לא לנשים בלבד

אחרת ממנה אנוכי

שונה מִניבָה גם ניבי

אך כמותה כמהה בין צללים

אעמוד אדבר על ליבי

יוכבד בת מרים

 לפני שנים רבות(בשנות ה-50) התקבלה החלטה די תמוהה בעיניי- אישה אשר יולדת את תינוקה בביתה אינה זכאית לקצבת ביטוח הלאומי. השבוע שמעתי על אישה אמיצה שהחליטה ללדת את בנה הבכור בביתה, "על המזרן כאן בסלון" היא תארה את זה ועכשיו היא יוצאת במאבק נגד ביטוח הלאומי לקבל את הקצבה המגיעה לה, אחרי הכל מגיל 18 כל אחד מאיתנו מפריש להם סכום כסף שאולי בעת הצורך נזדקק לו. תגובת משרד הבריאות לאותו סיפור הייתה שרוב הנשים המחליטות ללדת בביתן הן נשים אמידות ולא זקוקות לכסף, 1655 שקל ליתר דיוק. מצחיקה התגובה הזאת, מה הם חושבים לעצמם שם במשרד הבריאות.

השבוע לפני 2010 פחות או יותר שנים לפי הנצרות נולד ישו, הוא נולד בבית. השבוע גם קוראים את פרשת שמות, בה מסופר בין היתר על לידתו של העם היהודי, לידת המנהיג שלו, הוא נולד בבית הוריו.

לפני הכל, אני מזמין אתכם להצטרף לעמוד הלייק של מלווה מלכה בפייסבוק, כדי שתוכלו במהלך השבוע להיות מעודכנים במוזיקה הכי טובה, במתכונים מגוונים וגם בנושאים על סדר היום הציבורי(או שלא נמצאים בסדר היום הציבורי) שמטרדים אותי. לייק?

פרשת שְׁמוֹת היא פרשה פמיניסטית, היא פרשה על נשים, על הכוח שלהן להניע את גלגלי העולם ולשנות אותו. פרעה מפחד מהאיום הדמוגרפי של העם העברי השוכן בארצו ואחרי שהוא מעביד אותם לעבדות פרך, הוא מצווה שכל בן זכר עברי שנולד יומת והוא ממנה את שתי המיילדות שפרה ופועה, לאכוף את הצו שלו, אלא שהן לא ממש אוכפות את זה. פרעה זועם והן ממציאות תירוצים וכך ניצלים הרבה בנים זכרים, כך ניצל משה, המנהיג שיבוא.

גם אמא של משה מחליטה לשמור על חיי ילדה החדש ובוחרת להצפין אותו בתיבה אטומה אותה תשליך ליאור, בתה הקטנה מרים תשגיח על תיבה תדאג שתגיע לחוף מבטחים. את התיבה מוצאת אישה, בת פרעה נסיכת מצרים שמשתה את משה מן היאור והצילה את חייו והולידה את המנהיג הגדול של העם היהודי. אחרי שמשה גדל, הפך לנסיך והרג מצרי הוא נמלט ממצרים שם הוא עוזר לבנות יתרו שנתקלו בקבוצת גברים רעים. אחת מהבנות, ציפורה, מדווחת לאביה יתרו על מעשה הצדק והמוסרי של משה. אחר כך הם מתחתנים. פרשה של נשים חזקות, נשים גיבורות.

אנחנו לא יודעים אם יש אלוהים, אבל אין ספק שיש נשים, ציטוט המיוחס לוודי אלן. במעט מן המקרים אני יודע שיש אלוהים וכשזה קורה לי, אני כבר חושב שהוא אישה, היא זאת אומרת האלוהים תמיד נמשכת לגברים שיש להם חזון, קרי אברהם, משה, דוד המלך ועוד ומדריכה אותם איך לשנות את העולם. סימון דה בובואר כתבה בתחילת הרומן שלה עם ז'אן פול סארטר, שאהבה היא אמונה דתית שמזניחה את החיים הפרטיים של האישה:"…היא קוראת את הספרים שהיא קוראת, מעדיפה את התמונה והמוזיקה שהוא מעדיף, היא מעוניינת רק בנופים שהיא רואה בתוכו" כמה שנים לאחר מכן היא כינתה את התחושות הללו שביטאו את הלך רוחה כ-ישות תפלה ו-טפילות אינטלקטואלית, היא שכחה את עצמה. לדעתי זה מה שקורה למרבית הנשים אם באהבה ואם בכלל, הן שוכחות את עצמן, חדלות להתקיים בזכות עצמן וחבל כי אתן האלוהים.

החרדים יראים מנשים, הם שמים אותן בקומה השנייה בבתי הכנסת מאחורי וילון, אוסרים עליהן להתהלך ברחובות ומפרידים אותן באוטובוסים, הם מפחדים מהן כמו שהיו מפחדים מאלוהים(עוד הוכחה שאלוהים היא אישה), מפחדים מהיצר שלהם, מפחדים לגעת בהן ושומרים מרחק. מונעים מעצמם לשמוע אותן שרות. יחד עם זאת הם לא יכולים בלעדיהן אחרת איך יקיימו את מצוות פרו ורבו. מגעיל ומקומם אותי היחס שלהם לנשים. אישה היא לא העבד של העבדים, היא תראה לך את המשמעות של החיים. אישה היא האלוהים.

אלבום השנה של מלווה מלכה Hot Chip-One Life Stand 

עוגת הוט צ'יפ 

מה צריך

200 גרם חמאה

כוס סוכר חום

שלוש ביצים

שתי חפיסות שוקולד מריר

2 וחצי כוסות קמח

כף אבקת אפייה

כפית אבקת סודה לשתייה

כפית תמצית וניל

קינמון

ציפורן

-רוטב קרמל טופי בגרסת הוט צ'יפ:

כוס סוכר

חצי כוס שמנת מתוקה

חצי כוס מים חמים

מעט ברנדי

איך עושים

שמים בקערה הקמח, אבקת אפייה, אבקת סודה לשתייה, סוכר חום, קינמון, ציפורן, ביצים ושוקלד צ'יפס וממקססים לבלילה אחת אחידה במשך 7-10 דקות. שופכים את הבלילה לשתי תבניות אינגליש קייק ומכניסים אותם לתנור ל-40 דקות בחום של 180 מעלות.

10 דקות לפני שמוציאים העוגה מהתנור מכינים את הרוטב לעוגה. מחממים בסיר את הסוכר שמנת, מים והברנדי למשך 10 דקות עד שנוצר מרקם אחיד ולבן(אפשר לעשות את הקרמל בדרך הידועה, אבל אני מעדיף אותו רטוב כמו רוטב).

מוציאים את העוגה מהתנור, פורסים אותה ושופכים מעליה את הרוטב קרמל טופי.

אפשר לבזוק שקדים או אגוזים קצוצים מעל.

הושיטו לי את אהבתכם

שלושה דברים, אני צריך בחיים שלי: אישה, עוגה ואלבום של הוט צ'יפ, את השניים האחרונים השגתי השנה, אישה קצת יותר קשה להשיג. שמו של האלבום- one life stand מסכם את הרעיון הכללי של האלבום, רעיון של אחדות ואהבה ואפילו יש בו רגעים מעט דתיים. אבל בסה"כ האלבום הוא על הצורך הבסיסי של כל יצור אנושי להיות ביחד ולאהוב, לכאורה רעיון מיושן כזה ששייך לתקופות בהם אבא שלי היה תיכוניסט על סמים, אבל הוט צ'יפ דואגים להגיש אותו בצורה הכי עדכנית שיש. ואתם יודעים מה? השנה למדתי שזה הדבר הכי חשוב שיש, להיות ביחד.

הסול הלבן, המלודיה האלקטרונית, הFאנק המרגש. הקולות המנוגדים של הזמרים המובילים, הטקסטים הברורים מאד יוצרים תמהיל של שירים מדויקים ויותר מהכל מרגשים. בשיר "סלאש" הם מסכמים את האלבום הזה יותר מכל ביקורת טובה אחרת שנכתבה עליו השנה : " עכשיו כשאנחנו מתבגרים, יש יותר דברים שאנחנו חייבים לעשות, יש שירים שאנחנו צריכים לזכור, שירים שמזכירים לי, שהאהבה שלי איתך. ככל שאני מתבגר(עוד מעט בן 30) אני מבין שלהוט צ'יפ יש הרבה שירים משמעותיים עבורי, שירים שמזכירים לי אנשים מסוימים ותחושות ורצונות.

Hot chip- One Life Stand להורדה

שיר השנה

ראשית, את השיר הזה שמעתי הכי הרבה השנה. שנית, את השיר הזה הכי הרבה שרתי לעצמי למראה, שרתי בזמן נסיעה, שרתי בלב ואחרון, השיר הזה הוא מעין פנייה לאותה אישה. הוא היה איתי ברוב ימות השנה שחלפה. Take it in   של הוט צ'יפ הוא שיר השנה שלי.

ג'ו גודארד שר את הבתים בקולו הנמוך והחם, אלכסיס טיילור שר את הפזמון בקולו הגבוה והנוגע (גודארד גם מצטרף אליו בפזמון) הגיטרות הפאנקיות המתלוות לביטים האלקטרוניים. נשמה בגוף של אלקטרו-פופ. זהו שיר על אדם שרעב לתשוקה ולאהבה(כמוני) הוא מרגיש שאובד לו הזמן, שאוטוטו בערת התשוקה תפסיק לבעור, הוא רוצה תשומת לב, הוא רוצה שיאהבו אותו(כמו כולנו) והוא דואג להצהיר שהלב שלו יכול לעוף רק אם תכניסי אותו פנימה. אם הייתה אישה בחיי, בטח הייתי מבקש ממנה שתיקח אותי פנימה.
hot chip-take it in by alfredico

להתראות בשנה הבאה, אלפרד כהן השלישי.

למען עתיד ילדינו

הו, ראש זהב כל מכאוב חלף לו!

רק החדווה קיימת בשעה

האחרונה, ואני החדווה הזאת והסוד

שלא יכול עוד להיאמר.

פול קלודל

 אחת השאיפות שלי בחיים זה להוציא מקבץ סיפורים קצרים לאור ומה אני עושה בנידון? לא ממש הרבה, מתעצל. פעם כתבתי על אדם בן 27 שמכין מסיבת יום הולדת ענקית וגם רושם צוואה ויוצא באותו הלילה שנגמרת המסיבה להתאבד, החיים שלו לא הולכים לשום מקום ומחליט שכדאי להיפרד מהחיים, בסוף הוא התחרט איפשהו הגיבור של אותו סיפור קצר הייתי אני עצמי. היום אני כותב עוד סיפור קצר על אותו אדם 27 שנים אחרי, הוא בן 54 יושב על מיטת החולים, סרטן הריאות, ימיו האחרונים בהחלט, שלושת ילדיו קוראים לעורך דין להכין את הצוואה ואין לו שום דבר להוריש, אבל כלום. הפעם אני כותב את הסיפור הזה מתוך הפחד שלא יהיה לי כלום לתת לדור הבא, לילדים ולקרובים שלי. שנזכה לחיים ארוכים.

פרשת וַיְחִי היא הפרשה האחרונה של ספר בראשית והפרשה הראשונה המספרת את הגלות הראשונה של בני ישראל מחוץ לכנען בארץ גושן שבמצרים. שני אישיים חשובים מתים בפרשה הזאת, יעקב ובנו האהוב יוסף, אבל היא נקראת ויחי, מלשון חיים משום שאלו השנים שבהם חי יעקב במצרים(17 במספר) עם כל ילדיו ועם עם יוסף בפרט, אלו החיים שהוא "חי" באמת. לפני שהוא מת הוא מברך את נכדיו בניו של יוסף ואת שאר ילדיו כל אחת מקבל ברכה בסגנון שונה, ברכה המבטאת את המחשבות מהעבר, הרצונות לעתיד מבניו.

לפני המוות אנחנו מתמלאים ברגשות אשם, את זה אני יודע מספרים סרטים ומכתבות בטלוויזיה, אבל אני כן חושב זה נכון, אם תנסו בצורה זו או אחרת לחשוב שמחר אתם כבר לא תחיו מהר מאד תגיעו למחשבות מהסוג של מה לא עשיתם בסדר. מנגד רובנו מכירים את הסיטואציה בה מישהו קרוב אלינו מוצא את מותו, אז אנחנו אלו שמתמלאים ברגשות אשם, מה לא עשינו בסדר ורוצים איכשהו לתקן. כך הרגישו בני יעקב כשאביהם ואחיהם יוסף מתו. האשמה נובעת מאותו סיפור מכירת יוסף למצרים, הסוד הגדול שאביהם לא יידע. עכשיו הם נשארים לבד בעולם מבלי מישהו שיכוון אותם, הם אבודים ויהיו כאלו עד שיבוא משה.

כשאני שומע מנהיגים כשאומרים "…למען עתיד ילדינו" אני מתקשה להאמין למנהיגים הללו, למעשה הם משחררים סיסמאות שנועדו להרגיע את הציבור ובפועל הם לא מבצעים אף מהלך מכונן שישפיע בצורה זו או אחרת על העתיד. אבל גם כשאני האדם הפרטי, חושב מחשבות מהסוג של מה אני יכול לתת לילדים שלי, אלו שיבואו בעתיד, אני מרגיש קצת מזויף, כי כרגע אין לי באמת לתת להם ואני לא עושה שום דבר בנידון ואז מציפים אותי מחשבות כמו בשביל מה להביא ילדים בעולם, אין לי הון שצברתי, אני לא כזה חכם והייתי רוצה באמת שיהיה להם כיוון, שלא ילכו לאיבוד. כמו שכתב יואל הופמן באחד מהספרים הטובים שקראתי השנה-מצבי רוח: "כשהולכים לאיבוד, הולכים באמת לאיבוד, כלומר הולכים למקום שקרוי איבוד…גם ילדים הולכים לשם אבל בדרך כלל הם בוכים עד שמישהו מחזיר אותם. זקנים לעומת זה, הולכים לשם ואינם מביטים אחורנית"

סיפורי סבתא

לפעמים אני חושב שסבתא שלי ממשיכה לחיות רק בגלל מחשבה אגואיסטית, היא ממשיכה לחיות בגללי, היא רוצה לראות אותי מתחתן ומביא ילדים כמובן, אבל מסתבר שזו רק אחת מכמה הרבה סיבות שסבתי החולה ממשיכה להחזיק מעמד ולחיות. סבתא אמרה לי שהיא מפחדת למות, למרות שהיא תמיד מרגיעה אותי ואומרת שהמוות זה חלק מהחיים. שאלתי אותה מה היא חושבת שיקרה אחרי שהיא תמות וגם על לחשוב ולהתעסק בזה היא מפחדת. ממה את מפחדת התעקשתי להבין. היא מפחדת שיהיה בלאגן, שהבנים שלה יריבו על הירושה, שילכו לאיבוד ואז הבנתי אותה. הדודים שלי, הבנים של סבתא כל כך תלויים בה, היא הדבק של המשפחה והיא צודקת. יעצתי לה להכין אותם ליום שאחרי, כמו שהיא עושה לי לפעמים, אבל גם זה מפחיד אותה. לא הייתי רוצה שהילדים שלי ילכו לאיבוד בגלל שאני מת.

סיפורי מרק

ועכשיו למשהו אחר לגמרי, כשהייתי קטן שנאתי שמאכילים אותי במרק, חשבתי שההורים שלי מתעצלים להכין לי אוכל אמיתי, הדבר הנוזלי שנקרא מאכל לא שכנע אותי במיוחד. כשיוצא יום כיפור במשפחה שלי מכינים מרק עוף כארוחה ששוברת את הצום, למרק הזה יש מעמד רם בקרב בני משפחתי, מעמד אותו אני מתקשה להבין. כשעזבתי את הבית בתחילת שנות העשרים שלי( לא שעבר הרבה זמן מאז, אבל התחשק לי לכתוב את זה) התחלתי להבין את המרק, התחלתי להכין בעצמי מרקים. הייתי רוצה לשחזר את הימים הגשומים הזכורים לי מילדותי עם המרקים שאני מכין בבגרותי, לצערי זה לא קורא הרבה.

השבת למדתי מהו מקורו של המרק דרך הכתבה הנפלאה הזאת, מקורו עוד במאה ה-15 אז הוא נחשב למזון תרופה שכזה, תקראו זה מעניין מאד. והשבוע ביום שלישי ב-21 בדצמבר, עמותת לשובע תקיים את יום המרק, כל ההכנסות מהזמנות של מרק במסעדות ברחבי הארץ יועברו לטובת העמותה ופעילותה. אפשר למצוא את כל הפרטים כאן.

המרק הכי אהוב עליי הוא מרק מינסטרונה כי אני אוהב אוכל איטלקי. אפשר לצפות כאן איך אני עושה את המרק מינסטרונה שלי והמרק השני שאני הכי אוהב זה מרק עדשים. איזה מרקים אתם אוהבים?

מוכן להתחיל

ועכשיו למוזיקה, הפעם החלק האחרון בסיכומי 2010 שלי, אין לסיכום הזה הגדרה מסוימת, אלו כל השירים שלא נכנסו לסיכומים הקודמים, אבל אחרי הכל יש בהם משהו מיוחד, אחרי שאספתי אותם ושמעתי אותם ברצף שערכתי, הבנתי שאלו השירים שהכי ריגשו אותי, הכי הרבה שמעתי וגם קצת אפילו גרמו לי לבכות(זאת לא חוכמה גדולה, אני די טיפוס בכיין). בשבוע הבא אני אכריז על אלבום השנה שלי ועל שיר השנה שלי לשנת -2010 בצורה קצת אחרת, אני מבטיח ועד אז תוכלו ליהנות מקובץ השירים הזה.

2010 חלק 5 להורדה

1.כל מילה היא לחישה בלעדייך

2. וממשיך לרקוד לבד

3. קשה לדעתת מי אתה וקשה להגיד מה אתה יכול להיות

4. הדבר המוזר הוא שאני יודע שאני לא היחיד

5. עם ילדי על הכתפיים, מנסה לא לפגוע באף אחד

6. את אומרת שאנחנו יכולים להיות חברים, אבל רק אם אני שלך, אבל אני לא

7. אם אני לא יכול להיות האיש שלך, אז ספרי לי מה אני כן

8. שכח את עברך, זו ההזדמנות האחרונה שלך עכשיו

9. אם את לא יכולה לקבל את מה שאת רוצה, אז תבואי איתי

10. יכולתי לחלום אותך לנצח

11. מותק, זה כמו שאני בקרב עם ערפל

12. זה אמיתי ואז זה לא

13. חצי בשבילי, חצי בשביל האהבה

14. שמרי על עצמך עכשיו, גם אני

15. הכל אפשרי

 

אחד לאחד

למחציתה מחציתי אני מצמיד

פייר דה רונסאר

 מאד קל לדבר על אחדות בעם ועל הנסיונות השונים להגיע אליה, אבל המציאות כפי שכולם כבר יודעים שונה, לכל אחד או אחת יש דיעה, רעיון, אידאה, כל אחת ואחת מאיתנו הוא עולם. למרות זאת ההיסטוריה הפרטית שלנו מראה לנו שהתאחדנו עם כל כך הרבה אנשים, אהובים או קרובי משפחה או סתם אנשים זרים שלא הכרנו. ההיסטורית האנושים מלמדת אותנו שלהתאחד זהו למעשה הליך טבעי שמתרחש בין אם נרצה ובין אם לאו. אז למה בעצם שניים רוצים להפוך לסוג של אחד, למה בעצם להתאחד עם גופים בעלי רעיונות שונים משלנו? כי איחוד יוצר כח עצום הוא מפרה ומחזק את השותפים בו, הוא מרגש לעיתים קרובות ומצמיח רעיונות חדשים. לפעמים אנחנו לא מסכימים להתאחד אלא רק בתנאים מסוימים, ולפעמים אנחנו מתפשרים. בכדי להפוך עם עוד אחד לאחד, צריך פשוט לגשת. מפגש של שתי גישות אל עולם אחר, אולי טוב יותר, אני לא ממש יודע, אני מפחד לגשת.

פרשת וַיִּגַּשׁ היא המשכה הישיר של הפרשה מהשבוע שעבר. פרשה המאחדת את משפחת יעקב מחדש, את יוסף עם אחיו. מאחדת את יעקב עם בנו האהוב מכל. אחרי שיוסף חשף את זהותו האמיתית בפני אחיו המבקשים עזרה ואוכל, הוא בכה בכי גדול, בכי שלא נשמע כמותו, יש האומרים הבכי הכי גדול במקרא. המפגש של יוסף עם אחיו הוא מפגש של סליחה, הוא לא שמר להם טינה על כך שהשליכהו לתוך הבור. מיד לאחר המפגש המרגש הזה מבקשים שאר הבנים מיעקב אביהם לרדת למצרים, יעקב מצידו מפחד לעזוב את נחלתו, הוא מפחד להיפגש עם בנו האבוד אותו חשב למת ואבל היה עליו מאז שאבד. הירידה הזו של משפחת יעקב וההתישבות במצרים הביאה לגלות של מאות שנים וגרמה לסבל רב של העם היהודי בעבדות הנוראית לשליטי האימפריה המצרית.

האיחוד המשפחתי הביא לקרע העם היהודי מארץ כנען, אליה יחזרו כאמור מאות שנים אחר כך. מזה פחד יעקב, הוא פחד לאבד משהו, המפגש המחודש עם בנו האהוב ערער אותו, הוא למד להתאבל עליו והחשיב אותו מת ופתאום הוא צריך לעזוב את הארץ שלו, את התחושות שלו ולהתחיל מהתחלה. למזלו של יעקב הוא היה בא בימים ומת זמן קצר לאחר מכן.

אריסטופונס בנאומו מתוך המשתה מסביר את תשוקות האדם האחד לשני. הוא אומר שבעבר היו יצורים גדולים שהיו מחוברים, היה להם שני ראשים, ארבע ידיים, שני אברי מין וכד'. הם היו יצורים גדולים ומוצלחים ואיימו על זאוס אבי האלים, לכן החליט לחלק אותם לשניים ומאז החצי הראשון משתוקק לשני, כמה אליו, מתגעגע אליו. בכך אריסטופנס מסביר את מהותה של אהבה. האיחוד הזה שנוצר בין שני גופים, טבוע בכל אחד מאיתנו ולא משנה מה נעשה איפשהו בתת מודע שלנו נרצה להתאחד, ככה אני חושב.

סיפורה של יונה

ועכשיו לסיפור שלכד את תשומת ליבי במהלך השבוע. שמעתי עליו באחת מתחנות הרדיו הדתיות וקראתי עליו ביום שישי בידיעות אחרונות בעמוד האחרון של השער. הסיפור: יונה לבנה נהגה לשבת על החלון של אחד מחדרי הלימוד של איזושהי ישיבה, בדיוק כשהתחיל השיעור וכשסיים הרב את השיעור היונה פרשה כנפיים ועפה, כך יום אחרי יום באותו שיעור עם אותו הרב, היונה ישבה ולא זעה ממקומה. תלמידי הישיבה המבוהלים חשבו שמדובר באיזושהי נשמה שנלכדה ביונה וניסו לגרשה משם. לאחר כמה נסיונות הם הצליחו, אבל מה היונה מצאה לה חלון אחר עם ישיבה אחרת ורב אחר המלמד את אותו שיעור. השמועה אודות היונה פרשה לה כנפיים( זה היה מתבקש) ולכן התקבצו להם מספר תלמידי ישיבה כדי ללכוד אותה ולהביא אותה לשחיטה, אחרי שתפסוה, השוחט סרב לשחוט אותה משום שהיא טרפה ולא כשרה ולכן שחרר אותה, ליונה שלום בנתיים אבל היא מחפשת חלון אחר. הסיפור הזה בעיניי המטאפורה לעולם החרדי הדתי החשוך והפרימטיבי שנבהל מיונה תמימה שמאזינה(או שלא) לשיעורים שלהם. החברה הזאת הופכת ליותר ויותר סגורה, אפשר להגדיר אותה ככת, אני לא חושב שהם מאמינים בכל סוג של אלוהים, הם כבר במקום אחר, חשוך ונורא. ואם הם לא נותנים אפילו ליונה להאזין לשיעורים שלהם, איך יהיה אפשר להידבר איתם בכלל.

עניין של תוספת, לא של השלמה

באחד משירי השנה שלי שר רוקי אריקסון, ולהקת אוקריבל ריבר מלווה אותו: "אבל תמיד תמיד תמיד, אחד מראה לשני את הדרך". שיתופי פעולה בין אמנים מניבים יצירות איכותיות או מביכות למדי. איחודים של להקות מתפרקות קורים בשל מהלך יחצ"ני שכזה ולפעמים זה יכול גם מאד לרגש, לסיכומו של עניין, זה לכאן או לכאן, סוג של הימור. אבל השנה שמתי לב שיש יותר שיתופי פעולה מבעבר, אמן זה מנגן עם זה ותורם את קולו בשיר אחר, יכול להיות שזה רק אני ותמיד היו שיתופי הפעולה הללו.

סיכום 2010 חלק 4 עוסק בשיתופי פעולה, אמן מתאחד עם אמן אחר הם מנגנים ושרים ויוצאת יצירה, וכאמור השנה זה בלט במיוחד. היו אלבומים שלמים עם שיתופי פעולה, או אלבומים בהם לפחות שיר אחד לפחות הציג שיתוף פעולה. רוב השירים במקבץ הזה מציגים הרמוניה מיוחדת של צלילים, קולות וניגודים, כל אחד מביא מהבית את הייחודיות שלו, כל אחד תורם מבלי להפריע וכך למעשה נוצרים שירים מצוינים. בעיקר מצטיירת לה התמונה של עבודה עם חברים, כל אחד מוצא מה שחסר לו אצל חברו ולהפך, עניין של תוספת ולא של השלמה והתוצאה שירים מלאי תשוקה. לאקן היטיב להגדיר זאת: " התשוקה היא העדר מה שיש לך ונתינת מה שאין לך"

 האחד והיחיד, אלפרד כהן השלישי.

 סיכום 2010 חלק 4 להורדה

 אדווין קולינס עם הדראמס( השיר הכי טוב של הדראמס)

 תחשבי על זה עוד פעם אחת, אולי פעמיים, זה כל מה שאני מבקש

קצת קיטשי, קצת המנוני, אבל אחד משיר השנה שלי

רשימת השירים

  1. Crystal castles- not in love(with Robert smith)
  2. Mark ronson & the business intl- somebody to love me(with rose elinor dougall & Andrew waytt)
  3. David byrne & fatboy slim- please don't(with santigold)
  4. Shit robot- losing my patience(with Alexis Taylor)
  5. Maximum balloon- groove me(with theophilus London)
  6. Edwyn Collins- in your eyes(with the drums)
  7. Broken bells(James mercer & danger mouse)- the ghost inside
  8. John legend & the roots- wake up
  9. Gigi- impossible love(with chorus)
  10.  Everbody was in the French resistance…now!(Eddie Argos & Dyan Valdes)- think twice its not alright
  11. Bryan ferry- reason or rhyme(with Johnny greenwood ,Brian Eno & David Gilmour)
  12. Massive attack- paradise(with hope Sandoval)
  13. Antony & the johnson's- fletta(with bjork)
  14. Admiral radley(Jason Lytle, Aaron Burtch & Aaron Espinoza)- I left U cuz I luft U
  15. roky Erickson- forever(with okkervil river)

אש בלהות

רגעי השינה הראשונים הם בבואת המוות

כפשוטו. ערפל אביך ומטמטם לוכד את

התודעה, ואט אט שוב איננו יודעים להבחין

ברגע המדויק בו "האני" נמוג, הממשות נגוזה

ועמה החרדה של להתעורר יותר לעד.

ג'ראר דה נרוול

 כלו כל הקיצים, הכל נשרף וכאילו זה לא מספיק, האש תבער לתמיד ותהפוך לעוד אחת מהתמונות היומיומיות התלויות לנו בקירי נופינו. מדמים אהבה בלתי נגמרת וארוכת ימים לאש לא מתכלה, אש שמים רבים לא ישטפוה, אבל איך מדמים אסון לאומי שהאש היא אמיתית ואין מים אפילו לנסות לכבות אותה. וכל הקלישאות נכונות, הכתובת הייתה על הקיר, רבים חזו אותה, רבים דיברו עליה, על אותה האש שלא נוכל לכבות. האש הזאת בערה בתוכנו כבר המון זמן וקיבלה גושפנקא במציאות. עצים רבים ייעלמו וחיות רבות מכל המינים לא יודעות את עצמן מרוב פחד. האש שתבער תמיד.

מדמים אהבה לאש לא מתכלה משום שאם היא נגמרת זה שורף, יש כוויות ולפעמים לא נשאר שריד אחד, הכל הופך לשחור מלכלך וזה יכול לקרות במספר שניות ואז הכל נשאר בזיכרון כמו תמונה תמידית מתוך אסון לאומי שכולם חזו אותו בצורה זו או אחרת. משהו נגמר בתוכי שראיתי את התמונות של האש מאחורי הכתבים האמיצים וששמעתי את אותם קולות המדברים בדיעבד. משהו בתוכי נאלם ונעלם.

היה לי כבר פוסט מוכן, רציתי לכתוב על חלומות, הכותרת הייתה אמורה להיות חלום ליל חורף, רציתי לצטט מהקומדיה של שיקספיר: " היה לי חלום, שהשכל של הבן אדם לא יכול להגיד איזה מין חלום זה היה. הבן אדם הזה הוא חמור אם הוא מנסה לפשר את החלום הזה" אבל המציאות הפכה כמו חלום מלאה בשדים, חלום בלהות קוראים לזה, הקומדיה הפכה לטרגדיה. שאלתי את עצמי, עד לפני שנאלמתי, למה לא מקשיבים לחמורים, למה?! פרשת מקץ.

חלום בוטן

בפרשת מִקֵּץ מפרש יוסף את חלומו של פרעה: חלום שבע הפרות השמנות והרזות וחלום שבעת השיבולים הדשנות והרזות. פירוש החלום המוצלח הופך אותו למשנה למלך, בעל מעמד, הוא נושא אישה, נולדים לו ילדים ואז מגיעים עשרת אחיו מישראל לבקש אוכל ועזרה . ויוסף מעביר אותם סדרת חינוך הוא רוצה שמצפונם יעיק עליהם, על כך שמכרו אותו למצרים לפני 20 שנה. ולא עוזר להם רק אחרי שהוא מכנה אותם מרגלים, לוקח את שמעון אחיו כבן ערובה, מתנה את העזרה בהבאת בנימין אחיו ושותל באמתחתו גביע זהב, רק אז הוא יחשוף את זהותו בפניהם, אבל זה בפרשה הבאה בשבוע הבא.

חלומות לא נועדו כדי לחזות את העתיד, מה שאצל רבים נהוג לחשוב, חלומות מבטאים עבורנו את ההרהורים הכמוסים שלנו, אמר את זה בצורה זו או אחרת זיגמונד פרויד וגם אמר את זה "המדרש הגדול," פרשנות תימנית למקרא: "להודיעך כי במה שהאדם מהרהר בו ביום, מראין אותו בחלומו." החלום בא מתוך האדם עצמו, אין מתגלים לנו סודות כלשהם מעולם או מציאות שאיננו מכירים. יוסף פירש נכונה את חלומותיו של פרעה כי הוא הבין את הרהורי ליבו, פרעה המלך דאג לכלכלת מדינתו ורצה בטובתה וזה העסיק אותו מאד ולכן מחשבותיו אלו צצו לו בחלומתיו.

 

לפני כמה שבועות כתב אביב לביא במעריב פרשנות לחלום שלו עצמו, מאמר לדאגותיו. פובליציסטים תפקידם להרהר במקום המנהיגים הממעטים לעשות זאת. אביב לביא הביא מפרוטוקולי דיוני מבקר המדינה על מצב הכבאות בארץ וידע כי השריפה הגדולה בכרמל לא באה משום מקום, הוא ידע שצריך מטוסים מקצועיים כדי למנוע אסונות לאומיים. אביב לביא פירש נכונה את דאגות הכבאים שבפעם בכמה חודשים זועקים את זעקתם ומקבלים פה ושם אייטם בטלוויזיה או ברדיו ונאדה. ואביב לביא הוא רק דוגמא, היו עוד רבים שפרשו את החלומות/הרהורים הללו.

מנהיגים טובים צריכים לחלום, יש לי חלום, אמר בזמנו מרטין לותר קינג. לא כל החלומות צריכים להיות צפיחיים בדבש וסכיריניים, אבל כן צריך לדעת לפרש אותם ויתרה מכך לדאוג שסיוטי בלהות לא יתגשמו במציאות. לצערי הרב במציאות שלנו המנהיגים כמו בנימין נתניהו או אל ישי( משרד הפנים אחראי על שירות הכבאות) חסרי מעוף ונראים כלא מהרהרים כלל. יושבים על הכיסא ומרביצים חיוכים לכל הכיוונים ומידי פעם הודפים ביקורת זו או אחרת. אבל רק אם היו קוראים את מה שאביב לביא כתב רק לפני שבוע אולי הייתי כותב פוסט על חלומות. אולי לא היו נשרפים אנשים למוות.

ברגעים קשים כמו אלו, אין יותר חזק מהמחשבה שאולי באמת, הלכנו לישון, הכל היה חלום ואוטוטו שעון המעורר שכיוונו בלילה יצלצל ואנחנו נתעורר. ברגעים קשים זה מה שאני חושב, אבל יש משהו מאד שוטה במחשבה הזאת,לא מחייב, אני חייב לעצמי את הערות הזאת, להסתכל על התמונה ולנסות לתקן. כמוני כמוכם כמו כל העולם. בקומדיה חלום ליל קיץ- חלום, שקשה לפצחו מכונה-חלום בוטן, לא הייתי מאחל לעצמי או למקום בו אני חי חלומות מהסוג הזה.

ללא מילים

במעבר חד או לא ממש חד. קיבצתי 21 שירים שאהבתי במהלך השנה האחרונה שהמכנה המשותף שלהם הוא שאין להם מילים, רק מנגינה. כשהייתי קטן היו נעימות שהייתי מחבר להן מילים וזה תמיד נכשל בגדול, לקטעים האלו לא צריכים מילים, כי לפעמים לא צריכים מילים, מספיק חילופי המבטים, או פרפרי הבטן שמתעופפים בקרבנו. בפוסט שהכנתי לפני האסון הנורא, כיניתי את זה- מוזיקה לחלומות, מעין פסקול לחלומות שלי אם הסיוטיים ואם היפים. מקבץ הקטעים הנוכחי בהחלט יכול לבטא את הרהורי ליבי, מעין פרשנות מוזיקלית שלי לאותם הרהורים והוויות. מרוקנרול בלוזי, פרוגרסיב, פסיכדלי לאלקטרוניקה אתנית וקלאסית ועד לשוגייז, דאבסטפ, פאנק(פ רפויה) ג'ז מודרני ואוונגרד. מגיטרות בועטות לכינור וצ'לו. מצלילי מחשב ועד לכלים שלא הצלחתי לזהות.  

סיכום 2010 חלק 3 להורדה

קומו כבר, אלפרד כהן השלישי.

 

הקטע המזרחי של השנה

פופ ג'אז מודרני ומגניב

ואחד מהקטעים המרגשים של השנה

רשימת השירים:

  1. Isobel Campbell & mark lanegan- hawk
  2. Fang island- careful crossers
  3. Tame impala- island walking
  4. Holy fuck- stay lit
  5. Ratatat- mandy
  6. Mr. flash- couscous
  7. The budos band- river serpentine
  8. Ariel pink's haunted graffiti- reminiscences
  9. Jaga jazziest- one armed bandit
  10. Polar bear- bap bap bap
  11. S. carey- action
  12. Benoit pioulard- fluoresce
  13. Victoire- a song for Arthur Russell
  14. Wires under tension- mnemonics in motion
  15. Magnetic man- flying into Tokyo
  16. Flying lotus- German haircut
  17. Sun city girls- funeral mariachi
  18. No age- positive amputation
  19. Strand of oaks- west river
  20. Bonobo- black sands
  21. Max richter- infra 3

חג ההודיה הישראלי

צריך היה הוא אור לזרות

אך רק חושך רד כמוס

כך עש נמשך לנר עם ליל

מרעיד, אך לא יכול לנוס.

אינקונטי פיודורוביץ אננסקי

הייתי רוצה חג כמו חג ההודיה בארה"ב או בקנדה(ולא רק בגלל הארוחה), הייתי רוצה שיהיו שתי משמעיות לחג ההודיה הישראלי, האחת הכרה והודיה לפלשטינים היושבים עמנו כפי שייקבע בחוק ועל פי הסכם הדדי(חזרה לגבולות 67) והשנייה היא משמעות יותר אישית של תודה חברתית לנו, לסובבים אותנו, למשפחה ולחברים הקרובים לנו. עוזי חיטמן ז"ל תמיד סיפר כשהוא נשאל על השיר- תודה שהוא כתב לחיים משה שהמושג הזה לא היה קיים בשירה הפופולרית ובתרבות בכלל. השיר הפך מאוס בעיניי ולא רלוונטי, אבל דבריו של עוזי חיטמן נכונים מתמיד, חסרה בתרבות שלנו הכרת התודה, ההודיה וממה שנגזר ממנה- המנחה, השי או הדורון. תודה שאנחנו כאן, תודה שאתם כאן. יותר מכך, אני חושב שצריך לוותר על כמה חגים דתיים אחרים לטובת חג ההודיה הישראלי.

הפרשות האחרונות עמוסות באירועים. פרשת וַיִּשְׁלַח מגוללת את סיפורו של יעקב. הוא חוזר לכנען אחרי 20 שנה בגלות, נלחם עם מלאך, שליח האל ושמו מוחלף ל-ישראל. ראובן בנו שוכב עם פילגש אביו, בלהה. יעקב נפגש עם אחיו עשיו, דינה בת יעקב נאנסת ואחיה נוקמים. רחל יולדת את בנה השני בנימין ומתה ולבסוף מתוארת לנו השושלת של העם האדומי של עשיו אח יעקב.

מכל הסיפורים העמוסים רגשית, בחרתי לעסוק בסיפור המפגש המחודש של יעקב עם אחיו ממנו גנב את הבכורה. עשרים שנה לא ראה יעקב את אחיו. עשרים שנה בהם הספיק יעקב להקים שבט משלו, עם הרבה ילדים ונשים ופילגשות והרבה צאן וגמלים. יעקב אחוז אימה לקראת הפגישה כן שמצפונו מעיק עליו, עד כדי כך נפשו של יעקב סוערת שהוא נלחם עם שליח האל בלילה לפני הפגישה. נלחם איתו עד אור הבוקר ובעקבות כך מחליפים את שמו כאמור ל-ישראל. המשמעות בעיניי של השם הזה הוא מאבקים פנימיים פסיכולוגיים הנגרמים מנקיפות מצפון, למעשה השם של המדינה שלנו היא מאבק תמידי עם המצפון שלנו, מה עשינו רע ויש לי הרגשה שדי מתעלמים או מדחיקים מזה בתקופה האחרונה. אם להסתכל על התמונה הכוללת אנחנו עושים הרבה רע ולאף אחד לא איכפת. נקיפות מצפון איננה חולשה אנושית או מורך לב, אלא דווקא התגלמות תהליך נפשי עמוק ורגישות רבה ובאה לבקש ולתקן עיוותים שיצאו מתוכינו.

הפחד והמצפון מניעים את יעקב, ובשל כך הוא שולח תחילה שליחים מטעמו אל עשיו שיבשרו את בואו, כשאלו חוזרים עם התגובה של עשיו הוא מפחד אף יותר. יעקב יוצא לארץ כנען באישון לילה כמעשה גנב, באפלה, מפחד שמא יראו אותו. לכאורה הוא ביצע מעשה רע אבל הוא שלם עם מה שהוא עשה.

יעקב מכין לאחיו מנחה וכשהוא נפגש עמו נפלט לו- קח נא את ברכתי במקום קח נא את מנחתי. פליטת הפה הזו נובעת מאותו גניבת הבכורה והברכה. הוא רוצה להתפייס איתו כי הוא מבין שרק כך הוא יכול להגשים את החזון שלו, הוא רוצה לתקן ולהשלים, הוא לא יוכל אחרת. מדרשים רבים מפרשים את עשיו כבן אדם אכזר וצר של ישראל, אך מן הכתוב עולה שהוא אדם רגיל וישר ומקבל את יעקב בחיבוק ומשלים איתו.

שלום תמורת שטחים

אני שומע הרבה לאחרונה על מצוקת הדיור ובועת הנדל"ן ועל הנסיונות לפתור את המשבר או לפוצץ את הבועה. הדיון הציבורי גם מתמקד בעניין המשך הקפאת הבנייה בהתנחליות בניגוד לרצונם של אנשי הימין והמתנחלים ומנגד קהיליות רבות סובלות מדוחק בישובים שהם חיים בו משום שהמדינה מסרבת להפשיר קרקעות לבנייה והשטחים קיימים, אך אסור לבנות בהם ומי שכן, מייד יקבל צו הריסה משפיל. לסיכומו של עניין אדמה, שטח, בנייה והתיישבות והמושג בית, מעסיקים אותנו רבות.

מקור חג ההודיה לפי ויקפדיה, הוא העזרה שקיבלו המתיישבים הראשונים בארה"ב מהמקומיים האינדיאנים( אחר כך הם השתלטו עליהם) וכדי להודות לאינדיאנים ערכו המתיישבים ארוחה חגיגית. אני מזהה כאן הזדמנות שאולי לא תחזור, על מנת שנחגוג את חג ההודיה הישראלי, עלינו להפשיר קרקעות לערבים הישראלים הנדחקים בקרבם, להקפיא את הבנייה, לחזור לגבולות 67 לתת לפלשטינים הכרה וכך נוכל להודות אחד לשני בארוחה חגיגית ענקית המשלבת את כל האלמנטים המזרחיים והמערביים. כל צד יבוא עם נקיפות המצפון שלו, יעשה חשבון נפש, יאבק עם התחושות הכי פנימיות שלו ונברך אחד את השני כמו יעקב ועשיו( הו! אני יותר מידי אופטימי).

ארוחה

שני דברים הנוגעים באוכל העסיקו אותי השבוע:

  1. ארגון האו"ם לחינוך מדע ותרבות(אונסק"ו) קבע שהארוחה הצרפתית והמזון המקסיקני יכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית ולראשונה ענף הגסטרונומיה נכלל ברשימה הזאת. ארוחה זה אחד הטקסים החשובים בעיניי וצריך למסד ולשמר את עניין הארוחה. הארוחה הצרפתית כוללת גינונים דקדקניים הכוללים יין ומפיות שוקולד ועוד. גם ארוחת חג ההודיה מלאה בגינונים מוקפדים, חלק מאותם גינונים הופכים את האירוע הזה של ארוחה לאתר מורשת בעצם שיש להנחיל לדורות הבאים.
  2. בלוג מיוחד המתעסק באוכל מההיבט החזותי שלו- A Wind שמציע מתכונים מענינים ובעיקר מציע נקודת מבט מענינת על האוכל כאובייקטים של צילום. חלקי המזון מצולמים בסינקדוכה המתארת חלק מתוך שלם או קלוזאפים של אנשים שבאים במגע עם אוכל. מעניין ואני מנסה את המתכונים השבוע.

אהבה היא הכל

אני ממשיך בסיכומי השנה שלי במוזיקה והפעם הסיכום השוודי/סקנדינבי. כל שנה אני עוקב אחר המתרחש האיזור הזה במוזיקה, בז'אנרים מסוימים. הכל התחיל אי שם לפני עשר שנים באלבום הראשון של סיגור רוס והמשיך לשוודיה שם גיליתי להקות פופ מצוינות. הסיכום כולל מוזיקה בעיקר משוודיה, אך יונסי (סולן סיגור רוס), אולוף ארנלדס ואלפר ארנלדס מייצגים את איסלנד, יש גם קטעים מפינלד(ווילה נאה) ומדנמרק(אפטרקלאנג)

בעינייך אני קורא את סיפור חיי, זו שורה מתוך אחד משירי השנה שלי- drawing lines של the electric pop group להקה המגיעה משוודיה והשנה יצא אלבומם השני seconds אלבום פופ עם ג'סטות ללהקת הסמיתס ומוריסי ולבריטפופ מתחילת שנות ה-90 זהו שיר על שני סיפורים, שתי השקפות עולם בין שני אוהבים לשעבר המותחים קווים שהם גבולות ליחסים בניהם.

אפשר להאזין לכל המיקסטייפ כאן:


 

 

תודה, אלפרד כהן השלישי.

 שנת 2010 הסיכום השוודי/סקנדינבי להורדה

  1. I'm from Barcelona- silence
  2. Love is all- early warnings
  3. Jonsi- animal arithmetic
  4. Ceo- illuminata
  5. Villa nah- ways to be
  6. Club 8- my pessimistic heart
  7. Sambassadeur- days
  8. The radio dept.- never follow suit
  9. The electric pop group- drawing lines
  10. Efterklang- I was playing drums
  11. Jj- let them
  12. First aid kit- winter is all over you
  13. The tallest man on earth- love is all
  14. Olof arnalds- surrender(feat. Bjork)
  15. Olafur arnalds- pu ert solin

 

 

עונת מעבר

עוד תשוב הסנונית השחורה

לתלות את קינה במרפסת

ותחזור שובבה במקורה להקיש

על שמשת חלונך

גוסטבו אדולפו בקר

מישהו פעם אמר לי שבזמן שאתה עסוק בתולדות החיים שלך, שום דבר לא מתרחש בהווה שלך, זאת אומרת שום דבר משמעותי ובעל ערך קורה ביום יום. אני חייב להודות שאני לא מתעסק בתולדות שלי יותר מידי, אך מנגד יש ימים שאני מרגיש ששום דבר לא קורה. אותו מישהו שאני לא זוכר מי זה היה, בטח איזו דמות מסרט קלאסי משנות ה- 40 או דמות ספרותית עוד יותר קלאסית, אמר לי שבכל יום קורה משהו, אנחנו רק צריכים לשים לב. אם התובנה הזאת אני פחות מסכים, כי יש זמנים שפשוט לא קורה כלום, מחכים שיעבור ואולי טוב שכך, אלו תולדות החיים שלי.

רק פרשה אחת בכל המקרא מגוללת סיפורו של האב השני, יצחק בן אברהם- פרשת תּוֹלְדֹת. הפרשה מתארת את נדודי יצחק בארץ ישראל בעיקר בדרום, את חיכוכיו עם הזרים בני הפלשתים, חפירת בארות והפיכתו לעשיר מאד ובין היתר מספרת את סיפור עקרותה של רבקה אשתו ומיד את לידת התאומים שלהם, עשיו ויעקב. ולבסוף העברת הבכורה מעשו ליעקב.

אני דווקא רוצה להתמקד בבחירה של כותבי המקרא לא להרחיב יתר על המידה בסיפור יצחק, כאמור רק פרשה אחת מגוללת את סיפורו אבל למעשה כמעט ולא מספרת את סיפורו, אלא מתחילה את סיפור שני העמים של יעקב ועשו, סיפורים גדולים יותר רבי משמעות וחשובים יותר לבניית הזהות של היהדות. מסקנתי היא כזאת, בתקופת יצחק לא קרה הרבה, תקופה אנמית ואפאטית שכזאת, שחייה את ההווה ומתכספת אל העבר, לא חושבת קדימה. זמן מעבר שכזה. אני חושב שהזמן שלנו די דומה לזמן יצחק.

ליצחק היו שני בנים, האחד עשו, איש ציד היפראקטיבי אותו הוא אהב עד מאד וראה בו ממשיך דרכו. השני היה יעקב שנקרא על שם שעקב אחרי עשו ונולד אחריו, אך ההסבר השני לשם שלו יותר מתאים לו, למרות שהוא לא מקובל. יעקב הוא "עקוב הלב" כלומר ערמומי ומינפולטיבי אחד שרואה למרחוק ומתכנן עשרה צעדים קדימה, לכן גם המקרא ואלוהים והגורל ראו בו יותר מתאים להנהיג את העם היהודי אחרי יצחק, גם רבקה אשת יצחק זיהתה בו את זה ולכן קידמה את מעמדו בפני בעלה. עשו אמנם היה איש מעשים ופעלתן בניגוד גמור לאביו הפאסיבי והאנמי, אך הוא היה איש ההווה, היהדות חיפשה את איש העתיד.

הימים הם ימי יצחק, אנחנו חיים את ההווה, בתקופת מעבר, מחכים למישהו ערמומי במובן הטוב של המילה שינהיג אותנו לדרך אחרת שונה ומוצלחת יותר. סרן קירקגור כתב בשלהי המאה ה-19: "אנשי העת הזאת העייפים מצלצול פעמוני ההתלבטות נחים להם בינתיים בעצלות מוחלטת. מצב העת הזאת כמצבו של מי שנשאר במיטה בבוקר וחולם חלומות גדולים ואז מתחיל את שנת החורף, כשהוא מצויד בתירוץ מוכן ושנון על שהותו במיטה".  כל מילה שכתב סרן קירקגור רלוונטית גם ל-2010 לפעמים אני תוהה האם ההיסטוריה אכן מעגלית ודטרמיניסטית במובן מסוים, האם נולדתי לתוך תקופה שאי אפשר לשנות מאומה וצריך פשוט לחלום או לחכות לאיזה יעקב ממזר שכזה שיקנה את הבכורה בערמומיות.

מנגד כותב ראלף ואלדו אמרוסון: "הטבע מתגשם בכדורים ובניו בני החלוף היהירים, אל פני השטח והחוצה ממהרים, לסרוק את הכדור מצדודית, אילו היו הדברים מתבארים, היה הכל שוב נברא מבראשית" כלומר, אמנם החיים הם מעגליים אך הם לא חוזרים על עצמם בשום אופן, כי אם כן היינו חוזרים לנקודת ההתחלה ואנחנו אף פעם לא מתחילים מבראשית. ולמרות זאת אני מוצא הרבה קווי דמיון בין תקופת יצחק לזו שלנו, בעוד עשרים שנה יכתבו עלינו פרק אחד בספר אלקטרוני שכזה, מגה אחד של זיכרון.

נזיד עדשים

יעקב קנה את הבכורה מעשו באמצעות נזיד עדשים והשבוע הכנתי נזיד עדשים ותוך כדי שאלתי את עצמי מה עוד אפשר לקנות בנזיד עדשים?

מה צריך…

כוס עדשים כתומות

כוס וחצי מים רותחים

חצי חבילת שמנת

שני גזרים

100 גר' דלעת

אגוזי מלך

עלי נענע

חומץ בן יין אדום

מלח גס

פלפל שחור

שום גבישי

פפריקה חריפה

כמון

איך עושים…

שמים את העדשים בסיר על אש נמוכה. שופכים המים הרותחים ואת השמנת ומערבבים. חותכים הגזר והדלעת לקוביות קטנות ומוסיפים לסיר. שופכים מעט שמן זית(חמש כפות) וחומץ בן יין אדום(חמש כפות) מתבלים לפי הטעם במלח גס, פלפל שחור, שום גבישי, פפריקה חריפה וכמון ומערבבים.

אחרי 15-20 דקות על אש נמוכה מורידים את הסיר. יוצקים לצלחת. בוזקים אגוזי מלך קצוצים ועלי נענע.

 

צולם באייפון שלי

אנחנו לא גזענים, אנחנו אוהבים לבנים

בצבא היה לי חבר, דודו סלמן שמו, שהיה שומע רק היפ הופ, יום אחד הבאתי לו לשמוע את הסטריטס(מייק סקינר) זה היה הכי ראפ בשבילי. מוזיקה שחורה(היפ הופ) לא הייתה הכוס תה ירוק עם דבש שלי, אבל עברתי תהליך, הוא התחיל בשנה שעברה באלבום הבכורה של קיד קאדי ובאלבום האחרון של מוס דפ, לפתע מצאתי את עצמי נהנה ומתרגש מסוג כזה של מוזיקה. המילים חודרות לי לנשמה, משפיעות על הלך רוחי, המקצבים והמלודיה ערבים לאוזניי. בשנת 2010 מצאתי את עצמי מאזין לקנייה ווסט ומתעדכן בציוצים שלו ומחכה לאלבומים החדשים שלו ושל קיד קאדי.

אני מתחיל את הסיכום שלי לשנת 2010 במוזיקה בעולם והחלק הראשון יעסוק באהבה החדשה שלי להיפ הופ, אך גם יכלול אהבות ישנות כמו פאנק וסול. מעל לכולן ארצה לציין את ג'אנל מונה שככל הנראה תוכתר כתגלית השנה בהרבה מקומות חשובים ובצדק. השנה יצא לה אלבום גדוש באיכות וברגש והשיר- neon valley street הפך לאחד מהמנוני הלב שלי. בין היתר הסיכום הזה, כולל את הגורילז וממה שאני יודע דיימון אלברן הוא הכי לבן שיש, אבל הוא תמיד דואג לארח כמה כושים ובקטע white flag הוא גם מצרף אליהם את הסימפונית של לבנון.

בפעם אחרת, אלפרד כהן השלישי.

סיכום 2010 חלק 1. הסיכום השחור. להורדה

  1. Big boi- turns me on(feat. Sleepy brown & joi)
  2. N.E.R.D- party people (feat. T.I)
  3. The roots- walk alone(feat. Truck north, p.o.r.n & dice raw)
  4. Kanye west- don’t look down(feat. Mos def, lupe fiasco & big sean)
  5. Drake- up all night(feat. Nicki minaj)
  6. Das racist- hahahaha jk
  7. Gorillaz- white flag(feat.kano, bashy & the Lebanese national orcchstra)
  8. Aloe black- I need a dollar
  9. Cee-lo green- I want you
  10. Sharon johns & the dap-kings- I learnd the hard way
  11. Gonjasufi- klowds
  12. Kid cudi- marijuana
  13. Gil scott heron- I'll take care of you
  14. Janelle monáe- neon valley street
  15. Sade- in another time