הכל דיבורים

אדם ירא שמים טוב שכל יודע שאין ניצחון אמת מלבד ניצחון שהושג בלא שנפגמו לא האמונים ולא הכבוד..

פלורוס

 הנה מקבץ של אירועי חסרי מזל בשבועיים האחרונים: סתימה בכיור של המטבח, גנבו לי את האופניים(פעם רביעית), אמנים מחו"ל מבטלים את הופעתם בישראל,  ז'ורז' החתולה נלכדה במרפסת הדירה הסמוכה והנטושה, מערכת ההפעלה של המחשב הנייד קרסה. בשל הסיבה האחרונה לא העליתי פוסט בשבוע שעבר ואולי עם העובדה הזאת היה הכי קשה לי להתמודד, אך התגברתי והנה אני שוב.

בשבוע האחרון השד העדתי, המלחמה בין החילוניים לחרדים שוב עלו לסדר היום הציבורי בשל מקרים כמו מאבק החרדים נגד חפירות ביפו ונגד החלטת בג"צ לשלוח ילדי אשכנזים ללמוד עם ילדים ספרדים רחמנא ליצלן והמאבק הזה העלה בי את המחשבות שליוו אותי מאז ומתמיד, האם מכל החרדים האלו, יש מן קצת מן המוסר שמנסה המקרא להנחיל בקוראיו ומאמיניו, שאלה שהתשובה לה ברורה תמיד עבורי, לא, בשבילי הם קוראים רק את האותיות בהברות הנכונות. הסיבה העיקרית שבחרתי בשם מלווה מלכה לבלוג שלי הייתה בעיקר כי רציתי לתת לחילוני שכמותי להתקרב לעולם הזה, שהוא עשיר ומגוון והוא נפלא בעיניי. לדבר בשפתם. גם החרדים חייבים לנסות להתקרב לעולם שלנו ולדבר.

פרה אדומה

פרשת חֻקַּת היא פרשה עמוסה אירועים וברובם סתומים ולא ברורים ומלאי פרשניות וחילוקי דעות, הרבה תהיות ואין תשובה אחת ברורה, די מזכיר לי את מצבינו היום. היא מתחילה בהוראות כיצד יש לשחוט פרה אדומה בדיני טומאת המת, כלומר אם היית קרוב למת או שנגעת בו, צריכים להעלות לקורבן פרה אדומה, כדי לטהר גופך ונשמתך. פרה אדומה יכולה להיות יצור קדמוני או סוג של מטאפורה כי לצבע האדום יש שתי משמעיות, האחת הוא מסמל יצר, מיניות כוח ונגד הוא מסמל חוסר נחת חרדה דם ומוות.

הפרשה ממשיכה במותם של מרים ואז אהרון אחיו של משה ועוד לפני מותו של אהרון, מתרכזת הפרשה בסיפור מי המריבה, בני ישראל מלינים על כך שאין להם מים לשתות ואלוהים מצווה את משה לדבר אל הסלע וממנו יצאו מים, אך משה על דעת עצמו מכה בסלע במקום לדבר איתו ונענש בעונש חמור מנשוא, הוא לא יוכל להיכנס לארץ המובטחת ולהשלים את משימתו כמנהיג.

בסיומה של הפרשה אנחנו מסיימים תקופה של ארבעים שנה במדבר ומתחילים למעשה את הכיבוש מחדש של ישראל מידי העמים היושבים בה. ובני הדור השני של יוצאי מצרים נלחמים מול העמים מעבר הירדן ויוצאים בשירת מלחמה.

העונש שמשה קיבל מאלוהים הכי העסיק אותי, לדעתי ולדעת פרשנים מלומדים וחכמים ממני מדובר בעונש חמור לעבירה קלה יחסית, רבים ייחסו את העונש לכך שמשה למעשה לא הקשיב להוראות האל והכה בסלע למרות שזה אמר לו לדבר אליו. כל פרשנות אחרת שניתנה על ידי הפרשנים במרוצת השנים לא שכנעה אפילו אותם וכך למעשה נותר העונש הזה סתום וטרגי. משה שעמל קשות להוביל את העם מעבדות במצרים למסע ארוך של ארבעים שנה במדבר לא יזכה לראות את הארץ המובטחת, אין יותר טרגי מזה בעיניי, כמו רב חובל שמציל קודם את כל נוסעיו ונשאר לטבוע בים. רבים אחרים טוענים שהמעשה של משה שהביא לעונש היה בעצם חמור ביותר, כי משה הכה בסלע במקום לדבר איתו, כלומר השתמש בכח או השתמש בטכניקה פופוליסטית לרצות את עמו ולכן נכשל במנהיגתו ואלוהים למעשה חשב שמשה לא יוכל להנהיג את העם בארץ המובטחת, אך עדיין הוא יכול היה להשיל ממנו את מנהיגותו ולתת אותה לאחר ועדין להרשות לו להיכנס.

חוסר הבהירות הזאת של אירועי הפרשה מבטאים את אותה חוסר בהירות של מצבינו אנו במדינת ישראל ההולכת ואובדת, חסרת המנהיגות והדרך, חסרת מוסר והערכים. מנהיגי כל התנועות וכל הדעות וכל הצדדים למעשה שוגים כמשה ובמקום לדבר אל הסלע הם מכים בו, אם זה גופי שמאל קיצוניים שפועלים בדרכי אלימות ואם זה גופי ימין שפועלים באותה הדרך ומטילים סגר ומורא על בני אדם חפי פשע. נדמה לי לפעמים שבאמת שכחנו לדבר, לתכנן, לחלום. הכל הפך לפופוליסטי, זול ואלים, מנהיגי כל הצדדים אפילו לא חושבים על הדרך הזאת של הידברות, כי אף אחד כבר לא מקשיב וכולם מתגוננים ובונים חומות עבות מסביב לעצמם. אף אחד לא מוכן לוותר לשאת ולתת, כולם מכים בכולם וזה נורא. בוחרים בדרך הקלה, כי זה יותר קל להכות סלע מאשר לנסות לדבר איתו.

סיפורי ז'ורז'

ז'ורז', החתולה שלי מצאה דרכה למרפסת הדירה סמוכה שריקה מאדם בימים אלו ולא יכלה לחזור לבית, דאגתי לה מאד ומצאתי את עצמי חרד מאד, מה עושים במקרים כאלו שאלתי חברים, מתקשרים למכבי אש או שמא מחכים שתחזור, אחרי יממה אחת היא לא חזרה והחלטתי לקרוא לה, עד שתמצא את דרכה חזרה לדירה שלנו. קראתי וקראתי וקראתי: ז'ורז' ז'ורז'י ז'ורז'ט והיא רק מיללת ומפחדת נורא, כשניסיתי לשבור את התריסים היא נבהלה ונכנסה יותר פנימה לדירה. חזרתי לקרוא לה לדבר אליה, השכנים מכל הקומות מביטים בי, אם בדאגה ואם במחשבה שאני משוגע. לבסוף היא קפצה על אדן החלון וניסתה לחדור דרך התריסים, עזרתי לה ודרך החור הקטן של הסורגים דרכו היא מלכתחילה נלכדה, חזרה לדירה, מבוהלת ומפוחדת, אך מאושרת.

אתמול רכשתי, במבצע של 25 אחוז הנחה את חייו והשקפותיו הפילוסופית של חתול מאת הפילוסוף הצרפתי איפוליט טן, בצידו האחורי של הספר לכד אותי הציטוט הבא: "המוזיקה היא אמנות שמימית. ברור לגמרי שהגזע שלנו ניחן בה באורח בולט. היא בוקעת ממעמקי הקרביים שלנו ובני האדם שיודעים זאת טוב מאד, שואלים אותה מאיתנו כשהם מגנים בכינור בנסיון לחקות אותנו. שני דברים משרים עלינו את הניגונים השמימיים הללו: מראה הכוכבים והאהבה." הדברים האלו נאמרים מנקודת מבט של חתול ומיד חשבתי על ז'ורז' שלי שיושבת על הספה או שכובה על הרצפה או ברכיי שלי בכל זמן שאני שומע מוזיקה( ואני שומע כל הזמן) וחשבתי לעצמי מה דעתה על הטעם המוזיקלי שלי, מה היא חושבת על מוזיקה בכלל. ברוב המקרים אני חושב שהיא לא ממש אוהבת, אך יש שירים שאני יודע בוודאות שעושים לה טוב.

השיר שהכי עשה לי את זה שייך לאחת הלהקות שאני הכי אוהב, ארקייד פייר שתוציא את אלבומה החדש, באוגוסט. עם זאת כל השירים שדלפו עד עתה מאכזבים אותי בבינוניות שלהם, פרט לשיר השבוע שלי ready to start שהוא שיר יותר פופי וחוט בקלישאות אייטיזיות, אך יש בו משהו מאד סוחף, אולי בגלל המילים שבהן הדובר מנסה לשכנע את עצמו שהוא מוכן להתחיל הכל מהתחלה, שהוא אפילו מוכן לטעות מלחיות בצילם של שירי אהובתו. אך מנגד הוא מצפה בתוך תוכו שהיא תרצה אותו בחזרה ומתאכזב תמיד, הוא לא בטוח שהיא תפתח לו את הדלת, אבל הוא מוכן. גם אני. שירי שמימי ביותר.

 

 דברו יפה, אלפרד כהן השלישי.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הכל דיבורים

  1. נראה לי שהשבוע הפסקה הזה עשה לך טוב, פוסט מעולה אהבתי מאוד את ההשוואה לסיפור של משה והסלע 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s