שחור בעיניים

לקנא הוא מטבע הדברים. הסירוב לקנא משמע לעבור על החוק.

רולאן בארת

  וידוי קטן, אני מקנא בחברים שלי, אני מביט בהם ומקנא במה שיש להם ולי אין. לפני כמה שנים זה היה רציני יותר והייתי מסתכל על החברים שלי ורואה איך הם משיגים את הדברים שאני רוצה להשיג. אז הבנתי שהזנחתי את עצמי, שכחתי אותי, במקום לטפח את הרצונות שלי ולהשיג אותם, הסתכלתי על אחרים. כיום הקנאה עדין קיימת כי יש ברגש הזה משהו מדרבן בכל זאת, אבל אני משתדל כמה שפחות להזניח את עצמי לא להביט אל אחרים, להביט בתוכי וקדימה.

 בלק, בלעם ומשה

שמה של פרשת השבוע הוא אמנם בלק, אך גיבורה של הפרשה הוא הנביא והקוסם בלעם. מדובר בפרשה מעניינת מאד, מורכבת מאלמנטים של סיפור מיתולגי קלאסי ואפילו יש בו מן התיאטרליות. הכל מתחיל כאשר בלק מלך מואב, סוג של שבט השוכן במדבר מבחין בהתקרבות בני ישראל לשטחו שלו ומתחיל לדאוג מכוחו של העם שיצא ממצרים. בעקבות כך הוא שולח שליחים לבלעם על מנת שזה, ייעץ לו מה לעשות. קצת לפני שאמשיך את הסיפור, בלעם היה אחד משני האנשים הכי מוכשרים בשטח, שני למשה מנהיג העם היהודי, כמו משה גם בלעם יכול היה לשוחח עם אלוהים ולהתייעץ איתו, היה מאד מוכשר ויש כאלו שטוענים שייעץ אפילו לפרעה מלך מצרים. כאמור בלק שולח שליחים לבלעם על מנת שיעזרו לבלק להחליט מה לעשות באשר להמון המתקרב אליו. בלעם קר הרוח מבקש להתייעץ עם אלוהים קודם, שזה אומר לו שהעם היהודי קדוש הוא. בלעם מסרב לשתף פעולה עם מזימתו של בלק, אך באותה העת מתחילות לעלות במוחו ובנפשו מחשבות שניות באשר למעמדו, הוא שואל את עצמו ומביט בצורה מטאפיזית במשה מנהיג העם היהודי ומתחיל לקנא.

בלק לא מוותר לבלעם ושולח בשנית שליחים שישכנעו את בלעם לייעץ לבלק, בלעם שוב שואל את אלוהים אם ללכת, למרות שהוא יודע את התשובה, אלוהים מחליט לבחון אותו ואומר לו שכן, שהוא יכול להצטרף לשליחים וללכת לבלק, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, אמר רש"י. אפלטון אומר ומחזק את מהלכיו של בלעם: "עשה את מה שצריך לעשות ודע את עצמך". כל רגש באשר הוא והקנאה בפרט, לפעמים יותר חזקים מכל דבר אחר והיא מובילה אותנו לעשות דברים בלי להפעיל שיקול דעת.

בדרכו לבלק בעודו רוכב על האתון שלו, מלאך יורד מן השמיים ומתגלה אליו, אך הוא איננו מבחין בו, קנאה מעוורת כבר אמרתי, אך האתון כן מבחינה בו ועוצרת מללכת, בלעם נאבק בה ומכה אותה כשתתקדם. בלעם ממשיך להכות ואז האתון פותחת פיה ויוצאת נגד בלעם, שזה נותר פעור פה וכל מה שנותר לו לעשות, זה להתנצל. בלעם מבין את המצב, הוא רואה אותו, אך בוחר לעצום עיניים. ראיה בסיכול אותיות היא גם יראה, כשאנחנו רואים את האמת, היא לעיתים מפחידה אותנו אז אנחנו כמו חמורים מעדיף לא להסתכל ללכת עם הראש באדמה ולהמשיך בדרך שהיצר גובר על הכל ומוביל אותנו.

 

ההתבוללות דוחה ולהפך

בלק מבקש מבלעם שיקלל את בני ישראל, אבל הוא חושש ומוצא את עצמו מברך את בני ישראל בשירה נפלאה וגם במשפט הבא: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" כל הפרשניות באשר הן מחשיבות משפט זה כברכה, המבדיל את היהודים משאר העמים ומרומם אותו לרמה מעל כולם. כוחו של העם היהודי, הוא בבידודו מול שאר העמים. רק לקראת המאות ה- 19 וה- 20 ישנן פרשניות שחושבות שהברכה הזאת היא בעצם הקללה הכי גדולה שיש. אני מסכים עם הפרשניות המאוחרות של הדבר, כי הרצון הזה להתבולל בעצם דוחה אותנו משאר העמים. אנחנו צריכים לחיות עם כולם שווים כשווים יהודים מאמינים ויהודים שלא מאמינים עם שאר העמים בעולם. הכי חשוב כן להתחשב באחרים, כי כולם בני אדם.

 סיפורי סבתא

כל יום בין השעות חמש לשבע בערב, סבתי מתיישבת בסלון, פותחת בטלויזה וצופה בשידורי האקטואליה השונים בכל הערוצים, מתעדכנת בכל מה שקורה מסביבה. בימינו מביעה תרעומת על כל מה שמתרחש סביב עמנואל, היא באמת לא מבינה למה צריך להפריד בין מזרחיים לאשכנזיים ואיך זה קשור לרצונו של אלוהים, אבל מנגד היא הסבה את תשומת ליבי לסיפור חתונה של בני זוג בעמנואל, שהבעל אשכנזי והכלה ספרדיה. קנאותם של החרדים מזעזעת בעיניי, ניסיתי להסביר לסבתי, הם מתהלכים ברחוב ומפחדים לא להסתכל אל האחר, רואים את היראה מול עינהם. סבתא הנהנה להסכמה, חלק מהמילים הגבוהות שלי היא לא הבינה, אבל היא הסכימה לטון הדיבור שלי. אחר כך כבר אמרתי לה שאנשים רואים מפחדים להביט ולהסתכל. סבתא שלי לא רואה כל כך טוב, הגיל והסכרת לא מטיבים עם עיניה, אבל לפעמים נדמה לי שהיא רואה אותי יותר מכל בן אדם אחר בעולם, היא לא מפחדת ממני ופשוט מסתכלת.

 

מחשבה על סאראמגו

בני ציפר, העורך של תרבות וספרות בהארץ נתן את הכותרת "שוב ושוב חוזר מוטיב הראייה של האדם בספריו, המכשיר החשוב לחירות" למאמר-הספד,  שכתב יצחק לאור על הסופר ז'וזה סאראמגו שהלך השבוע לעולמו. ביחידת השלישות של פיקוד דרום בה שירתי, התארגן לו טיול למערת קמח בדרום, כשנכנסתי לשם יחד עם כל שאר חבריי ליחידה, חשתי בעיוורון לראשונה, מצאתי את עצמי מגשש באפלה מחפש במה לאחוז, המדריך המליץ לנו לאחוז ביד זה שמלפנינו ובידו של זה שמאחורינו וככה פסענו במערה החשוכה בעיוורון מוחלט, כיום גיליתי שאסור בכלל להיכנס למערה. האסוטיצאציות הראשונות שעלו במוחי היו מן אותו סיפור של סארמרגו- על העיוורון ההולכים אחר בן אדם אחד יחיד שמסוגל לראות, במקרה שלי זה היה המדריך כי היה לו פנס. לראות זה דבר חשוב, אסור לפחד לראות.

לעצום עיניים

שיר השבוע של מלווה מלכה מתייחס לקנאה ולעיוורון במובן החיובי של המושגים. להקה מאוסטרליה בשם allo darlin' הוציאה השבוע את אלבום הבכורה שלה ואפילו פיצ'פורק העניק לאלבום ציון מכובד של 7.9. מדובר בלהקת אינדי פופ מתקתק ביותר, הסולנית מנגנת על יוקלילי ושלושה גברברים מלווים אותה בגיטרות, בס ותופים. השיר הוא kiss your lips. אני מקנא בגבר שעליו נכתב השיר, בתיאורים של הדוברת על אותה נשיקה שמימית ומתוקה, על כך שהוא מצא אותה והיא אותו. אני מקנא, הייתי רוצה שזה יקרה גם לי, שבחורה תשיר לי שיר שכזה, אני מוכן להתפשר ורק שתקדיש לי שיר כזה, איך אפשר שלא.

בעודי חושב על הקנאה הבנתי שבאקט עצמו של הנשיקה עוצמים את העיניים ולא מתוך יראה דווקא( אולי בנשיקות הראשונות) אלא מתוך התכנסות פנימית לתוך הנפש. לפתע מצאתי את עצמי שואל מדוע עוצמים את העיניים שמתנשקים, זה הכי קסום להתנשק ומה יותר יפה מלראות את האירוע הזה, אבל תמיד אעצום את עיניי בעת הנשיקה, בכל נשיקה שתבוא, מעדיף שלא לראות, אלא להרגיש, מעדיף לעצום את העיניים, שהלב ייפתח עוד יותר, לדמיון להגיע למחוזות בלתי ידועים וכד', כי עיוורים רואים יותר.

והאלבום המלא והמתוק להורדה

אל תפחדו לראות, אלפרד כהן השלישי.

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s