אל תגיד מחר

העתיד, העתיד רק הורס את ההווה..

רוז'ה ואדים

 מה יהיה איתי, שואל את עצמי, באותם רגעים שכמעט ושום דבר לא זז, הפקק לא משתחרר, מרגיש תקוע ואז כמו תמיד, צפות להן מעל פני השטח, מעל הקרקע, מעל החיים האמיתיים אותם מחשבות על העתיד הצופן לבוא, מחשבות על זמנים בהם יהיו חידושים טכנולוגיים איתם לא אצליח להתמודד וצעירים ממני יקראו לי זקן מחשבתי. מחשבות על זמנים בהם אהייה בוודאי מישהו אחר שאני קצת מכיר במראה וקצת מזדהה עם העבר שלו, מחשבות על העתיד, תמיד מגיעות כשהכל תקוע. אני לא זוכר מה חשבתי לפני עשר שנים, אלו מחשבות עתיד למיניהן הציפו אותי כשנתקעתי וזה די מוזר לי שאני לא זוכר, אבל זה לא משנה כבר.

 אל הלא נודע

אנחנו ממשיכים במסעם של בני ישראל במדבר והפעם בפרשת שלח לך, שבה משה מתבקש לשלוח מרגלים לתור את הארץ המובטחת, משה בוחר 12 אנשים ממנהיגי העם לתור את הארץ. כשהם חוזרים, עשרה מהם מציגים בפני העם כי הארץ יפה ומשגשגת, אך מבוצרת היא וככל הנראה לא יהיה ניתן לכבוש אותה. שני המרגלים האחרים, כלב בן יפונה ויהושע בן נון משבחים את הארץ וטוענים ההפך, אך העם מאמין לדעת הרוב ומפחד מפני העתיד הקרב, מפני הכניסה לארץ ישראל ולכן מלין בפני אלוהים ושליחו משה. אלוהים מצדו כועס מאד ומעניש את עשרת המרגלים במוות ואת שאר העם לנדודים של ארבעים שנה במדבר, עד שלמעשה ימותו כל בני הדור יוצאי מצרים ויקום דור חדש לבני ישראל. למרות שכתוב שאלוהים ציווה את משה לבחור שליחים לצאת לישראל, הפרשנות הרווחת היא שהעם ביקש זאת ומשה ואלוהים נענו לבקשת העם לדעת מה צופן להם בעתיד. אך במקום לשבח ולהלל את הארץ שהבטיח אלוהים לבני עמו ויתרה מכך לסמוך על החלטת האלוהים להביא אותם לארץ המובטחת, יוצאים המרגלים נגד ומוליכים את העם לדרוש לחזור למצרים. החטא של המרגלים ושל העם היה בכך שהוא רצה לראות את העתיד מבלי לסמוך על אלוהים ועל עצמו, הדור שיצא ממצרים היה מוג לב.

אם כך, לפי הפרשנות שלי החטא של בני ישראל היה לרצות לראות את העתיד והעונש כמובן הוא לא להגיע לעתיד, אלא להישאר במדבר ארבעים שנה, למעשה להישאר בהווה תמידי. אלוהים העניש את בני ישראל משום שלא הייתה לבני ישראל היכולת לחיות באי ידיעה ובאיזו צורה גם לא הייתה להם היכולת לסמוך על עליו. העונש של חטא המרגלים, הוא כבד, הוא יותר כבד ומרושע מהעונש על חטא העגל למשל, ששם בני ישראל החליטו לפסל את דמותו של אלוהים וכאן הם החליטו להתערב בעשייה האלוהית.

יש משהו מאד מדרבן כשאנחנו חושבים על העתיד, אנחנו מתחילים לפנטז או להזות איך אנחנו עושים כל מיני פעולות שיובילו אותנו למטרה, שיעשו אותנו מאושרים. למשל אחרי דייט ראשון מוצלח אני מדמיין לעצמי את הדייט הבא, את הדברים שאני הולך להגיד, בונה לעצמי מהלכים ואם התאהבתי במבט ראשון אז אפילו אני חושב קדימה יותר. דוגמא נוספת למשל, אדם שנלכד בשבי בתקופה הראשונה של השבי יחשוב איך משחררים אותו, מביאים מטוס, שולחים סיירת לוחמים וכד'. אבל אני חושב שהמחשבות האלו על העתיד באיזושהי צורה הורסות לנו את ההוויה עצמה, כשאנחנו חושבים על העתיד אנחנו ברוב המקרים מכניסים את עצמינו לסוג של סכימה אחת או שתיים וננעלים עליה ולכן כשעובר הזמן והדברים לא מסתדרים לפי הסכימה שיצרנו, אז לרוב אנחנו מתענים, נשברים, מאבדים את הביטחון העצמי ומאפילו מתחילים לפחד. דמיינו לעצמיכם שאתם מסוגים לראות את עצמיכם בעוד עשר שנים זה יכול להבעית. אין כל תועלת בידיעה על העתיד לבוא.

 עזה כמוות, עזה

הטעות הגדולה של משה הייתה שהוא שלח לתור את הארץ מנהיגים, פקידים, פוליטיקאים לצורך העניין והוא לא שלח תחקירנים או מומחים שהיו מביאים פירוט מדויק איך נראית הארץ ומה אופייה וכד', משה שלח פוליטיקאים שהגיעו לארץ עם דעה מוקדמת ולכן חזרו עם ביקורת נוקבת לכאורה. זו בדיוק הטענה שלי, אל משתתפי המשט לעזה באוניית מרמרה הטורקית, מדובר בארגון קיצוני הנתמך על ידי ארגוני טרור שרוצים להרוג (לא משנה את מי) חבורה של פוליטיקאים בעלי דעות קיצוניות נשלחו למטרות פרובוקציה בלבד ולא למען הסיוע ההומניטארי אותו דגל שהם נשאו לכאורה.

גם הממשל הישראלי טעה וממשיך לטעות בכך שהוא לא מסיר את המצור הימי לעזה, הוא מפחד שמא יעבירו לעזה טילים ואמצעי לחימה אחרים. אנחנו לא צריכים לחשוש מכך, קודם כל אנחנו צריכים לאפשר לתושבי עזה לחיות וכמו שאנחנו מספקים להם אמצעים, לאפשר גם לשאר ארגוני זכויות אזרח לספק צרכים הומניטאריים באשר הם.

לסיכום הייתי אומר שנוצרה סיטואציה קצת ילדותית מצד הממשל הישראלי והן מצד אותו ארגון זכיות אזרח לכאורה. זכותו של כל העולם לדרוש מישראל שיסירו את המצור מעזה אבל לא בצורות אלימות ופרובוקטיביות מסוג המשט לעזה. הממשל הישראלי חושב יותר מידי על העתיד במקום לראות ולהבין מה קורה עכשיו, בעתיד אולי צפויה מלחמה והתחזקות של ארגון הטרור החמאס, אך אולי גם צפוי שלום. אנחנו צריכים להבין עכשיו שיש אזרחים בעזה חפי מפשע הנמצאים תחת מרותו של ארגון טרוריסטי וקיצוני ואנחנו צריכים לעזור להם. העולם צריך להבין שמחאה היא לגיטימית אבל מבלי שתכלול בתוכה פצועים והרוגים.

 שיראהבה

אם אין לך עבר, אז לא יכול להיות לך עתיד כך פחות או יותר, לא ממש מדיוק אומרת הקלישאה. אז לפני 21 שנה יצא האלבום הכי טוב של להקת הקיור- Disintegration השנה היא 1989 אני ילד בן שמונה בכיתה ב, אני זוכר כמעט בוודאות ששמעתי לראשונה את שיראהבה, באותה השנה. כמה שנים מאוחר יותר השיר הזה ממשיך ללוות אותי, אחר כך נזכרתי ששמעתי את זה לראשונה בגיל שמונה והיום זה  נחשב לאחד משירי האהבה הטובים בהיסטוריה ואחד מהשירים האהובים עליי בכל הזמנים. שיר שבו רוברט סמית' המנהיג של להקת הקיור חיבר והקדיש לאשתו, שיר שמחבר את האהבה לשירים ולמוזיקה ולכן הוא נרשם במחובר- lovesong

פעם לפני המון זמן, עשר שנים כמעט אמרתי לאהובתי דאז, ברגע רומנטי שכזה שהייתי רוצה שנגיד אחת לשנייה "אני אוהב אותך" בדיוק באותו הזמן, לא אחת אחרי השני ולהפך, אלא בדיוק באותו הזמן, כמו שבודלר הסביר רגע אחד שבו נוצר ניצוץ אחד ויחיד, אף פעם לא הצלחנו להגיד אחת לשנייה אני אוהב אותך בדיוק באותו הזמן, אבל לשיר את שיראהבה של הקיור בתיאום מופתי הצלחנו וזה יצא לנו טבעי, היו הרבה ניצוצות.

אבל לא רק שיראהבה יש באלבום הזה, יש שם כמעט הכל, את pictures of you  שיר הגעגועים המקסים שנכתב אי פעם על אהבה ואושר שלא יחזרו. שירים על התפוררות והתרסקות מנטלית, שירים על כמיהה וזיכרון, שיר ערש מקסים והכל ברוח התקופה, במוזיקה אפלה וגותית המלווה באורגן ובגיטרות מנסרות, אך יש גם שמחה ותקווה, זו מוזיקה הומנית.

האלבום אחרי 21 שנים רלוונטי מתמיד, אפשר לזהות בו את כל ההשפעות על אמנים עכשווים בז'אנרים השונים, אבל אף אחד כמעט לא הצליח להגיע לרמת כנות שכזאת כמו שרוברט סמית' הגיע באלבום הזה. זהו אלבום מכונן ומעצב. ההוצאה המחודשת כוללת את האלבום עם שיפורים דיגטליים, אלבום ובו קטעים נדירים שליוו את ההקלטה של האלבום וקטעים מהופעות חיות של שירי האלבום. שלושה דיסקים שהאחד הוא חזרה לעבר והשני הוא חפירה והתעמקות בו והשלישי הוא התרפקות וסוג של זיכרון על הכמיהה לראות את הקיור בהופעה חיה, רצון וחלום שתמיד היה לי.

The cure- Disintegration 2010 part 1  להורדה

The cure- Disintegration 2010 part 2  להורדה

 

תחיו את ההווה

אלפרד כהן, השלישי.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “אל תגיד מחר

  1. אני מאד שמחה להיתקל בפוסט הראשון בבלוגוספירה המקומית (לפחות זו שאני חשופה לה ) שעסוק בהוצאה המחודשת של האלבום הנפלא הזה.

    אני ממקמת את האלבום בפסגת הדיסקוגרפיה של הקיור . הוא נמצא שם לצד The Head on the Door .אבל החשיבות שלו של Dis בדיסקוגרפיה של הקיור גדולה- הוא היווה את נקודת המפנה של ההרכב במערבר לסאונד העמוק והסמיך כל כך שלמדנו להוקיר.

    הפייבוריט שלי אגב הוא Plainsong

    • גם לי האמת קשה להחליט איזה אלבום אני אוהב יותר, אבל כרגע אני אוהב אותו
      השיר lovesong משמעותי בחיים שלי
      לא הזכרתי את closedown ואת homesick ואת prayers for rain בקיצור אלבום מושלם, גם שני הדיסקים המתלווים אליו טובים
      תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s