אחד לאחד

למחציתה מחציתי אני מצמיד

פייר דה רונסאר

 מאד קל לדבר על אחדות בעם ועל הנסיונות השונים להגיע אליה, אבל המציאות כפי שכולם כבר יודעים שונה, לכל אחד או אחת יש דיעה, רעיון, אידאה, כל אחת ואחת מאיתנו הוא עולם. למרות זאת ההיסטוריה הפרטית שלנו מראה לנו שהתאחדנו עם כל כך הרבה אנשים, אהובים או קרובי משפחה או סתם אנשים זרים שלא הכרנו. ההיסטורית האנושים מלמדת אותנו שלהתאחד זהו למעשה הליך טבעי שמתרחש בין אם נרצה ובין אם לאו. אז למה בעצם שניים רוצים להפוך לסוג של אחד, למה בעצם להתאחד עם גופים בעלי רעיונות שונים משלנו? כי איחוד יוצר כח עצום הוא מפרה ומחזק את השותפים בו, הוא מרגש לעיתים קרובות ומצמיח רעיונות חדשים. לפעמים אנחנו לא מסכימים להתאחד אלא רק בתנאים מסוימים, ולפעמים אנחנו מתפשרים. בכדי להפוך עם עוד אחד לאחד, צריך פשוט לגשת. מפגש של שתי גישות אל עולם אחר, אולי טוב יותר, אני לא ממש יודע, אני מפחד לגשת.

פרשת וַיִּגַּשׁ היא המשכה הישיר של הפרשה מהשבוע שעבר. פרשה המאחדת את משפחת יעקב מחדש, את יוסף עם אחיו. מאחדת את יעקב עם בנו האהוב מכל. אחרי שיוסף חשף את זהותו האמיתית בפני אחיו המבקשים עזרה ואוכל, הוא בכה בכי גדול, בכי שלא נשמע כמותו, יש האומרים הבכי הכי גדול במקרא. המפגש של יוסף עם אחיו הוא מפגש של סליחה, הוא לא שמר להם טינה על כך שהשליכהו לתוך הבור. מיד לאחר המפגש המרגש הזה מבקשים שאר הבנים מיעקב אביהם לרדת למצרים, יעקב מצידו מפחד לעזוב את נחלתו, הוא מפחד להיפגש עם בנו האבוד אותו חשב למת ואבל היה עליו מאז שאבד. הירידה הזו של משפחת יעקב וההתישבות במצרים הביאה לגלות של מאות שנים וגרמה לסבל רב של העם היהודי בעבדות הנוראית לשליטי האימפריה המצרית.

האיחוד המשפחתי הביא לקרע העם היהודי מארץ כנען, אליה יחזרו כאמור מאות שנים אחר כך. מזה פחד יעקב, הוא פחד לאבד משהו, המפגש המחודש עם בנו האהוב ערער אותו, הוא למד להתאבל עליו והחשיב אותו מת ופתאום הוא צריך לעזוב את הארץ שלו, את התחושות שלו ולהתחיל מהתחלה. למזלו של יעקב הוא היה בא בימים ומת זמן קצר לאחר מכן.

אריסטופונס בנאומו מתוך המשתה מסביר את תשוקות האדם האחד לשני. הוא אומר שבעבר היו יצורים גדולים שהיו מחוברים, היה להם שני ראשים, ארבע ידיים, שני אברי מין וכד'. הם היו יצורים גדולים ומוצלחים ואיימו על זאוס אבי האלים, לכן החליט לחלק אותם לשניים ומאז החצי הראשון משתוקק לשני, כמה אליו, מתגעגע אליו. בכך אריסטופנס מסביר את מהותה של אהבה. האיחוד הזה שנוצר בין שני גופים, טבוע בכל אחד מאיתנו ולא משנה מה נעשה איפשהו בתת מודע שלנו נרצה להתאחד, ככה אני חושב.

סיפורה של יונה

ועכשיו לסיפור שלכד את תשומת ליבי במהלך השבוע. שמעתי עליו באחת מתחנות הרדיו הדתיות וקראתי עליו ביום שישי בידיעות אחרונות בעמוד האחרון של השער. הסיפור: יונה לבנה נהגה לשבת על החלון של אחד מחדרי הלימוד של איזושהי ישיבה, בדיוק כשהתחיל השיעור וכשסיים הרב את השיעור היונה פרשה כנפיים ועפה, כך יום אחרי יום באותו שיעור עם אותו הרב, היונה ישבה ולא זעה ממקומה. תלמידי הישיבה המבוהלים חשבו שמדובר באיזושהי נשמה שנלכדה ביונה וניסו לגרשה משם. לאחר כמה נסיונות הם הצליחו, אבל מה היונה מצאה לה חלון אחר עם ישיבה אחרת ורב אחר המלמד את אותו שיעור. השמועה אודות היונה פרשה לה כנפיים( זה היה מתבקש) ולכן התקבצו להם מספר תלמידי ישיבה כדי ללכוד אותה ולהביא אותה לשחיטה, אחרי שתפסוה, השוחט סרב לשחוט אותה משום שהיא טרפה ולא כשרה ולכן שחרר אותה, ליונה שלום בנתיים אבל היא מחפשת חלון אחר. הסיפור הזה בעיניי המטאפורה לעולם החרדי הדתי החשוך והפרימטיבי שנבהל מיונה תמימה שמאזינה(או שלא) לשיעורים שלהם. החברה הזאת הופכת ליותר ויותר סגורה, אפשר להגדיר אותה ככת, אני לא חושב שהם מאמינים בכל סוג של אלוהים, הם כבר במקום אחר, חשוך ונורא. ואם הם לא נותנים אפילו ליונה להאזין לשיעורים שלהם, איך יהיה אפשר להידבר איתם בכלל.

עניין של תוספת, לא של השלמה

באחד משירי השנה שלי שר רוקי אריקסון, ולהקת אוקריבל ריבר מלווה אותו: "אבל תמיד תמיד תמיד, אחד מראה לשני את הדרך". שיתופי פעולה בין אמנים מניבים יצירות איכותיות או מביכות למדי. איחודים של להקות מתפרקות קורים בשל מהלך יחצ"ני שכזה ולפעמים זה יכול גם מאד לרגש, לסיכומו של עניין, זה לכאן או לכאן, סוג של הימור. אבל השנה שמתי לב שיש יותר שיתופי פעולה מבעבר, אמן זה מנגן עם זה ותורם את קולו בשיר אחר, יכול להיות שזה רק אני ותמיד היו שיתופי הפעולה הללו.

סיכום 2010 חלק 4 עוסק בשיתופי פעולה, אמן מתאחד עם אמן אחר הם מנגנים ושרים ויוצאת יצירה, וכאמור השנה זה בלט במיוחד. היו אלבומים שלמים עם שיתופי פעולה, או אלבומים בהם לפחות שיר אחד לפחות הציג שיתוף פעולה. רוב השירים במקבץ הזה מציגים הרמוניה מיוחדת של צלילים, קולות וניגודים, כל אחד מביא מהבית את הייחודיות שלו, כל אחד תורם מבלי להפריע וכך למעשה נוצרים שירים מצוינים. בעיקר מצטיירת לה התמונה של עבודה עם חברים, כל אחד מוצא מה שחסר לו אצל חברו ולהפך, עניין של תוספת ולא של השלמה והתוצאה שירים מלאי תשוקה. לאקן היטיב להגדיר זאת: " התשוקה היא העדר מה שיש לך ונתינת מה שאין לך"

 האחד והיחיד, אלפרד כהן השלישי.

 סיכום 2010 חלק 4 להורדה

 אדווין קולינס עם הדראמס( השיר הכי טוב של הדראמס)

 תחשבי על זה עוד פעם אחת, אולי פעמיים, זה כל מה שאני מבקש

קצת קיטשי, קצת המנוני, אבל אחד משיר השנה שלי

רשימת השירים

  1. Crystal castles- not in love(with Robert smith)
  2. Mark ronson & the business intl- somebody to love me(with rose elinor dougall & Andrew waytt)
  3. David byrne & fatboy slim- please don't(with santigold)
  4. Shit robot- losing my patience(with Alexis Taylor)
  5. Maximum balloon- groove me(with theophilus London)
  6. Edwyn Collins- in your eyes(with the drums)
  7. Broken bells(James mercer & danger mouse)- the ghost inside
  8. John legend & the roots- wake up
  9. Gigi- impossible love(with chorus)
  10.  Everbody was in the French resistance…now!(Eddie Argos & Dyan Valdes)- think twice its not alright
  11. Bryan ferry- reason or rhyme(with Johnny greenwood ,Brian Eno & David Gilmour)
  12. Massive attack- paradise(with hope Sandoval)
  13. Antony & the johnson's- fletta(with bjork)
  14. Admiral radley(Jason Lytle, Aaron Burtch & Aaron Espinoza)- I left U cuz I luft U
  15. roky Erickson- forever(with okkervil river)
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s