סוף. התחלה.

היי שלום תבל, לבך גוש סלע קר,

חיקך מחוז שומם, קרני חמה קופאת.

חומקת מקרבך רוחי כנטע זר

ונשכחת, אבודה, בלתי נראית.

מתוך הספד על קברו של אנרי מורז'ה

 כל זה יכול היה להיות שלי, הבחורה, המשרה, הדירה. אני משקיף מלמעלה על כל הדברים שרציתי, שיכלו להיות שלי והם לא. לא אחת במהלך החיים הקצרים שלי, מוצא עצמי מביט אל מושאים בלתי ממומשים, אל דברים שחשקתי בהם יותר מהכל, נועדו לי, תפסו נדבך מרכזי בלב הפועם ובמח החושב, אבל הם לא. החיים הם חוסר המימוש העצמי. אתה פועל במלוא המרץ להגשים אחר מאווייך והגורל או בן אדם אחר מגשימים זאת במקומך. פעם לפני לא מעט שנים רציתי שני דברים ספציפיים: בחורה ומשרה. את הבחורה אהבתי עד מאד ועל המשרה חלמתי עוד בלילות בהם ישנתי בבית הוריי, הרבה זמן ובסוף הדרך מצאתי את עצמי קצת בוכה, עומד מעל, בהר מטאפורי שכזה וראה הכל אבל הכל. הבחורה והמשרה לא שלי ואני לא שלה לעולמי עולמים, אולי באמת החיים הם חוסר המימוש העצמי שלך, אולי באמת, החיים קורים לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות. אבל אז אנחנו מתחילים הכל מהתחלה.

הפרשה האחרונה של התורה- וְזֹאת הַבְּרָכָה – היא בעצם המילים האחרונות של משה לעם ישראל, המראות האחרונות של משה לעבר הארץ המובטחת אל תוך גסיסתו ומותו והוא בן מאה ועשרים שנה. הפרשה עצמה מתחלקת לשני חלקים:האחד, כאמור דברי הברכה של משה לעמו והחלק השני עוסק במיתתו ובקבורתו של משה. זה סוג של אמרה לסיים את התורה בדברי ברכה, סיום חיובי ומנגד במותו של משה לאחר שצפה בארץ המובטחת על הר נבו, בארץ שלא תדרך רגלו, סיום טרגי. זהו סיום ספרותי מופתי לסיפור המקראי שמתחיל מבראשית העולם ומסתיים במותו של משה שלא זוכה לממש את המשימה שבראשה הוא עמד. לכל אחד יש יעוד או תפקיד בחיים, תפקידו של משה היה להוביל את בני ישראל בחזרה לארץ המובטחת, ייעודו לא היה להיכנס אליה ולחוות אותה, אכזרי מעט, טרגי מאד, אך יחד עם זאת משה מילא את תפקידו וייעודו בצורה הטובה ביותר והפך לאחת הדמיות החשובות ביהדות, בדתות אחרות ובספרות העולמית. לפעמים צריך לפנות את המקום.

בשבוע הבא, מתחילים לקרוא מהתחלה את המקרא, מבראשית. שוב מספרים את הסיפורים, דורשים מעצמינו להבין את הכתוב בצורות אחרות שהבנו אותו מקודם ואולי חוזרים להבין את הסיפור המקראי כפי שהוא- עוצמתי ואיכותי. למרות שהאופי של הקריאה הוא מעגלי, כזה שחוזר חלילה. תומס קהיל בספרו מתת היהודים, טוען שתפישת היסוד של היהדות היא תהליכית, כלומר של שינוי והתחדשות ולא תהליך של חזרות ולדעתי הוא צודק, כי אחרי כל קריאה של המקרא אנחנו אמורים לחוות תהליך של שינוי, של התקדמות קדימה ושל הבנה את עצמינו בדרך שונה מהפעמים הקודמות שהבנו את עצמינו, אנחנו משתנים, היסוד הוא אותו יסוד, אבל אנחנו מוסיפים לעצימנו רבדים נוספים. מחברי המקרא בחרו לסגור את התורה בכך שמשה מביט מהר נבו אל הארץ המובטחת ולא זוכה לדרוך ולהיות בה, כי אולי הם מנסים להעביר מסר, שהחיים הם תמיד געגוע, שאנחנו אף פעם באמת לא נכנסים, שהחיים הם למעשה חוסר המימוש ולא הגשמתו ולכן אנחנו נאלצים לחזור להתחלה, לעבור עוד תהליך ועוד תהליך ותמיד לחזור לבראשית.

סיפורי סבתא(סבא) שמחה תורה

סבי ז"ל תמיד דאג שבחג שמחה תורה אגיע לבית הכנסת, כי זה החג שבו הילדים, אלו שעוד לא מלאו להם מצוות, יכולים לעלות לתורה. בדיעבד זה מעולם לא ריגש אותי, המעמד הזה של לעלות לתורה, לעמוד בפני הספר בעל החזות המרשימה ולעקוב אחר ההוראות של החזן. אותי זה לא ריגש במיוחד אבל את סבא שלי מאד. לא יכולתי לאכזב אותו ותמיד התייצבתי בבית הכנסת בחג שמחה תורה ואת סבי,שעינו היו נוצצות נוכח המעמד, אחד הזיכרונות היפים שיש לי ממנו. הוא בוודאי לא היה אוהב את כל היחס שלי לדת, אבל איפשהו בזכותו אני מנסה לתקן את הרושם שנחקק אצלי מאותם שנות ילדות על היהדות, על התורה ועל סיפורי המקרא.

מותו של המשורר

"על סיפון הפליג המשורר/ עיני הברבורים ראו אותו נמוג/ בערפילי אגם המסתורין" כך מתחיל השיר על מותו של המשורר מאת הספרדי בן המאה ה-19 רובן דריו ולמעשה מסכם די יפה את האלבום החדש של אנטוני והג'ונסונס- swanlights אלבום השבוע של מלווה מלכה. זהו אלבומו הרביעי של אנטוני האגרטי ולהקתו, אלבום שמדבר על הפרידה מהחיים והעיסוק המרכזי של משורר, הלא הוא האהבה.

האלבום מתחיל בשיר עם שלוש מילים, הכל עכשיו חדש, כשממשיכים לשמוע את השירים באלבום מבינים שמה שחדש זה המצב בחיים, הפרידה המדומה לרוב אצל אנטוני למוות. כי בשיר השני הוא כבר נפרד מכל המשפחה שלו, מהאמא, מהאחות מאבא שהוא מבקש מהם לשחות איתו לתוך האוקינוס הרחב בו נשמתו אבדה אבל מבטיח נצחיות. זה אחד השירים הבודדים של אנטוני שהוא מלווה רק עם כלי מיתר, גיטרה וכינור ויחד עם הקול הייחודי שלו, השיר הופך למרגש מאין כמותו, השיר שאני הכי אוהב באלבום.

בהמשך האלבום, ממשיכים התכנים לעסוק בנצחיות של החיים אל מול הרגעים הכי ראשוניים שלהם כמו התאהבות או אהבת אמת. גם הזמרת ביורק מצטרפת אליו בדואט איסלנדי קורע המפגיש שני ווקליסטיים המעניקים משמעות לכל מילה שהם שרים. זהו האלבום הכי עצוב של אנטוני, הכי כואב, מרגשים שמשהו מת בתוכו, אך יחד עם זאת גם משהו מאד שלו, של הבנה עם החוסר המימוש עצמי שלו. באחד הבתים אותו שיר של רובן דריו כתוב: "הרחק חומות של עיר קדוש/ ובה משכן שלות הנצח/ הפליגה הספינה אל החוף/ הכיסופים, אל גדות האושר/ החסד וברכת אלוה." כי לפעמים כל אחד מאיתנו מת בתוך עצמו וכל שמאפיין אם זו התקווה, התשוקה או האהבה, נעלמים גם הם יחד עם אותו מוות מדומה, אבל אותם הדברים שנעלמים מוצאים את עצמם בחזרה ואנחנו מתחילים הכל מהתחלה, מבראשית, חדש.

Antony and the johnsons- swanlights  להורדה

 אלפרד כהן, השלישי.

Advertisements

מחשבה אחת על “סוף. התחלה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s