הוא התחליף המוסרי המתורבת של עשיית נקמה, שהיא לעולם פראית ופרועה.

אסא כשר

אתמול, יום שישי חברי הטוב חגג את הולדת בתו הבכורה, לרגל המאורע החשוב והמרגש הזה החלטתי לקנות לבתו מתנה. קמתי מוקדם בבוקר ניגשתי לכספומט להוציא כסף ולהפתעתי הוא סרב לבקשתי, מופתע, אך לא מאד, ניגשתי לכספומט אחר שגם הוא סרב בתקיפות לבקשתי להוציא כסף מזומן וכך גם אצל כספומט שלישי ורביעי. אצתי לסניף הבנק שלי כלא מבין ומרוגז. הבנקאית מולי גם לא מבינה, מלאה בחיוכים, לפני כמה רגעים סיימה בדיוק להצטלם למעין ספר זיכרונות של עובדי הבנק באשר הם והסבירה לי שעיריית תל אביב עיקלה לי את החשבון. שאלתי בהלם מדוע ולמה? היא ענתה שיש לי חוב של חשבון מים מ-2009 ועם ריבית מצטברת עומד החוב על 444 שקלים ועל כן הוצא צו עיקול על העו"ש שלי. עוד הוסיפה הבנקאית המחויכת שהם שלחו לי מכתב התרעה. מצב רוחה המרומם של הבנקאית גרם לה לאשר לי משיכת מזומנים זמנית, נראה שיכולתי לבקש שתסדר לי את המינוס והיא הייתה עושה זאת ללא בעיה. בעיריית תל א אביב נאמר לי ששלחו מכתב לבניין בו שכרתי דירה באותם שנים, אך הם שכחו פרט מאד חשוב, שהם כעיריית תל אביב אישרו להרוס את הבניין לטובת עוד שטח של חנייה ומאז 2009 הוא לא קיים למעשה. לאן הם שלחתם את המכתב, תהיתי בעצבים. שילמתי את החוב בארבעה תשלומים עם קרדיט. בגין חוב של 444 שקלים הם עיקלו לי חשבון של כמה אלפי שקלים. עין תחת עין. פרשת משפטים.

הפרשה של השבוע היא סדרה של חוקים בעיקר חברתיים, בין אדם לחברו ובין אדם למקום והיא בונה מערך של "חוק השלטון" לקבוצה שמתאבה להפוך לעם. חוקים הם היסוד עליהם נשען הקיום של כל קבוצה, בלא חוקים כידוע לכולם אין קבוצה, אין עם, אין מדינה ויש כאוס.

חשוב לציין שסדרת החוקים הזאת מהווה את הבסיס והיסודות עליהם נשענים החוקים של המפט האזרחי והפלילי של ישראל כיום ותמיד משתנה בהתאם למציאות ולזרם החיים האנושיים, אסור להישען על חוקים אלו בלבד. מה שכן שנשאר מסדרת החוקים הזאת, זה האופי השוויוני, הפרופורציונאלי והסימטרי בין העבירה לעונש, כלומר אם בן אדם גנב לא יקבל עונש מוות. המקרא והפרשניות השונות במרוצת השנים שמה דגש במיוחד על המשמעות הזאת ואין להפר אותה. כלומר אם אני חייב 444 שקלים לא יעקלו לי חשבון בנק ששווה כמה אלפים שקלים(אבל לא הרבה אלפים) לפעמים נדמה לי שפוסקי ההלכה וכל אוכפי החוק באשר שוכחים זאת ומתכחשים לקיומה של המציאות וחיים בתוך בועה, בתוך עולם מנותק מהחיים האנושיים.

עונש מוות

כשהייתי ילד קטן חשבתי שעל כל מעשה רע אני אקבל עונש בעתיד, כלומר לא עונש מיידי אלא עונש שאותו אחווה רק בעוד כמה שנים. אחרי כל שטות שעשיתי ביקשתי חזק מאלוהים שיסלח לי, כי אני רוצה להיות גדול ומצליח. עד היום ברגעים שהכל נתקע ולא הולך לפעמים בעומק המחשבות אני מהרהר במעשים הרעים שעשיתי שהייתי ילד קטן וכיצד איך משפיעים עליי עכשיו. הייתי אומר שזו מחשבה של אדם נוצרי, כך הבנתי כילד את פעולות התגמול על המעשים הרעים שביצעתי.

אחת מידיעות החדשות הזכורות לי כילד הייתה הידיעה שבה יונה אברומשי מבקש ערעור על עונש מאסר העולם שקיבל בגין הרשעתו ברצח אמיל גרינצוויג. שאלתי את הוריי מי זה אמיל, מה זה מאסר עולם, כמה זמן זה מאסר עולם ולמה לא הורגים מישהו שהרג מישהו. הוריי הימנים בדעותיהם והמופתעים משאלות מורכבות של ילד בגיל 6 לא בדיוק ידעו איך להסביר. אבל אבא הבטיח לי לברר כמה זה זמן זה מאסר עולם ולמה אין עונש מוות בישראל ויש במקומות אחרים. ההבטחה להסבר, הרגיעו אותי כילד וגרמו לי לשכוח בכלל מהסיפור של יונה אברומשי.

השבוע, אותו יונה אברומשי שוחרר מהכלא לאחר שריצה 27 שנות מאסר בגין רצח מנסיבות פוליטיות. בהפגנה של שלום עכשיו ב-1983 הוא השליך רימון שגרם למותו של פעיל שלום עכשיו, אמיל גרינצוויג. המשפט גזר את דינו- מאסר עולם. כשהייתי בן שש או שבע הוא ערער על גזר הדין ובית המשפט העליון דחה אותו. בשנות התשעים הנשיא עזר ויצמן קצב את עונשו ל-27 שנות מאסר וכאמור השבוע הוא שוחרר לחופשי.

למרות שאני מגדיר את עצמי בן אדם הומאני ומוסרי, איפשהו בתוך תוכי אני מאמין בעונש מוות, כי אני חושב שאדם לקח חיים מאדם אחר, דינו מוות. באנגליה עד המאה ה-19 הוצאו להורג אנשים שגנבו, עד היום בארה"ב במספר מדינות קיים עונש מוות, אבל הוא הולך ונעלם מהעולם. ננסי רייגן חשבה פעם שהעולם היה מתרוקן מרוצחים אם עונש המוות היה מתבצע.

בעקבות שחרורו של יונה אברומשי, הרתיעה אותי המחשבה שיום יבוא וגם יגאל עמיר ישוחרר מהכלא, שיום יבוא ועד רוצחים אחרים ישוחררו מכלא, איך אנשים שנטלו חיים אחרים יכולים להסתובב בעולם שבו החיים הם הערך הגבוה ביותר. כשיהיה לי ילד עוד כמה שנים אני אצטרך לתת הסברים.

סיפורי סבתא

בינתיים אני צריך לתת הסברים לסבתא שלי. תסביר לי מה הולך בתוניסיה, מה הולך במצרים הערוצים התונסאי והמצרי, כל הזמן פתוחים אצלה וגם בישראל החדשות לא מפסיקים לדבר על זה, מה הולך בתוניסיה. עניתי לה בפשטות שלאנשים נמאס מהמצב והחליטו לשנות דברים. הזכרתי לה את חביב בורגיבה, שהיה הנשיא הראשון של תוניסיה, אותו היא זוכרת, גם אותו הפילו(בין היתר) בגלל מחאת הציבור נגד העלאת מחירי מוצרי בסיס. סבתא שלי עלתה לארץ לפני עליית חביב בורגיבה לשלטון, אבל הייתה מעודכנת תמיד במה שקורה שם, שתי אחיותיה חיו שם. עכשיו סבתא שלי מצליחה להבין. הם צודקים, היא אמרה לי, אנשים צריכים לאכול, איך יאכלו. גם פה המחירים עולים סבתא שלי מאבחנת. עניתי לה שהיא צודקת ואולי גם פה יפילו את הממשלה. היא ענתה לי בלא ארוך ומבטל. בישראל לא קורים דברים כאלו.

מִרְעָש(סנסציה) בעלטה

השיר שחותם את מיקסטייפ מלווה מלכה מס. 18 לקוח מאלבומם החדש חדש של הרקולס אנד לאב אפייר ואומר בין היתר שהמוזיקה היא היסוד חזק ביותר, המוזיקה מנגנת לנצח והכל יהיה בסדר למרות כל הגזענות והמלחמות בעולם מעין סיסמא מאוסה שכזאת, בטח ובטח שמגיעה בתוך מתכונת של שיר פופ, אבל איכשהו כששמעתי את השיר הזה לראשונה בעודי מדווש את דרכי לעבודה, הוא לכד אותי באיטיות ובמונוטוניות שלו, קולה של הזמרת שלא ידוע לי שמה, גרמה לי להאמין שזה נכון. שעה של מוזיקה חדשה ומשובחת לשבוע חדש ומהפכני, בלי ייסורי מצפון.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס.18 להורדה

שבוע מהפכה. אלפרד כהן ה-444

היום זה המחר החדש

להיט רוק'נרול סטייל שנות השבעים

הכי מלוכלך שיש

הקטע היפה מאלבום המרגש והחדש שלו

אני אוהב פופג'אז

רשימת השירים  המלאה

1.        Cut copy- need you now

2.        Memory tapes- today is our life

3.        Tapes 'n tapes- desert plane

4.        Light asylum- dark allies

5.        Smith western- dance away

6.        Gruff rhys- sensation in the dark

7.        Cult of youth- new west

8.        Dirty beaches- sweet 17

9.        Hunx & his punx- lovers lane

10.     Buries beds- breadcrumb trail

11.     Harth girl Helen brown- hit after hit

12.     Iron & wine- half moon

13.     Daniel martin moor- in the garden

14.     Lia ices- love is won

15.     Hercules and love affair- it's alright

אביר האמונה

באמת! אינך צריך לפחד. איזה משפט מטומטם. אדון חמיל היה אומר, שהפחד הוא בעל בריתנו הבטוח ביותר…אדון חמיל אפילו הלך למכה, וזה מוכיח כמה הוא פחד.

רומן גארי

 אני? אני לא מפחד מכלום, כך לעיתים קרובות נוהג להכריז בהתרברבות מאצ'ואיסטית אופיינית, אין ממה למפחד אני אומר לעצמי, אנחנו מפחדים מהפחד עצמו, פחד זה לחלשים ונמושות, אבל בתוך תוכי אני מה זה מת מפחד, אני רק מנתב אותו לפעולות הכרחיות, הוא גם מניע אותי לפעול, פחד לא משתק אותי. פעם אחת בחיים שלי השתתקתי מפחד ומאותו אירוע למדתי שפחד לא אמור לשתק הוא צריך לגרום לך לפעול. היה זה ליל שישי, הימים הם ימי האינתיפאדההשנייה, בעיצומו  של השירות הצבאי הסדיר שלי, המיקום מחסום ארז-עזה . אני ויוסי סלים עושים משמרת במחסום, שנינו יושבים על כיסא פלסטיק, שני ג'ובניקים שמחזיקים באם 16 כי חייב, מלינים על כך שהצבא שם אותנו בעמדה כל כך מסוכנת, אנחנו אוכלים במבה ואני נשען על הבטונדה תוך כדי התנדנדות עם הכיסא, מדברים על קרן החברה שלי ואז משום מקום יורים עלינו, אבל יורים עלינו באמת, נפלתי מהכיסא והשתתקתי, יוסי סלים לידי משותק אף הוא, היריות נפסקו לרגע, המגב"ניקים כבר הגיעו והחליפו אותנו בעמדה. אחר כך שאלו אותנו למה לא החזרנו אש, שעניתי למפקדים שפחדתי הם רתחו מזעם. הנסיבות הלא נכונות של לחימה וצבא גרמו לי להבין שהם צודקים, פחד לא אמור לשתק.

פרשת וַיֵּרָא עמוסה בסיפורים בדרמות רוויה בעלילות, שפוסט אחד לא יספיק לי להכיל ולנסות להסביר מה יש בפרשה הזאת: שלוש המלאכים שחוזים את לידת יצחק(שרה צוחקת ומתקשה להאמין) כל אירועי סדום באשר הם,הפיכתה לעיר מאוסה וחוטאת, השמדתה, אונס בנות לוט את אביהן, אשת לוט שהופכת לנציב מלח, האירוע של אברהם עם מלך גרר אבימלך והאירוע הכי חשוב בפרשה- עקידת יצחק. בהתחלה ניסיתי להימנע מלדרוש בסיפור הזה, אמרתי לעצמי שכולם כבר דיברו על זה, רציתי להתעסק בדברים אחרים, אבל הבנתי שסיפור עקידת יצחק יותר מידי חשוב לי כרגע וארצה לשתף אתכם בו ובפרשנויות השונות וכיצד אני מבין אותו.

אהבה או אמונה

בכל התנ"ך נכתב רק פעמיים צירוף המילים לֶךְ-לְךָ (מרטין בובר הבחין בכך לפניי), בפרשה הקודמת כאשר אברהם נצטווה ללכת לארץ כנען ולהפך לגוי גדול על פני הארץ ועכשיו כשאברהם נצטווה לעלות להר מוריה ולעקוד את בנו. סרן קירקגור מכנה את אברהם אביר האמונה ומשתמש במקרה הזה כדי להסביר את התיאוריה האקזיסטנציאליסטית שלו שמהווה הבסיס לפילוסופיה המודרנית. אברהם באהבה גדולה ובאמונה עוד יותר גדולה לקח את בנו הצעיר, עלה עמו להר והתכוון לשחוט אותו, עד שעצר אותו מלאך, אברהם הוא האדם המאמין האותנטי ביותר, המודל לחיקוי, הדגם והמסע הזה שלו אמור לעורר בכל מי שקורא אותו- חיל ורעדה. הומניסטיים יפרשו את זה אחרת, הם יגידו שאברהם עלה להר יחד עם בנו עם התקווה הקטנה ביותר שאלוהים יעצור בעדו וזה מה שהחזיק אותו למעשה. מדובר במבחן אמונה והסיפור הזה נכתב על מנת לחזק את האמונה באלוהים של אברהם, עד לכדי אמונה עיוורת. "אילו היה אברהם בעומדו על הר מוריה מפקפק, אילו היה מביט סביבו אובד עצה, אילו היה בדרך מקרה מגלה את העין לפי הרימו את המאכלת, אז היה שב הביתה, הכל היה כשהיה ובכל זאת מה היה שונה הכל, הוא לא היה נעשה עדות לאמנותו". סרן קירקגור.

לעומת סרן קירקגור, פרופ' אסא כשר די מגנה את המעשה הזה של אברהם ומחזק את דעתו במדרשים רבים שמתארים את הפרשה במונחים של שחיטה ממש. הוא מסביר את דעתו דרך הגדרה של אהבה, לטענתו אברהם לא אהב את בנו באמת ולכן יצא לדרך הזאת. "אהבה אמיתית אינה אוושה רגעית. אהבת אב לבנו אינה תחושה סמויה. אהבה אמיתית היא התוכן המובהק של פרקטיקה מורכבת, מערכת עשירה של מעשים בעלי משמעות. היא כוללת רצון מתמיד בקרבה. היא מבטאת נכונות לאמץ את נקודת המבט של האהוב, גם כשמדובר בויתור על נקודת המבט העצמית של האוהב. בנסיבות מיוחדות היא מביאה לנכונות קיצונית של האוהב להקריב את הכל למען הנאהב" למעשה אברהם היה צריך להקריב את עצמו ולא להפך אם היה אוהב את בנו, אברהם שוחט את הדת שאלוהיו רוצה ליצור.

מעניין שבעברית צירוף האותיות של המילה וירא, מבטא פחד אבל גם אמונה, למעשה האמונה הכי גדולה שיש. הפירוש של סרן קירקגור לסיפור די מתאים, מבחינת ניתוח הטקסט צריך להרגיש פחד חיל ורעדה על מנת שהאמונה שלנו תהייה הכי אותנטית שיש. בחלקים רבים ממני מתנגדים לעקידת יצחק, ההיגיון האנושי הוא זה שנשחט ולא יצחק, אך הם מתעמתים כמעט יום יום עם החלקים שכן מסכימים עם הדרך והמשמעות שלה, האמונה באבסורד, ההליכה אל הנודע, לקפוץ אל החשיכה ולא לפקפק. אולי התוצאה של הקרבות הללו בנפשי, מולידה את האמונה שלי בעולם.

 

מפחדת עכשיו, למה לסבול?

על עטיפת האלבום החדש של בריאן פרי-אולימפיה מצולמת הדוגמנית קייט מוס, בצילום המשוחח עם הציור של אדואר מאנה בעל אותו השם המשוחח בעצמו עם ציור אחר של טיציאן "ונוס מאורבינו" אולימפיה הייתה גם זונה. קייט מוס היא האולימפיה/ונוס של דורנו. לא בכדי בריאן פרי בחר לשים את קייט מוס על עטיפת אלבומו ובחר לקרוא לו אולימפיה. הוא רצה לחבר בין האז לבין העכשיו עם אינטרפרטציה אישית, אפלה ורומנטית משלו.

באלבום הזה חוזרים לנגן כל חברי להקת האם של בריאן פרי, רוקסי מיוזיק, כולל בריאן אינו! דייויד גילמור מהפינק פלויד, כל אלו מהעבר הקלאסי של הרוק הפופולארי, אליהם הוא מצרף את ג'וני גרינווד מרדיוהד, גרוב ארמנדה, סיזר סיסטרס וחברים מלהקות רד הוט צ'לי פפרס ופרימל סקרים. מיטב הנגנים והמוזיקאים בעולם חברו לאלבום שכולו בריאן פרי וזה הישג יפה.

עכשיו לשירים- בריאן פרי מנסה ליצור עולם אפל, מלא זימה ומסתורי כמו אותה סדום מהסיפור התנ"כי אליה מחוברים אלמנטים של עיר העתיד אלפאוויל מסרטו הקלאסי של ז'אן לוק גודאר(דיאלוג מהסרט מתחיל את השיר אלפאוויל מהאלבום) עיר מנוכרת מפחידה וקרה. התחושה הזאת של עיר רפאים מלוכלכת ומנוכרת באה לידי ביטוי בסאונד של השירים ובתחושות הלב של כותב השירים. הכאב מאובדן האהבה לצד התקווה התמידית שהיא תחזור, ההתפרקות הגופנית והרגשית של אדם שחווה את הכל ויחד עם זאת עדין יש לו מקום לעוד חיוך ורצון לעוד ועוד נסיונות.

בחלק מהשירים מנגן דיוויד גילמור על הגיטרה ובריאן אינו על הפסנתר או הסינטיסזיר והם מלווים בשלמות מופתית את קולו המעט מחוספס של פרי. שירים כמו me oh my, reason or rhyme, tender is the night הם בלדות קורעות לב של אדם מאמין ומלא ציפיות, אבל בתוך תוכו רוצה להפסיק ולהמעיט עם הציפיות, כל זה הזכיר לי שיר שכתב ת.ס אליוט: "צפי בלא אהבה כי אהבה תהייה אהבת הדבר הלא נכון, קיימת עדין אמונה" בשירים אחרים פרי פונה לגלאם רוק המפורסם של רוקסי מיוזיק. השיר הפותח you can dance הוא יצירת מופת של רוק-דיסקו. בשיר heartache by numbers הוא משתף פעולה עם סולנית הסיזר סיסטרס ובשיר shamless עם גרוב ארמנדה.

בריאן פרי ידוע גם כקאבריסט משובח, בין היתר ידוע הקאבר שלו ל-"בחור קנאי" של ג'ון לנון ואלבומו הקודם היה כולו קאברים לשירים של בוב דילן(מעולה) וגם באלבום הזה הוא מבצע שני שירים שהם לא שלו, אחד מהם של טים באקלי- song to siren שהוא אחד מהקאברים הכי מרגשים של השנה.

זהו אלבום שמנהל שיח עם העבר והווה ועם מעט ראייה אל העתיד, אלבום מרגש ומצמרר לעיתים, אלבום חכם ועשיר ברפרנסים מן המוזיקה, האומנות והשירה. הצלילים בו חדים ומדויקים. אלבום השבוע של מלווה מלכה.

Bryan ferry- Olympia להורדה

מפחד, אלפרד כהן השלישי.