שומע אותך

..להפך נרים את קולנו

כדרכנו בכל יום שמש

מקפצות בין קנה לזנגביל

ושרות בחדווה

בין צלילה לצלילה

או כשזאוס ממטיר

ובמחסה מצולה אנו

משמיעות את מזמורנו

לשאון נתזי הטיפות

(מתוך הצפרדעים מאת אריסטופנס. תרגום: אהרון שבתאי)

 אחת הדמויות הנערצות עליי מהילדות, הוא לא אחר מאשר סופרמן, בגיל חמש או שש ניסיתי לחקותו וניסיתי לעוף מהספה שבסלון לעבר הכורסא שהייתה בצידה השני של החדר, באמצע היה השולחן, כשניסיתי לעוף נתקלתי בו ונפלתי לרצפה, כי אנחנו לא יכולים לעוף אמא צעקה, אבל לא שמעתי אותה, היו אלו רק צפצופים חזקים ששמעתי. הוריי הבהילו אותי למיון, היה סיכון גדול מאד שאהפוך לכבד שמיעה אבל עשיתי ניתוח שהצליח. בכל כמה זמן אמא הייתה לוקחת אותי לבדיקות שגרתיות והיו בודקים את שמיעתי, היו שמים לי אוזניות ומשמעים לי כל מיני צלילים ולפעמים לא היו משמעים בכלל, פחדתי לא לשמוע, הכי פחדתי לא להקשיב לדממה. הפסקתי לנסות לעוף מאז, אבל להאזין או להקשיב לא הפסקתי. אני מודה, אחד הפחדים הכי גדולים שלי שלא אשמע יותר-הדממה.

בפוסט זה ארצה לעסוק בפרשת האזינו. היא בנויה כמו שיר ותכניו הם מן הדברים האחרונים של משה לעם ישראל לפני לכתו. בסוף הפרשה אלוהים מורה לו לעלות להר נבו ולהביט בשטחיה של הארץ המובטחת לפני שימות. מחברי המקרא בחרו בשירה לסיים את הפרק המשמעותי של אחד מהמנהיגים החשובים של העם היהודי. פרשנים ודרשנים ראו בשירה הזאת מעין סקירה היסטורית לעתיד לבוא, דברי התראה, אזהרה והיו כאלו שראו בשירה הזאת גם נחמה ועידוד לעתיד לבוא. יש בשירה הזאת הכל מהכל, שמהווה מעין סיכום לתולדות עם היהודי בעבר, בהווה ובעתיד.

הפרשה הקודמת הסתיימה במצווה של משה את בני ישראל, לכתוב את השירה הזאת לבני ישראל. הרמב"ן מסביר את זה כי את ההיסטוריה של העם יש לכתוב בצורת שירה. הנציב מוולז'ין מוסיף לדבריו של הרמב"ן ואומר שכל התורה היא בעצם שירה. הרב קוק היטיב להגדיר: "עלינו רק להסיר את האוטם מעל אוזנינו בנינו.. והשירה תכה גלים בלבבם ותרומם את נפשם"(את המשפט הזה מצאתי בספר אתנחתא מאת בנימין לאו) יש משהו מקסים בלראות את התורה כשירה. פעם נשאלתי על איזה חוש הייתי מוותר או לא מוותר. מייד עניתי שעל השמיעה לא הייתי מוותר מעולם והייתי מעדיף למות, אם הייתי הופך לחרש. כי את העולם אני יכול לדמיין, אך את הצלילים והשירה אי אפשר לדמיין, משהו בצלילים חודר הכי עמוק לנשמה עבורי, יותר מכל תמונה.

בספרו של ישיעהו לייבוביץ על פרשות השבוע, מובא ההסבר בין האזנה ושמיעה. האזנה היא הקשבה לצליל או קול מקרוב ואילו שמיעה היא קליטת הקול ממרחק. לכן משה פותח את שירתו  במילה-האזינו, כי בימיו האחרונים הוא רוצה להיות הכי קרוב ובכך הוא משלים את התהליך של רם ונישא מהעם במעמד הר סיני ובמתן התורה ועשרת הדיברות, עד שהוא יורד הכי קרוב לאוזני העם ומבקש מהם שיאזינו לשירתו הגדולה, השירה שלהם.

נדמה לי שזה היה אפלטון שאמר שאם אנחנו לא מבינים משהו באהבה או בזוגיות עלינו להתייעץ עם משורר. קשה מאד לחוות אהבה, לחוש אותה וגם לכתוב עליה, רק משוררים טובים מסוגלים לעשות כך, ברוב המקרים המשוררים לא חוו אהבה כלשהי, אבל מבינים את מהותה, עצם זה שהם מביטים מהצד. אם רוצים להבין את העם היהודי, אפשר לגשת לשירת משה בהאזינו ואפשר פחות או יותר להבין. שירה, צלילים, מוזיקה הם כאמור דברים שלא אוכל לוותר עליהם ואחשיב את עצמי למת בלעדיהם. אני יודע שמאד קשה להאזין לעצמינו, כי זה נראה לנו מוזר, אנחנו לא איזה voice over בסרט אירופאי והצלילים, הקולות בין אם של שירה, מוזיקה ובין אם הציפורים או סירנות האמבולנסים מסייעים לנו במידה מסוימת להאזין ולשמוע את הקול הפנימי שלנו, את עצמינו בעצם.

לוגו חדש וראשון למלווה מלכה

כי חייבים להשתנות, אנחנו פשוט חייבים לעבור תהליכים כל הזמן במהלך החיים ואפילו שנדמה שהשגנו את הטוב ביותר, חייבים להשתנות ולהתחדש. גם הבלוג הזה שמקבל מידי פעם עצמאות זעק לי שהוא צריך שינוי, אתה לא חייב שזה יהיה גדול או גרנדיוזי. שינוי קטן, רוויזיה. הוא ביקש, אז נתתי לו את הלוגו החדש, שאתם יכולים לראות בכותרת. מלווה מלכה, בלוג חופשי עם הרבה אמונה. בתמונה מימין, אנוכי אלפרד כהן, כי חייבים להשתנות. ותודה ענקית לחלי גיא על העיצוב.

להקשיב לזה כמו למוזיקה

אד טרנר והדנילוף סנטר הם הלהקה הישראלית שאני הכי אוהב לשמוע כרגע. הבסיסט אור רימר אמר באחד הראיונות שהעניקו לעיתונות: "אני אוהב לשמוע שיר מתוך הרעש" והגדיר למעשה במדויק את סוג המוזיקה שהם עושים. הייתי מרשה לעצמי להגדיר את המוזיקה שלהם כגראז' רוק'נרול עם השפעות של הראמונס ופאנק נויזי אמריקאי. מכל הרעש שהם עושים חייבים להקשיב למילים, כי ל-יואל דנילוף, הסולן,  יש מה להגיד.

באחד השירים של אד טרנר והדנילוף סנטר אחרי דקה וחצי של גיטרות מלוכלכות ובס דומיננטי, פוצח הדנילוף בנאום שהוא ספק שר, ספק מדקלם, אפשר לקרוא לזה ספוקן וורד: אתה יכול לעבור ליד לזה, לא להקשיב לזה, להקשיב לאזעקות הרכב כמו למוזיקה. בשיר הם מדמים את המוזיקה שלהם ושל כל המוזיקה אלטרנטיבית בכלל לאזעקות רכב וצפצופי מנועים, הוא קורא להקשיב לזה כמו למוזיקה. כי למעשה אחרי הכל זו מוזיקה וצריך פשוט להקשיב לזה או לנסות להאזין לה, יכול להיות שתאהבו את זה.

בשיר אחר הם ממשיכים לבקר את הטעם המוזיקלי השלט במדינת ישראל ומתאר מסע של חברי הלהקה בתל אביב ובירושלים במטרה לחפש אלבום של נושאי המגבעת שעבורם הם הגיבורים ומושאי ההערצה, אבל הם לא מוצאים את האלבום. נושאי המגבעת לא ניתנים להשגה בתל אביב הם שרים.

אבל לא רק על המוזיקה בישראל הם מלינים, הם ערים לסביבה המכוערת והמלוכלכת בה אנו חיים ושרים על שדרות רוטשילד, שמייצגת עבורי ועבור הרבה אחרים אולי את מדינת ישראל, את אותה שדירה הם מתארים כביצה אחת ענקית שמדממת. בשיר אחר הם שרים על אוקסנה שהיא סוג של זונה, לקוח שחור מכוסה זהב מביט בה, שפמים שחורים נוגעים בה והיא ממשיכה. שיר עצוב.

בשאר השירים הם גם צוחקים על עצמם, במודעות עצמית חשובה והכרחית, הם שכחו לעשות מין מהיר, על ההופעה הנוראית שלהם במיכהנטרוניקס בר תל אביבי  ברחוב בן יהודה היפסטרי במקצת שהבחורות בו מטופחות מידי ואין לו שם וקשה מאד למצוא אותו.

הופעה שלהם זה הדבר הכי נכון להיות בו, להקשיב למוזיקה שלהם, זה הדבר הכי מלכלך ומטהר שיש. מבעד לרעש, ישנם טקסטים משובחים שמשוחחים עם המציאות הישראלית היומיומית, המלוכלכת, קצת מזויפת ומפחדת בעיקר. יחד עם אותו רעש הם יוצרים מוזיקה מצוינת וצריך להאזין להם כי הם לא אזעקות של רכבים, הם מוזיקה שחשוב להקשיב לה.

המייספייס

האזינו, אלפרד כהן השלישי.

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s