וזאת היא ההתחלה

כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור
הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך.
הוא לא חשב באותו רגע על השמיים
אבל העצים כבר התחילו מתמלאים מים
וציפורים קיבלו אויר וגוף

נתן זך

 

 בכל כמה זמן, אני מוצא את עצמי מתחיל משהו חדש, מתחיל מהתחלה, זה יכול לקרות כל כמה שנים, חודשים, ימים ואפילו שניות, כל כמה זמן אני מקבל החלטה להתחיל משהו חדש, משהו שלא היה מקודם, שונה ואחר, ההתחלה קיימת בי כל הזמן ואולי זו הבעיה. לעיתים אני תוהה ביני לבין עצמי, שיש יותר מידי התחלות ואין המשכים ותהליכים. אבל אי אפשר להתחיל מהתחלה, הפיזיקה מלמדת אותנו שיש עבר שמשפיע על ההתחלות שלנו, שהיה פה משהו קודם, עם אנרגיות שמעצבות את ההתחלה שלנו, אבל אותה הפיזיקה גם מסבירה לנו שהעתיד גם יכול להשפיע על ההווה שלנו, על אותה התחלה שהתחלנו לפני כמה שניות. היום אני מתחיל מבראשית

אוי לבושה

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, כך מתחילים את הסיפור המקראי, במשפט שאין שני לו מההיבט הספרותי לדעתי. על פרשת בראשית נאמר שלה הכי הרבה פרשניות ומדרשים, היא מעלה בתוך הקורא מההדיוט ביותר לשאול שאלות ולדרוש תשובות. במהלך הקריאה שלי השבוע, גיליתי שאני בעצמי לא שואל שאלות מספיק ויתרה מכך לא דורש לתשובות, האם אני הוא זה שאינו יודע לשאול, אבל חייבים תמיד לשאול, עניתי לעצמי זו התשובה הכי אמיתית שיש ואז שאלתי את עצמי מלא שאלות כמעט בכל נושא שהפרשה עוסקת בו כמו למשל ההכרה הראשונה של אלוהים, בריאת העולם, חטא עץ הדעת, הקנאה של קין לאחיו הבל, יצירת השושלת של שת ועד לאכזבה הענקית של אלוהים ממה שהוא ברא. ישנו ביטוי תלמודי שמבטא היטב את מה שאני רוצה להגיד: "אילו היו כל עצי היערות קולמסין, וכל הימים דיו, וכל בני האדם לבלרין, אין אנו מספיקים לשמוע, לקרוא וללמוד את מה שכבר נאמר על פרשה זו…" אני בכל זאת אנסה, זו פרשה שעוסקת בהתחלת ההתחלות, בחיים של כל אחד מאיתנו אם אנחנו מאמינים באלוהים ואם לאו, אחרי הכל יש התחלה, יש אמצע ויש סוף. איפשהו הייתי רוצה לכתוב על הפרשה הזאת יותר.

בכל זאת, אני אדם של רגשות ואני מנסה לכתוב עליהם כל שבוע, לפעמים אני לא כותב עליהם מספיק, לפעמים אני לא כותב על עוד רגשות במרחב הנפש שלנו. הרגש הראשון שמוזכר במקרא הוא לא אחר מאשר הבושה, ברגע שאדם וחווה מבינים שהם ערומים ושחטאו לעיני האל הם נבושים ומסתירים את איברי גופם האינטימיים ומנסים להסתתר מהאל, נבוכים עד נבושים. למה דווקא ברגש הזה מכל הרגשות הקיימים באדם בחר המקרא לפתוח. פעם שאלו את אותה שאלה את ישיעהו לייבוביץ והוא ענה שהוא לא יודע מדוע, אבל בכל פעם שהוא פותח את עיתוני הבוקר הוא מגלה שהעולם הוא חסר בושה.

אנחנו נבושים כאשר אנחנו מאכזבים את עצמינו או ביזנו את עצמינו במעשים בלתי הולמים את אישיותנו. אני חושב שהמחבר של המקרא הציג דווקא את הרגש הזה, כי למעשה, אדם וחווה הצטערו על מעשיהם והבינו את החטא ואולי הבינו את המשך דרכם בעולם. גם אלוהים עצמו התבייש במה שהוא ברא, כך מסתיימת הפרשה לפני שעוברים לסיפור של נח והמבול, הוא התבייש בבחירות שלו, כמו אדם וחווה כמונו.

אני מתבייש לא רק מאכזבות או ממעשים בלתי הולמים שביצעתי, אני מתבייש מעצמי לפעמים בשל חוסר ביטחון ואז הפעולה הראשונה שאני עושה, זה להסתיר ולהתחבא, לא להיראות בפני העולם, ברוב המקרים אני מתבייש כאשר אני מציג את עצמי לראשונה בפני אנשים שלא הכרתי או מתבייש בהתחלות החדשות שלי במהלך החיים, תוהה אם קיבלתי את ההחלטה הנכונה, אם הגבולות שהצבתי לעצמי נכונים ולא מוגזמים מידי, אלו אותן תהיות שמועברות לנו בפרשה הראשונה במקרא. אדם וחווה אכזבו את עצמם, אלוהים אכזב את עצמו, אבל מספרים לנו שאלוהים הוא כל יכול ולפיכך הוא איננו יכול להסתתר ומכיוון שנבראנו בצלמו, ככה לפחות כתוב, גם אנחנו לא יכולים להסתתר, אנחנו יכולים להתבייש בעצמינו אבל לא להסתתר או לברוח. אין הביישן למד אומרים, כי אם הוא מתחבא בחדר או מפחד לשאול, הוא לא יוכל יהיה להתחיל את אשר ירצה.

סיפורי סבתא

בתקופת ילדותי הייתי ילד מאד ביישן, אני זוכר שהייתי מסתכל ממרפסת דירת סבתי אל הילדים בחצר משחקים מתגלשים במגלשות, מתנדנדים בנדנדות ואני ילד שמנמן וחמוד מביט בהם ונבוך מלהצטרף. יום אחד הבית היה ריק, החלטתי לשחק בו בעצמי, אני לא זוכר בדיוק, אבל אני חושב שבניתי סוג של מגלשה מאחת הספות ומאיזה שולחן ואז התגלשתי ואז גם שברתי את חלק מהספה שהייתה עשויה עץ. ידעתי שלא אשאר לבד בבית לנצח וחיפשתי דבק מגע כדי להדביק את מה ששברתי. נברתי במגירותיו של סבא ותוך כמה שניות מצאתי דבק מגע, אבל לא הצלחתי להדביק את החלק של הספה. וכמו בסרטים כששמעתי את המפתח מסתובב במנעול של הדלת ושמעתי את סלי הקניות של סבתי מתחככים בדלת, הנחתי את החלק בספה והחזרתי את דבק המגע למקומו, הדלקתי את הטלוויזיה וניסיתי להתנהג כרגיל. מאז אותו יום קרו שני דברים התחלתי לרדת לאותו גן שעשועים ומצאתי את אותו חלק דבוק, לא סיפרתי לסבתא על המקרה הזה, התביישתי והסתרתי את זה ממנה, אבל היא כמובן ידעה, כשגדולים יודעים יותר. שאלתי אותה בביקור האחרון, מי הדביק את החלק הזה, היא לא זכרה לענות לי.

שאבאב עליכם

החלטתי השנה גם לכתוב על מוזיקה ישראלית ואתחיל עם אלבום הבכורה של ההרכב cut 'n' bass בשם shabab ההרכב הוא אדם אחד אלון כרמלי, בין היתר הקונטרבסיסט של ההרכב התפוחים. אני ארשה לעצמי במעט נימה של פלצנות להגדיר את המוזיקה שהוא עושה- אוריינטל דאב אנד בייס.

מה שלכד שאת אוזניי בהאזנה הראשונה לאלבום הזה, היו הסימפולים הערביים בקטעים שלקוחים ממחוזות עתיקים ופרימטיביים כמו מארמון המלך במרוקו וכמו חלילים ועוד למשל ויחד עם זאת הם משולבים עם באסים רפטטיביים, ביטים אלקטרוניים וכל מיני סוגי פרקשנס שאוזניי ההדיוטות לא מסוגלות להבחין. יחד עם העבר הערבי-תימני מזרח ים תיכוני ועם ההווה האלקטרוני המערבי והעדכני יוצרים מעין אריג של צלילים ואריג יכול גם לחמם אותך, כלומר לרגש אותך וגם להציג אותך חיצונית בצורה מגניבה. וזה מה שקורה שאתה מאזין לשאבאב, נוצרות שתי תחושות שנוגעות בפנים ובחיצוניות.

בימים אלו אנו מתגורר בליבה של יפו וצלילים ערביים-אוריינטליים-דתיים, מקיפים אותי מכל עבר, אך מנגד אני מאזין בביתי (בווליום די גבוה) למוזיקה הכי עדכנית שיש היום ולא רק ביפו, בבית הוריי שמעו מוזיקה ים תיכונית מזרחית ואני הקשבתי בשקיקה לסצנת ההאוס באמצע שנות התשעים. כשהייתי ילד אצל סבתא שמעתי אום כולתום והדודים שלי שמעו את מצעדי הפזמונים. כור ההיתוך המוזיקלי נחקק בנפשי ויישאר לעד וכשאני שומע יצירות מוזיקליות שמשלבות בין השניים, זה הכי יפה בעולם לטעמי.

יתרה מכך, במקום שבו אנחנו חיים, אנחנו מחויבים להאזין לצלילים שעוטפים אותנו, לצלילים שזכורים לכמה מן האנשים שחיים כאן. לא להתבייש או להסתתר. וגם להעז ולהתעדכן בצלילים שלא הכרנו מעולם מאותן הסיבות של מרחק, מרחב או זמן. אלון כרמלי מודע לצלילים הללו, מחובר למקורות שלו ושלם עם האהבות המוזיקליות שלו. סקרן ביותר. האלבום שאבאב מכיל את הצלילים שלו בצורה הדמוקרטית ביותר שיכולה להיות, לכאורה הגיעו לשם בצורה החופשית ביותר, והם נמצאים במקומם הטבעי. אלון כרמלי הוא מעין כרונטופיסט, אלא שהוא לא מלחים מילים, הוא מלחים צלילים של הזמן והמקום בו הוא חי וקיים. צלילים של זיכרון מהעבר ושל ההוויה, כלומר של הווה.

 

Cut 'n' bass יופיע בפסטיבל אינדינגב שיתקיים השבוע בתאריכים 7-9/10/2010

הבנדקמפ

המייספייס

 תתחילו איתי, אלפרד כהן השלישי.

Advertisements

מחשבה אחת על “וזאת היא ההתחלה

  1. איזה מגניב אלון כרמלי!
    שאפו על כל היצירה וההתחלות החדשות בבת אחת…
    וגם לשירלי על הבודהא – מונקי!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s