השיבה אל תהום הנשייה

מה לך בחוץ, ילדה? 
מנוח לא מצאה רגלך. 
ציפור פצועה, חזרי אלי 
ושובי לביתך. 

האזיני לקולות, 
הרעם על גגות בתים, 
מקול סופה, שמרי נפשך. 
שובי לביתך. 

דליה רביקוביץ

 לכל אחד ואחת מאיתנו יש אדם או אפילו יותר שלא נמצאים בחיים והם היו יקרים לנו בחיינו וחשובים עוד יותר אחרי מותם. אנשים שמתהלכים בתוכנו או איתנו גם אחרי מותם. אנשים שאנחנו יותר מאשר מתגעגעים לדבר איתם, לגעת בהם, אנחנו חסרים את ההתהוות שלהם בינינו, חסרים המשמעות שהחיים שלהם יצרו ויודעים בוודאות שאיתם הכל היה נראה אחרת, היו נוצרות משמעויות נוספות. אנשים שהיינו מייחלים שישובו לחיים שלנו, לחיים האמיתיים.

התחושות הללו, יוצרות כל מיני סוגים של אמונות, כמו למשל; גלגול נשמות, העולם הבא וכד' הכל בכדי לבנות סוג של מערכת ביטחון שתשמור עלינו ויש כאלו חסרי ביטחון ממש שמשתמשים בשירותיהם של מתקשרים על מנת לשוחח לכאורה עם המתים, עם אלו שלא איתנו עוד על מנת שיסייעו לנו בהחלטות כמו שעשו בעודם בחיים, או להפך – אנשים שלא שיתפו איתנו פעולה יעשו זאת לאחר מותם.

מעטים הם האנשים החשובים שאיבדתי במהלך חיי, אך ברגעים מעטים אני מדמיין בעיני רוחי את סבי ז"ל מביט בי ואומר לי מה לעשות ואני כמובן לא מקשיב לו, מתקשה להאמין שזה אמיתי. ולמרות זאת קיימת בתוכי אמונה שיש חיים אחרי המוות, שיש גלגול נשמות וכמו בסרטים המתים החשובים לי מביטים בי במעשיי ובהחלטותיי, כוססים ציפורניים יחד איתי לקראת קבלת הכרעה כלשהי, מתרגזים שמבצע את הפנייה הלא הנכונה ולא יכולים להעיר ולכוון.

 **

השבוע קוראים צמד פרשות – ניצבים וילך שהם ההמשך הישיר של נאום משה לעם ישראל העומד בפני כניסה לארץ ישראל. את צמד הפרשות הללו תמיד יקראו לפני חג ראש השנה ומשום שהבטחתי בפוסט הקודם לא לעסוק בראש השנה. אני אעמוד בהבטחתי ולא אעסוק בראש השנה. צמד הפרשות הללו עוסקות, בין היתר, בחידוש הברית של אלוהים ובני ישראל עם תוספת קטנה, הברית כוללת את האנשים המתים. נושא נוסף שעולה על הפרק והוא עניין השיבה, החזרה בתשובה, השיבה לאמונה, השיבה לארץ ישראל, השיבה אל העבר והשיבה פנימה לתוך הנפש. וגם אפשרות הבחירה בין החיים למוות, בין הטוב לרע. אעסוק בשני הנושאים; השיבה והברית עם המתים.

 **

אחרי כמה קריאות של הטקסט המקראי ויחד איתו הטקסט הפרשני המסורתי, הגעתי למסקנה שאני צריך לשוב אל עצמי, לחזור בתשובה אבל לא מההיבט הדתי מסורתי, לחזור לתקופה שבה היו לי יומרות ושאיפות לעשות דברים שיחוללו ניסים בקרב האנשים ומכיוון שכבר הרבה זמן משהו בתוכי מת, נמנעתי מלעשות את זה, איך אפשר לשוב למשהו שהוא מת, איך אפשר לדבר איתו ואיך אפשר להחיות אותו. ואז הגיע הטקסט הזה ואומר לי שהמתים הם חלק בלתי נפרד מהחיים, שכורתים איתם בריתות והסכמים של אנשי החיים. בעודי מגיע לסוג של תובנה שעדיין מנסה להבין, גם בעודי כותב את הטקסט, חשתי שהמת בתוכי לוחש לי ומנסה להזיז את נפשי הכבדה.

the return of persephone

ניסיוני לימד אותי שבכדי לקבל השראה, אני צריך לחוות יצירות אומנות אם זה לקרוא, לראות סרט, ללכת להופעה, לצפות בטלוויזיה וכד'. אז עשיתי לעצמי דמיון מודרך והכרחתי את עצמי לדמיין מפגש עם דמות מתה שהייתי רוצה שתעזור לי, לשוחח איתה, דמות שתידמה למת הזה שבתוכי. הדמות חייבת להיות ישראלית כזו שמדברת עברית, אבל שהלכה לעולמה לפני המון שנים יותר מחמישים שנה דמות מתחילת המאה ה – 20, כדי שיהיה פער דורות משמעותי. הדמות שבחרתי לתקשר איתה או לשוחח איתה, תלוי איך מסתכלים על זה היא – צבי ברנר.

לא בכדי בחרתי בצבי ברנר, בימים האחרונים סיימתי לקרוא את הביתה של אסף ענברי, ספר המגולל את סיפורו של הקיבוץ מראשיתו ועד לדעת רבים למותו והדמות של צבי ברנר ריתקה אותי יותר מכולם בשל העובדה שהיה אדם שאפתן ולא מפחד ממאבקים. בקצרה, צבי ברנר היה סוציאליסט, חבר תנועת החלוץ הצעיר, חבר קיבוץ אפיקים, לוחם ושומר ראשו של וינגייט, שליח דוד בן גוריון לארצות הברית במטרה לרכוש נשק ולהדק את היחסים הביטחוניים איתה ועוד.

אמרתי לו, לצבי ברנר שאני רוצה להיות כמוהו להקים וליישב ולהשפיע. ביקשתי ממנו שייתן לי עצות ושיהיה ענייני ולא קלישאתי. ביקשתי ממנו שילמד אותי איך לא לפחד. אך דמיוני הכשיל אותי, ככל שעבר הזמן דמותו של צבי ברנר ברחה ממני ללא אפילו תשובה אחת. לפני שנעלם עוד הספיקותי להודיע לו שאני כורת עמו ברית , שאנסה לשוב מעט אחורה ואולי לאמץ כמה גישות לחיים וכאן דמיוני עמד לצידי והבחנתי בראשו של צבי ברנר מהנהן מעלה מטה כמי שמסכים ומאשר.

צבי ברנר

שובו של הקוף, זה את

..אבל השמות נשארו, כך כתב דילן תומאס בתסכית הרדיו שלו המסע חזרה, אותו כתב לאחר הבליץ של הנאצים את העיירה שלו סוונסי בבריטניה. התסכית מתאר את המסע חזרה אל הרחובות המוכרים שנחרבו מתערובת של חומרי נפץ הרסניים. בכאב הוא מתאר את השיבה שלו אל אותם השמות המוכרים שנותר מהם רק זיכרונות, את האנשים היקרים והחשובים שאינם עוד. בתקווה הוא מתאר את השיקום הדרוש. באושר מרירי הוא מסביר שאחרי הכל – היה לו לאן לחזור.

בפרשת ניצבים, בשנים עשר פסוקים מופיע השם והפועל ש.ו.ב שבע פעמים!! מילים אלו חוזרות ונשנות, כרוכות ומעורות זו בזו. עניין השיבה חשוב מאד ביהדות, ככל הנראה, חשוב ביותר באנושות כולה. מעולם לא ייחסתי חשיבות לעניין השיבה. תמיד חשבתי שצריך ללכת קדימה, אולי משום שלא היה לי לאן לחזור. מוזר בעיניי שבחרתי לעסוק בפוסט הזה במתים ובשיבה אליהם, בכל אופן, אספתי 12 שירים המדברים בצורה זו או אחרת על נושא השיבה/חזרה.

אפשר להוריד כאן

אפשר להאזין ולהקשיב ב – iCast

רשימת השירים

  1. 1.      Moonface – Return to the Violence of the Ocean Floor
  2. The rapture – come back to me
  3. Bob mould – return to dust
  4. ברי סחרוף – עוד חוזר הניגון
  5. Morrissey – come back to Camden
  6. Sparklehorse – return to me
  7. Paul young – came back and stay
  8. פונץ' – דני חוזר אל הסיפור האמיתי
  9. אריק סיני – שובי אל הפרדס
  10. I'm from Barcelona – the return of the ape
  11. Marilyn Monroe – river of no return
  12. חווה אלברשטיין – שובי לביתך
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s