ציפור מדבר

זכרתי חסד נעוריך, אהבתי כלולותיך לכתך אחרי במדבר, לארץ לא זרועה

 יש לי הרגל כזה לאסוף קטעי עיתונים שעניינו אותי באותה העת שקראתי אותם. אני אוסף כאלו קטעים מעיתוני ה- 5/11/1995 אותם עיתונים בהם הכותרות שהודיעו על רצח ראש ממשלת ישראל דאז, יצחק רבין. בין היתר אני אוסף ראיונות מעניינים, ביקורת של מוזיקה  או ספרים, קטעי שירה ומתכונים. לפני כמה ימים עשיתי סדר בארון ומצאתי עצמי נסחף אל קטעי העיתונות מלפני עשור ויותר. זה קורה לי שאני במצב רוח של רשימות, אני מונה את מה שאין לי ומה שיש לי, מה שחוויתי ומה שאני רוצה לחוות, רשימות על חוויות משפיעות ומעצבות לצד רשימות של אירועים כמעט חסרי משמעות אך איכשהו מצאו עצמם בתיבת הזיכרון האישי שלי- אני עושה מפקד לחיים שלי דרך רשימות, מחלק אותם לקבוצות-קבוצות. זה סוג של מצב רוח שאין לי שם או הגדרה מדויקים, אך זה קורה לי תמיד שאני בדרך למסע חדש, לדרך חדשה. צריך לעשות סדר בראש בלב ובנפש לפני שנוסעים.

 מדבר קיומי

השבוע מתחילים לקרוא את החומש הרבעי- במדבר– ספר ההנהגה היהודית זהו הספר בו מתוארים מסעם של בני ישראל במדבר, מסע של 40 שנה  אל הארץ המובטחת, מסע של חילופי דורות, חילופי הנהגה והכל קורה במדבר החם והיבש והכל קורה כל כך קרוב ליעד, לחלום- לארץ המובטחת. הסיבה ידועה לכל, אלוהים מעדיף שהדור שידע את מצרים ואת העבדות לא ידרוך בארץ המובטחת, כי לדור הזה מנטליות אחרת, של עבדים ולא של אדונים, דור שלא יודע לקחת אחריות או שיודע לשאת בעול. צריך פרק זמן של "מדבר" כדי להתחיל בדרך חדשה או מחודשת. בפרשה הראשונה של הספר עורכים אלוהים ומשה מפקד לבני ישראל הם מחלקים אותם ל-12 שבטים מענקים להם זהות וסמלים וגם שטחים מיועדים בארץ המובטחת. משה סופר את העם(600 אלף) אותו מנהיג ומשם מתחיל המסע אל שממת המדבר לעבר הארץ המובטחת.

לפעמים אנחנו כל כך קרובים ליעד שהצבנו לפנינו במהלך החיים, אך אנחנו לא מגיעים אליו, אנחנו צריכים להסתובב בשממתו של מדבר מטפורי כלשהו, אבל כמו שכתבתי בפתיח לפני שאנחנו בכלל יוצאים למסע כזה אנחנו צריכים לערוך מפקד פרטי למנות את ההישגים או את הכישלונות, למנות את הסיפורים לתת להם סמלים של משמעויות ושטח כלשהו בנפש שלנו.

לא חייבים להיות במדבר פיזי הקרוב למקום אליו אנחנו שואפים, יש תקופות שגם המקום בו אנחנו רוצים לחיות וחיים בו במידה רבה של אושר ועושר הופך להיות מדבר כלומר שומם ריק מתוכן הגבולות לא ברורים, סופות חול צורבים את הנשמה, מוצאים מעט מאד דברים להיאחז בהם כמו פרח או צמח שפתאום מוצאים, התחושה נוראית. הפתרון, כאמור לדעתי טמון ביכולת שלנו לעשות סוג של מפקד פנימי אישי, כאמור למנות את הדברים ולצאת למסע החוצה לארץ המובטחת. לפני כמה שנים קראתי את הביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל והתחושה שליוותה אותי במהלך הקריאה הייתה של נחישות וסבלנות. צ'רצ'יל נבחר לפרלמנט הבריטי עוד בגיל 25 היה לצעיר ביותר שנבחר לפרלמנט אז, אבל רק אחרי ארבעים שנה הוא הפך להיות ראש ממשלת בריטניה. ארבעים שנה של סבל ודיכאונות ותחושות חוסר מימוש עצמי ליוו את צ'רצ'יל בחייו, אבל בסוף הוא הגיע לנחלה, לארץ המובטחת והפך לאחד האישיים המשמעותיים והמשפיעים בהיסטוריה " ההצלחה היא היכולת לעבור מכישלון אחד למשנהו מבלי לאבד את ההתלהבות"

המציאות הישראלית בימים אלו היא מציאות של מדבר, מציאות של אנרכיזם, חוסר סדר וגרוע מכל שממה, כלום לא קורה פה והדברים שקורים פה מקוממים מאד. ישנה תחושה כזאת שבאמת רק עוד 40 שנה אנחנו נצא מסופת המדבר הזאת שנקלענו אליה. אנחנו לועגים לערכים הכי חשובים. לא מכבדים את העבר ורומסים אותו. חיים נחמן ביאליק כתב את "מתי מדבר האחרונים" ברוח הפרשה, אבל יותר בערה בו התחושה שצריך לקום ולצאת למסע הזה במדבר ולהשתחרר ולהגיע לנחלה. הוא כתב: " קומו אפוא, נדים! עזבו את השממה!/ אך אל יעל קולכם, דרכו עוז בדממה." הייתי רוצה מאד לעזוב את השממה, לעבוד את האדמה ולקטוף את הפרי. הייתי מאד רוצה שבמדינה שאני כה אוהב לחיות, יקומו יחד איתי לצאת מהשממה ומהדממה אל מקום יפה וצוהל יותר.

המדבר למרות משמעותו המטאפורית, מקום שוקק חיים, קיימים בו עשרות בעלי חיים ומאות זנים של צמחים שחיים בתוך השממה לכאורה. בימים אלו כולם נמצאים בסכנת הכחדה והמדבר המטאפורי הופך למדבר אמיתי- חסר חיים ושומם. לדעתי זה הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לבני אדם באשר הם שהמטאפורה תהפוך למציאות ולכן מסע במדבר יכול להיות משהו חיובי, סוג של חוויה מתקנת ובעיקר משחררת, מסע שבסופו נגיע כאמור לנחלה לארץ המבוטחת.

 סיפור סבתא קטן לשבועות

אני לא מבינה למה אוכלים בחג הזה מאכלים חלביים, אצלנו בטוניס לא אכלו מאכלים חלביים, היה רגיל כמו בכל חג, אני לא מבינה את זה. ככה סבתי בכל שנה קצת לפני חג השבועות לא מנסה להבין למה אוכלים מאכלים חלביים בחג השבועות. בילדותי במשך שנים אכלתי "מאכליים רגילים" בחג השבועות, בעוד בבה"ס ובטלוויזיה ואצל חברים דיברו על זה שאוכלים מאכלים חלביים. בטוניס היה חסר חלב. בעיר הולדתה של אמי כמעט ולא היה חלב ולכן כמעט ולא צרכו מוצרי חלב. אמא שלי לא אוכלת מוצרים חלביים בכלל. בשנים האחרונות ניסיתי לשכנע את סבתי שתערוך ארוחת חג חלבית כמו כולם והיא לא אהבה את הרעיון. השנה היא רק זכרה את המנהג הזה של הילדים לשפוך מים על העוברים ושבים, הופתעתי מהתשובה ובסוג מסוים של זעם שאלתי אותה ומה עם שאר הדברים, זה חג מתן תורה, חג הביכורים ועוד עוד? איפשהו זה לא עשה עליה רושם, היא הקשיבה לי ולא הבינה. עד היום אני מנסה להבין למה החג הזה לא חשוב לסבתא שלי כמו שאר המועדים בשנה, עניין של מסורת, של הרגל, של חינוך, קשה לי לקבל את זה. עד היום אני מנסה ולא מצליח.

 בשממת הקיום

אלבום השבוע של מלווה מלכה הוא הכאוס של ראשי העתיד(the futureheads) אלבום המתאר כאוס חברתי ואנדרלמוסיה פנימית אישית, ששואל האם מישהו יודע מה לעשות איתנו, זהו לא אלבום מדברי באווירה שלו, זהו אלבום רוקנ'רול בריטי טיפוסי שמושפע משנות השמונים, אך יש באלבום הזה מן הייצוגים של מטאפורת המדבר, הריקנות, החוסר בהירות ואי סדר ששורר כי כל הגבולות פרוצים, למרות שזהו אלבום אורבני, אלבום המתאר חיי לילה מבולבלים  וגם אניגמאטיים ומפלצתיים( השמש יורדת והחיים הכפולים מתחילים) יש באלבום הזו את תחושה של מדבר קיומי, של מסע סביב עצימנו מסע פנימי סביב המטרות שלנו מבלי שאנחנו מגיעים לארץ המובטחת, אלבום של נסיון למצוא חץ על אותה מפה של החיים, למצוא את העמוד האש שיכוון אותנו וגם אם זה ייקח ארבעים שנה, העיקר שנגיע לנחלה, כי אנחנו יכולים.

את הפיוט'רהדס הכרתי דרך הקאבר המבריק שלהם לשירה של קייט בוש- hounds of love שהוציאו באלבומם הראשון לפני שש שנים. עד היום אני מחשיב אותו כקאבר הכי טוב ששמעתי בחיי. זהו אלבומם הרבעי בכל אלבום שהוציאו אותו יש להיט מלא אנרגיה שסוחף אותך. האלבום הזה הוא המגובש ביותר שלהם מתחילתו ועד סופו.

לקחתי את כל הרשימות שאספתי עד עתה, חסרים לי עדיין כמה תחושות שרוצה אני לסמל אותם ולהעניק להם משמעות ולכשאסיים אצא למסע במדבר השומם, כך אוכל לדעתי למצוא את עצמי מחדש, כך אוכל להתחדש ולרענן את השורות, אודיע לכם כשאחזור או אגיע למקום שאליו רציתי להיות.

The futureheads- the chaos  להורדה

חג שמח

אלפרד כהן, השלישי

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ציפור מדבר

  1. החברה שלנו מצד אחד מאוד בזה לחוק ולערכים, ומצד שני היא מאוד רודפת את השונה ואת אלו שלא יישרים קו עם אמונותיה ונציגיה מחוקקים כמות חוקים שלא נודעה כמותה בהיסטוריה, ושוטרים מנצלים את כוחם לרעה. זה מוביל למציאות קשה רבה יותר מאנרכיזם. אנרכיזם יכול להיות גם אוטופי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s