אין גבולות

… לא נחדל לחקור

ואחירתה של כל חקירתינו

תהייה להגיע אל המקום שבו התחלנו

ולדעת את המקום בפעם הראשונה.

ת.ס. אליוט

 

השבוע מציינים 54 שנים למותו של אלברט איינשטיין, שאמר פעם שההבדל בין טיפשות לחכמה, הוא שלטיפשות אין גבולות. למעשה אני מבין ואולי קצת מסכים, שאי אפשר לדעת הכל ואיפשהו יש גבול למה שאנחנו יכולים לדעת. למרות שבחלוף השנים האחרונות יש תחושה שכן אחרי הכל יהיה ברשותנו את כל המידע שצריך על עצמינו ועל העולם שאנחנו חיים בו וזה נשמע קצת מפחיד ואפילו מטריד. לפני המון המון זמן קראתי ראיון בעיתון לא זוכר בדיוק של מי או על מה, שאמר שהאנושות מאבדת את הקסם בלא גלוי ובנסתר, זאת אומרת יש דברים שלא צריכים לדעת או לחקור על מנת שנדע אותם ואני שואל את עצמי, היכן הגבול, האם יש כזה.

 אש זרה

פרשת שמיני מחולקת לשני חלקים, ששונים זה מזה מבחינת הנרטיב ומעטים מאד מצאו קשר בין שני החלקים. זה מתחיל בחנוכת המשכן, בחגיגיות טקסית, אלוהים מצווה על משה ואהרון לעלות קורבנות לכבוד היום השמיני-יום חנוכת המשכן, הסיפור מקבל תפנית אכזרית כאשר שניים מבניו של אהרון, אביהוא ונדב שמחליטים לקטור מקטורת עבור אלוהים שמחליט לשלוח לעברם אש שתכלה אותם. נכנסה בהם אש זרה, הם חצו את הגבולות ולא היו צריכים לעשות את אשר עשו ואלוהים קלקל את החגיגיות שפקדה את הקוראים במעשה אכזרי ולא מובן, לדעתי אכזרי מידי.

בניו של אהרון היו אנשים טובים ומאמינים גדולים והמעשה הנורא שהם עשו היה לעשות יותר ממה שהיה נדרש עבור חנוכת המשכן, המעשה הנורא שהם עשו היה להאמין באלוהים יותר ממה שהוא מבקש, כאמור חצו את הגבולות. בחלוף ההיסטוריה, בדתות המערב קרי האסלאם, הנצרות והיהדות, אפשר לראות מקרים שבו אנשים הוצאו להורג בגלל שהאמינו יותר מידי, משום שטענו שהם הכי קרובים לאלוהים. בעוד שבדתות המזרח, הבודהיזם וכד' תמיד מאמינים שצריכים להגיע כמה שיותר קרוב לאל. שפינוזה פילוסוף מערבי כתב פעם שאלוהים נמצא בכל מקום ולכן אין גבולות באמונה אליו. האם יש גבולות לאמונה באשר היא ואם כן, היכן נמצא הגבול. כי למעשה נוצר פרדוקס בקרב המאמינים, מצד אחד מבקשים מהם להאמין בצורה הכי חזקה שיש ובדרך הכי אמיתית וכנה אך מצד שני אלוהים מזהיר אותם לא להתקרב יותר מידי, אחרת הם יישרפו כמו בניו של אהרון הכהן. איפשהו בתוככי תוכי לדעתי אין גבולות לאמונה ואסור לשים לה מחסומים כלשהם, אך ככל שחשבתי על זה יותר ויותר בימים האחרונים, גיליתי שהצבת גבולות בעצם מועילה לחיזוק הקשר בין המאמין לאלוהיו ואסור לחצות את אותו קו המסמן את הגבול, כי אחרת הקשר המיוחד הזה מאבד את הייחוד שלו.

פרשנות נוספת למעשה של בני אהרון היא, בספונטניות שלהם, הטענה היא שהם פעלו בספונטניות, ללא מחשבה תחילה ולא לפי כללי הטקס, השריפה ששרפה אותם באה לכבות את השריפה שפרצה מתוכם. הרב קוק כתב: "הדבקות הדמיונית הזרה, שיש בעצמיותה, לא במקריה, ניגוד לתורה ולמצוות, להשכלה ולדרך ארץ…" הרב קוק בעצם מרמז על חטא העגל הידוע, אותו חטא שנעשה מהתלהבות יתרה ומחוסר מחשבה תחילה. אך פרשנות זו מקוממת אותי מחד, אולי בגלל שאני חי בתקופה פוסט מודרנית, שלא מדכאת את היצריות או הספונטניות. ומאידך אני אדם לא ספונטני בעליל, הכל אצלי מחושב וכל האפשריות קיימות וידועות ושום דבר לא יכול להפתיע אותי ופעולות או מעשים ספונטניים די מערערים אותי וזה חלק מהביקורת העצמית שלי כלפיי. באיזה אופן הייתי כן רוצה שתהיי בי אש זרה שתפעל לפי רגע של יצריות ולא לפי כללי הטקס, הייתי כן רוצה להישרף.

 חזירונצ'יק

בחלק השני של הפרשה מתוארת סידרה של הלכות אוכל למיניהן, כמו למשל מה אסור לאכול ומה מותר: חזיר ארנבת וגמל אסור, ופרה ותרנגולת מותר ולמה אסור לערבב חלב ובשר וכו' וכו'. אני אתמקד בחזיר.שהוא אחת החיות המושמצות ביותר ויהודים ומוסלמים לא אוכלים אותו ונגעלים מהחיה עצמה, כמעט ללא סיבה. קראתי השבוע פרשנות יהודית רפורמית שמסבירה למה כן אפשר לאכול אותו. החזיר מושווה לאלוהים, החזיר אוכל רפש שהאדם יוצר ושהחקלאות יוצרת והמזון אותו הוא אוכל יוצר למעשה בשר מאד טעים(אני אכלתי) ויש בזה קצת כמו מעשה אלוהות לקחת יש מאין, לברוא משהו חדש וכד'. הרמב"ם שהיה רופא הסביר שאסור לאכול חזיר משום שאותו רפש שהוא אוכל לא בריא לגוף האדם ומי שקורא את הבלוג הזה יודע שאני לא כל כך מסכים עם הרמב"ם כמעט אף פעם. הבשר של החזיר טעים מאד.

 

לשחות

כשאיינשטיין כתב שיש לחכמה גבולות האם הוא התכוון שגם לאהבה יש גבולות, שגם לכישרון יש גבולות, האם אנחנו יכולים לאהוב עד בלי סוף , האם אנחנו יכולים להוציא לפועל את הכישורים הטמונים בנו בכל פעם מחדש ולכבוש בכל פעם פסגה אחרת. ניסיוני גורם לי לאושש את אמירתו של איינשטיין, כי בכל פעם שאהבתי יותר מידי, שרפתי את זה ובכל פעם שכתבתי משהו טוב, היה לי קשה מאד לשחזר. אבל גם כאן אני חצוי ואין לי תשובה חד משמעית, כי אני רומנטיקן וחושב שאפשר לאהוב בלי גבולות ובכל פעם לבטא את כישוריך עד סוף העולם.

אלבום השבוע של מלווה מלכה, איכשהו במידה רבה מבטא את כל מה שאני מרגיש כלפי גבולות האמונה, האהבה והכישרון, זהו אלבומו החדש של דן סנייט הקורא לעצמו caribou שנקרא swim. דן סנייט, קנדי במוצאו, הוא אמן אלקטרוניקה שיוצר מוזיקה חסרת גבולות לדעתי. בכלל קשה לדעת היכן עומד הגבול במוזיקה אלקטרונית אם בכלל, אפשר ליצור אין ספור של צלילים ודן סנייט לוקח את היכולת הזאת של יצירת אין ספור צליליים ומשלב איתה כלים חיים וביחד יוצר קטעים שדנים בעיקר באהבה, המון אהבה, אין גבול לאהבה.

הוא ממשיך את אותו קו מאלבומיו הקודמים, בהם הוא מסתובב בנופיה של הפסיכדליה משנות השישים(אם כי קצת פחות מהאלבומים הקודמים) עם דמיונות אלקטרוניים משנות התשעים ואוושות לב של מקצבים אפריקאיים. הוא כמעט לא קופץ לבקר בשנות השמונים הדי טרנדיות בשנים האחרונות וטוב שכך. יש משהו קצת אפל באלבום הזה, הטמפו יותר מהיר והסאונד מלוכלך. כמו באלבום הקודם גם כאן שליש מהשירים נושאים שם של בחורה: ג'מילה או קיילי והשירים ליריים באופיים. פעם קראתי ביקורת שאמרה שהקול שלו מזכיר מישהו ששר הישר אל המחשב ויש בזה משהו מקסים בעיניי, הוא שר את מה שהוא חווה מהמוזיקה חסרת הגבולות שהוא יוצר.

חצי מהאלבום הם יצירות אינסטרומנטליות רווי כלים וצלילים ובחצי השירים הוא שר וקולו כאמור סוחף אותך בתוך כל פנורמת הצלילים. יש משהו תמיד מפתיע בשירים שלו, תמיד לקראת הסוף תמצא איזה צליל חדש שיהפנט אותך יותר לשיר או לקטע האינסטרומנטלי. דן סנייט שוחה באלבום הזה לתוך הים, לתוך הלא נודע. אלבום מצוין.

Caricou- swim  להורדה

 

שבוע נפלא

אלפרד כהן השלישי

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s