חבל ארץ

נדרים סייג לפרישות

רבי עקיבא

 בשירות הצבאי שלי הייתי תקופה קצרה בודק מעברים במחסום ארז, אז, לפני יותר מעשר שנים, עברו עשרות אלפי פלשטינים מעזה כל יום בשתיים וחצי בבוקר לעבודה בישראל. היה גם המעבר הבטוח "מעבר אל אמאל" מעבר של עזתיים לאיו"ש ולהפך. יחידת המעברים של מחסום ארז היו אחראים על הבידוק והרישום של אותם פלשטינים. שוטרי מג"ב שמרו עלינו ואנחנו שמרנו על עצמינו עם שכפ"צ ואם 16. ניצלתי את העובדה שאני נמצא במחסום והחלטתי להביע את עמדותיי הפוליטיות ולכן כתבתי על השכפ"צ שלי מאחורה בטוש אדום-   MAKE LOVE DON'T WAR המגבנ"קים לא אהבו את זה אבל לא הייתה להם ברירה ואלו הפלשטינים שידעו לקרוא אנגלית אהבו את זה מאד. מחסום ארז היה, בין היתר גם המעבר של תיירים מרחבי העולם לרצועת עזה, כשהם ניתקלו בשכפ"צ הם שלפו מצלמה וצילמו ואז גם לחצו את ידי וברכו אותי. באיזשהו שלב נשברתי מהמקום והבנתי שרק אהבה לא מספיקה. צה"ל זיהה את ייאושי וגם את השכפ"צ ושחרר אותי מהיחידה, בדיוק באותו הזמן החלה האינתיפאדה השנייה והמצב בעזה נהייה גרוע יותר וככל שעוברים השנים, מתחזקת התחושה כי "המעבר הבטוח" לעזה כבר לא יהיה קיים( אולי כי לא צריך). אהבה לא מספיקה, אבל היא הבסיס וצריכה להיות העוגן וככל הנראה בחרנו במלחמה.

לשלושה חלקים אפשר לחלק את פרשת השבוע מטות- מסעי( אם כבר צבא) החלק הראשון עוסק בדיני נדרים והפרתם, החלק השני עוסק במלחמת בני ישראל במדיינים והחלק השלישי מסכם את חלוקת הגבולות של השבטים וגם מסכם בקצרה את מסעם של בני ישראל ממצרים, דרך המדבר לארץ המובטחת. הייתי רוצה לנסות לקשר בין נדרים למלחמה, יותר נכון בין נדרים לחוסר הלגיטימציה במלחמה.

כשאנחנו נודרים לעצמינו נדר, או מבטיחים הבטחה אנחנו במובן מסוים מאד מחויבים לקיים אותו או אותה. בספר קהלת אומר לנו שלמה המלך שעדיף להמעיט בנדרים כדי שלא נתחייב יותר מידי, כי מחויבות לקיים את אותו הנדר מצמצמת את מרחב התנועה, אך יש בו, בנדר אלמנטים של מסירות ונאמנות. בחברה בה אנו חיים, הפוסט מודרניסטית מעודדת במובן מסוים, אי מחויבות לערכים מוחלטים ולעקרונות מקודשים, משחררים את עצמינו בכבלי המחויבות והמסירות וזה מתבטא כמעט בכל תחום בחיים, אם בזוגיות ואם בינינו לבין עצמינו, אנחנו הופכים לפחות מחויבים ומסורים לעצמינו, כי התכונה מורגשת מסביבנו היא של שחרור כל מוסכמה או כל נורמה. במידה מסוימת שכחנו להתמסר, שכחנו להיות מחיובים כלפי עצמינו וכלפי הסובבים אותנו.

בצבא מנסים ללמד אותנו מחיובות ומסירות מה הן, כי במלחמה אין ערכים חשובים יותר מאלו, המחויבות למדינה, ליחידה לשאר החיילים ולעצמך, עקרונות אלו מושתתים בכל צבא וצבא באשר הוא. חשבתי לעצמי שאם אותם ערכים ועקרונות היו מושתתים בצבא אחר, צבא השלום נגיד, היו מושתתים למען רעיונות אחרים שהבסיס שלהם הוא לא אחר מאשר אהבה. אהבת הזולת, אהבת האחר, אם היינו מבטיחים לעצמינו ועל אחת כמה וכמה נודרים לעצמינו נדר לאהבה שלנו אל עצמינו ואל הסובבים אותנו, אולי היה טוב יותר ואולי אני ילד או היפי, שחושב אוטופי מידי, שחושב "ג'ון לנוני" מידי, אבל אני כן מאמין שעדיף לעשות אהבה ממלחמה.

הרב דוד הכהן המכונה הנזיר כתב ביומן אישי בזמן מלחמת העולם השנייה: "המלחמה היא נגע צרעת האנושות בדורותינו ובכל הדורות לעולם… הקריאה צריכה לפנות לעמים, להמוני העם ובחיריהם, במאמרים ובספרים לעורר תנועת שלום…" כשחותמים הסכמי שלום שני הצדדים מוותרים אבל יותר מכל מבטיחים אחד לשני לקיים את ההסכם ואיכשהו זה הולך לאיבוד וחבל. המלחמה היא מיותרת, כולם כבר מכירים את כל הקלישאות, אבל הגיע הזמן שנפסיק לוותר לעצמינו ולהתחייב. לפני שנהפוך לעולם קר ומנוכר ללא בריתות ללא נאמנויות והכי חשוב ללא המשכיות או נצחיות. וינסטון צ'רצ'יל נאם לעמו בזמן אותה מלחמה וקרא להתחייב כדי להתקיים ואני ארשה לעצמי להשתמש ברעיון הזה של צ'רצ'יל, לאו דווקא בזמנים של מלחמה, אלא בזמנים כמו זה שלנו, זמנים אפאטיים ואנמיים, כי להתקיים פירושו לצמוח, לפרוח ולהתקדם ולא להיתקע ולא לזוז.

ביהדות, קיים יום בשנה שהאדם יכול להשתחרר מכבלי הבטחותיו ונדריו, זהו יום הכיפורים, השחרור הזה הוא חיוני וחשוב לחיזוק הנפש, כי נפש לכודה וכבולה יכולה למות, אך גם יכולה לכעוס ולזעום ולנקום ולהרוג, אולי בגלל הפחד הזה של נעמוד בהבטחות של עמינו, בגלל הפחד שנגרום נזק לעצמינו ולסובבים אותנו אנחנו מעדפים להיות משוחררים, אבל צריך לזכור ששחרור אינו מקדם והוא רק אמצעי להשגת המטרות שלנו. אין צורך לכבול את עצמינו בחבל עבה שיכול לגרום לנו להתאבד בתלייה, שיכול לגרום לנו לחנוק את הסובבים אותנו, כי יש חבלי אהבה(חברים ומכרים) וחבלי קסם( קשרים אמיצים) וחבלי שינה( חלומות ושאיפות) ואולי ג'ון לנון צדק, עדיף באמת בלי חבלי ארץ.

 החלק הקיצי

גלידה, ימים של קיץ, פעם חשבתי לעשות גלידה ביתית, אך מעולם לא העזתי לנסות, לא בגלל שזה מסובך מידי, שום דבר לא מסובך בכל מה שקשור בעשיית אוכל. אבל גלידה קונים במכולת, בפיצוציה, בסופר, פעם היינו קונים גלידה באוטו גלידה, פעם היו שני סוגים של גלידה שוקולד ווניל, היום יש אין ספור טעמים ואני אוהב את זה, בכל פעם ללקק טעם אחר. אחד השפים ופילוסופי האוכל שאני אוהב בעולם, אייל שני, התבקש להגות גלידה משלו וכמובן שהוא המציא גלידה בטעם עגבנייה, כשראיתי את האייטם בטלוויזיה, ביום למחרת כמו ילד קטן ביקשתי את הגלידה של אייל שני. בכוס קטנה את הגלידה של אייל שני ביקשתי מהמוכרת. היא לא טעימה, אבל יש עוד גלידות.

לסיום, אני רוצה להציג לכם את מיקסטייפ מלווה מלכה מספר תשע, שירים עם המון תשוקה וכמאמר הקלישאה שירים לקיץ. שירים של חוף, ים, אהבה אין סופית, תשוקה, ואופטימיות. פעם אמרו שהכל אני יכול בחופש הגדול, בנתיים גדלנו, אך כל התחושות עדיין איתנו. אנחנו עדין שומעים מוזיקה טובה, אוהבים, הולכים לים( אני באופן אישי לא כל כך ) במיקס טייפ תוכלו למצוא את אריאל פינק, את סיזר סיסטרס, את הדואט של הרוטס עם ג'ואנה ניוסום(אחת המלכות של הבלוג הזה) וגם את סי לו גרין ואת אחד משירי הקיץ שלי- I like של הדיווין קומדי שאותו אני יכול לשמוע בווליום הכי חזק, שהוא מעין האנטיתזה לשיר אשיר בגשם,  איי לייק.

 תקשרו את עצמיכם, אלפרד כהן השלישי.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס. 9 להורדה

  1. Wavves- king of the beach
  2. Admiral radley- sunburn kids
  3. Ariel pink haunted graffiti- bright lit blu sky
  4. Muse- neutron star collision
  5. Scissor sisters- fire with fire
  6. !!!- steady as sidewalk cracks
  7. Ceo- everything is gonna be alright
  8. Big boi(feat. James foxx)- hustle blood
  9. The roots(feat. Joanna newsom)- right on
  10. Cee lo green- Georgia
  11. The divine comedy- I like
  12. Dirty projectors & bjork- on and ever onward
  13. MGMT- I found a whistle
  14. Nina nastasia- this familiar
  15. Janelle monae- babopbyeya

אוהב להיות בבית

מהחלון הגבוה ביותר בביתי

בממחטה לבנה אני מנפנף לשלום

לשירי היוצאים לאנושות

אלברטו קאירו (פרננדו פסואה)

 

בקרוב מאד אני שוב אצטרך לעבור דירה, חוזה השכירות הנוכחי שלי מסתיים והחלטתי שאני רוצה לעבור לדירה אחרת, לשדרג לעבור למקום שיהיה לי נוח יותר. זו תקופה לא נעימה בכלל לחפש דירה שתהייה גם נוחה, גם נעימה וגם במחיר סביר, כזה שלא יעשוק את חשבון הבנק שלך. בימים הקרובים אתמלא בקופסאות קרטון ואארוז את כל חפציי שאספתי במהלך כל שנותיי, הספרים והדיסקים, הכוסות לשתייה חמה, הסיר ומחבט הווק, מחברות מהתיכון, שירים מכיתה ח', חולצות פסים שיצאו מהאופנה, מכנסיים מוכתמות בצבע ועוד כל מיני שטויות, לפעמים זה יכול לקחת שעות כשאתה עובר פריט פריט ונזכר ביום הראשון שהוא הפך לשלך, את כל החוויות שצברת איתו. תמיד, תוך כדי שאני מקפל ואורז, מדמיין לעצמי שהחפצים כועסים עליי שאני מעביר אותם ממקום למקום. כמו שהם כועסים עליי, כך אני כועס על עצמי- אני רוצה בית.

תְּרוּמָה

פרשת תרומה, עוסקת בתכנון ובנית משכן לאלוהים, היכל, מקדש, בית או אוהל, תקראו לזה איך שאתם רוצים. בנוסף, אלוהים מצווה על עם ישראל, מכל אחד ואחד לתת תרומה, כלומר כל עם ישראל צריך להיות שותף בבניית משכנו של האל, כן שהוא שוכן בליבם של כל אלו התורמים. כל אחד יתרום לפי יכולתו כמובן, למעשה האל מכריח את כולם לתרום. לא הבנתי את החובה הזאת של התרומה ואם אין לי איך לתרום, דל ורש אנוכי, למה אני חייב לתרום. הרמב"ם מגדיר את הכפייה הזאת של אלוהים ככלי לעודד את האדם לתרום מרצונו החופשי, כן שהתרומה היא מעשה רם נפש. לא כל כך מקבל את ההסבר של הרמב"ם, אני חושב שתרומה צריכה להיעשות מרצון חופשי. מנגד עומד הפירוש הקדום של המילה תרומה שמגיעה מן השורש ר.ו.ם כלומר דבר שמרימים, מתנה שמעניקים לדבר שלמעלה, זאת אומרת לאלוהים, אבל הוא קיים בכל אחד מאיתנו, לא כן?

הפרשה מתארת לפרטי פרטים מה רוצה אלוהים שיהיה במשכנו ואז מתארת כיצד מבצעים בפועל את תוכניותיו, הוא יורד לדקויות ממש. הקריאה בפרשה גרמה לי לחשוב איך הייתי רוצה לראות את ביתי שלי. ובכן, בית הוא מונח מופשט ובעל פירושים ומשמעויות רבות, רוברט פוסטר כתב: "ביתך הוא המקום כשאתה בא אליו יכניסו אותך" אני חושב כמו אלוהים בפרשה שהבית של כל אחד מאיתנו הוא המקום הכי קדוש בין אם הוא רוחני ובין אם הוא פיזי. אני מרגיש בבית בכל פינה ופינה בעיר תל אביב למרות שלא נולדתי בעיר הזאת, אבל עדין יש בי תחושות של נודד או של חסר בית. בתל אביב אקים את ביתי, אין ספק בכך. אתכנן בקפדנות את ביתי הראשון, לבטח אגור במרכזה של העיר, בבנין קומות-בקומה הרבעית בדירת חמישה חדרים, יהיה לי מטבח ענקי וספריה מלאי בספרי עיון פרוזה ושירה ושלושה ילדים ואישה ומרפסת עם עציצים וחדר מוזיקה. כל אחד צריך בית, העניים, הפלסטינים, המתנחלים, הפליטים כל אחד צריך לתרום למען עצמו להקים מקום שיהיה קדוש עבורו ולחיות בשלום עם הבתים האחרים הסובבים אותו. כשיש לך בית, אפשר לנוח, אפשר ליצור, אפשר להתפלסף, אפשר לבוא אחרי יום מתיש ולהשליך עצמך על כל מקום שתחפוץ, כי זה הבית שלך.

 

סיפורי סבתא

מבחינתה של סבתי, ביתי הוא המקום שבו נולדתי, כלומר באר שבע, היא לא רואה אותי מקים את ביתי במקום שאני חי כעת, כי בית זה המקום שבו נולדים. ביתה תמיד יישאר הבית הערבי בטוניסיה. זה הבית האמיתי שלי, תמיד היא טוענת, שם יש לי את הזיכרונות הכי מתוקים וגם במידה מסוימת גם הכי הרבה טעונים. הזיכרונות של ההורים המנוחים, העבודה הראשונה, הקוסקוס הראשון, האהבה הראשונה, הילד הראשון. טוניס תמיד הייתה הבית שלי, זה המקום הקדוש שלי, כששאלתי מדוע היא מסרבת לטוס לשם, היא תמיד עונה שהיא מפחדת לא לזהות את הבית,לגלות שהוא נהרס, היא מפחדת מעוצמת הרגשות שתתקוף אותה, שמא לא תוכל לעמוד בהן בשל מצבה הבריאותי. סבתא שלי גרה באותו הבית כבר 40 שנה בקומה שלישית בבנין של עמידר בשכונה ד' בב"ש, היא מאד אוהבת את דירתה, הבית שלה הוא רכושה ומהווה עבורה המקום האחרון שלבטח תחייה בו, תחייה בו באמת. סבתא שלי לא מאמינה לתחושות שלי שאני אומר לה שהבית שלי בתל אביב, כי תמיד יכניסו אותי אליה, היא אומרת שזה יעבור לי. אני לא חושב.

 תרומת עגבנייה

יש אנשים בעולם ובארץ שתרמו לי מבלי שהם יודעים בכלל ואני מתכון לאמנים ולטבחים באשר הם, שנתנו לי השראה, החכימו, הצחיקו, תרמו לקופת המוח שלי להתעשר. אחד מהם הוא השף אייל שני שתרם לי את העגבנייה, זאת אומרת תמיד אהבתי לאכול עגבנייה, אבל מאז שאני הכרתי את אייל שני השף, לעגבנייה יש טעם אחר, עשיר ומגוון הרבה יותר והכי חשוב טעים יותר. סידרה חדשה שלו תעלה מחר ביום ראשון ותשודר בערוץ שמונה כל יום בשעה 21:35 אייל שני לימד אותי לאהוב ולהעריך אוכל, ממש לכבד את מה שאני אוכל.להסתכל על העגבנייה אבל באמת להסתכל עליה. עוד לא יצא לי לצפות בסדרה אבל בהחלט מרשה לעצמי להמליץ עליה ומקווה שאייל שני יתרום לכם כמו שתרם לי. הנה כתבה חמודה ששודרה בחדשות 2 ביום חמישי האחרון המקדמת את הסדרה.

 

היכן שמניח את הפלאפון שלי, זהו ביתי

בכל פעם שאני עובר דירה אני מוצא את עצמי חונך אותה בשמיעה אקראית מכל שירי הביטלס באשר הם, המוזיקה של הביטלס כנראה נמצאת בתוך עורי וחשוב לי כנראה שהקירות שמגנות על עורי יבינו עם מי יש להם עסק, אחר כך אני כבר שומע אום כולתום, כדי לבחון את הפתיחות של השכנים החדשים. בדרך לא כל כך מקורית, אבל עם שירים מאוד מקוריים בחרתי לאסוף אותם כך שבכותרת שלהם המילה- home או house מעניינות המשמעיות השונות של המונח הזה- בית, בשירים השונים. שירים שאני מאד אוהב, שכל אחד מהם קדוש לי במידה זו אחרת, הרשו לי לתרום לכם אותם במיקסטייפ ביתי מיוחד

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 5 להורדה

1.Black lips-take me home(back to bonne)

2. Arctic monkeys- still take you home

3. Sons and daughters- house in my head

4.  Franz Ferdinand- come on home

5. Matt & kim- ill take us home

6. Super furry animals0 wherever I lay my phone (that’s my home)

7. Casiotone for the painfully alone- bobby Malone moves home

8. David byrn & brain eno- home

9. Edwyn Collins- home again

10. Adam green- homelife

11. Beach house- home again

12. We were promised jetpacks- this is my house, this is my home

13. Faun fables- house carpenter

14. Lightning dust- take it home

15. The real Tuesday weld- bringing the body back home

16. Okkervil river- listen to otis redding at home during Christmas

17. The week that was- come home

18. The do- when was I last home

19. Coco rosie- houses

20. The 6th– Odette-waltzing me all the way home

21. Explosions in the sky- what do you go home to

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

פוסט ראשון-ויצא לדרך

 28/11/2009

"לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית"

 

ויצא

שבוע טוב! רציתי להתחיל לכתוב מבראשית, אך לא יצא לי כל כך מפאת חוסר זמן ויותר מעצלנות, אבל אני פותח את המלווה מלכה הראשון שלי ב-"ויצא". הפרשה בה יעקב בן יצחק ורבקה בורח מב"ש לחרן.

הפרשה בה הוא חולם חלומות, החלום הראשון בתנ"כ. ויותר מכל מבחינתי, הפרשה בה הוא פוגש את רחל ומתאהב בה במבט ראשון, כמיטב כל סיפורי האהבה באשר הם.

גם אני יצאתי מב"ש כמעט לפני שלוש שנים, זו הייתה סוג של בריחה מההורים, הגעתי לתל אביב מצאתי בית, התאהבתי והתאכזבתי. איכשהו הסיפור של יעקב קשור לזה שלי, אין בו הרבה קווים מקבילים, לא עבדתי 14 שנים בשביל האישה שאהבתי וגם לא אעשה זאת.

 כמו שכבר אמרתי אין הרבה קווים מקבילים. החלום שחולם יעקב מסופר בתחילת הפרשה הוא סוג של התגלות אלוהים אליו ויעקב ירא מחלום זה, כמעט חסר אמונה אבל יותר מהכל הוא מפחד, הוא רוצה לרשת את אביו יצחק ולשלוט בעם היהודי אבל הוא נולד שני אחרי אחיו עשיו, תמיד נלחם על הבכורה.

חלומות, תמיד היו בעיני סוג של תעלומה בעצם לכולם, תמיד ייחסתי להם חשיבות. הסתבכתי ביני לבין עצמי כמנסה לפענח חלום. אנחנו חולמים מספר חלומות בלילה כך טוענים הפסיכואנליטיקנים כבר יותר ממאה שנה, החלומות הם השער אל התת מודע שלנו וגו'. אבל אני רוצה לדבר על החלום בהקשר המוזיקלי שלו, כלומר מוזיקה חלומית, מוזיקה שגורמת לך להרגיש כמו חלום, בין אם הוא טוב ומרכך ובין אם הוא סיוט ומרתיע.

Beach house היא להקה מארה"ב שפועלת מ-2007 הוציאה שני אלבומים, פועלת תחת תת הז'אנר שנקרא פופ חלומי ובינואר הקרוב תוציא את אלבומה השלישי, שבנתיים כבר דלף לרשת לפני שבועיים בערך, כשזה קרה שמעתי אותו שלושה ימים רצופים!! שלושה ימים רצופים!!.

קשה לי לכתוב ביקורת על אלבום שעוד לא יצא באופן רשמית וגם קשה לעשות את זה כשאתה הראשון, אז בחרתי לא לעשות זאת, ניתן למקצוענים ומביני עניין לנתח את האלבום הבאמת יפה שלהם.

 אבל בכל זאת אני אכתוב עליו כמה מילים. אני אתחיל דווקא בשיר מהאלבום הקודם, you come to me שיר שלמעשה מתכתב עם הז'אנר עצמו,  זה שיר אהבה על גבר שמגיע בחלומה של אישה, שלא ממש אוהבת אותו אבל כן רוצה להיות בקרבתו סוג של אהבה אפלטונית.

גם רחל לא ממש אהבה את יעקב פרשנים אומרים. הוא מציב לה תנאים בחלומה, אם אם לא עכשיו אז לא בכלל. וזה הזמן הנכון ואני חושב שהיא לא ממש משתכנעת, הכל בשבילה זה חלום.

לויקטוריה הסולנית יש קול חלומי, אניגמאטי, קצת מרכך וקצת מסתיר. האורגן המינימליסטי וכלי ההקשה שנשמעים מאד נמוך משחקים את כללי המשחק של התת ז'אנר הנפלא הזה.

באלבומם החדש,יש יותר גיטרות אבל גם הן נשמעות נמוך בלו פיי, מלוכלך ולא גמור, הסולנית מנסה את קולה במחוזות שלא ניסתה קודם ולעיתים בשירים מסוימים נשמעת כמו קיית בוש וכמו ניקו האגדיות.השירים יותר מלודיים,יש יותר להיטים משני האלבומים הקודמים.

אלבום כמעט מושלם בעיניי. חלומי. מומלץ.

להורדה- Beach House-Teen Dream

 

למה בלוג?

השבוע במקרה נתקלתי במשהו שכתב אלמוג בהר, משורר שהוציא ספר שירה בשם "חוט מושך מן הלשון" שזה ספרו השני.

"אדם פודה את נפשו במעשים קטנים.בזכרונות שהוא זוכר כשכולם שוכחים, בפצעים שהוא סובל כשכולם שמחים, בשתיקות שהוא שותק כשכולם צוחקים, בחיוכים שהוא מחייך כשכולם שותקים, בסדקים שהוא עוצר כשכולם ממשיכים, בראיות שהוא אוסף כשכולם משליכים, בפתחים שהוא מגלה כשכולם מסתירים, בשכחה שהוא שוכח כשכולם זוכרים, אדם פודה נפשו במעשים הקטנים."

אולי בלוג זה סוג לפדות את הנפש ואולי לא, אבל כן אני מזדהה עם הדברים שכתב אלמוג בהר. כששאלתי עצמי למה בלוג, עניתי בעיקר בשביל הנפש, תחביב ואז מחקתי ועניתי לעצמי שאני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו אותי. אולי בלוג זה באמת סוג של לפדות את הנפש.

ועכשיו לאוכל

תמיד אנחנו זוכרים את הפעם הראשונה, תמיד אני גם דואג לקשט אותה ולהפוך אותה לרומנטית. הפעם הראשונה שאמרתי לעצמי, אני רוצה לבשל הייתה כאשר צפיתי בתכניתו של אייל שני ושל שחר סגל "אוכל למחשבה" אשר שודרה בערוץ 8 באחת התכניות ביקש אייל שני משחר סגל לעשות מרק, אחרי כמה דקות הוא הבין שהוא נכשל והרס את המרק ואז בא אייל אמר לו" זה המרק שלך וזה יהיה טעים ולא הרסת כלום" ומיד הוא הכניס המון פטרוזיליה והמרק יצא מעולה, ככה אני מאמין.

 מאז אני מנסה לבשל ולאפות. הנה מתכון קטן שהמצאתי, ואני קורא לו ברוקולי, ברוקומיני ובשר בקר.

המצרכים:

500 גר' בשר בקר

750 גר' ברוקולי

250 גר' ברוקומיני

3 שיני שום

שמן זית

שמן קנולה

 

למרינדה

כף וחצי סויה

3 כפות קורנפלור

חצי כף שמן קנולה

פלפל שחור

מלח גס

2 כפות חומץ יין לבן

וגם אפשר רוטב בלסמי

 

אופן ההכנה

מאדים את הברוקולי והברקומיני, עד שהם נהיים רכים.מסננים ומניחים בצד.

חותכים הבשר לרצועות דקות דקות. שמים בצד

חותכים קצוץ את שלושת שיני השום

למרינדה:

שמים בקערה 2-3 כפות קורנפלור, 2-3 כפות רוטב סויה ומעט חומץ יין לבן. מלח גס ,שמן זית פלפל שחור ומערבבים עד שנוצרת תערובת צהבהבה, אפשר להוסיף רוטב בלסמי.

מטגנים בשמן קנולה את השום הקצוץ. טובלים השר במרינדה ואז מניחים אותו במחבט, אחרי 10 דקות עד 15 דקות כשדואגים להקפיץ הבשר. מניחים את הברוקולי והברק ומיני לעוד חמש דקות. וזהו.

אפשר להגיש עם אורז מאודה.

פשוט קל וטעים.

 

 סיפורי סבתא

פעם בשבוע אני נוהג לחזור לב"ש ולבקר את סבתי שתחייה, סבתא פורטונה.

שנים שאני נוהג לעשות זאת והשיחות שלי איתה תמיד מגיעות לאותו נושאים והם אוכל,אהבה ופריד אל עטראש היום אחרי שנים, סבתא שלי מסכימה לי שאבשל בעצמי את האוכל שלי ולא אשתי לעתיד, היא אפילו מתייעצת איתי.

 השבוע סבתא  קנתה תבלינים, אבל בגלל שהיא זקנה ולא ממש רואה שכחה איזה תבלינים קנתה היא ביקשה ממני לזהות ולשים בקופסא המתאימה וכך יצא שאני טועם מריח נוגע מציין את שם התבלין וסבתא שלי אחריי מאשרת או לא אבל בעיקר מאושרת. אישור זה סוג של אושר.

בעקבות כך סיפרתי לה סיפור ששמעתי מג'ימי אוליבר באחת התוכניות שלו. הוא סיפר שפעם באנגליה היה מחסור בזהב וביהלומים והגברים, במקום לקנות יהלומים או זהב, קנו תבלינים כדי שיוסיפו לארוחות שהן מבשלות לגברים. זה הקסים אותה הסיפור הזה, זה הזכיר לה שסבא היה זה שקונה את התבלינים וקצת חיזק את הסיפור של ג'יימי אוליבר.

 בזמן האחרון מחירי הזהב מרקיעים שחקים כמאמר הקלישאה.הוא קרוב את לשבור שיאים ולהמשיך לעלות הפרשנים אומרים שזה הזמן הכי טוב לקנות זהב. אני בעד תבלינים.

 

 

שיר השבוע

השבוע יצא אי פי חדש לאחת מהלהקות הכי חשובת בעשור אנימל קולקטיב. השיר הראשון של האי פי fall be kind מתקשר לי לחלומו של יעקב כשהוא ראה סולם הנוגע בשמיים וראה מלאכים עולים ויורדים ואלוהים מבטיח לו את הארץ המובטחת.

 כשהחלום מסתיים במקום להיות מאושר ושמח יעקב חושש וחייו ושואל את עצמו שאלות.

 השיר תקוע לי במוח ולא עוזב אותו. הוא מתחיל בקריאה שאני לא מצליח להבין או לתרגם(עמכם הסליחה) וממשיך בשיר מקסים בפזמון השואל ועונה יחדיו.בשיר תוהה הדובר אם הוא בדרך הנכונה, אם הדרך שהוא בחר היא הנכונה אם הייעוד שלו זה אכן הייעוד שלו והוא מתבלבל ואולי נופל, נשמע מוכר. שיר טוב.

להורדה-Animal Collective-What would I want? Sky

 

 המלחמה על האוכל

בשבוע האחרון נלחמים עלית שטרואס ואסם נגד רשת השיווק שופר סל, מי שלא יודע לשופרסל יש מוצרים משלה, ממרח שוקולד משלה, פסטה משלה וכד'  והם מסתירים את המוצרים של החברות הנ"ל. ביננו אף מהמוצרים לא ממש טעים.

הצחיק אותי מאד אייל שני בתכנית לילה כלכלי בערוץ 10 כשנאלץ לעשות מבחן טעימה ולהשוות בין שני הגופים הענקיים. שימו לב מה הוא אומר על השוקולד.

 

אל  רענן שקד, מכתב קצר

אתמול פורסם ב7 ימים בידיעות אחרונות ראיון שלך עם משה פרץ, כתבת שם שאתה לא אוהב מוזיקה מזרחית וזה בסדר, כתבת שאתה לא מבין את המוזיקה וחושב שכל השירים נשמעים אותו הדבר.

 אחד הדברים הכי מעצבנים אותי, זה כשאומרים שהשירים נשמעים אותו דבר, זה קצת מזלזל ומראה על חוסר בקיאות.

אני מודה גם לא מת על מרבית השירים בז'אנר הזה, אבל במקרה יצא לי לשמוע את אלבומו האחרון של משה פרץ(אחותי מעריצה שלו) וכמוך רענן, לא נפלתי אבל משיר אחד כן,לא רק שנפלתי הוא גם מרגש אותי מאד, כי זה שיר טוב מדבר בשפה של הז'אנר שלו, חסר יומרות, עיבוד טיפה יותר מגוון משאר השירים שמושמעים. שיר אהבה פופי מתוק וקיטשי כמו שזה צריך להיות.

 

אחרון

Stereogum  מפרסם את רשימה של 25 אלבומים שהוא הכי מצפה להם שייצאו ב2010 ואכן רשימה מכובדת ומעוררת ציפייה, אני הייתי מוסיף לרשימה את ארקייד פייר ואת סיגור רוס.

 

בשבוע הבא אאפה עוגה, ואנסה לסכם את העשור שלי במוזיקה, בנתיים תוכלו לעשות את זה במסגרת תוכנית הרדיו האלטרנטיבית הכי טובה שיש היום בסקאלה, הקצה.כל יום ראשון ושלישי מ-22:00 עד 0:00 מוזיקה משובחה.

 

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי