ערפל לגויים

וכל כמה שנים

יש ריח מוכר

שמזכיר איך אהבנו להיות

כולם בעבר

זואי פולנסקי

*מתוך Fog של Bela Tarr

 ביום שישי בבוקר שמעתי את הרב רונן לוביץ מתראיין לרדיו ובראיון הוא אמר, שהקהילה החרדית-דתית חייבת לאפשר לדתיים הומוסקסואליים להביא ילדים. תחילה הופתעתי שיש הומוסקסואליים דתיים מוצהרים מחוץ לארון ואז גיליתי שיש אפילו שתי עמותות(הו"ד וחברותא) שמסייעות ותומכות בהומוסקסואליים ולסביות מהעולם הדתי. כשנשאל הרב רונן לוביץ, האם הומוסקסואליות מותרת בהלכה, הוא מייד ענה שלא, אבל גם מייד הסביר שההלכה מחייבת לקרב בין בני אדם, לא לדחות אנשים, להבין ולהתחשב. אני חייב להגיד שהקריאה הזאת של הרב לוביץ ריגשה אותי במובן מסוים, כי לדעתי היא באה במקום כנה ולא מתנשא, או פונדמליסטי כלשונו. היא באה ממקום שחסר מאד חברה שלנו, השם של המקום ההולך והנעלם הזה הוא- אהבת אדם.

נקשיב ל- יִתְרוֹ

על הפרשה של השבוע אמר ישעיהו לייבוביץ: "…כרוכות בה רוב האסוציאציות המודעות והלא המודעות בין קוראי התורה ולומדיה, לרבות הזכרון ההסטורי של עם ישראל.." זו פרשה שמחולקת לשניים, בחלק הראשון יתרו חתנו של משה מקבל אותו בסעודה לאחר שזה נעדר והיה עסוק בלשחרר עם ואז מטקס לו עצה שלמעשה מבססת את המערכת המשפטית של העם. יתרו מבחין שמשה מטפל בכל עניני העם ואין לו זמן לאשתו ולילדים, ולכן אומר לו שכדאי שימנה שופטים מהעם שיטפלו בעניינים ושהוא יהיה השופט העליון. בחלקה השני של הפרשה- מעמד הר סיני. משה עולה להר ומקבל את לוחות הברית, עשרת הדיברות.

יצירות אומנות נוהגות לבחור בנושאים מהעבר על מנת להביע עמדה על המתרחש בהווה, העבר הוא מעין אספקלריה מעורפלת להווה, העבר באומנות הוא גם סוג של מטאפורה ביקורתית להווה. זה פחות או יותר מה שאני מנסה לעשות בבלוג הזה. והשבוע בפרשה תפס את תשומת ליבי משפט אחד שבמידה רבה יכול במהותו לבקר את זמננו ואת החברה הישראלית בפרט. המשפט אומר: "והייתם לי סגולה מכל העמים..ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". משפט שעורר את זעמי בהתחלה, כי יש בו מרכיבים גזעניים, אלוהים מגדיר את העם הזה כקדוש ביותר והמובחר שיש, מה גם שאי אפשר להתעלם מהעובדה שמעמד הר סיני נעשה במדבר במקום שלא שייך לאף אחד, במקום שלכאורה לא מצדיק או מחייב את הקשר של היהדות בבני ישראל דווקא, למה לא שתהייה דת של כל העמים, שאלתי את עצמי. המינגווי אומר את זה טוב יותר ממני, כל אחד הוא בשר מבשרה של האנושות, לכולם מצלצל הפעמון.

הפורבלמטיות הכרוכה, יש כאלו ויקצינו ויאמרו המותכת, של דת/לאום החלה באותו מעמד הר סיני ורחוקה מלהיפתר אם בכלל ואני לא אעמיק בה כרגע, אבל אני כן רוצה להתייחס לעובדה שהיהודי שבי שנבוש כל כך מהמדינה שבה הוא חי, הלא היא, הארץ המובטחת המושתתת על עקרונות של מוסר וצדק, כי כל זה נעלם, כל זה לא קיים, אנחנו כבר לא האור לגויים כפי שרשמתי פה בעבר, אנחנו ערפל לגויים, מידי פעם האור שובר אותו ומחמם, אבל זה מעט וחלש מידי. הערפל מטשטש את האמת וזו מקבלת פרשניות מעוותות ושגויות מהיסוד וגרוע מכך, אנשים מדמים לעצמם אמת אחרת ופועלים לפיה, כי היא טובה בעיניהם. אין אף אחד שיגיד לנו שזהו ערפל מתעתע ומכשיל.

מעמד הר סיני הוא העבר שלנו כיהודים, השורש שמסרב להיגדע מהקרקע ובהווה הוא המטאפורה לדרך בה אנחנו חיים, ביקורת חריפה ללאום הדפוק שלנו. כי לפעמים נדמה ששכחנו שהדבר הכי חשובים בחיי האדם ולמרות שזה יהיה יומרני מצידי לקבוע, הוא אהבת אדם.

לפעמים כוחה של האומנות נשחק ואחד המאפיינים של שחיקה שכזאת, זה חוסר ההשפעה שלה על אנשים. אם אנחנו רואים את אפוקליפסה עכשיו ולא משליכים על מלחמת ארה"ב בעירק, אם אנחנו קוראים את נוטות החסד ולא משליכים על הגזענות בת ימינו. אם אנחנו קוראים את פרשת השבוע ולא משליכים את המשמעות הטמונה בה להווה, משהו נשחק, משהו אבד, משהו מסמא את עיננו המעורפלות.

לאומנות נוח יותר לבחור בנושאים מהעבר, המרחק בזמנים מסייע ליצירת עמדה או אמירה. בגלל שהזמנים הם זמנים של ערפל על גבול החושך, לדעתי יש להיות יותר קשובים למה שיצירות אומנות בין אם הן טקסטואליות, וויזואליות, מוזיקליות, מנסות לומר לנו. כמו שמשה המנהיג הדגול השכיל להקשיב ליתרו הכהן הגדול של האלילים והמייצג של האמונה העתיקה וליישם את עצתו, כך גם אני וכל אחד מאיתנו צריכים לנהוג.

זה רק נשמע מבעית

אלבום השבוע של מלווה מלכה, הוא אלבומם החדש של הלהקה השוודית: פיטר ביורן וג'ון. הם בעיקר ידועים מהמגה הלהיט- Young Folks (שיר השריקות) ועד כאן ההתייחסות של אותו הלהיט, כי מאז הם הוציאו אלבום אינסטרומנטלי משובח ביותר ולפני שנתיים את אלבומם הטוב ביותר לטעמי. ובאלבומם החדש הם חוזרים לפשטות, כך לדבריהם, יוצרים שירים פשוטים. Gimme some הוא אלבום Pאנק פופנ'רול מלא באנרגיות של גיטרה בס תופים.

עטיפת האלבום בוחרת לעשות שימוש גימיקי בכפתור הלייק של הפייסבוק שהשתלט על כל האינטרנט כמעט, אבל במקום אגודל אחד יש שלושה אגודלים של כף יד צבועה כחול וכרותה מזרועהּ, אולי מרמזת העטיפה על הרצון להתנתק מתרבות הלייק האינטרנטית, אולי מרמזת העטיפה על הנושאים שבשירים. אחד מהם אומר: לפני שתשברי לי את הלב, אשבור לך את הזרועות בריכוז מלא, לפני שתשברי לי את הלב, ארסק לך את הלב ואשיר על זה.

אני לא רוצה לגרום לך להתעניין בי, אני רק רוצה לגרום לך שתהיי האחת..אוצר המילים שלי לא עשיר דיו, כדי לגרום לך לבוא איתי. אני יודע שאת לא אוהבת אותי, אני גם יודע את הסיבה. שירי אהבה טיפשיים כאלו שמוגשים בהומור עצמי שוודי פופי טיפוסי ולא מחייב. אני מעריץ גדול של הלהקה שבחרה לסטות מעט ולא להשתמש באלמנטים אלקטרוניים כמו בשאר האלבומים שלה ולמרות שזה נשמע מבעית(ניסיון שלי להתבדח עם שיר מהאלבום) זה יפה, זה ממכר, זה מרקיד וזה ומומלץ.

Peter Bjorn & John- Gimme Some להורדה

אלפרד כהן, השלישי.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ערפל לגויים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s