הסוף, הוא תמיד אותו הסוף

אני מרגיש כמו פתיחה לאופרה של רוסיני, שבה כל הזמן נדמה שזה כבר הסוף, אבל פתאום צץ איזה חליל מסתלסל והמוזיקה נמשכת עוד קצת.

מיכאל הנדלזלץ

 ניסיון אחד, זה כל מה שהייתה צריכה חברה קרובה שלי לשכנע אותי לבקר אצל קורא בכף היד  הרוסי הזקן "החדש של השכונה". תלך! היא אמרה זה גם לא עולה הרבה כסף. שאלתי כמה בדיוק והיא ענתה שהוא אומר בסוף, לכל אחד מחיר אחר. תלך היא הוסיפה הוא משעשע ואתה תאהב אותו. הלכתי. בדמיוני הצטייר לי בית רוסי של המאה ה-19 בסגנון המתואר להפליא בספריהם של דוסטייבסקי וטולסטוי. ידעתי שזה יהיה בית רגיל ונורמלי, אבל רציתי להעניק לביקור הזה נופך רומנטי, אפוף מסתורין ומוסך בעשן המקשה את הראייה.

נכנסתי לדירת שני חדרים ישנה בבת ים ובדמיוני המשכתי לדמיין טרקלין ענק ומשרתים שמלווים את כניסתי. אבל היה זה אלכסיי בעצמו שקידם את בואי, תשב הוא הורה לי באינטונציה של רופא מנתח, זה לא ייקח הרבה זמן. הוא הציג את עצמו, קוראים לי אלכסיי, האנשים הקרובים לי גם קוראים לי אליושה, אתה לא קרוב, אז תקרא לי אלכסיי, בסדר? הנהנתי לחיוב.

בעודי מחטיף מבט לתיק שלי, חושש שהסכום שהבאתי איתי לא יספיק לביקור המוזר הזה, שואל אותי אלכסיי למטרת בואי: בשביל מה אתה צריך לדעת את העתיד, בשביל מה אתה צריך לדעת מה קורה איתך. שאלתו לא הפתיעה אותי ובאתי עם תשובה מוכנה: זה כמו לראות סרט מתח ואתה מפענח את הרצח לפני שהדמות הראשית עושה זאת, עוד באמצע הסרט, אבל בכל זאת ממשיך לצפות. אלכסיי היה מרוצה מהתשובה, אבל ניכר ממבטו שכל תשובה הייתה מספקת אותו.

זה היה קצר, בעשר דקות הוא הסתכל בשתי כפות ידיי. בתחום האהבה הוא הבחין שהייתה לי אישה שאהבתי מאד ותהייה עוד אחת שאוהב עוד יותר. תגדלו שני ילדים, אחד מהם לא יהיה שלכם או של אחד מכם. קו החיים שלי ארוך ובטוח ותמיד תהייה לי פרנסה. בעתיד יהיה לי הרבה כסף והוא יבוא מכמה מקורות וזאת למרות שאעבוד רק בעבודה אחת. הוא אבחן שאני אדם טוב ויכול לסחוף אחריו אנשים רבים, מאמינים לך! הוא אמר. לבסוף הוא אבחן שינוי קיצוני בדרך בה אני תופס את החיים ברוב הפגישה הנהנתי וקצת חייכתי.

בסופה של הקריאה הוא נקב מחיר: 15 דולר אמר. בחישוב מהיר יצא לי כמעט 60 שקלים ואז הוא תפס את היד שלי ואמר שהוא מקבל רק בדולרים ושאני אלך להמיר את הכסף. חשבתי שזה סוג של מבחן הלכתי מייד להמיר את הכסף וחזרתי אליו עוד באותו היום.

פרשת וזאת הברכה מסיימת את הקריאה של חמשת חומשי התורה ובשבוע הבא מתחיל הכל מהתחלה, מבראשית. בפרשה הזאת משה מברך את 12 השבטים ואז נקבר במקום שלא נודע עד היום. לפי האמונה משה היה שכתב את התורה ואת הפרק האחרון כתב קצת לפני מותו וזאת למרות שמתוארים בפרק הזה הפעולות של עם ישראל לאחר מותו. חשבתי לעצמי לאחר שסיימתי לקרוא שיהיה מעניין לקרוא את התורה מהסוף להתחלה, ממותו של משה ועד לבריאת העולם. אחרי הכל אנחנו יודעים מה יהיה בסוף, אין הפתעות ולמה אנחנו ממשיכים לקרוא למרות שאנחנו יודעים את הסוף. שאלה זו הדהדה בראשי לרגעים רבים.

ספוילר

באחת ההרצאות שלי באוניברסיטה התחיל פרופ' מיכאל גלוזמן לספר מה קורה בסופו של ספר מסוים, עוד לפני שהצליח לסיים את המילה הראשונה במשפט שלו, קמה צעקה של מספר סטודנטים באולם ההרצאות. מיכאל גלוזמן צחק בקול ואמר לנו לסטודנטים לתואר שני בספרות שאנחנו חייבים ללמוד לדעת ליהנות מסיפור גם אם אנחנו יודעים את סופו, אף אחד בכיתה לא השתכנע מההסבר הזה ולמרות זאת הוא סיפר את הסוף. העובדה שאני לא זוכר באיזה ספר מדובר מראה על מנגנון הדחקה חזק שפיתחתי לספר הזה ויכול מאד להיות שכבר הספקתי לקרוא אותו ויכול להיות שלא.

נשאלות השאלות, בשביל מה לראות עד סוף הסרט אם אני יודע את הסוף, בשביל מה להשקיע ימים ומחשבות בספר עב כרס אם אני יודע על מהו ומה יהיה בסופו, בשביל מה לחיות אם אני יודע שאמות בסוף. הרי אנחנו כמו בובות המשחקים את תפקידן בתסריט ידוע מראש. אבל זה הרבה יותר עמוק מזה, כמו שמסביר סלבוי ז'יז'ק בספרו התבוננות מן הצד; זהו סוג של פרדוקס שאנחנו מנהלים בין המודע לתת מודע, למרות שאנחנו יודעים מה יתרחש בסופו של הסיפור, אנחנו לא מאמינים בזה, להיפך, קיימת האמונה שיכולה להיות תפנית מפתיעה, אחרת ושונה מזו שאנחנו מכירים ויודעים, שיהיה סוף אחר, שלא נמות וגו'.

לדוגמא, כשאני קורא את סיפורו של משה ויציאת מצרים תמיד קיימת בי התקווה שאלוהים יסלח לו וייתן לו להיכנס לארץ המובטחת, אל אף שאני יודע כמעט בעל פה את הסוף, ממשיך לקרוא ולחפש תפניות מפתיעות בעלילה. זה גם מסביר מדוע אנחנו חוזרים לראות סרטים שאהבנו שוב ושוב, זה יכול להסביר מדוע אני ממשיך לראות את הסרט קזבלנקה ולקוות שבסוף ריק יבחר באלזה והם יברחו, אבל הסוף הוא תמיד אותו הסוף.

מקום קבורה לא נודע

אני מעדיף מקום קבורה לא נודע מאשר להיות לא נודע בחיים, אני מעדיף לא להגשים את היעודים שלי בחיים וכן בדיעבד, בגן עדן או בגיהינום עם כנפיים ואם לאו להבין שיעודים אחרים שכן הגשמתי בחיי, משפיעים וישפיעו כמעט לנצח נצחים על אנשים רבים. כפי שאפשר להבין מהכותרת, הפרק המוזיקלי של השבוע עוסק בקבורות ובלא נודע לפעמים נדמה כי העיסוק במקום קבורה עולה על העיסוק בפועל בחיים. פולחן קברי הצדיקים, למשל, ממחיש את הטענה שלי. מקומות קדושים זה לגיטימי, אבל יותר קדוש מהם זה החיים עצמם. כאמור, המוות עצמו לא מפחיד אותי, אני יכול להגיד שלמות לא נודע יותר מעסיק אותי ואיכשהו גם משפיע על הבחירות בחיים שלי.

אפשר להוריד כאן

אפשר להאזין ב – iCast

וגם להקשיב בנגן מתחת

רשימת השירים

  1. Built to spill – unknown
  2. The black keys – unknown brother
  3. The aliens – I am the unknown
  4. Miike snow – burial
  5. Gilbert becaud – L'enterrement de Cornelius
  6. Lia ices – grown unknown
  7. The raveonettes – oh, I buried you today
  8. Figurines – unknown title
  9. Edith piaf – La Ville Inconnue
  10. Cass mcCombs – buried alive
  11. Dead man's bone's – buried in water
  12. Alaska in winter – the beautiful burial flowers we will never see
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s