סוטה ממסלולה

ויהי במחצית הדרך של חיינו

מצאתי את עצמי באפלת היער

יען כי מדרך הישר סטיתי

דנטה

  עיניי נעצמות לאיטן, את הדרך אני מכיר בעל פה, שתי ידיי אוחזות בהגה, דקות אחדות מהיעד והכל מתחיל להיות ארוך יותר. מביט שוב במראות ואני לבד על הכביש, בקרוב מאד אצטרך לרדת במחלף. פחד פתאומי החל לעטוף אותי, אדרתו בלתי נראית ואני עייף, ככל הנראה נרדמתי למספר שניות, האם לעצור בצד או להמשיך, אני אוטוטו בבית. מבחין ברכב לפניי שנוסע לאט וזה מרגיז אותי, אני מחליט לעקוף אותו ובום, כמעט תאונה שכחתי להביט במראה, צופר עז מעיר אותי מתנומתי,לא יודע איך הגעתי למצב הזה, סטיתי בשוגג מדרך הישר. עצרתי בצד אבל מרוב חיל והרעדה לא יכולתי לנוח, חזרתי לכביש ונסעתי.

דרכים חלופיות

פרשת נשא היא הפרשה הארוכה מבין כל הפרשות ועוסקת במספר נושאים. אורכה מתאפיין ברפטטביות כמעט בלתי נסבלת של ריטואלים חוזרים ונשנים המתארים הכנות קורבן לבית המקדש וכד'. בין השאר היא עוסקת בחלוקת העם לצבא, החובה לאסוף את כל הטמאים(מצורעים, חולים וכד') לקבוצה אחת ולבדל אותם משאר העם, דיני אישה סוטה ודיני נזיר והחלק החשוב ביותר בפרשה עוסק בברכת הכהנים אל העם. בתוקף היותהכהנים סוג של שגרירי קודש אל החול, הם מופקדים על בית המקדש ומחויבים להעביר את הקדושה הזאת לשאר בני ישראל, הם מחויבים להיות מקור השראה והעצמה לכל אחד מבני ישראל באשר הוא. ברכת הכהנים עוסקת בשפע כלכלי ושמירתו, באורו של כל אדם ואדם המוקרן אל סביבתו ועל השלום הפנימי אליו צריך להגיע כל אדם.

אבל לפני ברכת הכהנים, ישנו חלק בפרשה העוסק בסטייה, בו בחרתי לעסוק בפוסט הזה, חלק העוסק באי שליטת היצר המיני של האדם ולהפך, בשליטה הכמעט בלתי אפשרית ביצר הזה. כשאישה סוטה ממסלולה ובוגדת בבעלה, שוכבת עם זר היא נחשבת לטמאה ולכן עליה להיענש או להיטהר בבית המקדש מול הכהן הגדול. כשאדם בוחר לא לשתות, לא הביא ילדים כלומר להתנזר הוא נחשב לטמא ועל כן מחוייב הוא להקריב קורבן לבית המקדש בסיום כל תקופה מסוימת. יש כאן שני מקרים של סטייה מנורמות חברתיות, הראשונה עדין נחשבת סטייה גם בימים אלו(גם שגברים בוגדים ושוכבים עם נשים אחרות זה נחשב סטייה, מן הסתם) והשנייה זו סטייה מנורמה חברתית שפחות מקובלת בתקופה שלנו ויש בה משהו יותר עוצמתי, כלומר להתנזר ממין ואלכוהול, זה לא פשוט בכלל.

מה קורה כשאנחנו סוטים מהמסלול או מהדרך המקובלים, אנחנו לא בדרך הראשית הידועה והבטוחה שמובילה אותנו ליעד המוכר. יש לכך כמה השלכות כאשר אנחנו פונים לדרכים לא מוכרות שיכולות לבלבל אותנו והחזרה לדרך הראשית קשה ואנחנו לא מוצאים אותה, אבל גם ההפך יכול לקרות, אנחנו יכולים למצוא דרך צדדית מופלאה שמובילה אותנו למסע קסום ומסתורי, בה מגלים המון דברים שאין בדרך הראשית. אני חושב שאנחנו חיים בתקופה שלסטייה אין קונוטציות שליליות כמו בעבר, אם למשל גבר או אישה נשואים מוצאים לנכון לגלות את תשוקתם הנחבאת בדרך צדדית ולמעשה בוגדים בבן/בבת הזוג, או אם אדם בוחר לסטות הצידה ולהתחיל בדרך אחרת, זה כמעט והופך ללגיטימי, כמובן שיש עדיין מערכת של נורמות וחוקים שמטילות סנקציות על כל מי שסוטה מהמסלול המקובל, אבל הסיבות שהביאו אותנו לסטות, הופכות ליותר ויותר ומובנות. יש בזה צדדים חיוביים, אם גבר או אישה לא אוהבים את בן/בת הזוג איתם הם חיים הם יכולים להתגרש או להיפרד, למעשה נוצר מצב שכל האפשריות פתוחות. מבלי שנסטה מהנורמה לא נתקדם, אמר פעם פרנק זאפה, אפשר פחות או יותר לסכם.

דמיינו לעצמכם שרבוט שמתחלי בקו אחד ישר שמתפצל לעשרות קווים אחרים. כך פחות או יותר זה המצב שבו אנחנו נמצאים, אפשר יהיה להסתכל על השרבוט מסוג זה כאנדרלמוסיה בלתי נגמרת ויהיה אפשר להביט עליו כדבר המאפשר לך לגעת בהמון דברים, להיות שם ואז לחזור לכאן ולהפך.

 

אני אישית מעדיף שיהיו לי כמה דרכים מרכזיות וכמה שפחות לסטות, זה מבלבל אותי ומוציא מאיזון, אני שוכח את המטרה ואם אני נתקל במכשול שמקשה עליי ללכת בדרך הראשית אני מעדיף לא לצאת למסע בדרך צדדית אחרת, או לחפש דרכים חלופיות, אני מעדיף להיתקע ולהתמודד עם המכשול, איפשהו אני חושב שהבלבול יותר תוקע. אני יודע שאני מפספס הרבה דברים קסומים וחוץ מזה זה מאד מפחיד אותי לסטות מהמסלול.

סיפורי סבתא

סיפורם של התאומים בני משפחת גולדברג נגע בסבתא שלי, אך היא לא הבינה למה לא מכניסים אותם לארץ, היא סיפרה לי שהיא ראתה ראיון עם הסבתא שביקשה מכל הלב לתת היתר לנכדים החדשים שלה אותם לא ראתה ולבן שלה להיכנס לארץ. כשהסברתי לה מה הסיבה לאי מתן האישור, היא הזדעזעה והיה קשה לקבל את זה שיש גבר שאוהב גבר אחר ושניהם מתוקף אהבתם ומתוקף הרצון להגשים את עצמם הביאו ילדים לעולם. היא יודעת שיש הומוסקסואליות בעולם ומכירה את התופעה, אבל שהם ירצו להביא ילדים, זה היה בשבילה יותר מידי. ניסיתי להסביר לה שלמרות שהם סוטים מהנורמות המקובלות של גבר מתחתן עם אישה שוכבים ומביאים ילדים, יש בהם את אותם רצונות ואת אותם מחשבות שיש לך, שיש לי.

הרצון הזה להביא ילדים הוא חלק מיצירת המשמעות שלנו בחיים, הוא גם מבטא את הדחף הכי כמוס שנמצא בכל אחד, של ליצור דור המשך לקיום הפרטי של כל אדם שמביא ילדים לעולם. סבתי קיבלה את ההסבר, אך היה לה קשה לעכל את זה שזוג גברים יגדלו ילדים לבדם, כמו שקשה לה לקבל שזוג נשים יגדלו ילד ללא דמות אב. סבתא, אמרתי לה, לפעמים בדרך הראשית יש סטיות ופניות שמובילות לאותו כיוון, לאותה מטרה, רק קצת אחרת.

 בדרך הראשית, בכביש הישן

לקח לי המון זמן של האזנה כדי להתחבר ריגשית לאלבום החדש של הנשיונל, יותר מיד זמן אפילו, זמן שלא הייתי נותן לאלבומים אחרים שהייתי שומע, אבל איפשהו במצולותיו זיהיתי פיסת אדמה איכותית. קולו של הסולן נשמע לי כמו קולם של סולני אינטרפול או אדיטורס והמוזיקה שלהם לא מתוחכמת יתר על המידה, לחנים מדויקים. אולי היו אלו הטקסטים שהיו בשבילי פיסת אדמה שהפכה לאי, ממנה יצרתי חתיכת ארץ. למאט ברנינגר הסולן והכותב הראשי של הלהקה יש דרך, הוא לא סוטה ממנה, הוא לא מנסה לחקור ולראות כיוונים אחרים. יש לו דרך והוא מאמין בה, הוא לא בורח לשום מקום, הוא תמיד יסיים את מה שהתחיל. הנשיונל, עושים מוזיקת רוק קלאסי עם אלמנטים אפלים וטקסטים שמדברים על אהבה, חוסר הגשמה עצמית ועל חרדות קיומיות ועל עוולות ואיוולות חברתיות.

מפחד מכולם, הוא שמו של השיר שאני הכי אוהב באלבום, יש בו ריף גיטרה כזה שכאילו מנסר לך את הלב בכל פעם שהוא מתנגן ובפזמון הוא שר שהוא מפחד לא לפגוע בכל מי שהוא אוהב כשילדו על כתפו, איכשהו שזה התחבר לסיפורו של דן גולדברג, שניהל מאבק נגד הממשל והמשפט בישראל שלא אפשר לו להכניס את תאומיו, הוא לא ניסה לפגוע באף אחד, הוא רק רצה לעלות עם ילדיו לבית בו הוא גר. הפחד הזה שקיים בדובר של השיר משתק, כמו כל פחד באשר הוא.

לסיכום, הייתי אומר שזהו אלבום מסורתי בסאונד שלו, עם טקסטים טובים, אלבום שלם ובטוח, יש בו את היכולות לגעת ולרגש ויכול להיות שלכם ייקח פחות זמן להתחבר אליו, אבל מאד כדאי להקשיב לו, כי יש בו מן האור הנגה של כוכב לכת שלפעמים הוא היחיד שמשמש לנו נתיב מורה.

The national- high violet להורדה

 

כל דרך אפשרית

אלפרד כהן, השלישי.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “סוטה ממסלולה

  1. afraid of everyone בהחלט שיר טוב, אבל בשבילי המקום הראשון הוא Sorrow, לפחות נכון לעכשיו. ועכשיו שאני נזכרת, כן קראתי את הפוסט שלך אבל באמת לא לקחתי ברצינות את ההמלצה, עד ששמעתי את השיר ברדיו, וזה הספיק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s