צלתה מרוב מחמתה

 בביתנו הרעוע

גם חשוך, גם מדכדך

מה, זקנה שלי, מדוע

השתתקת בחלונך?

א. ס. פושקין

הקלישאה אומרת, שהיכן שנמצא הלב שם נמצא הבית וזה יכול להיות כל בית רוחני או הגשמי, בחיי זכורים לי בית סבתא והדירה הראשונה של הוריי. אחר כך נדדתי בעול כורחי מדירה לוילה ולדירה… בית בצורתו הגשמית תמיד היה עבורי משהו חשוב לשאוף אליו. גם היום בעודי נודד מדירה שכורה לעוד דירה שכורה, תמיד ניסיתי לשוות לדירות הללו הרגשה של בית, מקום שבו נמצא הלב. תמיד אני מוצא עצמי מתאכזב ומבין שאף דירה ששכרתי עד עכשיו לא הייתה הבית האמיתי שלי. כל דירה ששכרתי או כל דירה שגרתי בה מאז בית סבתא ודירתם הראשונה של הוריי, חשתי כאורח הנוטה ללון. הגוף והנשמה חווים את הקירות הסובבים אותי, אך הלב נמצא במקום אחר, מחכה לי בסבלנות לבית האמיתי שלנו. מרגיש כמו ששר לאונרד כהן: "אני עובר אורח כמו אדם ששותל זרעיו, מחכה לגשם שיבוא". מרגיש כמו ששוהה אני בסוכה.

מוזר המנהג הזה של לשבת בסוכות במהלך החג, אתה חייב לצאת מביתך שלך, מהמבצר אותו בנית בעמל קשה כל השנה ולשבת בסוכה ארעית ורעועה, תחת כנפי השמיים, חשוף ולא מוגן. יתרה מכך אתה מחויב לשבת בסוכה, להתרחק מהבית שלך, אחרי התענית והצום של יום הכיפורים.

לפי הקבלה, ישיבה בסוכה מסמלת את ההתעלות של האדם מעל האגו שלו ומלמדת אותו לתת ולאהוב. הסכך שמשמש גג ומציל את הסוכה מסמל את ההסתרה של נפש האדם הבונה סוכה והמארח בה אנשים. ישיבה בסוכה יוצרת מעין תחושת גלות, של גירוש מהבית שנכפת על האדם על מנת שימשיך את אותו חשבון נפש שעשה ביום הכיפורים. האדם מוותר על מבצרו וביתו, מוותר על האגו שלו, על הלב שלו למען אחרים. ישיבה בסוכה היא למעשה הזדמנות לצאת החוצה מעצמינו ולהביט מהצד אל מבוכי ליבנו. וכן להתעלות על עצמינו מול אחרים והמחלוקות שהיו לנו עמם ולנסות לפתוח דף חדש. הכניסיני תחת כנף כתב חיים נחמן ביאליק וביקש בין היתר לשבת בסוכה מטאפורית שהסכך מגן אך גם מאד חושף מפני קרני השמש העלולים לחדור, מפני אור הלבנה והכוכבים שיכולים לזהור.

בימי החג נוהגים לקרוא את מגילת קהלת, שהרעיון המרכזי שלה הוא שהכל הבל הבלים, הכל כבר נעשה, טקסט מאד פסימי, מאד מייאש ולמרות כל זאת קוראים אותו במהלך החג שבו אמורים לשמוח ולחגוג כביכול. קראתי את קהלת שוב לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה וניסיתי למצוא משהו חיובי בה, מעבר לכך שהקריאה בה תמיד אבל תמיד מכניסה אותי לפרופציות בחיים. עת לבכות ועת לצחוק, עת ספוד ועת לרקוד. חז"ל מסבירים את קריאת קהלת בסוכות כי בין היתר נכתב שם כי האמונה בייעוד של האדם, קרי האמונה באל גורמת לשמחה ולאושר. אבל ייעודו של אדם לא חייב להיות האמונה באל. יש לנו כמה וכמה ייעודים בחיים. יעוד אחד מרכזי וכמה שסובבים אותו. יכול מאד להיות שישיבה בסוכה, לא בתוך הבית המוכר והידוע, תחת כנפי העץ החושפים אותך במעט לשמיים, אבל בו בעת גם מעניקים לך צל והגנה, למעשה מנתקת אותך לכמה ימים כדי שתביט על עצמך מבחוץ, בין אם להיזכר בייעוד שלך, לאלו שמצאו אותו ובין אם לחפש שוב, לנסות להבין כי אחרי הכל, אולי כשאני אמצא את הייעוד שלי אפסיק לגור בסוכות שהן דירות שכורות ואמצא את הבית, איפה שהלב שלי רוצה לחיות.

המושג גירוש, הרחקה מהבית מתקשר בימים אלו לאותו צו של משרד הפנים לגרש 400 ילדי עובדים זרים. אחרי החגים גם יאכפו את הצו הזה ויבצעו אותו ואז נחזה במראה מכוער של 400 ילדים שמצאו את הבית שלהם כאן בישראל, מגורשים לתמיד ולא תהייה להם דרך חזרה. מר אלי ישי, שר הפנים של ישראל, בימים הקרובים אתה ובני משפחתך ואורחיך באשר הם יישבו תחת סוכתך, אותה ציוו עליך לבנות על מנת שתזכור ותחגוג, אבל יותר מהכל תשב בסוכה ותעשה חשבון נפש, תוותר על האגו המנופח שלך ותנסה להבין שמדינת ישראל היא לא "סוכה" בשביל אותם ילדים, היא הבית שלהם, כמו שזה הבית שלך, כמו שאני מנסה שזה יהיה הבית שלי, הם לא עוברי אורח או אורחים, הם בני בית וכמו שכתבתי, הסוכה, היא מקום שמרחיק אותך מביתך ומבצרך על מנת שתוכל להביט מהצד אל תוכך. נאמר על הסוכה כי "צלתה מרוב מחמתה" כלומר בסוכה אמור להיות יותר צל מאשר אור והמשמעות של אמרה זאת, שהאדם מסתיר את האגו שלו ורוצה לצאת ממנו לקראת תכונה של אהבה. מר אלי ישי כבוד שר הפנים אני יודע שזה קשה לחזור בך מהחלטה שכבר קיבלת ונלחמת עליה, אבל נקרתה בך ההזדמנות לפנות לדרך הומאנית ואוהבת יותר, חג סוכות שמח.

לראות את החלום מחלון ביתך ואת העצים מסלונך(מיקסטייפ ארעי אך יציב)

ונפרד עם שעה וארבע דקות של מוזיקה משובחת במיקסטייפ שהכנתי עבורכם. אני מודה, קשה לי מאד לרשום על אסופת שירים, זה לא כמו לכתוב על אלבום או על שיר או על אמן מסוים, יש כאן 15 שירים שכל אחד מהם ריגש אותי בצורה זו אחרת בכל מיני זמנים. במיקסטייפ הנוכחי אפשר למצוא שיר חדש ללהקה שמעולם לא ממש חיבבתי, וויזר אבל איכשהו השיר הזה נגע בי. כרומאו בלהיט אייטיזי הכי משובח ששמעתי מזה זמן רב. קאבר ללהיט של סטון רוזס בשוגייזית. שיר מבריק של ביץ' האוס מהסשיין של אייטיונס. שיר חדש ללויד קול, זמר נשכח מהאיטיז, שיר חדש מתוך אבלום שאני הכי מצפה לו כרגע ללהקה השוודית איירין. שיתוף פעולה בין נגני להקות בירות וארקייד פייר בהרכב שנקרא טים בי ורימקס לשיר שככל הנראה יהיה שיר השנה שלי- Take It In.

אבל שיר השבוע שלי הוא של להקה מסקוטלנד, בל וסבסטיאן, שכבר עושה אינדי פופ כבר שני עשורים ובקרוב יוציא אלבום חדש. השיר הראשון שהם משחררים ממנו נקרא לכתוב על אהבה ואין כותרת יותר מתאימה מהכותרת הזאת להגדיר על מה אני כותב, על מה אני מנסה לכתוב, על מה אני מאמין בו יותר מהכל, על הבלוג הזה בכלל- על לכתוב אהבה. כל שורה בו יכולה להתאים למצב רוחי, אבל הכי הרבה אני אוהב את השורה שמסיימת אותה, שאיכשהו קשורה לאותו סבך עצים של הסוכה, "אתה חייב לראות את החלום מחלונות ביתך ואת העצים בסלונך".

 

בנו לי סוכה, אלפרד כהן השלישי.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס.12 להורדה

  1. Weezer- unspoken
  2. The thermals- only for you
  3. Chromeo- don’t turn the lights on
  4. The raveonettes- I wanna be adored/ stone roses cover
  5. Beach house- white moon
  6. The clientele- jerry
  7. Bell and Sebastian- write about love
  8. Irene- the catcher in the rye
  9. Lloyd cole- like a broken record
  10. Hot chip- take it in/ Osborne remix
  11. Twin shadow- forget
  12. Sufjan stenens- too much
  13. Team B- my papas waltz
  14. The tallest man on earth- like the wheel
  15. Strand of oaks- bonfire  

בגישה קצת שונה

ניסע נסתובב בגלגל ענק

יהיה כה יפה, שנינו נצחק

למעלה למטה, ימינה ושמאל

אל תפחד, אני לא אפול (ישראל יצחקי)

 

שבוע טוב! וגם חג שמח(חג המולד) ויגש זו פרשה עמוסה וטעונה. פרשה שבה יוסף ואחיו מתפייסים, יוסף נפגש עם אביו לאחר זמן רב, פרשה שבה בני ישראל יורדים מארץ ישראל למצרים, מה שקורה לאחר מכן כולם יודעים, היהודים הופכים לעבדים במצרים.

בתכנית הטלויזיה מקבלים שבת של דב אלבוים בערוץ הראשון התייחסו לפרשה בהקשר האקטואלי שלה,  בסוגיית הפליטים והעבודה הזרה, עובדים זרים, זכויות וכד'. בני ישראל דאז הם במידה רבה כמו הפליטים היום ומוזר לי שאלי ישי, בן אדם שבקיא בפרשות השבוע, יותר ממני, מתייחס לפליטים בצורה בה הוא מתייחס.

בני ישראל, ירדו מהארץ בשל רעב כבד ששרר בארץ. רצו לעבוד לפרנסתם ולכשיסתיים הרעב יחזרו לארץ, התכניות השתנו. שבט יעקב, קיבל יחס מועדף מהמשנה למלך, בנו יוסף. יחס שהשתנה לאחר מותו שלו. היהדות תמיד שמה דגשים על החטא ועונשו. וכדאי לאלי ישי ולממשלה שלנו, להתעורר שזה לא יתהפך לנו. שלא נקבל עונש גדול מאותו אלוהים של אותם מאמינים, בעקבות היחס המחפיר שלנו לאותו בני אדם, שעובדים למחייתם שכמו בניו של יעקב, הגיעו לכאן בשל מצב כלכלי קשה בארצם.

 

תסביך אדיפוס

הנושא שהשפיע עליי יותר מכל בעת קריאת הפרשה, הוא המפגש המחודש של יוסף עם אביו, יעקב. מפגש יוסף עם אחיו וההתפייסות איתם. מפגשים עוצמתיים וטעונים, מפגשים של פיוס ותיקון. יעקב שותק ודומע במהלך כל הפגישה המחודשת עם בנו האהוב.

המשפחה מסמלת עבורי משהו עליון, משהו נשגב, ערך חשוב לקיומו של אדם. המשפחה זה הבסיס, העוגן, השורשים של העץ. אולי אני חושב כך משום שהיחסים שלי עם המשפחה שלי מעורערים ולא מוגדרים, יש בי כעס עליהם ובכל פעם שאני מנסה לסלוח או להרפות, קורה איזה משהו ואני חוזר לכעוס ומתרחק, יותר מהכל הייתי רוצה להשלים עם ההורים שלי, האחים שלי, המשפחה שלי. זה לא שאני שונא אותם, ההפך הוא הנכון. הייתי רוצה לגשת אליהם ולחבק.

מצטיירת לי תמונה בראש הזהה לסצנה מהסרט "הפרפר ופעמון הצלילה" של ג'וליאן שנאבל, שבה הגיבור נזכר בפלאשבק בשיחה עם אביו על עניני דיומא ובאותה עת הוא גם מסייע לו להתגלח, אחת מהסצנות המרגשות שראיתי בחיים שלי וגם אולי הסרט שהכי אהבתי לראות בעשור האחרון. התמונה הזו היא משפחה עבורי. ואי אפשר שלא לדמיין מפגש מחודש של נועם שליט עם בנו. מי יודע אולי ואפגש עם המשפחה שלי שוב.

 

 

שוקולד לך ושוקולד גם לך

המאכל האידאלי עבורי לפיוס, הוא לא אחר מאשר השוקולד, אבל שוקולד טוב, איכותי ומריר, כמה שיותר אחוזי קקאו ואם אפשר למלא אותו בכל מיני טעמים מדליקים, כמו תפוז או וניל, או אפילו יין.

שוקולד הוא סיפור אהבה חדש התאהבתי בו לפני כמה שנים ואני אוהב אותו עד סוף העולם. (לשוקולד משמעויות נוספות, עוד אתייחס אליהן בהמשך)

עוגת שוקולד פקאן שפעם עשיתי ליום הולדת, אבל היא הולכת גם לפיוס

מה צריך…

4  חבילות שוקולד מריר(עדיף 70% קקאו ומעלה)

3 חבילות חמאה

4  ביצים

1  כוס סוכר(אפשר להוסיף כף סוכר חום)

1 כוס אגוזי פקאן קלויים(אני קניתי בשוק רגילים חתכתי אותם לחתיכות קטנות קטנות ושמתי בתנור בחום בינוני למשהו כמו שבע דקות, לא יותר) אפשר אגוזי לוז

1 חבילה שוקולד לבן

איך עושים…
ממסים 2 חבילות שוקולד וחבילה וחצי חמאה(לא במיקרוגל(
מפרידים ביצים
בקערה אחת מקציפים חלמונים במהירות נמוכה ומוסיפים בהדרגה סוכר(פה למעשה תיקבע גודלה של העוגה, איך שבא לכם(
מוסיפים לקערה שוקולד ואגוזים וממשיכים להקציף

בקערה אחרת או באותה קערה מקציפים חלבונים במהירות בינונית ועד גבוהה
לאחר מכן שמים את השוקולד עם החלבונים ומקפלים לעיסה אחת
מעבירים לתבנית משומנת או חמאה מכניסים לתנור 180-200 מעלות ל-35-40 דק'

 הציפוי
ממסים את השוקולד והחמאה הנותרים ושופכים על העוגה
מטלטלים העוגה כדי שהציפוי ירד גם לתחתית ולא יישאר רק למעלה
ולבסוף ממסים השוקולד הלבן ואותו שמים למעלה

 

אלבום העשור(הילדים של אבא)

עוזי וויל כתב בהקדמה של ההוצאה המחודשת של היהודי האחרון מאת יורם קניוק כך: " כל חוויה אומנותית עמוקה שנחקקת בזיכרון, קשורה בדרך כלל למשהו. למישהו. המוזיקה שמזכירה לך את אהבת החורף ההוא. הסרט שמזכיר לך את סוף התיכון. וכו' וכו'. אבל היהודי האחרון לא מזכיר לי כלום. הוא מזכיר לי את עצמי קורא את היהודי האחרון." האלבום  long gone since last summer של להקת Irene, מזכיר לי את עצמי מאזין ל-long gone since last summer.

איירין מגיעים משוודיה, מעצמת פופ. מוזר לי להבין איך עד שנות השבעים לא שמעו שם בכלל מוזיקת פופ, עד שבאה להקת אבבא וביצעה מהפך באוזן השוודית וביצירה של המוזיקלית של האומה השוודית, ויתרה מכך הביאה לעולם את הפופ השוודי והמתוק. כיום המצב שונה שוודיה היא מעצמת אינדי פופ.

להקת איירין היא כמו משפחה אחת גדולה היא מונה בין תשעה לעשרה חברים שמנגנים ועושים קולות. לצערי הרב היא לא ממש פועלת היום.

לפעמים אני אמביוולנטי לגבי היחס שלי לאלבום הזה, אני מאמין שכל יצירת אומנות באשר היא צריכה להגיע לכמה שיותר אנשים ואפילו לגעת, אם בשכל ואם בלב והאלבום הזה נגע לי בלב וגם בשכל, אך משום מה לא הגיע ללבותיהם של רבים. נדמה לי שהם נולדו בזמן הלא נכון, אם אבבא התפרסמה בזכות האירווזיון, לאיירין אין שום סיכוי לעשות כך כי התחרות הזאת איבדה מהרלוונטיות שלה.

שירי פופ טובים נמדדים במלודיה פשוטה וממכרת, טקסטים חסרי יומרה, פשוטים אבל כאלו שיש בהם קצת עומק, לשירי פופ טובים יש גישה נאיבית ולא יהירה, הם צריכים להיות מקובלים אצל כולם, נגישים. העיבודים של שירי פופ טובים צריכים להיות מורכבים אבל מבלי שנשים לב לזה. לדעתי כותבי שירי הפופ הטובים ביותר בעולם היו ג'ורג' גרשווין, ג'ון לנון, בני אנדרסון(אבבא) ופול אנקה והשירים של איירין, באלבום הזה, לא נופלים ברמתם של כותבים אלו, הם משתווים אליהם, ממשיכי דרכם. הם שירים פשוטים על אהבה נכזבת, על רגע בלתי נשכח והכל בעיבוד עשיר של קלידים, כלי נשיפה ומיתר. השירים מושרים בשתי קולות של גבר ואישה של נמוך וגבוה והמשחק הזה בין הקולות די מזכיר את את המשחק בקולות מהשירים של אבבא. איירין הם הילדים של אבבא וכל שיר שלהם הוא מפגש אמוציונלי ושיח עמוק איתם. השירים באלבום מוגשים אל המאזינים כמו שוקולד, רצון להמתיק, לאהוב, להתפייס ואפילו קצת להתחכם.

 


קשה להיות רומנטי כשאתה לא יודע מי אתה. חייב לגמגם כשאני לא מוצא את המילים. אנחנו צריכים לרקוד או להתחפר בברים או לתפוס כוכבים נופלים. לפני שהימים יהפכו קרים, תני לתת לך את אוגוסט לה לה לה לה. כשאני אומר שזה לתמיד, בבקשה תאמיני לפחות ללילה אחד. אלו חלק מהמשפטים מתוך השירים שנצורים לי בלב, בשכל, זורמים בכל עורק וריד ונים ויחד עם הצלילים נעים עם החמצן מהלב למוח לכל הגוף.

Irene-Long gone since last summer(2007) להורדה. בבקשה תורידו, חייבים להוריד

איירין בשיר לחג המולד להורדה

ומיקסטייפ מיוחד מחולק לשניים של החמישים השירים שהכי אהבתי בעשור

חלק א להורדה

חלק ב להורדה

 

בשבוע הבא, הפרשה האחרונה של בראשית וסיכום קצר שלי ל-2009

שבוע נפלא וכיפי!

אלפרד כהן, השלישי