האשם תמיד

קיימת הנאה בהאשמה עצמית. מרגע שהאשמנו את עצמנו נדמה לנו כי לזולתנו אין עוד זכות להאשימנו.

אוסקר ויילד

 אין לי זמן להיות בדיכאון, אני צריך לשטוף כלים, להכניס את הבגדים למכונה, להוציא אותם לתלות אותם ולקפל אותם בחזרה לארון. אין לי זמן לחלום אני צריך ללכת לסופר לקנות מצרכים, להכין ארוחת צהריים, לאפות עוגה. אין לי זמן להודות באשמה, אני צריך לצחצח שיניים, להתקלח, לסדר את הזקן לבחור בגדים ללכת לעבודה. אני לא זוכר מי בדיוק אמר את זה לאנשים במעמד מסוים לא יכולים ליצור לעצמם חיים עם מאפיינים של דרמה ולכן הם רואים סרטים או עוקבים אחר החדשות.

אין לי זמן לפנטז אני צריך ללכת לדואר לשלם החשבונות, לבית מרקחת לקנות כדורים נגד כאבי ראש. אין לי זמן להרגיש אשם אני צריך לתקן את הפנצ'ר בגלגל של האופניים, לבחור מתנה ליום הולדת של מכר. ולמרות כל זאת אני יודע שהחיים לא יכולים להיות רצופים מהלכי עלילה והנפש לפעמים מעדיפה להתייצב במקום להתהפך. אבל משהו מעיק על מצפוני וכן הייתי רוצה להיות בדיכאון לפחות ליום אחד.

וַיִּקְרָא, הספר השלישי מבין חמשת חומשי התורה הוא ספר מקצועי המתאר את מלאכת הקרבת קורבנות והמזבח באוהל המשכן ולימים בבית המקדש. מנהגים קדומים שהיו נהוגים באותם זמנים וכיום הם אינם רלוונטיים ולא מחוברים למציאות. הפרשה מסודרת בצורה דיכוטומית של החטא ועונשו. ביצעת עבירה כלשהי עליך לשלם ולשחוט איזו חיה ולהקריב אותה לאלוהים וזאת מבלי לסלף את הרעיון של הקרבת הקורבן, מבלי להפוך אותו לאמצעי מאגי או מכני.

הייתה תקופה בהיסטוריה שתחושות אשם של אדם פרטי או חברה היו כנירוזה ממש, הפרעה פסיכולוגית באישיות של אדם מהרחוב או של מדינה. תחושות אשמה כחלק מהכרה קיומית. לעיתים מרגישים אשמים גם אם לא עשינו שום דבר רע, אבל היום המנגנון הזה של המצפון הפך לשחוק ובלתי מאיים. יש בינינו הרבה אנשים רעים שלא מרגישים אשמים וזאת למרות שיש להם את כל הזמן להרגיש כאלו. הם לעומתי, במעמד אחר שלא צריך לשטוף כלים או לשלם חשבונות בדואר.

אז נכון שלשחוט חיה זה אקט חשוך ופרימיטיבי, אך הצורך הפילוסופי/ חברתי שבמעשה הזה רלוונטי מתמיד. לפעמים אנחנו שוכחים את המשמעות הפנימית של הדברים כשאנחנו משליכים עליהם את מימד הזמן.

the guilt of the artist

מתי בפעם האחרונה שמעתם מישהו אומר אני אשם ומתחרט על מעשיו ועל כך אני צריך להיענש ולהיטהר, אבל כשהוא באמת מתכוון לכך ומאחורי הדברים הללו לא עומדים אינטרסים פוליטיים וזו לא הפרעה פסיכוטית נרקיסיסטית. לפי הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית אני אמור לדאוג, מי שמבקש לברוח מאשמה קיומית, חיים חסרי משמעות ושטחיים ימצא את עצמו מפתח אשמה נירוטית הגורמת לתחושה כי קיומו של האדם בעולם שקרי והוא עשוי להתאבד. אני דואג כי החברה שלנו כרגע בורחת מהאשמה הקיומית, האם אנחנו בדרך לסוף?!

לסיכום, אזכיר שבפרשה הזאת מתוארים שורה של חטאים ומעשים רעים שעליהם יש להיענש ואז לשחוט חייה ולהעלות אותה למזבח והמקרא לא פוסח על המנהיגים אותם הוא מכנה נשיאים או כוהנים, הוא שם אותם בראש הרשימה ומדגיש אותם יותר. כי הם אולי יותר מכולם תמיד צריכים להרגיש אשמים.

סיפורי סבתא

סבתי היא חברת ילדותי

האהובה עלי ביותר..

(מתוך רובינזון מאת אורהן ולי קניק)

למרות שהיא לא אשמה בכלום, סבתא שלי תמיד תצהיר שהיא האשמה בכל מצב שהסתבך, בהתחלה חשבתי שזה סוג של לקחת אחריות. ככל שעבר הזמן הבנתי שסבתא שלי ברוב המקרים לא אשמה בכלל, את המקרים הבודדים שהיא כן, לדעתה אי אפשר לתקן, "הכל משמים" היא אומרת ואותי זה מרגיז. סבתא שלי כמו כל אדם טעתה במהלך חייה בכל מיני בחירות או מהלכים שעשתה, אבל אפשר לתקן. את זה סבתא שלי לא מכירה לא לימדו אותה. צריך להיענש זה נכון והכרחי אבל אחרי העונש מגיע עוד שלב, שבו מתחילים מחדש. אם סבתא שלי הייתה יודעת לקרוא, הייתי נותן לה לקרוא את החטא ועונשו של דוסטויבסקי שבו הגיבור רסקולניקוב למד שהוא חטא ויותר מכל שאפשר להתחיל את הכל מחדש. במרומי גילה ומנסיבות מחלתה סבתא שלי אפילו לא מוכנה להקשיב לי ואני לא מאשים אותה בכלל.

אשמות מתוקות

כתבתי על זה בעבר והפעם אני מפרט יותר: בשנת 2003 התחלתי דיאטה, שקלתי אז 140 ק"ג כעבור שנה הורדתי 40 קילו ואחרי עוד חצי שנה הורדתי עוד 5 ק"ג ומאז חיי הם סוג של מלחמה כשבתקופות מסוימות אני מעלה 10 קילו ובתקופות אחרות אני מוריד אותם, משחק עם הגוף שלי. וכל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את תחושות האשמה שתוקפות אותך באותו רגע שאתה דופק שוקולד בלי חשבון ואז ממש אחר כך מזמין פיצה והכל נהרס ואחרי שלכאורה שבעים, מציפים את הנפש מלבד אותם רגשות אשם, כי אליהם מצטרפים רגשות של שנאה עצמית קיומית ואתה מפחד להביט במראה, מפחד להתלבש ומפחד לצאת החוצה. אחרי כל כך הרבה שנים של דיאטות אפשר להגיד שגיליתי את הסוד- איך לא להרגיש אשמים כשמפרים את חוקי הדיאטה. יום אחד בשבוע אני מרשה לעצמי ולא חונק את עצמי ברגשות אשם ואם בשאר הימים בא לי שוקולד אני מתחלק איתו עם הסובבים כך שלפעמים נשארה לי רק קובייה אחת וזו בכלל לא מזיקה, היא אפילו מועילה.

אף אחד לא מכיר אותי בבית

אז מה במיקסטייפ הפעם? שיר חדש לאלבו שדי חוזרים על עצמם. קולד קייב האמריקנים ממשיכים להוכיח ששנות השמונים עדיין כאן, אחריהם ריינבאו ארביה משוחחים עם הפופ השוודי של הנייפ. הזמרות אנה קאלבי וליקה לי מתחרות מבלי שהן יודעות על הלב שלי ושיר קטן צנוע ומרגש של אלכס טרנר סולן הארקטיק מנקיז ועוד ועוד. תורידו זה בחינם. שעה של מוזיקה טובה, בהתחייבות.

מיקסטייפ מלווה מלכה מס.20 להורדה

שיר השבוע שלי

רשימת השירים

  1. Cold cave- confetti
  2. Rainbow arebia- nothing gonna be undone
  3. Lykke li- Jerome
  4.  Mind spiders- don't let her go
  5. Sweet thing- change of seasons
  6. Telekinesis- I cannot love you
  7. Xylos- not enough
  8. Here we go magic- hands in the sky
  9. Kurt vile- society is my friend
  10. East river pipe- backroom deals
  11. Ethan gold- they turned away
  12. Alex turner- stuck on the puzzle
  13. Anne calvi- no more words
  14. Noah and the whale- old joy
  15. Elbow- lippy kids

 

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s