נידה של גבר

אני רוצה לגלות לכם משהו: אם אתם פוגשים זאב בודד, הוא לא כזה מפני שהוא נהנה מהבדידות. הוא כזה מפני שבעבר כבר ניסה להשתלב בעולם, אבל אנשים ממשיכים לאכזב אותו..

ג'ודי פיקו

 כבר הרבה זמן שאני מרגיש מרוחק, אולי כמה חודשים, ולא משום שמתרחקים ממני כמו ממצורע, אלא מתוך בחירה מודעת ורצונית להתרחק, אפשר להקצין את זה ולכנות זאת- להתבודד, כמובן שהמציאות מביאה אותי למגע פיזי עם העולם, אם בעבודה ואם במפגשים חברותיים. על פני השטח אני שם ומתחתיו אני חש כמו אדם שנוכחותו יכולה להרקיב כל משהו שחי וגדל. מתהלך עם מסך עשן המשמר אותי בעולם המרוחק שלי ויחד עם זאת נוכח ופעיל בו. ניסיוני מלמד אותי שיש שני תפקידים עיקריים להתרחקות ולניתוק, האחד: להיטהר ולהתנקות והשני: ליצור השתוקקות חדשה. אבל למה, אל אף היותה רצונית ומודעת ההתרחקות המנטלית שלי מהעולם לא מגיעה מאותם המקומות. תמה אני על מחשבות הטומאה שלי. מה קרה לי?

אישה כי תזריע, כך נפתחת פרשת השבוע שלנו- תַזְרִיעַ חסרת העלילה והסיפור. ולמרות שעוסקת בדינים ובחוקים יבשים, טומנת בתוכה סיפורים אנושיים שחווה האדם הפרטים באשר הוא. הנושאים הדנים בפרשה הזאת מתייחסים לענייני טומאה וטהרת האדם, דינה לידה, וסת, זיבה, נגעים וטומאת המצורע וטהרתו.

ידוע שאישה הנמצאת בזמן הווסת שלה מצוווה להתרחק מבן זוגה למשך שבוע ימים, כן שהדם מטמא את גופה והסובבים אותה, אגדות מספרות שלא רק גברים היו מורחקים מהאישה בזמן הזה, אלא גם ירקות מהפחד שירקיבו. למרום שהדם היוצא מהאישה מוכיח כי היא פורה ויכולה להביא ילדים לעולם, דם זה נחשב טמא ואפילו מייצג את העולם האפל של השדים ודמונים.אבל גם אחרי שהאישה יולדת מצווה היא להתרחק מבן זוגה למשך שבעה ימים עד ליום השמיני, ליום של ברית המילה. בעיניי זה מוזר הרי לידה מסמלת חיים ולאו דווקא משהו טמא.

האישה השומרת מצוות מטהרת את גופה בטבילה במי המקווה. אותי עניינו הסיפורים של הנשים המרדניות לאורך ההיסטוריה שסרבו להיטבל במקווה ומנעו למעשה מבני זוגם להתקרב אליהן. מעמדה של האישה היהודייה תמיד היה נחות וזאת למרות שהמקרא מייחס לה חשיבות עליונה בתפקידה ליצירת חיים חדשים בעולם- אישה כי תזריע.

Born from the earth into isolation

בדד

אולי ההתרחקות/בדידות שלי נובעת מנקמה בלתי מודעת בעולם שלי, כמו אותן נשים שבחרו לנקום בבעליהם. ואולי היא מגיעה ממקום שמחפש את השלווה והנחת, כי תכליתה של ההתבודדות בעיני רבים מגיע בזכותם החיים הבטוחים והשקטים.

אינני מתבגר יותר שיכול לשכוח את הכל, להיכנס לחדר לשים מוזיקה בווליום גבוה ולנתק את עצמי מהעולם. יש לי חדר משלי וגם סלון ואני בוגר עכשיו ומוטלת עליי האחריות לחיות ויותר מכך ואפילו חשוב עוד יותר, מוטלת עליי האחריות ליצור חיים חדשים ולהשפיע על חיים של אחרים. אז איך עושים את זה לעזאזל?

"אין עוד בעולם יצור חי, כה בלתי חברתי ועם זאת כה חברתי, כמו האדם. בלתי חברותי בשל מידותיו הרעות וחברותי בשל טבעו" אמר את זה מישל דה מונטיין ואחרי כל הניסיונות שלי להבין מה מקורה של ההתבודדות שלי, של "הנידה" שלי מהעולם: נקמה, לחפש שקט, ליצור השתוקקות חדשה. אני חושב שהיא מגיעה ממקומות "רעים". בחוסר התחשבות בזולת, תוך כדי לקדם אינטרסים אישיים שלי.

אסיים בסיפור: מלך יהודי אחד הומלך בגיל 18, חודשים בודדים לאחר מכן כבש מלך אחר את שטח הממלכה ושבה את המלך הצעיר בשבי מבודד מכל העולם מבלי שאף אדם יוכל לבקרו. אחרי שנתיים הצליחו לשחד את המלך הכובש ולשכנע אותי כי יתיר לאשת המלך הכבוש לבקר אותו בבידוד, אתם יכולים לתאר כמה השתוקק המלך הכבוש לאיחוד הזה עם אשתו, אך זו הודיעה לו שהיא עדין נידה משום שלא טבלה והם לא התקרבו. בגלל התנהגותם, אלוהים חס עליהם ושחרר את המלך הכבוש מהכלא ולהתאחד עם אשתו. מוסר השכל: הבדידות הופכת אותך לסוג של טמא או מצורע וחייבים להיטהר בכדי להשתלב חזרה בחברה, בכדי שתוכל שוב לספק את יצריך. אני קצת לא מסכים.

כל אחד רוצה להיות סקסי

ועכשיו למשהו אחר. לפני בדיוק שנה 02.04.2010 הופיעה להקת ארט ברוט במועדון הברבי בתל אביב ישראל. אדי ארגוס הסולן עמד בקדמת הבמה לא התבייש לחשוף את כרסו התפוחית משהו וחיזק את מעמדו כאחד מגיבורי התרבות שלי. השבוע דלף אלבומם החדש שעתיד לצאת באמצע מאי והוא אלבום מצוין.

בהתחלה הוא נשמע לי מוזר, רצינות יתר השתלטה על רוח השטות ההומוריסטית המודעת לעצמה של הלהקה. ההפקה של פרנק בלאק מהפיקסיז מורגשת יותר מהאלבום הקודם שגם אותו הוא הפיק. יש יותר גיטרות מהרגיל ואדי ארגוס נשמע אפל מתמיד. בהתחלה זה נשמע כמו אלבום מצוין של הפיקסיז.

לכאורה זה אלבום יותר בוגר של הלהקה, מעין אלבום ארספואטי של אדי ארגוס, המשוחח עם שירים קודמים שלו בפרספקטיבה שונה ובוגרת, אך זה יהיה מגוחך לקבוע זאת חד משמעית כי אחרי הכל אדי מתייחס למוזיקה שהוא יוצר בצורה אירונית וסופר מודעת לעצמה.

כך למשל, "סופ"ש אבוד" שמתכתב עם "סופ"ש טוב" בחדש הוא מאוכזב מאהבה ומלא רגשות חרטה ובאלבום הראשון הוא נמצא באקסטזה של אהבים. על ההבדל בין השירים האלו עומד לדעתי ההבדל בין אדי ארגוס הצעיר לבין אדי ארגוס בהווה. וזה לא נגמר כאן. השיר הראשון clever clever jazz משוחח עם השיר הראשון שהוציאו ארט ברוט לעולם- formed a band מרטין קמפ הנוסטלגי/אובססיבי משוחח עם אמלי קיין בשני השירים הוא חוזר לימי התיכון העליזים ומציף אותנו בזיכרונות. Sealand משוחח עם People in love המביט בצורה יותר בוגרת על אנשים שנמצאים במערכות יחסים, הם משמינים, זה נכון אבל זה לא משנה כבר.

השיר שאני הכי אוהב באלבום החדש הוא סקסי (תרתי משמע) אדי רוצה להיות הזמר הזה שזוג אוהבים שומעים ברקע ברגע אינטימי ורומנטי, אבל יש רק בעיה אחת- הקול שלו וזאת למרות שאדי הוא אחד מהרומנטיקנים הגדולים של האינדי פופ/ רוק של המאה ה-21. כל אחד רוצה להיות סקסי. כל אחד רוצה להיות משהו שהוא לא, כל אחד רוצה שאחת הפנטזיות שלו תתגשמנה כמו שהן אחת לאחת.

לכדה את תשומת ליבי גם העטיפה המאוירת בשחור לבן של קבוצת אנשים המביטים ככול הנראה בקבר ונמצאים בלוויה, במרכז התמונה נמצאת בחורה באדום שהוא הצבע היחיד בתמונה, בחיוך מרירי בהשוואה לאחרים היא יותר שמחה, מאזינה לנגן האם פי שלה. מייצגת את העולם החי, אדום הם צבע הדם, מישירה מבטה בעוד שכולם מרכינים ראש האם אנחנו בלוויה של ארט ברוט עצמה, להקה גאונית אך טרגית שמחפשת מקורות חדשים לחיים שלה ומתקשה למצוא.

Art Brut- Brilliant! Tragic! להורדה

אלפרד כהן, השלישי.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s