חלום טיול

אני אוהב לטייל, אבל שונא להגיע..

אלברט איינשטיין

 ביום ראשון השבוע נרדמתי לצלילי השיר idiot heart של sunset rubdown המשפט האחרון של השיר אומר: "אני מקווה שתקבר עם זוג נעליים ראוי, כי יש לך עוד הרבה ללכת". באותו לילה חלמתי את אותו חלום מספר פעמים, חלום שגם חזר במהלך השבוע: בכל פעם מצאתי את עצמי עומד באמצע של משהו, בגילאים שונים במקומות שונים בחיים שלי, מגן חובה עד להווה. ככל הנראה תחנות משמעותיות ומשפיעות על חיי. ולפתע מגיחים זוג ידיים שאת בעליהם אני לא מזהה והם אוחזים במסור חשמלי רועש במיוחד המנסר את הרגליים שלי באיטיות ולפני שאני מועד, זוג ידיים אחר מושטים לי קביים ואני מביט ברגליי הקטועות ובדמי הניתז לכל עבר, מבטי מתמקד בעיקר בנייק שנעלתי. אחרי כמה שניות אותו דם מגיע לקביים ומצית בהם אש גדולה המכלה את הקביים ואין לי במה להיאחז יותר ולפני שנשמט מטה ומת, מתעורר ואז נרדם. חולף לו זמן, כנראה זמן של חלומות ואני שוב באותו חלום, רק בגיל ובסיטואציה אחרת ושוב לפני שגופי נשמט, אני כאמור מתעורר. עצוב מהטרגיות של החיים המתבטאת בחלומותיי. כואב את מר גורלי שמתמיד לחזור בכל תחנה ותחנה בזמן הפרטי שלי.

פרשת השבוע- בְּהַר סִינַי היא מהאהובות עלי במקרא כיוון שהיא מעין מסמך המציג משנה חברתית כלכלית מתקדמת במיוחד אפילו לימים אלו, מעין שילוב בין שתי התורות- הסוציאליזים והקפיטליזם. בפרשה ניתנים חוקים כמו איסור בנטילת ריבית בהלוואות, שנת השמיטה ושנת היובל. מסמך הדואג לצדק חברתי ולשוויון, מסמך הדואג לצמצום הפערים החברתיים, מסמך המעודד תחרותיות אבל עם גבולות. הקרקע עלינו אנחנו עומדים, אותה אנו מעבדים, לעולם לא תהייה שלנו. האדונים אותם אנו משרתים לעולם לא יהיו אדוננו. כי בתקופת זמן מוקצבת, כל שנה שביעית, כל 49 שנים נשמטים כל הבעלויות וכל החובות שלנו ומתחילים מהתחלה.

מספרים על עמנואל קאנט שהיה עורך טיול רגלי בכל יום בשעה קבועה לזמן קבוע, התושבים שחפצו בכיוון השעון יכלו לעשות זאת, בזמן שיצא לטיול או שחזר ממנו. ביום היחיד שהוא החמיץ את הטיול הקבוע שלו, התרחשה המהפכה הצרפתית שסיסמתה הייתה "שוויון, חירות ואחווה". אותו קאנט האמין שהחירות האנושית נוצרת מציות טוטאלי לחוקים שהיא יוצרת. הטיול היומי שלו היה אחד מהחוקים הללו. אנושות וחיים חדשים נוצרים מחוסר ציות. קאנט לא יצא לטיול היומי הקבוע שלו, ביום שצרפת והחברה המודרנית הדמוקרטית לא ישכחו, היום שמייצג את הערכים החשובים בחברה המודרנית.

ובכן, גם במקרא דוגלים באותם הערכים ודואגים לקדש אותם ביחידות של זמן, השבת, השמיטה והיובל. יום השבת הוא יום חופש לכל אדם באשר הוא, אם הוא אדון או עבד, אישה או גבר ובשנת השמיטה והיובל מגדילים לעשות, נמחקים כל הפערים על מנת ליצור שיוויון מוחלט וחירות ניתנה לעבדים, לאלו שירדו מנכסיהם ולקרקע והאדמה שמקבלות האנשה וזוכה לתנאים שווים כמו לכל אדם באשר הוא.

נחזור לסיוט שחוויתי בלילות האביביים האחרונים. תחילה סברתי שזהו חלום המבטא את תחושות הכישלון שרובצות בי כעלוקות בעת האחרונה, בכל זמן ומקום שאני נוכח בו, נקטעות רגליי ויתר על כן, דמי שורף את הקביים איתם אני יכול להסתייע להמשיך ללכת. אבל אולי יכולה להיות לסדרת החלומות פרשנות אחרת, הייתי אומר אופטימית יותר, ברוח הפרשה, ברוח השוויון והחירות. יכול להיות מאד שגופי ונפשי צריכים חופש, יכול להיות שצברתי מעין הון שכזה שלא הוגן כלפיי וכלפי הסובבים אותי ואני צריך להרפות, להתחדש, לגלות ולמצוא את עצמי מחדש. יכול להיות שיום אחד אני צריך להפסיק את הטיול "הקאנטי" שלי ולעצור, לא ללכת יותר מידי, או בעצם לקנות זוג נעליים חדש.

Rue Mosnier Decorated with Flags, with a Man on Crutches- Edouard Manet

סיפורי סבתא

השבוע הגיעו לבקר את סבתא שלי נציגים של משרד הביטחון(משפחה שכולה) להתעניין במצבה הבריאותי והכלכלי, מעין ביקורת שגרתית שכזאת ובין היתר הציעו לה למכור את דירתה ולעבור לבית אבות שחלק מעלות השהייה בו תסובסד על יד המשרד. סבתי נבוכה מהצעה כיוון שהיא לא רואה דרך בה היא משתלבת עם שאר הדיירים בבית, היא בקושי יודעת עברית, חולה מאד ואין לה שיניים. אחרי שסיפרה לעצמה את הסיפור הזה וסיפרה אותו לי. היא התנערה מהמבוכה הראשונית שלה והתרגזה מאד מעצם ההצעה, למה שהיא תעזוב את הבית שלה, עליו במשך שנים עבד סבי לקנות אותו. זהו הבית שלהם לנצח. הבנתי את הכעס שלה, אבל ניסיתי להסביר לה שאחרי הכל הבית הזה יעבור למישהו אחר, בטח לאחד מבני המשפחה. אנחנו לו מחזיקים נכסים לנצח, זה מנוגד לטבע. יחד עם זאת, הייתי מעדיף שסבתי לא תעבור לבית אבות מכל סוג שהוא, כי אני יודע שהמבוכה הזאת שלה לא תעבור ולמעשה תשתק ותשעבד אותה עד יום מותה. לכן חוקי השמיטה אינם חלים על סבתי, כן שהם מונעים את חירותה.

שבירתה של התוגה

שילובים של מוזיקה קלאסית או אופרה עם המוזיקה הפופלרית מעולם לא ענינו אותי, כששני העולמות המנוגדים הללו לכאורה נפגשים נוצר דיאלוג שלילי של התנשאות כביכול של הז'אנר העילית כלפי זה הנחות, במקום לשוחח ולחפות על חסרונות אחד של השני. נוצרת יצירה לא אמינה. אלבום השבוע שלי,הוא בכלל לא המקרה, אפילו רחוק מזה.  קבלו את AUSTRA ב- Feel It Break

אוסטרה, היא אלת האור במיתולוגיה הלטבית, כמו כן מקור השם של המדינות אוסטריה ואוסטרליה. אוסטרה הוא גם שם של אי צפוני ביותר קרוב לנורווגיה. למרות מוצאה הלטבי של הסולנית ומנהיגת הלהקה, המוזיקה יותר קרובה לאי הקפוא ,המדכא והאפל, מאשר לאור המקרין חיוניות ומפיץ החיים מהמיתולוגיה.

הסולנית, קייטי סטלמינס ומנהיגת הלהקה שרה אופרה מגיל 10 ובאלבום זה ניכר, אך לא מתנגש לעולם עם הסינת' פופ הכמעט מושלם שלה ושל להקתה. בבלוגספירה משווים את קולה והגשתה לקיית בוש, ניקו ולסולנית של להקת הנייפ השוודית. יש בקולה משהו שמאגד לתוכו את כל המאפיינים של הקולות הנ"ל ויוצר משהו יחודי ואלוהי. קייטי סטלמינס היא המלכה החדשה שלי ואני חולם ללוות אותה.

סדר השירים נערך בצורה כזו שההאזנה להם ברצף תעביר את חווית השבירה, גדיעת איברים כחלק מניסיון לטיפול רפואי שיציל את המצב הטרגי ולבסוף התמוססות מעולם הסמלים של אהבה וזוגיות. משיר לשיר האווירה יותר ויותר קודרת ועצובה ולמרות הכאב שבתכנים, אני מתמסר, מתחבר ומתמלא בסוג של תקווה ומתאהב, אבל את זה כבר אמרתי ואני אחד שמתאהב בקלות.

Lose it הקליפ הרשמי

קשה להתעלם מקולה הדומיננטי של קייטי, השולט במלודיה הפופית/אפלה השאולה מהאייטיז ובטקסטים השבורים של השירים, הכמעט חסרים כל מבנה. היה לי קשה לבחור את השיר הכי טוב באלבום, אבל בחרת ב-רעש(אפשר לתרגם גם כ-רחש) השיר לפני האחרון. הרעש שמפריע לישון, הרעש המטאפורי שמפריע לחיים והופך אותך לנכה, שהופך אותך לאנמי ומרחיק אותך מהחיים. הרעש שמקשה עליך להיאבק, אם בנדודי השינה שמטרידים את המנוחה ואם בסיוטים המפרים את השלווה.

AUSTRA- Feel It Break להורדה

מטייל, אלפרד כהן השלישי.

בקרוב אצלך

בוא בוא חמוד/בוא תיתן נשיקה לדוד

כן תחייך ותגיד/נעים מאד מאד

ואם תבוא לבקר/קנה לו מתנה

בחתונה שלך/בבר מצווה שלך/בברית מילה שלך

הוא ייתן לך מעטפה

קובי אוז

 ושוב "מזל טוב" ושוב "בקרוב אצלך" ושוב נשיקה על הלחי ועוד אחת בלחי השנייה ושוב לחיצת יד ושוב חיוך למצלמה ושוב לסדר את החולצה ולעמוד ישר והאמת די נהניתי והתרגשתי בחתונה של אחי. בזמן החופה שהייתה מוקפדת ומדויקת, ניסיתי להביט בעיני האורחים ולא הצלחתי, ניסיתי להיזכר ברגעים שלי ושל אחי כילדים ולא הצלחתי. התמקדתי באירוע עצמו וליבי לא סטה ממנו כהרגלו. בעודי רושם את השורות הללו הוא לבטח בבית הכנסת עולה לתורה(כן אני קם מוקדם בבוקר גם בשבת) אולי יזרקו עליו גם סוכריות, אני רושם אולי כי אני כבר לא יודע אם עוד עושים את זה בימינו. החל מהשבוע על אחי מוטלת האחריות להקים משפחה ולהיות אחראי עליה, ואחרי שהוא עשה את הצעד הראשון להקמתה יוכל לצעוד אולי אפילו לרוץ בבטחה במסלולים אחרים שסוללים לנו החיים, כי משפחה היא עוגן חשוב ובטוח ומשפחה היא יתרון. בקרוב אצלכם.

פרשת השבוע- אַחֲרֵי מוֹת מחולקת לשלושה חלקים העוסקים, ביום הכיפורים, האיסור של אכילת דם והחלק האחרון עוסק באיסורי עריות בו ארצה לעסוק. הסדרה של איסורי העריות המפורטות בסוף הפרשה, הם חוקים כלליים המחייבים את כל בני האדם כאחד וחוקרים ביולוגיים ירחיבו ויגידו שאלו חוקים החלים על כל הטבע בעולם, שכן אפילו חלזונות או פרחים בעלי שני איברי רבייה יעדיפו להזדווג עם אחרים ולא עם עצמם. רתיעה וגועל אלו שני התחושות המתלוות כאשר אנחנו מעלים על דעתנו לשכב עם אחד או אחת מבני משפחתנו הקרובה. המקרא מדמה את זה לקיא, אם נקיים יחסים וחשוק בבני משפחתנו האדמה תקיא אותנו.

למעשה אלוהים ומשה מנסים להזהיר את העם היהודי החדש מאותו דפוס התנהגות נתעב וטמא של בני העמים שישבו בארץ המובטחת. אלוהים מבטיח להקיא אותם מהאדמה הקדושה על מנת שהעם שלו ישב שם, אך אם ידרדרו לרמת השפל הזאת, לא יחשוש אלוהים לגרש גם את בני עמו.

מצאה חן בעיני הפרשנות של הרמב"ן שטוען בעקבות הפסוקים הללו כי לא עצם כיבוש הארץ ויישובה היא המצווה המוטלת על ישראל, אלא החובה היא לקיים את המצוות. הארץ המובטחת תקיא כל מי שעובר על החוקים, גם אם הם יהודים. למעשה כל המתנחלים, תומכי הרעיון של ארץ ישראל השלמה טועים בבסיס אמונתם. ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה.

סיפורי סבתא

סבתא שלי נישאה לבן דודה לימים הסבא שלי. היה זה נהוג ומקובל שנישואים של בני המשפחה יישארו בגרעין שלה. למרות הסיכונים הגנטיים שיולדו ילדים בעלי מום, חז"ל אפילו מחשיבים נישואין מהסוג הזה כמצווה. וכך על פי המסורת משפחות יהודיות אשכנזיות וספרדיות נהגו לבוא בברית הנישואין בתוך המסגרת המשפחתית המלכודת והבטוחה. סבתא שלי תמיד מספרת שלא היה שום ספק שתתחתן עם סבא שלי, היא גם אהבה אותו באמת. מעטים המקרים הללו, הטבע האנושי מרחיק אותנו מבני משפחתנו, זה באבולוציה שלנו להתאחד עם האחר הרחוק והלא מוכר. אז יש לי מסר לכל הדודות למיניהן שניסו בימים האחרונות לשדך לי עלמות צעירות מבנות המשפחה המורחבת שלנו- לא תודה. וסבתא אני מצטער, זה פשוט לא ילך.

סיפורים יפואיים

מחשבות קיומיות מטרידים את שנתי בלילה אחד והיא נודדת בין הפנטזיות לבין חיי היום יום. ברקע נערים על ברזלים מדברים בטון חסר אחריות שכזה, כל החיים לפניהם, כאילו שאין מחר. לילה טיפוסי ביפו. אלא שהפעם כמה יריות ממכונית חולפת שינתה את המציאות של משפחה אחת. סירנות משטרה ושל האמבולנס יהדהדו בזיכרונות שלהם מעתה והלאה. אדם נהרג על רקע מלחמת כנופיות פשע מנומנמת משהו. השכנים מזהירים שהיא תתעורר בקרוב וזה יהיה קשה מנשוא. ובחדשות, רק ידיעה קטנה בעמודים הפנימיים של העיתון ושל פורטלי אינטרנט מובילים.

פושעים לא הורגים אזרחים שלא מעורבים במלחמות שלהם, יש להם קוד כזה שהם לא מעיזים להפר, החיים והסרטים לימדו אותי את זה, רק שתמיד תהיינה טעויות ואנשים יכולים למות. אני מפחד להיות טעות של עבריינים. רוצה לעבור מכאן, הצהרתי נחרצות. אסעד יו"ר דיירי הבניין הרגיע אותי, בכל מקום יכולים לרצוח ובכלל רוב האנשים כאן טובים. הוא צודק. אסיים את החוזה שזה עתה חידשתי ואחזור לעיר שלי, לתל אביב.

האביב תמיד

ידועות הסיבות למה אנחנו אוהבים שירים מסוימים, הטקסטים שגורמים לנו להזדהות, המטאפורות בטקסטים שעושים לנו הזרה בעולמנו הרגשי והאינטלקטואלי. המלודיות, העיבודים המפתיעים והמגוונים, התזמור, הקול של הזמר או הזמרת, כל הסיבות הללו ידועים לכל אלו שמאזינים למוזיקה.  אלבום החדש של I'm from Barcelona- forever today גורם לי בנוסף לכל התחושות לעיל, גם להרגיש כאילו אני עצמי הייתי באולפן ההקלטות ושר את הפזמון יחד עם כל חברי הלהקה.

29 חברים מונה הלהקה הזאת וכששרים במקהלה מאד קל להרגיש כאילו אתה שם. ריבוי קולות, זה כמו ריבוי דמויות בסיפור, אתה לא מזדהה עם דמות אחת, אלא עם כל הסיפור, אתה חלק ממנו. באלבום הזה ובכל המוזיקה שלהם אתה חלק מאסקפיזם, חלק מאופטימיות בלתי נגמרת, כאילו התחושות האלו שנוטות להידחק הצידה, תופסות את מקומן ומשתלטות לך על סקאלת הרגשות.

קשה מאד לחבר שירים שעוסקים בחיים הטובים ובתקווה בלתי נגמרת, האומנות נוצרת מכאב ברוב המקרים, לכן נוצרת לעיתים סלידה ותחושות גועל עד כדי קיא משירים שעוסקים באהבה פורחת ובניצחון על כל המכשולים, אבל אני חושב ש I'm from Barcelona-  מודעים לכך ומעשירים את הטקסטים שלהם בכלים רבים, כמו תזמורת ממש.

האלבום הקודם שלהם, הכיל 27 שירים כל אחד בסגנון מוזיקלי אחר, של כל אחד מחברי הלהקה(איפה עוד שניים?) במידה רבה זהו אלבום מרתק החושף את ההשפעות המוזיקליות של כל אחד מחברי הלהקה, מפופ, פולק, מטאל, ג'אז ואלקטרוניקה ועוד, אך מנגד הוא אלבום ארוך, מתיש וגם קצת יומרני.הפעם הם חזרו לפופ האינטליגנטי והנוצץ שלהם משני האלבומים הראשונים, לדעתי זהו האלבום השלם והיפה ביותר.


האלבום נפתח בשיר הערצה/הוקרה לצ'רלי פרקר, שלו מייחסים את המצאת הבי בופ והג'אז המודרני והחופשי וכך הלהקה חושפת את מקור ההשפעה המרכזי שלה, את הדרך בה הם מתייחסים למוזיקה- סגנון חושפי עם מלודיות מתוקות. "קדימה! שיר לי שיר בירד" הם שרים(בירד הוא הכינוי של צ'רלי פרקר) I'm from Barcelona  לא עושים ג'אז הם עושים פופ עם אותה אידיאולוגיה שהנחתה את צ'רלי פרקר ביצירותיו, לא פופלרי. מיוחד.

מתחילתו ועד סופו של האלבום המצוין הזה חוויתי כאמור כאילו הייתי אני עצמי חבר בלהקה הזאת ומשיר לשיר נזכרתי בצדדים הטובים שלי, וכמו מגדלור האיר מחדש את היכולות והכישורים שלי ולפני שאתם מקיאים לי המקלדת, אני לא מבלף, באמת כך אני מרגיש. האלבום הזה עושה לי את זה.

I'm From Barcelona- Forever Today להורדה

ו..גם חג שמח, אלפרד כהן השלישי.

כשלים

נולדתי בחצות היום החם

בשכונת פחונים ליד אתר בניה.

מנוף ענק הרעיד את מיטתי

אמר הפקח: תבואי איתי

כדאי שתיולד במקום אחר.

עוף מכאן, לך מכאן, עוף מכאן, לך מכאן,

קום, לך, זוז.

יואן מקקול (תרגום: יובל בן עמי)

 חינה, הוא טקס מסורתי עממי המתקיים ערב החתונה של בני זוג מאורסים שמסמל את המעבר בין חיי יחידים לחיי זוגיות, עיקרו של הטקס מלבד השירים והריקודים הוא מריחת חומר המופק מעלים, צבעו חום אדמדם, על כף היד בצורה עגולה ומטבעית כרמז לצורתו של מטבע, המייצג את השפע. אחי הצעיר מתחתן השבוע ועוד לפני מרחתי אני ושאר בני משפחתי את חומר החינה על כפות ידינו, משולהבים מהשירים המסורתיים ומהאלכוהול הזורם בדמינו חגגנו את המעבר של אחי ובחירת ליבו לחיים של זוגיות וכאמור  ביום חמישי הם יבואו תחת החופה להינשא ולהתחייב אחת לשני.

תחושת השמחה הייתה מהולה בתחושות מבולבלות. בעודי חוגג עם שאר בני משפחתי, חשתי מרוחק ומבודד, אחד שלא שייך למקום ונקרה אליו ממש במקרה. בשיא החגיגה שלפתי את האייפון שלי וצילמתי בוידאו את הטקס המסורתי ובמקום להרגיש שייך, ליבי גבה וחשתי כאנתרופולוג, חוקר תרבויות. יחד עם זאת מרחתי את החינה יחד עם כל הנוכחים, לכאורה יש מכנה משותף, סימן היכר המייצג שייכות לקבוצה, אבל לא. משפחה זה דבר חשוב, אולי הכי חשוב. להרגיש זר בתוך המשפחה שלך זה נורא, אולי הכי נורא.

פרשת השבוע מְּצֹרָע ממשיכה ומציגה לנו מערכת מיצוות של טומאה וטהרה והפעם בני ישראל לומדים איך להתנהג כלפי מצורעים אם הם מגיעים בצורה של בני אדם ואם בצורה דוממת כבגד או בית של אדם, אופן הטיפול בחולה כרוך בהרחקה ובידוד וטקסים של טיהור הנעשים על ידי הכוהנים. המדרשים סבורים כי אין מדובר במצורע הסובל מבעיות ביולוגיות המועברות על ידי חיידקים ונגיפים כמו למשל מחלת הנסן הידועה, אלא מדובר בטומאה שנובעת מעבירות לשון הרע. מצורע שווה ל-"מוציא שם רע".

חז"ל טוענים שהוצאת לשון הרע היא העבירה הנפוצה ביותר בקרב בני אדם-"כולם באבק לשון הרע" הרמח"ל מסביר למה כולם נכשלים בלשון הרע,  מדובר בעוון עדין וקשה מאד לזהותו. הבעיה היא שגם כאשר אדם מזהה עצמו במעשה לשון הרע, הוא לא מבין את חומרת העבירה.

הרמב"ם מסביר צרעת בגדים ובתים כאות אזהרה על התנהגות האדם הכושלת, כלומר אם הוא נכשל בלשון הרע, הוא נענש בצרעת בתים ובגדים. במהלך ההיסטוריה מחלות אחרות תפסו את מקומה של הצרעת והפכו למעין אות אזהרה כמו למשל השחפת או העגבת ובתקופתנו- הסרטן והשיגעון.

למרות שהצרעת, לפי הפרשנים והמדרשים, אינה מחלה ביולוגית, ארצה כן להתעסק בצרעת כמושג גופני המבטא בין היתר, אבל לא רק, תחושות אשם ומצפון מלוכלך. מגיל 12 בערך ועד היום אני סובל ממחלת האקנה, חצ'קונים מופיעים בפניי חדשות לבקרים ואני נלחם עם המחלה הזאת מרבית החיים שלי וניסיתי כמובן את כל המשחות ואנטיביוטיקות למינהן. פרצוף מחוצ'קן מרחיק אנשים ממך כמו אותם מצורעים מימי הביניים.

באותם השנים היחס למצורעים היה אמביוולנטי, צרעת היא מחלה מרתיעה ומרחיקה ובשל חיצוניותה ייחסו לאנשים מצורעים תכונות אופי שליליות כמו למשל מרשע, רגזן ושטוף תאווה. את המצורעים החזיקו בבתים מבודדים, רעשן בישר על נוכחותם, תלאי אדום היה תלוי על דש חולצתם. אך בשל האידיאליזציה של הייסורים ובגלל הסבל האנושי שנגרם, מצורע נחשב הכי קרוב לישועה ולמשיחות.

בימיי בתיכון היו ימים שהסתגרתי בחדר כי לא רציתי להראות את פניי, מי שהיה מחוצ'קן בוודאי מכיר את התחושה.הפצעים על הפנים סימנו את עצמי ומלא בהאשמה עצמית המשכתי לפוצץ את הפצעים כאילו אין מחר. הכתם שהותיר החומר של החינה על כף ידי מבדיל אותי משאר האנשים איתם אני נמצא במגע יומיומי, כמו מצורע, מסומן מתהלך בין הבריות. החינה הזו מסמלת עבורי את אותה בדידות בתוך הקבוצה שלי היא המשפחה ומלקה עצמי על חטא שאולי לא ביצעתי-לא להיות שייך למשפחה שלי. האומנם?

כשלון

צרעת היא בין היתר עונש על כשלון חברתי. ישראל הבית שלי היום היא אחת המדינות המנודות בעולם ומייחסים לה את אותם תוכנות שייחסו למצורע בימי הביניים. מדינה תאוותנית ומרושעת. לפעמים מצורעים הופכים לאנשים מרירים ואנטי חברתיים, דוחים מעליהם כל ביקורת וכל נסיון של התקרבות. כך גם המדינה שלנו, שבטוחה בצדקתה ובלגיטימיות של מהלכיה.

נדמה כי רוחה של לשון הרע מתהלכת בין כל העוסקים בדבר, כתבים בתקשורת על מדינאים ואלו על אזרחים הבוחרים אותם. כשלים של טוהר המידות מוצפים מעלה . כולם מרמים את כולם ומשחיטים את פניה של המדינה. ולא חסרות הדוגמאות: פרשת מימון הטיסות של בנימין נתניהו, השתלטות הקרקעות של יואב גלנט, הקומוניזם החדש של אביגדור ליברמן ועוד ועוד

בימי הביניים למצורעים נאסר להעיד במשפט. בספטמבר צפוי האו"ם להכיר בפלשטין כמדינה ולישראל לא תהיה הזכות להגיב, אלא רק לקבל את ההחלטה. נכשלנו כחברה ששמה על דגלה את המוסר והצדק כערכים עליוניים. הכישלון של המדינה שלנו, הוא הכישלון של כולנו, לא אחת אני שומע תגובות אינטואיטיביות של לקום וללכת, לעזוב ולחיות במקום אחר. לנתק את הקשר הביולוגי, שורשי ומסורתי מהמדינה הזו.

אני תמיד מבטל אמירות מהסוג הזה, אני רואה את עצמי כפטריוט ואוהב הארץ, אך יחד עם זאת, אני בעצמי קמתי והלכתי ואני חי במקום אחר, ניתקתי במידה רבה את הקשר השורשי והמסורתי שלי עם המשפחה שלי. נכשלתי.

סיפורי סבתא

סבתא שלי תמיד הייתה מכינה את החינה, אני זוכר אנשים זרים מבקשים ממנה להכין את החינה. היא הייתה מומחית להכנת חינה. היא לא מכינה אותה יותר, לאלמנות אסור להכין אותה. סבתא לא יודעת להסביר למה לאלמנות אסור, הסברתי לה שאולי בגלל שראשי התיבות של המילה חינה מייצגות את שלוש המצוות של האישה. ח- הפרשת חלה. נ- נידה. ה- הדלקת נר לשבת. ורק אישה שיכולה למלא את שלוש המצוות הללו יכול להכין אותה. סבתא קיבלה את ההסבר המלומד שלמדתי מהויקפדיה.

לסבתא שלי יש אחות שחיה בצרפת, אינס שמה. לפני שנים באחד הביקורים שלה, העירה לה על הפצעים הרבים שעל פניי, מכיוון שאינני דובר צרפתית הבנתי מהבעות פניה שהיא מודאגת ביותר, כאילו חליתי במחלה סופנית כלשהי. סבתא ענתה לה שאני מטפל "במחלה" ואין צורך לדאוג כל כך. אכן טיפלתי בה. אצל סבתא אני הבן אדם הכי לא מצורע בעולם.

גבולות מדינה

אחד השחקנים שאני הכי אוהב, מתיה אלאמריק הגיע לביקור בישראל ובאחד הראיונות שלו אמר שהוא היה רוצה לשמוע יותר מוזיקה, לקרוא יותר ספרים ולראות יותר סרטים. זה די דומה למאבק שאני מנהל ביום יום, למרות שמוזיקה אני תמיד שומע. השבוע לא הגעתי לסיפוק, למצוא את הזמן להתרגש משיר. ובכל זאת, הצלחתי לאסוף שעה של מוזיקה טובה.

אלבומים חדשים לטי וי און דה רדיו, פליט פוקסס, פנדה בר, קאס מקומבס וארכיטקטורה בהלנסיקי. אלבומי בכורה לג'ימי וון המשתייך לזרם הלאבסטפ החדש. דירטי ביצ'ס עושה את זה מלוכלך וטוב. ועוד…

מיקסטייפ מלווה מלכה מס.22 להורדה 

שיר השבוע שלי

אלפרד כהן, השלישי.

רשימת השירים המלאה

  1. Holy ghost!- do it again
  2. Architecture in Helsinki- escapee
  3. Acid house kings- heaven knows I miss him now
  4. I'm from Barcelona- can see miles
  5. TV on the radio- keep your heart
  6. Lost tribe- forever alex
  7. Crystal stilts- flying into the sun
  8. Hunx and his punx- too young to be in love
  9. Dirty beaches- lord knows best
  10. The weeknd- wicked games
  11. Jamie woon- shoulda
  12. Apparat-ash/black veil
  13. Panda bear- you can count on me
  14. Fleet foxes- grown ocean
  15. Cass mcCombs- country line

800 מילים

לעד לא תכנסו בשערי שמים.

הנה אקח אתכם מכאן אל חוף מנגד,

אל כפור ולהבות, אל אפלת הנצח

דנטה

באביב שנת 1999 כיתה י"ב, התחלנו אני וחברי לעבוד על פרויקט הגמר שלנו לבגרות בקולנוע. אני זוכר שרצינו לביים סרט דוקומנטרי על מנהל בית סוהר כלשהו, ולהתלוות לחיי היום יום שלו ולבחון דרך עדשת המצלמה של שני תיכוניסטים את חייו הנעים בין השפיות והנורמליות(משפחה) לצד עוולות ופושעים(עבודה). כשלא עלה בידנו לצלם את הרעיון הזה ואני לא זוכר למה, העליתי מתוך ייאוש לצלם סרט עלי, כן שבאותם ימים(יש לומר חודשים) רציתי להוציא רישיון נהיגה ונכשלתי בכל מבחני הנהיגה שניגשתי אליהם. הצעתי הייתה לעשות מעין סרט מסע לקראת הטסט השמיני. חברי שדרג את הרעיון והציע לעשות סרט מבוים על בסיס תסריט עם דיאלוגים ומונולוגים שרק הטסט עצמו, באמת יקרה. "שמונה" היה שמו של פרויקט הגמר של רועי צרפתי ושלי. דרך אגב נכשלתי גם בטסט הזה ורק אחרי הטסט העשירי קיבלתי רישיון נהיגה.

פרשת שְּׁמִינִי היא אחת מהפרשות האהובות עליי, כי עוסקת בשני סיפורים ונושאים שתמיד יעסיקו אותי. היא מתחילה ביום שמיני של חגיגות חנוכת המשכן והתחלה של עבודות המשכן היומיומיות, אלא שאת השמחה והתרוממות הרוח של תחילת עבודות הקדושה של המשכן, הורס אירוע אחד נתון לאין ספור פרשניות. בניו של אהרון חשים צורך עז להביע את אמונותם ומעלים מקטורת, שמכונה "אש זרה". אלוהים מעניש אותם ושורף את גופם(הנשמות, לפי הקבלה עדין חיות), בניו של אהרון מתים לעינו והוא שותק ונידום, אפשר לומר בהלם. משה מורה לקבור אותם. ואוסר על אהרון הכהן אביהם להתאבל.

החלק השני של הפרשה מעניין אף הוא ומעלה רשימה של מה מותר ומה אסור לאכול, אלו חיות אפשר לאכול ואלו לא. ג'ירפה כן וחזיר לא. מי מעלה גירה ומי לא מפריס פרסה. מאכלים למיניהן תמיד העסיקו את היהודים לאורך כל הדורות ובמיוחד האיסור של לאכול חזיר. לצד כל זה ישנה גישה שאומרת שאסור לאכול בשר בכלל. הרב קוק מסביר שצמחונות היא המצב האידיאלי של האדם המאמין והיהודי בפרט, הוא שואל, איך יכול לעלות על הדעת שבן אדם שהוא רחום מיסודו יכול לשפוך דמו של בעל חיים. שאל ומעסיק אותי מאד בימים אלו. חושב להפוך לצמחוני.

שמונה

למרות שהנושא המרכזי של הפרשה השבוע הוא חטאם כביכול של בני אהרון. חצובה בתודעה של היהודית, דווקא סדרת החוקים על מאכלי בשר למיניהם. ולכן אשאיר את האוכל לפעם אחרת ואעסוק בקצרה בסיפור המרכזי והמוזר הזה. האש הזרה של בני אהרון ביום השמיני של חגיגות חנוכת המשכן לקחה אותי לסרטו של פדריקו שמונה וחצי, כן בגלל המספר, אבל לא רק, מצאתי דברים משיקים.

מספרים הפרשנים שבמשך שבעת ימי חנוכת המשכן חקרו בניו של אהרון את אמונותם כלפי אלוהים והכינו עצמם נפשית לפגישה איתו. וביום השמיני נכנסו למקום הרוחני הרם ביותר, מקום שאסור להיכנס אליו, גתה כינה את זה שיכורי אלוהים. הם חטאו בפרפקציוניזם יתר ופעלו מתוך נרקיסיסטיות. אנחנו לא צריכים לדעת את הכל.

פדריקו פליני עושה מהלך זהה, הוא ביים שבעה סרטים וחצי( 7 פיצ'רים ו2 קצרים) בהם חקר את עצמו ואת החברה בה הוא חי ובסרט השמונה וחצי שלי הוא מוצא לנכון לבטא את החקירה העצמית הזאת כאמן ומביים סרט על בימאי שנמצא באמצע התהליך של עשיית סרט שנמצא במשבר אישי ויצירתי. פדריקו פליני מנסה להגיע למקום הזה הגבוה ביותר באמונה שלו לאומנות ולקולנוע בפרט, הוא חוקר את עצמו ואת ההשפעות שלו, את היכולות שלו כאדם וכבימאי, במידה רבה של נרקיסיזם. לעומת בניו של אהרון, הדמות בסרט שמייצגת את פליני עוצרת בדיוק בזמן לפני הכניסה למקום האסור הזה ומתחברת לעצמה והודפת את כל השאר. (הבימאי לא מקשיב לתסריטאי האינטלקטואלי שלו) ופותרת את המשבר היצירתי.

נכון, זהו פרדוקס, אנחנו לא צריכים לדעת יותר מידי, אבל כן צריכים להמשיך להתפתח, לגלות וללמוד דברים חדשים, הפרדוקס הזה יוצר משבר, לרוב זהו משבר שתוצאותיו חיוביות ולפעמים אנחנו שורפים את עצמינו. אני לא ממש יודע איך להתהלך ולנוע בין המהות להתהוות, אבל תמיד מנסה.

סיפורי סבתא

הימים הם ימים לפני פסח, בבית סבתא מתייצבת מנקה פעמיים בשבוע לסייע לסבתי בעבודות הניקיון. פסח זה לא היה כמו פעם מתלוננת. אבל היה משהו נוסף. סבתי העלתה בפניי מחשבה שמציקה לה בימים האחרונים: אין בכוחה עוד לנקות את קברם של בעלה ובנה זיכרונם לברכה והיא חשה שהם מטונפים ודורשים ניקיון מידי. אם הייתי מציע את עצמי לנקות את הקברים, סבתא הייתה צוחקת וחושבת שמדובר בעוד אחת מהבדיחות שלי. ככהן אני לא יכול לדרוך בבתי קברות. סבתא לא יודעת שבמהלך חיי דרכתי לא אחת בבתי קברות במקרים מצערים וקשים. חשתי צורך לעזור ולכן העלתי את הנושא לסדר היום של המשפחה שמייד הפכה רועשת למצוא פתרון. לבסוף אחותי התנדבה לעלות לקברים של סבא ושל דוד אלפרד ז"ל וניקתה את הקברים. סבתא חשה בטוב. אבל כל הזמן הזה רציתי לספר לה שאני כן דורך בבתי קברות וכל הזמן הזה גם התאפקתי. עד מתי אוכל להסתיר את זהותי האמיתית בפניה, ככל הנראה עד יום מותה(שתבדל לחיים ארוכים).

Among the fakes you knew the pains

זוהי עת שאני מוצא את עצמי מתקשה להתרגש עד הסוף ממוזיקה, יתכן חשבתי לעצמי, מאחר שאינני נמצא בסערת רגשות כלשהי, המילים והמלודיה של השירים בתקופה האחרונה אינם מייצגים שום דבר שהוא שלי. יחד עם זאת, אומנות ומוזיקה בפרט הם הדברים שאני הכי מאמין בהם בעולם. מושגי האמונה שלי נעים סביב השירים והסרטים והסיפורים.

זוהי עת שאני לא מרגיש באמת שייך לשירים שאני אוהב לשמוע, קצת מרוחק ולא מבין, פחות מזדהה, למרות שיש עם מה. אבל כן שומע אותם ביום יום ונהנה במיוחד. קצת מזויף לי וקצת אמיתי. שיר השבוע שלי מדבר על הזה והוא מאלבומם החדש והמצוין של the pain of being pure at heart

עוד במיקסטייפ השיר הכי טוב של הסטרוקס באלבום החדש והחלש שלהם ואפילו בריטני ספירס שב- 1999 הייתה למלכת הפופ מאז קרו הרבה דברים והשנה היא חוזרת לעצמה באלבום פופ אינטליגנטי במיוחד.

פט שופ בויז האהובים כותבים מוזיקה לבלט, אקרליקס הם צמד שעושה אינדי פופ מתקתק במיוחד. ארט ברוט מוציאים אלבום חדש במאי והוא כבר דלף לרשת ואין לי עדין דעה מגובשת עליו, אני רק יודע שהפעם ההפקה של בלאק פרנסיס(פיקסיז) ניכרת ביותר.

הסינגל הראשון של אוקריבל ריבר ממש מעולה וממלא אותי בציפיות לקראת האלבום החדש ואלכסיס טיילור(הוט צ'יפ) בפרויקט צד מלא נשמה לבנה, באלבום מלא פוטנציאל. תורידו ותקשיבו.

אלפרד כהן, השלישי

מיקסטייפ מלווה מלכה מס.21 להורדה

 

רשימת השירים

  1. The pain of being pure at heart- belong
  2. The vaccines- wolf park
  3. The strokes- machu picchu
  4. Metronomy- the look
  5. Austra- lose it
  6. Ponytail- easy peasy
  7. Britney spears- hold it against me
  8. Adventure- feels like heaven
  9. Pet shop boys- the competition
  10. Acrylics- molly's vertigo
  11. Okkervil river- wake and be fine
  12. Art brut- sealand
  13. Bibio- excuses
  14. About group- lay me down
  15. Bill Callahan- baby's breath

 

האשם תמיד

קיימת הנאה בהאשמה עצמית. מרגע שהאשמנו את עצמנו נדמה לנו כי לזולתנו אין עוד זכות להאשימנו.

אוסקר ויילד

 אין לי זמן להיות בדיכאון, אני צריך לשטוף כלים, להכניס את הבגדים למכונה, להוציא אותם לתלות אותם ולקפל אותם בחזרה לארון. אין לי זמן לחלום אני צריך ללכת לסופר לקנות מצרכים, להכין ארוחת צהריים, לאפות עוגה. אין לי זמן להודות באשמה, אני צריך לצחצח שיניים, להתקלח, לסדר את הזקן לבחור בגדים ללכת לעבודה. אני לא זוכר מי בדיוק אמר את זה לאנשים במעמד מסוים לא יכולים ליצור לעצמם חיים עם מאפיינים של דרמה ולכן הם רואים סרטים או עוקבים אחר החדשות.

אין לי זמן לפנטז אני צריך ללכת לדואר לשלם החשבונות, לבית מרקחת לקנות כדורים נגד כאבי ראש. אין לי זמן להרגיש אשם אני צריך לתקן את הפנצ'ר בגלגל של האופניים, לבחור מתנה ליום הולדת של מכר. ולמרות כל זאת אני יודע שהחיים לא יכולים להיות רצופים מהלכי עלילה והנפש לפעמים מעדיפה להתייצב במקום להתהפך. אבל משהו מעיק על מצפוני וכן הייתי רוצה להיות בדיכאון לפחות ליום אחד.

וַיִּקְרָא, הספר השלישי מבין חמשת חומשי התורה הוא ספר מקצועי המתאר את מלאכת הקרבת קורבנות והמזבח באוהל המשכן ולימים בבית המקדש. מנהגים קדומים שהיו נהוגים באותם זמנים וכיום הם אינם רלוונטיים ולא מחוברים למציאות. הפרשה מסודרת בצורה דיכוטומית של החטא ועונשו. ביצעת עבירה כלשהי עליך לשלם ולשחוט איזו חיה ולהקריב אותה לאלוהים וזאת מבלי לסלף את הרעיון של הקרבת הקורבן, מבלי להפוך אותו לאמצעי מאגי או מכני.

הייתה תקופה בהיסטוריה שתחושות אשם של אדם פרטי או חברה היו כנירוזה ממש, הפרעה פסיכולוגית באישיות של אדם מהרחוב או של מדינה. תחושות אשמה כחלק מהכרה קיומית. לעיתים מרגישים אשמים גם אם לא עשינו שום דבר רע, אבל היום המנגנון הזה של המצפון הפך לשחוק ובלתי מאיים. יש בינינו הרבה אנשים רעים שלא מרגישים אשמים וזאת למרות שיש להם את כל הזמן להרגיש כאלו. הם לעומתי, במעמד אחר שלא צריך לשטוף כלים או לשלם חשבונות בדואר.

אז נכון שלשחוט חיה זה אקט חשוך ופרימיטיבי, אך הצורך הפילוסופי/ חברתי שבמעשה הזה רלוונטי מתמיד. לפעמים אנחנו שוכחים את המשמעות הפנימית של הדברים כשאנחנו משליכים עליהם את מימד הזמן.

the guilt of the artist

מתי בפעם האחרונה שמעתם מישהו אומר אני אשם ומתחרט על מעשיו ועל כך אני צריך להיענש ולהיטהר, אבל כשהוא באמת מתכוון לכך ומאחורי הדברים הללו לא עומדים אינטרסים פוליטיים וזו לא הפרעה פסיכוטית נרקיסיסטית. לפי הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית אני אמור לדאוג, מי שמבקש לברוח מאשמה קיומית, חיים חסרי משמעות ושטחיים ימצא את עצמו מפתח אשמה נירוטית הגורמת לתחושה כי קיומו של האדם בעולם שקרי והוא עשוי להתאבד. אני דואג כי החברה שלנו כרגע בורחת מהאשמה הקיומית, האם אנחנו בדרך לסוף?!

לסיכום, אזכיר שבפרשה הזאת מתוארים שורה של חטאים ומעשים רעים שעליהם יש להיענש ואז לשחוט חייה ולהעלות אותה למזבח והמקרא לא פוסח על המנהיגים אותם הוא מכנה נשיאים או כוהנים, הוא שם אותם בראש הרשימה ומדגיש אותם יותר. כי הם אולי יותר מכולם תמיד צריכים להרגיש אשמים.

סיפורי סבתא

סבתי היא חברת ילדותי

האהובה עלי ביותר..

(מתוך רובינזון מאת אורהן ולי קניק)

למרות שהיא לא אשמה בכלום, סבתא שלי תמיד תצהיר שהיא האשמה בכל מצב שהסתבך, בהתחלה חשבתי שזה סוג של לקחת אחריות. ככל שעבר הזמן הבנתי שסבתא שלי ברוב המקרים לא אשמה בכלל, את המקרים הבודדים שהיא כן, לדעתה אי אפשר לתקן, "הכל משמים" היא אומרת ואותי זה מרגיז. סבתא שלי כמו כל אדם טעתה במהלך חייה בכל מיני בחירות או מהלכים שעשתה, אבל אפשר לתקן. את זה סבתא שלי לא מכירה לא לימדו אותה. צריך להיענש זה נכון והכרחי אבל אחרי העונש מגיע עוד שלב, שבו מתחילים מחדש. אם סבתא שלי הייתה יודעת לקרוא, הייתי נותן לה לקרוא את החטא ועונשו של דוסטויבסקי שבו הגיבור רסקולניקוב למד שהוא חטא ויותר מכל שאפשר להתחיל את הכל מחדש. במרומי גילה ומנסיבות מחלתה סבתא שלי אפילו לא מוכנה להקשיב לי ואני לא מאשים אותה בכלל.

אשמות מתוקות

כתבתי על זה בעבר והפעם אני מפרט יותר: בשנת 2003 התחלתי דיאטה, שקלתי אז 140 ק"ג כעבור שנה הורדתי 40 קילו ואחרי עוד חצי שנה הורדתי עוד 5 ק"ג ומאז חיי הם סוג של מלחמה כשבתקופות מסוימות אני מעלה 10 קילו ובתקופות אחרות אני מוריד אותם, משחק עם הגוף שלי. וכל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את תחושות האשמה שתוקפות אותך באותו רגע שאתה דופק שוקולד בלי חשבון ואז ממש אחר כך מזמין פיצה והכל נהרס ואחרי שלכאורה שבעים, מציפים את הנפש מלבד אותם רגשות אשם, כי אליהם מצטרפים רגשות של שנאה עצמית קיומית ואתה מפחד להביט במראה, מפחד להתלבש ומפחד לצאת החוצה. אחרי כל כך הרבה שנים של דיאטות אפשר להגיד שגיליתי את הסוד- איך לא להרגיש אשמים כשמפרים את חוקי הדיאטה. יום אחד בשבוע אני מרשה לעצמי ולא חונק את עצמי ברגשות אשם ואם בשאר הימים בא לי שוקולד אני מתחלק איתו עם הסובבים כך שלפעמים נשארה לי רק קובייה אחת וזו בכלל לא מזיקה, היא אפילו מועילה.

אף אחד לא מכיר אותי בבית

אז מה במיקסטייפ הפעם? שיר חדש לאלבו שדי חוזרים על עצמם. קולד קייב האמריקנים ממשיכים להוכיח ששנות השמונים עדיין כאן, אחריהם ריינבאו ארביה משוחחים עם הפופ השוודי של הנייפ. הזמרות אנה קאלבי וליקה לי מתחרות מבלי שהן יודעות על הלב שלי ושיר קטן צנוע ומרגש של אלכס טרנר סולן הארקטיק מנקיז ועוד ועוד. תורידו זה בחינם. שעה של מוזיקה טובה, בהתחייבות.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס.20 להורדה

שיר השבוע שלי

רשימת השירים

  1. Cold cave- confetti
  2. Rainbow arebia- nothing gonna be undone
  3. Lykke li- Jerome
  4.  Mind spiders- don't let her go
  5. Sweet thing- change of seasons
  6. Telekinesis- I cannot love you
  7. Xylos- not enough
  8. Here we go magic- hands in the sky
  9. Kurt vile- society is my friend
  10. East river pipe- backroom deals
  11. Ethan gold- they turned away
  12. Alex turner- stuck on the puzzle
  13. Anne calvi- no more words
  14. Noah and the whale- old joy
  15. Elbow- lippy kids

 

קונקרטיזציה של האמונה

אל תגידי שתבואי, אם את לא

אני צריך חום אנושי

אל תזכירי לי כמה את יפה

אני ישן כמו כלב על הרצפה

איך אני פוחד להיות בכלא או עיוור

נועם רותם


 

 בקומה שלישית בבניין בו אני עובד נמצא בית הספר למשחק של ענת ברזילי. השבוע באחת מהפסקות הקפה המעטות שלי, הבחנתי בזוג סטודנטים למשחק בחור ובחורה עושים חזרה לתרגיל של אחד משיעורי המשחק שלהם. לא הצלחתי לזהות את הדיאלוג אבל הסצנה עסקה באהבה באמונה וככל הנראה גם בבגידה. לכמה רגעים מצאתי את עצמי מציץ ומצוטט באותם סטודנטים למשחק, אולי זה היה יופייה של הבחורה שמשך את תשומת ליבי, אולי זה היה הטקסט הלא מוכר- מוכר, בכל אופן הבטתי בהם בתשומת לב מלאה. הרגע שאני הכי זוכר מאותו מאורע יומיומי בבניין שלנו, היה הרגע שבו הסטודנט למשחק הרים את ידו ובאמצעות כפה נגע בלחייה של הסטודנטית למשחק. איכשהו חשתי בצורה מסוימת את חום כף היד המלטפת את הלחי, חשתי בזיכרון שלי,שכמו שעלה מן האוב ויותר מאשר חשתי, הבנתי כמה זה חסר לי, אותו חום אנושי, אותו מגע פיזי.

פרשת תְּרוּמָה נפתחת בבקשת אלוהים מעמו לתרום ככל שהם יכולים לבניית מאהל שישמש עבורו משכן/בית, אלוהים אמנם נמצא בכל מקום, אבל הוא גם היה רוצה שיהיה לו בית לחזור אחרי שהוא מסתובב בעולם ויתרה מכך שלכל מי שמאמין בו יהיה שותף בבניית הבית וירגיש שזה גם הבית שלו. אלוהים נענה לצרכים הפסיכולוגיים המהותיים של כל אדם באשר הוא, התשוקה והיצר למשהו מוחשי. לראות, להריח, לשמוע, לחוש את הדבר הזה שנקרא אלוהים, שנקרא אמונה, לגעת בו ממש. אלכסנדר קוז'ב אמר במבוא להבנת הגל:"מעצם ישות האדם, הישות המודעת לעצמה, משתמעת התשוקה, התשוקה גלומה בישות מלכתחילה" כולנו רוצים להרגיש.

ואז מגיעה סדרה ארוכה של פסוקים המתארים בפרטי פרטים מדויקים של אלוהים המדריך את  משה איך וכיצד יש לבנות את אותו משכן. אותו משה יעביר את ההוראות המדוקדקות לאמן העל בצלאל בן אורי בהמשך הסיפור. כשניגשתי לפרשה של השבוע הבנתי תחילה שחשוב מאד שיהיה בית לכל אחד וחשוב אף יותר לתכנן אותו ולדעת כיצד הוא יראה. ניסיתי לבנות לעצמי את בית חלומותיי באותה צורה שבה אלוהים מדריך את משה ונתקלתי בקשיים שהפתיעו אותי מאד. תהיתי ביני לבין עצמי מדוע אין בדמיון שלי הכוח ליצור תכנית מפורטת לבית האידיאלי שלי. אחרי שמצאתי את עצמי מביט בטיוטות שיצרתי לעצמי, הבנתי שמשהו ככל הנראה חסר בי וחסר לי אותו צורך או תשוקה ותאווה לתחושה. אם אתה לא רוצה לגעת לא תוכל לבנות, אם אין לך את הרצון לחוש, לא תוכל ליצור. המחשבה הזאת דיכאה אותי לכמה ימים.

אייזיק ניוטון היה מבין המדענים שמדדו את המידות של אותו משכן ומצאו כי מדובר בדבר מאד קטן לימים ייבנו בתי מקדש מפוארים, אבל אותו משכן/בית שאלוהים תכנן ורצה, היה ממש קטן, בהקשר הזה נתקלתי בפתגם של חז"ל שאומר, שאם האהבה עזה, בני הזוג יכולים לשכב על חודה של חרב ואם האהבה פסקה מלהיות עזה, הרי גם מיטה רחבה, תהיה צרה בשביל שניהם. הפתגם הזה בא לבאר ולהסביר שלא משנה הגודל. משהו שאני באופן אישי, שכחתי, אני חייב לציין. כן נזכרתי בפעמים הראשונות ששכבתי לישון עם מישהי זרה, לא הצלחתי להירדם כל הלילה, כי פחדתי שהיא תיגע בי, נרתעתי מזה שהיא לקחה נתח מין המיטה. הפתגם הזה של חז"ל תקף גם מההיבט החברתי שלו, כלומר הפכנו להיות חברה של אנשים מרוחקים ומפחדים מקרבה או מגע, כאילו שאין מספיק מקום לכולם, מאוימים שמא מישהו אחר יתפוס את מקומנו ויכריז על עצמאותו בשטח הפרטי שלנו ואולי זה רק אצלי, אולי.

מאז ועד היום האדם נמצא במתח מתמיד בין ההמחשה להפשטה, האדם תאב למוחש, לנגיעה הפיזית, לקונקרטי ולהמחשה. וכל אלו נובעים ומונעים מהאמונה. בכל מה שהאדם מאמין הוא ירצה לגעת ולמרות שהיהדות אוסרת את זה, היא לא יכולה לרסן את התשוקה הזאת. לכן היא בונה משכן, בונה סמלים כמו לוחות הברית, כרובי זהב על ארון הקודש ועוד ועוד ועוד. ככל הנראה חסרה בי האמונה כאדם לחלום ולגעת בבית על צורותיו ומשמעויותיו השונות. אבל אני עובד על זה.

סיפורי סבתא

בחדר האוכל של סבתי תלויות שתי תמונות בערך מהזמן שאני זוכר את עצמי, יותר מעשרים שנה אותן שתי תמונות האחת של הרב חיים חורי והשנייה של הרמב"ם. כשהייתי קטן אני זוכר את סבתא שלי בעודה מנקה את התמונות מאבק מדברת אליהן כאילו היו חיים, מתפללת ומבקשת משהו. זה הפחיד אותי, אבל אז הייתי ילד ביישן מאד ושמרתי את הפחד לעצמי. באחד מימי החופש הגדול ישבתי לבד בחדר האוכל מחכה לסבתא שתגיש לי את ארוחת הצהריים. סבי נעדר מאותה ארוחה מסיבה לא זכורה לי, ישבתי לבד בשולחן הבטתי לעבר התמונות של הרבנים המתים ואז התמונה של הרב חיים חורי החלה לחייך לעברי, היא בטוח גם אמרה משהו וזה הפחיד אותי מאד אבל כאמור לא סיפרתי לסבתא שלי. אחר כך כתבתי על זה חיבור קצר וקיבלתי מאה עם סמיילי מהמורה, היא בטח חשבה שהמצאתי את זה. אגב סבתא הפסיקה מאז אותו היום לדבר אל התמונות.

Lust You

אם לבצע האנשה במילים אז בטח מילים הכי היו רוצות להיות בתוך משפט של נאום חוצב להבות, או בתוך דיאלוג חורץ גורלות, משפט בתוך נובלה מרגשת, ובטח הן הכי היו רוצות להיות חרוזים בשירים. אלבום השבוע שלי הוא הוטל שמפו של גריף ריס (סולן הלקה סופר פרי אנימלס) פעם מזמן מישהי שיצאתי איתה אמרה לי שאני מזכיר לה מאד את גריף, בגירסה השמנה שלו, יכול להיות שזו המחמאה הכי גדולה שקיבלתי מבחורה(לא באמת) גריף ריס ברוב השירים מתעסק בקונקרטיות של תחושות אבסטרקטיות ובאלבום החדש והמצוין זה ניכר ביותר.

גריף ריס תמיד הזכיר לי את סרג' גינזברג בלי הכריזמה והסקס אפיל, אבל עם גישה מוזיקלית משועשעת, ניסיונית והכי חשוב, רומנטית. באלבום הזה גריף מחזק לי את התיאוריה הזאת. 13 שירים הנעים במיומנות בין הפופ האינטליגנטי לבין הפופ חסר יומרות. ריחות מוזיקליים משנות החמישים ועד לימינו. אלבום מלא חום.

מעל הכל עומד לו השיר לפני האחרון באלבום- אילו היינו מילים היינו מתחרזים. גריף שר על אהבה כוזבת, אלא מה, אבל הוא מאמין בה וכמו המילים שתאבים להתחרז בשירים כך גם הדובר בשיר מלא תשוקה וגעגוע. את המשפט שנותן לי את הקול ואני בוכה, שר גריף, בשיר ומוחץ לי את הלב.

Gruff Rhys- Hotel Shampoo להורדה

שבוע טוב, אלפרד כהן השלישי.

 

444

השתת עונש בידי בית משפט הוא התחליף המוסרי המתורבת של עשיית נקמה, שהיא לעולם פראית ופרועה.

אסא כשר

אתמול, יום שישי חברי הטוב חגג את הולדת בתו הבכורה, לרגל המאורע החשוב והמרגש הזה החלטתי לקנות לבתו מתנה. קמתי מוקדם בבוקר ניגשתי לכספומט להוציא כסף ולהפתעתי הוא סרב לבקשתי, מופתע, אך לא מאד, ניגשתי לכספומט אחר שגם הוא סרב בתקיפות לבקשתי להוציא כסף מזומן וכך גם אצל כספומט שלישי ורביעי. אצתי לסניף הבנק שלי כלא מבין ומרוגז. הבנקאית מולי גם לא מבינה, מלאה בחיוכים, לפני כמה רגעים סיימה בדיוק להצטלם למעין ספר זיכרונות של עובדי הבנק באשר הם והסבירה לי שעיריית תל אביב עיקלה לי את החשבון. שאלתי בהלם מדוע ולמה? היא ענתה שיש לי חוב של חשבון מים מ-2009 ועם ריבית מצטברת עומד החוב על 444 שקלים ועל כן הוצא צו עיקול על העו"ש שלי. עוד הוסיפה הבנקאית המחויכת שהם שלחו לי מכתב התרעה. מצב רוחה המרומם של הבנקאית גרם לה לאשר לי משיכת מזומנים זמנית, נראה שיכולתי לבקש שתסדר לי את המינוס והיא הייתה עושה זאת ללא בעיה. בעיריית תל א אביב נאמר לי ששלחו מכתב לבניין בו שכרתי דירה באותם שנים, אך הם שכחו פרט מאד חשוב, שהם כעיריית תל אביב אישרו להרוס את הבניין לטובת עוד שטח של חנייה ומאז 2009 הוא לא קיים למעשה. לאן הם שלחתם את המכתב, תהיתי בעצבים. שילמתי את החוב בארבעה תשלומים עם קרדיט. בגין חוב של 444 שקלים הם עיקלו לי חשבון של כמה אלפי שקלים. עין תחת עין. פרשת משפטים.

הפרשה של השבוע היא סדרה של חוקים בעיקר חברתיים, בין אדם לחברו ובין אדם למקום והיא בונה מערך של "חוק השלטון" לקבוצה שמתאבה להפוך לעם. חוקים הם היסוד עליהם נשען הקיום של כל קבוצה, בלא חוקים כידוע לכולם אין קבוצה, אין עם, אין מדינה ויש כאוס.

חשוב לציין שסדרת החוקים הזאת מהווה את הבסיס והיסודות עליהם נשענים החוקים של המפט האזרחי והפלילי של ישראל כיום ותמיד משתנה בהתאם למציאות ולזרם החיים האנושיים, אסור להישען על חוקים אלו בלבד. מה שכן שנשאר מסדרת החוקים הזאת, זה האופי השוויוני, הפרופורציונאלי והסימטרי בין העבירה לעונש, כלומר אם בן אדם גנב לא יקבל עונש מוות. המקרא והפרשניות השונות במרוצת השנים שמה דגש במיוחד על המשמעות הזאת ואין להפר אותה. כלומר אם אני חייב 444 שקלים לא יעקלו לי חשבון בנק ששווה כמה אלפים שקלים(אבל לא הרבה אלפים) לפעמים נדמה לי שפוסקי ההלכה וכל אוכפי החוק באשר שוכחים זאת ומתכחשים לקיומה של המציאות וחיים בתוך בועה, בתוך עולם מנותק מהחיים האנושיים.

עונש מוות

כשהייתי ילד קטן חשבתי שעל כל מעשה רע אני אקבל עונש בעתיד, כלומר לא עונש מיידי אלא עונש שאותו אחווה רק בעוד כמה שנים. אחרי כל שטות שעשיתי ביקשתי חזק מאלוהים שיסלח לי, כי אני רוצה להיות גדול ומצליח. עד היום ברגעים שהכל נתקע ולא הולך לפעמים בעומק המחשבות אני מהרהר במעשים הרעים שעשיתי שהייתי ילד קטן וכיצד איך משפיעים עליי עכשיו. הייתי אומר שזו מחשבה של אדם נוצרי, כך הבנתי כילד את פעולות התגמול על המעשים הרעים שביצעתי.

אחת מידיעות החדשות הזכורות לי כילד הייתה הידיעה שבה יונה אברומשי מבקש ערעור על עונש מאסר העולם שקיבל בגין הרשעתו ברצח אמיל גרינצוויג. שאלתי את הוריי מי זה אמיל, מה זה מאסר עולם, כמה זמן זה מאסר עולם ולמה לא הורגים מישהו שהרג מישהו. הוריי הימנים בדעותיהם והמופתעים משאלות מורכבות של ילד בגיל 6 לא בדיוק ידעו איך להסביר. אבל אבא הבטיח לי לברר כמה זה זמן זה מאסר עולם ולמה אין עונש מוות בישראל ויש במקומות אחרים. ההבטחה להסבר, הרגיעו אותי כילד וגרמו לי לשכוח בכלל מהסיפור של יונה אברומשי.

השבוע, אותו יונה אברומשי שוחרר מהכלא לאחר שריצה 27 שנות מאסר בגין רצח מנסיבות פוליטיות. בהפגנה של שלום עכשיו ב-1983 הוא השליך רימון שגרם למותו של פעיל שלום עכשיו, אמיל גרינצוויג. המשפט גזר את דינו- מאסר עולם. כשהייתי בן שש או שבע הוא ערער על גזר הדין ובית המשפט העליון דחה אותו. בשנות התשעים הנשיא עזר ויצמן קצב את עונשו ל-27 שנות מאסר וכאמור השבוע הוא שוחרר לחופשי.

למרות שאני מגדיר את עצמי בן אדם הומאני ומוסרי, איפשהו בתוך תוכי אני מאמין בעונש מוות, כי אני חושב שאדם לקח חיים מאדם אחר, דינו מוות. באנגליה עד המאה ה-19 הוצאו להורג אנשים שגנבו, עד היום בארה"ב במספר מדינות קיים עונש מוות, אבל הוא הולך ונעלם מהעולם. ננסי רייגן חשבה פעם שהעולם היה מתרוקן מרוצחים אם עונש המוות היה מתבצע.

בעקבות שחרורו של יונה אברומשי, הרתיעה אותי המחשבה שיום יבוא וגם יגאל עמיר ישוחרר מהכלא, שיום יבוא ועד רוצחים אחרים ישוחררו מכלא, איך אנשים שנטלו חיים אחרים יכולים להסתובב בעולם שבו החיים הם הערך הגבוה ביותר. כשיהיה לי ילד עוד כמה שנים אני אצטרך לתת הסברים.

סיפורי סבתא

בינתיים אני צריך לתת הסברים לסבתא שלי. תסביר לי מה הולך בתוניסיה, מה הולך במצרים הערוצים התונסאי והמצרי, כל הזמן פתוחים אצלה וגם בישראל החדשות לא מפסיקים לדבר על זה, מה הולך בתוניסיה. עניתי לה בפשטות שלאנשים נמאס מהמצב והחליטו לשנות דברים. הזכרתי לה את חביב בורגיבה, שהיה הנשיא הראשון של תוניסיה, אותו היא זוכרת, גם אותו הפילו(בין היתר) בגלל מחאת הציבור נגד העלאת מחירי מוצרי בסיס. סבתא שלי עלתה לארץ לפני עליית חביב בורגיבה לשלטון, אבל הייתה מעודכנת תמיד במה שקורה שם, שתי אחיותיה חיו שם. עכשיו סבתא שלי מצליחה להבין. הם צודקים, היא אמרה לי, אנשים צריכים לאכול, איך יאכלו. גם פה המחירים עולים סבתא שלי מאבחנת. עניתי לה שהיא צודקת ואולי גם פה יפילו את הממשלה. היא ענתה לי בלא ארוך ומבטל. בישראל לא קורים דברים כאלו.

מִרְעָש(סנסציה) בעלטה

השיר שחותם את מיקסטייפ מלווה מלכה מס. 18 לקוח מאלבומם החדש חדש של הרקולס אנד לאב אפייר ואומר בין היתר שהמוזיקה היא היסוד חזק ביותר, המוזיקה מנגנת לנצח והכל יהיה בסדר למרות כל הגזענות והמלחמות בעולם מעין סיסמא מאוסה שכזאת, בטח ובטח שמגיעה בתוך מתכונת של שיר פופ, אבל איכשהו כששמעתי את השיר הזה לראשונה בעודי מדווש את דרכי לעבודה, הוא לכד אותי באיטיות ובמונוטוניות שלו, קולה של הזמרת שלא ידוע לי שמה, גרמה לי להאמין שזה נכון. שעה של מוזיקה חדשה ומשובחת לשבוע חדש ומהפכני, בלי ייסורי מצפון.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס.18 להורדה

שבוע מהפכה. אלפרד כהן ה-444

היום זה המחר החדש

להיט רוק'נרול סטייל שנות השבעים

הכי מלוכלך שיש

הקטע היפה מאלבום המרגש והחדש שלו

אני אוהב פופג'אז

רשימת השירים  המלאה

1.        Cut copy- need you now

2.        Memory tapes- today is our life

3.        Tapes 'n tapes- desert plane

4.        Light asylum- dark allies

5.        Smith western- dance away

6.        Gruff rhys- sensation in the dark

7.        Cult of youth- new west

8.        Dirty beaches- sweet 17

9.        Hunx & his punx- lovers lane

10.     Buries beds- breadcrumb trail

11.     Harth girl Helen brown- hit after hit

12.     Iron & wine- half moon

13.     Daniel martin moor- in the garden

14.     Lia ices- love is won

15.     Hercules and love affair- it's alright