כֻּל כַּלְבּ בִּיגִ'י יוֹמוֹ

..וזאת אני יכול לומר לכם על מהותה של קללה: אך יצאה לאוויר לעולם, אין כח שיכול להפסיקה או לבטלה. קורבנהּ, אין בידו אלא לשנות כיוונה ולהחליפה ואת זה יכול הוא לעשות רק בדרך אחת- מתוך שהוא משנה את עצמו…

מתוך הסרט קללה לברכה(1947)

 חשבתי לעצמי בימים הלחים הארוכים האחרונים שטופי השמש ללכת לקוראת בקפה או למכשף, אפילו לנומורולוג שיטקסו לי עצה, לא ממש מדויק, אני רוצה שיקראו ויחזו לי את העתיד, כי ההווה שלי אם להיות קמצנים וגם לא בכיינים- לא משהו. הייתי באמת רוצה לדעת אם יהיה טוב יותר, כך שאוכל להירגע ולישון בלילות הלחים נטולי המזגן. תחושות של ייאוש ממסכּות את חזותי. קללה עקשנית זורמת בנימים הכי צרים שלי ונישאת לה בבטחה על כדוריות הדם האדומות שלי. אולי מכשף יעודד אותי ויגיד לי שאתבסס כלכלית ואולי קוראת בקפה תגיד שהאהבה קרובה להידפק על דלתות ליבי ואני אהיה נכון לפתוח אותן ואולי הצלצול בטוסטר אובן שמבשר את סיום אפייתה של עוגה, יעניק כנפיים למלאך שיבוא להושיע אותי. ואולי בעצם אני צריך להקשיב לחברה טובה שלי שמתעקשת שאלך לאיזה לרב מקובל, לשתות מבקבוק מים שברך עוד מקודם והוא יסיר את הקללה ויברך אותי לקצת טוב.

הפרשה של השבוע- פרשת בלק מגוללת סיפור עם מוטיבים משליים ואלמנטים של אגדה, בעלי נמשל ומוסר השכל. בלק מלך מואב, חושש מהעם היהודי החדש בהנהגתו של משה המתקרב לשטחים שלו ובמקום לצאת לקרב שבוודאי יפסיד בו, בוחר לנקוט בטקטיקה אחרת, הוא פונה לנביא/קוסם- בלעם (ככל הנראה כשאנחנו מיואשים וחסרי כל סיכוי, אובדת בנו היצירתיות ואנו פוני לאורקלים למיניהם). בלק מבקש מבלעם שיעזור לו במערכה מול היהודים, שיקלל את הלוחמים היהודיים. בלעם הנביא בעל שיח ודברים עם אלוהים שואל אותו והוא כמובן עונה לו שעדיף שלא יתעסק עם משה ובני ישראל. בלעם מסרב לעזור לבלק שזה מצידו לא נכנע וכעבור כמה ימים פונה שוב לבלעם שזה שוב שואל את אלוהים והפעם עונה לו אלוהים בחיוב.

הסיפור מקבל תפנית סגנונית, בלעם יוצא רכוב על אתונו לעבר בלק בכדי לסייע לו במערכה מול בני ישראל, אך באמצע הדרך רואה האתון מלאך עם חרב בידו והיא מסרבת בתוקף להמשיך ללכת. בלעם כועס ולא מבין למה אתונו שמשרתת אותו נאמנה כל ימיה מסרבת להמשיך ללכת ואז פותחת האתון את פיה ומסבירה לי כי מלאך האלוהים ובידו חרב אימתנית בפניה ותמהה כיצד הוא לא מצליח לראות אותו. בלעם מתעשת ורואה את המלאך וחוזר בו. ובמקום לקלל את בני ישראל הוא מברך אותם. לא הצלחתי להבין וכנראה שלעולם לא אצליח להבין מדוע אלוהים מאשר לו תחילה להצטרף למזימתו של בלק ואז עוצר בעדו ושולח לו מלאך.

בימאי הסרטים, וס קרייבן (הסיוט ברחוב אלם) אמר לא במקוריות רבה שהחיים הם התמודדות של הקללה שלך ויש שתי דרכים להתמודד איתה- האחת להפוך למפלצת או לפנות לדרך אחרת להפוך את הקללה לברכה. מראש הוא טוען שהחיים הם קללה ורובנו הם יצורים מפלצתיים, הטובים שבינינו הפכו את הקללה שבחיים לברכה. אולי זה מוסר ההשכל של פרשת השבוע, אלוהים נתן את אישורו לבלעם שילך וישתף פעולה עם בלק אך קיווה שיתבצע בו שינוי ויהפוך למברך.

ברכות הופכות עם השנים לקללות ולהפך, קללות הופכות לברכות כמו במקרה שלפנינו- בלעם ברך את עם ישראל: " עם לבדך ישכון ומגויים לא יתחשב" כיום אני מפחד מאד שהברכה זו היא-היא הקללה הגדולה שלנו, שאנחנו הופכים למבודלים משאר העולם, מדינה שלא מקבלת יפה את הזרים שבה וכפי שכתבתי בתחילת הפוסט רק שינוי יהפכו את הדברים.

סיפורי ז'ורז'

בעתות קדומות עוד לפני עלייתן של דתות מונותיאיסטיות כמו היהדות והנצרות, בעלי חיים ובעיקר בעלי הכנף היו ככלי נבואה של אלו שעסקו בדבר. "מאמינים אנו שציפורים מסיומות לא נולדו אלא כדי לשמש את אומנות הנבואה", אמר המסאי מריוס טוליוס קיקרו בן התקופה של רומא העתיקה. האתון בסיפורו של בלעם מחזקת את הרעיון הזה.

לפעמים אני מדבר אל ז'ורז' החתולה שלי, בלילות בעודה מטפסת אל מיטתי ותופסת את מקומה אני  מסכם לה את יומי, אבל בעיקר אומר לה את מה שאני רוצה שיקרה. מספר לה על החלומות שלי שבקרוב מאד היא תצטרך לחלוק את המיטה עם עוד בן אדם שתהייה בת זוגתי, שאני אמצא עבודה חדשה ועוד. ואני יודע שהיא עונה לי, לא בדרך וורבאלית אלא בדרכים אחרות שמאפיינות חתולות, יללה חרישית, התגפפות מתפנקת. ברוב הפעמים ז'ורז' בדרכה שלה מאשרת לי, מסכימה שעוד בן אדם ישן במיטה הזאת, אבל לפעמים אני חושב שהיא מלגלגת לחלומות שלי ומייד מזנקת ללכוד תיקן חסר מזל. אילו רק יכולתי להבין אותה יותר.

העצבות היא ברכה. העצבות היא קללה. העצבות היא המאהבת שלי.

באותם הזמנים בהם החיות היו כלי חשוב לבנות תחזיות, הנבואה הייתה המקצוע הפופלרי בשוק העבודה, כולם רצו לדעת את אשר צופן העתיד, כולם רצו להבין מה הכוכבים אומרים ורק המוכשרים ביותר ידעו ואת הידע הזה שלהם מכרו לכל אלו שדרשו והייתה דרישה, הו! כמה שהייתה דרישה. אך היו גם בינהם נוכלים שהתחזו לנביאים ובתחפושתם מסרו בעיקר תחזיות תפלות. עם הזמן הנבואה איבדה מזוהרה ויש שמייחסים למשה רבינו או לישו את הקול החדש של הנבואה. העתיד הפך לפחות ופחות אופנתי משום ששכנה בבני האדם האמונה שמישהו מגן עליהם ובתמורה לאמונה הזאת, יזכה אותם בחיים טובים אם לא בחייהם אז אחרי מותם.

באוסף השירים הנוכחי העוסק בין היתר בתחזיות והתנבאויות למינהן, במלאכים ובקוסמים, בנביאי אמת ובנביאי שקר, בברכות ובקללות. ובין כל השירים המעולים, נמצא השיר של לו ריד- קוסם. בו הוא מבקש מקוסם שיציל את חייו. השיר הכי אמיתי שמבטא את מה שאני מרגיש. תקשיבו הוא קורע לב.

אפשר להוריד כאן

אפשר להאזין ב- ICAST

אלפרד כהן, השלישי.

רשימת השירים:

  1. Kaiser chiefs- I predict a riot
  2. שוטי הנבואה ואיזבו- הוא
  3. Ladytron- Predict the day
  4. משינה- שלח לי מלאך
  5. N.E.R.D- God bless us all
  6. Serg Gainsbourg- sorry angel
  7. Roy orbison- blue angel
  8. Wild nothing- my angel lonely
  9. Lykke li- sadness is A blessing
  10. Iron & Wine- pagan angel and a borrowed car
  11. Young galaxy- peripheral visionaries
  12. Bat for lashes- the wizard
  13. Fern knight- awake angel shake
  14. Lou reed- magician(internally)
  15. The flaming lips- in the morning of the magicians
מודעות פרסומת

שב גיבור שב

אין כל טעם לזעום על האירועים

לכעסינו הם אינם שועים

משורר יווני לא ידוע

 דווקא בעיתים שבהם אנו אומרים לעצמינו תנו לי רק שקט, רוצה לשבת על הספה לעשן סיגריה לשתות קפה להתיישב, קורים דוברים סוערים, אם בתוכנו ואם בחוץ, חוק מרפי שכזה. שואלים אותי תמיד אם בימי הולדת או בראשי השנה השונים מה אני מאחל לעצמי ובשנים האחרונות מצאתי את עצמי מבקש שקט להתיישב על אותה כורסא נוחה לראות טלוויזיה וזהו, לא מבקש יותר, כמובן שאני נשאל בחזרה, בתמיהה קלה- מה זהו?! לא תרצה משהו אחר משהו גדול יותר, משהו בעל משמעות?! ותמיד אין לי תשובה מנומקת להשיב. כשאני רוצה להתיישב זה אומר שמצאתי את התשובה או שמא אני רוצה לשוב לאן שהוא בחזרה. תשובה, לשוב ולהתיישב  מורכבים מאותן האותיות ואני לא חושב שזה צירוף מקרים. בזמן בו אנו נחים יושבים או שוכבים פרקדן- מתיישבים כתוצאה מעייפות מנטאלית, אנחנו נרגעים מזיכרונות העבר או כי מצאנו את התשובה ואנחנו נחים מהחיפוש המייגע.

פרשת וַיֵּשֶׁב מספרת בהתחלה על רצונו של יעקב להתיישב בארץ כנען לאחר המסעות הארוכים שלו בניכר, הוא רוצה להתפנות לגידול הילדים שלו ולבן האהוב יוסף בפרט. הוא קונה לו כותנת פסים כסימן לאהבתו הגדולה. כותנות הפסים הזאת מעוררת קינאתם בקרב שאר האחים ומפצלת בינהם.

הפרשה מגוללת בעיקר שני סיפורים- האחד של יוסף בעל החלומות והשני-של יהודה אחיו. יוסף חולם את חלום האלומות בו הוא גורם לשאר האלומות כלומר לאחיו להשתחוות בפניו מה שגורם לאחיו להשליכו לתוך בור ולהעלימו ואז יוסף ניצל בכך שנמכר לפוטיפר. אשת פוטיפר מתחרמנת ממראו היפה וה"ורדי"(לשון חז"ל) של יוסף ואונסת אותו לשכב עמה. מנגד באותו הזמן בדיוק יהודה בורח ממשפחתו ומתאהב בשוע, איתה הוא מתחתן ולו יולדת שלושה בנים: ער, אונן ושלה לימים ער מתאהב בתמר ומתחתן איתה אך לא מצליח להביא ילדים ואלוהים הורג אותו, אונן מייבם את תמר ונישא לה לפי המסורת וגם אונן לא מצליח להביא ילדים כי הוא מאונן כל הזמן. יהודה מונע מבנו השלישי שלה להינשא לתמר בטענה שהיא טורפת גברים, אך זו מצידה מתחפשת לזונה ומציעה את שירותיה ברחוב. אחד הלקוחות שלה היה לא אחר מאשר יהודה, היא נכנסת להריון ממנו ומולידה תאומים את זרח ופרץ.

יעקב רצה בסה"כ להתיישב ולהירגע, לגדל את הילדים שלו ומה קורה במקום, שאר הבנים שלו מעלימים את יוסף בנו האהוב. יהודה בורח מהמשפחה ומסתבך בפרשת ייבום עם תמר הרצחנית. סערות מתחוללות בחייו, רוחו תשבר והוא יזדקן בעצב רב.

פרשה יצרית לפנינו העוסקת ברגשות היצריים ביותר, קינאה ומין שניהם יכולים לגרום למוות, בשניהם קשה להלחם, בשני המקרים קשה מאד לכבוש את היצר, ברוב המקרים המלחמה ביצרים הללו מסתיימת בסוף של משהו, כלומר מוות או בהיאחזות שקרית כלשהי. מאבק הוא קשה מנשוא ומתחוללת בנפשנו מלחמה אקזיסטנציאליסטית ממש. חלומות היא דרך ספרותית מקובלת לבטא יצרים לא כבושים, הרי הם משמשים צוהר מסוים דרכו אתה מביט למציאות, אתה רק מציץ לאמת.

כשיצר משתלט עליך אתה מבקש להיאחז במשהו כמו החלום או לכעוס על משהו. יהודה שקינא באחיו הצעיר והשליכו לבור, כעס על עצמו וברח מהמשפחה, אחר כך הוא כעס על תמר כלתו והלך לשכב עם זונה. יוסף מתואר כאדם מיני ביותר שלא מודע לכך ונאלץ להתמודד עם קנאת אחיו ומשיכת אשת פוטיפר, הוא חולם חלומות.

תמר כלת יהודה

ליזה קוזניצקי

בכל פעם שאנחנו מתיישבים אנחנו כמו נאחזים במשהו מנסים לא להתמודד עם יצרינו הכובשים אותנו, מבקשים להירגע או לשוב לאחור. קינאה עבורי הוא יצר חזק שאני נמנע תמיד לכבוש אותו אני אחרון הגיבורים. כשאני מקנא, מחשבותיי הופכות זדוניות בכדי להרוג את היצר הזה אני מתרחק ממנו ובוחר לשבת, לא למדתי איך לעשות אחרת וזה מעייף אותי מאד. לפעמים אני בורח למחוזות החלום ואז אני מפחד עוד יותר להלחם ביצר. כמו בקנאה כך גם במין, משיכה מינית מאבדת את עצמי לדעת אבל עם היצר הזה למדתי להלחם ואני ככל הגיבורים בעולם, כי זו מלחמה משותפת וחברתית של כולם, חוץ מאלו היצורים הארורים האנסים באשר הם. ותמיד אפשר לאונן.

סיפורי ז'ורז'

ועכשיו למשהו אחר, במדור קצרצרים במוסף תרבות וספרות של הארץ כתב אלכס אפשטיין: "פרוזה היה חתול פרסי. שירה הייתה חתולת רחוב. או להפך." ובהמשך הוא ממשיך לתאר את מעלליהם של שירה ופרוזה חתול פרסי לצד חתולת רחוב(אפשר לקרוא כאן) ז'ורז' שלי היא חתולת רחוב שחייה בבית כמו מלכה פרסית היא מעולם לא יוצאת מהבית ואם בטעות כן היא ממש מפחדת, אך מנגד היא פעם כמעט לכדה עורב שנח לו בסורגי המרפסת של דירתי. ז'ורז' אוכלת רק את האוכל שאני קונה לה מהחנות לבעלי חיים בשדרות ירושלים ביפו, אך מידי פעם היא מעיזה וקופצת על שולחן האוכל שלי בכדי לטעום מהאנטריקוט מדיום רייר. ז'ורז' שלי היא לא פרוזה ולא שירה. ז'ורז' שלי היא שאנסון היא גם בלדה סיפורית והיא גם שיר פופ. היא גם שוכבת במיטתי כמו מלכה פרסית וגם לוכדת ג'וקים שצריך. ז'ורז' החתולה שלי, היא שאנסון.

Take me over, take me out

המיקסטייפ האחרון לפני חודש שלם של סיכומי 2010 במוזיקה מציג לפנינו סוללה של להיטים אמיתיים לצד שירים מרגשים קאבר מיוחד לשיר של לסד סאונדסיסטם. הסינגל החדש של קאט קופי. קטע של ההרכב 2 דובים אחד מהם הוא חבר להקת הוט צ'יפ. סינגל חדש ומציון ללהקה הקנדית כרומיאו ושיר מקסים בהרכב של חוזה גונזלס, ג'וניפ שלמדתי לאהוב בזמן האחרון וגם בי סייד של להקת הווקמן שהוא כל כך יפה שאני מתקשה להבין איך הוא לא נכנס לאלבום בכלל, הבי סייד של השנה שלי. וקטע נוסף שמשחרר קניה ווסט והפעם על ג'יי זי ולה רו הכל במיקסטייפ אחד, אתם יכולים להוריד.

חולם עליכם, אלפרד כהן השלישי.



 

מיקסטייפ מלווה מלכה#16 להורדה

  1. Cut copy- take me over
  2. The 2 bears- church
  3. Kanye wast & jay z- that's my bitch
  4. Los chicharrons- ma do na
  5. Chromeo- hot mess
  6. British sea power- living is so easy
  7. Cee- lo green- cry baby
  8. Warpaint- set your arms down
  9. Banjo or freakout- 105
  10. Junip- to the grain
  11. The walkmen- weight on my shoulders
  12. Mogwai- rano pano
  13. Balmorhea- clamor
  14. Tht's a freight train- I can change(LCD soundsystem cover)
  15. Caroline- swimmer

הכל דיבורים

אדם ירא שמים טוב שכל יודע שאין ניצחון אמת מלבד ניצחון שהושג בלא שנפגמו לא האמונים ולא הכבוד..

פלורוס

 הנה מקבץ של אירועי חסרי מזל בשבועיים האחרונים: סתימה בכיור של המטבח, גנבו לי את האופניים(פעם רביעית), אמנים מחו"ל מבטלים את הופעתם בישראל,  ז'ורז' החתולה נלכדה במרפסת הדירה הסמוכה והנטושה, מערכת ההפעלה של המחשב הנייד קרסה. בשל הסיבה האחרונה לא העליתי פוסט בשבוע שעבר ואולי עם העובדה הזאת היה הכי קשה לי להתמודד, אך התגברתי והנה אני שוב.

בשבוע האחרון השד העדתי, המלחמה בין החילוניים לחרדים שוב עלו לסדר היום הציבורי בשל מקרים כמו מאבק החרדים נגד חפירות ביפו ונגד החלטת בג"צ לשלוח ילדי אשכנזים ללמוד עם ילדים ספרדים רחמנא ליצלן והמאבק הזה העלה בי את המחשבות שליוו אותי מאז ומתמיד, האם מכל החרדים האלו, יש מן קצת מן המוסר שמנסה המקרא להנחיל בקוראיו ומאמיניו, שאלה שהתשובה לה ברורה תמיד עבורי, לא, בשבילי הם קוראים רק את האותיות בהברות הנכונות. הסיבה העיקרית שבחרתי בשם מלווה מלכה לבלוג שלי הייתה בעיקר כי רציתי לתת לחילוני שכמותי להתקרב לעולם הזה, שהוא עשיר ומגוון והוא נפלא בעיניי. לדבר בשפתם. גם החרדים חייבים לנסות להתקרב לעולם שלנו ולדבר.

פרה אדומה

פרשת חֻקַּת היא פרשה עמוסה אירועים וברובם סתומים ולא ברורים ומלאי פרשניות וחילוקי דעות, הרבה תהיות ואין תשובה אחת ברורה, די מזכיר לי את מצבינו היום. היא מתחילה בהוראות כיצד יש לשחוט פרה אדומה בדיני טומאת המת, כלומר אם היית קרוב למת או שנגעת בו, צריכים להעלות לקורבן פרה אדומה, כדי לטהר גופך ונשמתך. פרה אדומה יכולה להיות יצור קדמוני או סוג של מטאפורה כי לצבע האדום יש שתי משמעיות, האחת הוא מסמל יצר, מיניות כוח ונגד הוא מסמל חוסר נחת חרדה דם ומוות.

הפרשה ממשיכה במותם של מרים ואז אהרון אחיו של משה ועוד לפני מותו של אהרון, מתרכזת הפרשה בסיפור מי המריבה, בני ישראל מלינים על כך שאין להם מים לשתות ואלוהים מצווה את משה לדבר אל הסלע וממנו יצאו מים, אך משה על דעת עצמו מכה בסלע במקום לדבר איתו ונענש בעונש חמור מנשוא, הוא לא יוכל להיכנס לארץ המובטחת ולהשלים את משימתו כמנהיג.

בסיומה של הפרשה אנחנו מסיימים תקופה של ארבעים שנה במדבר ומתחילים למעשה את הכיבוש מחדש של ישראל מידי העמים היושבים בה. ובני הדור השני של יוצאי מצרים נלחמים מול העמים מעבר הירדן ויוצאים בשירת מלחמה.

העונש שמשה קיבל מאלוהים הכי העסיק אותי, לדעתי ולדעת פרשנים מלומדים וחכמים ממני מדובר בעונש חמור לעבירה קלה יחסית, רבים ייחסו את העונש לכך שמשה למעשה לא הקשיב להוראות האל והכה בסלע למרות שזה אמר לו לדבר אליו. כל פרשנות אחרת שניתנה על ידי הפרשנים במרוצת השנים לא שכנעה אפילו אותם וכך למעשה נותר העונש הזה סתום וטרגי. משה שעמל קשות להוביל את העם מעבדות במצרים למסע ארוך של ארבעים שנה במדבר לא יזכה לראות את הארץ המובטחת, אין יותר טרגי מזה בעיניי, כמו רב חובל שמציל קודם את כל נוסעיו ונשאר לטבוע בים. רבים אחרים טוענים שהמעשה של משה שהביא לעונש היה בעצם חמור ביותר, כי משה הכה בסלע במקום לדבר איתו, כלומר השתמש בכח או השתמש בטכניקה פופוליסטית לרצות את עמו ולכן נכשל במנהיגתו ואלוהים למעשה חשב שמשה לא יוכל להנהיג את העם בארץ המובטחת, אך עדיין הוא יכול היה להשיל ממנו את מנהיגותו ולתת אותה לאחר ועדין להרשות לו להיכנס.

חוסר הבהירות הזאת של אירועי הפרשה מבטאים את אותה חוסר בהירות של מצבינו אנו במדינת ישראל ההולכת ואובדת, חסרת המנהיגות והדרך, חסרת מוסר והערכים. מנהיגי כל התנועות וכל הדעות וכל הצדדים למעשה שוגים כמשה ובמקום לדבר אל הסלע הם מכים בו, אם זה גופי שמאל קיצוניים שפועלים בדרכי אלימות ואם זה גופי ימין שפועלים באותה הדרך ומטילים סגר ומורא על בני אדם חפי פשע. נדמה לי לפעמים שבאמת שכחנו לדבר, לתכנן, לחלום. הכל הפך לפופוליסטי, זול ואלים, מנהיגי כל הצדדים אפילו לא חושבים על הדרך הזאת של הידברות, כי אף אחד כבר לא מקשיב וכולם מתגוננים ובונים חומות עבות מסביב לעצמם. אף אחד לא מוכן לוותר לשאת ולתת, כולם מכים בכולם וזה נורא. בוחרים בדרך הקלה, כי זה יותר קל להכות סלע מאשר לנסות לדבר איתו.

סיפורי ז'ורז'

ז'ורז', החתולה שלי מצאה דרכה למרפסת הדירה סמוכה שריקה מאדם בימים אלו ולא יכלה לחזור לבית, דאגתי לה מאד ומצאתי את עצמי חרד מאד, מה עושים במקרים כאלו שאלתי חברים, מתקשרים למכבי אש או שמא מחכים שתחזור, אחרי יממה אחת היא לא חזרה והחלטתי לקרוא לה, עד שתמצא את דרכה חזרה לדירה שלנו. קראתי וקראתי וקראתי: ז'ורז' ז'ורז'י ז'ורז'ט והיא רק מיללת ומפחדת נורא, כשניסיתי לשבור את התריסים היא נבהלה ונכנסה יותר פנימה לדירה. חזרתי לקרוא לה לדבר אליה, השכנים מכל הקומות מביטים בי, אם בדאגה ואם במחשבה שאני משוגע. לבסוף היא קפצה על אדן החלון וניסתה לחדור דרך התריסים, עזרתי לה ודרך החור הקטן של הסורגים דרכו היא מלכתחילה נלכדה, חזרה לדירה, מבוהלת ומפוחדת, אך מאושרת.

אתמול רכשתי, במבצע של 25 אחוז הנחה את חייו והשקפותיו הפילוסופית של חתול מאת הפילוסוף הצרפתי איפוליט טן, בצידו האחורי של הספר לכד אותי הציטוט הבא: "המוזיקה היא אמנות שמימית. ברור לגמרי שהגזע שלנו ניחן בה באורח בולט. היא בוקעת ממעמקי הקרביים שלנו ובני האדם שיודעים זאת טוב מאד, שואלים אותה מאיתנו כשהם מגנים בכינור בנסיון לחקות אותנו. שני דברים משרים עלינו את הניגונים השמימיים הללו: מראה הכוכבים והאהבה." הדברים האלו נאמרים מנקודת מבט של חתול ומיד חשבתי על ז'ורז' שלי שיושבת על הספה או שכובה על הרצפה או ברכיי שלי בכל זמן שאני שומע מוזיקה( ואני שומע כל הזמן) וחשבתי לעצמי מה דעתה על הטעם המוזיקלי שלי, מה היא חושבת על מוזיקה בכלל. ברוב המקרים אני חושב שהיא לא ממש אוהבת, אך יש שירים שאני יודע בוודאות שעושים לה טוב.

השיר שהכי עשה לי את זה שייך לאחת הלהקות שאני הכי אוהב, ארקייד פייר שתוציא את אלבומה החדש, באוגוסט. עם זאת כל השירים שדלפו עד עתה מאכזבים אותי בבינוניות שלהם, פרט לשיר השבוע שלי ready to start שהוא שיר יותר פופי וחוט בקלישאות אייטיזיות, אך יש בו משהו מאד סוחף, אולי בגלל המילים שבהן הדובר מנסה לשכנע את עצמו שהוא מוכן להתחיל הכל מהתחלה, שהוא אפילו מוכן לטעות מלחיות בצילם של שירי אהובתו. אך מנגד הוא מצפה בתוך תוכו שהיא תרצה אותו בחזרה ומתאכזב תמיד, הוא לא בטוח שהיא תפתח לו את הדלת, אבל הוא מוכן. גם אני. שירי שמימי ביותר.

 

 דברו יפה, אלפרד כהן השלישי.