והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. והבאתי

טרם עמדתי על רגלי טעותי

בשום מקום לא יכולתי למצוא שלווה

כפות הידיים הזיעו, הזיעו.

הוא סרב להחזיק אותי. הלכתי אחריו

שירה סתיו

 יש לי תוכנית, לגאול עצמי מייסוריי הקשים, לצאת לדרך אחרת וחדשה שונה לגמרי מהנוכחית. יש לי תוכנית מעניינת לשנה החדשה ואני מוכן לעמוד בכל האתגרים ובכל הקשיים שיעמדו בפניי. כמה פעמים אמרתם לעצמכם את המשפטים האחרונים. אני אמרתי אותם לפחות 100 פעמים במהלך החיים שלי בחמישים אחוז באמת התכוונתי ובשאר השתעשעתי במחשבות הללו. כשאני מביט לאחור אני מבין שהתחלתי משהו אחר, רק לאחר שגוננתי בחרף נפש על התוכנית הקודמת כי האמנתי בה כל כך. לפעמים צריך ליפול או לקבל מכות חזקות ממש כדי שתבין שהדרך שבחרת לא טובה לך ולמרות שתמיד כל דרך שבחרתי התאימה לי והייתה חלק ממני, צריך לדעת להביט מהצד על המהלכים בגיבוש התוכנית כי לפעמים שוגים ולפעמים נתקעים ולפעמים זה לא זה. עשרת המכות פרשת וָאֵרָא.

בפרשת השבוע, מתגלה אלוהים למשה ומציג לו את תוכניתו, להוציא את העם היהודי ממצרים, להציל אותם מכאבם, לגאול אותם ולקחת ולהביא לארץ המובטחת. אלוהים יודע מראש כמנהל טוב שיהיו קשיים ומכשולים, אחרי הכל עומד בפניו מנהיג חזק ופרעה ונציגיו משה ואהרון הם חסרי ניסיון. אלוהים לא נואש, הוא דבק בתכנית שלו, מנגד גם פרעה דבק בתכנית שלו עצמו להתחזק כאימפריה ולהשאיר את העם היהודי אצלו שימשיך בעבודות הנדל"ן. פרעה מקבל מכות, דם צפרדע כינים וכו' ועדין לא מבין שהוא צריך לשנות את התכנית, הוא הפך עבד לגורל שלו, מה שקורה להרבה מנהיגים במהלך ההיסטוריה, מה שקורה לנו בתקופות מסויומות בחיים שלנו אם בשל היותנו עקשנים ואם בשל היותנו מלאי גאווה עצמית ומנופחת.

"אומץ הלב, כיתר המידות הטובות, יש לו גבולות, אם נעבור עליהם נמצא את עצמינו במסלולה של המידה הרעה וכך, אם לא ניטיב להכיר את גבולותיו של האומץ ולמען האמת קשה להבחין בהם בקצותיהם, אפשר שנגיע מאומץ הלב אל הפזיזיות, אל הסרבנות ואל השיגעון." מישל דה מונטיין מנסה להסביר למה עדיף לפעמים לוותר ולסגת ולא להיות דבק במטרה בעוצמות חזקות כל כך. כל דרך חדשה אני מתחיל בהתלהבות ואיני ירא משום גורם או שום אדם ואלו כאמור מידות טובות להתחיל כל תכנית באשר היא, אבל יש להן גבולות וצריך להכיר בהן אחרת נאבד ונשתגע. ברגעים כאלו קשה לדעת אם אתה צודק או שוגה, אם זה מכשול שצריך להתגבר עליו או שמא זו נורת אהרה, בשני המקרים אני נתקע וההבדל בניהם מאד דק.

פרעה ומשה לבטח התחבטו בסוגיות הללו, כמו כל מי שטווה לעצמו דרך ותכנית. אחרי שקראתי את הפרשה אני יותר מבין שאני הופך עבד לגורל שלי וצריך לקבל החלטות ולבחור. לחיות את הגורל שלך ולהשתעבד אליו, גורם למוות הממשות העצמית, אתה שולל את יכולת הבחירה ולמעשה לא ממש את עצמך והופך להיות מי שאתה רוצה להיות באמת, זה מה שקרה לפרעה, זה מה שקורה לי בימים אלו ובמקום לבחור אני נגרר למסלול של סרבנות ושל שיגעון.

סיפורי סבתא

אירועי השבוע החולף העסיקו את סבתא שלי מאד. בביקור השבועי שלי אצלה, היא החלה לשאול אותי שאלות של מוסר והגיון בסיסי. למה הרבניות כותבות מכתב כזה, למה אסור לתרום איברים אחרי שמתים ולמה אדם במעמד גבוה כמשה קצב מתננהג בצורה אכזרית כלפי העובדות שלו, למה?! בתמימות סבתא שאלה אותי. כמובן שלא הצלחתי להסביר לה כי גם אני כמו כולם שואל את אותם השאלות ותמה מדוע. אחרי שהבהרתי לה את הפרטים שהיו חסרים לה. היא כינתה את כל זה כשיגעון. העולם השתגע. פעם היה פה טוב יותר.

המשפט: אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, יכול להוציא אותי מדעתי, כאילו שעכשיו לא שמח ונפלא ויש סיפורים טובים ונופים משגעים ויש מספיק סיבות טובות לקום בבוקר. זה משפט שמבוגרים אומרים, סבתא שלי אומרת את זה תמיד. אבל אתמול קצת הסכמתי איתה, ספרי ההיסטוריה וסיפורי סבתא שלי מחזקים את העובדה שפעם היה יותר מוסר, היה יותר כבוד. הסכמתי הפעם עם סבתי, העולם אכן השתגע, אבל זה לא נגמר סבתא, יהיה טוב.

אלבום השנה

האלבום הראשון של 2011 כבר שם את עצמו כמועמד חזק להיות אחד מאלבומי השנה שהתחילה רק היום. קבלו את אלבום הבכורה המלא של ג'ימס בלייק. הייתי מגדיר את המוזיקה שלו כשילוב של סול ודאבסטפ כלומר סולסטפ. ג'ימס בלייק עושה הזרה לז'אנר הדאבסטפ ולוקח אותו למחוזות שלא ידע קודם- מלאי נשמה ורגש. הוא אמנם מלונדון אך קולו נשמע לעיתים כאחד הווקליסטיים המסורתיים של אמריקה השחורה, קולו מזכיר את אנתוני האגרטי(אנטוני והג'ונסונס) וגם לעיתים את  זה של ג'ון לג'נד  והמוזיקה- אלקטרונית מינימליסטית עד כדי שקט מוחלט, כמו למשל הקטע-lindesfarn  שמחולק לשניים, על הקול מולבש האפקט Auto-Tune המוכר, בחלק הראשון קולו כמעט ולא נשמע, משהו לא ברור מעין שברי מילים מתוך סיוט או מתוך חוויה עוצמתית אחרת ובחלק השני קולו מתבהר ומתחזק.

עוצמתם של השירים באלבום מקורם במינימליזם המוזיקלי שלהם, הפסנתר כמעט ולא נשמע, הביטים האלקטרוניים איטיים במיוחד וקולו של ג'ימס בלייק מלא בעומק. השיר המרגש באלבום לטעמי- Wilhelm's scream יכול להדגיש את מה שאני מדבר עליו, זה שיר של דיכאון טיפוסי: אני לא יודע דבר על חלומותיי, לא יודע דבר על אהבה ורק ליפול אני יודע, ליפול ליפול ליפול. ככה הוא שר במהלך כל השיר. אין בתים אין פזמון והשיר הזה בוקע בי חור גדול בלב בכל פעם שאני שומע אותו וקולי נלחם ברצון התת מודע שלו לצעוק כל כך חזק כמו שם השיר.

בהמשך האלבום הוא מבצע את- limit to your love של feist בקאבר מושלם העולה על המקור בכמה דרגות. את האלבום אני שומע בלילות האחרונים ורק אחרי שהוא נגמר אני מצליח להירדם. הבימאי הצרפתי, אלן רנה, אמר פעם שלא חייבים לאהוב בן אדם כדי לדאוג לו. ג'ימס בלייק שר בדיוק על זה: האהבה שקרעה אותו, שעשתה לו חור בלב, שהייתה במובן מסוים מאד רשעית כלפיו ואחרי כל זה הוא חושב עליה ודואג לה מרחוק ודואג לעצמו לקום מהנפילה, מוציא את עצמו מהכאב, גואל אותו מיסוריו, מציל את עצמו ולוקח אותו לבית חדש.

James Blake- James Blake להורדה

שנה טובה, אלפרד כהן השלישי.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. והבאתי

  1. אלבום באמת יפיפה, תודה.
    תיקון קטן אם יורשה לי – האפקט על קולו של בלייק בקטע lindesfarn נקרא vocoder המשמש לסינתוז האות הנכנס (שירה במקרה זה)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s