רשע רֶשַע תרדוף

בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה
רִנָּה רִנָּה טְרַלָּלָה
בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה
רִנָּה רִנָּה טְרַלָּלָה

 הנה רעיון מטופש, זוג אוהבים החליט להתחתן בחג הפורים, למה לערבב שתי חגיגות. הם תכננו זאת בקפידה, סגרו עם האולם יותר מחצי שנה לפני המועד. המוזמנים התבקשו לבוא מחופשים ולאלו שלא טרחו להתחפש, בני הזוג דאג לצוות מאפרים ולסט תחפושות בכל המידות באולם האירועים, חתונה בתחפושת של נשף. אולם כשהגיעה השעה להיכנס תחת החופה הרב המקדש סרב בתוקף להשיא את בני הזוג בשל "לבוש לא ראוי" לטענתו ולא היה מוכן לקחת חלק בחגיגה וביקש מהם בנימוס להחליף את הבגדים. תחילה סרב אותו הזוג לבקשה הזאת ומבוכה החליפה את התכונה העולצת והשמחה. לאחר שכנועים רבים הסכימו הזוג להחליף את התחפושות בחליפת חתן ובשמלת כלה. הרב ברך, החתן שבר את הכוס, בני הזוג התנשקו. שמחה שמהולה בסרבול בירוקרטי אטום של הממסד. חג פורים שמח.

השבוע בפרשת צַו ממנה (באופן רשמי) משה את אהרון ובניו לכהנים של העם וממשיכים את מדריך ההוראה למקריב המתחיל. בשבת שלפני פורים קוראים עוד כמה פסוקים מפרשה אחרת מאורחת יותר ומכנים אותה "פרשת זכור" בפסוקים אלו מתוארת ההוראה של האלוהים למחות את זכרו של עמלק, משום שהתקיף את בני ישראל בעודם נחשלים ולא מוכנים. שמו של עמלק הופך לסמל הרשע בעולם היהודי. המן הרשע הוא מצאצאיו של עמלק. אדולף היטלר מכונה העמלק המודרני וכל מי שרודף אחר העם היהודי מכונה עמלק ובפסוקים אלו, כאמור אנו מצווים למחות כל זיכרון של רשע עמלקי באשר הוא.

מענין שדווקא בחג הפורים שהוא חג של נתינה, שמחה, התבוננות פנימה עולה לדיון ולהבנה מושג הרשע והרדיפה אחריו. תהיתי מדוע היהודים מצווים לרדוף אחר הרשעים, מדוע היהודים בעצם מתנהגים כמו כל הרשעים שרדפו אותם, אם כך היכן מתבטא הרעיון השונה והמהפכני של דת היהדות.

מנגד, אפשר לטעון שהמלחמה בעמלק היא המלחמה ברוע הקיים בעולם, עמלק הוא סמל הרשעות ויש להיאבק בתופעות הנותנות ביטוי לעוול ולחוסר צדק חברתי. רשעים הם בכל מקום, אפילו אצלי נעות מחשבות נבזיות ולפעמים אני מרשע כלפי אלו שחיים איתי. דווקא בפורים כשעוטים מסיכה, מתלבשים קצת אחרת, משתעשעים בזהות החלופית שבחרנו, יש לנו את האפשרות להביט יותר פנימה ואיכשהו לרדוף אחר הרשע הזה ולמחות אותו מאיתנו.

הבה נרעישה רש רש רש

הטרנד העולמי בתחום המדיני/פוליטי הוא לתפוס את הרשעים ולהביא אותם על עונשם. ומי הם אותם רשעים, המנהיגים הרודנים של העולם הערבי, בעלי ההון אלו ששולטים במשק והפלשטינאים ואפילו גם אנחנו הישראלים. לפעמים נראה לי שהרדיפה אחר הרשע מעולם לא הייתה אופנתית כמו עכשיו ואפנתיות יתר מוזילה את המאבק האמיתי והופכת אותו למגוחך. הרשע בסופו של דבר תמיד יתהלך בינינו, אך צריך למזער אותו ולא להאבק בו בפופליזם זול וטרנדי.

מועמר קדאפי- עמלק 2011

אנשים רשעים ביצעו רצח מזעזע ומחריד בשבת שעברה במקום שנקרא איתמר. הרוע הזה הוא בלתי נתפס לכל נפש אנושית באשר היא. אונייה בשם ויקטוריה נתפסה ועליה מאות של קילוגרמים של נשק שמטרתו לפגוע ולהרוג. שני אירועים אלו מייצגים עבורי את הרדיפה של הממשל הישראלי לרדוף אחר הרשעים. נתפוס את הרוצחים המנוולים ונביא אותם על עונשם, כך ברוח הדברים הללו הרבו להתבטא המנהיגים שלנו בשבוע האחרון. אבל אני בעד דרך שונה, מתנגד בתוקף לרדוף ולמחות, אלו דרכם של אנשים חסרי לב והיגיון בריא. צריך להבין שגם הצד השני, רואה בנו רשעים ומנוולים ארורים וגם הם בדרכם מנסים למחות אותנו. הרשע מלבד תקופות מסוימות במהלך ההיסטוריה(גרמניה הנאצית למשל)תמיד היה במיעוט, אך מיעוט כזה שמשנה סדרי יום ועולם, הרשע תמיד מפסיד וזו לא קלישאה שחוקה, כי ברשע אין את היסודות והתשתיות של חיים ואחרי הכל, אנחנו בסך הכל רוצים לחיות.

סיפורים יפואיים

בדירתי הצנועה ביפו אין מזוזה על אף אחד מהחדרים וגם לא בכניסה לבית. זה לא מפריע לי במיוחד, בעיניי אפילו זה מגוחך. לפני כמה ימים הגיע אליי אינסטלאטור לתקן בעיית צנרת חוזרת והוא הבחין שאין מזוזות בדירה, הוא סרב לעבוד וחייג לבעלת הדירה המופתעת שלי, אחרי שיחת טלפון ארוכה הוא התרצה ותקן את הצנרת ונפרד ממני בהמלצה לשים מזוזות בדירה, "כי זאת ברכה" אמר והלך.

כמה ימים לאחר מכן, בעודי יושב בבית קפה ליד הבית, מתקשרת אליי בעלת הדירה ומכריחה אותי לקנות מזוזות, לפחות אחת, "שתהייה ברכה בבית" אמרה. זה קצת הפריע לי, אבל לא התכוונתי לעשות מזה סיפור גדול. עוד באותו היום חייגתי לאבא שלי ושאלתי אותו איפה אפשר לרכוש מזוזה באמתלה שגנבו את זו בדירה השכורה שלי. אם הוא היה יודע שאין לי מזוזה, הוא היה כועס ונעלב. אבי הציע בעצמו לקנות את המזוזה.

מחר ביום ראשון, בחג הפורים, אתקין את המזוזה הראשונה בחיי,היא תהפוך לדירה יהודייה וכשרה כהלכה. כי כל אחד ואחת עוטים מסיכות, אפילו דירות שכורות.

The Great Pretender

התחפושת האמיתית שלי היא המיקסטייפ הזה, במקום מוזיקה עדכנית, הוא כולל בתוכו שירים מתקופות שונות. שני חוקים הובילו אותי בהכנת התחפושת הזאת: כל השירים עד השנה בה נולדתי (1981) יכולים להיכלל בו ואף לא שיר אחד של הביטלס(למרות שמביני עניין יזהו נוכחות של ג'ון לנון באחד השירים) החוויות שעברתי בזמן הכנת אוסף השירים הזה כמעט בלתי ניתנים להסבר. ידעתי שאני חייב לכלול מספר סגנונות ואמנים מסוימים לא יכולים להעדר מהאוסף הזה וככה מצאתי את עצמי נע בזמן ומגלה תובנות חדשות על הטעם המוזיקלי שלי.

להפתעתי, מצאתי שלאף אחד מהשירים אין ערך נוסטלגי כלשהו עבורי. אלו שירים שאני אוהב וגיליתי במהלך הזמן, בעודי מתעדכן בפאנטיות אחר המתרחש במוזיקה העכשווית. זה אחד האוספים המאתגרים והמהנים שעשיתי לעצמי ושמח מאד שיש לי אפשרות לשתף אותו איתכם.

מספיק להשוויץ, קחו תשמעו ותורידו מיקסטייפ פורים 2011 להורדה

The Platters- The Great Pretender

Serge Gainsbourg- Le Poinnonneur des Lilas

Frank Auburn- I found A Million Dollar Baby(in a five and ten cent store)

Roy Orbison- Lana

Chuck Berry- Too Much Monkey Business

The Rolling Stone- Shake Your Hips

Joe Jackson- One More Time

The Specials- A Message To You Rudy

The Kinks- Lola

ABBA- Honey Honey

Alessi Brothers- Seabird

La Gare(Guy S'en Va) from Les Parapluies de Cherbourg

Brenda Lee- Break It To Me Gently

Harry Nilsson- Don't Forget Me

Miles Davis- Guinevere

להתאים צבעים

לצד הלבן, כל הצבעים מאבדים מתהודתם..הלבן אינו אלא סמל לעולם שבו נעלמו הצבעים..

ואסילי קאנדינסקי

 נהוג לחשוב שמקורו של צבע התכלת הוא מן הצבע הכחול. השבוע נתקלתי במחקר חדש שממצאיו טוענים אחרת, שלא כך הדבר, שהתכלת מגיע מהצבע הסגול דווקא. את צבע התכלת אפשר להפיק מחלזון ארגמון כהה קוצים. כדי ליצור סוודר שצבעו תכלת צריך 10 אלפים חלזונות מהזן הזה(התחלתי לאסוף). מעניין חשבתי לעצמי באותו רגע ואז עשיתי גוגל לכל הצבעים ולמדתי באלו חומרים בטבע אפשר להפיק אותם ואז הסתכלתי סביבי ובאופן מודע התחלתי להבחין בכל צבע וצבע ומיד הפסקתי, זה מטורף, אותם מחשבות זרקו אותי ליום הראשון ללימודים של כיתה ג' קמתי בבוקר והתלבשתי חולצה שחורה עם מכנס שחור ואז אמא שלי צעקה עליי:"אתה לא הולך ככה לבית הספר!" למה לא שאלתי אותה. החולצה לא מתאימה למכנסיים, תבחר צבע אחר. זה היה לי מוזר, כי מעולם, עד אז, אמא שלי לא התערבה בדרך בה אני מתלבש וזה עוד יותר מוזר לי בדיעבד, כי זה אירוע שזכרתי והפך איכשהו לאירוע מקונן של אישיותי, מאותו היום, אני מתאים צבעים.

פרשת פְקוּדֵי היא הפרשה האחרונה של ספר שמות ובניית משכן האלוהים הוא האירוע שמסיים אותו, יש בית לאלוהים. במידה רבה המשכן, הוא יצירת האומנות היהודית הראשונה שנבראה. במקרא אירועים רבי עלילה ומשמעותיים מתוארים לפעמים בפסוקים בודדים, לעומת תאור תכנון ובניית בית המשכן מונה ארבע סדרות של פרשות. ובאומנות כמו באומנות הפרטים הקטנים הם הכי החשובים ולכן הייתה הקפדה מדוקדקת של כל הפרטים. אני חייב לציין שאותי זה שעמם מאד ומצאתי את עצמי מדלג בפסוקים. לפעמים קורה לי שגם בפרוזות בנות ימינו אני מדלג על הפרקים המתארים בפרטי פרטים את הקיטון של הגיבור למשל, אמיל זולא למשל נחשב אמן הפרטים הקטנים בספרות, אבל אותי זה תמיד משעמם, אני לא בחור ארטיסטי.

מלבד הפרטים המתארים את מידות והחומרים של המשכן, מתוארים הצבעים של בגדי הכהנים, מהכהן הגדול ביותר לכהן הזוטר וההדיוט. הכהן לבש מכנסיים מפשתן לבן, כותונת מפשתן לבן, אבנט ומצנפת והכהן הגדול לבש בנוסף לאלו גם אפוד תכלת שבשוליו פעמוני זהב. ממש התאמת צבעים לבן עם תכלת וזהב.

במקרה(ממש במקרה), שמעתי את שירו של ג'וני קאש "גבר בשחור" שמסביר בשביל מי הוא לובש בגדים שחורים לעניים ולחלשים. הוא לעולם לא ילבש חליפה לבנה ואז בבית האחרון הוא לובש בגדים בצבעי הקשת ומשהו קורה. שיר מעולה.


כבר בשנה שעברה עמדתי קצת על חשיבותם של הבגדים אותם אנחנו לובשים או אפילו עוטים כסוג של תחפושת על עצמינו. הצבעים כידוע לכולם מסמלים משמעיות שונות אחרות ואני לא אכנס כאן לניתוח אנתרופולוגי/אומנותי, אני רק מהרהר ביני לבין עצמי למה חשוב להתאים צבעים ומרשה לעצמי לשתף את מי שקורא אותי במחשבות.

ואז אחרי ששמעתי את השיר של ג'וני קאש והתעסקתי בצבעים בפרשה הבנתי למה אמא שלי פתאום צעקה עליי כשלא התאמתי צבעים נכון, היא פחדה ממשהו, היא פחדה שמא אני בדיכאון, או שמא אני הופך לנגד עינה לילד מרדן, למתבגר פאנקיסט, אבל הייתי ילד טוב שלא היה לו במי למרוד, הייתי ילד שלא ידע להתאים צבעים.

סיפורים יפואיים

תקלת הצופרים של פיקוד העורף הפחידה אותי מאד, באותו זמן חיכיתי לבצל שיזהיב, שאלתי את עצמי אם להפסיק את מלאכת הבישול ולהתגונן, אחרי הכל בחדשות לא הזהירו אותנו מפני ניסוי צופרים, חשבתי שזה אמיתי.

קדמה לתקלת הצופרים הפגנה המונית של ארגוני ימין קיצונית שקראו "יפו ליהודים" או "יפו יהודית", המפגינים צעדו ברחובות הראשיים של יפו כשהם מנופפים בדגלי ישראל. מביטים בהם בזעם מיעוט של אנשי שמאל שקולם נשמע בעיקר בראיונות לכתבות שסיקרו את האירוע באותו יום. עין המצלמות לא קלטה את מה שאני ראיתי, עת שחתכתי את הבצל: קבוצה של צעירים ערביים התאספה לה בפאתי הבניין שלי והחלה לצעוד ברחובות הצדדים מנופפים בדגלי פלשטין וצועקים לשחרורה.

מאוחר יותר בחדשות הזדעמו כמה יהודיים יפואיים, נטולי אג'נדה פוליטית, על כך שמניפים את דגלי פלשטין ברחובות להגנתם אני אוסיף שהם גינו את ההפגנה של אנשי הימין ורוצים בסה"כ לשמור על השקט היחסי ששורר ביפו ואז חשבתי לעצמי, באותה מודעות מוגברת על עולם הצבעים הפנימי והחיצוני שלי, שדגל פלשטין הרבה יותר מעניין מדגל ישראל, יש בו יותר צבעים, לעומת הישראלי כידוע לו שני צבעים בלבד, לדגל הפלשטיני יש אדום, שחור ואפילו ירוק, בעוד לדגל הישראלי רק כחול ולבן-משעמם.

ריגשה אותי מעט הספונטניות של קבוצת הנערים הערביים שמצאו דרך להתבטא נגד אותה הפגנת הימין וזאת למרות שקולם לא נשמע. כשהאזעקה החלה לפעול חשבתי אחרת, לרגע באמת חשבתי שפרצה מלחמה שהייתה התנגשות בין אנשי הימין לערבים, אבל אז הגיע הזמן להוסיף את האורז לתוך הסיר.

 

שחור לבן

משהו מוזר קורה במוזיקה העולמית, נוצרים המון שירים, יוצאים עשרות אלפי אלבומים בשנה, אבל בשנה- שנתיים האחרונות לא הצלחתי לזהות אמן אחד חדש ופורץ דרך כמו שעשו את זה הביטלס או אפילו הסטרוקס בזמנם. מנגד יוצאים אלבומים משובחים של הרכבים ויוצרים ותיקים שמגלים את עצמם מחדש ומשפיעים על המוזיקה העולמית. התחושה הכללית שלי היא של סטגנציה יצירתית ותעוזתית, כלומר נעשה שירים טובים ומעניינים וגם מרגשים, אבל לא מנסים לחדש או לאתגר ואולי אני טועה ואולי בעצם יושבים להם קבוצה של אנשים שהולכת לשנות את המצב ולהכתיב את הקצב לשנים הבאות. אני מאד מקווה שיש כאלו חבר'ה שמתכננים משהו.

שלושה אלבומים של אמנים וותיקים ריגשו אותי במיוחד בתקופה האחרונה ואני מאד ממליץ לשמוע אותם, כל אחת מהלהקות מגיע ממקום שונה וקיימות כבר יותר מ-15 שנה ועברו עליות וירידות, בעצם עברו הכל. איכשהו תמיד ממלאים אותי תחושות נגד לאלבומים של אמנים ותיקים, איך הם כבר יכולים לרגש אותי, שואל את עצמי, אבל אני נותן צ'אנס, תמיד דרך אגב.

REM- Collapse into now

הדיסק השני שקניתי בחיי, אחרי אלבום אוסף הלהיטים של עופר לוי שקניתי במתנה ליום הולדת של אמא, היה הדיסק של אר אי אם ומאז אני עוקב אחריהם לא מעריץ גדול. בעיניי הם הלהקה הוותיקה החשובה(אם לא מחשיבים את הקיור) ביותר שפועלת היום והאלבום הזה הכי הפתיע אותי.

להורדה

Radiohead-The king of limbs

על האלבום הזה אמרו כבר הכל אבל הכל וכל מה שאני אוסיף יראה כלא מקורי במיוחד. רדיוהד מעולם לא היו כוס התה שלי, אני שייך למחנה השני שלא אוהב אותם, שטוען שהם יומרניים ומשעממים, אך האלבום הזה ריגש אותי במיוחד.

להורדה

Low- c'mon

האלבום הקודם שלהם שעמם אותי ולא צלחתי אותו יותר משתי האזנות, בעקבות אותו אלבום החלטתי לא ללכת להופעה שלהם בישראל, אבל האלבום שלהם מ-2005 נכנס מזמן לפנתיאון האישי שלי. באלבום הזה הם מציגים שירים קטנים וקורעי לב והאמת מצאתי את עצמי אפילו בוכה בכמה מהם.

להורדה

צבעוני, אלפרד כהן השלישי.

לאהבה אין מדינה

כל העולמות באו למשתה,

כל העולמות

זה אחר זה ידליקו לפיד

בהיכל הגוף החוגג

בטירה שפתחה שעריה

לשמש..

זלדה

 

סיפור שהטריד את נפשי השבוע- יצחק אטינגר ניצול שואה התאהב אחרי המלחמה בגלינה, בתם  של הזוג שהציל את חייו במלחמה. השניים החליטו למסד את אהבתם, הם גרים בארץ ורוצים למות ביחד, כמו באגדות. אבל משרד הפנים רוצה לגרש את גלינה, שאינה יהודיה. סיפור האהבה בין יצחק לגלינה התחיל לפני עשרים שנה, יצחק הצליח לאתר את מצילו בביילארוס, באותו מפגש טעון הוא התאהב בגלינה, במבט ראשון. הם חיים יחד שבע שנים ברמת גן.

לא מזמן קיבלה גלינה מכתב ממשרד הפנים המורה לה לצאת מהארץ במכתב נאמר ואני מצוטט: "מאחר שלאורך שנים, לא הצלחת להוכיח את כנות הקשר, ולאור העובדה כי מר אטינגר חש מחויבות כלפיך, משרדנו לא מצא מקום לאשר את הבקשה. מחויבות אינה כנות קשר" הזדעזעתי עד עמקי נשמתי מהמשפט האחרון- מה זאת אומרת מחויבות אינה כנות קשר, ממתי משרד הפנים הפך להיות מומחה לעניינים שבלב. כשנשאל יצחק מה יקרה אם יגרשו את גלינה, הוא ענה שיתלה את עצמו. למות למען אהבה זה לא כנות קשר?! למדינה אין אהבה.

מִּשְׁפָּטִים (החוקים)

פרשת השבוע- משפטים, ממשיכה את זו של שבוע שעבר ולאחר שקיבל משה את לוחות הברית ועליהן עשרת הדיברות, ממשיך אלוהים לחוקק בפניו חוקים, באותו מעמד של הר סיני, הוא מחוקק חוקי חברה, בין אדם לחברו בין אדם לאדמתו, בין אדם לרכושו, חוקי עבדות, חוקי שמיטה, דיני עבדים ודיני נזיקין. הפרשה מפרטת עשרות חוקים שרלוונטיים עד ימינו ויש חוקים כמו: שן תחת שן, עין תחת עין שנשמעים מזעזעים ואכזריים בימינו שלנו. בהקשר לפרשת משפטים, הבחנתי בתקופה האחרונה בתופעה שקצת מדאיגה אותי, ביטול חוקי הכנסת על ידי בית המשפט העליון.עשרות דיונים נערכים בבית המשפט העליון הדנים בעתירות של אנשים פרטים או מוסדות מאורגנים נגד חוקי המדינה. כנראה שלא רק אני הבחנתי בתופעה המדאיגה הזאת וגם יו"ר הכנסת, רובי ריבלין שמוביל מהלך לחקיקה בכנסת שתפסול אפשרות ביטול חוקים על ידי בית המשפט העליון, אני חושב שזהו צעד מבורך וחשוב, הרי הכנסת שהיא למעשה מייצגת את העם, אותי ואתכם, את המדינה שלי ושלכם, מחוקקת את החוקים, היא הרשות המוסמכת לכך. במדינה דמוקרטית, בית המשפט תפקידו לשפוט.

למרות שמדובר בצעד מבורך,נוצרת בעיה, כי אלו היושבים בכנסת, נבחרי העם לא מספיק מוכשרים וזאת בלשון המעטה לדעת ולהבחין מה טוב עבור המדינה ותושביה, כי למרות הכול ולמרות האהבה החזקה, הכנסת מחוקקת חוקים שמשרד הפנים אוכף, צריך לומר מפרק משפחות ואהבות כמו זו של יצחק וגלינה. נתראה בבג"צ.

 

עוגת אהבה(יש חוקים)

אני מחשיב עצמי רומנטיקן חסר תקנה, אחד ששולח פרחים, בוכה בסוף של קומדיות רומנטיות, אחד שמבין באמת את הסוף של קזבלנקה, שזוכר את הנשיקה הראשונה וגם זו האחרונה, אחד שרוצה לאהוב כמו אלפרד דה מיסה וזו'רז' סאנד כמו גוסטב פלובר ולואיז קולה. אחד שאופה עוגות בזמן שאתן ישנות. כמו שאמר ורתר: "האהבה: רעב שאין לו שובע…"

אני אוהב לאפות יותר מאשר לבשל, כי באפייה חייבים להיות מדויקים ולציית לחוקים ולכמויות, במיוחד באפיית בצק שמרים. חוקים זה דבר טוב, כי צריך מסגרת. החוק היחיד שאפשר לעבור עליו באפיית עוגה, זה בכמויות השוקולד.

מחר בעולם מציינים את ולנטיין דיי- חג האהבה וכרומנטיקן חסר תקנה וכאזרח ששומר על החוקים, החלטתי לחגוג את חג האהבה עם עוגת שמרים מדהימה.

מה צריך?

לבצק( יש להכין יום מראש) של מקס ברנר:

3 כוסות קמח

שליש כוס חלב

שליש כוס שמנת מתוקה

חצי כוס סוכר

שתי ביצים

שלוש כפות מים

שלוש כפיות שמרים יבשים( 15 גרם)

150 גרם חמאה

קורט מלח

 

 למלית:

חצי כוס שמנת מתוקה

חבילת שוקולד מריר קצוץ

200 גרם ממרח נוטלה

200 גרם חמאת בוטנים

50 גרם חמאה

שתי כפות אבקת קקאו

שתי כפות ברנדי

איך עושים?

בצק: בקערה גדולה שמים הקמח, החלב השמנת הסוכר הביצים והשמרים ומערבבים במשך 10 דקות. למי שיש מיקסר זה יותר קל, אני אוהב בידיים. מוסיפים את החמאה והמלח וממשיכים לערבב עד רבע שעה, עד לקבלת הבצק. מכסים במגבת מטבח למשך שעה. כעבור שעה מכניסים הבצק למקרר לשעה נוספת. הופכים את הבצק ומחזרים למקרר לעוד שעתיים. הופכים שוב ואז מחזירים למקרר לעוד 12 שעות.

מלית: מרתיחים את השמנת בסיר קטן. בקערה גדולה שמים את השוקולד ויוצקים עליו את השמנת החמה ומערבבים עד שהשוקולד נמס. מכניסים פנימה את שאר מרכיבי המלית ומערבבים עד ליצירת קרם אחיד.

מחממים תנור ל- 160 מעלות. מחלקים הבצק לשניים ועל גבי משטח מקומח מרדדים עד לעובי דק במיוחד. מורחים מחצית המלית על כל חלק של בצק. מניחים את שני החצאים אחד על השני ומגלגלים לגליל(אפשר שיהיה בעצם שני גלילים) מניחים על תבנית טפלון. מכניסים לתנור ואופים במשך 45 דקות. מוציאם ומגישים. עוגה מדהימה לחג האהבה.

 

שירי אהבה(אין חוקים)

מחקרים פסיכולוגיים חקרו ומצאו כי אנחנו מתאהבים במבט ראשון, ברגעים שקורה לנו משהו מרגש אחר, כמו ראיון עבודה, מעבר דירה וכד'. אז מופרשים במוח חומרים שמקלים/מזרזים ההתאהבות במבט ראשון. בדיוק כמו יצחק שמצא את מצילו בביילארוס והתאהב מהרגע הראשון בבתו, גלינה. אני התאהבתי במבט ראשון רק פעם אחת בחיי וזה היה אחד הרגעים המקסימים שחוויתי.

בשיר אני חווה סיפור אהבה שלם, בכל השלבים שלו מההתאהבות הרומנטית, דרך הפרידה הכואבת והסקס הסוער ועד להשלמה, עד לרגע שניתן לדבר ללא מילים ולהבין- החברות העמוקה.מעניין אלו חומרים מופרשים במוחי כשאני שומע שיר כזה.

שיר טוב אוגד בתוכו זיכרונות רבים ורגעים בלתי נשכחים שנצורים בלב. שיר טוב יכול לגרום לי כאב ושנאה, אפאטיה ומרירות, אבל גם התרוממות של הנפש לשמיים, לבית מקדש נצחי. אספתי תשעה שירים, תשעה שירי אהבה שכל אחד מהם הוא פרק וכל אחד מסמן משמעות אחרת באהבה.

שלושה שירים שאני מתאהב בהם בימים אלו ממש

Gill scott heron- ill take care of you

Sharon van etten- love more

Josh ritter- change of time

שלושה שירים שאוהב כל החיים שלי

The beatles- in my life

Nick drake- northern sky

The cure- lovesong

ושלושה שירים(קאברים) שלימדו וגילו לי דברים שלא ידעתי מקודם

Bon iver- your love: outfield cover

Beck- true love will find you in the end: Daniel Johnston cover

Hot chip- nothing compares 2 u: Sinead o'connor cover

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 4 להורדה

הקאבר של הוט צ'יפ לשינייד אוקונר מסתיים בשירם שלהם-in the privacy of our love שמתאר אהבה צנועה שחוותה רגע אחד ובודד ולמרות זאת הייתה אהבת אמת ולא תחזור עוד. שירה של זלדה- המשתה, עמו פתחתי מתאר אהבה בכל הסוגים כמעט והסוף שלו מתאים לזה שלי, לשירם של הוט צ'יפ: "במקדש הרוך הנצחי/ החצוב/ באפלולית/ של רגע נמוג". הרגע היחיד של האהבה נחצב בבית מקדש נצחי. אני אומר, אספו הרבה רגעים, אין חוקים באהבה. חג אהבה שמח.

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי.

יתרו בתוך כל הסבך

ארץ השעווה

ערביה צוננים, מימיה

ערב. הבא והיוצא במתק הסבך יאמר

תחת הסבך שמש כמשאלה,

תברכי משמש ערבייך, תחינה.

המנהלני על מי-מנוחות לנחלה הוא

שיתן מתק בפרי ואור סבך

ויאמר כי טוב    

יאיר הורביץ

 

השבוע מצאתי את עצמי מתרגז. התרגזתי מהפסטיבל שעשו בבית הנשיא, כשביקר פה ר"מ איטליה. התרגזתי מהאימרות המטופשות של שר החוץ הישראלי, שכנראה יזכר כשר החוץ הגרוע ביותר בתולדותיה של ישראל. התרגזתי מאהוד ברק, שממשיך לחזק את הדיעה השלילית שלי כלפיו. מרגיז אותי שלא מקימים ועדת חקירה שתחקור את עופרת יצוקה. התרגזתי שבתקופה האחרונה כבר לא מדברים על כמה מערכת החינוך שלנו דפוקה. התרגזתי כי עדיין יש יצורים שמסתובבים סביבנו ומנצלים את כוחם כדי לאנוס קטינות. התרגזתי שיש עדיין חסרי בית אמיתיים (לא אלו המזויפים של רוטשילד בתל אביב) שמתים מקור. התרגזתי מכמה חרדים בירושלים שחטפו גופה כי לא רצו שידעו עליה את האמת בניתוח שלאחר המוות. התרגזתי שסוגרים לחברים שלי את המועדנים ולא נותנים להם לרקוד, כי יש כאלו שבאמת רוצים לכייף. התרגזתי כי לפעמים אי אפשר להישאר אדיש למה שקורה כאן. התרגזתי. אבל בתוך כל אלו הבלוג קיבל המלצה מאד יפה ב-'עונג שבת' באייטם השני. תודה.

יִתְרוֹ

פרשת השבוע, יתרו, מתחלקת לשניים. המפגש המחודש של משה עם ציפורה אשתו ועם יתרו חותנו, לאחר שמשה ועמו חצו את ים סוף והם כבר חודשיים במדבר, מסתגלים למצב החיים החדש ומתחילים לקבל את משה כמנהיגם הבלתי מעורער. יתרו רואה כי חותנו עובד קשה ועושה לילות כימים לפתור בעיות עמו וכמעט ולא נשאר לו זמן לחיי הפנאי שלו. כמעט ולא נשאר לו זמן לציפורה אשתו ולילדיו. יתרו מייעץ למשה למנות תחתיו עוזרים ועוזרים של עוזרים, לבנות סוג של מערכת משפטית מסודרת, שתקל על משה ושרק בבעיות קשות באמת יפנו אליו. משה מקבל את העצה ומיישם אותה. לדעתי זו הפעם היחידה שמשה מקבל עצה מבן אנוש ולא מאלוהים. כשהחלק הזה מסתיים, מתחיל הסיפור העיקרי של הפרשה – מעמד הר סיני. מתן לוחות הברית, עשרת הדיברות וגו'. האירוע המכונן של עם ישראל. אירוע קדוש והיסטורי, עשרת החוקים שילוו את היהודים עד עצם היום הזה. עשרת החוקים שאף אדם מוסרי בעולם לא חולק עליהם (לפחות בחוקים שבין אדם לחברו), אבל תמיד יהיו כאלו שכן.

הפרשה מחולקת יפה מבחינה סיפורית. בחלקה הראשון, מגיע אדם כמו יתרו, מייעץ למשה מה לעשות ומייעל את השיטה, ואיכשהו ממציא מערכת משפטית. סיפור קטן ומינורי. ואז, בחלק השני, מגיעה הפקת ענק של אש ותמרות עשן ומעמד של כוח עליון. לוחות הברית – עשרת הדיברות.

יתרו, הוא אחד מארבעה אישים שקיבלו את הכבוד להיות שם של פרשה. יתרו היא דמות מעניינת בעיניי. המוסלמים נתנו לו פרק בקוראן שלהם והדרוזים רואים בו נביא ודמות משמעותית בדתם. אפשר להגיד שהוא עוד דמות המקשרת בין הדתות החיות כאן בארץ, אבל לא ממש. פירוש השם של יתרו מגיע מהמילה יתרון. ויש לו עוד שבעה שמות נוספים שמחזקים את התכונות שלו כאדם שאוהב לעזור, תומך מייעץ וכד'. יתרו חי במדבר והוא בעצם הנווה שלו. כשמשה נמלט מפרעה למדבר הוא מצא נחמה במשפחתו של יתרו. הייתי רוצה יתרו כזה, שיסתובב פה ויגיע מהמדבר וירגיע אותי. כי צריך מישהו כמו יתרו, שיסתובב בין רגליהן הלא יציבות של המנהיגים שלנו. מישהו שיעשה להם קצת סדר בראש. איזה יתרו אחד שיזמין את כולם לסעודה ויגיד להם מה לעשות.

 סיפורי סבתא- "סעודתיתרו"

שאלתי את סבתי, מדוע אנחנו כבר לא עורכים "סעודתיתרו" (מבטאים במילה אחת) כמו פעם. היא הסתכלה עליי בפליאה והתעצבנה, "אם תביא ילדים אנחנו נעשה סעודתיתרו". סעודתיתרו הוא מנהג של בני העדה הטוניסאית. זו ארוחה שעורכים ביום חמישי של השבת בה קוראים את פרשת יתרו, והיא נועדה לילדים שבמשפחה. המבוגרים מבשלים מטעמים לילדים ומגישים אותם בכלים קטנים המתאימים לילדים. מגישים יונה ממולאת ואז הרבה עוגות. בקרב המשפחה שלי, את הסעודה עושים לבן הבכור במשפחה ולא לשאר הילדים. כל שנה אני זוכר שהיו עורכים לכבודי סעודה כי אני הנכד הבכור, והיו מבשלים לי את כל מה שאהבתי לאכול. יונה לא אהבתי. עם השנים, סבא וסבתא ויתרו על היונה. המקור של המנהג הזה כאמור בתוניסיה, והסיבה העיקרית להכנת הסעודה היא לספר לילדים על עשרת הדיברות, מעמד הר סיני והחשיבות וגו'. סיבה נוספת הייתה ציון סיום המגיפה בטוניס שפגעה בעיקר בילדים. אצלנו במשפחה מעולם לא דיברו איתי על עשרת הדיברות ולא על המחלה ההיא, ואולי כן והדחקתי.

אחרי כמה דקות שנרגעתי מזה שסבתי כעסה עליי, אמרתי לה שאני עדין ילד, אני עדיין הנכד הבכור שלה ואני כן רוצה לעשות את הסעודה הזאת שוב, כי מסורת זה דבר חשוב ואין לנו מסורת בכלל. המשפחה התפזרה לה, כל אחד חי בעולמו שלו. הסברתי לה שזה לא רע שלכל אחד יש עולם וחיים, אבל אפשר לאחד מידי פעם, לאחד את השורות ולשתף, ולחוות יחד. לנסות לעזור אחד לשני לטכס עצות – להיות משפחה. ואז כמובן הוספתי שחייבים קצת מתוקים של פעם. אמרתי לה שבשנה הבאה אני רוצה סעודתיתרו. את מלמדת אותי את כל מה שצריך לדעת ואני מארגן סעודתיתרו. סבתי המשיכה בשלה, "רק אם תביא ילד" היא ענתה. זו ארוחה שעורכים לילדים בלבד ולא הילד עורך למבוגרים.

יתרו מוזיקלי

כשיצאה גירסת הכיסוי go west  של ה-פט שופ בויז, עופר נחשון השמיע אותו חמש פעמים ברציפת בתחילת התוכנית שלו אז, ברשת ג'. הוא כל כך התרגש מהשיר, שהשמיע אותו שוב ושוב ושוב. יש עוד מקרים במהלך ההיסטריה של הרדיו של השמעות חוזרות של אותו השיר, אבל המקרה הזה חקוק לי יותר מהכל. אני נזכר במקרה הזה בכל פעם שזה קורה לי בעצמי, השמעות חוזרות ונשנות של אותו השיר, כאילו אחז אותי דיבוק. זה קורה לי למזלי די הרבה. כל כמה זמן יוצא שיר לעולם שפשוט מכה בי ונאחז בי ולא רוצה לעזוב אותי, ואני שומע ושומע ושומע ולא נמאס לי. היום אני חושב שאף שדרן רדיו בעולם לא יהיה אמיץ דיו וישמיע את השיר שהוא אוהב חמש פעמים ברצף!

השבוע אני מגיש לכם את מיקסטייפ מלווה מלכה מספר שלוש. ברובו שירים ששמעתי בריפיט מטורף, אבל הוא מאופיין בעיקר בשירים שעושים טוב, שירים של "פיל גוד". אני חייב תודות ל'האייפוד רעב', בלוג שבזכותו הכרתי את הלהקה השוודית the electric pop group, שהרבתי לשמוע כל כך הרבה השבוע. משפט מאחד השירים שבו נגע בי כל כך: "בעינייך אני יכול לקרוא את סיפור חיי". כמה קיטשי, ככה נכון. את המיקס טייפ נועל השיר החדש של יונסי, הסולן של סיגור רוס, שמוציא אלבום ממש בקרוב. כששמעתי אותו לראשונה זה היה לפני שהלכתי לישון, ואת ההמשך אתם יכולים לנחש. לא הצלחתי לישון כל הלילה. פתאום אני מבין על מה הוא שר. אחרי עשור שאני לא מבין על מה סיגר רוס שרים, פתאום מגיע שיר של הסולן שלהם, כשהוא שר אותו באנגלית, והטקסט בדיוק כמו שדמיינתי משאר הטקסטים שלהם – קסום. בכל הרוגז והעצבים של השבוע האחרון, מצאתי קצת משהו מתוק וטוב בכל הסבך הזה.

מיקסטייפ מלווה מלכה מספר 3 להורדה

  1. Gorillaz- stylo
  2. David byrne & fatboy slim- please don’t
  3. Lindstrom & christabelle- baby can't stop
  4. Kid cudi- pursuit of happiness
  5. Sade- solider of love
  6. Caribou- Odessa
  7. Delphic- doubt
  8. Fever ray- seven(twelve remix)
  9. Mike snow- Sylvia
  10. PS I love you- facelove
  11. Keepaway- yellow wings
  12. Everybody was in a French resistance… now!- he's a rebel
  13. The hidden cameras- in the NA
  14. Thao ant the get down stay down- cool yourself
  15. Islands- the drums
  16. Marina & the diamonds- obsession
  17. The mynabirds- numbers don’t lie
  18. GIGI- impossible love
  19. The electric pop group- drawing lines
  20. Julian casablancas- tourist
  21. Jonsi- go do

עד שבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

עץ החיים

…כמו העץ הוא שואף למעלה 

כמו האדם הוא נשרף באש.

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה.

כמו עץ השדה.   נתן זך

 השבוע נתקלתי במבצע מדליק של קק"ל, "נוטעים עץ לחבר במתנה". אני חושב שכל אחד מודע לחשיבותם של עצים לסביבה וכן לסמליות שלהם, אז קניתי כמה עצים לחברים היקרים לי. אני ממליץ גם לכם לקנות עץ לחבריכם באשר הם, זה לא יקר וזה מקסים שיש עץ על שמך. וגם לתת מתנות סתם ככה ללא הקשר מסוים, תמיד כיף. השבוע בין היתר, בעיקר בגלל רוח התקופה, לא הפסקתי לחשוב על כך שאני רוצה צמחים או פרחים או עשבי תיבול שיצמחו לי על אדן החלון, שאני אשקה אותם במים ואחשוף אותם לשמש כשצריך. שיצמחו ויגדלו יחד איתי.

 בְּשַׁלַּח

שבוע טוב, חג שמח. והשבוע, פרשת בשלח ממשיכה את סיפור שחרור העם היהודי. עם ישראל יוצא סוף סוף ממצרים לעבר המדבר. הפרשה מתמקדת בשלושה נסים שקורים שם. האחד, קריעת ים סוף. השני, המתקת המים. השלישי, המן שנפל מהשמיים. עוד לא גיבשתי לעצמי אמונה ברורה לגבי ניסים. יש ימים בשנה שאני מאמין בהם, שהשמיים יכולים להיפתח ורוח תיקח אותי למקום שבו אני אהיה הכי מאושר, ויש ימים שאני חושב שזה בולשיט, אין דבר כזה נסים, מקומם בסיפורים ובאגדות ונועדו לפתח את הדמיון שלנו.

כיוון שהיום חגגנו את ט"ו בשבט, אני רוצה להתמקד בנס המתקת המים. אחרי שבני ישראל חצו את הים בשלום והמצרים טבעו בו, אחרי שירת הים המרגשת, מצאו את עצמם לפתע לבד בעולם. עצמאיים בשטח, ללא כל כוח שאומר להם מה לעשות, וזה בלבל אותם. יתרה מכך, הם החלו להלין בפני משה, שליחו של האל: למה הוצאת אותנו ממצרים? לאן הוצאת אותנו?. במדבר אין מים ואין אוכל. בהגיעם לנווה מדבר, מצאו מים אך הם היו מלוחים. משה, בהוראתו של אלוהים, השליך עץ שהיה במקום והמים הומתקו. זהו סיפור המשל. בפעם הראשונה בתורה הומשל  האדם לעץ. המים המרים מסמלים את הסיטואציה אליה נקלעו עם ישראל, והעץ מסמל את החיים, את הצמיחה, את העשייה, את הבריאה. המים יכולים להיות מתוקים אם תשתו אותם במצב נפשי אחר, אם תהיו עץ.

ההבנה של מצב חדש, בין אם הוא חיובי ובין הוא שלילי, גורמת לנו לפחד. הפחד מוביל לחוסר אמונה ותסכול, ואז אנחנו הופכים מרירים, בין היתר. כך גם המים שמצאו בני ישראל. בני ישראל הבינו פתאום שהם עם בפני עצמו, ואת התנאים האלמנטרים, כמו מים ואוכל שסופקו להם על ידי המצרים, הם יצטרכו לספק בכוחות עצמם. העם לא בנוי לכך, הוא צריך ללמוד מחדש איך לחיות ולהיות עצמאי. זה קשה, לצמוח ולגדול ויותר מכל, להניב פירות. ברגע שהוא ילמד להסתדר, הוא יצמח והמים יהפכו מתוקים, כי האדם עץ השדה.

 קצת סדר ט"ו בשבט

ט"ו בשבט לא מוזכר בתנ"ך. אנו נתקלים בו לראשונה בספרות חז"ל, כאשר מכריזים על יום זה בתור יום שנת מס. החקלאים נתנו את יבולם כמיסים, וכן נקבע כי יום ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, בו קובעים את גילו של העץ וחישוב שנת הפרי. התפתחות נוספת של ט"ו בשבט קרתה במאה ה- 16 בעיר צפת, בה אפיינו את היום הזה באכילת מינים שונים של פירות. תלמידיו של המקובל, רבי יצחק לוריא, קבעו סדר ט"ו בשבט בדומה לליל הסדר בפסח. הטקס התמקד באכילת פירות בעלי משמעות: פירות עם קליפה (תפוז, אגוז), השייכים לעולם העשייה. פירות הנאכלים עם קליפתם (תפוח, תמר), השייכים לעולם היצירה, ופירות הנאכלים בשלמותם (צימוק) ושייכים לעולם הבריאה. התנועה הציונית, לפני יותר ממאה שנים, קבעה את יום ט"ו בשבט כיום לנטיעת אילנות, ובימים אלו נוספה משמעות נוספת לחג, הקשורה לשמירת העולם ואיכות הסביבה. החג החל לשמש ככלי להעלאת המודעות הירוקה. ולכבוד החג, הכנתי עוגת ט"ו בשבט, ואני מגיש לכם את האלבום החדש של הוט צ'יפ. שניהם אגב, מהווים עשייה, יצירה ובריאה כאחד.

 עוגת ט"ו בשבט

המתכון המקורי שייך למקס ברנר, אך אחרי ניסיון אחד החלטתי קצת לשנות ולשדרג, ולדעתי יצא יותר מוצלח. יש בה את כל מרכיבי סדר ט"ו בשבט שנהגו לעשות לפני מאות שנים בצפת.

מה צריך…?

100 גר' חמאה

חצי כוס דבש

שתי ביצים

שלושת רבעי כוס חלב

חצי כוס מיץ תפוזים

שתים וחצי כוסות קמח

חצי כפית מלח

כף אבקת אפייה

שמונה גזרים מגורדים

חצי כוס תמרים מיובשים קצוצים (מג'הול)

200 גרם חתיכות שוקולד

חצי כוס אגוזי לוז

איך עושים..?

בקערה אחת: טורפים החמאה והדבש לתערובת חלקה, מוסיפים הביצים וממשיכים לטרוף. טורפים פנימה את החלב ומיץ תפוזים.

מחממים תנור לחום 180 מעלות.

בקערה אחרת: שמים הקמח, המלח ואבקת האפייה. מוסיפים אליה את התערובת שהכנו קודם, ואז מקפלים פנימה את הגזר, התמרים, השוקולד ואגוזי הלוז.

שופכים את הבלילה לתבנית עגולה ומשומנת, מכניסים לתנור למשך 30-40 דקות. חשוב לצנן לפני שאוכלים.

 

TAKE IT IN (לרקוד מהלב)

בשבוע הקרוב אמור לצאת אחד מהאלבומים הכי מדוברים של השנה, אך משום שאנו חיים בעידן בו הכול דולף לרשת, כבר מזה כמעט שלושה שבועות אני מאזין לאלבום החדש של הוט צ'יפ. אלבום שכנראה יהפוך להיות אלבום השנה שלי. זה אלבום שגדל איתך, כמו עץ. יש בו משהו מאד חי, מאד אופטימי, מאד שלם ובעיקר מתוק. כל יום אני לומד ומתאהב בשיר אחר מתוכו, ואז הכל נאסף לתוך יצירה כמעט מושלמת. הוא חם ורגיש, וגם מאד מאד מרקיד את האיברים, לרקוד מהלב.

אתחיל דווקא מהשיר האחרון-take it in, שיותר מתאים מבחינת העריכה המוזיקלית לפתוח את האלבום הנפלא הזה, אבל חברי להקת הוט צ'יפ בחרו לשים אותו דווקא בסוף, כסוג של טוויסט. כל האלבום שלהם הוא סוג של טוויסט, הן בטקסטים, בלחן, בעיבודים ובהפקה. האלבום דווקא נפתח במילים: כמה מחבריי אמרו לי פעם משהו חכם, להישמר מפני שודדים בלילה. והפזמון: אושר זה כל מה שאנו צריכים.

ברוב השירים המבנה מאד דומה ומאד מתוחכם לדעתי. בבתים אתה מקבל טקסטים רבויי מטאפורות, ודימויים בעלי מסרים ורבדים רבים. יש כאלו שאפילו סתומים, ואפשר לומר שאפילו קצת מתפלספים במודעות עצמית ובסוג של הומור ראויה לשבח, ואז בפיזמון מופיעים משפטים פשוטים, נגישים ולא מתוחכמים, מרגשים וכיפיים. בלחן, עיבוד והפקה אפשר לזהות שילוב של אלמנטים של פאנק (פ רפויה) דיסקו, סול והאוס, כמלאכת מחשבת. ההגשה של השירים כמעט תמיד בשני קולות, האחד גבוה-של אלקסיס טיילור, והשני נמוך-של ג'ו גודאר, שרק מחזקים את הניגודיות. קול גבוה מול הנמוך, טקסטים מתוחכמים מול פשוטים. סאונד נקי מול סאונד מלוכלך.

באמת שאין לי כל כך הרבה מילים לתאר כיצד אני חש כשאני שומע את האלבום הזה. מעטים האלבומים שעושים הכל ביחד. עונג ההאזנה ועונג החוויה ששלובים יחד, מרגשים על סף הדמעות. מרקידים על סף הטירוף. אלבום של עשייה, יצירה ובריאה. אלבום שאני בטוח שעוד יצמח יחד איתי ויגע בי בנקודות שעוד לא הגעתי אליהם, וירים אותי לצמרות שלא ידעתי, שישרוף אותי למעלה, אבל גם יעיף אותי. אלבום שיגביר את צימאוני ויקבור אותי. אלבום שירקיד אותי מול המראה וברחבה. קחו אותו פנימה.

Hot Chip- One Life Stand להורדה

עד לשבוע הבא

שבוע נפלא וכיפי

אלפרד כהן, השלישי

לחיות לנצח

עזבתי עולם יקר,

ירדתי לקבר קר,

ואיפה את, ואיפה

השקע של ראשינו בכר? (חנוך לוין)

שבוע טוב! וגם שנה טובה, פרשת ויחי עוסקת במוות, בסוף, בפרידה והכל לקראת התחלה חדשה, תקופה חדשה. בפרשה, הקוראים נפרדים מיעקב שמבקש מבנו להקבר בישראל ולא במצרים, הוא מברך וגם מבקר את בניו ואז נפרדים גם מיוסף. זו הפרשה האחרונה של הספר בראשית. מעניינת הבחירה במילה שפותחת את הפרשה "ויחי" שמשמעותה חיים לבין מה שעוסקת הפרשה. כל מוות למעשה מסמן לידה, לידה מחדש.

השנה נגמרה, העשור הסתיים אנחנו מסכמים ונפרדים וגם מרשים לעצמינו להתנבא ולחזות מה צופה לנו בשנה הקרובה ובעתיד הקרוב. 2009 הייתה בעיניי באמת סוג של משהו סופי, שנה שהמוות העסיק אותי רבות, אם בפן האישי ואם בפן החברתי. למדתי שכל מוות מביא איתו משהו חדש, במיוחד מותו של הלב המאוכזב ויותר מכך מותה של הנפש המרוסקת.

יעקב אבינו לפני מותו מברך את בניו, אך גם מבקר אותם על מעלילהם במהלך החיים על הסבל שגרמו לו, בעיקר על כך שגרמו לו לחשוב שבנו האהוב מת בטרם עת. לברכה הזאת יש עוצמות חזקות בקרב עולם היהדות. החוזק שבה טמון ביכולת של יעקב גם לברך אבל גם לבקר, לפני שהוא נפרד מהעולם הוא מראה לבניו את האמת כפי שהיא, ברכה היא גם להגיד את האמת ולפעמים היא כואבת. לפני מיתה או פרידה אנחנו מתעמתים עם האמת, מביטים אל המראה או שמישהו אחר דואג לעשות זאת, ככל שאנחנו מתקרבים אל סופנו אנחנו יותר אמיתיים עם עצמינו ועם הסובבים אותנו.

מלנכולי על הגג

מוות הוא סוג של פרידה, שהיא תהליך ארוך ומייגע של השלמה. זיגמונד פרויד מבחין בין מתאבל ולמלנכולי, בעוד שהמתאבל משלים עם המוות ומפנים אותו, המלנכולי מזדהה עם דמותו של המת וכאילו ממשיך את דרכו שלו. בחיי, לא התמודדתי עם הרבה פרידות או מוות ואולי בכלל זה אני מרבה להתעסק עם זה, רק כשהייתי בן 18 או 17 הוריי סיפרו לי שנולד לי אח שנה לאחר שנודלתי שמת בלידתו ומהמוות של סבא שלי ברחתי ולא רציתי להתמודד. הייתי רוצה להיות המלנכולי שמזדהה עם המת, שלוקח ממנו את התכונות הטובות שלו, הערכים החזקים וכאילו ממשיך דרכו. למרות שפרויד מגדיר את המלנכוליה כתגובה חולנית, הייתי רוצה בכל זאת להיות חולני ולא רק אני אלא כולם במובן מסויים, לקחת את הדברים החיוביים מהאדם ממנו נפרדנו, מהאדם המת.

אנחנו מתים כל יום, אנחנו מתים כשאנחנו נכשלים, מתים כשהאהבה נגמרה, לפעמים אנחנו מתים מבלי שנרגיש בכלל, ככה באמצע היום עוד לפני שהספקנו לאכול ארוחת צהריים או להיפגש עם האנשים היקרים לנו, ביהדות יש אמונה שהאדם מת בלילה ובבוקר הוא נולד מחדש ועל כך הוא מברך "מודה אני לפניך". מאות תאים בגוף שלנו מתים ביום. אנחנו מפחדים מהמוות, מי שלא מפחד ממנו משקר, המחשבה הזאת של להפרד מהחיים, מאיימת עלינו. השנה מתי פעמיים, אבל גם נולדתי פעמיים.

 

אוכל, סלט חם של פרידה

אחרי שהתעסקתי במוות ובפרידות, הייתי רוצה לתת לכם מתכון לסלט חם, סלט שיש בו מרכיבים חמים וגם מרכיבים קרים. אני אוהב את השילוב הזה של חם וקר, אם תרצו של חיים ומוות. זה טוב לחורף אבל גם בקיץ הוא מסתדר טוב. הסלט הזה הוא סוג של סלט פרידה, הכנתי אותו פעם אחת לפני שהכנתי אותו שוב לפני כתיבת הפוסט הזה, הוא סלט פשוט וצבעוני(כמו שאומרים-העין אוכלת) וטעים. סלטים חמים אחרים יבואו בהמשך

סלט קינואה, סלק אדום, בולגרית ועלים

מה צריך…

שתי כוסות קינואה

סלק אדום אחד גדול

250 גר גבינה בולגרית

צרור עלי פטרוזליה

עלי בייבי

מלח

פלפל שחור

כף דבש

שמן זית

לתוספת אפשר אגוזי מלך קצוצים

איך עושים…

מקלפים הסלק האדום וחותכים לקוביות בינוניות שמים בסיר ועם מים עד שהם מתרככים, מסננים מניחים בצד

באותו זמן שמים קינואה בסיר וכמו אורז מאדים אותו. מתבלים אותו בפלפל שחור ומלח לפי טעם וכף של דבש. לפני שמורידים מהאש שמים את עלי הפטרוזליה הקצוצים ומשאירים על האש משהו כמו שלוש ארבע דקות.

שמים הסלק האדום יחד עם הקינואה מגרדים הבולגרית מעל, מוסיפים עלי הבייבי ושמים השקדים הקצוצים, שלוש כפות שמן זית ומגישים. פשוט קל ומה זה טעים.

 

שיר השנה-2009 מה שעשיתי, עשיתי

לפעמים צריך להרוג כדי להתחיל מחדש, היסטוריונים רבים ולא משכנעים במיוחד יגידו שרק אחרי מלחמות יש תהליכים ותמורות חברתיים, כלכליים, תרבותיים בחברה. השיר Ready Able של גריזלי בר מתחיל באקט של דקירה, הריגה, רצח של תחושה, מוות של מועקה. בשורת הגשר המגשרת בין הבית השני לפזמון הדובר בשיר מקווה שהוא מוכן ומסוגל להקים לעצמו בית, לחיות מחדש. בפזמון הוא לא מתנצל על מה שעשה, הוא מחזק את עצמו, מה שעשיתי עשיתי. השיר הזה, כאמור, שיר השנה שלי, בגלל שהכי הרבה הזדהתי איתו וגם בגלל העיבוד המוזיקלי העשיר שלו, הוא מתחיל במקצבים של דפיקות לב, ממשיך עם גיטרה חשמלית שאליה משתלבים כלי מיתר והסולן כאילו שר את זה מתוך מקלט, מהסס אך באותה מידה גם בטוח בעצמו. בחלקו השני של השיר בפזמון אתה נסחף עם גיטרות ורבעיית מיתרים ואורגן. השיר הזה הורג אותי כל פעם מחדש.

הנה השיר מתוך הופעה אצל דיוויד לטרמן(ביצוע שאני מאד אוהב) וכאן הקליפ הרשמי(המאד מרשים)

 


 

והנה חמישים השירים שהכי אהבתי ב-2009 בשני חלקים להורדה

חלק ראשון להורדה

חלק שני להורדה

 

אלבום השנה-2009 אני כאן לתמיד

אנחנו אף פעם לא כל כך מיואשים מעצב כמו כשאנחנו מאבדים אהבה, אמר זיגמונד פרויד. כשאהבה מתה משהו מת בתוכינו, לפעמים הלידה מחדש מאותו סוג כזה של מוות יכול לקחת שנים, עשורים אבל כשזה קורה משהו בתוכך רוצה לחיות לנצח, האלבום- Yours truly, the commuter  של Jason Lytle מדבר בדיוק על זה על לידה התבגרות התאהבות פרידה מוות ולידה מחדש.

 

זה אלבום על הבן אדם הפשוט הנוסע יום יום לעבודתו שנמצאת מחוץ לעיר להרוויח כסף ולאהוב את אהובתו ואז קורה מה שבדרך כלל קורה עם אהבות גדולות מהחיים, הן נגמרות וזה יכול לדקור אותך לצבוט אותך, לשרוף אותך להלום בך ואז אתה מנסה לשכוח ובוכה ושוכב פרקדן על המיטה, מיואש ועצוב מכין את עצמך לקבורה מדבר אל אנשים מתים אל הכלב של ההורים שהלך לעולמו, כל שביב של תקווה מפיח בך רוח חדשה ואז משתולל בסופ"ש כדי להוציא את העצבים ובסוף אתה מת ונולד מחדש.

אלבום שליווה אותי מהחודש שיצא ועד בכלל, אלבום שהוא תהליך. ג'יסון ליטל הרי הוא סולן להקת הגרנדדי לשעבר מגיש באלבום הזה כנות, השלובה ברוק רך שדוקר, בלחנים פשוטים ועיבודים של גיטרה ואורגן. אלבום פרידה, אלבום של  לידה מחדש, אלבום של לחיות לנצח.

Jason Lytle- Yours Truly The Commuter 2009 להורדה

 

בשבוע הבא פרשת הפרשה הראשונה של ספר שמות מוזיקה חדשה ועוד

 

שבוע נפלא כיפי

שנה טובה, עשור מופלא

אלפרד כהן, השלישי

בגישה קצת שונה

ניסע נסתובב בגלגל ענק

יהיה כה יפה, שנינו נצחק

למעלה למטה, ימינה ושמאל

אל תפחד, אני לא אפול (ישראל יצחקי)

 

שבוע טוב! וגם חג שמח(חג המולד) ויגש זו פרשה עמוסה וטעונה. פרשה שבה יוסף ואחיו מתפייסים, יוסף נפגש עם אביו לאחר זמן רב, פרשה שבה בני ישראל יורדים מארץ ישראל למצרים, מה שקורה לאחר מכן כולם יודעים, היהודים הופכים לעבדים במצרים.

בתכנית הטלויזיה מקבלים שבת של דב אלבוים בערוץ הראשון התייחסו לפרשה בהקשר האקטואלי שלה,  בסוגיית הפליטים והעבודה הזרה, עובדים זרים, זכויות וכד'. בני ישראל דאז הם במידה רבה כמו הפליטים היום ומוזר לי שאלי ישי, בן אדם שבקיא בפרשות השבוע, יותר ממני, מתייחס לפליטים בצורה בה הוא מתייחס.

בני ישראל, ירדו מהארץ בשל רעב כבד ששרר בארץ. רצו לעבוד לפרנסתם ולכשיסתיים הרעב יחזרו לארץ, התכניות השתנו. שבט יעקב, קיבל יחס מועדף מהמשנה למלך, בנו יוסף. יחס שהשתנה לאחר מותו שלו. היהדות תמיד שמה דגשים על החטא ועונשו. וכדאי לאלי ישי ולממשלה שלנו, להתעורר שזה לא יתהפך לנו. שלא נקבל עונש גדול מאותו אלוהים של אותם מאמינים, בעקבות היחס המחפיר שלנו לאותו בני אדם, שעובדים למחייתם שכמו בניו של יעקב, הגיעו לכאן בשל מצב כלכלי קשה בארצם.

 

תסביך אדיפוס

הנושא שהשפיע עליי יותר מכל בעת קריאת הפרשה, הוא המפגש המחודש של יוסף עם אביו, יעקב. מפגש יוסף עם אחיו וההתפייסות איתם. מפגשים עוצמתיים וטעונים, מפגשים של פיוס ותיקון. יעקב שותק ודומע במהלך כל הפגישה המחודשת עם בנו האהוב.

המשפחה מסמלת עבורי משהו עליון, משהו נשגב, ערך חשוב לקיומו של אדם. המשפחה זה הבסיס, העוגן, השורשים של העץ. אולי אני חושב כך משום שהיחסים שלי עם המשפחה שלי מעורערים ולא מוגדרים, יש בי כעס עליהם ובכל פעם שאני מנסה לסלוח או להרפות, קורה איזה משהו ואני חוזר לכעוס ומתרחק, יותר מהכל הייתי רוצה להשלים עם ההורים שלי, האחים שלי, המשפחה שלי. זה לא שאני שונא אותם, ההפך הוא הנכון. הייתי רוצה לגשת אליהם ולחבק.

מצטיירת לי תמונה בראש הזהה לסצנה מהסרט "הפרפר ופעמון הצלילה" של ג'וליאן שנאבל, שבה הגיבור נזכר בפלאשבק בשיחה עם אביו על עניני דיומא ובאותה עת הוא גם מסייע לו להתגלח, אחת מהסצנות המרגשות שראיתי בחיים שלי וגם אולי הסרט שהכי אהבתי לראות בעשור האחרון. התמונה הזו היא משפחה עבורי. ואי אפשר שלא לדמיין מפגש מחודש של נועם שליט עם בנו. מי יודע אולי ואפגש עם המשפחה שלי שוב.

 

 

שוקולד לך ושוקולד גם לך

המאכל האידאלי עבורי לפיוס, הוא לא אחר מאשר השוקולד, אבל שוקולד טוב, איכותי ומריר, כמה שיותר אחוזי קקאו ואם אפשר למלא אותו בכל מיני טעמים מדליקים, כמו תפוז או וניל, או אפילו יין.

שוקולד הוא סיפור אהבה חדש התאהבתי בו לפני כמה שנים ואני אוהב אותו עד סוף העולם. (לשוקולד משמעויות נוספות, עוד אתייחס אליהן בהמשך)

עוגת שוקולד פקאן שפעם עשיתי ליום הולדת, אבל היא הולכת גם לפיוס

מה צריך…

4  חבילות שוקולד מריר(עדיף 70% קקאו ומעלה)

3 חבילות חמאה

4  ביצים

1  כוס סוכר(אפשר להוסיף כף סוכר חום)

1 כוס אגוזי פקאן קלויים(אני קניתי בשוק רגילים חתכתי אותם לחתיכות קטנות קטנות ושמתי בתנור בחום בינוני למשהו כמו שבע דקות, לא יותר) אפשר אגוזי לוז

1 חבילה שוקולד לבן

איך עושים…
ממסים 2 חבילות שוקולד וחבילה וחצי חמאה(לא במיקרוגל(
מפרידים ביצים
בקערה אחת מקציפים חלמונים במהירות נמוכה ומוסיפים בהדרגה סוכר(פה למעשה תיקבע גודלה של העוגה, איך שבא לכם(
מוסיפים לקערה שוקולד ואגוזים וממשיכים להקציף

בקערה אחרת או באותה קערה מקציפים חלבונים במהירות בינונית ועד גבוהה
לאחר מכן שמים את השוקולד עם החלבונים ומקפלים לעיסה אחת
מעבירים לתבנית משומנת או חמאה מכניסים לתנור 180-200 מעלות ל-35-40 דק'

 הציפוי
ממסים את השוקולד והחמאה הנותרים ושופכים על העוגה
מטלטלים העוגה כדי שהציפוי ירד גם לתחתית ולא יישאר רק למעלה
ולבסוף ממסים השוקולד הלבן ואותו שמים למעלה

 

אלבום העשור(הילדים של אבא)

עוזי וויל כתב בהקדמה של ההוצאה המחודשת של היהודי האחרון מאת יורם קניוק כך: " כל חוויה אומנותית עמוקה שנחקקת בזיכרון, קשורה בדרך כלל למשהו. למישהו. המוזיקה שמזכירה לך את אהבת החורף ההוא. הסרט שמזכיר לך את סוף התיכון. וכו' וכו'. אבל היהודי האחרון לא מזכיר לי כלום. הוא מזכיר לי את עצמי קורא את היהודי האחרון." האלבום  long gone since last summer של להקת Irene, מזכיר לי את עצמי מאזין ל-long gone since last summer.

איירין מגיעים משוודיה, מעצמת פופ. מוזר לי להבין איך עד שנות השבעים לא שמעו שם בכלל מוזיקת פופ, עד שבאה להקת אבבא וביצעה מהפך באוזן השוודית וביצירה של המוזיקלית של האומה השוודית, ויתרה מכך הביאה לעולם את הפופ השוודי והמתוק. כיום המצב שונה שוודיה היא מעצמת אינדי פופ.

להקת איירין היא כמו משפחה אחת גדולה היא מונה בין תשעה לעשרה חברים שמנגנים ועושים קולות. לצערי הרב היא לא ממש פועלת היום.

לפעמים אני אמביוולנטי לגבי היחס שלי לאלבום הזה, אני מאמין שכל יצירת אומנות באשר היא צריכה להגיע לכמה שיותר אנשים ואפילו לגעת, אם בשכל ואם בלב והאלבום הזה נגע לי בלב וגם בשכל, אך משום מה לא הגיע ללבותיהם של רבים. נדמה לי שהם נולדו בזמן הלא נכון, אם אבבא התפרסמה בזכות האירווזיון, לאיירין אין שום סיכוי לעשות כך כי התחרות הזאת איבדה מהרלוונטיות שלה.

שירי פופ טובים נמדדים במלודיה פשוטה וממכרת, טקסטים חסרי יומרה, פשוטים אבל כאלו שיש בהם קצת עומק, לשירי פופ טובים יש גישה נאיבית ולא יהירה, הם צריכים להיות מקובלים אצל כולם, נגישים. העיבודים של שירי פופ טובים צריכים להיות מורכבים אבל מבלי שנשים לב לזה. לדעתי כותבי שירי הפופ הטובים ביותר בעולם היו ג'ורג' גרשווין, ג'ון לנון, בני אנדרסון(אבבא) ופול אנקה והשירים של איירין, באלבום הזה, לא נופלים ברמתם של כותבים אלו, הם משתווים אליהם, ממשיכי דרכם. הם שירים פשוטים על אהבה נכזבת, על רגע בלתי נשכח והכל בעיבוד עשיר של קלידים, כלי נשיפה ומיתר. השירים מושרים בשתי קולות של גבר ואישה של נמוך וגבוה והמשחק הזה בין הקולות די מזכיר את את המשחק בקולות מהשירים של אבבא. איירין הם הילדים של אבבא וכל שיר שלהם הוא מפגש אמוציונלי ושיח עמוק איתם. השירים באלבום מוגשים אל המאזינים כמו שוקולד, רצון להמתיק, לאהוב, להתפייס ואפילו קצת להתחכם.

 


קשה להיות רומנטי כשאתה לא יודע מי אתה. חייב לגמגם כשאני לא מוצא את המילים. אנחנו צריכים לרקוד או להתחפר בברים או לתפוס כוכבים נופלים. לפני שהימים יהפכו קרים, תני לתת לך את אוגוסט לה לה לה לה. כשאני אומר שזה לתמיד, בבקשה תאמיני לפחות ללילה אחד. אלו חלק מהמשפטים מתוך השירים שנצורים לי בלב, בשכל, זורמים בכל עורק וריד ונים ויחד עם הצלילים נעים עם החמצן מהלב למוח לכל הגוף.

Irene-Long gone since last summer(2007) להורדה. בבקשה תורידו, חייבים להוריד

איירין בשיר לחג המולד להורדה

ומיקסטייפ מיוחד מחולק לשניים של החמישים השירים שהכי אהבתי בעשור

חלק א להורדה

חלק ב להורדה

 

בשבוע הבא, הפרשה האחרונה של בראשית וסיכום קצר שלי ל-2009

שבוע נפלא וכיפי!

אלפרד כהן, השלישי