להתאים צבעים

לצד הלבן, כל הצבעים מאבדים מתהודתם..הלבן אינו אלא סמל לעולם שבו נעלמו הצבעים..

ואסילי קאנדינסקי

 נהוג לחשוב שמקורו של צבע התכלת הוא מן הצבע הכחול. השבוע נתקלתי במחקר חדש שממצאיו טוענים אחרת, שלא כך הדבר, שהתכלת מגיע מהצבע הסגול דווקא. את צבע התכלת אפשר להפיק מחלזון ארגמון כהה קוצים. כדי ליצור סוודר שצבעו תכלת צריך 10 אלפים חלזונות מהזן הזה(התחלתי לאסוף). מעניין חשבתי לעצמי באותו רגע ואז עשיתי גוגל לכל הצבעים ולמדתי באלו חומרים בטבע אפשר להפיק אותם ואז הסתכלתי סביבי ובאופן מודע התחלתי להבחין בכל צבע וצבע ומיד הפסקתי, זה מטורף, אותם מחשבות זרקו אותי ליום הראשון ללימודים של כיתה ג' קמתי בבוקר והתלבשתי חולצה שחורה עם מכנס שחור ואז אמא שלי צעקה עליי:"אתה לא הולך ככה לבית הספר!" למה לא שאלתי אותה. החולצה לא מתאימה למכנסיים, תבחר צבע אחר. זה היה לי מוזר, כי מעולם, עד אז, אמא שלי לא התערבה בדרך בה אני מתלבש וזה עוד יותר מוזר לי בדיעבד, כי זה אירוע שזכרתי והפך איכשהו לאירוע מקונן של אישיותי, מאותו היום, אני מתאים צבעים.

פרשת פְקוּדֵי היא הפרשה האחרונה של ספר שמות ובניית משכן האלוהים הוא האירוע שמסיים אותו, יש בית לאלוהים. במידה רבה המשכן, הוא יצירת האומנות היהודית הראשונה שנבראה. במקרא אירועים רבי עלילה ומשמעותיים מתוארים לפעמים בפסוקים בודדים, לעומת תאור תכנון ובניית בית המשכן מונה ארבע סדרות של פרשות. ובאומנות כמו באומנות הפרטים הקטנים הם הכי החשובים ולכן הייתה הקפדה מדוקדקת של כל הפרטים. אני חייב לציין שאותי זה שעמם מאד ומצאתי את עצמי מדלג בפסוקים. לפעמים קורה לי שגם בפרוזות בנות ימינו אני מדלג על הפרקים המתארים בפרטי פרטים את הקיטון של הגיבור למשל, אמיל זולא למשל נחשב אמן הפרטים הקטנים בספרות, אבל אותי זה תמיד משעמם, אני לא בחור ארטיסטי.

מלבד הפרטים המתארים את מידות והחומרים של המשכן, מתוארים הצבעים של בגדי הכהנים, מהכהן הגדול ביותר לכהן הזוטר וההדיוט. הכהן לבש מכנסיים מפשתן לבן, כותונת מפשתן לבן, אבנט ומצנפת והכהן הגדול לבש בנוסף לאלו גם אפוד תכלת שבשוליו פעמוני זהב. ממש התאמת צבעים לבן עם תכלת וזהב.

במקרה(ממש במקרה), שמעתי את שירו של ג'וני קאש "גבר בשחור" שמסביר בשביל מי הוא לובש בגדים שחורים לעניים ולחלשים. הוא לעולם לא ילבש חליפה לבנה ואז בבית האחרון הוא לובש בגדים בצבעי הקשת ומשהו קורה. שיר מעולה.


כבר בשנה שעברה עמדתי קצת על חשיבותם של הבגדים אותם אנחנו לובשים או אפילו עוטים כסוג של תחפושת על עצמינו. הצבעים כידוע לכולם מסמלים משמעיות שונות אחרות ואני לא אכנס כאן לניתוח אנתרופולוגי/אומנותי, אני רק מהרהר ביני לבין עצמי למה חשוב להתאים צבעים ומרשה לעצמי לשתף את מי שקורא אותי במחשבות.

ואז אחרי ששמעתי את השיר של ג'וני קאש והתעסקתי בצבעים בפרשה הבנתי למה אמא שלי פתאום צעקה עליי כשלא התאמתי צבעים נכון, היא פחדה ממשהו, היא פחדה שמא אני בדיכאון, או שמא אני הופך לנגד עינה לילד מרדן, למתבגר פאנקיסט, אבל הייתי ילד טוב שלא היה לו במי למרוד, הייתי ילד שלא ידע להתאים צבעים.

סיפורים יפואיים

תקלת הצופרים של פיקוד העורף הפחידה אותי מאד, באותו זמן חיכיתי לבצל שיזהיב, שאלתי את עצמי אם להפסיק את מלאכת הבישול ולהתגונן, אחרי הכל בחדשות לא הזהירו אותנו מפני ניסוי צופרים, חשבתי שזה אמיתי.

קדמה לתקלת הצופרים הפגנה המונית של ארגוני ימין קיצונית שקראו "יפו ליהודים" או "יפו יהודית", המפגינים צעדו ברחובות הראשיים של יפו כשהם מנופפים בדגלי ישראל. מביטים בהם בזעם מיעוט של אנשי שמאל שקולם נשמע בעיקר בראיונות לכתבות שסיקרו את האירוע באותו יום. עין המצלמות לא קלטה את מה שאני ראיתי, עת שחתכתי את הבצל: קבוצה של צעירים ערביים התאספה לה בפאתי הבניין שלי והחלה לצעוד ברחובות הצדדים מנופפים בדגלי פלשטין וצועקים לשחרורה.

מאוחר יותר בחדשות הזדעמו כמה יהודיים יפואיים, נטולי אג'נדה פוליטית, על כך שמניפים את דגלי פלשטין ברחובות להגנתם אני אוסיף שהם גינו את ההפגנה של אנשי הימין ורוצים בסה"כ לשמור על השקט היחסי ששורר ביפו ואז חשבתי לעצמי, באותה מודעות מוגברת על עולם הצבעים הפנימי והחיצוני שלי, שדגל פלשטין הרבה יותר מעניין מדגל ישראל, יש בו יותר צבעים, לעומת הישראלי כידוע לו שני צבעים בלבד, לדגל הפלשטיני יש אדום, שחור ואפילו ירוק, בעוד לדגל הישראלי רק כחול ולבן-משעמם.

ריגשה אותי מעט הספונטניות של קבוצת הנערים הערביים שמצאו דרך להתבטא נגד אותה הפגנת הימין וזאת למרות שקולם לא נשמע. כשהאזעקה החלה לפעול חשבתי אחרת, לרגע באמת חשבתי שפרצה מלחמה שהייתה התנגשות בין אנשי הימין לערבים, אבל אז הגיע הזמן להוסיף את האורז לתוך הסיר.

 

שחור לבן

משהו מוזר קורה במוזיקה העולמית, נוצרים המון שירים, יוצאים עשרות אלפי אלבומים בשנה, אבל בשנה- שנתיים האחרונות לא הצלחתי לזהות אמן אחד חדש ופורץ דרך כמו שעשו את זה הביטלס או אפילו הסטרוקס בזמנם. מנגד יוצאים אלבומים משובחים של הרכבים ויוצרים ותיקים שמגלים את עצמם מחדש ומשפיעים על המוזיקה העולמית. התחושה הכללית שלי היא של סטגנציה יצירתית ותעוזתית, כלומר נעשה שירים טובים ומעניינים וגם מרגשים, אבל לא מנסים לחדש או לאתגר ואולי אני טועה ואולי בעצם יושבים להם קבוצה של אנשים שהולכת לשנות את המצב ולהכתיב את הקצב לשנים הבאות. אני מאד מקווה שיש כאלו חבר'ה שמתכננים משהו.

שלושה אלבומים של אמנים וותיקים ריגשו אותי במיוחד בתקופה האחרונה ואני מאד ממליץ לשמוע אותם, כל אחת מהלהקות מגיע ממקום שונה וקיימות כבר יותר מ-15 שנה ועברו עליות וירידות, בעצם עברו הכל. איכשהו תמיד ממלאים אותי תחושות נגד לאלבומים של אמנים ותיקים, איך הם כבר יכולים לרגש אותי, שואל את עצמי, אבל אני נותן צ'אנס, תמיד דרך אגב.

REM- Collapse into now

הדיסק השני שקניתי בחיי, אחרי אלבום אוסף הלהיטים של עופר לוי שקניתי במתנה ליום הולדת של אמא, היה הדיסק של אר אי אם ומאז אני עוקב אחריהם לא מעריץ גדול. בעיניי הם הלהקה הוותיקה החשובה(אם לא מחשיבים את הקיור) ביותר שפועלת היום והאלבום הזה הכי הפתיע אותי.

להורדה

Radiohead-The king of limbs

על האלבום הזה אמרו כבר הכל אבל הכל וכל מה שאני אוסיף יראה כלא מקורי במיוחד. רדיוהד מעולם לא היו כוס התה שלי, אני שייך למחנה השני שלא אוהב אותם, שטוען שהם יומרניים ומשעממים, אך האלבום הזה ריגש אותי במיוחד.

להורדה

Low- c'mon

האלבום הקודם שלהם שעמם אותי ולא צלחתי אותו יותר משתי האזנות, בעקבות אותו אלבום החלטתי לא ללכת להופעה שלהם בישראל, אבל האלבום שלהם מ-2005 נכנס מזמן לפנתיאון האישי שלי. באלבום הזה הם מציגים שירים קטנים וקורעי לב והאמת מצאתי את עצמי אפילו בוכה בכמה מהם.

להורדה

צבעוני, אלפרד כהן השלישי.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s